פורטל:הרבי מליובאוויטש כמלך המשיח/נבואות הרבי

למרות שבגמרא כתוב כי משמתו נביאים האחרונים, חגי זכריה ומלאכי נסתלקה רוח הקודש (כלומר: הנבואה) מישראל", כותב הרמב"ם על-סמך חישוב הרמוז בנבואת בלעם, שקיבל במסורת מאבותיו, שהנבואה תחזור לישראל כבר בשנת ד' אלפים תתקע"ו.

וזה לשונו: "כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל", יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת, ותחזור הנבואה לישראל. ואז יאמרו להם הנביאים "מה פעל אל". ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארץ מצרים, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ותפ"ח שנה, שהסימן "בתפ"ח גאולים". ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תתקע"ו ליצירה. ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת המשיח, שנאמר יואל ג' א' "ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו'".

הרבי קבע שבדורות האחרונים אכן חזרה הנבואה לישראל, והתגלתה אצל נשיאי החסידות החל מהבעל שם טוב: "רבותינו נשיאינו - שעל ידם "תחזור נבואה לישראל" כלשון הרמב"ם… "גלה סודו אל עבדיו הנביאים", הם הינם נביאי דורנו עד "נביא מקרבך גו' כמוני" (בהיותם אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא)".

בנוסף אמר הרבי שיש לפרסם לכל אנשי הדור שהקב"ה בחר ומינה נביא, ונבואתו העיקרית היא ש"הנה זה (משיח) בא".