עריכת הדף "תהילים י"ז" (פסקה)

==ביאורי החסידות==
*'''מלפניך משפטי יצא''' - הפסוק מדייק שהמשפט הוא מלפניו יתברך דווקא, ודווקא 'עיניך' תחזינה מישרים, היות ודוד בתפילתו היה בטוח בזכות וביושר ליבו, ולכן ביקש שהמשפט יהיה מלפני הקב"ה דווקא, כיון ש'מלך במשפט יעמיד בארץ', שמידת המלכות היא במזיגה המדוייקת בין ימין ושמאל, לא לנטות אלא לשפוט בדיוק כפי המידה, וכיון שהיה בטוח ביושר ליבו, ביקש שהמשפט יהיה מלפני הקב"ה, וזהו גם הדיוק בעיניך תחזינה מישרים, 2 העיניים שהם השורש לכל ההתחלקות של ההטיה לימין ולשמאל, לראות בעין טובה את בנו או חברו וכיו"ב, ובעין רעה את מי ששונא וכדומה, גם הם יהיו בהתכללות ו'תחזינה מישרים', בדיוק כפי היושר והמיצוע{{הערה|בד קודש אדמו"ר האמצעי פרק ז'.}}, וכך גם אצל שאר האדם, הבקשה היא שהמשפט יהיה מבחינת הפנימיות של הקב"ה דווקא, שרואה את היושר הפנימי של האדם שרוצה תמיד לדבוק באלוקות, ולא את החיצוניות שלפעמים חוטא ומתלכלך{{הערה|ד"ה פדה בשלום תשכ"א.}}.
*'''לפעולות אדם בדבר שפתיך''' - כאשר אדם מתחיל להתפלל, 'בדבר שפתיך', נופלות לו מחשבות משאר ענינינו ופעולותיו ("לפעולות אדם"), והמטרה היא כדי שיעלה אותם ויברר אותם על ידי זה שיתאמץ להתפלל, "אני שמרתי ארחות פריץ", אותם הדברים שנפרצו ונפלו{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן הקצרים עמוד קפט.}}.
*'''תמוך אשורי במעגלותיך''' - אשורי הוא גם מלשון הליכה וגם מלשון תענוג, והרמז בזה הוא שכאשר אדם פועל בעצמו לחבר את בחינת התענוג עם בחינת הרגל, כלומר לקבל עול מלכות שמים מתוך תענוג, הוא יכול להמשיך זאת אפילו בכח הנמוך ביותר, שתענוג האדון נעשה התענוג שלו, ושיהיה באופן של 'בל נמוטו', בלי שינוי והפסק{{הערה|שיחת ב' דחג השבועות תשכ"ט.}}.
*'''אני בצדק אחזה פניך''' - חז"ל לומדים מפסוק זה את החיוב לתת [[צדקה]] לפני ה[[תפילה]], כי הגילוי אלוקות שבתפילה הוא בחינת חסד עליון, וכדי שאדם יזכה שישפיעו זאת עליו, הדבר תלוי באתערותא דלתתא, שינהג בעצמו באותה מידה וישפיע חסד וצדקה לאחרים, ואזי יעורר למעלה מידה כנגד מידה שיזכה שיושפע לו{{הערה|תניא אגרת הקודש פרק ח'. ד"ה פדה בשלום תשי"ט. שיחת יום שמחת תורה תשי"ז.}}.
*'''וצפונך תמלא בטנם''' - 'וצפונך' נדרש מלשון ראיה וצפיה, שאדם לא [[שמירת העיניים|שומר את עיניו]] וצופה בראיות אסורות, הוא נותן כח בקליפה ש'מתעברת' ו'מתמלאת' מראיה זו ("תמלא בטנם"), ואזי גם שאר מה שמוליד, מושפע מכח הקליפה ("הניחו יתרם לעולליהם"), אלא כאשר רואה ראיה אסורה, צריך הוא להתבונן שהיופי אינו מצד עצמה, שהרי אם היתה מתה לא היה בזה כל יופי, ואם כן כל היופי הוא מהכח האלוקי המלובש בראיה זו, ואם כן עדיף לו להתדבק בשורש האלוקי, וכן בשאר ענינים גשמיים{{הערה|אור תורה, רמזי תהילים על הפסוק.}}.