2,628
עריכות
←בעל קורא במניין של הרבי
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
Shmuel Munkes (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 50: | שורה 50: | ||
לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז. בהמשך לכך הורה הרבי להכין 'הנחה' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת [[י' בשבט]] אדמו"ר הריי"צ הסתלק. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה. | לאור דברי הרבי הריי"צ ב'יחידות', הביע הרבי את דעתו שאכן צריכים להמשיך כפי שנהגו עד עתה בפריז. בהמשך לכך הורה הרבי להכין 'הנחה' מהיחידות, ואמר שאם תהיה הזדמנות ושעת הכושר ישתדל להכניס אל אדמו"ר הריי"צ את ה'הנחה' כדי שיגיה זאת. ר' דוד רסקין הכין 'הנחה' ונתנה לרבי, אולם לאחר ימים ספורים, בשבת [[י' בשבט]] אדמו"ר הריי"צ הסתלק. לאחר זמן אמר הרבי שאדמו"ר הריי"צ לא הספיק להגיה את ההנחה. | ||
== | ==מקטשר לרבי== | ||
בשנה הראשונה לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, כאשר הרבי סירב לקבל על עצמו את נזר הנשיאות, חיפשו החסידים כל דרך אפשרית לבקש מהרבי להתוועד. ב[[ב' בניסן]] [[תש"י]], נכנס ר' דוד יחד עם חברו ר' גדלי׳ קארף אל הרבי, וביקשו שיואיל להתוועד עם התמימים בקשר ליום ההילולא [[ב' ניסן תר"פ|ב׳ ניסן]]. בתחילה השיב להם הרבי שיבקשו [[משפיע|מהמשפיעים]] הרב [[שמואל לוויטין]] | בשנה הראשונה לאחר הסתלקות אדמו"ר הריי"צ, כאשר הרבי סירב לקבל על עצמו את נזר הנשיאות, חיפשו החסידים כל דרך אפשרית לבקש מהרבי להתוועד. ב[[ב' בניסן]] [[תש"י]], נכנס ר' דוד יחד עם חברו ר' גדלי׳ קארף אל הרבי, וביקשו שיואיל להתוועד עם התמימים בקשר ליום ההילולא [[ב' ניסן תר"פ|ב׳ ניסן]]. בתחילה השיב להם הרבי שיבקשו [[משפיע|מהמשפיעים]] הרב [[שמואל לוויטין]] והר' [[ישראל דזייקבסאן]] שיתוועדו עמם, אולם הם ענו שהמשפיעים כבר התוועדו אתמול והם רוצים שה״רבי״... יתוועד. הרבי הוציא לוח קטן ממגירת השולחן, הביט בו ואמר: בעוד חודש בדיוק, ביום [[ב׳ באייר]] תתקיים בלי-נדר התוועדות. ואכן, בב' אייר התוועד הרבי עם התמימים והחסידים, והייתה זו ההתוועדות הראשונה שנערכה בימות החול, לאחר ההסתלקות. | ||
ר' דוד היה בין התמימים שנבחרו ללמוד בכל יום בחדרו של הרבי הריי"צ, וכך זכה לראות מהנהגותיו בקודש של הרבי מה"מ באותם ימים. הוא סיפר לחבריו התמימים כי פעמים רבות נוהג הרבי להיכנס לחדר הק', לעמוד ליד השולחן הק' של הרבי הריי"צ (עליו דלקו נרות במשך כל היום), ולקרוא שם פני"ם. ולפעמים נהג הרבי לאחר סיום הקריאה להניח את הפני״ם מתחת ללוח הכתיבה המונח על השולחן הק׳ ולהשאירם שם, ולאחרי כמה שעות חזר ונטלם עמו. | ר' דוד היה בין התמימים שנבחרו ללמוד בכל יום בחדרו של הרבי הריי"צ, וכך זכה לראות מהנהגותיו בקודש של הרבי מה"מ באותם ימים. הוא סיפר לחבריו התמימים כי פעמים רבות נוהג הרבי להיכנס לחדר הק', לעמוד ליד השולחן הק' של הרבי הריי"צ (עליו דלקו נרות במשך כל היום), ולקרוא שם [[פדיון נפש|פני"ם]]. ולפעמים נהג הרבי לאחר סיום הקריאה להניח את הפני״ם מתחת ללוח הכתיבה המונח על השולחן הק׳ ולהשאירם שם, ולאחרי כמה שעות חזר ונטלם עמו. | ||
בתקופה ההיא סירב הרבי לקבל חסידים ל'יחידות', אולם היו יחידים שזכו לכך. אחד מהם היה ר' דוד, שנכנס אל הרבי ואמר שבהתאם לדברי הרבי הריי"צ ביחידות האחרונה שלהם | בתקופה ההיא סירב הרבי לקבל חסידים ל'יחידות', אולם היו יחידים שזכו לכך. אחד מהם היה ר' דוד, שנכנס אל הרבי ואמר שבהתאם לדברי הרבי הריי"צ ביחידות האחרונה שלהם ב[[ד׳ בשבט]] [[תש״י]] ״שמזמן לזמן יכנס כל אחד מהם בפרטיות ונדבר" – מבקש הוא שהרבי יקבלו ל"יחידות", ואכן הרבי נענה בחיוב לבקשתו וענה לו על שאלותיו. | ||
באותם ימים קיבל ר' דוד את המינוי להיות ה"בעל-קורא" במניין של הרבי בימי שני וחמישי. באחד הימים לא היה בעל-קורא, והרבי פנה אל ר' דוד וביקשו | ==בעל קורא במניין של הרבי== | ||
באותם ימים קיבל ר' דוד את המינוי להיות ה"בעל-קורא" במניין של הרבי בימי שני וחמישי. באחד הימים לא היה בעל-קורא, והרבי פנה אל ר' דוד וביקשו ל[[קריאת התורה|קרוא בתורה]], באומרו: אתה הרי יודע לקרוא! | |||
מאז ואילך היה ר' דוד הבעל-קורא הקבוע במניין הרבי בימות החול. מכיוון שבימים ההם טרם הסכים הרבי לקבל את עול הנשיאות, נהג ר' דוד שכאשר קרא לרבי לעלות לתורה היה פותח בקול רם ״יעמוד״ ואומר (כמעט) בלחש ״אדונינו מורינו ורבינו״ ומסיים בקול רם ״בהרב ר׳ לוי יצחק״. כך נהג במשך כל הקיץ עד ליום שמחת תורה תשי"א, אז קרא אחד מזקני החסידים את ה"מרשות" | מאז ואילך היה ר' דוד הבעל-קורא הקבוע במניין הרבי בימות החול. מכיוון שבימים ההם טרם הסכים הרבי לקבל את עול הנשיאות, נהג ר' דוד שכאשר קרא לרבי לעלות לתורה היה פותח בקול רם ״יעמוד״ ואומר (כמעט) בלחש ״אדונינו מורינו ורבינו״ ומסיים בקול רם ״בהרב ר׳ לוי יצחק״. כך נהג במשך כל הקיץ עד ליום [[שמחת תורה]] [[תשי"א]], אז קרא אחד מזקני החסידים את ה"מרשות" ל[[חתן בראשית]], וכאשר הגיע לתיבות "ועתה קום", פרץ בבכי והכריז בקול רם "יעמוד אדוננו מורנו ורבנו הרב..." ואמר את שמו של הרבי. | ||