משה פיינשטיין: הבדלים בין גרסאות בדף

הרב פיינשטיין נולד ביום [[ז' באדר]] שנת [[תרנ"ה]] בפלך אוזדה שליד מינסק לרב דוד פיינשטיין מצאצאי משפחת [[הגאון מוילנא]]{{הערה|אביו היה נינו של רבי אברהם מווילנא, אחיו של הגר"א. על פי הקדמת הרב פיינשטיין לספרו "אגרות משה" חלק ח' ע' 5.}}, ואמו פייא גיטל מצאצאי ה[[של"ה]].

בילדותו למד אצל אביו ובהיותו בגיל עשר כבר היה בקי בשלושת מסכתות ה[[גמרא]] העוסקות בדיני ממונות ([[בבא קמא]], [[בבא מציעא]] ו[[בבא בתרא]]). בהיותו פחות מגיל שלוש עשרה כבר החל ללמוד בישיבת "עץ החיים" שבסלוצק אצל הגאון ר' איסר זלמן מלצר. בשנת [[תר"ע]], בהיותו בן חמש עשרה, נסע יחד עם קבוצה מטובי הבחורים בישיבה, לייסד ישיבה בשקלוב בראשותו של ר' פסח פרוסקין (בעל "חידושי רבי פסח מקוברין"). כל ימיו החשיב הרב פיינשטיין את הרב פרוסקין לרבו המובהק. בהיותו בגיל שבע עשרה כבר היה בקי בכל ה[[ש"ס]] ובגיל תשע עשרה כבר היה בקי בארבעת חלקי ה[[שולחן ערוך]] עם מפרשיהם.

הרב פיינשטיין נחשב לפוסק מדרגה ראשונה ומגדולי ראשי הישיבות בתקופתו. גדלותו התורנית נודעה בעיקר בזכות תשובותיו ההלכתיות הרבות שרוכזו בספריו "אגרות משה". הוא היה נערץ על ידי הרבה גדולי ישראל ורבבות יהודים. ה[[אדמו"ר]] רבי [[שמחה בונים אלתר]] (ה"לב שמחה") מ[[גור]] התבטא עליו שהוא ה"[[חפץ חיים]]" של הדור. מכריו העידו עליו שהוא עבר כמאה וחמישים פעמים על ה"פרי מגדים" (אחד ממפרשי השולחן ערוך). חתנו, הרב טנדלר, העיד שבכל יום היה לומד שבעה דפי גמרא ובכך היה מסיים את כל הש"ס בכל שנה. כמו כן, היה לומד שני פרקי נ"ך ביום, [[פרשת השבוע]] עם פירוש ה[[רמב"ן]] וה"אור החיים הקדוש" והמדרש רבה. יחד עם כישוריו היה הרב פיינטשיין אדם נוח ונעים שאינו רודף אחר הכבוד ואף היה דואג לתלמידיו.

סבת אביו של הרב פיינשטיין, מרת רחל, הייתה ילידת העיר [[ליאזנא]], עירו של [[אדמו"ר הזקן]]. בילדותה התגלו אצלה כישרונות נדירים ו[[אהבה]] גדולה ללימוד [[תורה]]. אביה פנה לאדמו"ר הזקן והוא המליץ להכניס אותה שתלמד ב'חדר' בפינה, יחד עם הילדים. באותו 'חדר' למד באותה תקופה גם [[אדמו"ר הצמח צדק]] שהיה אז ילד.

