תענית בה"ב: הבדלים בין גרסאות בדף

"נהגו במדינות אלו להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח.. נוהגין להמתין להתענות אחר הפסח עד שיצא כל חודש ניסן.. נוהגין לברך כל מי שיתענה בה"ב, אחר קריאת-התורה ב[[שבת]] שלפני בה"ב"{{הערה|1=שו"ע אדמו"ר תצב, א-ג.}}. בזמן [[אדמו"ר הצמח-צדק]] נהגו רוב החסידים להתענות בה"ב {{הערה|1=ראה לקוטי-דבורים, עמ' 1046. ועוד שם בעמ' תקכ, ובספר השיחות תש"א עמ' 58}}.  

הרבי אומר, כי בימינו, רוב בני-ישראל - ובעיקר בחוגי ה[[חסידים]] - אינם מתענים בה"ב, וגם אין מכריזים ומברכים ביום השבת שלפני התענית. ויש לומר שזהו מצד העילוי והקירבה לזמן הגאולה, אשר מתמעט הצורך בתעניות, וגם הוא מעין העתיד-לבוא ש"כל הצומות האלו עתידים ליבטל.. להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה" כדברי ה[[רמב"ם]] בסוף הלכות תעניות. אך אלו המתענים בה"ב, תבוא עליהם ברכה, וצריכים להמשיך במנהגם הטוב. ועם זאת, אלו שאינם מתענים, גם אצלם לא חסר ענין ה"ימי רצון" של ימי התענית, אלא שהוא בקו הטוב והשמחה בגלוי {{הערה|1=על-פי שיחות ימי בה"ב תשמ"ח. ספר ההתוועדויות, ג, עמ' 260-257.}}.