טשקנט: הבדלים בין גרסאות בדף

החסידים החלו להגיע לטשקנט ב[[קיץ]] [[תש"א]]{{הערה|הרב [[שלום דובער לוין]], [[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]] עמוד ריט}}. הפליטים בטשקנט נאלצו להסתמך על עזרתם המצומצמת של יהודים בודדים מבני העדה הבוכרית, שפתחו את ביתם ולבם בפני אחיהם הפליטים. לעיר הגיעו מאות אלפי פליטים, רובם המוחלט חסרי כל. רבים הסתובבו ברחובות בלי שידעו היכן יניחו את ראשם בלילה הקרוב. כך בכלל, ובפרט היה מצבם של הפליטים החב"דיים.  

הנחשול האדיר של הפליטים הגיעו בין קיץ [[תש"א]] לחורף [[תש"ב]], אז גם הגיעו רוב החסידים. הנחשול האדיר הותיר גם את השלטון חסר אונים, מבלי יכולת להתמודד עם המשימות הקשות להמציא דיור ועבודה לפליטים. כמויות הלחם והחיטה אזלו במהירות, ואלו לא הספיקו בעבור כולם. אזרחים נאלצו לעמוד בתור לילות ארוכים כדי להשיג ככר לחם, וגם אז לא תמיד השיגו את מבוקשם. מצרכי האוכל בשוק השחור התייקרו מאד. הרעב והזוהמה, הצפיפות בדיור, כל אלה גרמו למגיפת טיפוס שפשטה בין הפליטים. בתי הרפואה העמוסים לא יכלו לקלוט עוד חולים. ברחובות עיר היו מוטלות גופותיהם של מתים במשך ימים ארוכים, באין מטפל. עם התמתנות זרם הפליטים, המצב הרפואי והכלכלי השתפר קמעה. רק בתחילת שנת [[תש"ג]] הגיעו משלוחי [[מזון]] ותרופות בנדיבות [[ארצות הברית]], והם שהקלו מעט את המצב.  

על אף המצב הקשה, המשפחה החסידית המורחבת עשתה הכל כדי להתאגד ולהתדבק, לעזור איש לרעהו ככל האפשר. אנשים נתנו זה לזה מהמעט שהיה להם. אם לא היה, לפחות התנחמו זה בקרבתו של זה{{הערה|ראה בהקדמת [[מנחם זיגלבוים]] ל[[סוערות בדממה]] חלק א עמוד 24}}. הפליטים החדשים שהגיעו, מצאו מקום בימים הראשונים אצל הפליטים "הוותיקים" שאך הם עצמם הגיעו לטשקנט זמן לא רב קודם לכן. כך למשל היה בבית משפחת ר' [[יחיאל יוסף ריבקין]], שם התגוררו עשרים איש בחדר אחד.  

כאשר המלחמה הייתה בעיצומה, תשומת הלב המרכזית של השלטון בברית המועצות הופנתה אל החזית הבוערת, ופחות כלפי האזרחים ולכן [[אנ"ש]] חסידי חב"ד יכלו להתארגן לתפילות במניין, ולהקים ישיבות ו'חדרים', אם כי שלא בפרסום. באי אלו מקומות התארגנו מניינים חב"דיים. ברחוב טשעקאר נפתח בית כנסת חב"די, בו התפללו רבים מדמויות ההוד החסידיות. ברבנות בבית הכנסת כיהן הרב [[שניאור זלמן גרליק]], השמש היה הרב [[חיים בנימין ברוד]], והאחראי על המקווה ששכן קרוב לבית כנסת, היה הרב [[מרדכי דובער לאקשין]]. הרב [[שלמה חיים קסלמן]] היה ה[[משפיע]], ובמסגרת תפקידו זה מסר לבעלי בתים שיעור ב[[ליקוטי תורה]].

===גדולי המשפיעים מתוועדים===

=== הקמת תלמודי תורה ===  

כיתת 'חדר' אחת הוקמה בביתה של מרת חיה פערלא גלפרין, שם לימד הרב ישראל נעוולער. למרות התמתנות הרדיפות, מדי פעם ניסו שוטרים ואנשי [[המשטרה החשאית]] ללכוד תלמידי 'חדר' וישיבות. בשל ארועים אלה ואחרים, עברו ה'חדרים' והישיבות ממקום למקום בתדירות רבה. ר' ישראל נעוולער ותלמידיו נדדו מבית אחד למשנהו.

==== 'חדרים' לכלל הציבור ====  

=== התקציב למוסדות ===

*הרב [[שניאור זלמן גרליק]] רב קהילת חב"ד בטשקנט בתקופת מלחמת העולם השניה{{הערה|לפי הערך שלו}}. בימי השואה, לאחר תקופת נדודים הגיע לטשקנט שם התקבצו חסידים רבים. הרב גרליק פעל למען החזקת היהדות בעיר, ושימש כרב הקהילה החב"דית במקום. הוא דאג גם להקמת "[[תלמוד תורה]]" ו[[מקווה טהרה]]" במקום. בתום המלחמה הבריח את הגבול דרך לבוב כמו חסידים רבים ("[[יציאת רוסיה תש"ו]]") ל[[פולין]] ולאחר מספר שנים מונה לרבו של [[כפר חב"ד]]{{הערה|ראה בהרחבה בהתמים הראשון, פרק שני - טשקנט}}.

*הרב [[יעקב שניאור זלמן פבזנר|זלמן פבזנר (בובער)]] רב קהילת חב"ד בטשקנט בשנות הי' והכ'{{הערה|לפי הערך שלו}}. בימים בהם פרצה מלחמת העולם השניה, שהה במאסר, רעייתו עם שאר בני המשפחה הצליחו לברוח לאוזבקיסטן  ובמהלך המלחמה נפטרה רעייתו מרעב. לאחר שחרורו מהמאסר, קבע את מגוריו בטשקנט שבאוזבקיסטן, הפך עד מהרה לדמות הדומיננטית ביותר בחיי הקהילה והפך למרא דאתרא של קהילת חב"ד שהתהוותה במקום. חכם גדול בעל ידע נרחב. בטשקנט נחשב לבעל סמכא שאין עוררין עליו. בראש ובראשונה הוא עסק בלימוד התורה לבני נוער. ובני הנוער נמשכו אליו. דרכו בפסיקת ההלכה היתה שמלבד פסיקת ההלכה היה מסביר לשואל את הטעם להלכה שפסק ולא היה מניח לו ללכת עד שראה שהבין את הטעם כראוי. נפטר בטשקנט בי"ג [[ניסן]] [[תשל"א]]{{הערה|[[בית משיח]], [[כפר חב"ד]]}}.

בטשקנט מתנהלת כיום פעילות חב"דית ענפה, בין השלוחים בשנים האחרונות: הרב [[דב אקסלרוד]], הרב דוד קולטון, הרב ברוך אברמצ'ייב וכיום הרב חיים שייקביץ.