בשנת [[תשל"ד]] עסק הרבי רבות בנושא תיקון [[חוק מיהו יהודי]]. בעקבות כך הוציא הרב פיינשטיין מכתב בו הוא דורש מהנהלת המפד"ל שלא יסכימו לפשרות ותיקונים שונים שאינם עולים בקנה אחד עם ההלכה{{הערה|מכתבו מיום [[ג' באדר]] [[תשל"ד]] וכך הוא כותב {{ציטוטון|לא להסכים להצעות פשרה לתיקונים מזויפים ולניסוחים מסורבלים.. קיים רק פתרון יחידי גיור כהלכה!}}}}. בשנת [[תשל"ה]] שלח אליו הרבי משלחת של למדנים חסידי חב"ד שעלו מ[[רוסיה]]. הרבי ביקש מהמשלחת שיתארו בפניו את מצב ההתבוללות הקשה ברוסיה ולכן שאגודת הרבנים, שהוא עמד בראשה באותה תקופה, תפעל בנושא תיקון החוק. הרבנים באגודה קיבלו את הדברים והרב פיינשטיין אמר, בשם האגודה, שדעתו בנושא היא כדעת הרבי והבטיח שאגודת הרבנים תעשה כל שביכולתה למען תיקון החוק{{הערה|בשם ר' ליפא קליין ([[קריית מלאכי]]) שהיה במשלחת. מתוך זכרונותיו שפורסמו ב[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 868.}}. על הפגישה וההתרשמויות ממנה דווח בהרחבה בירחון 'הפרד"ס' מאותה תקופה{{הערה|ב[[חודש כסלו]] שנת [[תשל"ה]] דיווח הירחון: {{ציטוטון|קבלת פנים מרשימה מאד ניתנה מטעם "אגודת הרבנים" לקבוצת עולים.. שבאו להסתופף בימי החגים אצל האדמו"ר מליובאוויטש. נשיא אגודת הרבנים הגאון רבי משה פיינשטיין יחד עם חבורה גדולה של רבנים, השתתפו בקבלת פנים.. העולים קבוצה מגוונת של גיל שונה עשו רושם עמוק מאד על החברים הנאספים.. נמצאים ביניהם גם לומדים גדולים.. כולם כאחד מאוחדים.. באידיאל של [[מסירות נפש]].. במשך שעות אחדות ישבו הרבנים הנאספים כמרותקים למקומותיהם והקשיבו קשב רב לדבריהם של העולים.. השיא והמוסר השכל של כל נאומיהם היה, שבמסירות נפש אפשר לחולל ולפעול גדולות ונצורות. עדים לכך הם בעצמם.. שלמרות כל החשכות והדיכאון.. הם הצליחו לחנך את ילדיהם לדרגת בני תורה. ועובדה זו הוכחה בו במקום, בערך עשרה בחורים צעירים וילדים רבים התישבו כבגורן וענו לשאלותיהם של הרבנים על השגותיהם ב[[גמרא]] ותוספות. אחדים מהם הפליאו את השומעים בשננם בעל פה עמודים שלמים של מסכתות שונות עם המפרשים.. במיוחד מרשימה הייתה דרישת העולים, שהיהדות האמריקאית תגייס את כל כוחותיה להלחם נגד החוק של "מיהו יהודי". הרב משה פיינשטיין הביע באופן נמרץ את הזדהותה של אגודת הרבנים עם המלחמה המנוהלת על ידי האדמו"ר מליובאוויטש לזעזע את החוק הנוכחי של מיהו יהודי.. אגב - באותה פגישה עם עולי [[רוסיה]] השתתף גם הרה"ח הנודע בעל מסירות הנפש ר' יעקב נוטיק מנחלת הר חב"ד בארה"ק. הגר"מ שאל אותו: "איך הצלחתם לחיות כיהודים חרדים ולגדל דורי דורות של זרע ברך ה' העוסקים בתורה ובמצוות, כאשר כל שאר החוגים לא הצליחו לעמוד בנסיון הקשה"? ור' יעקב נוטיק השיב: "וכי הייתה לנו ברירה? הרי אנחנו יהודים ואיך אפשר אחרת"?! הגר"מ התפעל מאד מהתשובה התמימה.}}}}. לאחר זמן לא רב יזם הרב פיינשטיין כנס גדול בבורו פארק, בו הביעו הרבנים את מחאתם על החוק ודרישו לתקנו "כהלכה". מאוחר יותר כתב הרב פיינשטיין שני מכתב באחד מהם הוא תוקף בחריפות את המתנגדים לתיקון החוק{{הערה|מכתב מ[[י"ד בשבט]] [[תשל"ה]]: {{ציטוטון|הנה החטא היותר גדול של ביזוי גדולי תורה וחכמיה ומנהיגיה.. בזמן האחרון התחילו אלו שחושבים עצמם לשומרי תורה ולמאמינים בהשי"ת ובתורתו הקדושה, גם כן לבזות את גדולי התורה.. שמהן צריכים ללמוד ומבזין וממאסין אותם. שלענין זה יש חומר בביזוי תלמיד חכם שבדורנו מתלמידי חכמים קדושי עליון מדורות עברו, שזה עושה שלא ילמדו מהם שהוא נבלה גדולה מאין כמוהו לעשות עלילה במזיד בבזיון תלמידי חכמים גדולים.. ובכלל זה הוא גם מה שביזו מי שהם גם את הרבי מליובאוויטש שליט"א, כדי לזלזל במעשיו הגדולים ולזלזל בשאלת "מיהו יהודי" להכניס גוים בכלל ישראל, שהנבלה גדולה וגרועה ביותר, בנוסף על האיסור דביזוי תלמיד חכם}}.}} ובשני הוא דורש לתקן את נוסח החוק ולהוסיף בו את המילה "כהלכה"{{הערה|את מכתבו השני כתב בשנת [[תשמ"ג]].}}.

