רבי מנחם מענדל שניאורסון (כ"ק אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

ב[[ג' בתמוז]] [[תשנ"ד]] נעלם מעיני בשר ודם, אם כי על פי דבריו מאמינים החסידים אודות [[נצחיות חייו של הרבי|נצחיות חייו]] בדורנו. בקרב [[חסיד]]י [[חב"ד]] קיימים מגוון דעות והתייחסויות ליום ג' בתמוז, אך כולם מאמינים שזהו חלק מתהליך ה[[גאולה]] ומצפים להתגלות [[הרבי כמלך המשיח]]{{הערה|זאת בהסתמך, בין היתר, על דברי [[רש"י]] בסוף ספר דניאל (פרק י"ב פסוק י"ב) על הפסוק המדבר על מלך המשיח, "אשרי המחכה ויגיע" וגו': "שעתיד משיחנו להתכסות אחר שנגלה וישוב ויתגלה", כלומר, ש[[מלך המשיח]] [[נכסה וחוזר ונגלה]]}}.

זמן קצר לאחר קבלת הנשיאות התבטא הרבי, ששליחותו בעולם הזה הוא לפעול עניינים "בחסד וברחמים" ושכל עניינו הוא שכל יהודי יהיה ב[[שמחה]] ולהפוך את כולם לחסידים{{הערה|ימי בראשית, עמ' 387}}. על אף מעמדו, המשיך להיות [[התקשרות|מקושר]] בתכלית לחותנו [[אדמו"ר הריי"צ]], היה הולך בקביעות ל[[אוהל (אדמו"ר הריי"צ)|אוהל שלו]], ושם היה קורא את הפ"נים והבקשות לברכה שהגיעו אליו, וכפי שהתבטא פעם {{הערה|התוועדות שבת [[פרשת פנחס]] [[תשמ"ה]]}} "אני אין לי אלא ה[[שלחן ערוך]] ושאני הולך לאהל".

החל משנת [[תשכ"ד]] החל הרבי לפעול למען יהודי [[רוסיה]], ובשנת [[תשכ"ט]] ייסד עבור העולים את שכונת [[נחלת הר חב"ד]], בקרית מלאכי שבארץ הקודש.

מאוחר יותר, יזם פעולות ציבוריות שכונו על ידו 'מבצעים'. חלק מה'מבצעים' קשור למצוות המועדים והם עונתיים, לדוגמה הדלקת [[נרות חנוכה]] בכל בית יהודי, וכן הדלקות מרכזיות במרכזי הערים, [[תהלוכות ל"ג בעומר]], [[נטילת לולב]] עם יהודים ב[[סוכות]], חלוקת [[מצה שמורה]] לקראת [[חג הפסח]], תקיעת [[שופר]] ב[[ראש השנה]], שמיעת [[עשרת הדברות]] ב[[חג השבועות]] לכלל ילדי ישראל מכל גיל, קיום ארבע מצוות ה[[פורים]], ועוד.

הרבי גם גילה מעורבות אקטיבית בחיי המדינה, ונפגש עם מנהיגי המדינה, קציני צה"ל וראשי מערכת הביטחון בישראל. הרבי התנגד נחרצות למסירת שטחים לידי הערבים, והציג את דעתם של מומחים צבאיים שמסירת שטחים יכולה להביא לסכנת נפשות{{הערה|לקוטי שיחות חלק טו עמוד 489 ואילך}}, את התנגדותו תלה הרבי ב[[שולחן ערוך]] וחזר שוב ושוב על ה[[הלכה]]{{הערה|שולחן ערוך אורח חיים, סימן שכ"ט}} שגויים שהתקרבו אל עיירות ישראל הסמוכים לגבול, אפילו אם באים "על עסקי תבן וקש", מחללים עליהם את השבת, שמא ילכדו העיר ומשם תהיה הארץ נוחה להיכבש בפניהם.

הרבי תמך בדעה לפיה אין המדע מהווה סתירה לדת, וטען שענינו של המדע הוא לשער השערות בלבד, ולכך אין להביא אותו בחשבון כנגד דברי התורה הודאיים {{הערה| ראה אגרות קודש, כרך יח, עמ' תצג. ועוד.}}. הרבי אף התרעם נגד מדענים שומרי תורה ומצוות שניסו להגמיש ו'לתרץ' את דברי התורה לנוכח "היפותזות מדעיות"{{הערה|ממכתב הרבי - נדפס באמונה ומדע עמ' 41. תרגום מאנגלית.}}ץ ב'[[יחידות]]' עם אחד הפרופסורים{{הערה|נדפס באמונה ומדע עמ' 143.}}, הביא הרבי כדוגמא את הדיון לגבי מקומה של השמש ביחס לכדור הארץ, שבעוד לפני כמאה וחמשים שנה היו בטוחים רוב המדענים שדעתם המהפכנית היא בגדר 'עובדה מדעית', הרי שתורת היחסות של [[אלברט איינשטיין]] הוכיחה שלא כך הם פני הדברים, ובדברים כגון אלו אין לנו אפשרות לדעת מי הוא המסובב באמת.

הרבי מוגדר כ[[מלך המשיח]] העתיד לגאול את עם ישראל. ההכרה ברבי כמלך המשיח, פורסמה על ידי רבני חב"ד ואחרים בפסק דין הלכתי המסתמך על פסיקת ההלכה ועל התייחסויותיו של הרבי עצמו לנושא, כאשר רמז לחסידיו שהוא המשיח.

בשנת [[תנש"א]] הודיע הרבי על [[שנה שמלך המשיח נגלה בו|תחילת התגלותו של משיח]]{{הערה|ראה למשל שיחת ש"פ נשא תנש"א, סעיף י"ג. ובאריכות בספר [[בשורת הגאולה (ספר)|בשורת הגאולה]].}}, ובהמשך הודיע שכבר מתחילה להתקיים שליחותו של [[נשיא הדור|נשיא דורנו]] מ[[הקדוש ברוך הוא]] להביא את הגאולה {{הערה|שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב סעיף י"ג; וראה גם שיחת ש"פ וירא תשנ"ב סעיף י"ד.}}. באותה שנה קיבלה האמונה ברבי כמלך המשיח ביטוי פומבי בכמה הזדמנויות, שחלקן אושרו על-ידי הרבי.