לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
שורה 63: שורה 63:
למחרת, ביום רביעי, [[כ' מנחם אב תש"ד|עשרים לחודש מנחם-אב שנת תש"ד]] (1944 למניינם), מצבו של רבי לוי יצחק הורע, הוא סבל מכאבים נוראים. הוא לא הפסיק מלמלמל בשפתיו. אחד הנוכחים שהיטה את אוזנו לשמוע מה מרחשין שפתותיו, שמע מילים מקוטעות שיצאו ממנו באנחה: ועקבותייך לא נודעו... אי, עקבות משיחא... עקבות משיחא... לעת ערב כאשר מצבו היתדרדר הבהילו לביתו רופא אשר נתן לו מספר תרופות אך נשמתו הטהורה נפרדה מגופו הטהור ועלתה לשמי מרום...  
למחרת, ביום רביעי, [[כ' מנחם אב תש"ד|עשרים לחודש מנחם-אב שנת תש"ד]] (1944 למניינם), מצבו של רבי לוי יצחק הורע, הוא סבל מכאבים נוראים. הוא לא הפסיק מלמלמל בשפתיו. אחד הנוכחים שהיטה את אוזנו לשמוע מה מרחשין שפתותיו, שמע מילים מקוטעות שיצאו ממנו באנחה: ועקבותייך לא נודעו... אי, עקבות משיחא... עקבות משיחא... לעת ערב כאשר מצבו היתדרדר הבהילו לביתו רופא אשר נתן לו מספר תרופות אך נשמתו הטהורה נפרדה מגופו הטהור ועלתה לשמי מרום...  


ההלווייה נערכה למחרת. לפני ההלווייה, לאחר שסיימו את מלאכת הטהרה קראו לרבנית חנה להתקרב למיטת בעלה.  
ההלווייה נערכה למחרת. לפני ההלווייה, לאחר שסיימו את מלאכת הטהרה קראו לרבנית חנה להתקרב למיטת בעלה, היא באה בבגדים לבנים.  


עד ראייה אחר תיאר את מסע ההלווייה וזה לשונו: "...בקצה אסיה התיכונה בעיר אלמא-אטא, נערכה תהלוכת אבל עגומה, אשר כמתגנבים, מלאי פחד בלהות וצלמוות, השתתפו בה היהודים המעטים שנתגלגלו לשם. ליוו למנוחת עולמים את אחד האחרונים ממנהיגי היהדות השסועה והמוחנקת של רוסיה. הרחק מעירו ומעדתו טולטל ענק הרוח, בחזקת היד האכזרית של שילטון הרשע ונסתם הגולל על שריד עשוי לבלי חת של יהדות שלימה. דומם צעדו המלווים, כל אחד כאילו הולך לתומו, לעבודתו. כל אלה פקידים במוסדות הממשלה, עובדים וגולים. כל אחד מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו ובקלקלתו - כי אחרי הארון הוא הולך! עמוק בלב טמון הצער הנורא, עם הפחד והחרדה כי לא יוודע לאיש ולא יתנקמו בו. כי הרי הלווייה של רב יהודי יכולה להיות נידונה כהפגנה נגד "המהפיכה", ומשתתפייה יכלו לשלם בעד "חטא" זה בשנות מאסר וגולה למקומות נידחים. כך הלך לעולמו אחד המיוחד, ואולי האחרון מיחידי הסגולה, הרב הנפלא שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מיצרי שאול ומצוקי שחת, הוא לא נכנע תחת היד הטמאה!"
עד ראייה אחר תיאר את מסע ההלווייה וזה לשונו: "...בקצה אסיה התיכונה בעיר אלמא-אטא, נערכה תהלוכת אבל עגומה, אשר כמתגנבים, מלאי פחד בלהות וצלמוות, השתתפו בה היהודים המעטים שנתגלגלו לשם. ליוו למנוחת עולמים את אחד האחרונים ממנהיגי היהדות השסועה והמוחנקת של רוסיה. הרחק מעירו ומעדתו טולטל ענק הרוח, בחזקת היד האכזרית של שילטון הרשע ונסתם הגולל על שריד עשוי לבלי חת של יהדות שלימה. דומם צעדו המלווים, כל אחד כאילו הולך לתומו, לעבודתו. כל אלה פקידים במוסדות הממשלה, עובדים וגולים. כל אחד מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו ובקלקלתו - כי אחרי הארון הוא הולך! עמוק בלב טמון הצער הנורא, עם הפחד והחרדה כי לא יוודע לאיש ולא יתנקמו בו. כי הרי הלווייה של רב יהודי יכולה להיות נידונה כהפגנה נגד "המהפיכה", ומשתתפייה יכלו לשלם בעד "חטא" זה בשנות מאסר וגולה למקומות נידחים. כך הלך לעולמו אחד המיוחד, ואולי האחרון מיחידי הסגולה, הרב הנפלא שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מיצרי שאול ומצוקי שחת, הוא לא נכנע תחת היד הטמאה!"


על קברו, הוקם 'ציון', ובמשך השנים הוחלפה המציבה במבצע דרמטי.
על קברו, הוקם 'ציון', ובמשך השנים הוחלפה המציבה במבצע מיוחד.


==מספריו==
==מספריו==
משתמש אלמוני

תפריט ניווט