14,699
עריכות
מ
החלפת טקסט – " – " ב־" - "
מ (החלפת טקסט – "שמח"ת" ב־"שמחת תורה") |
מ (החלפת טקסט – " – " ב־" - ") |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
הרבי<REF>[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/7/9/83&search=%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%94 תורת מנחם תשי"ג עמ' 94]</REF> מסביר, כי ידוע שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים, וכמו כן השמחה ד[[שמיני עצרת]] ושמחת תורה היא שמחה כללית. | הרבי<REF>[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/tm/7/9/83&search=%D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%94 תורת מנחם תשי"ג עמ' 94]</REF> מסביר, כי ידוע שכל עניני חודש תשרי הם ענינים כלליים, וכמו כן השמחה ד[[שמיני עצרת]] ושמחת תורה היא שמחה כללית. | ||
והענין בזה | והענין בזה - כפי שמצינו בנוגע ל[[קבלת עול]] ד[[ראש השנה]] שחלוקה מהקבלת עול דכל השנה כולה, שהקבלת עול דכל השנה הוא ענין פרטי, ואילו הקבלת עול דר"ה ענינו קבלת עול דעצם ה[[נפש]] שכולל כל הכחות, וכן הוא בנוגע להשמחה ד[[שמחת תורה]], שהיא שמחה כללית מעצם הנפש, שכוללת כל הכחות כאחד. | ||
וכמו כן בנוגע לענין הזמן | וכמו כן בנוגע לענין הזמן - שאין זו רק שמחה השייכת לזמן פרטי זה, אלא שמחה כללית על כל השנה כולה. | ||
== שמחה למעלה מטעם ודעת == | == שמחה למעלה מטעם ודעת == | ||
| שורה 23: | שורה 23: | ||
ומזה מובן שהשמחה דשמחת תורה אינה יכולה להיות על פי שכל טעם ודעת: | ומזה מובן שהשמחה דשמחת תורה אינה יכולה להיות על פי שכל טעם ודעת: | ||
כיון ש[[שכל]] הוא כח פרטי המדוד ומוגבל, הנה כאשר השמחה היא על פי שכל, הרי היא בהתאם למדידה והגבלה של השכל | כיון ש[[שכל]] הוא כח פרטי המדוד ומוגבל, הנה כאשר השמחה היא על פי שכל, הרי היא בהתאם למדידה והגבלה של השכל - הן המדידה והגבלה של כללות ענין השכל, והן המדידה והגבלה של שכלו הפרטי, עד כמה שהוא מבין ויש לו טעם לשמוח. ובמילא, אין זו שמחה כללית שמצד עצם הנפש, ואינה מספיקה אלא לזמן פרטי זה, ולא על כל השנה כולה, שהרי יודעים רק מה נעשה עכשיו, ואי אפשר לידע מה יהי' במשך השנה כולה. | ||
ולכן, צריכה להיות ה[[שמחה]] מצד קבלת עול | ולכן, צריכה להיות ה[[שמחה]] מצד קבלת עול - מפני שהקב"ה צוה להיות בשמחה. | ||
== ענין הריקודים == | == ענין הריקודים == | ||
זהו הטעם שהשמחה דשמחת תורה מתבטאת בענין ה[[ריקודים]] | זהו הטעם שהשמחה דשמחת תורה מתבטאת בענין ה[[ריקודים]] - כמבואר בדרושי חסידות שלכאורה היתה השמחה דשמחת-תורה צריכה להתבטא בענין של הבנה והשגה בלימוד התורה, ואף על פי כן מתבטאת השמחה דוקא בענין הריקודים, ריקוד ברגל, שהוא הכח ואבר היותר תחתון - כיון שהשמחה דשמחת תורה צריכה להיות מצד קבלת עול דוקא. | ||
ואף שענין השמחה הוא רגש שבלב, ואם כן, איך שייך שתהי' שמחה מצד קבלת עול וציווי | ואף שענין השמחה הוא רגש שבלב, ואם כן, איך שייך שתהי' שמחה מצד קבלת עול וציווי - ועל דרך הקושיא במ"ש "ואהבת את ה' אלקיך", איך שייך ציווי על אהבה שהיא רגש שבלב - אך הענין הוא, שכאשר מתבונן שע"י שמחה זו מקיים [[מצוות|מצוותו]] של [[הקב"ה]], מצוה מלשון צוותא וחיבור, שנעשה בצוותא וחיבור עם הקב"ה, הנה מזה גופא שמח הוא בשמחה גדולה. | ||
וכאשר השמחה היא מצד הצוותא וחיבור עם הקב"ה, אזי השמחה היא בלי גבול | וכאשר השמחה היא מצד הצוותא וחיבור עם הקב"ה, אזי השמחה היא בלי גבול - דכיון שהקב"ה הוא אין-סוף, אזי גם השמחה שבאה מצדו היא באופן של בלי גבול - שמקיפה וכוללת את כל הכחות והענינים שבנפש, ונמשכת על כל השנה כולה. | ||
== שמחה בלי גבול == | == שמחה בלי גבול == | ||
נוסף לכך שהשמחה אינה יכולה להיות מצד השכל בגלל שצריכה להיות שמחה כללית, שמחה שאינה קשורה עם כח פרטי, אלא שמחה בלי גבול | נוסף לכך שהשמחה אינה יכולה להיות מצד השכל בגלל שצריכה להיות שמחה כללית, שמחה שאינה קשורה עם כח פרטי, אלא שמחה בלי גבול - הרי כיון ש"מצות היום בשמחה", אין פנאי להתבוננות שכלית. | ||
[[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] אומר<REF> שיחת ליל שמע"צ [[תש"ד]] ס"ג (ספר השיחות תש"ד ע' 31).</REF> שצריכים לייקר את ארבעים ושמונה השעות דשמיני עצרת ושמחת תורה ולנצלם לשמחה וריקודים. ובמילא, חבל על הזמן שיוקדש להתבוננות שכלית, כיון שבינתיים עוסק בענין אחר שאינו מענין השמחה, ויתירה מזה, כיון שההתבוננות היא באופן של שקלא וטריא אם צריך להיות בשמחה אם לאו (שהרי בשקו"ט יש נתינת מקום גם לשלילה), נמצא, שלא זו בלבד שבינתיים עוסק בענין שאינו מענין השמחה, אלא אדרבה, שעוסק בענין שהוא היפך השמחה. | [[אדמו"ר הריי"צ|כ"ק מו"ח אדמו"ר]] אומר<REF> שיחת ליל שמע"צ [[תש"ד]] ס"ג (ספר השיחות תש"ד ע' 31).</REF> שצריכים לייקר את ארבעים ושמונה השעות דשמיני עצרת ושמחת תורה ולנצלם לשמחה וריקודים. ובמילא, חבל על הזמן שיוקדש להתבוננות שכלית, כיון שבינתיים עוסק בענין אחר שאינו מענין השמחה, ויתירה מזה, כיון שההתבוננות היא באופן של שקלא וטריא אם צריך להיות בשמחה אם לאו (שהרי בשקו"ט יש נתינת מקום גם לשלילה), נמצא, שלא זו בלבד שבינתיים עוסק בענין שאינו מענין השמחה, אלא אדרבה, שעוסק בענין שהוא היפך השמחה. | ||