פת הבאה בכיסנין

פת הבאה בכיסנין היא מאפה שלא נהוג "לקבוע עליה סעודה". בניגוד ללחם רגיל, שמברכים עליו קודם האכילה "המוציא לחם מן הארץ" ואם אכל כזית מברך לאחריו "ברכת המזון", פת הבאה בכיסנין מברכים עליה קודם האכילה "בורא מיני מזונות", ובסיום האכילה "ברכה מעין שלוש". אך אם שינה מהמקובל ואכל כמות גדולה שרגילים לקבוע עליה סעודה, אזי דינה כלחם ומברכים לפניה 'ברכת המוציא לחם מן הארץ' ואחריה 'ברכת המזון' (ונחלקו הראשונים לגבי אדם שקבע סעודה על שיעור קטן מהמקובל, האם יש בכך קביעות סעודה).

הגדרתו

פת הבאה בכיסנין יש מפרשים שהיא עיסה שנילושה בחלב או בחמאה או בדבש או בשמן ויין או בשאר מי פירות או במי ביצים ושומן לפי שאינה עשויה לקביעות סעודה כי רוב בני אדם כוססין ממנה מעט ואין קובעין סעודה אלא על פת שנילושה במים לבדה ואם עירב עמהם מעט מים בלישתה הולכין אחר הרוב. וכן עיסה גמורה שנילושה במים שעירב גם תבלין בלישתה עד שאין דרך רוב בני אדם לאכול ממנה הרבה ולקבוע סעודה עליה מפני רבוי התבלין. ויש חולקים על זה ואומרים שמברכין המוציא וברכת המזון על פת זו כי אינה דומה ללחמניות וטרוקנין שאין רוב כמו דבש וצוקר או שקדים ואגוזים וכיוצא בהם משאר מיני פירות או תבלין והמילוי הוא העיקר כי עיקר עשייתה אינה למזון ולהשביע אלא לעדון ותענוג ומזון העיסה הוא טפל והיה ראוי לברך על המלוי ולפטור העיסה אלא לפי שהעיסה היא מחמשת המינים שהם הנקראים מזון אינה נעשית טפלה אל המלוי כשמתכוין לאכילתה ג"כ כמו שיתבאר (בפ"ג) ולכן די לברך עליה בורא מיני מזונות ועל המחיה אבל לא המוציא וברכת המזון עד שיאכל שיעור קביעות סעודה (שאז העיסה היא עיקר שסועדת הלב) ואין בכלל זה עיסה הממולאת בשומשמין שעושין בפורים במדינות אלו שאין עיקר עשייתם לעדון ותענוג אלא למזון ולהשביע".

להלכה פסק אדמו"ר הזקן עיסה שנילושה משאר משקין חוץ ממים מן הדין אינו צריך נטילת ידיים והמוציא אך כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול בלא נטילת ידים והמוציא על לחם אחר תחילה.

ואם אוכל כדי קביעת סעודה חייב לברך ברכת המזון.

בליובאוויטש

על פי השמועה הרבי היה אוכל בשנים הראשונות פת הבאה בכיסנין בלי נטילת ידיים וברכת המזון (בשיעור של פחות מכדי שביעה).