משתמש:נאך א שפיל/בעלעבאס

בעלעבאס - הוא כינוי לאדם העושה מה שנוח ולא מה שצריך לעשות

מקורות מהתורה לבעיי'

במשנה מובא: לא עליך עם הארץ לגמר את התורה ולא אתה ת"ח בן חורין להבטל ממנה כלומר שכל אחד צריך לעשות את עבודתו הוא ואסור לשני להחליפו

בשם הרבי המהר"ש מובא בספר היום יום שהיצר הרע נקרא בהמה לא מפני שהוא טיפש כבהמה (שאין לה את השכל שיש למין המדבר) כי לפעמים הוא פיקח כמו השועל (חכם שבחיות) ומגיע באיצטלא של חסידות אבל באמת הוא יצר הרע שצריך חכמה מרובה כדי להיזהר ממנו.

וכן בעוד מקום שכל אחד צריך לעבוד לפי מהותו ומעלתו ומי שיכול ללטש יהלומים ואופה לחם אפילו שצריך את זה למאוד לחטא יחשב לו!

עצם הענין ואיך נפטרים ממנו

אחת מההגדרות של תמים היא שעושה כל מה שאומרים לו בקלת עול מוחלטת גם אם חושב שצריך לעשות אחרת וגם אם זה לא נח לו. הרבה פעמים בין תמימים נשמע "חתיכת בעלעבאס"! בצורה מזלזלת, וזאת משום שתמים כל מעיינותיו נתונים להוראות הרבי ואילו בעלעבאס עסוק קצת יותר בענייני עולם הזה והוראות הרבי הם לא מה שעומדים בראש מעייניו, אז ממילא תמים שרואה בחברו שהוראות הרבי פחות בראש מעייניו הוא קורא לו בשם הגנאי בעלעבאס!

בספר החייל (ולאחר מכן בספר הלמדן) מובא שיש כמה סוגים של תמימים אחרי החתונה: 1. נראה כאילו לא היה בתומכי תמימים. 2. מתגעגע לתומכי תמימים אבל לא שייך לשם. 3. לכל מקום שהולך ניכר שהיה בתומכי תמימים. על הסוג הראשון (וגם על השני קצת) הרב זמרוני זעליג ציק צרח מעומק ליבו: "איך תמים נהיה בעלעבאס????"

ידוע הסיפור אודות הגביר והעגלון שנקלעו לעיירה בערב שבת והגביר אחרי המקווה עם הבגדי שבת בדרך לבית הכנסת ראה עגלון שעגלתו שוקעת בבוץ אז הגביר הלך לשם לקיים את מצוות "עזוב תעזוב עמו" (אבל בעצם הוא קיים את מצוות העגלון) ובגלל שלא היה לו ניסיון הוא עזר קצת מאד והוא בעצמו (וכן הבגדי שבת שלו התלכלכו) התלכלך בבוץ ונחבל. לעומת זאת העגלון הלך לבית הכנסת מוקדם ואמר תהילים ולאחר מכן ראה שם כמה יהודים עניים אז הוא הזמין אותם אליו לאכסניא לסעודת שבת (ובעצם הוא קיים את מצוות הגביר). אחרי שהגביר והעגלון נפטרו הם הגיעו לבית דין של מעלה ופסקו שהם נשמות טועות וצריכים לרדת לעולם הזה שוב פעם שכל אחד יעשה את המצווה שלו ולא את של השני.

לכאורה כל אחד מהם היה יכול לומר, מה אתם רוצים? עשיתי מצווה!

אבל לא! הם לא עשו מה שצריך! כל אחד עשה מה שהחבר היה צריך לעשות ולכן נפסק שהם נשמות טועות!!

בספר היום יום מובא גם: כשיש בעיי' צריך לדעת אותה וע"י שיודעים אותה יודעים שצריך לתקן אותה ולא מספיק אנחות אלא צריך לעשות פעולות בפועל וטובה פעולה אחת מאלף אנחות.

אחרי שהבנו את גודל הבעיי' לעשות את מה שנח ולא את מה שצריך, אז איך לא נהיים בעלעבאסים?

אז דבר ראשון בלוח היום יום שהוזכר לעיל מובא פתרון: לשים מול עיני שכל דבר שאני רוצה לעשות עכשיו שיצא ממנו אח"כ או שהוא יעזור אח"כ לעבודה בפועל, אם מניאים אותי מדבר זה ואומרים לי לעשות אפילו דבר יותר נעלה – זה מתחבולות נפש הבהמית.

פתרון שני: כשחיים עם תמימים או לפחות כמו תמימים (או בקיצור לשים את הרבי ואת הוראותיו מול העיניים נון סטופ) לא מגיעים למצב הנחות של בעלעבאס, וכן לשים תמיד מול העיניים: זה מה שצריך לעשות או זה מה שנח לי לעשות??

יחי אדונינו מורינו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד!