נבואה: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נוספו 2,975 בתים ,  15 במרץ 2011
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 1: שורה 1:
'''נבואה''' היא הגדרת מצב בו הקדוש ברוך הוא מודיע דברים לאדם הראוי לכך.
{{לעריכה|ניסוח לא אנציקלופדי}}
'''נבואה''' היא הגדרת מצב בו הקדוש ברוך הוא מודיע דברים העתידים לקרות.
   
   
 
== מהותה והזכאים לה ==
== הנבואה - מהותה, ומי זוכה לנבואה ==
 
*'''מיסודי הדת''': האמונה בכך שהשם מנבא את האדם היא '''מיסודי הדת.'''<REF>הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה א.</REF>
*'''מיסודי הדת''': האמונה בכך שהשם מנבא את האדם היא '''מיסודי הדת.'''<REF>הלכות יסודי התורה פ"ז הלכה א.</REF>
*'''על מי חלה''': [[חכם]] גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד.<REF>שם הלכה א.</REF>
*'''על מי חלה''': [[חכם]] גדול בחכמה, גבור במדותיו, ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם, אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד, והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד.<REF>שם הלכה א.</REF>
שורה 12: שורה 11:


== סימני נביא ==
== סימני נביא ==
כדי להוכיח שהוא נביא זקוק הנביא לשני הסימנים הבאים:
כדי להוכיח שהוא נביא זקוק הנביא לשני הסימנים הבאים:
*'''ראוי לכך:''' 1. אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה.  
*'''ראוי לכך:''' 1. אדם שהיינו יודעים בו מתחלתו שהוא ראוי לנבואה בחכמתו ובמעשיו, שנתעלה בהן על כל בני גילו, והיה מהלך בדרכי הנבואה בקדושתה ובפרישותה.  
שורה 33: שורה 31:
==מחלוקת במצב הנבואה==
==מחלוקת במצב הנבואה==


ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם<REF>הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, ח"ב פל"ב.</REF> סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה.
ישנה מחלוקת בין גדולי ישראל באם נבואה תיתכן בכל אדם בין אם הוא בדרגה המתאימה לכך ובין אם לאו. הרמב"ם<REF>הלכות יסודי התורה פרק ז. מורה נבוכים, ח"ב פל"ב.</REF> סבור שנבואה תיתכן רק באדם הראוי לכך ואשר התעלה למדרגה המתאימה לכך, וגם אז, במצב בו אדם ראוי לנבואה, היא אינה מוכרחה לבוא אלא אם יחפוץ בכך הקב"ה. גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם<REF>פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.</REF> סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו. [[תורת החסידות]]<REF>ד"ה ונחה עליו אחש"פ תשכ"ה אות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט ח"ב עמ' נ.


גדולי ישראל אחרים כמו המלבי"ם<REF>פירוש המלבי"ם, עמוס פ"א פס"א.</REF> סבורים שנבואה תיתכן בכל אדם גם בכזה שאינו מוכן לכך מצד דרגתו, ובלבד שיהיה לעם ישראל צורך בנבואתו.
ראה גם בלקו"ש חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.</REF> מכריעה כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות.


[[תורת החסידות]]<REF>דונחה עליו אחש"פ תשכאות ו'. נמצא בספה"מ מלוקט ח"ב עמ' נ.
==חזרת הנבואה==
"מיסודי הדת שהא-ל מנבא את בני האדם", ה[[נבואה]] מבטאת את התכלית של כל התורה והמצוות - "[[דירה בתחתונים]]", שהקביתגלה כאן בעולם הזה הגשמי דווקא.
ולכן לא מספיק הקשר עם הקב"ה עצמו, אלא צריך שיהיה יהודי בשר ודם שעל ידו יתגלה הקב, ו"אליו תשמעון". נאמר בגמרא "משמתו חגי זכריה ומלאכי נסתלקה [[רוח הקודש]] מישראל", אך הרמב"ם פוסק להלכה את התנאים לגילוי הנבואה, ומובן שזוהי הלכה לדורות, ונוגעת לבני ישראל גם בזמן הגלות, לכן ברור שאין כוונת הגמרא שנסתלקה לגמרי, שאז היה מתאים הלשון 'בטלה' או 'פסקה', אלא רק שאינה מצויה כמקודם לפי שאין אנשים רבים הראויים להשראת השכינה, אלא רק בחכמי הדור, כנאמר בגמרא "מיום שחרב בית המקדש ניטלה הנבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים".


נוסף לכך, הרמב"ם כותב ב'אגרת תימן', על-פי חישוב שעושה מנבואת בלעם שמשנת ד'תתקע"ו (לפני כ-800 שנה) - תחזור הנבואה לישראל! ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח! ואכן באותה תקופה חיו כמה וכמה אנשי מופת בעלי רוח הקודש, עד לגילוי חכמי הקבלה - האריז"ל, הרמ"ק ועוד. עם התגלותה של החסידות, וזריחת הגאולה בעולם, שוב מתגלה חזרת הנבואה לישראל בכל עוצמתה בנשיאי החסידות, החל מ[[הבעל שם טוב]] הקדוש שהיו נראים על ידו ניסים היוצאים מהטבע, והיה רואה בעיניו ממש מסוף העולם ועד סופו, והמשך [[פורטל:נשיאי חב"ד|בנשיאי חסידות חב"ד]], שענו לשואלים בעצות גשמיות, שזה נמסר רק לנביאים ממש, וגילו מופתים למעלה מהטבע לגמרי ובלי הגבלה כלל. ובעיקר מתגלית הנבואה אצל [[מלך המשיח]] עוד קודם הגאולה, כמעין גילוי שלימות הנבואה בגאולה.


ראה גם בלקו"ש חי"ז שיחה א' לפר' שמיני עמ' 94 הערה 20.</REF> מכריעה כדעת הרמב"ם, שנבואה תיתכן רק באדם שהכין עצמו והתעלה לדרגה הראויה לכך, אך כל זה רק בזמן הגלות.
מכיון שנשיא החסידות הוא נביא ה', מקבל כל נושא הנהגתו וחיוב הציות אליו משמעות של חובה הלכתית. כיון שנתקיימו בו התנאים שמונה הרמב"ם, שיהיה ראוי לכך בחכמתו ובמעשיו, ואמר דברים העתידים להיות ונאמנו דבריו - חל על עם ישראל חיוב הלכתי לציית לכל אשר יאמר. ולא מפני האותות שהראה, אלא מפני ציווי הקב"ה בתורה.


==נבואה לאחר ה[[גאולה]]==
==נבואה לאחר ה[[גאולה]]==

תפריט ניווט