37,006
עריכות
שינויים
הסרת תווים בלתי נראים, קידוד קישורים, הסרת קישורים עודפים
'''גזירת הקנטוניסטים''' ([[תקפ"ז]] - [[כ"ה באב]] [[תרט"ז]], 1856 - 1827) הוא כינוי למוסד שהתקיים ב[[רוסיה]] ה[[צאר|צארית]]ית, שכלל גיוס כפוי של ילדים וצעירים בני הקהילות היהודיות ברוסיה. מוסד זה התקיים כחלק ממדיניות שמטרתה השפעה על אוכלוסיית היהודים, באמצעות 'חינוכו מחדש' של הדור הצעיר והמרת דתם של הילדים המגוייסים בכפייה. החיילים היהודים שגויסו באופן זה לצבא הצאר כונו '''חיילי ניקולאי'''{{הערה|ברוסית: Николаевские солдаты.}}.
==הרקע לגזירה==
==גזירת הקנטוניסטים==
בתחילת הקיץ של שנת [[תקפ"ז]], פירסם הממשל הרוסי את גזירתו החדשה של הצאר{{הערה|באיגרת של [[אדמו"ר הזקן]] לחסיד ר' [[משה מייזליש]], אודות רצונו שממשלת [[רוסיה]] תנצח במלחמת רוסיה-צרפת, ניבא [[אדמו"ר הזקן]] את גזירת הקנטוניסטים: {{ציטוטון|וזה לכם האות שבקרב הימים יוטל מחמד עיניכם, ויתחילו ליקח אנשי חיל מאחינו בני ישראל}} (אגרות קודש של אדמו"ר הזקן, חלק א', עמוד קנא).}}, המחייבת צעירים יהודיים להתגייס לצבא הצאר.
יחד עם גזירת הגיוס, שהתפרסמה בתחילת הקיץ של שנת [[תקפ"ז]], אישר הצר ניקולאי לגייס ילדים החל מגיל 12, והאריך את תקופת השירות של החיילים הקנטוניסטים עד גיל 43 (חייל שגוייס בגיל 12, היה מחוייב לשרת 31 שנה בצבא הצארי). ילדים אלו הוכרחו להטבל לנצרות ואלו שמרדו ולא הסכימו נענשו בעונשים קשים.
==התייחסות רבותינו נשיאינו==
===אדמו"ר האמצעי===
הגזירה החלה בתקופת נשיאותו של [[אדמו"ר האמצעי]], אך עד שהיא התפרסמה והחלה בפועל, הסתלק אדמו"ר האמצעי, ולא הספיק לבצע פעולות ממשיות לביטול הגזירה ולהסרת האיום על החינוך היהודי של ילדי ישראל, מלבד נסיעה לציונו של [[אדמו"ר הזקן]] ב[[האדיטש]], שם השתטח על ציון אביו והתפלל לביטול הגזירה.
בתחילת [[חודש כסלו]] [[תקפ"ח]] בשבוע שלפני [[הסתלקות]]ו, אמר [[מאמר חסידות]] שעסק בענין "להבין עניין לקיחת אנשי חיל מישראל ביד נוכרים"{{הערה|1=נדפס בספר 'מאמרי [[אדמו"ר האמצעי]] - קונטרסים', עמוד רסג ואילך. [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16042&st=&pgnum=265 צילום דפי המאמר באתר 'היברו בוקס'].}}, וביאר כיצד ייתכן שההשגחה האלוקית תזמן לאדם מכשולים בדרכו בקיום התורה והמצוות.
קודם לאמירת המאמר התבטא: {{ציטוטון|אני ידעתי זה עוד שבע שנים מקודם כשהייתי על קבר [[אדמו"ר הזקן|אאמו"ר]] שראיתי אז קטרוג גדול על בחורי שונאי ישראל (בסוד שבע יפול צדיק וקם הגזירה), ונשברה רוחי בקרבי כי הבנתי וידעתי שבוודאי יהיה זה במשך הזמן, ואחר כך בעת חתונת בתי נתקבצו אלי אנשים רבים זקנים ונערים יודעים ומבינים לשמוע [[דא"ח]], והייתי שמח בהם שמחה גדולה מאד מאוד עד אור הבוקר, וכסבור הייתי שנתבטלה הגזירה; ואחר כך כשהלכתי להתנמנם קצת בא אלי [[אדמו"ר הזקן|אאמו"ר]] ויאמר לי: מה אתה שמח בנערים הללו שנתקבצו אליך, האם לא ידעת מהקטרוג שהולך ומתגבר? ותיכף נשברה רוחי בקרבי, שבוודאי הוא מלקיחת בני ישראל לאנשי חיל.}}.
