עריכת הדף "אשר"

'''אָשֵׁר''' הוא בנו השמיני של [[יעקב אבינו]] מאמו [[זלפה]] שפחת [[לאה אמנו]].

==לידתו ושמו==
ב[[פרשת ויצא]] מספרת התורה שאחר ש[[רחל]] מסרה את שפחתה [[בלהה]] ליעקב ונולדו השבטים [[דן]] ו[[נפתלי]], לאה שילדה כבר ארבעה בנים אך עמדה מלדת, מסרה את שפחתה זלפה ליעקב וכבן שני, לאחר [[גד]], נולד אשר:

{{ציטוט|וַתֵּלֶד זִלְפָּה שִׁפְחַת לֵאָה בֵּן שֵׁנִי לְיַעֲקֹב. וַתֹּאמֶר לֵאָה בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ אָשֵׁר|מקור= בראשית ל, יב-יג.}}

המפרשים מציינים לכך שבשונה משאר נשי יעקב, בזלפה לא נאמר לשון הריון, משום שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון ניכר בה וכדי לרמות את יעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה שכך מנהגן ליתן שפחה הגדולה לגדולה והקטנה לקטנה.

לאה כגבירה של זלפה, היא זו שקראה את שמו של אשר.

==תולדות חייו==

בני אשר מוזכרים ב[[פרשת ויגש]] בין היורדים ל[[מצרים]]: "וּבְנֵי אָשֵׁר יִמְנָה וְיִשְׁוָה וְיִשְׁוִי וּבְרִיעָה וְ[[שרח בת אשר|שֶׂרַח אֲחֹתָם]] וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל"{{הערה|בראשית מו, יז.}}.

ב[[פרשת ויחי]] בברכת יעקב לבניו בטרם פטירתו, מדבר בנחלתו של שבט אשר בארץ ישראל, שמאכל הבא מחלקו של אשר יהיה שמן, שיהיו זיתים מרובים בחלקו, והוא מושך שמן כמעיין:
{{ציטוט|מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ וְהוּא יִתֵּן מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ|מקור=בראשית מט, כ.}}

כמו כן, בברכת [[משה רבנו]] לשבט אשר ב[[פרשת וזאת הברכה]] מתייחס לעניין השמן, שהיה מתרצה לאחיו בשמן אנפיקינון ובקפלאות והם מרצין לו בתבואה:

{{ציטוט|וּלְאָשֵׁר אָמַר בָּרוּךְ מִבָּנִים אָשֵׁר יְהִי רְצוּי אֶחָיו וְטֹבֵל בַּשֶּׁמֶן רַגְלוֹ|מקור=דברים לג, כד.}}

מובא במפרשים על כך סיפור הגמרא במסכת מנחות{{הערה|מנחות פה, ב.}} על עסקת ענק של מכירת שמן שבה היה מעורב בן גוש חלב משבט אשר{{הערה|אמרו: פעם א' נצרכו להן אנשי לודקיא בשמן, מינו להן פולמוסטוס אחד, אמרו לו: לך והבא לנו שמן במאה ריבוא. הלך לירושלים, אמרו לו: לך לצור. הלך לצור, אמרו לו: לך לגוש חלב. הלך לגוש חלב, אמרו לו: לך אצל פלוני לשדה הלז, ומצאו שהיה עוזק תחת זיתיו, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא שאני צריך? אמר לו: המתן לי עד שאסיים מלאכתי, המתין עד שסיים מלאכתו. לאחר שסיים מלאכתו, הפשיל כליו לאחוריו והיה מסקל ובא בדרך, אמר לו: יש לך שמן במאה ריבוא? כמדומה אני ששחוק שחקו בי היהודים. כיון שהגיע לעירו, הוציאה לו שפחתו קומקמום של חמין ורחץ בו ידיו ורגליו, הוציאה לו ספל של זהב מליאה שמן וטבל בו ידיו ורגליו, לקיים מה שנאמר: וטובל בשמן רגלו. לאחר שאכלו ושתו, מדד לו שמן במאה ריבוא. אמר לו: כלום אתה צריך ליותר? אמר לו: הן, אלא שאין לי דמים. אמר לו: אם אתה רוצה ליקח קח, ואני אלך עמך ואטול דמיו, מדד לו שמן בשמונה עשר ריבוא. אמרו: לא הניח אותו האיש לא סוס ולא פרד ולא גמל ולא חמור בארץ ישראל שלא שכרו. כיון שהגיע לעירו, יצאו אנשי עירו לקלסו, אמר להם: לא לי קלסוני אלא לזה שבא עמי, שמדד לי שמן במאה ריבוא והרי נושה בי בשמונה עשרה ריבוא, לקיים מה שנאמר: יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב".}}.

