שינויים

נולד ב[[כ"א מנחם אב]] [[תר"פ]] בולדיווסטוק שב[[רוסיה]] לאביו הגאון הרב [[מאיר אשכנזי]] כבן יחיד לשתי אחיות. אביו היה בנו של הרב [[שניאור זלמן אשכנזי]] משפחתו היא מגזע חסידי [[חב"ד]] עוד מימי [[אדמו"ר הצמח צדק]].כשלש שנים לאחר מכן בשנת [[תרפ"ג]] קיבל אביו הצעת רבנות בעיר שנחאי שבסין, והמשפחה כולל הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו, העתיקה את מגוריה לשם. בעיר זו התגורר ר' משה עד הגיעו לגיל 12.

כשלש שנים לאחר מכן בשנת [[תרפ"ג]] קיבל אביו הצעת רבנות בעיר שנחאי שבסין, והמשפחה כולל הסבא הרב [[שניאור זלמן אשכנזי]] ורעייתו, העתיקה את מגוריה לשם.  בעיר זו התגורר עד הגיעו לגיל 12.  בשנת [[תרצ"ד]] עלו הסבא הרב שניאור זלמן ורעייתו ל[[ארץ הקודש]], בעלייתם הצטרף אליהם משה שם נמנה על תלמידי ישיבת [[תורת אמת]] ב[[ירושלים]]. שם הגה בתורה הרחק מהוריו.  בתקופת לימודיו הראשונה היה ה[[משפיע]] הרב [[משה יהודה רייכמן]] למורו הפרטי זאת על מנת להדביק את הפער שנוצר מרמת ידיעותיו בינו שלאר התלמידים - מצב שנוצר בעקבות הרמה נמוכה של בית הספר היהודי בשנחאי.

תקופה קצרה לאחר החתונה התגוררו בירושלים בבית הסבא הרב שניאור זלמן, ולאחר כחודשיים עברו להתגורר בתל אביב בסמיכות לחמיו, בתקופה זו שקד על לימודיו ב[[כולל]] אברכים. לאחר זמן החל להתעסק במסחר יהלומים, כאשר הוא תומך רבות בישיבת חב"ד ב[[תל אביב]] אותה ניהל חמיו הרב קרסיק.

==רבנות==בעקבות פטירת חמיו הרב [[אליעזר קרסיק]] בשנת [[תש"כ]] והחלל שנוצר בעקבות כך שאחד מבכירי העסקנים החב"דיים בארץ נפקד מבלי שהיה מי שימלא את מקומו, נכנסה בתו גיסתו מרת [[טעמא גוראריה]] ל'[[יחידות]]' במהלכה הורה הרבי להודיע לגיסה הנמצא בברזיל, לשוב [[ארץ הקודש|ארצה]] ולמלא את תפקידי חמיו. המסר הועבר לברזיל, ומשפחת אשכנזי שבה ארצה, כאשר הרב אשכנזי מונה לרב קהילת חב"ד ב[[תל אביב]].

הרב אשכנזי היה מוסר שיעורים בנגלה ובחסידות, היה אוזן קשבת לבני הקהילה, וגם בשנים בשנותיו האחרונות, כאשר ההליכה קשתה עליוההליכה, התעקש ללכת תמיד ל[[בית כנסת מרכז חב"ד תל אביב (נחלת בנימין)|בית הכנסת]] באומרו: "הרבי אמר לי יאריך ימים על ממלכתו, עלי לקיים זאת".

כסגן יושב ראש [[אגודת חסידי חב"ד בארץ הקודש]] וכחבר הנהלת ישיבת '[[תומכי תמימים]]' המרכזית, השתתף בקביעות באסיפות, והיה אקטיבי מאוד; הביע דעות והגה רעיונות כיצד למלא את רצונו של הרבי. כל זאת עשה במשך קרוב לחמישים שנה. == התקשרותו לרבי ==

[[התקשרות]]ו היה מקושר לרבי הייתה ידועהמאוד. מילה של הרבי אליו הייתה בבחינת 'קודש קודשים', וכך גם חינך את ילדיו. מידי שנה, לקראת סוף חודש [[טבת]] היה נוסע לאירופה, שם עסק במשך מספר ימים בעסקיו ומשם המשיך לרבי לקראת השבת שלפני [[י' שבט]] ואז היה נשאר כחודש ימים עד לאחר שבת שקלים. ומדוע להיות חודש שלם אצל הרבי פתאום באמצע השנה? הסיבה לכך נעוצה באחת השנים הראשונות כאשר שהה אצל הרבי בחודש שבט. כשנכנס ל'יחידות' שאלו הרבי אם הוא נשאר גם לשבת פרשת 'שקלים'. מכיוון שמילה של הרבי הייתה אצלו קודש, מאז נשאר כל שנה עד שבת שקלים ועד בכלל. רק אז היה שב לאירופה לצורך עסקיו ומשם לארץ הקודש.

