חודש אדר: הבדלים בין גרסאות בדף

'''חודש אדר''' הוא החודש השישי לבריאה, והחודש השנים-עשר למנין בני ישראל.

שם החודש - "אדר", רומז לענינים רוחניים נעלים, הקשורים לחודש זה. אף על פי ששמות החדשים עלו עם בני ישראל מבבל, והיינו, שכל שמות החדשים הנקוטים בידינו כיום, אינם בלשון הקודש, אלא בלשון כשדים, והם בדרך כלל שמות פרסיים. ולכאורה, הכיצד זה מיחסים כונות רוחניות לשמות אלו? אך הענין הוא, כי באמת שמות החדשים - שמות של קדושה הם, אשר שרשם בתורה, ורמוזים בהם ענינים רוחניים נעלים. ויש בהם ניצוצות נעלים דקדושה, בין אם הם בלשון כשדים ובין אם הם ב[[לשון הקודש]], אלא שנפלו בגלות לתוך ה[[קליפות]], עד שבאו בני ישראל לגאלם מהגלות ולגלות את משמעותם הרוחנית.

ולזה כיונו חז"ל באמרם: {{ציטוטון|שמות החדשים עלו בידם מבבל}}, והיינו, שהמשמעות הרוחנית של החודש - הרמוזה בשם של החודש - נתחדש ועלה מבבל.

אדר - הוא מלשון "אדיר", שנאמר: "אדיר במרום ה'", וזהו סוד ריבוי השמחה בחודש זה, ואחז"ל "משנכנס אדר מרבים בשמחה". יש בזה שני ענינים: א) מרבים בשמחה - לשון ציווי, שצריך אדם להרבות בשמחה. ב) מרבים בשמחה - לשון הבטחה, שה' מבטיח שתרבה השמחה בישראל. כי ב[[חודש אדר]] נמחה עמלק, על ידי נפילתו של המן האגגי, אשר ביקש להשמיד וגו' ח"ו - את כל היהודים, ונהפוך הוא - אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם. עוד רמז בשם "אדר" - א' דר, שממשיכים ה[[אל"ף]] - בחינת [[עצמותו]] יתברך, שיהיה דר ב[[דירה בתחתונים]] ממש. וב[[חודש אדר]] נעשה הגילוי ד"אדיר במרום", ועל ידי זה אנו מתקרבים לביטול בעצם של כל הבריאה אל ה', למחיית [[עמלק]] בתכלית.

נפילתו ומחייתו של המן העמלקי היא בימי הפורים - על שם הפור הוא הגורל לפני המן, וענין הגורל היא פעולה בלי טעם ודעת, ונעשתה על ידי המן מתוך כפירה ושנאה בלי טעם ודעת, ולכן נתבטלה על ידי גילוי [[עצמותו]] יתברך שלמעלה מעלה מטעם ודעת. ובזה מתרבה השמחה, כי "אין שמחה כהתרת הספיקות" - אלו הספיקות באמונה המביאות לידי כפירה ח"ו, כי ספק בגימטריא עמלק, ו"התרת הספיקות" - היא ביטול בסיס קיומו של [[עמלק]] ימ"ש.

על פי הנאמר בתוה"ק: "והחודש אשר נהפך להם וגו' לשמחה וגו' ליום טוב". מכיון שהכתוב תולה זאת בחודש (ולא ביום מסוים בחודש), נמצא לפי זה, הרי כל ימי החודש, הם ימי סגולה להפיכת הדברים והענינים השליליים - לטוב ולשמחה. והיינו, אשר גם הענינים שאינם בטוב הנראה והנגלה, מסוגל הוא חודש זה להפכם לשמחה וליום טוב - נראים לעיני בשר. וזהו טעם ההלכה, ד"בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי וכו' לימצי נפשיה באדר, דבריא מזליה" (ולגירסת הרא"ש - דתקיף מזליה).

==[[חודש אדר]] כהכנה לחודש ניסן==

אמרו רז"ל: ב[[ניסן]] נגאלו וב[[ניסן]] עתידים להגאל, וכך נפסקה ההלכה. נמצא שב[[חודש אדר]] צריך לעשות את עבודת ההכנה לקראת הגאולה. בראש ובראשונה יש להסיר את סיבת הגלות שהיא היפך ה[[גאולה]]. שנית, צריך להתכונן למצב הטוב שיהיה בזמן הגאולה. סיבת ה[[גלות]] היא כמו שכתוב בתפילה: "מפני חטאינו גלינו מארצנו", ובחטא העיקרי על פי מארז"ל: "מקדש מפני מה חרב מפני שהייתה בו שנאת חנם", לכן ההכנה לגאולה צריכה להיות התאחדות של כל ישראל.

וכך אמרז"ל: "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים", שבזה בא לידי ביטוי ענין האחדות בישראל, וההכנה לגאולה:

בר"ח אדר היו כל בני ישראל משתווים בתרומתם - מחצית השקל לצרכי הקרבנות - ה[[עשירות|עשיר]] לא ירבה והדל לא ימעיט - ומתכללים - בהשתתפות כולם יחד - בקומה שלימה, להקריב קרבן לה', שנעשים כולם אגודה אחת לעשות רצון אבינו שבשמים, וזהו תיקון סיבת הגלות, המביא לגאולה. ועוד זאת, מכריזין על הכלאים, על החובה לעקור ולשרש את הכלאים שצמחו ב[[שדה]]. וענינו ברוחניות, שה[[קליפה]] וה[[סט"א]] שהיא "צד אחר" והיפך בתכלית מצד הקדושה, ואין לך "כלאים" - מין בשאינו מינו - כתערובות טוב ורע, וזה המצב השורר לדאבוננו עתה בזמן הגלות. אבל בזמן הגאולה כאשר "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", תהיה הבריאה בקדושה - בלי תערובת של רע ח"ו. לכן בר"ח אדר משמיעין על הכלאים, כי זו עבודתנו בהכנה לגאולה (ניסן) - לעקור ולשרש את הרע המעורב בעולם.

יצוין גם, שביום [[ט' באדר]] שני [[ת"ש]], הגיע אדמו"ר הריי"צ לארצות הברית, והניח את היסודות לעבודת הפצת היהדות ומעינות החסידות בחלק התחתון של כדור הארץ, ובזה פתח את השלב האחרון בהכנה לגאולה השלימה על ידי [[הרבי]].