חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

הבעל שם טוב

2026-02-12T00:00:44Z

Azaria770:

{{דמות
| שם= רבי ישראל בעל שם טוב
| תמונה= בעל_שם_טוב.jpg
| תיאור= ציון הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]
| תאריך לידה= [[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]]
| מקום לידה= טלוסט
| תאריך פטירה =[[ו' בסיוון]] [[ה'תק"כ]]
| מקום פטירה =מז'יבוז'
}}
[[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]]
רבי '''ישראל בעל שם טוב''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש"ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.

נולד ב[[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]] (24 באוגוסט 1697) הסתלק ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק"כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מז'יבוז']].

==תולדות חיים==
[[קובץ:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז']]

===תקופת לידתו===
בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי]]ם פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת"ח ות"ט]]. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] "[[עילפון]]", כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.

רבי [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו"ר הרש"ב|ספר המאמרים]] תרס"ג עמ' קמ"ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.

[[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב"ה]] הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 471.}}.

===הרקע ללידתו===
הוריו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע{{הערה|שם=חהס רצז}}, והיו [[הכנסת אורחים|מכניסי אורחים]] גדולים{{הערה|שם=חהס רצז|סיפור [[המגיד ממעזריטש]] ל[[אדמו"ר הזקן]] (שיחת [[הרבי הריי"צ]], ליל א' ד[[חג הסוכות]] [[תרצ"ז]], סעיף ה' ('''[[ספר השיחות - תרצ"ו-חורף ת"ש]]''' ע' 161–162 (במהדורה הישנה); {{אוצר החכמה|הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]]|'''ספר התולדות - רבי ישראל בעש"ט'''|29302|עמ=27|עמוד דיגיטלי=34}}).}}{{הערה|שם=חשון תשא|[[הרבי הריי"צ]], שיחת [[כ' בחשוון]] [[תש"א]], סעיף י' ('''[[ספר השיחות - תש"א]]''', עמ' 43-44).}}.

פעם אחת הגיע אורח ב[[ערב שבת]] מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו{{הערה|שם=חשון תשא}}; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום ה[[שבת]] אחר ה[[סעודת שבת|סעודה]], דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ ל[[תחום שבת]], אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו{{הערה|שם=חהס רצז}}.

האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ל[[יום ראשון]] אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא [[אליהו הנביא]] ושבא [[נסיון|לנסותו]] במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.

לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב{{הערה|שם=חהס רצז}}{{הערה|שם=חשון תשא}}{{הערה|הסיפור הודפס לראשונה אצל: {{היברובוקס|רבי יעקב קטינא|רחמי האב|32941|ורשה תרל"ד, אות נ|ללא|עמוד דיגיטלי=29}}.}}.

[[המגיד ממעזריטש]] פירש על פי סיפור זה את הפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט.}} {{ציטוטון|בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ}}: במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים{{הערה|שם=חהס רצז}}.

זקני ה[[חסידים]] פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מ[[אדמו"רי חב"ד]] שצריך בכל יום ללמוד את [[שיעורים יומיים#חומש|פרשת השבוע עם פירוש רש"י]] ופעם או פעמיים ב[[שבוע]] מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב [[כתר שם טוב]], שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם [[רש"י]] וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד ב[[נסיון]]{{הערה|שם=חשון תשא}}.

רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו"ר הרש"ב]] סיפר בשם [[אדמו"ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוסט הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אקאפי" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר (כי היו עניים מאוד), חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י"ח באלול]] שנת [[תנ"ח]]{{הערה|על פי [[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ]] עמוד 106 ו[[הגניזה החרסונית ]], במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.}} (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים {{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).

רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.

===חינוכו===
הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב"ה]] בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.

בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].

===נישואיו===
בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את טלוסט ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד]]י איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת"צ]] עברו לטלוסט שבגליציה{{הערה|אזור שכיום מחולק בין [[פולין]] ל[[אוקראינה]]}} והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

==פעליו==
===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===
לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי"ט עמ' ע וש"נ.}}.

עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמ' מז}}.

בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.

===ראש מחנה הנסתרים===
בגיל 14 (ה'[[תע"ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר הייתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].

לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי"ח).}}.

בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]] שנמצא ב[[גניזה החרסונית]] ומופיע בקובץ [[התמים]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י [[אלול]] בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.

===התגלותו ושמו===
ביום [[י"ז באלול]] שנת [[תצ"ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם '''טוב'''{{הערה|1=הרב יהודה שורפין, ''''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5228935#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'?]''' {{בית חבד}}}}'.

בשנת [[ת"ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב"ם]], הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

===עלייתו להיכל המשיח===
ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה הבעש"ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה [[אגרת הגאולה]]. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות חוצה|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:
{{ציטוט|תוכן=בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&st=&pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}

בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}.

===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===
{{ערך מורחב|כת הפרנקיסטים}}
ב[[כ"ו בתמוז]] שנת [[תקי"ט]] ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש"כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת [[תק"כ]]).

==שיטתו==
ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש"ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, ה[[עצם]] שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, [[בריאה מתמדת]] על ידי [[הקב"ה]]. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם [[עצמות אין סוף]] (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד [[עצם הנשמה]]. וכן גם מגלה את מהות ה'[[קליפת נוגה]]' (ראה [[תניא - פרק ו']]. ועוד ועוד{{הערה|על פי [[קונטרס עניינה של תורת החסידות]]}}.
===השגחה פרטית===
{{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}
דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.

משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.

משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.

לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.

===קירוב היהודים הפשוטים===
ב[[י"ז אלול]] [[תע"ד]] בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב"ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.

===כח המחשבה===
חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד"ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.

מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק ב[[חוש]]ים נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי]]}}.

===העלאת הרע לטוב===
לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.

בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.

בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.

מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.

למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח"א קצח, ב}}.

==תורתו==
===כתיבת והדפסת דבריו===
הבעש"ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&st=&pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
*[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק"מ]].
*[[צוואת הריב"ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל"ה]], מחדש על ידי [[קה"ת]], בהוראת [[הרבי]].
*[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
כמה מתורותיו מופיעות גם בספר "דגל מחנה אפרים" שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים.
בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].

[[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת המעיינות חוצה|"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"]]{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}}, כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].

===שבע התורות===
{{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}
שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר הבעש"ט ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר [[אדמו"ר הרש"ב]] את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת [[תרצ"ז]] אדמו"ר הריי"צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.

==הנהגה ניסית ומופתית==
===סיפורי הבעש"ט===
סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש"ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?

הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
===קפיצת הדרך===
בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש ב[[קפיצת הדרך]].

==הסתלקותו==
[[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]
ב[[חג הפסח]] שנת [[תק"כ]] חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"[[חברה קדישא]]" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך [[אדמו"ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

===פולמוס סביב התאריך המדויק===
בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש"ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון){{הערה|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר "[[שמועות וסיפורים]]" מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו"ר הרש"ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו"ר הרש"ב לפיה קבורתו של הבעש"ט נערכה על ידי [[גוים]], אדמו"ר הרש"ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש"ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי [[חברא קדישא]]{{הערה|אלא הוא קבר את עצמו}}. בספר "[[היום יום]]" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש"{{הערה|דיון בנוגע ליום הקבורה מובא ב[https://drive.google.com/file/d/1bDx8V6I4ckdlRIIjTyGruV0WXLrWUd3c/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות].}}.

==תמונתו==
[[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חיצוניים" אודות התמונה.]]
בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לרב מסוים, שהי' [[שבתאות|שבתאי]], ממאמיני ש"צ ימ"ש. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת ל,,בעל-שם" אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערה|מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ"ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54830 סקירה באתר חב"ד אינפו].}}.

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערה|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש"ה]] עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו"ר מוהריי"צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערה|[[שיחות קודש]] [[תשכ"ו]] עמ' 621.}}.

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה נתן הי' לראות על זקנו של הבעש"ט את [[י"ג תיקוני דיקנא]] - י"ג שורות גשמיות{{הערה|[[ליקוטי שיחות]], כרך י"ט, עמ' 531.}}.

==תלמידיו==
{{ערך מורחב|ערך=[[החבריא קדישא]]}}
*ממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]]
*רבי [[יעקב יוסף כ"ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]
*רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]
*רבי [[חיים הכהן רפפורט]]
*רבי [[זאב וולף קיצס]]
*רבי [[חיים מקראסנא]]
*רבי [[נחמן מהורדנקא]]
*רבי [[אריה לייב משפולי]]
*רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]
*רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]
*רבי [[פנחס מקוריץ]]
*רבי [[שמואל מקמינקא]]
*רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]
*רבי [[דוד לייקס]]
*רבי [[לייב שרה'ס]]
*רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]
*רבי [[זלמן מלוצק]]
*רבי [[אברהם מפודולסק]]
*רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]
*רבי [[רבי ליבער מברדיטשוב|ליבער מברדיטשוב]]
* רבי [[דוד מקולמיא]]
* רבי [[מנחם מנדל מבאר]]

==משפחתו==
לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
*בנו, [[רבי צבי]],
*בתו, [[אדל]].

בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
*רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]
*רבי [[ברוך ממז'יבוז']].
*נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הוא ר' משה צבי מסאווראן (עיירה באוקראינה)
*נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].

צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
*הרב [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג|אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו"ר הזקן]] (בן בתו, [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו"ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת רבי [[נחמן מברסלב]], ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.

==ראו גם==
*[[אגרת הגאולה]]
*[[שבחי הבעש"ט]]
*[[המלחמה בכת הפרנקיסטים]]
*[[כתבי ר' יאשע שו"ב]]
*[[המכתב הארוך]]
*[[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]
*[[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]

==לקריאה נוספת==
* '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו"ר הריי"צ]].
* '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש"ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].
* '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].
* '''[[שבחי הבעש"ט]]''' - [[תקע"ה]].
* '''[[נזר הבעש"ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].
* '''[[כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר)|כתבי ר' יאשע שו"ב]]'''

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/הבעל%20שם%20טוב תגית: הבעל שם טוב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
* [http://chabad.co.il/?template=article&topic=56&article=354 תיאור הסתלקות הבעל שם טוב] - [[אתר חב"ד בישראל]] {{חב"ד בישראל}}
* [http://www.hebrewbooks.org/3861 שבחי הבעל שם טוב] באתר היברובוקס {{הב}}
*[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/index.htm כתר שם טוב], הטקסט השלם באתר [[ספריית חב"ד]]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54867 גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54858 סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו] {{אינפו}}
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו.] הרב ד"ר [[יצחק אלפסי]]. אתר דעת.
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54841 לקט שיחות אודות הבעש"ט] הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'. {{אינפו}}
*נתנאל לדרברג, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mihubesht/mihubesht01.pdf מיהו הבעש"ט?], פרק מהספר "סוד הדעת" {{PDF}}
* [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/632094 ניגוני הבעל שם טוב] באתר "BeitChabad" {{בית חב"ד}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55006 בעקבות ירושות הבעש"ט] שניאור זלמן לוין, [[שבועון בית משיח]] {{אינפו}}
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/d/dc/הרוצה_להחכים_ידרים.pdf וכל המרבה לספר]''', אודות סיפורי הבעל שם טוב והיחס אליהם, בגליון 'כי קרוב', ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשפ"ב {{PDF}}
;מפות ותמונות
* ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4401539,27.4044867,3a,75y,15.41h,103.31t/data=!3m6!1e1!3m4!1s2h9byRgFNDz0NpYMB-YKaA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/קבר+רבי+ישראל+בעל+שם+טוב+זי%22ע/@49.4407415,27.40411,17z/data=!4m2!3m1!1s0x0000000000000000:0xf2db829af6c232c1?hl=iw מיקום].
* [[בית הכנסת]] העתיק של הבעש"ט באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4369424,27.4092106,3a,75y,44.51h,87.3t/data=!3m6!1e1!3m4!1sNJ77zHvG9B1LInQaXprAlA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/49°26'13.5%22N+27°24'33.7%22E/@49.4370814,27.4268707,14z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0 מיקום]
* מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4263163,27.4358602,3a,75y,73.85h,85.5t/data=!3m6!1e1!3m4!1sDn69BwNKvh-qZEvkf3TKdg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/מעין+הבעל+שם+טוב/@49.4265398,27.4380823,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0xa89aac6e353732f4?hl=iw מיקום]
*'''[https://toratchabad.com/שיטתו-באהבת-ישראל שיטתו של הבעל שם טוב באהבת ישראל]''', באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
*[https://col.org.il/news/66477 ציונו של הבעל שם טוב אלול תשמ"ז • היו ימים] {{col}}{{תמונה}}
*[https://toratchabad.com/גדולי-החסידות-בהלכה גדולי החסידות בהלכה] באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
;תמונות מיוחסות לבעל שם טוב
* [https://col.org.il/news/140890 האם זוהי באמת תמונת הבעל שם טוב? • דעת הרבי] {{COL}}
*[https://col.org.il/news/49609 על זה גדלנו: בואו לסייר בבית מדרשו של הבעש"ט] {{col}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54830 דעת הרבי על "תמונת הבעל שם טוב"] {{אינפו}}

{{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק"כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
[[קטגוריה:חסידות הכללית]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]
[[קטגוריה:שוחטים]]
[[קטגוריה:אישים במז'יבוז']]
[[en:The Baal Shem Tov]]

הבעל שם טוב

2026-02-11T23:56:30Z

Azaria770:

{{דמות
| שם= רבי ישראל בעל שם טוב
| תמונה= בעל_שם_טוב.jpg
| תיאור= ציון הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]
| תאריך לידה= [[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]]
| מקום לידה= טלוסט
| תאריך פטירה =[[ו' בסיוון]] [[ה'תק"כ]]
| מקום פטירה =מז'יבוז'
}}
[[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]]
רבי '''ישראל בעל שם טוב''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש"ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.

נולד ב[[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]] (24 באוגוסט 1697) הסתלק ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק"כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מז'יבוז']].

==תולדות חיים==
[[קובץ:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז']]

===תקופת לידתו===
בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי]]ם פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת"ח ות"ט]]. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] "[[עילפון]]", כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.

רבי [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו"ר הרש"ב|ספר המאמרים]] תרס"ג עמ' קמ"ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.

[[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב"ה]] הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 471.}}.

===הרקע ללידתו===
הוריו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע{{הערה|שם=חהס רצז}}, והיו [[הכנסת אורחים|מכניסי אורחים]] גדולים{{הערה|שם=חהס רצז|סיפור [[המגיד ממעזריטש]] ל[[אדמו"ר הזקן]] (שיחת [[הרבי הריי"צ]], ליל א' ד[[חג הסוכות]] [[תרצ"ז]], סעיף ה' ('''[[ספר השיחות - תרצ"ו-חורף ת"ש]]''' ע' 161–162 (במהדורה הישנה); {{אוצר החכמה|הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]]|'''ספר התולדות - רבי ישראל בעש"ט'''|29302|עמ=27|עמוד דיגיטלי=34}}).}}{{הערה|שם=חשון תשא|[[הרבי הריי"צ]], שיחת [[כ' בחשוון]] [[תש"א]], סעיף י' ('''[[ספר השיחות - תש"א]]''', עמ' 43-44).}}.

פעם אחת הגיע אורח ב[[ערב שבת]] מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו{{הערה|שם=חשון תשא}}; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום ה[[שבת]] אחר ה[[סעודת שבת|סעודה]], דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ ל[[תחום שבת]], אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו{{הערה|שם=חהס רצז}}.

האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ל[[יום ראשון]] אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא [[אליהו הנביא]] ושבא [[נסיון|לנסותו]] במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.

לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב{{הערה|שם=חהס רצז}}{{הערה|שם=חשון תשא}}{{הערה|הסיפור הודפס לראשונה אצל: {{היברובוקס|רבי יעקב קטינא|רחמי האב|32941|ורשה תרל"ד, אות נ|ללא|עמוד דיגיטלי=29}}.}}.

[[המגיד ממעזריטש]] פירש על פי סיפור זה את הפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט.}} {{ציטוטון|בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ}}: במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים{{הערה|שם=חהס רצז}}.

זקני ה[[חסידים]] פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מ[[אדמו"רי חב"ד]] שצריך בכל יום ללמוד את [[שיעורים יומיים#חומש|פרשת השבוע עם פירוש רש"י]] ופעם או פעמיים ב[[שבוע]] מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב [[כתר שם טוב]], שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם [[רש"י]] וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד ב[[נסיון]]{{הערה|שם=חשון תשא}}.

רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו"ר הרש"ב]] סיפר בשם [[אדמו"ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוסט הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר (כי היו עניים מאוד), חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י"ח באלול]] שנת [[תנ"ח]]{{הערה|על פי [[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ]] עמוד 106 ו[[הגניזה החרסונית ]], במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.}} (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים {{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).

רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.

===חינוכו===
הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב"ה]] בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.

בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].

===נישואיו===
בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את טלוסט ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד]]י איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת"צ]] עברו לטלוסט שבגליציה{{הערה|אזור שכיום מחולק בין [[פולין]] ל[[אוקראינה]]}} והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

==פעליו==
===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===
לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי"ט עמ' ע וש"נ.}}.

עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמ' מז}}.

בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.

===ראש מחנה הנסתרים===
בגיל 14 (ה'[[תע"ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר הייתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].

לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי"ח).}}.

בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]] שנמצא ב[[גניזה החרסונית]] ומופיע בקובץ [[התמים]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י [[אלול]] בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.

===התגלותו ושמו===
ביום [[י"ז באלול]] שנת [[תצ"ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם '''טוב'''{{הערה|1=הרב יהודה שורפין, ''''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5228935#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'?]''' {{בית חבד}}}}'.

בשנת [[ת"ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב"ם]], הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

===עלייתו להיכל המשיח===
ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה הבעש"ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה [[אגרת הגאולה]]. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות חוצה|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:
{{ציטוט|תוכן=בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&st=&pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}

בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}.

===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===
{{ערך מורחב|כת הפרנקיסטים}}
ב[[כ"ו בתמוז]] שנת [[תקי"ט]] ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש"כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת [[תק"כ]]).

==שיטתו==
ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש"ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, ה[[עצם]] שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, [[בריאה מתמדת]] על ידי [[הקב"ה]]. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם [[עצמות אין סוף]] (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד [[עצם הנשמה]]. וכן גם מגלה את מהות ה'[[קליפת נוגה]]' (ראה [[תניא - פרק ו']]. ועוד ועוד{{הערה|על פי [[קונטרס עניינה של תורת החסידות]]}}.
===השגחה פרטית===
{{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}
דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.

משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.

משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.

לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.

===קירוב היהודים הפשוטים===
ב[[י"ז אלול]] [[תע"ד]] בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב"ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.

===כח המחשבה===
חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד"ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.

מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק ב[[חוש]]ים נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי]]}}.

===העלאת הרע לטוב===
לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.

בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.

בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.

מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.

למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח"א קצח, ב}}.

==תורתו==
===כתיבת והדפסת דבריו===
הבעש"ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&st=&pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
*[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק"מ]].
*[[צוואת הריב"ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל"ה]], מחדש על ידי [[קה"ת]], בהוראת [[הרבי]].
*[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
כמה מתורותיו מופיעות גם בספר "דגל מחנה אפרים" שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים.
בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].

[[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת המעיינות חוצה|"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"]]{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}}, כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].

===שבע התורות===
{{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}
שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר הבעש"ט ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר [[אדמו"ר הרש"ב]] את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת [[תרצ"ז]] אדמו"ר הריי"צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.

==הנהגה ניסית ומופתית==
===סיפורי הבעש"ט===
סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש"ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?

הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
===קפיצת הדרך===
בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש ב[[קפיצת הדרך]].

==הסתלקותו==
[[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]
ב[[חג הפסח]] שנת [[תק"כ]] חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"[[חברה קדישא]]" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך [[אדמו"ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

===פולמוס סביב התאריך המדויק===
בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש"ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון){{הערה|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר "[[שמועות וסיפורים]]" מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו"ר הרש"ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו"ר הרש"ב לפיה קבורתו של הבעש"ט נערכה על ידי [[גוים]], אדמו"ר הרש"ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש"ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי [[חברא קדישא]]{{הערה|אלא הוא קבר את עצמו}}. בספר "[[היום יום]]" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש"{{הערה|דיון בנוגע ליום הקבורה מובא ב[https://drive.google.com/file/d/1bDx8V6I4ckdlRIIjTyGruV0WXLrWUd3c/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות].}}.

==תמונתו==
[[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חיצוניים" אודות התמונה.]]
בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לרב מסוים, שהי' [[שבתאות|שבתאי]], ממאמיני ש"צ ימ"ש. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת ל,,בעל-שם" אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערה|מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ"ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54830 סקירה באתר חב"ד אינפו].}}.

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערה|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש"ה]] עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו"ר מוהריי"צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערה|[[שיחות קודש]] [[תשכ"ו]] עמ' 621.}}.

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה נתן הי' לראות על זקנו של הבעש"ט את [[י"ג תיקוני דיקנא]] - י"ג שורות גשמיות{{הערה|[[ליקוטי שיחות]], כרך י"ט, עמ' 531.}}.

==תלמידיו==
{{ערך מורחב|ערך=[[החבריא קדישא]]}}
*ממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]]
*רבי [[יעקב יוסף כ"ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]
*רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]
*רבי [[חיים הכהן רפפורט]]
*רבי [[זאב וולף קיצס]]
*רבי [[חיים מקראסנא]]
*רבי [[נחמן מהורדנקא]]
*רבי [[אריה לייב משפולי]]
*רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]
*רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]
*רבי [[פנחס מקוריץ]]
*רבי [[שמואל מקמינקא]]
*רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]
*רבי [[דוד לייקס]]
*רבי [[לייב שרה'ס]]
*רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]
*רבי [[זלמן מלוצק]]
*רבי [[אברהם מפודולסק]]
*רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]
*רבי [[רבי ליבער מברדיטשוב|ליבער מברדיטשוב]]
* רבי [[דוד מקולמיא]]
* רבי [[מנחם מנדל מבאר]]

==משפחתו==
לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
*בנו, [[רבי צבי]],
*בתו, [[אדל]].

בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
*רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]
*רבי [[ברוך ממז'יבוז']].
*נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הוא ר' משה צבי מסאווראן (עיירה באוקראינה)
*נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].

צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
*הרב [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג|אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו"ר הזקן]] (בן בתו, [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו"ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת רבי [[נחמן מברסלב]], ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.

==ראו גם==
*[[אגרת הגאולה]]
*[[שבחי הבעש"ט]]
*[[המלחמה בכת הפרנקיסטים]]
*[[כתבי ר' יאשע שו"ב]]
*[[המכתב הארוך]]
*[[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]
*[[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]

==לקריאה נוספת==
* '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו"ר הריי"צ]].
* '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש"ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].
* '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].
* '''[[שבחי הבעש"ט]]''' - [[תקע"ה]].
* '''[[נזר הבעש"ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].
* '''[[כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר)|כתבי ר' יאשע שו"ב]]'''

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/הבעל%20שם%20טוב תגית: הבעל שם טוב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
* [http://chabad.co.il/?template=article&topic=56&article=354 תיאור הסתלקות הבעל שם טוב] - [[אתר חב"ד בישראל]] {{חב"ד בישראל}}
* [http://www.hebrewbooks.org/3861 שבחי הבעל שם טוב] באתר היברובוקס {{הב}}
*[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/index.htm כתר שם טוב], הטקסט השלם באתר [[ספריית חב"ד]]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54867 גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54858 סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו] {{אינפו}}
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו.] הרב ד"ר [[יצחק אלפסי]]. אתר דעת.
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54841 לקט שיחות אודות הבעש"ט] הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'. {{אינפו}}
*נתנאל לדרברג, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mihubesht/mihubesht01.pdf מיהו הבעש"ט?], פרק מהספר "סוד הדעת" {{PDF}}
* [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/632094 ניגוני הבעל שם טוב] באתר "BeitChabad" {{בית חב"ד}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55006 בעקבות ירושות הבעש"ט] שניאור זלמן לוין, [[שבועון בית משיח]] {{אינפו}}
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/d/dc/הרוצה_להחכים_ידרים.pdf וכל המרבה לספר]''', אודות סיפורי הבעל שם טוב והיחס אליהם, בגליון 'כי קרוב', ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשפ"ב {{PDF}}
;מפות ותמונות
* ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4401539,27.4044867,3a,75y,15.41h,103.31t/data=!3m6!1e1!3m4!1s2h9byRgFNDz0NpYMB-YKaA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/קבר+רבי+ישראל+בעל+שם+טוב+זי%22ע/@49.4407415,27.40411,17z/data=!4m2!3m1!1s0x0000000000000000:0xf2db829af6c232c1?hl=iw מיקום].
* [[בית הכנסת]] העתיק של הבעש"ט באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4369424,27.4092106,3a,75y,44.51h,87.3t/data=!3m6!1e1!3m4!1sNJ77zHvG9B1LInQaXprAlA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/49°26'13.5%22N+27°24'33.7%22E/@49.4370814,27.4268707,14z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0 מיקום]
* מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4263163,27.4358602,3a,75y,73.85h,85.5t/data=!3m6!1e1!3m4!1sDn69BwNKvh-qZEvkf3TKdg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/מעין+הבעל+שם+טוב/@49.4265398,27.4380823,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0xa89aac6e353732f4?hl=iw מיקום]
*'''[https://toratchabad.com/שיטתו-באהבת-ישראל שיטתו של הבעל שם טוב באהבת ישראל]''', באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
*[https://col.org.il/news/66477 ציונו של הבעל שם טוב אלול תשמ"ז • היו ימים] {{col}}{{תמונה}}
*[https://toratchabad.com/גדולי-החסידות-בהלכה גדולי החסידות בהלכה] באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
;תמונות מיוחסות לבעל שם טוב
* [https://col.org.il/news/140890 האם זוהי באמת תמונת הבעל שם טוב? • דעת הרבי] {{COL}}
*[https://col.org.il/news/49609 על זה גדלנו: בואו לסייר בבית מדרשו של הבעש"ט] {{col}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54830 דעת הרבי על "תמונת הבעל שם טוב"] {{אינפו}}

{{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק"כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
[[קטגוריה:חסידות הכללית]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]
[[קטגוריה:שוחטים]]
[[קטגוריה:אישים במז'יבוז']]
[[en:The Baal Shem Tov]]

הבעל שם טוב

2026-02-11T23:53:45Z

Azaria770: הגהה

{{דמות
| שם= רבי ישראל בעל שם טוב
| תמונה= בעל_שם_טוב.jpg
| תיאור= ציון הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]
| תאריך לידה= [[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]]
| מקום לידה= טלוסט
| תאריך פטירה =[[ו' בסיוון]] [[ה'תק"כ]]
| מקום פטירה =מז'יבוז'
}}
[[קובץ:חתימת הבעשט.png|שמאל|ממוזער|250px|העתק חתימתו של הבעל שם טוב במכתבי [[הגניזה החרסונית]]]]
רבי '''ישראל בעל שם טוב''' (נכתב ב[[ראשי תיבות]] '''בעש"ט'''), ראש [[מחנה הנסתרים|מחנה הצדיקים הנסתרים]] בתחילה ולאחר מכן מייסדה ומחוללה של תנועת ו[[תורת החסידות]], ממנה הסתעפו והתפתחו כל החצרות החסידיות.

נולד ב[[י"ח באלול]] [[ה'תנ"ח]] (24 באוגוסט 1697) הסתלק ב[[ו' בסיוון]] (יום א' של [[חג השבועות]]) [[ה'תק"כ]] (21 במאי 1760) ומקום קבורתו בעיירה [[מז'יבוז']].

==תולדות חיים==
[[קובץ:ביכנ בעשט מזיבוז.jpg|שמאל|ממוזער|250px|בית הכנסת של הבעש"ט בעיירה מז'יבוז']]

===תקופת לידתו===
בשנת ת"ח, חמישים שנה לפני לידת הבעל שם טוב, פרץ ה[[מרד]] הקוזקי באצילים ה[[פולין|פולנים]], כשבמהלכם בוצעו ב[[יהודי]]ם פוגרומים רבים המכונים [[פרעות ת"ח ות"ט]]. כתוצאה מהפוגרומים וחורבן הקהילות, המצב הגשמי והרוחני ב[[עם ישראל]] היה בשפל המדרגה. תקופה זו מכונה ב[[חסידות]] "[[עילפון]]", כדוגמת [[אדם (מין)|אדם]] שהתעלף ושקוע בתרדמה.

רבי [[פנחס מקוריץ]] אמר{{הערה|[[ספר המאמרים אדמו"ר הרש"ב|ספר המאמרים]] תרס"ג עמ' קמ"ב}} שנשמת הבעל שם טוב ירדה ל[[עולם (בחסידות)|עולם]], כדי להעיר את [[נשמות ישראל]] מעילפונם.

[[הרבי]] מסביר שכמו אדם שהתעלף קוראים בשמו הפרטי כדי לעוררו, כיוון ש[[שם]] האדם מגיע מ[[עצם הנפש]], כשמעוררים את העצם גם האדם מתעורר. כך קודם התגלות הבעל שם טוב עם ישראל היה שקוע ב'עילפון' ו[[הקב"ה]] הוריד את נשמת הבעש"ט (ששמה '''ישראל''') לעולם, כדי לעורר את עצם הנפש בעם, וכך גם הם יקומו מעילפונם{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 471.}}.

===הרקע ללידתו===
הוריו רבי [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] והרבנית שרה היו עקרים והתגוררו ביישוב והייתה להם פרנסה בשפע{{הערה|שם=חהס רצז}}, והיו [[הכנסת אורחים|מכניסי אורחים]] גדולים{{הערה|שם=חהס רצז|סיפור [[המגיד ממעזריטש]] ל[[אדמו"ר הזקן]] (שיחת [[הרבי הריי"צ]], ליל א' ד[[חג הסוכות]] [[תרצ"ז]], סעיף ה' ('''[[ספר השיחות - תרצ"ו-חורף ת"ש]]''' ע' 161–162 (במהדורה הישנה); {{אוצר החכמה|הרב [[אברהם חנוך גליצנשטיין]]|'''ספר התולדות - רבי ישראל בעש"ט'''|29302|עמ=27|עמוד דיגיטלי=34}}).}}{{הערה|שם=חשון תשא|[[הרבי הריי"צ]], שיחת [[כ' בחשוון]] [[תש"א]], סעיף י' ('''[[ספר השיחות - תש"א]]''', עמ' 43-44).}}.

פעם אחת הגיע אורח ב[[ערב שבת]] מאוחר מאוד ובבגדי חול, ולמרות זאת רבי אליעזר אירחו וקירבו{{הערה|שם=חשון תשא}}; לגירסה אחרת, האורח הגיע ביום ה[[שבת]] אחר ה[[סעודת שבת|סעודה]], דבר שהיה נראה כהגעה מחוץ ל[[תחום שבת]], אך למרות זאת רבי אליעזר כבדו ואירחו ושאר האורחים גערו ברבי אליעזר על כך, אך הוא המשיך לכבדו{{הערה|שם=חהס רצז}}.

האורח נשאר, כמנהגו של רבי אליעזר, עד ל[[יום ראשון]] אחר הצהריים, ואחר שרבי אליעזר ליווה אותו, גילה האורח שהוא [[אליהו הנביא]] ושבא [[נסיון|לנסותו]] במצוות הכנסת אורחים, ובזכות עמידתו בנסיון - יוולד לו ילד, ומסר לו דברים שעליו לומר לילד בהגיעו לגיל שנתיים וחצי.

לאחר זמן נולד לרבי אליעזר בנו יחידו, הבעל שם טוב{{הערה|שם=חהס רצז}}{{הערה|שם=חשון תשא}}{{הערה|הסיפור הודפס לראשונה אצל: {{היברובוקס|רבי יעקב קטינא|רחמי האב|32941|ורשה תרל"ד, אות נ|ללא|עמוד דיגיטלי=29}}.}}.

[[המגיד ממעזריטש]] פירש על פי סיפור זה את הפסוק{{הערה|תהלים קיט, ט.}} {{ציטוטון|בַּמֶּה יְזַכֶּה נַּעַר אֶת אָרְחוֹ}}: במה זוכים לנער - על ידי הכנסת אורחים{{הערה|שם=חהס רצז}}.

זקני ה[[חסידים]] פירשו על פי סיפור זה, את המסורת מ[[אדמו"רי חב"ד]] שצריך בכל יום ללמוד את [[שיעורים יומיים#חומש|פרשת השבוע עם פירוש רש"י]] ופעם או פעמיים ב[[שבוע]] מספר שורות מספרו של הבעל שם טוב [[כתר שם טוב]], שהקשר בין שני השיעורים הוא, שגם [[רש"י]] וגם הבעל שם טוב נולדו אחר שאביהם עמד ב[[נסיון]]{{הערה|שם=חשון תשא}}.

רבי ישראל נולד בעיר טלוסט{{הערה|[[אדמו"ר הרש"ב]] סיפר בשם [[אדמו"ר הזקן]] שלמרות שישנם מכתבים מהבעש"ט שחותם "ישראל מאקופ" ([[התמים]] חוברת א'), אין כוונה שהיה מעיר ששמה אקופ, אלא שבעיר טלוסט הייתה חומה שבמשך השנים קרסה ונשארו רק חפירות היסודות ("אוקפ" פירושו חפירות). כיוון שהוריו גרו באזור של הריסות החומה ולא במרכז העיר חתם הבעש"ט "ישראל מאקופ". (שיחות קודש תש"כ עמ' 251).}} לאביו ר' [[אליעזר (אב הבעל שם טוב)|אליעזר]] ולאמו שרה ביום שני [[י"ח באלול]] שנת [[תנ"ח]]{{הערה|על פי [[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ ]] עמוד 106 ו[[הגניזה החרסונית ]], במסורות אחרות מקובלים תאריכים אחרים לשנת הולדתו.}} (וסימנך "נחת", כי במעשיו גרם נחת בעולמות התחתונים והעליונים {{הערה|[[לקוטי דיבורים]] כרך א עמ' לא ואילך}}).

רבי [[הלל מפאריטש]] העיד בשם מורו רבי [[מרדכי מטשערנאביל]] ששמע מאביו ה[[מאור עינים]] כי בי"ח אלול נולד הבעש"ט בגופו רוחו ונשמתו. בגופו - בלידתו. בנפשו - התגלות מורו הקדוש אליו. ברוחו - בהתגלותו הכללית לעם ישראל{{הערה|[[ספר התולדות אדמו"ר הריי"צ]] ע' 106}}.

===חינוכו===
הבעל שם טוב היה בן יחיד להוריו ובהיותו בן חמש נתייתם מהם. לפני שנפטר אביו, אמר לו: "בני אל תירא משום דבר, רק מ[[הקב"ה]] בעצמו ואהוב בפנימיות לבבך כל יהודי בלי הבדל מי הוא ומה הוא עושה"{{הערה|[[לקוטי שיחות]] ח"ב עמ' 594}}. היה זה עבורו כצוואה והוא הפנים את המסר הזה וחי על פיו, לאחר פטירת הוריו דאגו אנשי העיירה למחיה עבורו, אך הדבר לא נמשך זמן רב.

בשנות ילדותו נהג ללכת כמעט מידי יום לאחר לימודיו אצל מלמדו{{הערה|ישנם מקומות שמובא שהבעש"ט למד באופן עצמאי לגמרי - התוועדויות תשמ"ג ח"ג עמ' 1567}}, ליער ולהסתובב בינות לעצים והטבע הפורה, אשר שם מצא את מנוחתו והיה חוזר על לימודו ופעמים אף נרדם שם. פעם אחת בהיותו ביער פגש באחד מה[[מחנה הנסתרים|צדיקים הנסתרים]] אשר עמד ליד עץ שקוע בתפילה נלהבת, הבעש"ט התבונן באיש, ולאחר מכן ביקשו ללמד אותו תורה, לאחר תקופה שהסתובב ולמד עם אותו צדיק, השאירו אותו צדיק אצל אחד מראשי חבורת הנסתרים, רבי מאיר, על מנת שילמד עמו בצורה מסודרת, ואכן הבעש"ט ישב בביתו 4 שנים ובמהלכן צבר את כל הידע שלו בתורת הנסתר והקבלה, לימים סיפר הבעש"ט שבימי שבתו אצל מורו רבי מאיר פגש ב[[אליהו הנביא]].

===נישואיו===
בשלב מסוים עזב הבעל שם טוב את טלוסט ועבר לגליל ברודי הסמוך לפודוליה. שם, נעשה 'מלמד' באחד ה[[חיידר|חדרים]] ופגש עם רבי אפרים מברודי שהיה מנכבדי העיר ואביו של רבי [[אברהם גרשון מקיטוב]]. רבי אפרים הציע לבעל שם טוב את בתו מ' חנה והם באו בקשרי השידוכין והבעל שם טוב רצה שזה יישאר בסוד. רק לאחר פטירתו של רבי אפרים, בא הבעל שם טוב לשאת את אשתו, אולם בבואו הסתיר את עצמו בלבושו [[בגד]]י איכר גסים. רבי אברהם גרשון ניסה לדחותו ולבסוף הבין שזה חתנה של אחותו והם נישאו, אך הוא הרחיקו מסביבתו. הזוג הצעיר עבר לאחד הכפרים שבין קוטוב לקוסוב. ר' ישראל היה מבלה רוב זמנו ב[[התבודדות]] ביערות ובשדות. בהמשך עברו לכפר אחר. בשנת [[ת"צ]] עברו לטלוסט שבגליציה{{הערה|אזור שכיום מחולק בין [[פולין]] ל[[אוקראינה]]}} והחלו שוב לעסוק במלמדות וכל חייהם חיו בדוחק כלכלי.

==פעליו==
===התעסקותו בחינוך ילדי ישראל===
לפני התגלותו עסק הבעש"ט כעוזר 'מלמד', ותפקידו היה להוליך ולהביא את הילדים מביתם ל'חדר הלימוד', במהלך הדרך היה הבעש"ט מחדיר ומכניס לילדים חוויות רוחניות, בין היתר על ההקפדה בעניית [[אמן]], וכמו כן שומר עליהם בדרכים מפני הסכנות והכלבים{{הערה|שיחות קודש תשכ"ד עמ' 58. [[אגרות קודש]] חי"ט עמ' ע וש"נ.}}.

עבודתו זו היה עושה בשמחה ו[[אהבה]] אין קץ, עד שלימים התבטא באוזני תלמידיו הגדולים, ש"הימים האלה היו הימים השמחים ביותר בחייו". תלמידו, [[המגיד ממזריטש]] התבטא פעם: "הלואי שהיו מנשקים את [[ספר התורה]] באותה אהבה שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים כשהיה מוליכם אל ה"חדר" כשהיה עוזר למלמד"{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק כ"ד עמ' מז}}.

בעת היותו בן 18 (שנת תע"ו), הציע לפני חבריו מה[[מחנה הנסתרים]], דרך פעולה חדשה, לעבור מעיירה לעיירה ולדאוג שבכל מקום יש 'מלמד' עבור ילדי המקום, ובמקום שאין, הצדיקים הנסתרים ישמשו בתפקיד, באותה תקופה גם שימש הבעש"ט כעוזר מלמד.

===ראש מחנה הנסתרים===
בגיל 14 (ה'[[תע"ב]]) נכנס לחבורת [[מחנה הנסתרים]], אשר הייתה אז תחת הנהגת ה"בעל שם" רבי [[אדם בעל שם|אדם מרופשיץ]].

לפני פטירתו של מנהיג [[מחנה הנסתרים]] רבי [[אדם בעל שם]], הודיעו לו ב[[חלום]] למסור את ה'כתבים' שברשותו לישראל בן אליעזר מאקופ, הוא שלח את בנו לחפש את רבי ישראל, וביקש ממנו למסור לו את הכתבים כי הם שייכים לשורש נשמתו ואם יסכים ללמוד עמו מה טוב. אחרי חיפוש ארוך מצא את 'שומר בית המדרש' בשם ישראל שהיה אז בן ארבע עשרה שנה. ביקש ממנו בן ה'בעל שם' שילמד איתו, רבי ישראל הסכים ואמר בתנאי שיראה כאילו רבי ישראל הוא התלמיד. כתוצאה מהלימוד, שידכו לו אשה מהעיר אקופ, אשתו זו נפטרה זמן קצר לאחר ה[[נישואין]]{{הערה|על אשתו זאת התבטא הבעש"ט בעת הסתלקותו "אם הייתה עמי זוגתי הראשונה הייתי עולה למרום באמצע היום בשוק מעזיבוז לעיני כל (שיחת [[פורים]] תשי"ח).}}.

בגיל שמונה עשרה מונה רשמית למנהיגם של הצדיקים הנסתרים.

ביום הולדתו העשרים ושש נתגלה אליו [[אחיה השילוני]], ולמדו תורה במשך עשר שנים, בזמן זה גילה לו את המאור שב[[תורת הנגלה]] והקבלה כפי שנלמד בגן עדן{{הערה|במכתב לתלמידו רבי [[יעקב יוסף הכהן]] שנמצא ב[[גניזה החרסונית]] ומופיע בקובץ [[התמים]], מתאר הבעל שם טוב: {{ציטוטון|אני ביום מלאות לי כ"ו שנה, ביום ח"י [[אלול]] בשנת תפ"ד בעיר אקופ, כחצות הלילה נתגלה אליי. הלימוד הראשון היה ב[[פרשת בראשית]], וכאשר גמרנו ה[[תורה]] ה[[קדוש]]ה, עד לעיני כל ישרא"ל, הייתי בן ל"ו ונגליתי}}}}. עד שביום הולדתו השלשים ושש הפציר בו רבו להתגלות.

===התגלותו ושמו===
ביום [[י"ז באלול]] שנת [[תצ"ד]], הבעל שם טוב היה אז בן שלושים ושש, ציווה אותו [[אחיה השילוני]] להתגלות בעולם והוא התגלה לראשונה בעיר טלוסט. לאחר מכן החל הבעל שם טוב לפרסם את שיטתו על ידי מסעות ונדודים. תחילה עסק בעיקר בפדיון שבויים, חיזוק התורה ו[[יראת שמים]] והפצת [[פנימיות התורה]]. במסגרת נסיעותיו ביקר בהורדנקא, קיטוב, נמירוב, שריגרד שבגליציה ופודוליה, בפולנאה, שדה לבן, זסלב שבווהלין.

במהלך נסיעותיו נהג לרפא חולים על ידי רפואות וגם על ידי קמיעות. את קמיעותיו כתב הסופר רבי אלכסנדר זיסקינד ובהמשך, כשרבו הפניות, נעזר גם ברבי צבי סופר, שפרשיותיו היו יקרות ערך. לבסוף נשאר רק רבי צבי לסופרו היחיד.

בשונה משאר בעלי השם שקדמו לו, הבעל שם טוב לא השתמש כלל בהשבעת שמות הקודש ובקמיעות שחילק לא הופיעו שמות, וזו אחת הסיבות לכך שהכינוי שלו שונה מכל שאר בעלי השם שלפניו והוצמד לו הכינוי 'בעל שם '''טוב'''{{הערה|1=הרב יהודה שורפין, ''''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/5228935#utm_medium=email&utm_source=93_subscription_he&utm_campaign=he&utm_content=content למה קוראים לו 'הבעל שם טוב'?]''' {{בית חבד}}}}'.

בשנת [[ת"ק]], עבר הבעל שם טוב לעיר מז'יבוז', שם החלו להתרכז סביבו אלפי [[חסיד]]ים ומעריצים, ביניהם גדולי תורה רבים וצדיקים מפורסמים. הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור ב[[גמרא]]. השיעור היה חריף וגאוני ולמדו בו גם את ה[[רמב"ם]], הרי"ף הרא"ש ושאר מפרשים מה"ראשונים" שהשתייכו לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה מתרגם את המילים ל[[אידיש]].

באותה תקופה גם תכנן הבעל שם טוב לעלות ל[[ארץ ישראל]], שתפסה מקום חשוב ומרכזי בתורתו, אולם תכניתו לא יצאה אל הפועל.

===עלייתו להיכל המשיח===
ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה הבעש"ט עליית [[נשמה]] לעולמות העליונים עליה סיפר בארוכה באגרת המכונה [[אגרת הגאולה]]. בעליה זו אמר לו [[מלך המשיח]] כי [[ביאת המשיח|ביאתו]] תלויה [[הפצת המעיינות חוצה|בהפצת מעיינות החסידות]], תיאור העלייה ודבריו של המלך המשיח כתב הבעש"ט עצמו במכתב ששלח לגיסו ר' [[גרשון מקיטוב]], וזה לשונו:
{{ציטוט|תוכן=בר"ה שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית ה[[נשמה]] כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי... ועליתי מדריגה אחר מדריגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד... ושאלתי את פי משיח: אימת אתי מר?, והשיב לי: בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם, ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות יחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה. ותמהתי על זה, והי' לי צער גדול באריכות הזמן כל כך מתי זה אפשר להיות.|מרכאות=כן|מקור=ספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24560&st=&pgnum=207 'בן פורת יוסף' בסופו], נדפס גם בתחילת ספר '[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/1/1.htm כתר שם טוב]'.}}

בעת צערו של הבעש"ט זלגו עיניו דמעות{{הערה|[[תורת שלום]] עמ' 113.}}.

===הניצחון על ה'פרנקיסטים'===
{{ערך מורחב|כת הפרנקיסטים}}
ב[[כ"ו בתמוז]] שנת [[תקי"ט]] ניצח הבעש"ט את הפראנקיסטים בעיר לבוב. במכתבים שנמצאו ב[[גניזה החרסונית]] נמצא כי הבעש"ט ותלמידיו הכריזו על יום זה כעל יום חג. באגרת מיום ח' [[כסלו]] [[תש"כ]] עונה [[הרבי]] לאחד ששאל מדוע יום זה לא נחוג בכל שנה, שביאור על כך לא שמע, אך מה שנראה הוא, שמכיוון שלשנה הבאה הבעש"ט כבר הסתלק (בשנת [[תק"כ]]).

==שיטתו==
ישנם נקודות רבות שאותם חידש והדגיש הבעש"ט בשיטתו. נקודת כל החידושים היא לקחת כל דבר לגלות את מקורו, ה[[עצם]] שלו. היינו: מהי תכליתו, מטרתו, מקורו ולאן הוא מוביל. כך מגלה מהו העצם של קיום העולם, [[בריאה מתמדת]] על ידי [[הקב"ה]]. כך מגלה גם מהו בדיוק היהודי, עצם שמאוחד בתכלית עם [[עצמות אין סוף]] (וכיון וענין זה גלוי יותר אצל היהודים הפשוטים דווקא, קירבם יותר) וכן עודד במיוחד את האהבת ישראל הפשוטה לכל יהודי מצד [[עצם הנשמה]]. וכן גם מגלה את מהות ה'[[קליפת נוגה]]' (ראה [[תניא - פרק ו']]. ועוד ועוד{{הערה|על פי [[קונטרס עניינה של תורת החסידות]]}}.
===השגחה פרטית===
{{ערך מורחב|ערך=[[השגחה פרטית]]}}
דרכו של הבעל שם טוב בענין השגחה פרטית מסתכמת במשפט הידוע "בכל תנועה ותנועה שם [[אלופו של עולם]]", הבעל שם טוב מבאר כי גם במקום הנראה כהסתר הכי גדול - חמשת האלפין של דברי הרהב של [[פרעה]] - אמר אויב: ארדוף אשיג אחלק שלל, גם שם ישנם חמשה אלפין להורות כי גם מאחורי דברים אלו של הקליפה עומד האחד יחיד ומיוחד - אלופו של עולם{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת נח}}.

משל ידוע של הבעל שם טוב הוא המובא בספר נכדו ה[[דגל מחנה אפרים]]{{הערה|פרשת וילך}} אודות המלך שהקיף את עצמו בשבעה חומות איומות. כל אחד בצורה ומסוגרת יותר מהקודמת לה. רבים הם שטיפסו וניסו לשבור את החומות ולא הצליחו. רק בן המלך שידע כי אביו לבטח לא הפקיר אותו, מסר את נפשו לעבור את כל החומות ולבסוף לאחר שמסר את נפשו לטפס על החומות התברר לו כי הכל אחיזת עינים; אין חומות ואין שום דבר מפריע מלהתקרב למלך. הנמשל הוא היהודי שאם יאמין באמת שהקב"ה קרוב אליו - יתבטלו ממנו כל ההסתרים.

משפט ידוע של הבעל שם טוב הוא כי גם ההסתרה עצמה הוא מהקב"ה כמו שנאמר "ואנכי אסתר אסתיר פני", וממילא העונש הוא כי מציאות זו עצמה תוסתר - שההסתרה הינה הסתרה{{הערה|בעל שם טוב על התורה פרשת וילך}}.

לפי שיטתו של הבעל שם טוב אפילו עלה שנופל מעץ - בהכרח יש בדבר השגחה פרטית. שכן מכיון שאין כל מציאות שאין בה מציאות אלוקית, אם כן לא ייתכן שתתבצע אפילו פעולה אחת מראשית הבריאה עד סוף שבעת אלפי שנות קיומה - שאין בה מציאות השגחה פרטית.

===קירוב היהודים הפשוטים===
ב[[י"ז אלול]] [[תע"ד]] בעת היות הבעש"ט ביער התגלה אליו [[אליהו הנביא]] לראשונה בהיותו לבדו, וגילה לו שבשמים יש יותר נחת רוח כאשר יהודי פשוט מברך את [[הקב"ה]] ומודה על פרנסתו, מכל היחודים והכוונות שהצדיקים עושים. מני אז עיקר שיטת והנהגת הבעש"ט היה לקרב ולחבב דווקא את היהודים הפשוטים, אשר פעמים ואפילו לא ידעו קרוא וכתוב, והיה מעודדם ומשדלם לברך ולהודות לקב"ה, הוא היה מסתובב מכפר לכפר ומתענין בשלום האנשים על מנת שיוציאו משפתם את התודה לקב"ה.

===כח המחשבה===
חשיבות יתירה נתן הבעל שם טוב לכח המחשבה, וקבע כי "במקום שמחשבתו של אדם נמצא שם הוא כולו"{{הערה|[[דגל מחנה אפרים]] פרשת שמות ד"ה ותעל}}. גם בעבודת התורה והתפילה מדגיש הבעל שם טוב מאוד את חשיבות דביקות המחשבה בשורש האותיות שהיא האור אין סוף, וכן הבעל שם טוב מדריך את האדם לדבק מחשבתו תמיד אל השכינה הקדושה.

מקובל בחסידות מספר סיפורים שבהם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו כיצד במקום מחשבתו של האדם שם הוא נמצא. כך למשל פעם הראה הבעל שם טוב לתלמידיו איך שור אוכל שור אחר, בעוד שבגשמיות היה זה אדם שאכל בשר שור לשם תאוה, ב[[סעודת שבת]]. במקרה אחר, לאחד מה'בעלי-בתים' של העיר [[מעזיבוז]] היה ריב עם 'בעל-בית' אחר, ופעם אחת בשהותם אצל ה[[בעל שם טוב]] בבית הכנסת, הוא צעק שהיה "קורע את יריבו כדג". הבעל שם טוב צוה לתלמידיו שיתנו אחד לשני את ידיהם ושיתייצבו לידו בעינים עצומות. הבעל שם טוב הניח ידיו הקדושות על כתפי שני התלמידים שעמדו לידו. לפתע החלו התלמידים לצעוק בפחד: הם ראו כיצד בעל הבית קורע הוא כדג את יריבו! זה מראה בבירור, שמכל כח - יש תוצאה ופועל דבר: אם ב[[לבוש]] [[חומרי]], או [[רוחני]], שאפשר לתופסו רק ב[[חוש]]ים נעלים ועדינים יותר{{הערה|[[תבנית:היום יום/כ"ט בתשרי]]}}.

===העלאת הרע לטוב===
לפי תורת הבעל שם טוב אין מציאות אמיתית של רע בעולם כלל. למרות שאכן יש מציאות של רע המסתיר על הטוב, בדרך דמיון והסתר, גם מציאותו של הרע היא בעצם ברצון ה', על כך מביא הבעל שם טוב את משל המלך השולח רשע לפתות את בנו אך גם רצון הרשע הוא שהבן לא ישמע בקולו.

בנוסף החיות של הרע היא בעצם ניצוץ קדוש שהיא החיות של ההתגברות על העבירה, שהיא בעצם סיבת קיומה של העבירה או הקליפה - כדי שיתגברו עליה ויכניעו אותה.

בנוסף אומר הבעל שם טוב כי גם החושך משמש לטוב, כי [[יתרון האור מן החושך]], מעלת יתרון האור ניכר מצד החשך, וכן החכם מצד הטיפש, וניכר מעלת הצדיק מצד הרשע, והתענוג מכח הנגע והיסורין, ומעלת הדעת נודע מכח השכחה.

מכיון שכן, נמצא כי גם לחושך ולרע יש עליה ותועלת, מכיון שהחושך נעשה כעין "כסא" לטוב, ומכיון שהוא נעשה כסא לטוב יש לו קשר וחיות מהטוב, כמו יד האדם המושיט דבר למעלה אז הוא בעצמו שם{{הערה|וזה מעלת גזירה שוה, כי ברוחני אחר שיש לו שווי בצד מה נעשה אחד, ולכן דנין בגזירה שוה גם למיתה החמורה}}.

למרות זאת, אין לטעות לחשוב שגם החושך הוא טוב, כי ישנו מסך המבדיל ומחלק בין האור ובין החושך. מעלתו של החושך הוא דוקא בהכרה שהוא חושך, ובהיותו משמש ככסא לאור, אך אין לטעות ולחשוב שהוא טוב{{הערה|כתר שם טוב ח"א קצח, ב}}.

==תורתו==
===כתיבת והדפסת דבריו===
הבעש"ט היה גאון עצום ב[[נגלה]] ו[[בנסתר]]{{הערה|1=ראה בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34286&st=&pgnum=9 סיפורים נוראים] לר' יעקב קידנר בסיפור הראשון.}}. כמה עניינים וסיפורים מגאונותו בפשטות עברו במסורת אצל [[רבותינו נשיאנו]]{{הערה|[[אגרות קודש]] חי"ט עמ' שצט, להוציא מדעת הטוענים שהיה איש פשוט בידיעותיו בתורה}}. מנהגו היה לומר דברי תורה קצרים ועמוקים ובשפת ה[[אידיש]], אך תלמידיו הם אלו שליקטו וכתבו את אמרותיו ותורותיו, והדפיסו את הספרים:
*[[תולדות יעקב יוסף]] - נכתב על ידי תלמידו רבי [[יעקב יוסף מפולנאה]], הודפס בשנת [[תק"מ]].
*[[צוואת הריב"ש]] - מכיל גם מתורתו של הבעש"ט כפי שנאסף על ידי רבי [[ישעיה מיאנוב]] ויצא ב[[תשל"ה]], מחדש על ידי [[קה"ת]], בהוראת [[הרבי]].
*[[כתר שם טוב]] - בו רוכזו ליקוטי התורות בספר כתר שם טוב וכיום נעשה ליקוט מקיף לפי נושאים בספר "בעל שם טוב" ב-2 כרכים גדולים.
כמה מתורותיו מופיעות גם בספר "דגל מחנה אפרים" שכתב נכדו, ר' משה חיים אפרים.
בתקופה מאוחרת יותר התגלו צרור גדול של מכתבי הבעש"ט ב[[גניזה החרסונית]], שנרכשו על ידי [[אדמו"ר הריי"צ]], ופורסמו בגליונות [[התמים]].

[[ביאת המשיח]] תלויה בהכרח בהפצת תורת הבעל שם טוב, וכמו שכתב בעצמו במכתב, כי ב[[ראש השנה]] שנת [[תק"ז]] עשה עליית [[נשמה]] והגיע עד להיכלו של מלך ה[[משיח]]. שאל הבעל שם טוב את [[מלך המשיח]]: "אימתי קאתי מר" (מארמית: מתי בא אדון) ענה לו המשיח: [[הפצת המעיינות חוצה|"לכשיפוצו מעיינותיך חוצה"]]{{הערה|[[כתר שם טוב]] בתחילתו.}}, כשכוונתו על מעיינות תורת ה[[חסידות]], אותה גילה ולימד ה[[בעל שם טוב]] וכאשר תורתו תתפרסם ותופץ, תבוא ה[[גאולה]].

===שבע התורות===
{{ערך מורחב|ערך=[[שבע התורות]]}}
שבע התורות של הבעל שם טוב שהתגלו לאדמו"ר הרש"ב, הם תורות שאמר הבעש"ט ב[[גן עדן]] בשנת [[תרנ"ב]]. ב[[שמיני עצרת]] [[תרנ"ג]] סיפר [[אדמו"ר הרש"ב]] את פרטי המאורע (ברבים או בסעודתו בלבד). ומאז כלל לא נזכר המאורע במשך יותר מארבעים שנה, בשנת [[תרצ"ז]] אדמו"ר הריי"צ פרסם וגילה את פרטי המאורע.

==הנהגה ניסית ומופתית==
===סיפורי הבעש"ט===
סיפורי הבעל שם טוב נדפסו בחלקם בספר [[שבחי הבעש"ט]] ובעשרות ספרים אחרים, ורבים עוד יותר מקובלים ממקורות מוסמכים בקרב תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי דרכם. המופתים שמקובלים מהבעל שם טוב, ואשר לחלקם קיימים עדויות מדוייקות, הם למעלה מכל דמיון, עד אשר רבי [[מנחם מנדל מוויטבסק]] כותב במכתב "אחד היה הבעל שם טוב לפניו לא היה ולאחריו מעפר מי יקום"?

הבעל שם טוב העיד על עצמו כי המופתים העצומים שערך לא היה על ידי שימוש בשמות הקדושים, אלא על ידי [[אמונה פשוטה]] באחדות הבורא ואפסות הבריאה מבלעדי כח הבורא. כך למשל הבעל שם טוב עבר נהר שליד העיר מזיבוז' באופן שפרש את מטפחתו על הנהר ועברה כשהוא מעיד שעבר רק באמונה פשוטה בלבד.
===קפיצת הדרך===
בסיפורים רבים של הבעל שם טוב מסופר על כך שהבעל שם טוב הורה להתיר את מושכות הסוסים ולהתיר להם לנסוע כרצונם, ואז הסוסים דהרו בצורה בלתי טבעית בעליל. באופן זה פעל הבעל שם טוב ישועות בלתי טבעיות כשיכל להיות במקומות רחוקים מאוד זה מזה בזמנים קצרים מאוד, כשחלקם התרחשו קרוב לכניסת השבת והיה צורך להשתמש ב[[קפיצת הדרך]].

