39,916
עריכות
מ
החלפת טקסט – " ית', " ב־" יתברך, "
מ (החלפת טקסט – "בחי' " ב־"בחינת ") |
מ (החלפת טקסט – " ית', " ב־" יתברך, ") |
||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
התחלתו של סדר היום הוא במודה אני, שאומרים אותו קודם נטילת ידיים אפילו בידים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני" של יהודי. אפשר שיהיה חסר בענין זה או בענין אחר – אבל ה"מודה אני" שלו נשאר תמיד בשלימות. | התחלתו של סדר היום הוא במודה אני, שאומרים אותו קודם נטילת ידיים אפילו בידים טמאות, לפי שכל הטומאות שבעולם אינן מטמאות את ה"מודה אני" של יהודי. אפשר שיהיה חסר בענין זה או בענין אחר – אבל ה"מודה אני" שלו נשאר תמיד בשלימות. | ||
וענין זה הוא מצד היחידה דוקא: בד' הבחינות, [[נפש]] [[רוח]] [[נשמה]] חיה יחידה, שייך ענין הפגם או גם טומאה כו', אבל מצד היחידה שבנשמה שמיוחדת תמיד בעצמותו | וענין זה הוא מצד היחידה דוקא: בד' הבחינות, [[נפש]] [[רוח]] [[נשמה]] חיה יחידה, שייך ענין הפגם או גם טומאה כו', אבל מצד היחידה שבנשמה שמיוחדת תמיד בעצמותו יתברך, אין שייך כל פגם וטומאה חלילה, ונשאר תמיד בשלמותו. | ||
(וזהו טעם הפנימי על מה שב"מודה אני" לא נזכר שום שם מז' השמות שאינם נמחקים, כי מכיון שה"מודה אני" בא מצד בחינת היחידה – עצם הנשמה, הרי ההודאה של עצם הנשמה היא לעצמותו יתברך "דלא תפס בשם"). | (וזהו טעם הפנימי על מה שב"מודה אני" לא נזכר שום שם מז' השמות שאינם נמחקים, כי מכיון שה"מודה אני" בא מצד בחינת היחידה – עצם הנשמה, הרי ההודאה של עצם הנשמה היא לעצמותו יתברך "דלא תפס בשם"). | ||