כאשר הרבי היה בבית הכנסת, ר' משה לא ישב. הוא תמיד עמדמידי שנה, אם זה בלקראת סוף חודש [[התוועדות עם הרבי|התוועדותטבת]] או בזמן תפילה או היה נוסע לאירופה, שם עסק במשך מספר ימים בעסקיו ומשם המשיך לרבי לקראת השבת שלפני [[שיחת קודשי' שבט]]ואז היה נשאר כחודש ימים עד לאחר שבת שקלים. רמכיוון שפעם אחת כשנכנס ל'יחידות' משה שאלו הרבי אם הוא נשאר גם לא חשב לשבת מאחורי הרבי כמו שאר הזקנים בני גילו, אלא פרשת 'שקלים'. מאז נשאר כל שנה עד שבת שקלים ועד בכלל. רק אז היה נדחף בין הצעירים ומסדר בכוחות עצמו מקום בכדי שיוכל לראות היטב את הרבי בתפילות ב[[הפטרה]] או ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]]שב לאירופה לצורך עסקיו ומשם לארץ הקודש.

מסירותו לרבי הייתה גדולה ביותר. כאשר נודע לו כי ספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודשהרבי היה בבית הכנסת, ביקש לקנות מהם את הספרר' משה לא ישב. גם בהתוועדות, אלא שהיורשים ביקשו עבורו סכום עתק גם בתפילה וגם בעת השיחות. ר' משה הלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות - סכום אגדי בימים ההם - גם לא חשב לשבת מאחורי הרבי, אלא היה נדחף בין הצעירים ומסדר בכוחות עצמו מקום בכדי לקנות שיוכל לראות היטב את הספר ושלחו אל הרבי במתנה. את הפרוכת של הספר תרם לעילוי נשמת אביובתפילות ב[[הפטרה]] או ב[[התוועדות עם הרבי|התוועדות]].

כאשר נודע לו כי ספר התורה של המדפיסים הידועים מסלאוויטא נמצא ברשות הצאצאים שלהם בארץ הקודש, ביקש לקנות מהם את החוב הכבד שלקח על עצמוהספר, שילם בתשלומים מידי חודש בחודשו עד שהצליח לפרוע את החוב כולו. אלא שכעבור תקופה פגש במנהל הגמ"ח שתמה מדוע לא השיב לו את ההלוואה. הרב אשכנזי הזכיר לו כי החזיר מידי חודש שהיורשים ביקשו עבורו סכום גדול, וכל החוב כבר נפרעעתק, אולם מנהל הגמ"ח התעקש שהוא לא קיבל אף לא לירה אחת. ר' משה אמר לו כי מכיוון שהוא אינו רוצה שעל [[ספר תורה של הרבי]] יהיה פקפוק כלשהו, הוא ישלם לו שוב את כל החוב בלי ויכוחים. ואכן, תוך זמן קצר קיבל מנהל הגמהלך ללוות מגמ"ח חשוב חמש מאות לירות ללא אומר ודברים.- סכום אגדי בימים ההם - בכדי לקנות את הספר ושלחו אל הרבי במתנה.את הפרוכת של הספר תרם לעילוי נשמת אביו.

הפצת עניין [[בשורת הגאולה]] היה מבצע שבער בער בעצמותיו של ר' משה. הוא נטל חלק באירועים רבים ל[[קבלת פני משיח צדקנו]] ולעידוד לעידוד הפעילות להפצת בשורת הגאולה. למרות חולשתו וקשייו, הרבה להגיע לאירועים אלו בכדי לחזק את הציבור.  "בלי 'יחי' יאבדו את הדרך" היה זה משפט ששגור בפיו בשנים האחרונות. כאשר ב[[התוועדות חסידית]] דיבר אחד המשפיעים כי הדבר החשוב ביותר בימינו אלה הוא לימוד חסידות, ואילו עניין המשיח הוא עניין חשוב אך לא חייבים להתמקד בו, אמר לו ר' משה: "הכרתי הרבה חסידים של [[אדמו"ר הרש"ב]] והרבי הריי"צ שלמדו חסידות, הם למדו '[[ליקוטי תורה]]' ו'[[תורה אור]]', [[תניא]] ו[[מאמר]]ים, אבל הם לא היו מקושרים לרבי, אז הם נותרו חסידים אבל בניהם ונכדיהם? היה חסר להם 'רבי' ולכן הם לא המשיכו בדרך אבות. הוא הדין עם [[משיח]]".

