מעלי קבצים, highauser
5,403
עריכות
אבן מקיר תזעק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←עניינו
מ (החלפת טקסט – " תשנ"ב " ב־" תשנ"ב ") |
(←עניינו) |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
בפשטות נבאותו עסקה בנושא גאולת ישראל מגלות בבל. אולם חז"ל במדרש תהילים דרשו{{הערה|סוף פרק עג}}: "לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחה ואמרה שבת היום... לעתיד אדם רוצה לילך לאשתו נדה האבן צועק ואומר נדה היא". מעין הרעיון זה דרשו חז"ל במסכת [[תענית]]{{הערה|תענית יא,א}} דרשו: "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"". | בפשטות נבאותו עסקה בנושא גאולת ישראל מגלות בבל. אולם חז"ל במדרש תהילים דרשו{{הערה|סוף פרק עג}}: "לעתיד אדם הולך ללקוט תאנה בשבת, היא צווחה ואמרה שבת היום... לעתיד אדם רוצה לילך לאשתו נדה האבן צועק ואומר נדה היא". מעין הרעיון זה דרשו חז"ל במסכת [[תענית]]{{הערה|תענית יא,א}} דרשו: "לעתיד לבוא אבני ביתו של אדם וקורות ביתו מעידים בו שנאמר: "כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק, וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה"". | ||
==עניינו== | ==עניינו: גילוי אלקות בגוף הנבראים== | ||
יעוד זה הוא מהיעודים המתארים את מצב חומר הגשם בזמן הגאולה, ומעין היעודים שניבא הנביא ישעיהו: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"{{הערה|יא, ט}} "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר"{{הערה|שם מ, ה.}}, | {{ציטוט צף|על [[לעתיד לבוא]] כתוב: "אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה". עכשיו שותק ה[[דומם]], דורכים עליו והוא שותק. אבל יבוא זמן ב[[גילוי]] של לעתיד, שהדומם יתחיל לדבר, לספר, והוא ידרוש, באם בעת ההליכה לא חשבו או דיברו דברי [[תורה]], למה דרכו עליו. | ||
האדמה שדורכים עליה, שאלפי שנים, מששת ימי בראשית, דרכו עליה בינתיים כמה ברואים בעלי חיים כו', עד שידרוך עליו [[יהודי]], שני יהודים, וידברו דבר תורה. ובאם לאו - אומרת היא: הרי אתה כמו בהמה!|[[תבנית:היום יום/ט"ו אדר א'| היום יום ט"ו אדר א']]}} | |||
יעוד זה הוא מהיעודים המתארים את מצב חומר הגשם בזמן הגאולה, ומעין היעודים שניבא הנביא ישעיהו: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'"{{הערה|יא, ט}} "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה' דִּבֵּר"{{הערה|שם מ, ה.}}, וכפי שמוסבר בתורת החסידות דיוקי הלשונות בנבואות אלו שב'ארץ' וב'בשר' עצמם יאיר הגילוי. לפי שיעודים אלו הוא מתוכנם ועניינם של ימות המשיח וביאת המשיח, שבאותו הזמן יתגלה בעולם הזה התחתון מציאותו של הקב"ה, כחלק מהשלמת מטרת הבריאה לעשות לבורא [[דירה בתחתונים]]. ויוכר ויורגש בכל פרטי הבריאה כי כל קיומם והימצאותם הם על ה[[אור אין סוף|אור]] והכוח האלוקי. גילוי זה יחדור ויורגש גם בנבראים הנמוכים ביותר כדרגת ה[[דומם]].{{הערה|ספר המאמרים מלוקט ב דיבור המתחיל ונחה עליו תשכ"ה ובהערה 7 (עמוד מה).}} שאותם הנבראים ששייכים להבנה יבינו אלקות ושאר הנבראים יראו וירגישו.{{הערה|אגרות קודש [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/ig/18/6959.htm חלק יח אגרת ו'תתקנ"ט].}} ולכן באותו הזמן מעשה הנוגד את רצונו של אלקים תסתור למציאות האבן עד שהאבן תזעק כנגדו. (משמעותה של הזעקה היא לא ששכל האדם ינגד באותו הזמן לפעולות שאסרה התורה, אלא הטבע עצמו ינגד לכך. כמו לדוגמה העובדה שהאדם אינו מכניס ידו לאש, שאין זה רק מפני הגיון שכלו, אלא שטבע חום האש גורם לאדם באופן '''טבעי''' שירחיק ידו ממנה. כך לעתיד לבוא טבע הבריאה מצד עצמה תרחיק את פעולות המנוגדות לרצון ה'.{{הערה|תורת מנחם חלק כה עמוד 225.}}). | |||
