שינויים

'''[[רבי]] דובער שניאורי - ה[[אדמו"ר]] האמצעי''' (במקור ב[[אידיש]] '''דער מיטעלער רבי'''){{הערת שוליים|הכינוי "האמצעי" דבק בו לאחר הסתלקותו ועלותו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] לממשיך דרכו. כהונתו הקצרה יחסית של רבי דובער יצרה מצב שחסידים רבים הכירו את שלושת האדמו"רים ([[אדמו"ר הזקן]], רבי דובער ו[[אדמו"ר הצמח צדק]]). רבי דובער שהיה האמצעי, כונה בשם "אדמו"ר האמצעי"}} ([[ט' בכסלו]] [[תקל"ד]] - [[ט' בכסלו]] [[תקפ"ח]]), הוא ה[[אדמו"ר]] השני בשושלת [[אדמו"רי חב"ד]] וממשיך דרכו של אביו, [[אדמו"ר הזקן]].

==תולדות חיים==

==מאסרו וגאולתו==

{{ערך מורחב|ערך=[[מאסר וגאולת אדמו"ר האמצעי]]}}

בשנים האחרונות לנשיאותו של [[אדמו"ר האמצעי]] הגיש אדם בשם שמחה קיסין, תביעה על [[אדמו"ר האמצעי]] ובעקבות כך הובל [[אדמו"ר האמצעי]] למעצר. ביום י' לחודש כסלו השתחרר ממאסרו. תאריך זה נקרא בשם "חג הגאולה" ונחגג עד היום.

==הסתלקותו==

לפני הסתלקותו רמז [[אדמו"ר האמצעי]] על כך לחסידים באומרו על שנת [[תקפ"ח]] שיהיו בהם גזירות. בהזדמנות אחרת אמר שכשאביו, אדמו"ר הזקן, נלקח ל[[פטרבורג]] בפעם השניה, בהיותו בגיל 54 ובחר בייסורים וכפי הנראה השאיר לי את האפשרות השניה - הסתלקות. לאחר חגי [[חודש תשרי]] יצא מ[[ליובאוויטש]] לציון אביו בהאדיטש, כדי להתפלל לביטול הגזרות, במהלך הדרך חזור חלה מאוד, ונעצרו למנוחה בניעז'ין. מיום ליום חוליו התגבר וכל פעם שהיו נוגעים בו הוא היה מתעלף. מצב זה נמשך עד ליום [[ח' בכסלו]]. באותו יום רצה לכתוב חסידות על ענייני חנוכה, אך כיון שהעולם שרוי בצער, לא רצה להתענג בכתיבת החסידות ועל כן לא כתב. במקום זה אמר לחסידיו שילכו לבתיהם בשמחה ושיאמרו "לחיים". בלילה התעלף רבות וביקש שילבישו אותו כתונת לבנה, פניו האדימו והחל לשבח וללמד זכות על כלל ישראל. ביקש שוב מהחסידים להיות שמחים, כי השמחה ממתקת דינים.