==הסתלקותו==
[[קובץ:אוהל הבעל שם טוב.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[אוהל (קבר הצדיק)|אוהל]] הבעל שם טוב ב[[מז'יבוז']]]]
ב[[חג הפסח]] שנת [[תק"כ]] חלה הבעש"ט בקיבתו וכתוצאה מכך נחלש ביותר וגם דיבורו היה בקושי. בליל [[חג השבועות]] התאספו לידו כל תלמידיו אמר לפניהם תורה. בבקר שלח לקרוא לאנשי ה"[[חברה קדישא]]" והורה להם כיצד להתעסק בקבורתו. לאחר מכן התחזק מעט והתפלל בעצמו לפני התיבה, בביתו. לאחר התפילה, יצא תלמידו רבי [[נחמן מהורודנקא]] כדי לשפוך תפילה על שלום רבו, הבעש"ט הגיב על כך: "לחינם הוא מרעיש בתפילה אם היה יכול להיכנס באותו פתח שבו הייתי נכנס אנכי, היה פועל". לאחר מכן שמעוהו לוחש: "אני מוחל לך אותן שתי שעות, אל תענה אותי!". כשבאו בני העיר לברכו בברכת החג, אמר לפניהם דברי תורה. אחר כך שוב אמר דברי תורה לתלמידיו המקורבים "על עמוד שעולה מגן עדן תחתון לגן עדן עליון". אחר נפרד מבני העיר באומרו: "עד כאן גמלתי עמכם חסד ועכשיו תגמלו אתי חסד".

כוחותיו עזבוהו. וציוה לתלמידיו לומר "ויהי נועם". משראה את תלמידיו מצטערים, אמר: "אין אני דואג לעצמי. כי יודע אני בבירור שאצא מפתח זה ואכנס בפתח אחר". לאחר מכן נשכב והתיישב לסירוגין. אחר כך ציווה לכסותו בסדין ושכב פעם נוספת, הוא התחיל להזדעזע ולחרוד כמו שנהג בתפילת "שמונה עשרה" ואחר כך נח מעט. קולו לא נשמע עוד, רק שפתיו נשמעו מרחשות את הפסוק: "אל תבואני רגל גאוה", אותה שעה בדיוק, הסתלק ובאותו רגע בדיוק עמדו שני השעונים שהיו בבית ופסקו מללכת. תלמידו רבי [[לייב קסלר]] סיפר שראה את יציאת ה[[נשמה]] "כמו שלהבת מראה תכלת" והעיד "שבשעת יציאת נשמתו זרחו פניו כבקבלת שבת עם קבלת ה"נשמה היתירה".

ב[[ו' סיוון]] [[תק"כ]] - יום רביעי ראשון ל[[חג השבועות]], כשהוא בן ששים ואחת שנה, שמונה חדשים ושמונה עשרה יום נסתלק הבעש"ט לבית עולמו. ומנוחתו כבוד במז'יבוז'.

ביום רביעי כ' בכסלו תקנ"ט, אמר על כך [[אדמו"ר הזקן]], שהיה נכדו הרוחני: "ביום הרביעי נ'''ט'''לו המאורות", כלומר - שביום הרביעי נלקחו ונסתלקו המאורות.

===פולמוס סביב התאריך המדויק===
בדורות האחרונים התעורר פולמוס סביב התאריך המדויק בו הסתלק הבעש"ט - שהספק הוא בין יומו הראשון של [[חג השבועות]] (ו' סיון) לבין יומו השני (ז' סיון){{הערה|מפי השמועה מסופר שהפולמוס התעורר מכיון שבעת יציאת נשמתו הק' של הבעש"ט שקעה השמש טרם זמנה, ולכן כל הרואים היו בטוחים שהבעש"ט הסתלק לאחר השקיעה.}}. בספר "[[שמועות וסיפורים]]" מובא שבשנה אחת התארח בחג השבועות [[רבי לוי יצחק שניאורסון]] בביתו של [[אדמו"ר הרש"ב]], הם שוחחו על הסתלקות הבעל שם טוב, ור' לוי יצחק הזכיר את הדעה לפיה הסתלק הבעל שם טוב בז' סיון. אדמו"ר הרש"ב הגיב לכך בפסקנות ואמר שההסתלקות התרחשה בו' סיון, ואילו בז' סיון הסתלק דוד המלך. ר' לוי יצחק הקשה על קביעה זו מההלכה האוסרת לקבור בחג ומההשערה היוצאת מקביעת אדמו"ר הרש"ב לפיה קבורתו של הבעש"ט נערכה על ידי [[גוים]], אדמו"ר הרש"ב הגיב לטענה זו בכך שגופו הקדוש של הבעש"ט לא הוצרך להתעסקות של אנשי [[חברא קדישא]]{{הערה|אלא הוא קבר את עצמו}}. בספר "[[היום יום]]" בתאריך ו' סיון, א' דחג השבועות, נכתב: "הסתלקות הבעל שם טוב - ביום הרביעי א' דחה"ש תק"ך ומנוחתו כבוד במעזיבוש"{{הערה|דיון בנוגע ליום הקבורה מובא ב[https://drive.google.com/file/d/1bDx8V6I4ckdlRIIjTyGruV0WXLrWUd3c/view?usp=drivesdk לקוטי שיחות חלק ד' עמ' 1031 ובהערות].}}.

==תמונתו==
[[קובץ:לא הבעש''ט.jpg|שמאל|ממוזער|200px|התמונה אשר בטעות מייחסים אליו, ויש המייחסים אותה לשבתאי. עיין בקישור בקטגורית "קישורים חיצוניים" אודות התמונה.]]
בעולם מפורסמת תמונה המיוחסת לבעל שם טוב, אולם קיימות ספקות רבות אודות אמיתות יוחסה. ישנם המייחסים אותה לרב מסוים, שהי' [[שבתאות|שבתאי]], ממאמיני ש"צ ימ"ש. [[הרבי]] אמר שתמונה זו שייכת ל,,בעל-שם" אחר שחי ופעל בדייטשלאנד (גרמניה){{הערה|מפי ר' יעקב כ"ץ, שכך אמר הרבי בליל ב' ד[[חג הסוכות]] [[תשכ"ו]] במהלך סעודת החג בבית אדמו"ר הריי"צ ('[[המלך במסיבו]]', כרך א, עמ' קד).}}, אך לא לבעל שם טוב{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54830 סקירה באתר חב"ד אינפו].}}.

ישנם מספר סיבות לכך שהרבי סבר כי התמונה אינה של הבעל שם טוב. מלבד המחקר המקצועי המוכיח את הפקפוקים באמיתות התמונה{{הערה|כך כתב הרבי ב[[אגרות קודש]], כרך ז, עמ' צז, לשואל: קיבלתי מכתבו מה' [[תשרי]]... עם התמונה המוסגרת בה, ובמה שהאריך בעניין התמונה והשקלא-וטריא אם נכונה היא, הנה התמונה נתפרסמה כבר כמה-פעמים ויש כמה דיעות ופלוגתות בהנוגע לה, ויעויין בספר [[דמויות גדולי החסידות]] (להרב שצרנסקי, נדפס ב[[תל אביב]] שנת [[תש"ה]] עמוד ל"ה) שגם שם נמצאת תמונה זו. ומוחזרה פה התמונה...}}, ישנם סיבות נוספות. אולם העיקרית שבהן היא משום ש[[אדמו"ר מוהריי"צ]] אמר שיש קבלה שאין תמונה מהבעל-שם-טוב{{הערה|[[שיחות קודש]] [[תשכ"ו]] עמ' 621.}}.

נימוק נוסף נתן לכך הרבי, משום שעל-פי המסורה נתן הי' לראות על זקנו של הבעש"ט את [[י"ג תיקוני דיקנא]] - י"ג שורות גשמיות{{הערה|[[ליקוטי שיחות]], כרך י"ט, עמ' 531.}}.

==תלמידיו==
{{ערך מורחב|ערך=[[החבריא קדישא]]}}
*ממשיך דרכו [[המגיד ממזריטש]]
*רבי [[יעקב יוסף כ"ץ|יעקב יוסף מפולנאה]]
*רבי [[יחיאל מיכל מזלוטשוב]]
*רבי [[חיים הכהן רפפורט]]
*רבי [[זאב וולף קיצס]]
*רבי [[חיים מקראסנא]]
*רבי [[נחמן מהורדנקא]]
*רבי [[אריה לייב משפולי]]
*רבי [[מנחם מענדל מויטבסק]]
*רבי [[מנחם נחום מצ'רנוביל]]
*רבי [[פנחס מקוריץ]]
*רבי [[שמואל מקמינקא]]
*רבי [[אברהם אבא מקריבוש]]
*רבי [[דוד לייקס]]
*רבי [[לייב שרה'ס]]
*רבי [[יהודה לייב מפיסטין]]
*רבי [[זלמן מלוצק]]
*רבי [[אברהם מפודולסק]]
*רבי [[מנחם מענדל מפרימשלן]]
*רבי [[רבי ליבער מברדיטשוב|ליבער מברדיטשוב]]
* רבי [[דוד מקולמיא]]
* רבי [[מנחם מנדל מבאר]]

==משפחתו==
לבעל שם טוב שני ילדים ידועים:
*בנו, [[רבי צבי]],
*בתו, [[אדל]].

בין נכדיו הידועים נמנים בניה של אדל:
*רבי [[משה חיים אפרים מסדילקוב]]
*רבי [[ברוך ממז'יבוז']].
*נכדו של ר' ברוך ממז'יבוז' הוא ר' משה צבי מסאווראן (עיירה באוקראינה)
*נינו, נכדה של אדל מבתה פייגא - רבי [[נחמן מברסלב]].

צאצאי הבעש"ט ואדמו"ר הזקן גם יחד:
*הרב [[אהרן זסלבסקי מקרמנצ'וג|אהרן זסלבסקי]], רבה של [[קרמנצ'וג]], נכד [[אדמו"ר הזקן]] (בן בתו, [[פריידא (בת אדמו"ר הזקן)|הרבנית פריידא]]) וחתן [[אדמו"ר האמצעי]], נשא בזיווג שני את [[מרת חיה]], בת רבי [[נחמן מברסלב]], ונולד להם בן בשם ר' יחיאל. בקרמנצ'וג היו דרים נכדיו, שהיו נכדי רבנו הזקן ונכדי הרה"ק רבי נחמן מברסלב.

==ראו גם==
*[[אגרת הגאולה]]
*[[שבחי הבעש"ט]]
*[[המלחמה בכת הפרנקיסטים]]
*[[כתבי ר' יאשע שו"ב]]
*[[המכתב הארוך]]
*[[בעלי השם שקדמו להופעת החסידות]]
*[[מקבלה לחסידות (היסטוריה)]]

==לקריאה נוספת==
* '''[[ספר הזכרונות]]''' - [[אדמו"ר הריי"צ]].
* '''[[ספר התולדות|ספר התולדות הבעש"ט]]''' - [[חנוך גליצנשטיין]].
* '''[[המאירים לארץ]]''' - [[יצחק אלפסי]].
* '''[[שבחי הבעש"ט]]''' - [[תקע"ה]].
* '''[[נזר הבעש"ט]]''' - [[אברהם שמואל בוקיעט]].
* '''[[כתבי ר' יאשע שו"ב (ספר)|כתבי ר' יאשע שו"ב]]'''

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/הבעל%20שם%20טוב תגית: הבעל שם טוב]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
* [http://chabad.co.il/?template=article&topic=56&article=354 תיאור הסתלקות הבעל שם טוב] - [[אתר חב"ד בישראל]] {{חב"ד בישראל}}
* [http://www.hebrewbooks.org/3861 שבחי הבעל שם טוב] באתר היברובוקס {{הב}}
*[http://www.chabadlibrary.org/books/bsht/kst/index.htm כתר שם טוב], הטקסט השלם באתר [[ספריית חב"ד]]
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54867 גלריית תמונות מהציון במז'יבוז'] {{אינפו}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54858 סקירה אודות שנת המאתיים להסתלקותו] {{אינפו}}
* [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/shana/elfasi-4.htm רבי ישראל בעל שם טוב, חייו ותורתו.] הרב ד"ר [[יצחק אלפסי]]. אתר דעת.
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54841 לקט שיחות אודות הבעש"ט] הרב אברהם שמואל בוקיעט, שבועון 'בית משיח'. {{אינפו}}
*נתנאל לדרברג, [http://www.daat.ac.il/daat/vl/mihubesht/mihubesht01.pdf מיהו הבעש"ט?], פרק מהספר "סוד הדעת" {{PDF}}
* [http://www.he.chabad.org/library/article_cdo/aid/632094 ניגוני הבעל שם טוב] באתר "BeitChabad" {{בית חב"ד}}
* [http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=55006 בעקבות ירושות הבעש"ט] שניאור זלמן לוין, [[שבועון בית משיח]] {{אינפו}}
*'''[http://chabadpedia.co.il/images/d/dc/הרוצה_להחכים_ידרים.pdf וכל המרבה לספר]''', אודות סיפורי הבעל שם טוב והיחס אליהם, בגליון 'כי קרוב', ערב שבת הגדול, ו' ניסן תשפ"ב {{PDF}}
;מפות ותמונות
* ציון הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4401539,27.4044867,3a,75y,15.41h,103.31t/data=!3m6!1e1!3m4!1s2h9byRgFNDz0NpYMB-YKaA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/קבר+רבי+ישראל+בעל+שם+טוב+זי%22ע/@49.4407415,27.40411,17z/data=!4m2!3m1!1s0x0000000000000000:0xf2db829af6c232c1?hl=iw מיקום].
* [[בית הכנסת]] העתיק של הבעש"ט באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4369424,27.4092106,3a,75y,44.51h,87.3t/data=!3m6!1e1!3m4!1sNJ77zHvG9B1LInQaXprAlA!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/49°26'13.5%22N+27°24'33.7%22E/@49.4370814,27.4268707,14z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0x0 מיקום]
* מעין הבעל שם טוב באתר גוגל מפות: [https://www.google.com/maps/@49.4263163,27.4358602,3a,75y,73.85h,85.5t/data=!3m6!1e1!3m4!1sDn69BwNKvh-qZEvkf3TKdg!2e0!7i13312!8i6656 תמונות], [https://www.google.com/maps/place/מעין+הבעל+שם+טוב/@49.4265398,27.4380823,17z/data=!3m1!4b1!4m2!3m1!1s0x0:0xa89aac6e353732f4?hl=iw מיקום]
*'''[https://toratchabad.com/שיטתו-באהבת-ישראל שיטתו של הבעל שם טוב באהבת ישראל]''', באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
*[https://col.org.il/news/66477 ציונו של הבעל שם טוב אלול תשמ"ז • היו ימים] {{col}}{{תמונה}}
*[https://toratchabad.com/גדולי-החסידות-בהלכה גדולי החסידות בהלכה] באתר [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]
;תמונות מיוחסות לבעל שם טוב
* [https://col.org.il/news/140890 האם זוהי באמת תמונת הבעל שם טוב? • דעת הרבי] {{COL}}
*[https://col.org.il/news/49609 על זה גדלנו: בואו לסייר בבית מדרשו של הבעש"ט] {{col}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=54830 דעת הרבי על "תמונת הבעל שם טוב"] {{אינפו}}

{{סדרה|הקודם=-|רשימה=נשיאי ה[[חסידות הכללית]]|שנה=[[י"ח באלול]] [[תנ"ח]] - [[ו' בסיוון]] [[תק"כ]]|הבא=[[המגיד ממזריטש]]}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:משפחת הבעל שם טוב|*]]
[[קטגוריה:נשיאי חב"ד|1]]
[[קטגוריה:חסידות הכללית]]
[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:צדיקים נסתרים]]
[[קטגוריה:דמויות מספר הזכרונות]]
[[קטגוריה:דיונים ופולמוסים]]
[[קטגוריה:שוחטים]]
[[קטגוריה:אישים במז'יבוז']]
[[en:The Baal Shem Tov]]

שער הכולל

2025-10-14T20:17:28Z

Azaria770: הרחבה

[[קובץ:שער הכולל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער הספר]]
'''שער הכולל''' הוא ספר שכתב הרב [[אברהם דוד לאוואט]], סב סבו של [[הרבי]]<ref>פירוט השושלת:

[[אברהם דוד לאוואט|הרב אברהם דוד לאוואוט]] »

בתו (מזיווג ראשון), ביילא רבקה (אשת ר' [[ישראל לייב ינובסקי]]) »

בנה, הרב [[מאיר שלמה ינובסקי|מאיר שלמה הלוי ינובסקי]] רבה של העיר ניקולייב »

בתו, [[הרבנית חנה]] אם הרבי</ref>.

הספר מחולק לפרקים רבים, וכולל ראיות ומקורות לנוסח חב"ד בתפילה שיסד [[אדמו"ר הזקן]] על-פי קבלת ה[[אריז"ל]].

הספר נקרא [[שער הכולל]] על-שם המסורת החסידית, לפיה ישנם שנים-עשר שערים לנוסחים בתפילה, כל שער לפי שורש שבט אחד משנים-עשר השבטים, המיוחד לו, וישנו שער אחד שנקרא "שער הכולל" אשר מתאים לכל אחד ואחד מישראל.

==ראו גם==
* הרב [[אברהם דוד לאוואוט]]

== קישורים חיצוניים ==
* [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16002&pgnum=1 הספר 'שער הכולל' - היברו בוקס].

[[קטגוריה:ספרות חב"ד]]
{{קצרמר}}

שער הכולל

2025-10-14T19:59:38Z

Azaria770:

[[קובץ:שער הכולל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער הספר]]
'''שער הכולל''' הוא ספר שכתב [[אברהם דוד לאוואט|הרב אברהם דוד לאוואוט,]] סב סבו של [[הרבי]].

הספר מחולק לפרקים רבים, וכולל ראיות ומקורות לנוסח חב"ד בתפילה שיסד [[אדמו"ר הזקן]] על-פי קבלת ה[[אריז"ל]].

הספר נקרא [[שער הכולל]] על-שם המסורת החסידית, לפיה ישנם שנים-עשר שערים לנוסחים בתפילה, כל שער לפי שורש שבט אחד משנים-עשר השבטים, המיוחד לו, וישנו שער אחד שנקרא "שער הכולל" אשר מתאים לכל אחד ואחד מישראל.

==ראו גם==

* הרב [[אברהם דוד לאוואוט]]

== קישורים חיצוניים ==
* [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16002&pgnum=1 הספר 'שער הכולל' - היברו בוקס].

[[קטגוריה:ספרות חב"ד]]
{{קצרמר}}

שער הכולל

2025-10-14T19:58:47Z

Azaria770: הגהה

[[קובץ:שער הכולל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שער הספר]]
'''שער הכולל''' הוא ספר שכתב [[אברהם דוד לאוואט|הרב אברהם דוד לאוואוט]] סב סבו של [[הרבי]].

הספר מחולק לפרקים רבים, וכולל ראיות ומקורות לנוסח חב"ד בתפילה שיסד [[אדמו"ר הזקן]] על-פי קבלת ה[[אריז"ל]].

הספר נקרא [[שער הכולל]] על-שם המסורת החסידית, לפיה ישנם שנים-עשר שערים לנוסחים בתפילה, כל שער לפי שורש שבט אחד משנים-עשר השבטים, המיוחד לו, וישנו שער אחד שנקרא "שער הכולל" אשר מתאים לכל אחד ואחד מישראל.

==ראו גם==

* הרב [[אברהם דוד לאוואוט]]

== קישורים חיצוניים ==
* [http://chabadlibrarybooks.com/pdfpager.aspx?req=16002&pgnum=1 הספר 'שער הכולל' - היברו בוקס].

