אדם (מין המדבר): הבדלים בין גרסאות בדף

ה'''אדם''' הוא סוג אחד מבין ארבעת הסוגים שמהם מורכב העולם - [[דומם]], [[צומח]], [[חי]], [[מין המדבר|מדבר]].

האדם הוא סוג המדבר.

בסוג המדבר הרי הסוג והמין זהים, שאף על פי שהמין האנושי מתחלק לגזעים שונים, שמאפייניהם שונים אלו מאלו בתכלית, מכל מקום בכללות הם מין אחד בעלי תכונות בסיסיות שוות.

המיחד את שכל האדם מהשכל של שאר בעלי-חיים, שאף על פי שגם לבעלי חיים יש שכל ("ידע שור קונהו") מכל מקום אין זה דומה כלל לשכל האדם;

1) שכל האדם הוא שכל עצמי, היינו שהטביע הבורא באדם את כח השכל שבו ישכיל ויקנה דעת. אבל "שכל" בעלי החיים הוא שכל הנקנה, דהיינו שמצד עצמם אין בהם שכל, אבל על ידי אמצעים חיצוניים, כמו החומרים שצורכים -מאכל ומשתה- מקנים בהם תיפקוד מסוים, ומרגילים אותם לפעולות - כאילו פועלים על פי שכל.

2) שכל של בעל חי אינו ערך לעצמו, אלא רק משרת את צרכיהם הטבעיים של בעלי החיים. ואילו שכל האדם הוא ערך חשוב לעצמו, ואדרבה צרכיו הטבעיים של האדם מגוייסים ומשרתים את השכל.

3) שלימות השכל היא השאיפה לחשוף ולגלות את הנעלם והסתום שלמעלה מהשכל ולדבק בו.

תכלית כל סוג מארבעת הסוגים-דומם, צומח, חי ומדבר הוא להתעלות בסוג העליון שמעליו, הדומם מתעלה בשרתו את הצומח, הצומח מתעלה כאשר נאכל על ידי החי, החי מתעלה במדבר, ואילו שלימותו של המדבר - היצור השכלי, היא רק כאשר השכל מכיר בעליונות [[הקב"ה]] ובצורך להיות בטל אליו. והיינו שהשכל מוכיח על [[הקב"ה]] שלמעלה מהשכל - ונכלל בו.

4) עיקר ותכלית שלימות ענינו של שכל האדם הוא ה[[מידות בשכל]], שעל-ידם יוולדו לו [[מידות בלב]] המתאימות לשכל.

1) משום שהוא כלול מכל הטבעים והמידות, ואינו מוגבל ומוכרח לטבע מסוים דוקא.

2) משום [[ספירת הדעת|הדעת]] שבאדם, שהוא למעלה מן המדות, שבגינו הוא חופשי ומשוחרר מהמגבלות של המידות. אדרבה, עליון ושליט עליהם.

3) בגלל [[כח הרצון]] שבאדם שהוא נעלה תקיף וחזק אף מן הדעת.

1) המוח (שכל) שולט, בולם ומרסן - את רגשות הלב.

2) המוח - ההתבוננות בהעמקת הדעת, מוליד ויוצר את רגשות הלב בהתאם להתבוננות שהולידה אותם.

1) האדם בטבעו משפיע או מושפע מהחברה בה הוא פועל.

2) הוטבע בטבע האדם חוש ונטיה חזקה לחיות, לשהות ולהתאחד עם בני אדם שכמותו, על מנת להשתלב, לשתף פעולה ולפעול בחברה בה הוא חי ומתקיים.