עריכת הדף "אוזן"

{{איברים}}
'''אוזן''' היא אבר בראש המשמש כלי לחוש ה[[שמיעה]]. בתורת הקבלה האוזן היא אור רוחני גבוה המשמש כתחילת יציאת אורות [[עולם העקודים]], בהעלם גדול כל כך עד שכל הספירות נכללות בה באות [[ה]] אחת.

האוזן של [[אדם קדמון]] היא בחינת השורש של [[שם ס"ג]] (אך באופן שרק הה' נתגלתה וכדלעיל), ומשמשת גם כמקור ושורש ל[[שם מ"ה]]{{הערה|שיצא מיחוד ע"ב דע"ב וע"ב דס"ג, וע"ב דס"ג הוא אורות האוזנים כמובא ב[[אוצרות חיים]] שער העקודים}}.

בלשון השאלה האוזן משמשת כביטוי ל"איזון", כמו למשל "מאזנים". הסיבה לכך היא כי תפקידם הרוחני של האזנים, דהיינו חוש השמיעה וההבנה, הוא לאזן בין הכוחות השונים הרוחניים, כמו ה[[אור מקיף]] וה[[אור פנימי]] (ששרשם באוזן ימיני ואוזן שמאל){{הערה|כמובא ב[[אוצרות חיים]] שער העקודים}}, ובין ה[[חסדים]] הנקראים בחינת ימין ל[[גבורות]] הנקראים צד שמאל, שזה ענין עולם התיקון, בניגוד ל[[עינים]] שהם שורש עולם התוהו, ואין בהם הפרדה בין הצד הימיני לשמאלי, בבחינת הפרדה בין משפיע למקבל, שהרי בעולם התוהו לא התגלה כראוי ההפרדה בין משפיע למקבל, וכל אחד אמר "אני אמלוך".

מכך נשתשלשל בגשמיות, שכאשר חסר לאדם חלק מסויים בפנימיות האוזן, חסר באיזון הגוף שילך באופן ישר.

האוזן משמשת גם בלשון השאלה כבית אחיזה לכלי, כמובא במסכת שבת{{הערה|יד, ב}} כי שלמה המלך עשה אזנים לתורה, והם הסייגים והגזירות של התורה שנמשכים מבחינת האוזן.

==שני בחינות שבאוזן==

אנו מוצאים בפרשת האזינו כי יש שני בחינות של שמיעה באוזן: {{ציטוטון|'''האזינו''' השמים ואדרבה, '''ותשמע''' הארץ אמרי פי}}". לשתי המלים "האזינו" ו"תשמע" יש משמעות של שמיעה (וציות), ברם, קיים הבדל ביניהן ביחס לאופן השמיעה: המובן של "האזינו" הוא להקשיב לדברים הנאמרים מקרוב ("האזינו" מלשון אזניים - כלומר, בהתייחסות לדברים הנלחשים לאוזן), ואילו הביטוי "תשמע" מתייחס לדברים הנשמעים מרחוק.

הרבי מקשה, כי על פי המשמעות של שתי מלים אלה היה מתאים יותר להשתמש בהן בסדר הפוך: בקשר לשמים, הנמצאים מרחוק, היה צריך להיאמר הביטוי "שמעו שמים", ואילו בקשר לארץ, שהיא קרובה - "האזיני ארץ", כפי שאכן אנו מוצאים אצל [[ישעיהו הנביא]] את הלשון{{הערה|ישעיה א, ב.}}: "שמעו שמים והאזיני ארץ".

הרבי{{הערה|[[לקוטי שיחות]] כרך לט מכתב כללי.}} מסביר, כי כש[[יהודי]] [[עבודת השם|עובד]] את [[הקב"ה]] בכל חלקי [[נשמה|נשמתו]]{{הערה|באופן של "כל יושביה עליה".}} עד שמתגלית אצלו בשלימות ה[[קדושה]] של "[[חלק אלוקה ממעל]] ממש" שבו, אזי ענייני הקדושה [[רוחניות|הרוחניים]] שמימיים קרובים אצלו ואילו הענינים [[גשמיות|הארציים]] - רחוקיים: "האזינו" - "השמים", ו"תשמע" - "הארץ".

משום כך אמר [[ישעיהו הנביא]] את הלשון: {{ציטוטון|שמעו שמים והאזיני ארץ}}, כי בזמנו כבר לא היה מצב של "כל יושביה עליה" - [[עשרת השבטים|עשרה שבטים]] כבר גלו מארץ ישראל, וממילא כבר נחסר בהקדושה המלאה של ישראל וארץ ישראל, ולכן אמר בדברי נבואתו לבני ישראל: "שמעו שמים", שכן הקדושה השמימית אינה קרובה כל כך.
{{הערות שוליים}}

{{אדם}}
[[קטגוריה:אברי הגוף]]