37,391
עריכות
תבנית:ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ג': הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (החלפת טקסט – "אין סוף ברוך הוא" ב־"אין סוף ברוך הוא") תגית: עריכה ממכשיר נייד |
חלוקת קונטרסים (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''פרק ג והנה''' כל בחינת ומדרגה משלש אלו [[נפש רוח ונשמה]] כלולה מעשר בחינות כנגד [[עשר ספירות]] עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן [[שלש אמות]] ו[[שבע כפולות]] פירוש [[חכמה בינה ודעת]] ו[[שבעת ימי הבנין]] [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]] כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים [[שכל]] ו[[מדות]]. השכל כולל [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]. והמדות הן [[אהבת ה']] ופחדו ו[[יראת ה'|יראתו]] ול[[התפארות|פארו]] כו' ו[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד: | '''פרק ג והנה''' כל בחינת ומדרגה משלש אלו [[נפש רוח ונשמה]] כלולה מעשר בחינות כנגד [[עשר ספירות]] עליונות שנשתלשלו מהן הנחלקות לשתים שהן [[שלש אמות]] ו[[שבע כפולות]] פירוש [[חכמה בינה ודעת]] ו[[שבעת ימי הבנין]] [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]] כו' וכך בנפש האדם שנחלקת לשתים [[שכל]] ו[[מדות]]. השכל כולל [[חכמה]] [[בינה]] ו[[דעת]]. והמדות הן [[אהבת ה']] ופחדו ו[[יראת ה'|יראתו]] ול[[התפארות|פארו]] כו' ו[[חב"ד (ספירות)|חב"ד]] נקראו אמות ומקור למדות כי המדות הן תולדות חב"ד: | ||
וביאור הענין כי הנה השכל שב[[נפש המשכלת]] שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם [[חכמה]] כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא [[בינה]] והן הם אב ואם המולידות [[אהבת ה']] ו[[יראת ה'|יראתו]] ופחדו כי השכל שב[[נפש המשכלת]] כשמתבונן ומעמיק מאד ב[[גדולת ה']] איך הוא [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] ו[[כולא קמיה כלא חשיב]] נולדה ונתעוררה מדת [[יראת הרוממות]] במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מ[[גדולת ה'|גדולתו יתברך]] שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו ב[[אהבה]] עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] והיא כלות הנפש כדכתיב "נכספה וגם כלתה נפשי" וגו' וכתיב "צמאה נפשי לאלהים" וגו' וכתיב "צמאה לך נפשי" וגו' והצמאון הוא מיסוד ה[[אש]] שב[[נפש האלהית]] וכמ"ש הטבעיים וכך הוא ב[[עץ חיים]] שיסוד האש הוא ב[[לב]] ומקור ה[[מים]] והליחות מה[[מוח]] וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער נ' שהיא בחינת [[חכמה]] שנקרא [[מים]] שב[[נפש האלהית]] ושאר ה[[מדות]] כולן הן ענפי ה[[יראה]] וה[[אהבה]] ותולדותיהן כמו שמבואר במקום אחר. וה[[דעת]] הוא מלשון "והאדם ידע את חוה" והוא לשון [[התקשרות]] והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק ב[[גדולת ה'|גדולת | וביאור הענין כי הנה השכל שב[[נפש המשכלת]] שהוא המשכיל כל דבר נקרא בשם [[חכמה]] כ"ח מ"ה וכשמוציא כחו אל הפועל שמתבונן בשכלו להבין דבר לאשורו ולעמקו מתוך איזה דבר חכמה המושכל בשכלו נקרא [[בינה]] והן הם אב ואם המולידות [[אהבת ה']] ו[[יראת ה'|יראתו]] ופחדו כי השכל שב[[נפש המשכלת]] כשמתבונן ומעמיק מאד ב[[גדולת ה']] איך הוא [[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] ו[[כולא קמיה כלא חשיב]] נולדה ונתעוררה מדת [[יראת הרוממות]] במוחו ומחשבתו לירא ולהתבושש מ[[גדולת ה'|גדולתו יתברך]] שאין לה סוף ותכלית ופחד ה' בלבו ושוב יתלהב לבו ב[[אהבה]] עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] והיא כלות הנפש כדכתיב "נכספה וגם כלתה נפשי" וגו' וכתיב "צמאה נפשי לאלהים" וגו' וכתיב "צמאה לך נפשי" וגו' והצמאון הוא מיסוד ה[[אש]] שב[[נפש האלהית]] וכמ"ש הטבעיים וכך הוא ב[[עץ חיים]] שיסוד האש הוא ב[[לב]] ומקור ה[[מים]] והליחות מה[[מוח]] וכמו שנאמר ב[[עץ חיים]] שער נ' שהיא בחינת [[חכמה]] שנקרא [[מים]] שב[[נפש האלהית]] ושאר ה[[מדות]] כולן הן ענפי ה[[יראה]] וה[[אהבה]] ותולדותיהן כמו שמבואר במקום אחר. וה[[דעת]] הוא מלשון "והאדם ידע את חוה" והוא לשון [[התקשרות]] והתחברות שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד ויתקע מחשבתו בחוזק ב[[גדולת ה'|גדולת אין סוף]] ברוך הוא ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת [[אין סוף ברוך הוא]] הנה אם לא יקשר דעתו ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה לא יוליד בנפשו [[יראה]] ו[[אהבה]] אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן ה[[דעת]] הוא קיום ה[[מדות]] וחיותן והוא כולל [[חסד]] ו[[גבורה]] פירוש [[אהבה]] וענפיה ו[[יראה]] וענפיה:<noinclude>[[קטגוריה:תבניות ספר התניא|א]]</noinclude> | ||