עריכת הדף "ליקוטי אמרים - פרק ל"ד"

{{ניווט
 |כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים כ"ו-ל"ד)
 |הסתרה=כן
 |מוסתר=כן
 |תמונה=
 |תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים כו-לד}}}}
{{תניא}}
'''פרק ל"ד - השמחה מאמונה ביחוד ה' - גם אצל אנשים פשוטים'''

==מבוא לפרק==
שלימות השמחה המבוארת ב[[תניא - פרק ל"ג|פרק הקודם]]{{הערה|שמתוך אמונת יחוד ה' נקבע במוחו שאכן המלך עצמו גר איתו בקביעות בדירתו.}} שייכת רק אצל ה[[אבות]] וה[[נביאים]]. בפרק זה יבואר כיצד יכול גם אדם פשוט להביא שמחה זו בליבו.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=לד|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל"ד}}}}

==סיכום הפרק==
* כשיתבונן האדם, שהתורה והמצוות{{הערה|ובפרט [[צדקה]].}} הן חכמתו ורצונו של הקב"ה, וכל פעם שלומד תורה ונותן צדקה הוא מארח אצלו את הקב"ה{{הערה|וזה שאינו מרגיש זאת אינו גורע במאומה מהמציאות.}} - יבוא לשמחה אמיתית עצומה.

* בסוף הפרק מסכם רבינו את עניין שלילת ה[[עצבות]] ומעלת ה[[שמחה]]{{הערה|עניין שהתבאר מ[[תניא - פרק כ"ו|פרק כ"ו]] ועד כאן}} ומוסיף: מאחר ושמחת הנשמה שייכת לנפש האלוקית, והמרירות לנפש הבהמית{{הערה|וכזכור, הוסבר ב[[תניא - פרק ו'|פרק ו']] שלכל אחת מהנפשות יש שכל, רגש ולבושים משלה - שאינם קשורים כלל לשניה.}} - יכולות להיות אצל כל אחד שתי התנועות בו זמנית.

==מושגים יסודיים בפרק==

{{הערות שוליים}}
{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק ל"ג|פרק ל"ג]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק ל"ה|פרק ל"ה]]}}
[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]