קידוש ידיים ורגליים

קידוש ידיים ורגליים היא מצווה המוטלת על הכהנים קודם תחילת עבודתם היומיומית בבית המקדש.

קידוש ידיים ורגליים נעשה על ידי יציקת מים מן הכיור המוצב בעזרה על ידי הכהנים ועל רגליהם. הקרבת קרבן שנעשתה בלא שהכהן קידש את ידיו ורגליו, נחשבת לעבודה פסולה, גורמת לפסילת הקרבן ומחייבת את הכהן מיתה בידי שמים.

פרטי המצווה

מקור המצווה הוא בספר שמות, פרשת כי תשא:

"וְעָשִׂיתָ כִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְכַנּוֹ נְחֹשֶׁת לְרָחְצָה, וְנָתַתָּ אֹתוֹ בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וְנָתַתָּ שָׁמָּה מָיִם. וְרָחֲצוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מִמֶּנּוּ, אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד יִרְחֲצוּ מַיִם וְלֹא יָמֻתוּ, אוֹ בְגִשְׁתָּם אֶל הַמִּזְבֵּחַ לְשָׁרֵת לְהַקְטִיר אִשֶּׁה לַה'. וְרָחֲצוּ יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם וְלֹא יָמֻתוּ, וְהָיְתָה לָהֶם חָק עוֹלָם לוֹ וּלְזַרְעוֹ לְדֹרֹתָם".

קידוש ידיים ורגלים נדרש קודם עשיית "עבודה", כהגדרתה בהלכות עבודת הקרבנות, כגון קבלת דם הקורבן בכלי או זריקתו על המזבח, הקרבת בשר הקורבן, הקטרת קטורת או הטבת המנורה. אין צורך בקידוש לפני פעולות שאינן מוגדרות כעבודה, כגון שחיטת הקורבנות, הפשטת עור הבהמות וניתוחן לאברים או אכילת בשר הקרבנות.

על פי חסידות

הצמח צדק מבאר שהידיים והרגליים הם בחינת חג"ת נה"י שהם כנגד עולם היצירה ועשייה וצריך לקדש אותם שלא יהיה ינקת החיצוניים כי יניקת החיצוניים מתחילה בעיקר מעולם היצירה ששם הוא בחינת עץ הדת טוב ורע.