אור ושפע: הבדלים בין גרסאות בדף

לעומת זאת, בספרי ה{{מונחון|חוקרים|פילוסופים יהודיים}}, משתמשים במונח שפע.

 

כדי להבין זאת יש להקדים החילוק בין אור לשפע. אור מבטא דרך שהאדם, למשל, יוצא מעצמו ומתגלה לזולת, באופן שהזולת לא תופס את פנימיותו ומהותו, אלא רק את חיצוניותו. כמו למשל [[אור השמש]] שמתפשט מה[[שמש]], ע"י האור אי אפשר לתפוס את מהותה של השמש עצמה.

 

אמנם ע"י האור אפשר לקבל ידיעה בתכונות של המאור. למשל ע"י האור של השמש יודעים שהשמש זה גוף חם ומאיר, וזה כי התכונות החיצוניות של המאור עוברות לאור בגלל שהאור [[דבוק במאור.]] כלומר כשרואים אור רואים שהוא מגיע ממאור מסוים, ורואים גם את התכונות של המאור.

 

לעומת זאת 'שפע' מבטא צורת ביטוי אחרת. המשפיע יוצא מעצמו ומתגלה, אך הדבר שהוא יוצר לא מגלה את המשפיע. כשרואים השפעה לא רואים שהיא מושפעת מאיפשהו. היא נראית קיימת בפני עצמה.

 

אך לעומת אור, השפע מבטא את הפנימיות של המשפיע. את עצם היותו קיים כמציאות עצמאית. זה הרובד הכי עמוק בבן אדם{{הערה|וזה החידוש ביום הולדת, למרות שהיה עובר שלם גם לפני, שהאדם הפך למציאות שקיימת בזכות עצמה, ללא חיבור תמידי לאימו}}. ואת זה המשפיע מכניס בשפע. כמו שהמשפיע חי בפני עצמו, כך המושפע חי בפני עצמו.

אור השמש כדלעיל.

בדרך אפשר נוכל להביא דוגמה מתמונה. בתמונה רואים דמות אדם שלימה.אך שום דבר מהפנימיות של המצולם לא משתקף בתמונה. רק חיצוניותו, תווי פניו החיצוניים.

לימוד עניין שכלי מובא פעמים רבות כדוגמה לשפע. כשרואים דבר שכל כתוב, לא בהכרח מזהים את הכותב, ולא יודעים דבר על תכונותיו. אך לאמיתו של הדבר המהות של הכותב נכנסה לשכל זה, ולכן כדי ללמד משהו חדש צריך המלמד להתייגע רבות, הן כדי להתאים את העניין לשומעים, והן כדי לוודא שהם אכן יקלטו זאת{{הערה|כשאומרים שלשם ביצוע דבר מסוים צרים מאמץ, זאת אומרת שצריך להכניס פה משהו פנימי. (כידוע שדיבור שהוא חיצוני לגמרי לא דורש מאמץ לעומת ניפוח, שדורש מאמץ כי "{{מונחון|מאן דנפח מתוכיה נפח|מי שמנפח - זה בהכרח מגיע מפנימיותו}}".)}}.

 

== בהבדל בין תורה לנשמות ==

הקב"ה אומר על כל יהודי "בני בכורי ישראל". כן כתוב "בנים אתם לה' אלוקיכם". כידוע שבן מגיע מהעצם והפנימיות של האב, מקום יותר נעלה אפילו מהכחות הגלויים של האב{{הערה|שלכן גם אם לאב חסר בכוחות הגלויים - כגון אם האב עיוור רח"ל, הבן יכול לראות. כי הבן מגיע ממקום מאוד עמוק, ששם הכל מושלם.}}. יוצא שיהודי מגיע מהעצמיות והפנימיות של הבורא. ואילו תורה זה מגיע ממקום פחות גבוה, כמו שכתוב שאורייתא (התורה) - מחכמה נפקת (מגיעה), כלומר מהרובד הגלוי של חכמה. אם כן אינו מובן, איך ייתכן שכשאנו מסתכלים בעולם, יכול להיות מציאות של יהודי שנראה לא מחובר בגלוי למקורו - לאלוקות, ואילו התורה איפה שלא תהיה, היא מאירה ומגלה את הקשר לנותן התורה? הרי יהודי יותר גבוה מהתורה.

 

ומובא ההסבר לכך - שיהודי ותורה זה כמו אור ושפע. האור - איפה שלא יהיה הוא מגלה את המאור. רואים בגילוי שיש פה מקור. לעומת שפע שהפך להיות מציאות קיימת בפני עצמה. אבל האמת היא - שבשפע מתגלה הכוח הנעלם והפנימי ביותר של המשפיע. לעומת אור שהוא חיצוני בלבד{{הערה|ראה באריכות אז ישיר, עוטה אור, רבי אומר ת"ש. שיחת כי תבוא תנש"א.}}.

* זאת חוקת (והמאמר שלאחריו) בהמשך תרס"ו.