שינויים

בראש הועד להקמת הישיבה עמד הת' [[מאיר הענדל]] יחד עם ר' [[יוסף גולדשטיין (פלטבוש)|יוסף גולדשטיין]]. מאיר הענדל היה תושב העיר שלמד עד פרוץ המלחמה בישיבת [[תומכי תמימים אטוואצק]]. בין חברי הוועד נמנו הר"ר שמואל מרגלית, הבחור איצ'ה גליקלער הי"ד, והבחור קופל וייסמן הי"ד - שלושתם תלמידי ישיבת 'חכמי לובלין'.

חברי הוועד ניגשו מיד לפעולה והחלו בריכוז קבוצת בני ישיבות שמקום לימודם נסגר. אלה החלו ללמוד באחד מבתיו של הגביר ר' יחיאל בוים הי"ד. כך בעצם נפתח סניף ישיבת 'תומכי תמימים' תחת הכיבוש הנאצי.

מאה וחמישים התלמידים שלמדו בישיבה, התחלקו למחלקות וכיתות בהתאם לגילים והרמות. צוות הישיבה כלל את ארבעת חברי הוועד: הת' מאיר הנדל היה ר"מ בכיתה הגבוהה והשלושה הנוספים מסרו שיעורים בפני הצעירים יותר. בנוסף לכך דאגו להביא מאוטוואצק את ה[[משפיע]] הרב [[ברוך פרידמן]] הי"ד, ששימש כמשפיע ואף מסר שיעורי חסידות בפני כלל התלמידים. גם הרב [[בערל גרפינקל]] (קורניצער) הי"ד (שכיהן כבוחן כללי באוטוואצק) הובא לראדום ושימש בה כמשגיח. השניים האחרונים הגיעו לישיבה בעקבות סגירתה של הישיבה ב[[אטוואצק]] בעקבות כיבוש הגרמנים.

בוקר אחד, בשלהי קיץ [[תש"ב]], לאחר תפילת שחרית, יצאו תלמידי הישיבה לאכול פת שחרית דלה שכמעט ולא הייתה. באותה שעה נשארו באולם הישיבה המשגיח ר' בערל קורניצער ועמו מספר תלמידים. לפתע נכנסה קבוצת חיילי אס. אס. ופקדו על המשגיח והתלמידים להתלוות אליהם לבית הסוהר. מאוחר יותר נודע כי הם נשלחו לאושוויץ, משם לא שבו עוד. הי"ד.