[[קטגוריה:ספרות חב"ד]]
{{קצרמר}}

אדם קדמון

2025-10-04T20:46:41Z

Azaria770: הוספת מקור

{{מפנה|אדם}}
{{סדר ההשתלשלות}}
'''אדם קדמון''' (ראשי תיבות: א"ק) הוא שם התואר והמעלה של האור הקודם לראשית [[סדר השתלשלות]], לאחר ה[[צמצום הראשון]]. אור זה הוא בבחינת רצון כללי על כל ההשתלשלות, בבחינת מחשבת 'אנא אמלוך'. אור זה הוא בבחינת ממוצע בין [[אור אין סוף]] לאור המומשך לעולמות [[אבי"ע]].

==ביחס לאור אין סוף==
אדם קדמון נקרא אדם דבריאה ביחס ל[[אור אין סוף]], וכמו ש[[בריאה]] היא ביחס של [[יש מאין]] מ[[עולם האצילות]], כך התהוות אדם קדמון מ[[אור אין סוף]] שלפני ה[[צמצום]] היא באופן של יש מאין. ויותר מכך, התהוותו של אדם הקדמון מאור אין סוף נפעלה על ידי [[צמצום]], בשונה מהתהוות [[עולם הבריאה]] מעולם האצילות שנפעלה על ידי [[פרסא]].

מלכות דאין סוף יורדת להיות [[עתיק יומין]] של אדם קדמון, וזהו ניצוץ בורא שמתלבש בניצוץ נברא. בד בבד מלכות של אדם קדמון הוא [[עתיק יומין]] שב[[עולם האצילות]].

==שמו==
===הטעמים לשמו===

א. דרגא זו מאחדת שני עניינים לדבר אחד ממש: '''אדם''' מורה על היותו השורש הראשון ל"פרצוף" של עשר ספירות (שכללות עשר הספירות הן בציור אדם - שכל, מידות ומעשה), ו'''[[קדמון]]''' מורה על היותו קדום לכל, ומופשט מכל גדר.

ב. שהוא כדוגמת [[אדם הראשון]] (שנקרא בזהר אדם קדמאה): כמו שאדם הראשון לא נולד מזכר ונקבה אלא נוצר על ידי הקב"ה בעצמו, כך דרגא זו. דהיינו, כל שאר האורות והכלים הן תוצאה של "לידה" מחיבור משפיע ומקבל, מה שאין כן דרגא זו, שהיא השורש הראשון לכל העניינים.

ג. על שם שהוא המחשבה הקדומה, שבסקירה אחת כוללת את כל סדר ההשתלשלות ממעלה מעלה עד מטה מטה, וכל מה שהיה ושיהיה עד סוף כל הדורות.

===טהירו תתאה===
ברוב המקומות{{הערה|הערת הרבי על ספר המאמרים תרנ"ט, עמ' רנ (בהוצאה הישנה עמ' עח).}} נוקטת תורת החסידות בשיטת [[עמק המלך]] - ש[[טהירו עילאה]] הוא אור אין סוף שלפני הצמצום, ובהתאם לזה מכונה א"ק (שהוא כאמור דרגה '''שאחרי''' הצמצום) "טהירו תתאה", ראה {{ערך מורחב|ערך=[[טהירו תתאה]]}}

==מעלתו==
גודל ההפשטה במדריגת א"ק יובן מידיעת והבנת מקומו של א"ק במערכת ההשתלשלות הכללית. והוא, שהספירות ב[[עולם האצילות]] יש בהם התחלקות; [[חסד]] בפני עצמו ו[[גבורה]] בפני עצמו וכו', להיותם [[אורות]] ב[[כלים]] ומוגדרים במדה וגבול.

למעלה מזה הספירות בבחינת "[[עקודים]]", שאינם מחולקים כל-כך אלא עקודים בכלי אחד.

העובדה שהם בכלי אחד, מוכיחה שהספירות בדרגה זו עומדים ברמת הפשטה גבוהה יותר מאשר בהיותם מלובשים בכלים נפרדים זה מזה, ואינם מוגדרים ומוגבלים כל-כך, עד שיכולים להתאחד בכלי אחד.

ואילו א"ק הוא למעלה גם מעקודים, כי עקודים הם עשר ספירות ממש, שהם רבים, אלא שעקודים בכלי אחד, כלומר איחוד בגלל גורם שמחוץ להם - הכלי המאחד, אבל בא"ק אין התחלקות כלל, כי הספירות שבו הן בהפשטה מוחלטת.

ובמיוחד [[מחשבה]] הקדומה דא"ק - הוא מבחינת [[סובב כל עלמין]], שלעומת גודל מדריגה זו, הנה אצילות ו[[עולם העשייה]] שווים לפניו, כי כוללת כולן יחד בסקירה אחת. והוא בחינת א"ק שהוא כתר הכללי דאבי"ע.

אלא שאף על פי כן, מכיון שהוא מקור לעשר הספירות, וסוף כל סוף יתהוה ממנו [[עולם האצילות]] בספירות מוגדרות, ובעיקר משום שיש בא"ק שורש לבחינת כלים (אלא שאינם מוגבלים ככלים שבעקודים ובאצילות, אבל מכל מקום יש שם שרש לכלים) לכן נקרא אדם דבריאה, שלגבי המאציל שהוא [[אור אין סוף]] ברוך הוא הסובב כל עלמין, גם א"ק נקרא בריאה יש מאין.

באופן יחסי לכללות [[אבי"ע]] הפרטיים - גם בחינת [[כתר]] נקרא אדם קדמון להיות שיש בו השורש לציור עשר הספירות (אדם), ועם זאת הוא קדום שלא בערך לספירות המלובשות ומוגבלות בכלים דאצילות.

==ביחס לעולמות עקודים נקודים ברודים==
{{הערה|(בכ"ז ראה ע"ח ש"ח פ"א)}}[[עיניים דאדם קדמון]] בהסתכלותן עשו כלים ל[[אורות הפה דאדם קדמון]], והוא ענין [[עולם הנקודים]], הוא [[עולם התוהו]], ולכן עולם התוהו הוא בחינת יצירה, שענינו הוא גילוי ההעלם, והיינו האורות הנמשכים מ[[אדם קדמון]] על ידי ההבלים דאח"פ (- אוזן חוטם פה). ו[[אצילות]] שהוא [[עולם התיקון]] שהוא בחינת [[אורות]] ב[[כלים]], שרשו הוא רק הארה דרך [[מצח|מצחא דאדם קדמון]].

==ביחס לעולם האצילות==
בניגוד ל[[עולם האצילות]], שמתלבש ב[[עולם העשייה]], ונמצא ששייך לעולם הקליפות, ויש אריך דקליפא דאצילות, באדם קדמון לא שייך כלל קליפה. אצילות הוא בבחינת מציאות, אלא שהמציאות דאצילות היא בביטול לגמרי, ביטול במציאות. והיינו, שלמעלה מאצילות לא שייך לומר שהמציאות היא בביטול, כיון שאין שם מציאות כלל, אבל אצילות הוא במציאות, אלא שמיד כשנתהווה הוא מתבטל להיות בבחינת ביטול במציאות.

וזהו גם שעניין ה[[ירושה]] הוא שעולם התיקון יורש אורות דתהו, והרי האורות מרובים דתהו שייכים להשתלשלות, שלכן נאמר בהם "לפני מלך מלך לבני ישראל"{{הערה|בראשית לו לא}}, היינו, שיש להם שייכות לסדר ההשתלשלות דעולם התיקון; מה שאין כן ענין המתנה הוא מבחינת אדם קדמון, שזוהי בחינה נעלית יותר שלגבה [[עולם התוהו]] ו[[עולם התיקון]] הם בהשואה.

מלכות דאדם קדמון יורדת ונעשית [[עתיק יומין]] ל[[עולם האצילות]].

==חיצוניות אדם קדמון ופנימיות אדם קדמון==
מחצב ה[[נשמות]] הוא חיצוניות (ולבושי) אדם קדמון, ומחצב ה[[ספירות]] הוא פנימיות אדם קדמון.

==ביחס לעולמות אבי"ע==
בדרך כללות, יחס אדם קדמון ל[[עולמות אבי"ע]] הוא יחס של [[כתר]], ו[[קוצו של יו"ד]], והוא כתר דכללות אבי"ע.

רגלי אדם קדמון הם ב[[עולם העשייה]] ממש, שתחתית העקב שלו הוא ראש העשיה. שכל הפרצופים הם דרך השתלשלות ויש הפרש במקום משכנם כמו משכן המוחין הוא בראש, והמדות הם בלב, אבל בחינת אדם קדמון שהוא למעלה מעלה מבחינת וגדר ההשתלשלות הכל שווה לפניו כחשכה כאורה. אך היינו בחיצוניות אדם קדמון תחתית העקב הוא ראש העשייה, אבל בבחינת גילוי פנימיותו והוא בבחינת גילוי יסוד דאדם קדמון אדרבה הערלה מכסה, וצריך [[מילה]] לגלות אותה.

והנה נה"י דא"ק מסתיימין בעשיה וכו'. והפרצופים דעגולים ויושר מסתיימין לפני ה[[פרסא]] שבין אצילות לבריאה אלא שנה"י דא"ק בוקע ה[[פרסא]] ומתלבשים ב[[בי"ע]] כו' כי ענין [[אדם קדמון]] הוא בחינת [[מחשבה]] אנא אמלוך שבמחה"ק ההיא היה כל תכלית סדר השתלשלות עד סוף עשייה בכדי להיות אתכפייא ואתהפכא כו'. ולכן יכולה בחינת אדם קדמון להתלבש ב[[בי"ע]] כו'. ולכן אפילו קל שבקלים ופחותי הערך יכול למסור נפשו על [[קידוש השם]]. והיינו מפני כי נה"י דא"ק מסתיימין ומתלבשים שם בסוף העשיה<ref>תו"א פרשת משפטים, ביאור ע"פ ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר</ref>.

{{סגל}}
==ראו גם==
*[[קדמון]]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:א"ק]]
[[קטגוריה:עולמות]]
[[קטגוריה:תורת החסידות]]
[[קטגוריה:צמצום]]
[[en:Adam Kadmon]]

ליל הסדר

2025-04-08T19:40:51Z

Azaria770: שגיאת כתיב

{{בעבודה מתמשכת}}
[[קובץ:ליל הסדר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שולחן ליל הסדר]]
'''ליל הסדר''', הנקרא גם - בפסוק - ליל שימורים, הוא ליל יום טוב הראשון - ובחו"ל גם השני - של פסח. בלילה זו ישנם ארבעה מצוות מהתורה 1.[[סיפור יציאת מצרים]] 2. אכילת [[קרבן הפסח]] 3. [[אכילת מצה]] 4. [[אכילת מרור]] לכמה שיטות אף אמירת הלל. מלבד זאת ישנם גם [[מצוות מדרבנן]] כ[[ד' כוסות]] וכאכילת מרור בזמן הזה, ומנהגים רבים נוספים כ[[הסיבה]] אכילת מאכלים מטובלים ועוד.

קיום מצוות אלו נעשים על פי תקנת חז"ל בסדר מיוחד המפורטת באריכות בפרק האחרון ב[[מסכת פסחים]] ובזמן הזה על פי המבואר בשולחן ערוך, על שם סדר זה מכונה לילה זה בשם "ליל הסדר".

==ההכנות לליל הסדר==
מנהג בית הרב, הוא להתחיל את הסדר הראשון מיד אחרי תפילת ערבית, בשביל התינוקות שלא יישנו, ושלא להאריך בו, וכדי לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה. אולם בסדר השני, היו עורכים אותו בשעה מאוחרת בלילה והאדמו"ר היה מאריך בביאור ההגדה ובעניני תורה והתעוררות לעבודת השם. אין נוהגים ללבוש קיטל (חלוק לבן) לסדר. וכן אין מקפידים לאיזה רוח - כיוון, יהיה מקום מושבו.

על שולחן ה"סדר" אצל הרבי, היין היה בתוך קנקני [[כסף (מתכת)|כסף]] (ו[[הרבי]] עצמו השתמש בבקבוק זכוכית עטוף בשקית נייר שעמד לידו). אך לא היו על השולחן כלי [[כסף (מתכת)|כסף]] לנוי או סתם "כלים נאים" שאינם לצורך הסעודה [[אדמו"ר הצמח צדק]] אמר לכלתו [[הרבנית רבקה]] (אשת [[אדמו"ר מהר"ש]]), שבפסח צריך להניח על השולחן את כל כלי ה[[כסף (מתכת)|כסף]] וה[[זהב]] שבבית, זכר לרכוש הגדול שהיה ביציאת מצרים.

בליל פסח, לפני עשית הסדר, מצוה לחלק לתינוקות קליות ואגוזים. כדי שיראו שינוי וישאלו "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות", ומקיימים בזה גם מצוה מהתורה של שמחת יום טוב. ומטעם זה צריך לקנות ביום טוב [[בגד]]ים ותכשיטים לנשים כפי ממונו.

כאשר הרבי ערך את הסדר בביתו של [[הרבי מוהריי"צ]], עמדה על השולחן קערת ה[[כסף (מתכת)|כסף]] של [[אדמו"ר הזקן]].

במרכז השולחן מניחים כוס המיועדת ל"כוס של אליהו". אצל הרבי הייתה כוס גדולה (כעין [[כוס]] [[תה]]) של זכוכית שקופה (גדולה מגביעי ארבעת הכוסות).

==קערת ליל הסדר==
[[קובץ:קערה חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כיסוי למצות לפי מנהג חב"ד]]

את הקערה נוהגים לסדר, בעת שחוזרים מבית הכנסת. [[הרבי]] סידר את הקערה כשהוא עומד, ולפני שביצע פעולה בסידור הקערה, היה קורא (בלחש) את המילים הקשורות באותה פעולה ואחר כך מבצע זאת. לדוגמה, תחילה אומר את המילים "הזרוע מימין" ואחר כך מניח את הזרוע וכו'.

מקפידים גם שתהא "קערה", לכל מי שהוא מעל גיל בר מצווה, כמו כן יפה להשים קערה גם עבור הקטנים משום חינוך. אצל [[הרבי]] גם במשך כל זמן הסדר נמצאה כוסו לימין הקערה.

בבית הרב היו מסדרים המצות על מפה ולא על קערה{{הערה|אולי רק על שולחן האדמו"ר יש לעשות כן{{הבהרה|למה?}}.}}, מלבד הרבי שסידר את המצות על טס של כסף.

===פרטי הקערה===
*'''[[מצה|מצות]]:''' בשביל "מצוות אכילת מצה" ב[[ליל הסדר]], יש להכין לכל אחד מהמסובים (מעל גיל [[בר מצווה]]) שלוש מצות{{הערה|שלש המצות הן כנגד שלושת הסוגים בעם ישראל: כהן, לוי וישראל. נוהגים להניח לפי הסדר: הראשון ישראל, ועליו הלוי ועליו הכהן, ראשי תיבות: יל"ך לרמוז, שהוא מהלך בעבודתו ([[הגדה של פסח עם לקוטי טעמים ומנהגים]]).}}. ומצות נוספות לשאר המשתתפים. המצות צריכים להיות מקופלות מעט, ויש להפריד בין מצה למצה על ידי מפה{{הערה|ספר-המנהגים.}}.
*'''זרוע:''' לזכר [[קרבן הפסח]] שהיה נאכל בזמן ש[[בית המקדש]] היה קיים, נוהגים לצלות את הזרוע קודם החג, ואם לא צלה לא יצלה בחג עצמו, ויניח במקום זה בשר מבושל{{הערה|שו"ע אדמוה"ז סי' תעג סכ"א.}}{{הערה|כף-החיים שם ס"ק סג.}}, נוהגים לקחת לזרוע מצוואר העוף, וכמו כן לא אוכלים את הזרוע בליל הסדר ואף בימים שלאחר מכן, כדי שלא יהיה לזה דימיון ל[[קרבן הפסח]]. [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[אדמו"ר הרש"ב]] היו מסירים את רוב הבשר מהזרוע{{הערה|ספר-השיחות תש"ב עמ' 93.}}.
*'''[[ביצה]]:''' לזכר קרבן ביצה, ויש לקחת ביצה מבושלת וקשה, ומותר לבשל אותה בליל החג, [[הרבי]] היה שומר שקליפת הביצה לא תשבר.
*'''[[מרור]]:''' לזכר המרור שהיה ב[[קרבן הפסח]], ולוקחים חסה (וצריך שתהיה נקייה מחרקים) ו{{מונחון|תמכא|חריין}}{{הערה|שו"ע אדמוה"ז סי' תעג ס"ל.}}. [[הרבי]] לא היה אוכל את "הקלחים" של החסה.
*'''חרוסת:''' ערבוב של תפוחים, אגסים, אגוזים ו[[יין]] אדום (זכר למכת דם) ונאכל כזכר לטיט. [[הרבי]] היה שופך את היין האדום רק לפני אכילת ה[[מרור]]{{הערה|התוועדויות תשמ"ו ח"ג עמ' 181. ספר המנהגים}}.
*'''כרפס:''' בצל או תפוח אדמה. כרפס ר"ת ס' פרך, כלומר ש-60 ריבוא מבני ישראל עבדו עבודת פרך{{הערה|אבודרהם, מהרי"ל – 'ליקוטי טעמים ומנהגים' של הרבי}}, ב[[רשימות אדמו"ר שליט"א]] מובא שהיו לוקחים בצל אולם בגלל חלישות הדורות היו לוקחים תפוח אדמה במקום, אך [[אדמו"ר המהר"ש]] לא היה מרוצה מכך{{הערה|רשימות חוברת צ (יומן ניסן תרצ"ה, וורשא) עמ' 14.}}.

===סידור הקערה===
מנהג חב"ד בסידור הקערה הוא על פי מנהג [[האר"י]] שבה הקערה מסודרת בסדר הרומז לעשר ספירות: את שלוש המצות שמים למעלה, והם כנגד הספירות [[חכמה בינה ודעת]], מצד ימין למעלה שמים את הזרוע שהוא כנגד ה[[חסד]], ומצד שמאל הביצה שהיא כנגד ה[[גבורה]], באמצע שמים את המרור שהוא כנגד ה[[תפארת]], מתחתם בצד ימין שמים את החרוסת כנגד ספירת [[נצח]] ומצד שמאל כרפס שהוא כנגד ספירת [[הוד]] ולמטה באמצע מרור נוסף שהוא כנגד ספירת ה[[יסוד]], והקערה היא כנגד ספירת ה[[מלכות]]{{הערה|כה"ח תעג, נח}}.

==סימני הסדר==
===קדש===
ליל הסדר נפתח ב[[קידוש]], שבו כל אחד מהמסובים מקדש בעצמו{{הערה|כולל הנשים ש"אף הן ביו באותו הנס"}}, היות שהוא הכוס הראשונה מ[[ארבע כוסות|ארבע הכוסות]] שיש לשתות בלילה זה, וכמו כן יש לשתות בהסבה ואין לברך לאחר השתייה ברכה אחרונה. כבכל חג, יש להוסיף את ברכת '[[שהחיינו]]' בעת הקידוש, אולם מי ששכח לברך יצא ידי חובה{{הערה|שולחן ערוך, אורח חיים, תעג, ב.}}.

בליל הסדר גם מצווה לחזר אחר יין אדום{{הערה|לפי שיש בו זכר לדם הנשפך על ידי פרעה בשוחטו את ילדי בני ישראל.}},ומצוה מן המובחר לקחת יין משובח, שאינו מבושל ושאין בו תערובת כלל. [[רבותינו נשיאנו]] נהגו לקחת גביע ללא רגל, כמו כן יש להדר ולקחת כוס מכסף, בשולחן ערוך נכתב שטוב לתת למישהו אחר לשפוך כדרך חרות אולם רבותינו נשיאנו לא נהגו כך.

