מעלי קבצים, highauser
8,615
עריכות
דקדוק: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
פתיח
אין תקציר עריכה |
(פתיח) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
חכמת '''דקדוק''' [[לשון הקודש]] עוסקת בכללי לשון הקודש, החל מהמסורת על הכתיב הנכון בפסוקי ה[[תנ"ך]], ה[[ניקוד]] ו[[טעמי המקרא]], וכמו כן כללי הלשון בכלל: משמעויות המילים, שרשיהם, הגייתן המדוייקת ועוד. על אף שחכמה זו לא נזכרת באופן בולט בספרות ההלכה, רבים מגדולי ישראל עסקו בה, בשל חשיבותה עבור הבנת התורה ועבור הדיוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. יחד עם זאת הדגישו שהעיסוק בחכמה זו צריך להיות טפל לעיסוק בלימוד גופי התורה. | |||
בימי הבראשית של [[תנועת החסידות]], החלה להתפשט [[תנועת ההשכלה]] שהעלתה על נס את לימוד הדקדוק שנזנח אז, ובאמצעות הדגשת הדקדוק עשו נפשות להשכלה. בעקבות זאת הרחיקו החסידים את לימוד הדקדוק לחלוטין. עם זאת, [[סידור אדמו"ר הזקן]] תוקן לפי כללי הדקדוק, ובדורות מאוחרים יותר עוררו [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]] על חשיבות לימוד הדקדוק. | |||
==תולדות חכמת הדקדוק== | ==תולדות חכמת הדקדוק== | ||
ראשיתה של חכמת דקדוק [[לשון הקודש]] היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי ה[[תנ"ך]] שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כ[[הלכה למשה מסיני]]. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי [[טעמי המקרא]] וה[[ניקוד]], וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד [[עזרא הסופר]] וממנו ל[[תנאים]] ול[[אמוראים]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14037&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת מנחת שי]. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'.}}. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו [[רב אשי]] ו[[רבינא]] את ה[[תלמוד הבבלי]], חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש{{הערה|שם=עח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22427&st=&pgnum=8&hilite= הקדמת עץ חיים] לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).}}. | ראשיתה של חכמת דקדוק [[לשון הקודש]] היא ה"מסורת" (או "מסורה") - דקדוקים בפסוקי ה[[תנ"ך]] שעברו במסורת במשך הדורות, חלקם כ[[הלכה למשה מסיני]]. בראשם דקדוקי הפיסוק על ידי [[טעמי המקרא]] וה[[ניקוד]], וכמו כן אותיות חסרות ויתרות, גדולות וקטנות וכדומה. המסורת עברה מאיש לאיש עד [[עזרא הסופר]] וממנו ל[[תנאים]] ול[[אמוראים]]{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14037&st=&pgnum=5&hilite= הקדמת מנחת שי]. וראה שם הגדולים מערכת ספרים, מערכת ט', אות ו'.}}. ישנה מסורת לפיה כאשר חיברו [[רב אשי]] ו[[רבינא]] את ה[[תלמוד הבבלי]], חיברו יחד איתו עוד ספר בעניני דקדוק לשון הקודש{{הערה|שם=עח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=22427&st=&pgnum=8&hilite= הקדמת עץ חיים] לרבי חיים בן בצלאל (אחי המהר"ל).}}. | ||
| שורה 11: | שורה 15: | ||
רבים מגדולי ישראל כתבו אודות חשיבות לימוד הדקדוק. כמה מהם הביאו בהקשר זה את דברי הגמרא{{הערה|עירובין נג, א.}}: {{ציטוטון|אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם}}; ופירשו שהכוונה לשמירה על דקדוק הלשון{{הערה|הקדמת ספר הרקמה לרבי יונה אבן ג'נאח; הקדמת מנחת שי.}}. | רבים מגדולי ישראל כתבו אודות חשיבות לימוד הדקדוק. כמה מהם הביאו בהקשר זה את דברי הגמרא{{הערה|עירובין נג, א.}}: {{ציטוטון|אמר רב יהודה אמר רב: בני יהודה שהקפידו על לשונם - נתקיימה תורתם בידם, בני גליל שלא הקפידו על לשונם - לא נתקיימה תורתם בידם}}; ופירשו שהכוונה לשמירה על דקדוק הלשון{{הערה|הקדמת ספר הרקמה לרבי יונה אבן ג'נאח; הקדמת מנחת שי.}}. | ||
עם זאת, הדגישו שאין לשקוע בלימוד זה יתר על המידה, אלא במידה הנצרכת להבנת התורה והדקדוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. ה[[רד"ק]] כתב בהקדמת ספרו המכלול: {{ציטוטון|ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו ממחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינים בדברי רז"ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן}}. בדומה לזה כתבו גדולי ישראל נוספים{{הערה|רבי חיים אחי המהר"ל בהקדמת עץ חיים. [https://www.sefaria.org.il/Havot_Yair.124?lang=he שו"ת חוות יאיר, סימן קכד].}}. | עם זאת, הדגישו שאין לשקוע בלימוד זה יתר על המידה, אלא במידה הנצרכת להבנת התורה והדקדוק ב[[קריאת שמע]] וב[[תפילה]]. | ||
ה[[רד"ק]] כתב בהקדמת ספרו המכלול: {{ציטוטון|ואם יבוא איש ללמוד חכמת הדקדוק, ילאה ללמוד כל הספרים אשר חברו ממחברים, ויצטרך להתעסק בהם כל ימיו. ולא טוב היות האדם ערירי מחכמת הדקדוק, אבל צריך לו להתעסק בתורה ובמצות ובפירושים וצרכי ענינים בדברי רז"ל, ולהתעסק בדקדוק על דרך קצרה כדי שיספיק לו ללמוד התיבות כתיקונן, ולדעת יתרון האותיות וחסרונן}}. [[הרמב"ם]] הביא את לימוד הדקדוק כדוגמא ל"מצוה קלה": {{ציטוטון|אמר שצריך ליזהר במצוה שיחשב בה שהיא קלה, כשמחת הרגל ולמידת לשון הקדש}}{{הערה|פירוש המשניות אבות פרק ב, משנה א.}}. בדומה לזה כתבו גדולי ישראל נוספים{{הערה|רבי חיים אחי המהר"ל בהקדמת עץ חיים. [https://www.sefaria.org.il/Havot_Yair.124?lang=he שו"ת חוות יאיר, סימן קכד].}}. | |||
[[הרבי הריי"צ]] הגדיר זאת כך: | [[הרבי הריי"צ]] הגדיר זאת כך: | ||