בשנותיו האחרונותפעם אחת נכח ב[[התוועדות חסידית]] שבה דיבר משפיע שאמר שהדבר החשוב ביותר בימינו אלה הוא לימוד חסידות, בשיחה עם אחד מנכדיו על האמונה ברבי מלך ואילו עניין המשיחהוא עניין חשוב אך לא חייבים להתמקד בו, הסביר מדוע אמונתו העמוקה מתבטאת בעיקר בעניינים פנימייםענה לו הרב אשכנזי: "חינכו אותי בישיבה לאמתהכרתי הרבה חסידים של [[אדמו"ר הרש"ב]] והרבי הריי"צ שלמדו חסידות, הם למדו '[[ליקוטי תורה]]' ו'[[תורה אור]]', [[תניא]] ו[[מאמר]]ים, אבל הם לא היו מקושרים לרבי, ומאחר וברור לי שהדבר אמת אני מהווה חלק ממנו ותומך בואז הם נותרו חסידים אבל בניהם ונכדיהם? היה חסר להם 'רבי' ולכן הם לא המשיכו בדרך אבות. אך אינני מרגיש שהגעתי למידת הרגש המתאימה שאטול חלק בראש בפרסומים השוניםהוא הדין עם [[משיח]]".

כאשר סיפרו לאדמולמחותנו האדמו"ר רבי ישראל מרדכי מרחסטריווקא בשנת [[תשנ"ג]] כי יצא כרוז נגד אמונת חב"ד, ונאמר בו כי "אנשים בני בליעל אומרים שהאדמו"ר מ[[ליובאוויטש]] מליובאוויטש הוא [[מלך המשיח]]", הגיב על כך בחריפות והוסיף: "מחותני, הגאון החסיד הרב משה אשכנזי כמובן שאינו 'בן בליעל' וכפי שידוע לי הוא מאמין ואומר שהרבי הוא [[מלך המשיח]]".

== ענווה== ר' משה במשך שנים ארוכות היה ירא שמים מרביםנחשב סוחר רשמי בבורסת היהלומים, איש אמיתיאך בשנותיו האחרונות הפסיק לעבוד, ועל כך סיפורים רביםאך המשיך לשלם דמי חברות בבורסה בכדי שפעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, יוכל להיכנס לבורסה ולאסוף כסף אצל ידידיו עבור משפחות נצרכות.

