קונטרס אחרון - פרק ו': הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
{{תניא}}
{{תניא}}
'''דוד זמירות קרית להו - מעלתה העצמית של התורה'''


==מבוא לפרק==
==מבוא==
סימן זה מבאר את מעלת התורה.
ארבעת הסימנים בקונטרס אחרון (מכאן ואילך) אינם "פלפול ועיון עמוק על מאמרי זהר וכתבי הארי"{{הערה|כלשון "בני הגאון המחבר" [[ליקוטי אמרים - הסכמה ג'|בהסכמתם]] לתניא.}} (אלא [[אגרות קודש (אדמו"ר הזקן)|אגרות קודש]] "רגילות"), ואין בידינו הסבר מדוע שולבו כאן{{הערה|בפעם הראשונה צורף קונטרס אחרון לתניא (וכן אגרת הקודש) בשנה '''שאחרי''' הסתלקות רבינו הזקן (אך לא כפי שהן לפנינו: חלקן צורף מאוחר יותר, וגם בסדרן נעשו עוד שינויים - עד דפוס ראם תר"ס בו נחתם התניא).}} ולא בחלק אגרת הקודש. אגרת זו מהווה אמנם המשך לפלפול שלפניה, אך לא כן שלושת האחרונות (העוסקות בצדקה ובתוכחה).


בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה (על פני מצוות ותפילה) מצד '''פעולתה''' בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה '''עצמית'''.
==טקסט הפרק==
{{פרק תניא|פרק=ו|טקסט הפרק={{תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ו'}}}}


==סיכום הפרק==
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה{{הערה|על פני מצוות ותפילה.}} מצד '''פעולתה''' בעולם, בסימן זה מוסבר שבנוסף לאמור לעיל יש לתורה גם מעלה '''עצמית'''.
בסימנים הקודמים הוסבר כיצד תורה תפילה ומצוות מביאים את העולם לתכלית בריאתו.


בין השאר הוסבר שם, שלימוד ההלכות פועל גם מלמטה למעלה וגם מלמעלה למטה (גם מברר ומזכך את העולם ומכין אותו להתגלות האלוקית, וגם ממשיך ומגלה בעולם את האור האלוקי),
==גוף האגרת==
{{פרק תניא|פרק=ו|טקסט הפרק={{תבנית:ספר התניא/קונטרס אחרון - פרק ו'}}}}


בסימן זה מוסבר, שמעלת התורה אינה רק '''מצד פעולתה''' בעולם (שהיא חיות כל העולמות), אלא גם '''מצד עצמה''': שהתורה מיוחדת עם אור אין סוף ברוך הוא. (לא רק '''מאוחדת''', אלא '''מיוחדת''' - מלשון יחיד, שהיא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא דבר אחד ממש).
==סיכום==
בסימנים הקודמים הוסברה מעלת התורה מצד '''פעולתה''' (לברר את העולם ולחיות אותו). בסימן זה מוסיף, שיש לתורה מעלה נוספת, גדולה שלא בערך = מעלה '''עצמית''':


וכששיבח דוד המלך עליו השלום את התורה בבחינת אחוריים שלה (ב"פעולתה", שהיא חיות העולמות), נענש בשיכחה (כי שיכחה באה מבחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה). והמצווה שנענש בה היא מצוות נשיאת הארון בכתף - כי עניין מצווה זו הוא חיבור בחינת אחורים שבתורה (כתף) עם הפנימיות (הארון עם הלוחות).
* "פעולת" התורה היא לחיות את העולמות, ובדקדוק קל של מצווה תלוי אם יקבלו חיותם ושפעם או לא. אך כששיבח דוד את התורה '''בזה''' נענש בשיכחה, כי מעלה '''זו''' היא רק בחינת '''אחוריים'''{{הערה|דהיינו, זה שהתורה מחיה את העולמות הוא עניין צדדי וחיצוני בלבד. פנימיותה התורה הוא שעשועי '''המלך'''. התורה לא רק '''מאוחדת''' עם עצמות אין סוף, אלא '''מיוחדת''' איתו (מלשון יחיד) - היא ואור אין סוף אינם שני דברים אלא אחד ממש.}} של התורה.
* ולכן נענש דוד:
:א. '''[[בשכחה]]''' - הבאה מחינת אחוריים שבנפש, מידה כנגד מידה.
:ב. '''במצוות "נשיאת הארון בכתף"''' - הרומזת לחיבור בחינת הפנימיות (ארון ולוחות) עם האחורים (כתף).


==מושגים יסודיים בפרק==
==מושגים יסודיים==
*[[תורה#חלקי התורה|אחוריים]]
*[[כתף]]
*[[שכחה]]


{{סדרה|הקודם=[[קונטרס אחרון - פרק ה'|פרק ה']]|רשימה=פרקי קונטרס אחרון|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק ז'|פרק ז']]}}
{{סדרה|הקודם=[[קונטרס אחרון - פרק ה'|פרק ה']]|רשימה=פרקי קונטרס אחרון|הבא=[[קונטרס אחרון - פרק ז'|פרק ז']]}}
 
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:קונטרס אחרון - תניא]]
[[קטגוריה:קונטרס אחרון - תניא]]
1,617

עריכות

תפריט ניווט