ברובד עמוק יותר, יש ביעוד זה מעלה יתירה על היעודים: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה'". משום שיעודים אלו מתארים התגלות אלוקית בנבראים שמקורה מחוץ למציאות הנבראים. אמנם היעוד "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" תוכנו הוא שהאבן זועקת ומגלה אלקות. מסביר הרבי, שההסבר בזה נעוץ במבואר בתורת החסידות אודות שרש החיות של מציאות הגשמי. המקור האלוקי שבורא את מציאות הגשמי נעלה יותר מכל הגילויים האלוקיים והרוחניים הנעלים ביותר, משום ששורש הגשמי הוא ב[[עצמות]] שדווקא ב[[כח העצמות]] לברוא נברא גשמי יש מאין.{{הערה|תניא, אגרת הקודש סימן כ'.}} אמנם כח זה נעלם ואינו נרגש בנברא. ולעתיד יתגלו גילויים נעלים בנבראים (ואלו מתוארים בפסוקים "כי מלאה.." וב"וראו כל..") ונוסף לכך תתגלה גם שורש חיותה של מציאות הגשמי שהיא נעלית יותר מכל הנבראים - כח העצמות (וגילוי זה מתואר בפסוק: "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" שהיא עצמה השורש שמגלה אלקות.) ולפי זה יוצא שאדרבה מציאות הגשם נעשית משפיעה ומקור של הגילוי האלוקי.{{הערה|1=ספר השיחות [[תשנ"ב]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&hilite=172f02f1-0b21-45e4-9c04-c853b0b31243&st=%u05d0%u05d1%u05df+%u05de%u05e7%u05d9%u05e8+%u05ea%u05d6%u05e2%u05e7&pgnum=104 חלק א עמוד 146] ש"פ ויצא אות יג.}} | ברובד עמוק יותר, יש ביעוד זה מעלה יתירה על היעודים: "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'", "וְרָאוּ כָל-בָּשָׂר יַחְדָּו, כִּי פִּי ה'". משום שיעודים אלו מתארים התגלות אלוקית בנבראים שמקורה מחוץ למציאות הנבראים. אמנם היעוד "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" תוכנו הוא שהאבן זועקת ומגלה אלקות. מסביר הרבי, שההסבר בזה נעוץ במבואר בתורת החסידות אודות שרש החיות של מציאות הגשמי. המקור האלוקי שבורא את מציאות הגשמי נעלה יותר מכל הגילויים האלוקיים והרוחניים הנעלים ביותר, משום ששורש הגשמי הוא ב[[עצמות]] שדווקא ב[[כח העצמות]] לברוא נברא גשמי יש מאין.{{הערה|תניא, אגרת הקודש סימן כ'.}} אמנם כח זה נעלם ואינו נרגש בנברא. ולעתיד יתגלו גילויים נעלים בנבראים (ואלו מתוארים בפסוקים "כי מלאה.." וב"וראו כל..") ונוסף לכך תתגלה גם שורש חיותה של מציאות הגשמי שהיא נעלית יותר מכל הנבראים - כח העצמות (וגילוי זה מתואר בפסוק: "אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק" שהיא עצמה השורש שמגלה אלקות.) ולפי זה יוצא שאדרבה מציאות הגשם נעשית משפיעה ומקור של הגילוי האלוקי.{{הערה|1=ספר השיחות [[תשנ"ב]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&hilite=172f02f1-0b21-45e4-9c04-c853b0b31243&st=%u05d0%u05d1%u05df+%u05de%u05e7%u05d9%u05e8+%u05ea%u05d6%u05e2%u05e7&pgnum=104 חלק א עמוד 146] ש"פ ויצא אות יג.}} | ||