במאמר זה מבאר, שדווקא כאשר ישנן גזירות, ואף-על-פי-כן מקיים היהודי את המצוות במסירות-נפש, הרי ישנו בשמים יוקר נעלה לאותן מצוות מועטות שמצליח לקיים למרות כל הנסיונות, ועד שבשביל זה כדאי כל הגזירות, ואפילו כדאיות כל המצוות הרבות שהוא מפסיד, מצד גודל הנחת-רוח שישנו בשמים מקיום מצוות אלו הנעשות מתוך מסירות-נפש{{הערה|ראו גם [[תורת מנחם]] תשי"ד, כרך ב' עמוד 135.}}.
*שליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים החטופים על מנת לעודדם ולחזקם שישארו נאמנים לשמירת תורה ומצוות.
*הטבעת החוטפים ב[[מקוה]], מדין 'מוסר'.
בראש 'חברת תחיית המתים' עמד הרב [[איסר בער גילרסון]] (הרב ממאלינסק).
בין העוסקים בהצלת הילדים החטופים, היה הרב [[חיים יהושע מקאליסק]], שהיה סוחר בקאזאן, והצליח להתידד עם אנשי המקום, ובמשך שמונה שנים עסק בהצלת הילדים והצליח לפדות מאות ילדים יהודיים, עד שהצליחו לעלות על עקבותיו באמצעות סוחר יהודי מפלך וואהלין שהתחזה לידידו, והצליח להפליל אותו ולשים אותו במאסר{{הערה|בעקבות מאסרו, כתב [[אדמו"ר הצמח צדק]] לא' מהחסידים בשם זאב וולף (נדפס באגרות קודש לאדמו"ר הצמח צדק ח"א, עמ' שלט), בו ביקש ממנו לעשות את כל ההשתדלות שיש בידו להציל אותו מגזר דין מוות, ולפדות אותו בכל מחיר.}}.
הממשלה הרוסית חששה מפעילותו של [[הצמח צד]]צדק, והציבה במקום מושבו ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]] פקיד ממשלתי בעל דרגה גבוהה, על מנת שיעקוב אחרי מעשיו של הצמח צדק והבאים אליו, וימסור דו"ח מפורט לממשל הרוסי.
בשנת תר"ב 5602 1842 נודעו פעולותיו של הצמח צדק לנציב מחוז ויטבסק, ויחד הם התייעצו להביאו לויכוח בפטרבורג, על מנת להפילו בלשונו, ולעשותו מורד במלכות.
בעקבות כך התקיימה [[ועידת הרבנים תר"ג|ועידת הרבנים]] בשנת [[תר"ג]], במהלכה נאסר הצמח צדק 22 פעמים, אך עמד בתוקף על עקרונותיו, והמשיך בפעולותיו הכלליות להצלת ילדי ישראל.
הבעיה העיקרית בכך הייתה, שלקנטוניסטים התאפשר לגור גם מחוץ לתחום המושב של היהודים, ולרבנים לא התאפשרה גישה חופשית אליהם, והקהילות של החיילים הקנטוניסטים היו מרוחקות ומנותקות מהמרכזים היהודיים.
[[אדמו"ר המהר"ש]] עסק רבות עם שליחת שלוחי מיוחדים לקהילות אלו, ושיכנע סוחרים המוכרים מטעם הממשל הרוסי להתיישב בקהילות הקנטוניסטים, ולפעול עמם בלימוד תורה וקיום מצוות מעשיות{{הערההערה|לאחד הסוחרים שהתיישב בעיר ולדימיר בה היה קיבוץ גדול של יהודים, אמר [[אדמו"ר המהר"ש]]: {{ציטוטון|יש לך טעות, לא לצורך פרנסה גשמית הביאך השם יתברך לוולדימיר.. השם יתברך העביר אותך מפאלאצק לוולדימיר מפאלאצק לוולדימיר והביאך אל בין קנטוניסטים וחיילי ניקולאי כדי שתפעל עמם משהו ביהדות.. יהודי שסובר שהשם יתברך מנהיג סביבו סביבו אנשים ממקום למקום לצורך פרנסה, הוא מקטני אמונה}}. ([[אגרות קודש אדמו"ר הריי"צ]], חלק ז' עמוד כא).}}.
==התבטלות הגזירה==
*'''[http://www.beismoshiach.org/pdf/308/Mas308_b.pdf נבואתו של אדמו"ר הזקן]''' - כתבתו של אברהם יעקובסון, [[שבועון בית משיח]] גליון 308, עמוד 32. {{PDF}}
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_27762_26.pdf סיפורי גבורה מחיי הקנטוניסטים ברוסיה]''' - ירחון 'בית יעקב' גליון 40. {{PDF}}
*'''[http://4ysc01p1vhw140bqmvpyqhpw.wpengine.netdna-cdn.com/wp-content/uploads/2016/10/02-10-2016-00-52-52-%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5קובץ-%D7%A9%D7%A0%D7%99שני-%D7%9C%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%90%D7%94לקריאה.pdf הרבי והחיילים - פעולות הצמח צדק לביטול גזירת הקנטוניסטים]''' בתוך קובץ 'בכסה ליום חגנו' בהוצאת [[ועד חיילי בית דוד]], ראש השנה תשע"ז
==קישורים חיצוניים==