גם בענייניו הפרטיים קיבל הרב פיינשטיין מהרבי. ב[[פורים]] שנת [[תשל"ו]] דיבר הרבי שכל נער מגיל [[בר מצווה]] שיתחיל להניח גם [[תפילין]] של רבינו תם. הרב צבי הירש שפריצר, שהיה לו קשר קודם עם הרב פיינשטיין, החליט לגשת אליו ולדבר איתו בנושא. הרב פיינשטיין התעניין בדברי הרבי ואמר לו שאכן עד גיל שמונה עשרה הוא הניח תפילין דרבינו-תם ומסיבות שונות הפסיק להניחן. כעת, לאחר ששמע את דברי הוא הרבי, הוא מעוניין להתחיל להניחן שוב בתנאי שהרבי יבחר את הסופר שיכתוב את התפילין ושיהיה בכתב ה"בית יוסף". כששמע על כך הרבי, ביקש באמצעות מזכירו, הרב [[חיים חודקוב]], שהסופר ר' אליעזר זירקינד יגש למחרת לביתו של הרב פיינשטיין ולראות באילו תפילין הוא בדיוק מעוניין. הרב זירקינד סר לביתו של הרב פיינשטיין שהנחה אותו לגבי הפרשיות וביקש ממנו שהוא רוצה לראות את הפרשיות לפני שמכניסים אותם ל'בתים'{{הערה|[[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 252 מאת חתנו, רק טנדלר ו[[שבועון בית משיח]] גיליון 648.}}. ב[[ערב שבת]] פרשת שקלים [[תש"מ]] הוא החל להניח את התפילין{{הערה|על פי מכתבו אל הרבי. מודפס ב"אגרות משה" אורח חיים, חלק ד' סימן ט'.}}.

הרבי ציין מספר פעמים לפסיקותיו. דוגמא בולטת לכך מופיע בתשובה של הרבי בנוגע לכניסת הבעל לחדר לידה, שאחרי הדיון ההלכתי מסיים הרבי {{ציטוטון|האומנם אין ידוע שיש מכתב פסק דין בזה, שנדפס מהרב פיינשטיין?!}}{{הערה|מופיע בספר "מאוצר המלך" חלק א' ע' 236. תשובה של הרבי לנשי חב"ד.}}. במקביל הפנה הרב פיינשטיין לרבי התלבטויות קשות בעניינים יסודיים; כגון נישואי תערובת{{הערה|את הרב דוד דב הולנדר, מראשי הסתדרות הרבנים בארה"ב, שהתלבט האם לכהן כרב בבית כנסת שאין בו מחיצה כהלכה, בין עזרת גברים לעזרת נשים, תמורת יכולת ההשפעה על מניעת איסורי תערובת באותה קהילה. [[שבועון כפר חב"ד]] גיליון 869.}} וענייני גיור{{הערה|מר יהודה אבנרי, איש משרד החוץ הישראלי, נשלח על ידי [[מנחם בגין]] לברר האם לפתוח בית דין ארצי לענייני גיור ב[[ארצות הברית]].}}.