ה[[ספרי]]{{הערה|ספרי על דברים לג, כד.}} כתב שאין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר. כמו כן נאמר ב[[דברי הימים]] בצאצאיו של אשר: "וּבְנֵי בְרִיעָה חֶבֶר וּמַלְכִּיאֵל הוּא אֲבִי בִרְזָיִת" שהיו בנותיו נאות ונשואות לכהנים גדולים הנמשחים בשמן זית{{הערה|מובא ברש"י דברים לג, כד.}}.

ב[[ילקוט שמעוני]] מובא על הפסוק "וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל אֶחָיו"{{הערה|ילקוט שמעוני שמות א, ו-ז.}} שאשר נולד ב[[כ' בשבט]] ונפטר בן מאה עשרים ושלוש שנים ב[[מצרים]]. ב[[יציאת מצרים]] לקחו בני ישראל את כל בני יעקב על מנת לקוברם ב[[ארץ ישראל]]{{הערה|תלמוד ירושלמי סוטה פרק א הלכה י.}}.

==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מבאר{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/18DQsyK8uXzPiTOW81GKQxAmsPeTaJZoK/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק א', ויחי].}} את התוכן בעבודת ה' של ברכת יעקב לאשר "מאשר שמנה לחמו", וכן ברכת משה "וטובל בשמן רגלו": "שמן" הוא [[חכמה]] ו"רגל" היא העבודה ב[[קבלת עול]]. "טובל בשמן רגלו" הוא שהשמן משמש לרגל, מפני שמעלת העבודה בקבלת עול גדולה יותר.

והביאור בזה: שבט אשר היה האמצע והפנימיות של מחנה [[דן]] (שחנה בצפון [[המשכן]]). דן הוא "מאסף לכל המחנות", שהיה לו קבלת עול לקיים רצון העליון ולכן נסע באחרונה כדי להחזיר את האבידות של שאר בני ישראל. שאמרו חז"ל "איזהו שוטה זה המאבד מה שנותנים לו", והפירוש הפנימי בזה הוא שלכל אחד ישנו [[מ"ה]] - [[ביטול]], אך יכולים לאבד את בחינת מ"ה. ושבט דן, על ידי עבודתם בקבלת עול, מחזירים לבני ישראל את הביטול דמ"ה.

וזהו הביאור במאמר חז"ל, על הפסוק "יהי רצוי אחיו", ששבט אשר נתנו מזון לשאר בני ישראל בשנת ה[[שמיטה]]. שבשמיטה יש את השאלה "וכי תאמרו מה נאכל", זאת אומרת שנמצאים במצב של קושיה והסתר, ורק על ידי הקבלת עול דשבט אשר יכולים להלך גם במקום של העלם והסתר.

מובא במדרש "מאשר שמנה לחמו: שהוא מעמיד בגדי שמונה. והוא יתן מעדני מלך: שהיו בנותיו נאות.. נישאות לכוהנים גדולים". היופי האמיתי של אישה הוא עניין ה[[צניעות]] הקשור עם העבודה דשבט דן קבלת עול - "דונו דיני", שמתנהג בכל פרט כפי הוראת השולחן ערוך. וזהו הקשר בין אשר - בחינת קבלת עול - ל"בנותיו נשאות לכהנים גדולים". רש"י מביא מהספרי על הפסוק "ברוך מבנים אשר" "אין לך בכל השבטים שנתברך בבנים כאשר", ורש"י אומר ש"איני יודע כיצד" (כי אין רואים במנין בני ישראל שנתברך יותר משאר השבטים). ויש לומר שענין הברכה בבנים הוא הברכה של נחת מהבנים שזוכים לזה על ידי העבודה בקבלת עול. והקשר בין קבלת עול לבנים טובים, שחינוך הילדים הוא היסוד, והילדים הם הבסיס והרגל של עם ישראל כעניין הקבלת עול המהווה בסיס לכל עבודת ה'.

==ראו גם==
*[[שרח בת אשר]]

{{השבטים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:השבטים]]
[[קטגוריה:אישים שהגיעו לגיל מאה]]