עריכת הדף "אגרת הקודש - סימן ל"ב"

{{תניא}}
'''אגרת הקודש ל"ב - ברך ה' חילם''' מעלת ה[[צדקה]] והחסד שעושים ישראל בגלות. 

==מבוא==
אגרת זו חותמת את חלק "אגרת הקודש" (החלק הרביעי) שבתניא, ויש בה מעין "נעוץ סופן בתחילתן ותחילתן בסופן":
* כשם שהראשונה מתחילה ב'''פותחין בברכה''', כך מתחילה האחרונה ב'''ברך ה' חילם'''.
* וכשם שהראשונה היא ברכת [[אדמו"ר הזקן]] על שמועה טובה{{הערה|על השלמת הש"ס ברוב עיירות ומניינים של אנ"ש}}, כך האחרונה{{הערה|על דוחו"ת הצדקה שהתקבלו.}}.
* וכן דומה תוכנן: הראשונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בלימוד התורה''' מתוך אהבת ה' ויראתו, והאחרונה מבארת מה מוסיפה התפילה '''בעבודת הצדקה'''.

באגרת מברך [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] על הסדר שנוסד בענייני צדקה בקהילות השונות. הוא משבח את הנותנים צדקה (לשון נקבה) ואת המעוררים אחרים לעשיה, ויחד עם זה את המעלה הגדולה כשנותן האדם מעצמו (ולא ע"י שמעוררים אותו - ונקרא 'צדק', לשון זכר).

==גוף האגרת==
{{קטע תניא|קטע=אגרת ל"ב|טקסט הקטע={{תבנית:ספר התניא/אגרת הקודש - סימן ל"ב}}}}

==סיכום==
יפה עושות כל הקהילות הממנות גבאי צדקה, כי צדקה שנותנים '''היום''' היא הכלי להמשכת האור אין סוף '''שיתגלה לעתיד לבוא'''. אך אל לו לאדם לחכות שיעוררו אותו (ועדיף שיעורר את עצמו), כי ישנו הבדל עצום בין שני אופני הנתינה:
* כשנותן ע"י '''שעוררו אותו''' (ונקרא 'צדקה') הוא כלי להמשכת '''חיצוניות'''{{הערה|היא הנקראת בכתוב צדקתו '''עומדת''' לעד לשון נקבה.}} אור אין סוף.
* אך כשמעיר '''את עצמו''' (ונקרא 'צדק', ע"י התעוררות מדת האהבה והחסד בקריאת שמע) הוא כלי '''לפנימיות'''{{הערה|הוא הנקרא בכתוב צדק לפניו '''יהלך''' לשון זכר.}} אור אין סוף.

 וייטיב השם לטובים ולישרים.

==מושגים יסודיים==
*[[זריעה (בחסידות)]]

{{סדרה|הקודם=[[אגרת הקודש - סימן ל"א|פרק ל"א]]|רשימה=פרקי אגרת הקודש|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק א']]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אגרת הקודש - תניא]]