כשחל יום טוב להיות במוצאי שבת עורכים את הקידוש לפי סדר הברכות אשר סימנם "יקנה"ז": יין: (ברכת הגפן), קידוש (ברכת אשר בחר בנו), נר (ברכת בורא מאורי האש - מסתכלים בנרות שעל השולחן, ואין מזיזים אותם ממקומם, וללא הבטה בציפרניים ובכפות הידיים. אין מברכים על הבשמים), הבדלה (ברכת המבדיל בין קודש לקודש), זמן (ברכת שהחיינו). אשה ובת שבירכו "שהחיינו" בהדלקת הנרות, גם אם הן מקדשות בעצמן, לא יברכוה עתה.

===ורחץ===
לאחר הקידוש יש לאכול "כרפס", ומכיוון שהוא ירק הטבול במשקה, וחכמים תיקנו שיש ליטול ידיים אם אוכל מאכל שטבול במשקה, נוטלים לפני אכילתו, אולם ללא ברכה, מכיוון שהדבר שנוי במחלוקת{{הערה|שם=שו"ע תע"ג|שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעג, סעיף ו}}, יש מפרשים האומרים, כי גם נטילת הידים לפני אכילת הכרפס נועדה להתמיה את התינוקות{{הערה|טור ובית יוסף אורח חיים סימן תע"ג, סעיף ו'.}}, כשנוטלים אוחזים את הכלי ביד ימין וממלאים בו מים, אחר כך מעבירים אותו ליד שמאל ושופכים שלוש פעמים על יד ימין, לאחר מכן מחזירים אותו שוב ליד ימין ושופכים שלוש פעמים על יד שמאל, ומנגבים היטיב את הידים.

הרבי לא נוטל ידיו על ידי אחר וכן לא מביאים אליו את המים, אלא קם ממקומו ונוטל ידיו במטבח הסמוך לחדר שבו מסובין.

===כרפס===
נוטלים פחות מכזית "כרפס", טובלים במי מלח (הרבי היה נוהג לטבול שלוש פעמים) ומברכים "בורא פרי האדמה", בשעת הברכה יש לכוון גם לצאת ידי חובה ב[[מרור]]. אכילת הכרפס בצורה ובאופן זה נעשת כדי להתמיה את הילדים ולעורר אצלם שאלות{{הערה|רש"י ורשב"ם על תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קיד עמוד א, וטור אורח חיים תע"ג.}}.
===יחץ===
לוקחים את המצה האמצעית וחוצים אותה לשניים, ואת החלק הגדול מחביאים{{הערה|שם=שו"ע תע"ג}}, והקטן מחזירים בחזרה, כמו כן יש לדייק שיהיה בו כזית לאכילת [[מצה]]. ב[[גמרא]] מובא שהסיבה לכך היא מכיוון שנכתב:"שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי" וכך דרך העניים לאכול. רבותינו נשיאנו היו חוצים את המצה לחמש חתיכות ומחביאים אותה בין הכריות, וכמו כן היו מחביאים יחד איתם את של בניהם{{הערה|אדמו"ר מהר"ש נהג להצניע יחד עם האפיקומן שלו גם את חתיכות האפיקומן של בניו, ולפעמים גם את של האורחים; אדמו"ר הרש"ב יחד עם האפיקומן שלו - של בני ביתו; אדמו"ר הריי"צ הצניע עם האפיקומן שלו גם את האפיקומן של חתנו הרבי, ושל חתנו הרש"ג וככה נהגו שאר רבותינו נשיאינו.}}, ב[[חב"ד]] כמו כן לא נהוג לתת לילדים לגנוב את ה[[אפיקומן]].
===מגיד===
====סיפור יציאת מצרים====
{{ערך מורחב|סיפור יציאת מצרים}}
מצווה מן התורה לקרוא את סיפור יציאת מצרים, עיקר המצווה הוא לספר לילדים{{הערה|שנאמר: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר, בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות פרק י"ג, פסוק ח')}}, אולם גם אם יש ילדים מצווה לספר{{הערה|שנאמר: "זָכוֹר אֶת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִמִּצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיא ה' אֶתְכֶם מִזֶּה" (שמות פרק י"ג, פסוק ג').}}.

[[הרבי]] הסביר שהמיוחד בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר, לגבי כל השנה: א. שצריך להיות בדיבור. ב. בדרך סיפור ולא זכירה בעלמא. ג. כתשובה לשאלה.

את סיפור יציאת מצרים קוראים מתוך ה[[הגדה של פסח]], ויש לקרוא אותה בקול רם אולם באימה ויראה, כמו כל אצל הרבי ואדמו"ר הריי"צ לא היו שרים בעת אמירת ההגדה (ורק אם צריך לחכות למשהו אפשר לשיר). את אמירת "מגיד" פותחים ב"הא לחמה עניא":
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן={{מונחון|הָא לַחְמָא עַנְיָא דִּי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם. כָּל דִּכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכוֹל, כָּל דִּצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח. הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵּי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין|זהו לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל הרעב יבוא ויאכל, כל הצריך יבוא וייפסח (מלשון קורבן פסח). השנה (אנו) כאן, לשנה הבאה בארץ ישראל. השנה (אנו) עבדים, לשנה הבאה בני חורין}}}}

בעת אמירתו יש לגלות את שלושת המצות.
====מה נשתנה====
{{חלונית
|כותרת=מה נשתה באידיש ובתרגום ללשון הקודש
|תוכן={{ציטוטון|מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות - וואס איז אנדערש די נאכט פון פסח פון אלע נעכט פון א גאנץ יאהר? {{ש}} א) די ערשטע קשיא איז (ובלשון הקודש: הקושיה הראשונה היא): שבכל הלילות אין אנו מטבילין, אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים - אלע נעכט פון א גאנץ יאר טונקען מיר ניט איין אפילו איין מאל, אבער די נאכט פון פסח טונקען מיר איין צוויי מאל, איין מאל כרפס אין זאלץ וואסער, דעם צווייטן מאל, מרור אין חרוסת. {{ש}} ב) די צווייטע קשיא איז (ובלשון הקודש: הקושיה השניה היא): שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה, הלילה הזה כולו מצה - אלע נעכט פון א גאנץ יאר עסען מיר חמץ אדער מצה, אבער די נאכט פון פסח עסען מיר נאר מצה. {{ש}} ג) די דריטע קשיא איז (ובלשון הקודש: הקושיה השלישית היא): שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות, הלילה הזה מרור - אלע נעכט פון א גאנץ יאר עסען מיר אלערלי גרינסן, אבער די נאכט פון פסח עסען מיר ביטערע גרינסן. {{ש}} ד) די פערטע קשיא איז (ובלשון הקודש: הקושיה הרביעית היא): שבכל הלילות אנו אוכלים, בין יושבין ובין מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין - אלע נעכט פון א גאנץ יאר עסען מיר סיי זיצענדיקערהייט און סיי אנגעלענטערהייט, אבער די נאכט פון פסח עסען מיר אלע אנגעלענטערהייט.}}

ויש מסיימים: {{ציטוטון|טאטע איך האב בא דיר געפרעגט פיר קשיות, יעצט גיב מיר א תירוץ}}.
}}
לפני אמירת "מה נשתנה" יש צורך לסלק את הקערה ולמלאות מחדש עוד כוס וזאת כדי להתמיה את התינוקות, ושואלים בשפה המדוברת{{הערה|בבית רבנו שאלו באידיש, וגם המדברים בלשון הקודש מפרטים ומפרשים השאלות על פי המפורט בהגדה של הרבי (כדלהלן שם)}}. והראשון ששואל הוא הקטן שבבנים. אם אין בן, הבת שואלת. ואם אין ילדים, אשתו שואלת. ואם אין לו אשה, הוא שואל את עצמו. אצל [[אדמו"ר הזקן]] היו הבנים והנכדים שואלים את ארבע הקושיות. אצל אדמו"ר מהר"ש היה נוהג שכל אחד מהבנים היה שואל "מה נשתנה", ולאחת הגירסאות בסיפור זה - גם הבנות היו שואלות "מה נשתנה".

מנהגנו אשר השואל את ארבע הקושיות מקדים לאמירתו מה נשתנה:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=טאטע איך וועל בא דיר פרעגען פיר קשיות (ובלשון הקודש: אבא, אשאלך ארבע קושיות).}}

גם מי שאין לו אב שואל בנוסח: "אבא, אשאלך ארבע קושיות"{{הערה|כי יש חיוב לכבד אביו לא רק בחייו אלא גם במותו.}}. גם הגדולים שואלים השאלות (לאחר שאלת הקטנים), ובנוסח הנ"ל{{הערה|לאחר שהבנים והנכדים שאלו "מה נשתנה", נהגו אדמו"רי חב"ד לחזור ולשאול בעצמם את הקושיות בנוסח הנ"ל.}}. לפני כל קושיא מדגיש השואל את מספרה: "הקושיא הראשונה היא", "הקושיא השניה היא" וכו'. סדר הקושיות: מטבילין, מצה, מרור, מסובין. "הלילה הזה - מרור", אינו אומר "כולו מרור", מפני שאוכלים שאר ירקות בטיבול ראשון.
=====בתורת החסידות=====
ה[[רבי]] מביא בספר "[[היום יום]]{{הערה|היום יום [[י"ט ניסן]]}} את ביאורו של [[הרבי הרש"ב]] ל"מה נשתנה" על פי חסידות:

'''מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות''' - במה שונה הגלות הזו (הגלות משולה ללילה) האחרונה מכל הגלויות שהיו לעם ישראל?

#'''שבכל הלילות אין אנו מטבילים אפילו פעם אחת''' - בכל הגלויות היה מירוק (טבילה מלשון טיהור ומירוק) הנפש אבל לא לגמריי, '''הלילה הזה שתי פעמים''' - בגלות הזו המירוק הוא סופי וגם לנפש וגם לגוף.
#'''שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ או מצה''' - בכל הגלויות היה בקרבנו גם [[נפש]] אלוקית וגם [[נפש]] בהמית (חמץ ומצה), '''הלילה הזה כולו מצה''' - אך בגאולה יהיה רק מצה כי הטומאה תתבטל כליל.
#'''שבכל הלילות אנו אוכלים שאר ירקות''' - ירקות מרמז על הקנא (כמו שכתוב כל המקנא פניו מוריקות) ובגלויות הקודמים הייתה קנאה רבה בכל העולם. '''הלילה הזה כולו מרור''' - אבל בגלות האחרון הקנאה גדולה יותר וגם בין צדיקים.
#'''שבכל הלילות אנו אוכלים בין יושבים ובין מסובים''' - יושבים ומסובים מרמזים על שני אופני [[עבודת השם]] אחד המביא לידי תענוג המתפשט ודרגה יותר נעלית שמביאה לתענוג עצמי, בגלות ישנם המגיעים לדרגות גבוהות וישנם פחות. '''הלילה הזה כולנו מסובים''' - בגאולה כולם יגיעו לדרגה הנעלית בעבודת ה'.
====המשך קריאת ההגדה====
לאחר אמירת "מה נשתנה" מחזירים הקערה, לפני אמירת "והיא שעמדה" המנהג שמכסים את המצות, ורק אחר כך מגביהים את הכוס, ויש לומר את הקטע בעמידה, ולאחר אמירתה מעמידים את הכוס ומגלים שוב את המצות. גם כאשר סיים הרבי בעצמו את אמירת "והיא שעמדה" - הוט לא מניח את הכוס מידו, עד שמקריא ההגדה היה מסיים את הפיסקא בקול רם.

לאחר מכן קוראים בהגדה אודות [[הבן החמישי|ארבעת הבנים]], ועל ירידת עם ישראל למצרים ועל ה[[שיעבוד מצרים|שיעבוד]], ועל יציאתם משם.

שופכים את ה[[יין]] לתוך כלי שבור{{הערה|יש אומרים שאם הכלי הוא חד פעמי, או כזה שאינו בשימוש בפסח, די בזה}} בעת אמירת "דם ואש ותמרות עשן", ולאחר מען עשר פעמים ב[[עשרת המכות]], ועוד שלוש ב"דצ"ך עד"ש באח"ב", ואין לשפוך בצד השולחן ואין להעביר את הכלי מעל השולחן.

בעת ששופכים יש לכוון {{ציטוטון|שהכוס הוא סוד המלכות, ושופך מהיין שבתוכו - סוף האף והזעם שבה - על ידי כח הבינה לתוך כלי שבור, סוד הקליפה שנקראת ארור.}} על פי דברי הרבי, כוונות אלו שייכות לרבים, ולכן הכניסם אדמו"ר הזקן לסידורו. היין הנשאר בכוס לאחר ששפך ממנו נעשה "סוד יין המשמח", ולכן לא ישפכנו, אלא יוסיף עליו יין למלא את הכוס.

אין להפסיק באמירת "דיינו", ובקטע "רבן שמעון בן גמליאל" באמירת התיבות "מצה ומרור" - היה הרבי מביט על המינים שבקערה. באמירת התיבות "פסח שהיו" לא הביט אדמו"ר הריי"צ על הזרוע. באמירת "מצה זו שאנו אוכלים" - המנהג הטא לאחוז המצה השנייה והשלישית [האמצעית והתחתונה] (על ידי המפה שעליהם) עד "על שום" השני. ובאמירת "מרור זה שאנו אוכלים" - המנהג הוא להניח שתי ידיו על המרור והכורך עד "על שום" השני (באמירת "מרור זה" - היה הרבי אוחז במרור ביד ימין ובחזרת ביד שמאל). באמירת "לפיכך אנחנו חייבים להודות" -יש לכסות את המצות ולהגבי' את הכוס, ואוחזו עד שמסיים ונאמר לפניו הללוי'. ואחר כך מעמידו על השולחן ואומרים את תחילת הלל, "הללוי-ה הללו" ו"בצאת ישראל", וחוזר ומגבי' את הכוס לברכת "אשר גאלנו", מתחלת הברכה ועד סופה (שנאמרת בישיבה, דרך חירות).

מברך "בורא פרי הגפן" בישיבה, ושותה את הכוס כולו ובבת אחת בהסיבה.
===רחצה===
לאחר סיום אמירת "מגיד" הולכים ליטול ידיים לאכילת [[מצה]], לפני "רחצה", היה הרבי לומד בלחש את כל הדינים הקשורים באכילת המצה והמרור - המופיעים בהגדה מ"רחצה" ועד "כורך", כמו כן היה הרבי הולך בעצמו ליטול את ידיו ולא לתת למישהו אחר ליטול לו.
===מוציא===
לאחר נטילת הידיים לוקחים את שתי המצות (העליונה והתחתונה) ומברכים עליהם "המוציא", הרבי היה לוקח את שלושת המצות ומברך עליהם ולאחר שומט את האמצעי ואוכל את השניים.
===מצה===
לאחר ברכת "המוציא", הוא מברך ברכת "מצה " שהיא:{{ציטוטון|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מצה}}, ונוטל [[כזית]] מהמצה העליונה והתחתונה ואוכל{{הערה|המקובל הוא, ששיעור "כזית" במצה הוא 27 גרם, כשליש מצת יד. יש מקום לומר, שהואיל ושיעור "כזית" הוא מידת נפח, הרי 27 סמ"ק, במצת יד (בלי דחיסה) אינו יותר מ-11 גרם, כשביעית מצת-יד בינונית. במקום הצורך יש לסמוך על זה, ובוודאי ב"זיתים" שמדרבנן שאחרי הכזית הראשון], את המצות שוברים לפרוסות קטנות בהיותן מכוסות (כיון שאכילת מצה צריך להיות בכזית, ויש אומרים שזהו ממצה הא' (העליונה), ויש אומרים שזהו ממצה הב' (האמצעית), ולצאת ידי חובת שניהם לוקחים שני כזיתים)}}, בשעת הברכה יש לכוון גם על ה"כורך" ועל ה"אפיקומן".

אין לטבול את המצה במלח משום חביבות המצווה, ויש לאכול כל כזית בנפרד, הרבי אומנם היה אוכל את שני המצות יחד, יש לאכול את המצה בזמן של "אכילת פרס"{{הערה|שיעור זמן אכילת פרס לכתחילה הוא ארבע דקות}}, אולם אין לאכול "אכילה גסה" ובדיעבד מותר לשהות מעט{{הערה|ועל כל פנים לא יותר משש דקות}}.

המנהג הוא גם שכל בני הבית יברכו ויאכלו את המצה{{הערה|ידי חובת "לחם משנה" יוצאים על ידי ראש המשפחה, אך כל אחד ואחד מברך את הברכות לעצמו, לאחר שמקבל את המצה מבעל הבית}}.

מצוות אכילת מצה נאמרה בתורה בה כתוב:"בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ מַצֹּת"{{הערה|שמות, י"ב, י"ח}}.

====שיעור כזית מצה====
הרבי באגרת כותב בנוגע לכזית מצה בליל הסדר - "בנוגע לשיעורים - ראה ספר שיעורי תורה (להרב נאה - ירושלים, תש"ז), בו מבוארת שיטת חב"ד בזה". ובשיעורי תורה מבאר שיעור כזית ובענין מצה וברכה אחרונה מסיק כי השיעור הוא 28.8 גרם {{הערה|אגרת משנת תש"מ, קונטרס ועד בלה"ק שי"ל לשחוהמ"פ תשפ"ד}}

===מרור===
לאחר מכן אוכלים כזית מרור טבול בתמכא{{הערה|לכל הפחות 19 גרם (שלושת רבעי אונץ)}}{{הערה|הרבי היה טובל שלוש פעמים}} (החסה והתמכא מצטרפים ביחד לשיעור) ומברכים:{{ציטוטון|ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וצוונו על אכילת מרור}}, ויש לכוון גם על ה"כורך".

יש ללעוס את המרור כדי שירגיש את חריפותו ולא לבלוע, הרבי היה בנוסף לכך אוכל "תמכא" ללא מרור.

ב[[משנה]]{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף לט עמוד א.}} מנו חמישה מיני מרור:חזרת, עולשין, תמכא, חרחבינא, ומרור, ב[[גמרא]] נכתב שהחסה היא המין הכי מהודר, מכיוון ששמה רומז לכך שה' חס עלינו, אולם בגלל שבחסה לא מורגש טעם המרירות מוסיפים גם "חריין" - תמכא.
===כורך===
לוקחים שני כזית מצות מהתחתונה ושמים בפנים "מרור", וטובלים את המרור בחרוסת ואומרים:{{ציטוטון|כן עשה הלל בזמן שבית המקדש היה קיים, היה כורך פסח, מצה ומרור ואוכל ביחד ובהסיבה. כמו שנאמר: "עַל מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ"}}{{הערה|משנה ברורה, סימן תע"ה, סעיף קטן י"ט .}} ואוכלים בזמן של "אכילת פרס" בהסבה ואין להפסיק בדיבור.

ב[[גמרא]] מובא שהיה מחלוקת בין [[הלל]] לחכמים, כיצד יש לאכול, [[הלל]] סבר שיש לאכול את המצה והמרור ביחד משום שנאמר "על מצות ומרורים יאכלהו", בעוד חכמים סברו שיש לאכול כל דבר בנפרד{{הערה|תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף קטו עמוד א.}}, ומכיוון שלא נפסק להלכה נוהגים כשניהם, ואוכלים את המצה והמרור בנפרד ולאחר מכן את השניים ביחד{{הערה|משנה ברורה, סימן תע"ה, סעיף קטן ט"ז }}, ובשל כך יש להקפיד גם לא לדבר החל משעת אכילת המצה עד לסיום "כורך".

===שולחן עורך===
לאחר מכן אוכלים סעודה ואין צורך להסב{{הערה|שו"ע. ומצווה מן המובחר לאכול הכול בהסיבה.}},ב[[סידור אדמו"ר הזקן]] מובא: "אוכל ושותה כדי צרכו". על כך העיר הרבי: "ויש לומר דמשמיענו שתים: א) שיאכל די צרכו, כדי שיאכל האפיקומן על השובע (כיון שהוא זכר לפסח שהי' נאכל על השובע). ב) שלא יאכל יותר מכדי צרכו, כדי שלא תהא אכילת האפיקומן אכילה גסה".