באחד מימי [[חול המועד סוכות]] [[תשל"ב]] הכריזו ב[[זאל הקטן]] שהרבי קורא לכל אלו שהגיעו מ[[רוסיה]] לאחרונה, לחדרו. הגיעו לערך עשרים וחמש אנשים{{הערה|ביניהם הרב [[יעקב נוטיק]], התמים [[יוסף יצחק זלצמן, התמים [[דובער וילנקין]].}}. הרבי היה עם משקפיים ועיין בספר. לאחר זמן, פנה הרבי למזכיר הרב [[חיים מרדכי אייזיק חדקוב]] ושאל אם כולם נמצאים וכאשר נענה שכן, פנה הרבי לנוכחים ואמר שהוא רוצה שיסעו לרב פיינשטיין ויספרו לו על החיים ברוסיה כשהרבי מתבטא (בין השאר) "ספרו לו הכל, בלי עניוות"{{הערה|"דערציילט אים אלץ, אן עניוות"}}. כאשר יצאו מחדר הרבי, חיכו המזכירים הרב [[ירחמיאל בנימין קליין]] ור' [[חיים יהודה קרינסקי]] עם שתי מכוניות, שתי המכוניות שהרבי נוסע בהם, ועימם נסעו לרב פיינשטיין. הרב פיינשטיין התפעל מאוד לראות אברכים ובחורים צעירים, שרובם נולדו שנים רבות לאחר [[המהפכה הקומוניסטית], כולם יראים ושלמים ויודעים ללמוד דף [[גמרא]] לא פחות מבחור בארצות הברית. כשאמרו לו שהרב [[יעקב נוטיק]] בקי בחצי מה[[ש"ס]], הוא יצא מכליו ושאל אותו: "איך עשיתם את זה? איך הצלחתם לעמוד בניסיונות?!". הרב נוטיק ענה לו: "הייתה לנו ברירה?...". לאחר מכן פנה ר' משה אל הבחורים הצעירים ושאל אותם מה הם לומדים ושאלות בפרק "האומר" ב[[מסכת קידושין]]. כאשר ענו על השאלות ברהיטות, הרב פיינשטיין החל לבכות ולנגב את עיניו{{הערה|מפי הרב יוסף יצחק זלצמן - בתוך מוסף [[התמים (בית משיח)|התמים]], '''[https://drive.google.com/file/d/1R3ENF_y8yO0VgdpSiEDoC2oHn5PGSc7q/view?usp=drivesdk גליון לט - אדר ראשון תשע"ו],  עמוד 84}}.

בשנת [[תשל"ו]], כשיצא הרבי עם [[מבצע נרות שבת קודש]], הוא כתב{{הערה|במכבת אל ידידו הרב [[נחום טרבניק]], הרב של [[כפר חב"ד]], באותה תקופה}}: {{ציטוטון|ובדבר ענין נרות שבת לנערות, שהאדמו"ר מליובאוויטש שליט"א עוסק להנהיג בישראל, שאיזה אינשי אמרו שאני מנגד לענין זה. הנה מעולם לא שמעו ממני דבר כזה, בפרט שגם היו הרבה בשנים הקודמות שנהגו כן ברבים. ואם הרביסובר שהוא ענין גדול לקרב בזה לתורה ולשמירת שבת, מי יכול לומר שאינו כן. ויצליחהו השי"ת בכוונתו לקדש שם שמים, וברצונו להרבות שומרי תורה ושומרי שבת בישראל}}.

על הספר "דברות משה" על מסכת [[בבא בתרא]] כתב: {{ציטוטון|להוד כ"ק האדמו"ר מליובאוויץ שליט"א, מתנה מאת המחבר, ובברכה שיאריך השם יתברך נשיאותו עד ביאת המשיח. משה פיינשטיין ט"ו מרחשון תשכ"ט"}}. על ה"דברות משה" של [[מסכת שבת]] כתב: {{ציטוטון|בעזרת השם יבתרך. למעחת כבוד ידידי הרב הגאון והצדיק הרמ"מ שליט"א אדמו"ר דליובאויץ, השי"ת ירים קרנו עד ביאת הגואל צדק. המחבר משה פיינשטיין. ב' דר"ח אדר תשל"ב"}}. על ה"דברות משה" על מסכת יבמות, כתב: {{ציטוטון|בעה"י, בברכה להוד כ"ק הגאון מוהרממ"ש האדמו"ר מליובאוויטש שליט"א, ירום כסאו עד ביאת מלך המשיח בקרוב. המחבר משה פיינשטיין. י"ג תמוז תש"מ".}}

*[[שלום דובער וולפא]], '''[[שמן ששון מחבריך (ספר)|שמן ששון מחבריך]]''', חלק ד' עמודים 31-48.