7,986
עריכות
שינויים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
הוספת תוכן
כאשר הגיעה בתו הבכירה לפרקה, ביקש מהרבי [[הריי"צ]] לזכות לחתן '[[תמים]]'. השיב לו הרבי: "בדרכך לבית המטבחיים, חשוב חסידות". מאז הקפיד ר' זלמן משה לחשוב חסידות בהליכתו, למרות שהיה זה בשעות הלילה האפלות, באדמה הבוצית של נעוול, כאשר ההליכה הייתה בגדר משימה שדרשה זהירות ותשומת לב רבה. הוא זכה לחתן 'תמים', הלא הוא הרב [[אברהם דריזין]], לימים [[משפיע]] וממנהלי ישיבות 'תומכי תמימים' בברית המועצות ובארץ הקודש.
בשנת [[תרצ"ה]] עלה ל[[ארץ הקודש]] והתיישב ב[[תל אביב]]. ר' זלמן משה לא שינה את סגנון ההתוועדיויות שלו, והמשיך להתוועד כפי שהיה רגיל בעת שהיה ברוסיה, בלשון חריפה ובדיבורים ישרים המפלחים כליות ולב. אנ"ש בתל-אביב, שלא הורגלו לסגנון התוועדויות חריף שכזה, החלו לשלוח מכתבי תלונות לאדמו"ר הריי"צ על ר' זלמן משה, אך הרבי גיבה אותו בגיבוי מלא, וכתב לחסידים שהתלוננו: "'''המורם כל האמור הסיב לי צער גדול ועגמת נפש רב, משה שהנני רואה רוע היחס . . לתלמידי יקיריי שי' האהובים לי כבנים ממש . . למותר הוא לכפול אותן הדברים אשר כתבתי במכתבי העבר בשבחם של תלמידי יקירי צמודי לבבי, אשר כל אחד ואחד מהם הוא אוצר בלום ביראת שמים בקנין המדות ובאהבת ישראל...'''".
נפטר בתאריך ג' שבט ה'[[תשי"ב]] ונטמן בבית החיים הישן ב[[צפת]].
תולדותיו, הועלו על גבי הכתב בספר '''אנשים חסידים היו''' שנערך על ידי החוקר וההיסטוריון החסידי, נכדו של ר' זלמן משה, הרב [[יוסף יצחק קצינצקי]].
==משפחתו==
