זכיה: הבדלים בין גרסאות בדף

דין '''זכיה''' הוא דין הדומה לדין של [[שליחות]], לפיה יכול אדם למנות שליח לקידושין, גירושין, תרומה או לכל דבר שבעולם , והיא מועלת רק כאשר יש מינוי בפועל ממש , ואלא  שלפי הדין הידוע בשם "זיכוי" יכול אדם לעשות לאדם אחר פעולה שמהותה היא זכות לחבירו גם ללא מינוי מפורש.

==חקירת האחרונים==

חקרו האחרונים מה גדרו, האם מדובר באופן נוסף של שליחות, דהיינו שבאופן כזה שהדבר הוא זכות וטובה לחבירו וברור שהוא רוצה בכך, נחשב רצון זה עצמו כמינוי, דהיינו שאין צורך במינוי מחודש בפועל אלא די ב"אנן סהדי דניחא ליה", וברצונו , ואם כן פרשת זכיה היא סניף לפרשת השליחות, או שמא מדובר בגדר חדש לפיה למרות שבאופן רגיל פעולותיו של אדם מתייחסות רק לעצמו וכן ההיפך - רק מה שהוא עצמו עושה במו ידיו נחשב כמעשה ידיו, הרי שבאופן כזה שהדבר זכות הוא לו מחדשת התורה שניתן לעשות פעולה גם על ידי אחר מבלי שהוא נתן את רשותו.

2) נפקא מינה נוספת למעשה:

אם נאמר שזכיה היא מטעם שליחות, נמצא כי קיימת אפשרות שגם בלא שום אמירה או ציווי יכול אדם להיות שליח לחבירו, ככל שהדבר משתלם לו.

אך [[אדמו"ר הצמח צדק]]{{הערה|שו"ת צמח צדק או"ח סי' כט-ל'}}. קובע, נפקא מינה זו השניה אינה מדוייקת:

מהותה של הזכיה שונה ביסודה ממהותה של השליחות. בעוד שהשליחות הראשונה נעשית מדעת ובמינוי, הרי שהזכיה אופן פעולתה היא בעצם המעשה, האומר כי מכיון שהמעשה בעצמותו זכות הוא לאדם זה וזה, נמצא כי הפעולה בעצמותה מתייחסת לאדם הזה שהפעולה נעשית לצרכו, כי המעשה עצמו "צועק" כי הוא שייך לאדם זה וזה שלצורכו נעשית.

וכל זאת בחברה של יהודים, אבל בחברה שפועליה גוים גם דין "מחזיק ידי עוברי עבירה" ליכא, אלא רק איסור אמירה לעכו"ם שלפי שיטת כמה פוסקים וביניהם השו"ע הרב{{הערה|סי' רמ"ב}} שפוסק כך למעשה – היא דין שליחות לחומרא, כלומר שלמרות שמהתורה אין דין שליחות אצל גוי החמירו חז"ל להתייחס אליו לענין הלכות שבת כאילו יש לו שליחות, ואם כן מכיון שבאופן כזה שאין הוא מורה לגוים לעבוד בשבת אלא החברה פועלת על ידי מנהלים גוים שהם המצווים והוא רק הבעלים החוקיים של החברה, מותר.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:הלכה בתורת חב"ד]]