שלום דובער עפשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

בעת התקרבותו ליהדות פנה אליו הרב אברהם ליפסקר, ראש הישיבה, בבקשה לארגן שבתון לנוער אמריקאי במסגרת הקמפוס הישיבתי. בערל נעתר, וחרף הקשיים שנערמו בדרכו, ארגן שבתון מוצלח בו השתתפו עשרות צעירים.

בעקבות ההצלחה, הציע לו חבר קרוב לארגן קבוצות נוספות שיגיעו לסיור מודרך ל–770, ואולי אפילו לשהות של שבת. ההצעה נפלה על אזניים קשובות, אך הדרך ליישומה נמשכה עוד שנים אחדות, או אז הביא מידי פעם קבוצות לבקר בהיכלו של מלך. בסיורים אלו נוכח בהשפעה הכבירה על משך חייו של האמריקאי הצעיר, ובעקבות זאת החליט למסד את הפעילות לארגון רשמי שתפקידו להביא קבוצות מאורגנות של מטיילים, צעירים ברובם, אל מקור האור והחיות של העולם. לארגון שלו קרא "חסידיק דיסקבר וולקם סנטר".

מסלול הסיור הוא שהגברים נכנסים עם הרב עפשטיין או עם הרב [[ישראל בער קפלן]] ,  לבית הכנסת, ומניחים תפילין מקבלים הדרכה על מבנה בית הכנסת, הם מתפללים תפילה אחת עם הרבי, כאשר בסיום התפילה מצטרפים לריקוד ' יחי '. המבקרים מגיעים בסך הכל לשלוש שעות, ויש זמן מאד קצוב לבצע את השליחות של הרבי להכין אותם לקבלת פני משיח צדקנו. למעשה, רוב המבקרים אין להם שמץ של מידע ביהדות.

הנקודה העיקרית של הביקור,  הייתה – לקשר יהודים לרבי מלך המשיח. הוא שאף להכיר להם את הרבי, להכיר להם את התורה של הרבי, ולהכיר להם את השכונה של הרבי. הכל סביב נקודה אחת: רבי. בתקופת כינוסי השלוחים הזדמן לרב עפשטיין לקבל הרבה דרישות שלו מהתיירים 'שלו'. השלוחים סיפרו לו בהתלהבות על ההשפעה האדירה שחולל הסיור בחיי מקורביהם. הם חזרו עם חיות מיוחדת, ופתאום שמירת התורה והמצוות הפכה להיות עבורם חוויה רוחנית מיוחדת, שאי אפשר להחמיץ. רבים מהם נהיו מעורבים יותר בחיי הקהילה, הן בהשתתפות בשיעורים ובתפילות, והן בתרומות הכספיות כהשתתפות בפעילות החב"דית.