מגילת שיר השירים: הבדלים בין גרסאות בדף

'''שיר השירים''', הוא אחד מחמש המגילות שבתנ"ך. כתב אותו [[שלמה המלך]] עליו השלום, ונאמר עליו שהוא בדרגת "קודש קדשים".

תכנו הפנימי של הספר הוא [[אהבה|אהבת ה']] ל[[כנסת ישראל]], והוא תכליתו של שיר השירים. נמצא כי האותיות של שיר השירים, הם הם עצמם ה"[[כלים]]" לאהבת ה', והשכל המתגלה על ידי [[אותיות]] אלו ומצרף את האותיות למילים, הם התגלות אור ה[[אהבה]] עצמה {{הערה|[[המגיד ממעזריטש]], [[אור תורה]], פסוקים מלוקטים, עמ' שכג.}}.

שיר השירים הוא בבחינת שטר ה[[קידושין]], ושם נמנו פרטי היופי, בנוגע לענין החביבות שבין [[חתן]] ל[[כלה]], שזהו [[משל]] על [[הקב"ה]] ו[[כנסת ישראל]]{{הערה|1= [[תורת מנחם]] חלק כו, [[תשי"ט]] חלק שלישי, שבת פרשת מטות-מסעי, מבה"ח [[מנחם אב]].}}

אצל חסידי חב"ד לא נהוג לומר את שיר השירים בערב שבת, אך ידועה אמרתו של [[אדמו"ר הזקן]]: "לו יישר חיילי הייתי מנהיג לאמרו קודם לכו נרננה"{{הערה|לקוטי סיפורים עמוד עג.}}.

כאשר [[הרש"ג]] שאל את הרבי בנוגע לאמירתו בליל פסח, השיב לו הרבי שלא ראה זאת אצל חמיו, [[אדמו"ר הריי"צ]], אך אביו כן נהג במנהג זה. באותה הזדמנות העיד גם הרבי שב[[ערב שבת]] אדמו"ר הריי"צ כן נהג לומר אותו{{הערה|ראשי דברים מהשיחות בעת סעודת יום א' דחג הפסח תשכ"ז. ובראשי דברים משיחות ימים אחרונים דפסח תשכ"ט מצויין שהיה זה רק בשבתות הקיץ, משבת פרשת ויקרא עד פרשת נצבים-וילך.}}, ובהזדמנות אחרת ציין ש"יש נוהגים לומר שיר השירים בליל הסדר, ובפרט בליל שני"{{הערה|התוועדויות תש"נ ח"ד עמוד 230.}}.