שיחה:יהושע אלי וואלאסאוו

פעליו

איש חי רב פעלים חסיד ועניו בעל מזג טוב במדות תרומיות, מחסידי אדמו"ר המהר"ש נ"ע, יהושע אלי' וואלאסאוו נ"ע בג״מ. בבחרותו הי׳ כמה פעמים אצל כ״ק אדמו"ר מהר״ש נ"ע בג״מ, והי׳ מקושר לאדמו״ר נ״ע (ולהבדיל בין החיים לחיי החיים) ולאדמו״ר (שליט״א) [נ״ע]. כל ימיו לא נח ולא שקט, תמיד הי׳ טרוד ועסוק במצות צדקה ובמעשים טובים להחיות רוח שפלים ולהרים לב הנדכאים, מצד היותו בעל מזג טוב ואיש חסד. כל מרי נפש ואשר השעה היתה דחוקה להם היו באים אליו והוא עזר ותמך לכאו״א להחזיקו ולהעמידו על מעמד טוב, ואיש לא יצא ממנו ריקם, ביותר הי׳ טרוד ועסוק בהחזקת ותמיכת עניים הגונים בני טובים, אשר התפרנסו ע״י ממתן בסתר והחזיק את הבית כנסת [גייס כספים לעניים {על פי תיק החקירה של ר אברהם ברוך פבזנר}], והשתדל ברבוי התחכמות להסתיר מעשיו הטובים.פרנסתו היתה מזה אשר הי׳ מורה מומחה ללימוד תורת הנהלת ספרי חשבון (בוך־האלטערי)[בביתו], זוגתו ג׳׳כ התעסקה בחנות קטנה — אשר היתה למכירת מיני מזונות, פרנסתו היתה מצומצמת רק כדי חייו. אכן מעשה הצדקה היתה במדה טובה וביד רחבה, ולפעמים גם בהפלגה יתירה. מספרים עליו כשאירע ענין של צדקה נחוצה תי׳ מריק את כל כיסו, ונוסף לזה הי׳ מתגנב לתנות, בשעה שאין זוגתו שמה, ומריק את קופת הכסף מהפדיון כמה שהי׳, ולא השאיר אפי׳ פרוטה א, הוא השתתף בכל הענינים הטובים ונטל חלק בהם, הי׳ מעורב עם הבריות של כל העיר מגדולם ועד קטנם, וכל ההמון כבדו וחבבו אותו, גם שמו הי׳ נודע ומפורסם בשערים לתהלה ולתפארת. בפרק האחרון הזה הי׳ טרוד ועסוק בטרדת מצוה רבה, והתזיק את ביהבנ׳׳ס ובית הטבילה לנשים, אשר היתה במוקף לביהכנ״ס. הביהכנ״ס הזה נשאר יתידי מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות הרבים אשר היו בעיר ונהפכו כולם בחוזק יד מטעם הממשלה לבתי וועידות שלחם, ולבתי משחק ולבתי אוצרות. וגם על זה האחרון התנפלו תמיד בעלילות ותואנות, והתאוו תאווה רעה לבטל גם את זה, כי הי׳ להם כעצם בגרונם וכקוץ מכאיב בעיניהם. וגם על בית״ט קטרגו תמיד ורצו לבטלו. תמיד הי׳ לו עבודה ויגיעה רבה במרוצה אל הפקידים והשלישים ממכיריו ומיודעיו לפייסם ולרצותם, להשקיט ולהשתיק את המקטרגים והמסטינים על מקדש מעט הזה, כי הודות לא ואמנתו אשר הי׳ מורה מומחה מובהק מרבות שנים ללימוד הנהלת ספרי חשבון, מפורסם בהצטיינות יתירה בכשרון הלימוד, היו הרבה מהפקידים והשלישים תלמידיו אשר התלמדו אצלו, וגם בזמן האחרון החזיק בית ספר ללימודים אלו, ולפרקים קרובים היו מוברחים לבוא אליו שיעזור על ידם להוציאם מהמיצר, כאשר אירע להם אשר נסתבכו בסקר החשבונות, ומשו״ז הי׳ לו חכירות רבה ורחבה בספירות הגבוהות ומצא חן בעיניהם למלא בקשתו. אבל דבר זה הי׳ חוזר חלילה, כי השקט הי׳ רק לפי שעה, וכעבור איזה זמן התחילו מחדש אנשי רשע לקטרג ומוכרח הי׳ תמיד להיות במרוצה. מלבד זאת היה עליו נטל משא כבד מההוצאה הרבה אשר עלתה להחזקת ביהכנ״ס וביהט״ב, אשר ההוצאה היתה הרבה יותר מההכנסה, כי לא הכבידו על המתפללים אשר ברובם הי׳ מהזקנים הסמוכים על שולחן בניהם — בתשלומין, כדי שלא לגרום בזה למעט מספר המתפללים. ובביה״ט לא לקחו שום תשלומין רק מאלה אשר נתנו מעצמם ברצונם הטוב. אשר ההחזקה משני אלה עלתה לסכום גדול, ולבד ההוצאות התדירות, לפרקים קרובים היו מוכרחים עוד לעשות תיקונים לתקן ולחזק את בדקי הבית, אשר החיקונים היו מוכרחים הן כלפי חבית, וגם כלפי חוץ בשביל הממשלה אשר דרשה ותבעה בחזקה תמיד והכבידה עול התיקונים, כדי שלא יוכלו לעמוד בהם וממילא יבוטל, והטענה היתה אשר הסכנה להמתפללים בבית רעוע כזה וכאילו דרשה טובת המתפללים. באמת, הביהכנ״ס הזה הי׳ ישן נושן. אומרים, אשר נבנה לפני יותר משתי יובלות שנים. ביהכנ׳׳ס הזה לא הצטיין בשום הדר ופאר, לא מבית ולא מבחוץ, לא רוקם בצבעונים ולא פותח בציורים ולא נהפה בכסף ובזהב במו בתי הכנםיוח החדשים אשר משתדלים לפארם בבל מיני פאר ויופי מבית ומחוץ, רק בנין פשוט מעצים על יסוד תומת אבנים. אכן הדרת הקודש היתה שרוי׳ עליו, כל הנכנס בתוכו הוא מרגיש, כי זה הוא בית אלקים וזה שער השמים, לשפוך נפשו אל אביו שבשמים. הביהכנ״ס הי׳ בנין גדול ורחב ידים, עומד מצדו הא׳ בשפולי ההר, הנזקף ועולה למעלה מול חלקי חעיר היושבת בהר. ומצדו השני לא רחוק משפת נחל קטן השוטף ועובר באמצע העיר. מוקף בחצר משני עבריו וכל םביביו. בחלק א׳ מהחצר היה ביה״ט לנשים, משוכלל ומתוקן בכל מיני תיקונים באמבטיות של מים חמין, וגם מקוה בשביל אנשים מיוחדת. בזוית א׳ מהחצר היתה סוכה גדולה ורחבת ידים, בנוי׳ ועומדת משנה לשנה בשביל סוכת החג. ובזוית שני הי׳ בית הטביחה לעופות.

פטירתו

הרה״ת רי״א בעת התחלת החרום דהמלחמה הועתק מעיר הזאת והתיישב ונתגלגל באיזה בפר סמוך לסמרקנד, וזמן קצר לאחרי שבא לשם נפטר, ומנוחתו כבוד בכפר ההוא, קדוש וטהור זי״ע.