רבי דובער שניאורי (אדמו"ר האמצעי): הבדלים בין גרסאות בדף

כשלושה חודשים ארך מסעו של אדמו"ר האמצעי לויטבסק. בכל מקום שהגיע אמר [[מאמר]]י [[חסידות]] עמוקים וקיבל חסידים ל[[יחידות]]. את פני השיירה קיבלו בכל מקום בכבוד גדול, על ידי חסידים, יהודים וכחן גם על ידי פקידי מימשל ואנשי המשטרה שקיבלו הוראה ממשרד הפנים להדר בכבודו של אדמו"ר האמצעי, בנו של אדמו"ר הזקן, שעשה רבות לטובת ארץ המולדת בכך שסייע במאמץ המלחמה כנגד נפוליון הצרפתי. במהלך המסע הצטרפו חסידים רבים לאדמו"ר האמצעי.  

המסע הסתיים בבחירת אדמו"ר האמצעי למקום מגוריו את העיירה [[ליובאוויטש]], אליה הגיע יחד עם אלפי חסידים ביום [[ח"י באלול]] [[תקע"ג]]. מליובאוויטש החלה תורתו תורת חסידות חב"ד להתפשט בכל רוסיה הלבנה וליטא, ומספר הנוסעים לליובאויטש הלך וגדל.  

{{ערך מורחב|ערך=מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי}}

בשנים האחרונות לנשיאותו של אדמו"ר האמצעי הגיש אדם בשם שמחה קיסין, תביעה על אדמו"ר האמצעי ובעקבות כך הובל אדמו"ר האמצעי למעצר. ביום י' לחודש כסלו השתחרר ממאסרו. תאריך זה נקרא בשם "חג הגאולה" ונחגג עד היום.

== תורתו ==

[[תמונה:מצבת אדמור האמצעי.jpg|left|thumb|200px|מצבת כ"ק אדמו"ר האמצעי בניעז'ין]]

אדמו"ר האמצעי רמז לחסידים על [[הסתלקות|הסתלקותו]] באומרו כי מרומזות גזירות על שנת [[תקפ"ח]], ופעם אמר כי אביו נלקח לפטרבורג (בפעם השניה) בגיל 54 ואז בחר ביסורים וכפי הנראה השאיר לו את האפשרות השניה – הסתלקות. לאחר הימים הנוראים בחזרתו לליובאוויטש, חלה ונאלץ לשהות בנעז'ין. חוליו התגבר וכאשר נגעו בו היה מתעלף, כך עד ח' כסלו. אז רצה לכתוב חסידות בענייני חנוכה וכיון שלדבריו כל העולם שרוי בצער, לא רצה להתענג ועל כן לא כתב. אמר לחסידיו ללכת לבתיהם בשמחה ולומר "לחיים". בלילה התעלף רבות, ביקש להלבישו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים. ביום רביעי [[ט' כסלו תקפ"ח]] התחיל לומר חסידות על הפסוק "אחרי ה' תלכו" בהתלהבות עצומה, לפני עלות השחר סיים במילים "כי עמך מקור חיים מחיי החיים" והסתלק בגיל 54.

=== ספריו ===

====ספרים שהדפיס בחייו ====