קפידות מיוחדות היו לו לגבי נטילת ידיים לאחר ה[[שינה]] ולגבי תפילה וברכה עם שני כיסויים על הראש. כן הקפיד מאוד ללבוש כובע וחליפה בברכות השחר, ברכת המזון, [[קריאת שמע שעל המיטה]] ועוד. קפידה זו הייתה עד הסוף; הוא לא הקל על עצמו גם כשהדבר היה כרוך בקשיים ובמאמצים רבים.  הכנה לד[[בר מצווה]] הייתה אצלו חוק בל יעבור, על כך מספרת בתו מרת מלכה וילשנסקי: "לכל ד[[בר מצווה]] היה מתכונן באופן מיוחד, ועושה זאת במתינות ולפי כל דקדוקי והידורי ההלכה. אם זה בהכנה מיוחדת להדלקת נר חנוכה, בדיקת נקיות הידיים והציפורניים לפני נטילת ידיים, או בשעות הארוכות שהקדיש ל[[בדיקת חמץ]] ועוד כהנה רבות".  הכנותיו היו לשם דבר גם מחוץ לחב"ד, אם זה בתל אביב ואם זה באירופה במקומות בהם ביקר תדיר לרגל מסחרו. כל זאת למרות רצונו להצניע את מעשיו. לדוגמה, בבית כנסת נחלת בנימין, עד שהתמנה לרב, היה מקומו הקבוע במערב בית הכנסת, אך כשהתמנה לרב על פי הוראה של הרבי, החל לשבת במזרח אך לא במקום הרב, וזאת מצניעות וענווה.  האמת הייתה נר לרגליו וכך חינך גם את בניו ובנותיו. הוא פשוט לא היה מסוגל לומר דבר שאינו אמת במאת האחוזים. זה התבטא אצלו בכל פרט.  [[התוועדות חסידית]] לדידו הייתה קודש, ומשום כך הקפיד שלא לעזוב התוועדות טרם סיומה. בדרך כלל לא היה מדבר בהתוועדות אלא אם כן נשאל משהו. הוא היה יושב בביטול מוחלט כלפי זקני החסידים. כך היה לו ביטול מול חמיו וחמותו. כל מה שאמרו היה בשבילו המילה האחרונה מבלי להתווכח איתם כלל. == הוי זהיר טפי == ר' משה היה 'זהיר טפי' במידת הצדקה. "אבא היה מחלק הרבה מאוד [[צדקה]] בסתר, ודאג שגם אנחנו ילדיו נדע שצריכים לתת [[צדקה]] והרבה" - סיפר בנו ר' חיים - "ואילו לעצמו הסתפק במינימום. הוא שנא שמבזבזים על דברים של מה בכך. חבילות חבילות של צ'קים שקיבל תמורת הלוואות, שכבו בבית כאבן שאין לה הופכין, ואבא לא הלך לפדותם. היו אלו הלוואות שלקחו חשובי אנ"ש ואבא ידע שיהיה להם קשה אם יפדה את הצ'ק.  משך שנים רבות, נהג מידי [[י"א ניסן]] בתור מתנה ליום הולדתו של הרבי להעביר עשרת אלפים דולר לידיד נעוריו הרב [[משה ובר]] ובשנים מאוחרות יותר גם לבנו הרב חיים, והוא היה מחלק את הסכום לעשרה תלמידי חכמים נצרכים בכדי שיהיה להם לצרכי חג הפסח. הוא היה מבקש מהרב ובר שהוא יכתוב לרבי דו"ח למי חילק. כמה פעמים שיגר הרבי אליו מכתבים בהם הודה ובירך אותו על המעשה המיוחד.  במשך שנים ארוכות היה נחשב סוחר רשמי בבורסת היהלומים, אך בשנים האחרונות הפסיק לעבוד, אך המשיך לשלם דמי חברות בבורסה בכדי שפעמיים בשנה, לקראת פסח וראש השנה, יוכל להיכנס לבורסה ולאסוף כסף אצל ידידיו משכבר הימים עבור משפחות נצרכות.  גיוס הכספים לקראת [[ראש השנה]] החל כבר בתחילת חודש אלול, ולאחר [[פורים]] החל לגייס כספים לקראת פסח. הוא כיתת רגליו ממשרד למשרד, כאשר ההיכרות רבת השנים פתחה בפניו דלתות רבות. את כל הסכומים הגדולים שקיבץ, חילק לגופים חב"דיים ואחרים המסייעים לנזקקים לקראת החגים.  בשנים האחרונות, כאשר קשתה עליו ההליכה, הצטרפו אליו הנכדים למסע החשוב הזהנכדיו. ב[[חודש אלול]] האחרוןלחייו, כאשר הנכדים שהו ב-‏[[770]] ולא נמצא מי שיסייע בעדו, החליט כי למרות מצבו הרפואי המורכב, עליו להמשיך את מנהגו המבורך.

בחודש [[סיון]] [[תשס"ה]] נפטרה רעייתו הרבנית דבורה בפתאומיות. כשדבר פטירתה הגיע לאוזני בנו הרב [[נתן אשכנזי]], נפטר אף הוא מכאב ועגמת נפש.  הצער והכאב הנורא נגעו לליבו מאוד. הוא לא מצא לעצמו מנוחה, אולם לא התבטא בשום מילה של טרוניה כלפי שמיא.

בשבועות האחרונים לחייו ביקש להתארח התארח אצל בתו מרת מלכה וילשנסקי ווילישאנסקי ב[[צפת]]. כשבוע וחצי לפני פטירתו לקה בדלקת ריאות, וכתוצאה מסיבוכים נגרם לו התקף לב קשה. ביום שבת בשבת [[כ"ג בטבת]] [[תשס"ז]] נפטר ונטמן למחרת, בכ"ד טבת, יום ההילולא של [[אדמו"ר הזקן]].

*בתו שליחת הרבי בצפת מרת מלכה וילשנסקיוילאשנסקי, אשת הרב [[יוסף יצחק וילשנסקיוילשאנסקי]] ראש ישיבות חב"ד ב[[צפת]].