יושבים: הבדלים בין גרסאות בדף

לחסידים אלו, בחורים ואברכים, לא היה אפיון מוגדר, הם הגיעו ממקומות שונים לחצר ב[[ליובאוויטש]] ושם עסקו בלימוד [[נגלה]] ו[[חסידות]]. במקומות מסויימים היה המנהג ש[[אברך|אברכים]] אחרי נישואיהם נסעו לרבי להיות יושבים כחצי שנה או שנה.  

ראשית הקבוצה היא בימי [[אדמו"ר הזקן]] אשר ייסד שלוש מחלקות ("חדרים"), הראשונה נוסדה בשנת [[תקל"ח]] ולמדו בה כחמישה עשר תלמידים, את המחלקה השנייה ייסד בשנת [[תק"מ]], והשלישית בשנת [[תקמ"ב]]. בחדרים אלו למדו למשך תקופה של שלוש שנים כאשר המשגיח הוא [[אדמו"ר האמצעי]], ולאחרי תקופת הלימודים יצאו לרחבי אירופה ועל ידם נוספו חסידים רבים.  

בשנת [[תקצ"ד]] ייסד [[אדמו"ר הצמח צדק]] ישיבה קבועה ב[[ליובאוויטש]]. לאחר [[הסתלקות]] [[אדמו"ר מהר"ש]] ב[[י"ג תשרי]] [[תרמ"ג]], במשך השנים המכונות "[[חורבן ליובאוויטש]]" כאשר לא היה [[רבי]] רשמי בעקבות התנגדות [[אדמו"ר הרש"ב]] לקבל על עצמו את ה[[רבי|נשיאות]], חלה חלישות בקבוצה.

בשנת [[תרנ"ד]], כאשר ה[[משכילים]] וה[[ציונים]] הגבירו את פעולותיהם, קיבץ [[אדמו"ר הרש"ב]] בחורים לקבוצת היושבים, השפיע עליהם [[דא"ח]] וראה בהם כמגן נגד ה[[תנועת ההשכלה]] וה[[ציונות]] שפשטו בימים ההם. חברי הקבוצה, בני בעלי בתים חסידיים, היו בעלי ידיעה ב[[גמרא]] וב[[הלכה|פוסקים]]. בשבתם ב[[ליובאוויטש]] המשיכו בלימודיהם, ובד בבד שמעו בקביעות מאמרים מ[[אדמו"ר הרש"ב]]. [[משפיע]] הקבוצה היה ר' [[חנוך הענדל קוגל]]{{הערה|[[התמים]] א [מא] ע"ט}} (שהיה בעצמו "יושב" אצל [[אדמו"ר המהר"ש]]), שלימד אותם [[תניא]] מידי יום. קבוצה זו היוותה יסוד ראשוני ל[[תומכי תמימים ליובאוויטש]], שהוקמה שלוש שנים מאוחר יותר ([[תרנ"ז]]).