חנה שניאורסון (אם כ"ק אדמו"ר שליט"א): הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שורה 27: שורה 27:
[[תמונה:הרבנית מגיעה.jpg|שאמל|thumb|250px|תעודה המעידה על בואה של [[הרבנית חנה]] עם בנה [[הרבי]] לארה"ב]]
[[תמונה:הרבנית מגיעה.jpg|שאמל|thumb|250px|תעודה המעידה על בואה של [[הרבנית חנה]] עם בנה [[הרבי]] לארה"ב]]
[[תמונה:ציון הרבנית חנה.jpg|left|thumb|250px|ציון הרבנית חנה]]
[[תמונה:ציון הרבנית חנה.jpg|left|thumb|250px|ציון הרבנית חנה]]
בשנת [[תש"ז]] הגיע הקץ לסבלותיה ונדודיה, כאשר יצאה בדרך לא דרך מ[[רוסיה]] והגיע ל[[פאריז]]. שם פגשה את בנה בכורה כ"ק אדמו"ר שליט"א, אותו לא ראתה כעשרים שנה. מפאריז נסעו השניים ל[[ניו יורק]], אליה הגיעו ביום [[כ"ח בסיוון]] [[תש"ז]], שם התחילה עבור הרבנית תקופה חדשה, תקופת אושר מזהירה, עם עלייתו של בנה על כס הנשיאות ב[[י' שבט תש"י]].


כ"ק אדמו"ר שליט"א היה נוהג עמה בכבוד גדול. מידי יום ביומו היה מבקר אותה, בימי [[שבת]] כבימי חול.  
בעזרת ידידים הצליחה הרבנית לצאת למוסקבה, ומשם להבריח את הגבול לפולין. כך נדדה מעיר לעיר עד שהגיעה ל[[פריז]], [[צרפת]] שם פגש אותה בנה, [[הרבי]] לאחר עשרות שנות פרידה. הם הפליגו יחד באוניה והגיעו לחופי ארצות הברית ב[[כ"ח בסיוון]] [[תש"ז]] (1947).
 
כעת נפתח פרק חדש בחיי הרבנית חנה לצד בנה הגדול. 3 שנים לאחר שהגיעה ל[[ניו יורק]], נסתלק  [[הרבי הריי"צ]] ובנה הבכור, [[הרבי]], מילא את מקומו. הרבנית רוותה נחת כשראתה את המהפכה שחולל בנה בחיים היהודיים ב[[ארה"ב]] ובעולם. אך למרות סדר יומו העמוס היה הרבי מקפיד לבקר את אמו בכל יום ללא יוצא מן הכלל. בניו יורק מצאה הרבנית חנה זמן להעלות על כתב את קורות חייה ברוסיה הסובייטית. קורות חיים אלו מלאים בתלאות אך גדושים בתעצומות רוח ובמסירות נפש; הם נדפסו בספר בשם "אם בישראל".


מי שזכה להכירה ידע כי אשה זו אוצרת בקרבה תכונות נדירות בהן נתברכו רק יחידי סגולה שבדור. שנים רבות של כאב ויגון עברו עליה, אם בתקופת המאסר והגליית בעלה, ואם לאחר שנתאלמנה מבעלה הגדול ונשארה בודדה וגלמודה בין מליונים של חיות טרף, בין משחיזי חרב לכל אשר בשם שניאורסון יכונה. גם בתקופה רבת מכאובים זו לא באה בטרוניה, פניה לא היה עצובות ועיניה לא הביעו מרירות. את כאבה אצרה בלבה ולא הביעה זאת לאיש.
מי שזכה להכירה ידע כי אשה זו אוצרת בקרבה תכונות נדירות בהן נתברכו רק יחידי סגולה שבדור. שנים רבות של כאב ויגון עברו עליה, אם בתקופת המאסר והגליית בעלה, ואם לאחר שנתאלמנה מבעלה הגדול ונשארה בודדה וגלמודה בין מליונים של חיות טרף, בין משחיזי חרב לכל אשר בשם שניאורסון יכונה. גם בתקופה רבת מכאובים זו לא באה בטרוניה, פניה לא היה עצובות ועיניה לא הביעו מרירות. את כאבה אצרה בלבה ולא הביעה זאת לאיש.

תפריט ניווט