עריכת הדף "איש הר הבית"

'''איש הר הבית'''{{הערה|ראה פירוש משנה זו (מדות ב' ב') בלקו"ש יג שיחה שניה לפרשת קורח.}}  הוא הממונה על ה[[שומרי בית המקדש|שומרים]] של [[הר הבית]] ו[[בית המקדש]] ('איש' פירושו האחראי, השר הממונה{{הערה|תו"א מגילת אסתר צ"ט א, ע"פ המפרש בתמיד}}).

==תפקידו==
בלילות היו ננעלים שערי ה[[עזרה]] והיא הייתה ריקה למעט 24 מקומות שבהם היו [[שמירת המקדש|השומרים]]. איש הר הבית החזיק במפתחות, ותפקידו היה לסובב בין השומרים ולודא שלא נרדמו{{הערה|וישנה מחלוקת בין התוי"ט לבין הראב"ד האם השגיח גם על השומרים שבתוך העזרה, או שבזה לא היה צורך והוא השגיח רק על השומרים שמבחוץ (כי סמכו על האיסור לישב בעזרה כחזקה לכך שלא נרדמו).}}.

איש הר הבית היה ממונה על כל המשמרות ששמרו בבית המקדש, הן על משמרות ה[[כהן|כהנים]] והן על משמרות הלויים{{הערה|רמב"ם בית הבחירה ח, י.}}. ויש אומרים, שהיה ממונה על משמרות הלויים בלבד{{הערה|תוי"ט מדות א, ב.}}.

במשנה{{הערה|מדות א, ב.}} מובא, שהיה בודק כל משמר, עם אבוקת אור. במקרה שניכר שהשומר נרדם על משמרתו, מכיון שאינו עונה לו, היה חובט אותו איש הר הבית במקלו, והיה ברשותו לשרוף את בגדיו במקרה כזה. ישנה דעה{{הערה|1=הגר"א במידות שם.}} המפרשת כי איש הר הבית היה מכובד ביותר, והיה עובר לפני השומרים בהר הבית, וכל שומר שאינו אומר לו מעצמו "שלום עליך", ניכר שהוא יושן, והיה חובטו במקלו.

מבואר, שאין בשריפת ה[[בגד|בגדים]] '[[בל תשחית]]', משום ש[[הפקר בית דין]] - [[הפקר]]{{הערה|1=רא"ש שם.}}.

אך [[הרבי]] מבאר{{הערה|בשיחת ראש חודש מנחם אב תשל"ו.}} שאין בל תשחית כיון שיש תועלת לנפשו שיחזור ב[[תשובה]].

==בתורת הקבלה==
[[לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)|ר' לוי יצחק]] (אביו של הרבי) מקשה על משנה זו{{הערה|תורת לוי"צ חידושים וביאורים לש"ס משנה וגמרא עמ' ער ואילך.}} (וזו שלפניה) מדוע השומרים בתוך העזרה היו '''ילדים'''{{הערה|"והרובים שומרים שם", רובים מלשון "רביא" – ילדים}}, ומדוע היה מלקה רק את '''הלויים''' הישנים (ואם מצא כהן ישן לא היה מלקהו), ומדוע חובטו "במקלו" דוקא, ומדוע שורף כסותו, ומדוע את אחי אמו של אליעזר בן יעקב רק שרפו כסותו ולא הלקוהו? ועוד ועוד - ומסביר את העניין באריכות גדולה על דרך ה[[קבלה]].

וכללות העניין הוא, שבית המקדש מכוון כנגד [[מלכות]] ד[[אצילות]]. ומכיון שהמלכות היא שורש ה[[נבראים]] ויש בה נתינת מקום לעניינים שאינם אלוקות - לכן יכולים ה[[חיצונים]] להיאחז בה, וכדי למנוע זאת צריך שמירה. והטעם שהכהנים שומרים ב-3 מקומות והלויים ב-21 הוא, כי שמירה היא '[[מקיף]]', והמקיפים של מלכות הם [[חכמה]] ו[[בינה]] – דבר שמתבטא במספרים אלו: כהנים הם בחכמה, אבל רק 3 הבחינות התחתונות של חכמה ([[נצח]] [[הוד]] ו[[יסוד]]) הן מקיפות למלכות. ואילו לויים הם בבינה, ובבינה מאיר שם '[[אהי"ה|אהיה]]' (שה[[גימטריה]] שלו 21) וכו'{{הערה|והולך ומבאר שם באריכות גדולה כל פרטי הפרטים של המשנה.}}.

והטעם שחובט ושורף דוקא את כסותם של הלווים: כי [[שינה]] עניינה עליית ו[[הסתלקות]] ה[[נשמה]] - עניין ה[[גבורות]]. ומכיון שהלויים עצמם גם הם מצד הגבורות{{הערה|מה שאין כן הכהנים, שהם מצד החסדים.}} חמור אצלם עניין ה[[שינה]] יותר מאשר בכהנים.

==ב[[עבודת ה']]==
עשר הקדושות שב[[בית המקדש]] רומזות ל[[עשר הכוחות|עשר כוחות הנפש]], והשומרים עליהם שלא ינקו מהם החיצונים הם הלויים.

שורש הלווים הוא מהבינה, ועניינם ב[[עבודה]] הוא [[התבוננות]] ב[[גדולת ה']] המביאה להתלהבות ולהט בעבודת ה'. אבל אם ישנה רק נקודת החכמה (בלא התבוננות, המביאה אמנם ל'ביטול') - יכול האדם 'לסלוח לעצמו', וכמאמר 'שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך'{{הערה|משלי ל, כח.}}{{הערה|ספר המאמרים תקע"א עמ' נג.}}.
{{הר הבית}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:בית המקדש]]