===תוצאה ממעשינו ועבודתנו=== | |||
גילוי אלוקי זה החל ב[[מתן תורה]]. בשעה שאמר ה': "אָֽנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ "{{הערה|שמות כ, ב. דברים ה, ו.}} אומרת התורה שהיה זה "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף".{{הערה|דברים ה, יט.}} ומבארים חז"ל שלקול זה לא היה "בת קול" (הד).{{הערה|שמות רבה סוף פרשה כ"ח.}} מבאר הרבי כי ההד נוצר כתוצאה מהתנגשות גלי הקול בחפץ הגורם לגלי הקול לשוב חזרה (על דרך [[אור חוזר]]). אמנם במתן תורה קול ה' חדר בבריאה ולא "התנגש" בה. כמבואר בחז"ל (במדרש שם) כי כל הבריאה שתקה ("כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח.. הים לא נזדעזע.. אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: אנכי..") שתיקה זו נוצרה בבריאה משום שבעת דיבורו של הקב"ה שמעו הנבראים, הבינו וקבלו את הדברים. כלומר, הגילוי האלוקי שהתרחש במתן תורה לא סתר למציאותם למרות היותם גשמיים, אלא חדר בהם ובמציאותם. (וזאת משום שהאור האלוקי היה "קול '''גדול'''". רוחניות לא נרגשת בגשמיות, אולם האור האלוקי שהתגלה הוא אור שמופשט מכל גדר הן מרוחני והן מגשמי, ולכן ביכולתו להאיר גם בגשמי). | גילוי אלוקי זה החל ב[[מתן תורה]]. בשעה שאמר ה': "אָֽנֹכִי ה' אֱלֹקיךָ "{{הערה|שמות כ, ב. דברים ה, ו.}} אומרת התורה שהיה זה "קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף".{{הערה|דברים ה, יט.}} ומבארים חז"ל שלקול זה לא היה "בת קול" (הד).{{הערה|שמות רבה סוף פרשה כ"ח.}} מבאר הרבי כי ההד נוצר כתוצאה מהתנגשות גלי הקול בחפץ הגורם לגלי הקול לשוב חזרה (על דרך [[אור חוזר]]). אמנם במתן תורה קול ה' חדר בבריאה ולא "התנגש" בה. כמבואר בחז"ל (במדרש שם) כי כל הבריאה שתקה ("כשנתן הקב"ה את התורה, צפור לא צווח.. הים לא נזדעזע.. אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול: אנכי..") שתיקה זו נוצרה בבריאה משום שבעת דיבורו של הקב"ה שמעו הנבראים, הבינו וקבלו את הדברים. כלומר, הגילוי האלוקי שהתרחש במתן תורה לא סתר למציאותם למרות היותם גשמיים, אלא חדר בהם ובמציאותם. (וזאת משום שהאור האלוקי היה "קול '''גדול'''". רוחניות לא נרגשת בגשמיות, אולם האור האלוקי שהתגלה הוא אור שמופשט מכל גדר הן מרוחני והן מגשמי, ולכן ביכולתו להאיר גם בגשמי). | ||
מתן תורה נתן את הכוח שמעשיו של האדם יחדרו ויפעלו במציאות הדומם שסביבו, ואכן זו משמעות אמרת חז"ל שלעתיד לבוא קורות ביתו של אדם מעידים על מעשיו, משום שמעשיו משפעים בהם הן לטוב והן למוטב, ובלימוד תורה וקיום המצוות האדם מגלה בהם אור אלוקי שיתגלה לעתיד לבוא. בעבודת האדם עניינו, שעל לימוד התורה לחדור מכל מציאותו ולהנחותו בכל פעולותיו, שכל פרט מחייו יהיה חדור בתורה ומצוותיה. | מתן תורה נתן את הכוח שמעשיו של האדם יחדרו ויפעלו במציאות הדומם שסביבו, ואכן זו משמעות אמרת חז"ל שלעתיד לבוא קורות ביתו של אדם מעידים על מעשיו, משום שמעשיו משפעים בהם הן לטוב והן למוטב, ובלימוד תורה וקיום המצוות האדם מגלה בהם אור אלוקי שיתגלה לעתיד לבוא. בעבודת האדם עניינו, שעל לימוד התורה לחדור מכל מציאותו ולהנחותו בכל פעולותיו, שכל פרט מחייו יהיה חדור בתורה ומצוותיה. | ||
==קישורים חיצוניים== | ==קישורים חיצוניים== | ||