את הסעודה פותחים באכילת [[ביצה]] הטבולה במי מלח, הרבי היה טובל שלוש פעמים, הסיבה לאכילת הביצה היא מכיוון שהיא זכר לחורבן{{הערה|וביום שחל פסח חל גם [[תשעה באב]] - רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעו, סעיף ב .}}, ע"פ סיבה אחרת זה זכר ל[[קרבן חגיגה]]{{הערה|הגר"א, כמובא במשנה ברורה, סימן תע"ו, סעיף קטן י"א .}}

מותר לשתות [[יין]] אולם לא לומר "לחיים", אולם אים לאכול בשר צלי מחשש שזה יראה כאילו הוא אוכל כ[[קרבן פסח]]{{הערה|משנה ברורה, סימן תע"ו, סעיף קטן א' }}.

יש להיזהר בעת הסעודה מ[[מצה שרויה]].

===צפון===
{{ערך מורחב|אפיקומן}}
יש לאכול את ה[[אפיקומן]] קודם חצות הלילה{{הערה|הרבי נהג בקביעות בלילה הראשון בהתקרב שעת חצות, לפנות לאחד הבחורים שעמד לידו ולשאול "מה השעה"}}, ויש לאכול שני "כזייתים" זכר לקרבן הפסח, וזכר למצה, אולי בדיעבד אפשר לאכול "כזית אחד", ויש לאכול בזמן "אכילת פרס", ואין לאכול ולשתות לאחר מכן כדי שיישאר טעם המצה בפה{{הערה|שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעח, סעיף א , ומשנה ברורה, סימן תע"ח, סעיף קטן א' .}}

כמו כן לאכול את האפיקומן על "השובע" בדומה לקרבן פסח, כשבעים אולם רוצים לאכול עוד, אולם מי שלא רוצה לאכול ואוכל רק משום שמכריחים אותו, זה לא נחשב כאילו אכל{{הערה|משנה ברורה, סימן תע"ו, סעיף קטן ו' , וכף החיים סי' תע"ו ס"ק ט"ז.}}, בדומה לקרבן פסח יש לאכול אותו גם בבית אחד{{הערה|רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעח, סעיף א , ומשנה ברורה שם ס"ק ד.}}.

ישנם קהילות שבהם נהוג לתת לילדים לגנוב את אפיקומן אולם רבותינו נשיאנו שללו מנהג זה.

לאחר אכילת אפיקומן אין לאכול דבר עד הבוקר, כדי שישאר טעם המצה, אולם מותר לשתות מים בדיעבד{{הערה|משנה ברורה, סימן תע"ח, סעיף קטן ב' .}}

===ברך===
לאחר הסעודה יש לברך [[ברכת המזון]] אולם קודם לכן להכין את "[[כוס של אליהו]]", ולהכין כוס נוספת עליה מברכים בברכת המזון, ל[[מים אחרונים]] נוטלים את קצה האצבעות, אבל אין מעבירים את הידים על השפתיים (מחשש שרוי' - וכן נוהגים כל שבעת ימי הפסח). קרה שרצו להגיש מים אחרונים בכלי של כסף ומיאן הרבי מוהריי"צ.

ב[[ברכת המזון]] יש להוסיף גם "יעלה ויבוא" וב[[שבת]] "רצה".

לאחר גמר הברכה פותחים את הדלת{{הערה|כדי שנזכור שהוא ליל שימורים ואין אנו מפחדים ממאומה, ובזכות אמונה זו יבוא משיח, וישפוך הקב"ה חמתו על הגויים}} ואם חל בחול יוצאים עם נרות, ואומרים:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ וְעַל מַמְלָכוֹת אֲשֶׁר בְּשִׁמְךָ לֹא קָרָאוּ. כִּי אָכַל אֶת יַעֲקֹב וְאֶת נָוֵהוּ הֵשַׁמוּ. שְׁפֹךְ עֲלֵיהֶם זַעְמֶךָ, וַחֲרוֹן אַפְּךָ יַשִׂיגֵם. תִּרְדֹף בְּאַף וְתַשְׁמִידֵם מִתַּחַת שְׁמֵי ה'|מקור=תהלים פרק ע"ט, פסוקים ו'-ז'. שם פרק ס"ט, פסוק כ"ה. איכה פרק ג', פסוק ס"ו.}}

[[אדמו"ר הרש"ב]] אמר פעם לבנו [[אדמו"ר הריי"צ]] ש:"בפרט בעת פתיחת הדלת - אל תבקש גשמיות, בקש רוחניות"{{הערה|במחשבה.}}.

===הלל===
ממשיכים את אמירת "[[הלל]]" שאמרנו את התחלתו בסוף "מגיד", ואומרים "הלל גדול", "נשמת" ו"ישתבח", בשונה משאר ההגדה היה הרבי אומר קטעים אלו בקול רם.

את הפסוקים:{{ציטוטון|הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב, יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל, יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן, יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה', אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא}} יש להגיד שלושה ביחד, אולם בדיעבד יחיד יוצא לבדו ידי חובה{{הערה|רמ"א על שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תעט, סעיף א .}}

===נרצה===
שותים את הכוס הרביעית בישיבה, ולאחר מכן מכריזים "[[לשנה הבאה בירושלים]]", ומחזירים את היין לבקבוק תוך כדי שירת [[ניגון א-לי אתה]]{{הערה|והרבי אמר פעם: שהניגון "אל-י אתה" הוא סגולה לגילוי אליהו שזהו הכנה לביאת משיח, וענינו הוא ביאת המשיח}}.

ישנם כאילו שאומרים פזמונים לאחר מכן, אולם אין המנהג כך ב[[חב"ד]], בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי הדפיסו חומר הסברה לחגים, ושאלו לרבי מה יאמר העולם על כך שבהגדה של פסח אין את הפזמון "חד גדיא".ענה הרבי: [[אדמו"ר הריי"צ|הרבי השווער]] החזיק בדיעה, שהעולם צריך ללכת אחרי [[ליובאוויטש]], ולא ליובאוויטש אחרי העולם.

אין אומרים "חסל סידור פסח", בגלל שבחב"ד לא נגמר הפסח, אלא הוא נמשך באופן תמידי.

==ארבעת הכוסות==
{{ערך מורחב|ארבע כוסות}}
{{להשלים}}
==אחרי הסדר==
אין נוהגים לומר [[שיר השירים]] אחר הסדר. הרבי כותב: {{ציטוטון|שיש נוהגים לומר ולקרות שיר השירים.. בזמנים מסויימים במשך השנה. ולפי מנהג חב"ד - שאין אומרים זה.. מלבד יוצא מן הכלל שיש נוהגים לומר שיר השירים בליל הסדר, ובפרט בליל שני - כפי שנהג [[לוי יצחק שניאורסון (אב אדמו"ר שליט"א)|אאמו"ר]]}}.

משנת [[תשי"א]] עד שנת [[תש"ל]], לאחר הסדר (בלילה השני), היה הרבי נוהג להתוועד (כמובן - בלא שתיית "לחיים") בבית הכנסת.

חייב אדם לעסוק כל הלילה בהלכות פסח וב[[יציאת מצרים]] ולספר על הנסים והנפלאות שעשה [[הקדוש ברוך הוא]] לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. אדמו"ר הריי"ץ סיפר שכאשר היינו אברכים, היו בליל פסח ערים כל הלילה. בליל פסח השערים פתוחים, ואפשר לקבל בו הרבה.

נוהגים לקרות בלילה זו רק פרשת "שמע" וברכת "המפיל", אבל לא שאר דברים שנוהגים לקרות בשאר לילות - כי לילה זה הוא לילה המשומר מן המזיקין (בחוץ לארץ בלילה השני קוראים [[קריאת שמע שעל המיטה]] כרגיל כמו בכל יום טוב).

==אכילה ושתייה לאחר אפיקומן==
{{להשלים}}
==בתורת החסידות==
[[הרבי]] מסביר שסדר ההגדה נכתב בצורה כזאת כדי לענות על שאלות הילד, היא פותחת ב"הא לחמה עניה" כדי לענות על הסיבה שבגללה יש עוד גאולה אחרי גאולת מצרים, והוא מפני שעדיין אנחנו נמצאים בגלות, אולם גאולת מצרים היא פתחה את הפתח לגאולות שאחריה, נקודה שמורחבת בהמשך ההגדה, שגאולת מצרים יכלה להיות האחרונה, אולם מכיוון שלא זכינו והיינו שקועים בטומאה "ויוציאנו ה' משם ביד חזקה" כנגד מידת הדין, הסיבה גם שהיינו שקועים בטומאה ובמצרים היא מפני שהמצרים "וירעו אותנו, נהיו רעים שלנו.

וזהו גם הסבר המשפט שבהגדה "מתחילין בגנות ומסיימים בשבח"{{הערה|רב סבר שגנות זה השיעבוד והשבח זה שיצאנו ממצרים, ושמואל סבר שגנות זה שאבותינו עבדו ע"ז ובסוף חזרנו בתשובה - משנה, מסכת פסחים, פרק י', משנה ד'.}}, שבתחילה יצאנו ממצרים מלמעלה שלא היינו ראוים לכך אבל רק בזכות הקב"ה יצאנו, אולם בסוף מגיע ה"שבח" שמצד העבודה מלמטה "בית הבחירה לכפר על עוונותינו".

וע"י סיפור יציאת מצרים זוכים ל[[גאולה האמיתית והשלימה]]{{הערה|"שערי המועדים" - פסח ח"ב, עמ' ס"ט - ע"ט}}.

==קישורים חיצוניים==
*{{HebrewBooks|[[הרבי]]|'''שערי המועדים - פסח'''|15864}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/03/blog-post_52.html וידאו מרתק: הרב אופן בתיאור מרגש מליל הסדר אצל הרבי]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית|}}
*'''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/lecture/44374/ תיעוד מרתק: חסידים מספרים על ליל הסדר עם הרבי]''' {{וידפו}}

==ראו גם==
*[[סדר לדוגמא]]
*[[ליל סדר ציבורי]]

==לקריאה נוספת==
*[[פסח חסידי]]

{{הלכה}}
{{פסח}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:ליל הסדר]]
[[en:Night of the Seder]]

תענית אסתר

2025-03-02T19:49:12Z

Azaria770:

{{פירוש נוסף|נוכחי=יום התענית|אחר=יום בלוח השנה העברי|ראו=י"ג באדר}}
[[קובץ:מחצית השקל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|חסידים מקיימים את מנהג 'מחצית השקל' ב[[תענית אסתר]] ב-[[770]], במטבעות שבהם השתמש [[הרבי]]]]
'''[[תענית]] [[אסתר]]''' - יום צום הנהוג ב[[י"ג באדר]], ערב [[פורים]], הנקרא על שם [[אסתר המלכה]]. בשנים שבהם חלה התענית ב[[שבת]], מקדימים את התענית ליום חמישי [[י"א באדר]]. תענית זו אינה [[מדרבנן]] ואינה מוזכרת בתלמוד, אלא מנהג ישראל הוא, ולכן נהוג להקל בדיני תענית זו ביחס לשאר התעניות.

==סיבת התענית==
המקור הראשון למנהג להתענות ביום זה הינו ממדרש תנחומא, ומובא גם ב[[רמב"ם]]: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן שנאמר 'דברי הצומות וזעקתם"{{הערה|הלכות תעניות פרק ה' הלכה ה'}}, היינו שהתענית אינה ככל התעניות אשר מטרתם להתאבל על מאורע עצוב שהתרחש באותו היום, אלא כזכר וסימן לתענית שהתענו בנ"י בזמן גזירת המן, כאשר יצאו למלחמה עם שונאיהם בי"ג אדר.

הרבי מביא שבשנה הראשונה לא יכלו בני ישראל לצום מאחר ואחזו באמצע המלחמה, והאדם היחיד שהצום לא היה מסוכן בשבילו - הייתה אסתר שהייתה בארמון המלך ולכן רק היא יכלה לצום ביום זה{{הערה|תורת מנחם חלק נ"ט עמודים 405–409, וראה אגרות קודש כרך כו עמ' שמח-שמט}}.

==מנהגי תענית אסתר==
חולה (אפילו שאין בו סכנה){{הערה|רמ"א סימן תרפ"ו ס"א. וכן המצטער הרבה מכאב עיניים (שם), וזקנים תשושי-כח (כה"ח תק"נ ס"ק ו).
}}, מעוברת ומניקה{{הערה|רמ"א שם. והיינו במעוברת אחר מ' יום או שמרגשת חולשה יתירה, ומניקה - בפועל (ראה נטעי-גבריאל בין-המצרים פ"ה, וש"נ).}}, ויולדת כל ל' יום{{הערה|דינה כחולה (שו"ע [[אדמו"ר הזקן]] סימן של ס"ה), נטעי-גבריאל שם.}} - פטורים מהתענית{{הערה|לעניין חתן וכלה בז' ימי המשתה בתענית זו דנו בפוסקים, ורבים מקילין. ראה משנ"ב סימן תרפ"ו בשער הציון ס"ק טז, כף-החיים תקמ"ט סק"י ותרפ"ו סקט"ז וס"ק כח, קיצושו"ע סימן קמא ס"ב, שו"ת יחווה-דעת חלק ב' סימן עח, ונטעי-גבריאל [[נישואין]] חלק ב' פכ"ה ס"ג-ד וש"נ. וכל-שכן בקביעות הנוכחית, כמובן.}}.

מי שלא ישן, מותר לו לאכול עד שיעלה עמוד השחר{{הערה|בסידור [[אדמו"ר הזקן]] 'סדר ספירת העומר' כ' שהצום מתחיל בעלות-השחר. וראה אגה"ת פ"ג, [[לקוטי שיחות]] כרך כב עמ' 313 ו'התקשרות' גיליון קא עמ' 17. שיחות-קודש [[תשנ"ב]] חלק ב' עמ' 494 על ידי ציון 12.}}. השוכב לישון ובדעתו להשכים לאכול או לשתות, יתנה בפירוש לפני ה[[שינה]] שיוכל לאכול או לשתות. ואם רגיל לשתות בקומו, אין צריך להתנות לשתייה{{הערה|שו"ע סימן תקס"ד ונו"כ. ב[[אגרות קודש]] חלק ג' עמ' עה איתא, שגם לפי האוסרים זאת בכלל על-פי הזוהר, מותר לכל הדיעות באם עושה זאת לרפואה, לכוון דעתו בתפילה וכיוצא בזה.}}.

הציבור אומר 'עננו' רק במנחה. הש"ץ אומר (ב[[חזרת הש"ץ]]) 'עננו' בברכה בפני עצמה בין ברכת 'גואל ישראל' לברכת 'רפאנו', "אם יש בבית-הכנסת אף רק שלושה מתענים"{{הערה|ספר-המנהגים עמ' 45, וש"נ לפסקי דינים לאדמו"ר הצמח-צדק או"ח סימן תקס"ו ולשו"ת שלו שער המילואים ס"ח, עיי"ש. ואף ב[[אגרות קודש]] חלק ט"ז עמ' שיג ובהגהות הרבי ללוח כולל-חב"ד [[תשט"ז]] (הובא בלוח זה להיום) מעתיק הרבי רק "ג' מתענים" ללא איזכור ה"שבעה שאכלו" כלל (וראה 'התקשרות' גיליון לג עמ' 18).}}. ואם אין, אומרו ב'שומע תפילה'{{הערה|משנה-ברורה סימן תקס"ו ס"ק יג.}}.

===[[סליחות]]===

אומרים{{הערה|סידור תהילת ה' עמ' 359. ובהוצאת קה"ת אה"ק שלהי [[תשס"ב]] עמ' 394.}} אותן בעמידה{{הערה|מובא מס' קיצור של"ה.}}, ובמיוחד: אשמנו, י"ג מידות, שמע קולנו, וכן אבינו מלכנו. מנהגנו לאומרן אחרי אמירת תחנון, 'והוא רחום' ו'שומר ישראל'{{הערה|כך נהגו תמיד במניין של הרבי בתענית ציבור שחלה בימי שני וחמישי (ואינו דומה לסדר הסליחות דצום-גדליה, כי שם נכלל 'שומר ישראל' בנוסח ה'סליחות').}}, בסדר דלהלן{{הערה|על פי לוח כולל-חב"ד, ספר-המנהגים עמ' 53, ו'ליקוט טעמים ומקורות' של הרבי שבסוף ה'סליחות - מנהג חב"ד'. כשהיה הרבי מתפלל עם הציבור (כגון בעברו לפני התיבה בשנות האבלות [[תשכ"ה]] ותשמ"ח), לא היה אומר 'אשמנו', כיוון שכבר אמרו בסדר התפילה, אך בשנת [[תשכ"ו]] יצא אל הציבור רק לאמירת ה'סליחות', ואז אמר 'אשמנו' מפני שלא היה זה אצלו בסדר התפילה ('אוצר' עמ' רנ).
}}:

קווה קיווינו / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אדם בקום / א-ל מלך{{הערה|בהקלטות מתפילת הרבי ניתן לשמוע בבירור "כמו שהודעת", כנדפס בסידורי תהלת ה' הישנים, ולא "כהודעת", כנדפס בכל מקום במחזור השלם וב'סליחות - מנהג חב"ד'. וראה ב'לוח השבוע' בגיליון תרמ"ט הערה 12.}}, ויעבור / כי עמך / כרחם / אלוקינו ואלוקי אבותינו, אתה הא-ל / א-ל מלך, ויעבור / במתי מספר{{הערה|פיוט מסוג 'פזמון'. במראות-קודש מתענית אסתר [[תשמ"ח]] ברור שהרבי חזר את כל החרוז הראשון גם בין כל בית ובית.}} / א-ל מלך, ויעבור / זכור רחמיך{{הערה|סידור תהילת ה' עמ' 347. בהוצאת קה"ת אה"ק שלהי [[תשס"ב]] עמ' 406. וצ"ל 'פקדנו בישועתך', ללא וא"ו, כבפסוק, וכן נדפס ב'סליחות - מנהג חב"ד'.}} / זכור לנו ברית אבות / זכור לנו ברית ראשונים / שמע קולנו{{הערה|פותחים הארון ואומרים פסוק אחר פסוק, [[שליח ציבור|חזן]] וקהל, עד הפסוק 'אל תעזבנו' ולא עד בכלל, ואחרי "אתה תענה, ה' אלוקינו" סוגרים הארון.}} / (הרשענו ופשענו){{הערה|מדלגים "או"א... אשמנו... סרנו...", כיוון שכבר אמרו זאת בנוסח התפילה. י"א שהרבי דילג גם "הרשענו ופשענו". הערה: בסליחות עשרה בטבת תשכ"ה, שומעים בקלטת איך שהרבי אומר הרשענו.}} / משיח צדקך / א-ל רחום שמך{{הערה|הרבי כשעובר לפני התיבה אומר "למען אמיתָך... בריתָך" וכו' עד גמירא, כמו בניקוד הנדפס בסידור ב'הושענא' ליום הראשון.}} / עננו ה' עננו{{הערה|"רך לרצות" - ב[[אגרות קודש]] חלק ב' עמ' קסג מסיק שהעיקר לנקד "לִרְצות", ויש לברר איך נוהג הרבי כש"ץ.}} / מי שענה לאברהם / רחמנא דעני{{הערה|במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן תפילה זו בסיום הסליחות (ספר-הניגונים, ניגון רמז).}} / 'אבינו מלכנו' הארוך{{הערה|במניין של הרבי נהגו תמיד לנגן: "אבינו מלכנו, אין לנו מלך אלא אתה" (ספר-הניגונים, ניגון ו). אין מנהגנו לומר חלק מ'אבינו מלכנו' פסוק בפסוק קהל וחזן, אלא אומרים כולו יחדיו מתחילה ועד סוף ('אוצר' אלול-[[תשרי]] עמ' קב). בסידורי תורה-אור ותהילת-ה', והחל משנת [[תשמ"ט]] גם במחזור השלם, נדפס: זְכוּיות, וזאת על פי לוח התיקון לסידור [[תורה אור]] (נ. י. תש"א) - 'אוצר' שם עמ' קא.}}, ובו: 'ברך עלינו שנה טובה'; 'זכרנו ל...' [ולא 'זכרנו בספר'{{הערה|ספר-המנהגים עמ' 45.}}] / ואנחנו לא נדע / חצי קדיש.

