מנחם (שם): הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 579 בתים ,  8 באוגוסט 2020
שורה 53: שורה 53:
אמר חנינה בנו של ר' אבהו: אינם חולם הגמטיא של צמח הוא מנחם (138).
אמר חנינה בנו של ר' אבהו: אינם חולם הגמטיא של צמח הוא מנחם (138).


ודא מסייעא להו דמר ר' יודן בריה דר' אייבו עובדא הוה בחד יהודאי דהוה קאים רדי געת תורתיה קומוי עבר חד ערביי ושמע קלה א"ל בר יודאי בר יודאי שרי תורך ושרי קנקנך דהא חריב בית מקדשא געת זמן תניינות א"ל בר יודאי בר יודאי קטור תוריך וקטור קנקניך דהא יליד מלכא משיחא א"ל מה שמיה מנחם א"ל ומה שמיה דאבוי א"ל חזקיה א"ל מן הן הוא א"ל מן בירת מלכא דבית לחם יהודה אזל זבין תורוי וזבין קנקנוי ואיתעביד זבין לבדין למיינוקא והוה עייל קרייה ונפקא קרייה עד דעל לההוא קרתא והויין כל נשייא זבנן ואימה דמנחם לא זבנה שמע קלן דנשייא אמרין אימיה דמנחם אימיה דמנחם איתיי זובנין לברך אמרה בעייא אנא מיחנקוניה סנאיהון דישראל דביומא דאיתיליד איחרוב בית מוקדשא א"ל רחיציא אנן דברגליה חריב וברגליה מתבניי א"ל לית לי פריטין א"ל והוא מה איכפת ליה איתיי זובנין ליה אין לית קומך יומא דין בתר יומין אנא אתי ונסיב בתר יומין עאל לההיא קרתא אמר לה מהו מיינוקא עביד א"ל מן שעתא דחמיתני אתון רוחין ועלעולי וחטפיניה מן ידיי.
מביאה הגמרא סיוע לדערת ר' יודן בן רבי אייבו:
מעשה שהיה ביהודי אחד שעמד וחרש את שדהו ולפתע געתה פרתו. עבר שם ערבי אחד ואמר לו: "יהודי, יהודי! הפסק לחרוש, שכן פרתך געתה ואמרה שברגעים אלו חרב בית המקדש."
 
חלפו כמה רגעים והפרה געתה שוב.
 
"יהודי, יהודי!" שוב קרא אליו עובר האורח. "המשך לחרוש, שכן הפרה בישרה ואמרה שכבר נולד המשיח, מושיען של ישראל."
 
"מה שמו של המשיח?" שאל היהודי. - "מנחם."
 
"ומה שם אביו?" המשיך היהודי לשאול. - "חזקיה."
 
"והיכן הוא מתגורר?" "בבירת המלך של בית לחם יהודה" הייתה התשובה.
 
כששמע זאת היהודי, מכר את פרתו ואת מחרשתו והחל למכור צעצועים לתינוקות. הוא נדד מעיר לעיר כשהוא מוכר את מרכולתו, עד שיום אחד הגיע לעיירה אחת בה כל הנשים רכשו צעצועים מלבד אישה אחת, אימו של תינוק בשם מנחם.
 
"ידידתנו, מדוע אינך רוכשת צעצוע לתינוקך מנחם?" שאלו אותה הנשים האחרות, והיא השיבה: "אני רוצה לחנוק את שונאיהם של ישראל (היא השתמשה בביטוי במרכאות כפולות כשמשמעותו שרצונה, חלילה, להרוג את ילדה), שכן התינוק נולד ביום בו חרב בית המקדש!"
 
שמע זאת היהודי וידע כי זהו התינוק.
 
"הסירי דאגה מליבך" אמר, "שכן אני בטוח שכשהם שהוא בישר על חורבן בית המקדש בלידתו, כך הוא יבשר על בנינו של בית המקדש."
 
חלפו ימים והוא שב לבקר באותה עיירה. כשהתעניין אצל האם לשמוע מה שלום בנה התינוק, השיבה לו:
 
"מהיום שבאת ושאלת עליו, באה רוח סערה וחטפה אותו מידי."


==ראו גם==
==ראו גם==
6,031

עריכות

תפריט ניווט