===קריאת התורה===

קוראים 'ויחל' ב[[שחרית]] ובמנחה גם אם יש רק שלושה מתענים{{הערה|ספר-המנהגים שם.}}.

מי שאינו מתענה, לא יקראוהו לעלות לתורה{{הערה|שו"ע סימן תקס"ו ס"ו בשם יש מי שאומר, והובא למעשה בשו"ת צמח-צדק (שער-המילואים חלק א' סימן י, ובמהדורת [[תשנ"ד]] או"ח סימן קי). במשנ"ב ס"ק כ הביא מסידור דרך-החיים דה"ה למי שאין בדעתו להשלים התענית, ויש מקילין בזה (שערי-אפרים ש"א ס"ט רק במקום צורך גדול, ובשו"ת שואל ומשיב תנינא חלק ב' סימן נח ושו"ת אפרקסתא דעניא סימן עז מקילין בכלל, ולכאורה כן משמע משו"ת הצמח-צדק הנ"ל המביא לצירוף גם "ז' שאכלו פחות מכשיעור" שהרי מדובר שאחר כך יאכלו כרגיל).}}. ואם קראוהו ב[[שחרית]] - יעלה{{הערה|לוח כולל-חב"ד.}}.

את הפסוקים: "שוב מחרון אפך...", "ה' ה' א-ל רחום... ונקה", "וסלחת לעווננו" - אומר הציבור בקול רם ורק אחר שסיימו, אומרם הקורא בתורה{{הערה|שערי-אפרים שער ח סעיף קז}}. הרבי, כשעלה לתורה, התחיל לאומרם יחד עם הציבור{{הערה|וסיים עם הש"ץ, 'התקשרות' גיליון מ ס"ע 18. ודלא כמו שכתוב בשערי-אפרים שם, שאומר רק עם הש"ץ.}}.

בקריאת הפסוק "ויקרא בשם ה'"{{הערה|לוח כולל-חב"ד, צום גדליה. במג"א (תקס"ח ס"ק ה, בשם אבודרהם) כ' זאת על האמירה בתפילה. ומש"כ זאת בלוח רק בקשר לקרה"ת, י"ל כיוון ששם חייבים לקרוא דווקא כפי הטעמים (ליקוטי-שיחות כרך טז עמ' 572. ומשמעם - שה' קרא, כפי' רשב"ם וראב"ע, וכ"פ הרא"ם בדעת רש"י), אבל בתפילה ייתכן לפרש שמשה קרא (כפי' האברבנאל, וכ"פ הגו"א והדברי דוד בדעת רש"י. גם בדרז"ל יש מקום לב' הדעות, ראה תורה-שלמה שם [[אותיות]] מח-נה). לפי הנהוג, וכן נהג הרבי, כשאומרים 'א-ל מלך' מפסיקים בין התיבות הללו (כיוון שאז מצטטים את הפסוק ממש), מה שאין כן כשאומרים 'א-ל ארך אפים'. וע"ע.}} יש להפסיק מעט בין "בשם" ל-"ה'", כי בפסוק מופיע תחת המילה "בשם" טעם מפסיק, הטעם 'טיפחא'.

===מחצית-השקל===

נותנים 'מחצית-השקל' ל[[צדקה]] [ובפרט לבית-הכנסת ובית-המדרש, שהם בדוגמת המשכן והמקדש{{הערה|משיחות שבת פרשת שקלים [[תשכ"ד]] ותשמ"ב. אך אין בזה ח"ו שלילת נתינת [[צדקה]] זו לעניים כפשוטה, ראה [[ספר השיחות]] תש"נ עמ' 303 ([[ליקוטי שיחות]]חלק א' עמ' 182, וספר השיחות [[תנש"א]] חלק א' עמ' 320) - 'אוצר' עמ' רנג. וכשמניחים הגבאים קערה, רצוי לציין בה במפורש לאיזו מטרה נותנים.}}] ביום התענית{{הערה|ספר-המנהגים - מנהגי פורים. ומלשון זו נראה שאין זה רק קדימת הנתינה לפני פורים, אלא שיש לזה קשר ענייני עם התענית, כמו שכתוב במקור הדברים (מהרי"ל עמ' תכא, הובא בד"מ סימן תרצ"ד). ובכף-החיים שם ס"ק כה מבאר "כדי שיהא [[צדקה]] עם התענית לכפר". ומסיים, שמטעם זה יש לתיתו אז גם כשחל [[פורים]] במוצש"ק. וכ"כ בלוח כולל-חב"ד. ולכאורה עפ"ז צריך לתיתו אז גם בירושלים ת"ו, וכמו שאיתא בלוח עץ-חיים, ולא כמו שכתוב בלוח כולל-חב"ד לתיתו שם במנחת פורים-דפרזים. וע"ע.}} לפני מנחה{{הערה|לוח כולל-חב"ד, על פי הרמ"א תרצד ס"א ממהרי"ל.}}, זכר למחצית-השקל שקשורה לנס פורים, "הקדים שקליהן לשקליו"{{הערה|ספר-השיחות תש"נ חלק א' עמ' 299.}}.

כל אחד נותן שלוש{{הערה|בזמן המקדש נתנו מחצית אחת (וכן מנהג הגר"א, כף החיים ס"ק כג), והרמ"א כתב על פי המרדכי לתת ג', כיוון דג"פ תרומה [במקור: ג"פ מחצית] כתוב בפ' שקלים. אבל אין מקור (ואין מקום) לתת יותר ממניין זה (וכש"כ ג"פ ג').}} מטבעות של 'מחצית' מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן{{הערה|רמ"א סימן תרצ"ד ס"א (ומזה ברור שאין עניין כיום "להדר" לתת מטבעות של דולר. וגם לדעות אחרות - כיוון שאין בתוכן מתכת כסף, ראה פסקי תשובות כאן הערות 21–25). עניינה: נתינה בבת-אחת סכום השווה לכל, דהיינו עבודה שלמעלה מגדרי האדם - 'התוועדויות' תש"נ חלק ב' עמ' 311. ומהטעמים לזה: א) ברמ"א או"ח ר"ס תרצ"ד - כנגד ג' פעמים שכתוב 'תרומה' בפ' שקלים. ב) רמז לשלושת ימים שהתענו בימי אסתר, כדאיתא בספרים (מטה-משה סימן תשנ"ו, א"ר סימן תקס"ו ס"ק ב) שביום התענית יש ליתן סכום הסעודות לצדקה, כדי שמה שאינו אוכל ושותה באותו היום אכן יעלה לקדושה ממש - שערי-המועדים, אדר, עמ' קמה. ג) על דבר "אוריין תליתאי לעם תליתאי" רמז למתן-תורה בפורים "קיימו מה שקיבלו כבר", 'התוועדויות' [[תנש"א]] חלק ב' עמ' 332.}}, ומנהג זה כולל את כל ישראל, ועל-כל-פנים - כל אחד מבן עשרים שנה ומעלה, או החל מי"ג שנה. ומה טוב ומה נעים - שיחנכו גם קטנים לתת ג' מחצית-השקל מכספם [ו"מפורסם המנהג לתת גם עבור כל בני הבית"{{הערה|מג"א תרצ"ד ס"ק ג מהגהות מיימוניות, כף-החיים שם ס"ק כז, דרכי-חיים-ושלום סימן תתמג, שיחת תענית אסתר [[תשמ"ט]] - 'אוצר' עמ' רנג. - ולכאורה כאשר הם נותנים בעצמם, אין האב צריך לתת עבורם.}}], ובאופן שההורים עוזרים להם, שיוכלו לתת זאת מתוך הרחבה, ושיישאר להם עוד מספיק כסף לצורכיהם, כך שלא יחסר להם כלום{{הערה|שיחות-קודש [[תשנ"ב]] חלק ב' עמ' 787. ובספר-המנהגים שם, שהאדמו"ר נותן מחצית-השקל גם בעד הרבנית ובנים ובנות קטנים, ע"כ. וכמו ששנינו (שקלים פ"א מ"ה) "אם שקלו - מקבלים מהם". אגב, מהלשון 'מחצית-השקל' (שהיא לשון הרבי עצמו) מוכח שאין צריך להיזהר ולומר "זכר למחצית-השקל". (ולא כמנהג העולם שנזהרים בזה, וכ"ה בלוח כולל-חב"ד, על פי מסכת סופרים פכ"א ה"ד, סידור רע"ג, שו"ת גאוני מזרח ומערב סימן מ, שו"ת מהרש"ם חלק ב' סימן עד ועוד. וע' בפסקי תשובות שם הערה 27). והטעם נתבאר בשיחות-קודש [[תשכ"ו]] עמ' 219, כיוון שמוכח מהגמ' ב"ב ט, א ופירש"י ותוס' שם, וכן מהלימוד מהפסוק "כי באמונה הם עושים" שנאמר במחצית-השקל, לענייני [[צדקה]] - שגם עניינה של מחצית-השקל עצמה הוא צדקה, עיי"ש. וראה גם ליקוטי-שיחות כרך כא עמ' 469. [[ספר השיחות]] [[תשמ"ט]] חלק א' עמ' 287.
}}.

===מנחה===

התפילה - "בשעה מאוחרת"{{הערה|ספר-המנהגים עמ' 48 ובהערה - על פי הגמ' (תענית כו, סע"ב. הובאה להלכה בשו"ע [[אדמו"ר הזקן]] סימן קכט ס"א), שבתעניות "שאין בהן נעילה" נוהגים להתפלל [[מנחה]] רק "סמוך לשקיעת החמה".}}. וידבר וקטורת, אשרי, חצי קדיש, קריאת 'ויחל' כבשחרית, לשלושה עולים, והשלישי הוא המפטיר, ואין אומרים לאחריה חצי קדיש. מפטירים "דרשו ה' בהימצאו", ומברך אחר-כך שלוש ברכות עד 'מגן דוד'. יהללו, חצי קדיש{{הערה|במראות-קודש נראה, ש(גם) כאשר היה הרבי ש"ץ, התחיל את החצי-קדיש במנחת ת"צ מייד לאחר סיום ברכות-ההפטרה (כדי למנוע הפסק, על דבר מנהגנו במנחת ש"ק), ותוך-כדי אמירתו אמרו 'יהללו' והחזירו את הס"ת לארה"ק.}}.

מי שאינו מתענה וקראוהו לעלות לתורה, וצר לו להודיע זאת מפני חילול השם - יעלה{{הערה|לוח כולל-חב"ד בצום גדליה, ממשנה-ברורה סימן תקס"ו סוף ס"ק כא ושו"ת מנחת-אלעזר חלק ב' סימן עד.}}.

גם היחיד אומר 'עננו' בשומע תפילה, ללא חתימה, ומסיים "כי אתה שומע", ואם שכח (וכבר אמר שם ה' דסיום הברכה) אומרו בלא חתימה אחרי 'אלוקי נצור' קודם 'יהיו לרצון' האחרון, והש"ץ אומרו כב[[שחרית]] בין 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. הנוהגים נשיאת-כפיים בכל יום, נושאים כפיים בתפילה זו{{הערה|'לוח כולל חב"ד' בצו"ג, עשרה בטבת וכו', ובתענית זו נשמט. ולכאורה יש לנוהגים כך להקפיד על כל פנים כהספרדים שלא לישא כפיים אלא תוך חצי שעה שלפני השקיעה (כף-החיים שם ס"ק ז, על פי הב"ח. וראה ילקוט-יוסף חלק ה' עמ' 550 וש"נ, ונטעי-גבריאל הלכות בין-המצרים פי"ג ס"ו וש"נ).}}, וכשאין נושאים כפיים אומר ה[[שליח ציבור]] [[ברכת כוהנים]].

באם התענית נדחה, אומרים תחנון, ו'אבינו מלכנו'{{הערה|לוח כולל-חב"ד (כיוון שאין זה ערב פורים).}}.

הרבי הנהיג מחדש את המנהג הישן (שמקורו במשנה), לומר 'דברי כיבושין' אחרי [[מנחה]] דתענית-ציבור: "כדאי לעורר על המנהג הנ"ל, שבמקומות שאפשר לפעול זאת, יאמרו אחרי מנחה (כמה מילים, לכל הפחות) 'דברי כיבושין', או מזמור [[תהלים]] המתאים לעניינים אלו, ובמקומות שמצד טירחא דציבורא [או מצד ביטול מלאכה, וכיוצא-בזה] אי אפשר לפעול זאת - על-כל-פנים יהרהרו ב[[מחשבה]] עניין של 'דברי כיבושין', ומאחר ש'רחמנא ליבא בעי' - ובפרט עניינים הקשורים בתשובה, ש'עיקר התשובה בלב' - הרי 'מחשבה טובה, [[הקב"ה]] מצרפה למעשה'"{{הערה|לקוטי-שיחות כרך כ עמ' 352, וש"נ.}}.

==בחסידות==
[[הרבי]] מדגיש כמה פעמים את מעלתה של תענית אסתר שלא נקבעה בעקבות מאורע מצער, ולכן היותה "יום רצון לה'"{{הערה|כמו בשאר הצומות שנקראים "יום רצון לה'", ראה ישעיה נח, ה. [[אגרת התשובה - פרק ב']].}} הוא בתוקף גדול יותר מבשאר הצומות. מכיוון שכך, מסיק הרבי{{הערה|התוועדויות [[תשמ"ו]] ח"ב עמ' 695.}} גם שאפילו בזמן [[הגאולה]] כאשר כל הצומות יתבטלו, צום זה ישאר ויונהג, מכיוון שזהו יום נעלה של עת רצון, וממילא אין סיבה שיתבטל ואדרבה. עם זאת יהיה יום זה גם כן יום של שמחה, ואדרבה, ההפיכה לשמחה מודגשת בו במיוחד - שהרי הוא הכנה ל[[חג הפורים]], שכל ענינו הוא "ונהפוך הוא"{{הערה|התוועדויות [[תשמ"ו]] ח"ב עמ' 695, וראה בשיחת תענית אסתר תשמ"ח בכותרת, ועוד.}}.

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://chabad.info/video/beis-medrash-video/שיעורי-הרב-נחמנסון/דיני-תענית-אסתר-לחולים/ דיני תענית אסתר לחולים] מאת הרב [[יהודה לייב נחמנסון]] {{וידפו|}}
*'''[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=16042&CategoryID=2479 הסוד שמסתתר בתענית אסתר]''', שיחה מעובדת של הרבי בקשר לתענית אסתר {{בית חב"ד|}}
*'''[https://anash.org/new-video-of-taanis-esther-5751-released/ תענית אסתר תשנ"א]''' {{וידאו}}{{אנש}}
*'''[https://www.rebbedrive.com/taanis-esther תענית אסתר במחיצת הרבי]''', ארכיון סרטוני וידאו, באתר 'רבי דרייב' {{רבי דרייב}}
*'''[https://77012.blogspot.com/2023/03/blog-post_62.html הרבי מסביר: האם 'תענית אסתר' תישאר בגאולה?]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}

{{חגים וזמנים|}}
{{פורים|}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תעניות]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:פורים]]

ליל ויום שבת

2025-01-13T12:30:46Z

Azaria770: /* שתי שבתות */ הגהה

[[קובץ:נרות שבת.jpg|שמאל|ממוזער|200px]]
ליל ויום השבת מכונים גם "מעלי שבתא" ו"יומא דשבתא", בכל אחד מהם מאירה דרגה שונה. שתי דרגות אלו מכונות גם "שתי שבתות".

==עליית העולמות==
כפי שאדם העובד, הנה לאחר שמסיים את עבודתו, והוא חוזר אל עצמו, יש ב' שלבים בזה: 1. שהוא נרגע, ונהנה ממעשה ידיו. 2. כשהוא כבר רגוע ומתענג, מתגלה התענוג מפנימיות הנפש.

ועל דרך זה, כביכול, כאשר ה' ברא את העולם, הוא הוציא את הכוחות האלקיים שב[[עשרת הספירות]] להתגלות בעולם. וכאשר הגיעה השבת, הם חזרו למקורם. ובזה יש ב' שלבים, ליל שבת ויום השבת.

==ליל שבת==
בליל [[שבת]] מאיר התענוג מכך שהבורא (כביכול) "חזר" לעצמו – שאז היה "ויכל אלקים" כו', שכל הבריאה [[אור חוזר|חזרה]] אל ה[[עצמות]]. והיינו, ש"בו שבת וינפש", שבו חזרה [[פנימיות]] [[רצון|רצונו]] [[חכמה|וחכמתו]] שהייתה ב[[צמצום]] בעשיית מלאכה זו, ועלתה ונכללה בעצמות ממש, שזהו כמו שהיה הוא ושמו בלבד, קודם הצמצום הראשון.

דרגה זו נקראת גם "חקל תפוחין קדישין" (- [[שדה]] [[תפוחים]] קדושים), דרגה זו הינה כינוי ל[[מלכות]] של [[עולם האצילות]], כאשר נמשך בה גילוי התענוג העליון בעליית העבודה של ששת ימי החול.

==יום שבת==
ביום השבת מאיר תענוג עליון יותר, על ידי שבליל שבת עלה האור וחזר למקורו, ביום הוא חוזר ונמשך, ובתוספת מלמעלה (הנקרא "ברכת הוי'"). והיינו, שלאחר ש"ויכולו השמים.. וישבות" כו', אז "'''ויברך''' אלקים את יום השביעי", מכיון שברכה זו באה לאחר ההעלאה וההתכללות של ה[[אור חוזר]] בתחלה בעצמות.

דרגה זו נקראת גם "'''סעודתא דעתיקא קדישא'''" (- סעודת עתיק הקדוש), דהיינו גילוי מקור התענוגים, שלמעלה ממה שהתגלה בספירת המלכות – מ[[עתיק]].

הסיבה שההמשכה הינה נעלית יותר היא – שלאחר שאדם נח וחוזר למצבו הרגיל, הוא מתחיל להתנהג כמו עצמו; וכך על דרך משל, לאחר ש[[הקב"ה]] מתעלה מהעולם, הוא מתגלה כפי שהוא.

==שתי שבתות==
אומרת הגמרא{{הערה|שבת קיח, ב.}}: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן - מיד נגאלים, שנאמר{{הערה|ישעיהו נו, ד.}} "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתוב לאחריו "והביאותים אל הר קדשי" וגו'".

הרבי מבאר, שמכיוון שאלו הם דברי [[רשב"י]], ומכיוון שהוא זה שחיבר את [[ספר הזוהר]], דהיינו, שהוא פוסק על פי קבלה, לכן שניהם נכללים ב[[שבת]] אחת – כיוון שב[[שבת]] יש שתי בחינות.

==קישורים חיצוניים==
*[[אדמו"ר האמצעי]], [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaam/tch/s1/4/13/217d&search=%D7%9C%D7%99%D7%9C+%D7%A9%D7%91%D7%AA תורת חיים]
*[[אדמו"ר הצמח צדק]], [[ביאורי הזוהר]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15926&hilite=e0615675-8d7e-4ba6-a1f9-6a546296b1a7&st=%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%90+%D7%A7%D7%93%D7%99%D7%A9%D7%90&pgnum=22 עמ' יד]

{{הערות שוליים}}

{{שבת}}
[[קטגוריה:שבת]]