חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

ספירת היסוד

2011-02-11T02:20:51Z

95.86.80.170: /* אצל האדם */

{{ספירות}}
'''ספירת היסוד''' היא הספירת האחרונה מבין ששת ספירות ה[[מידות]], והתשיעית מבין [[עשרת הספירות]]. ענינה של ספירת היסוד היא ההתקשרות של כל המידות, והורדתם לידי מעשה בספירת ה[[מלכות]].

==ענינה==
ספירת היסוד היא הספירה האחרונה מבין ששת ה[[מידות]] וענינה הוא ההתקשרות והחיבור של המידות, והבאת המידות לידי תמצית. על ידי ההתקשרות של ספירת היסוד, יורדות ההשפעות של ה[[מידות]] אל ספירת ה[[מלכות]], שהיא כבר היציאה החוצה בפועל.

בפסוק "לך ה' הגדולה והגבורה", המרמז על שבע הספירות האחרונות, מרומזת מידת היסוד במילים "כי כל בשמים ובארץ". וזהו ענינה, לקשר את ההשפעות של המידות, שהם בבחינת שמים, אל בחינת הארץ שהיא המלכות.

עבודתו של [[יוסף הצדיק]] היתה במידת היסוד, ולכן נקרא הוא בשם "צדיק".

ב[[פתח אליהו]] נמשלת ספירת היסוד ל"אות ברית קודש, סיומא דגופא".

ספירת היסוד היא המשך ל[[קו האמצעי]] והיא המשך ל[[ספירת הדעת]] ול[[ספירת התפארת]].

==אצל האדם==

גם אצל האדם עניינה של ספירת היסוד הוא השפעה והמשכה מה[[אדם]] אל זולתו, והיא המאפשרת לו לצמצם את עצמו במטרה להסביר לזולתו{{הערה|ראה [[סידור עם דא"ח]] שער הסוכות.}}.

כמ-כן, גם באברי הגוף "מלכות - [[פה]]" ([[פתח אליהו]]), כמו הפה, שכל עניינו הוא בשביל הזולת, כך גם בחינת היסוד, כל עניינה הוא בשביל להשפיע ולהמשיך לזולת.

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%93 יסוד] באתר אינרפדיה.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:ספירות]]

רחמים

2011-02-11T02:18:58Z

95.86.80.170: /* ענינו בעבודה */

'''רחמים''' היא הפנימיות של ספירת ה[[תפארת]]. מבואר כי ענין הרחמים הוא ה[[ממוצע|מיצוע]] בין ספירת ה[[חסד]] וספירת ה[[גבורה]], שענינה הוא שאף על פי שלא שייכת השפעה מצד הדין, משפיה מצד מידת החסד. כן מבואר ב[[עבודה]] ענין "ליעקב אשר פדה את אברהם", שעל ידי בחינת הרחמים מבטל השנאה ומעורר ה[[אהבה]].

==ענינו==
ענין הרחמים הוא הפנימיות של ספירת ה[[תפארת]]. שענין ה[[חסד]] הוא ההשפעה בלי גבול, גם למי שאין ראוי לכך, וענין ה[[גבורה]] הוא ההשפעה במידה ובצמצום, רק למי שראוי לכך, וענין הרחמים הוא שאף על פי שאינו ראוי לכך מצד מידת הדין, משפיעה מצד מידת החסד.

מבואר שענין הרחמים הוא בבחינת [[קו האמצעי]] שהוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. שמצד הרחמים יכול להשפיע לבחינות הנמוכות ביותר. שמצד ענין ה[[אהבה]] צריך להיות יחס מסויים בין המשפיע למושפע, אבל מצד הרחמים יכול להשפיע אף לפחותי הערך.

==ענינו בעבודה==
ענין הרחמים ב[[עבודת ה']] הוא לעורר רחמים רבים על נפשו שירדה ל[[עולם הזה]] מלא ה[[קליפות]] ו[[סטרא אחרא]] שכנגד ה' ממש. שהנפש בהיותה חצובה מתחת [[כסא הכבוד]], ובהיותה ב[[גן עדן]] ונהנית מ[[זיו השכינה]], היתה במעמד גבוה ביותר, וירידתה ל[[עולם הזה]] הוא השפלה וירידה לה.

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%A8%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D רחמים] באתר אינרפדיה.

[[קטגוריה:ספירות]]

שמחה

2011-02-11T02:08:40Z

95.86.80.170: /* ראה עוד */

[[תמונה:זקנים_רוקדים.jpg|left|thumb|250px|חסידים זקנים בשמחה והתרוממות הנפש (ציור: זלמן קליימן)]]
'''שמחה''' בחסידות מובאת כצורך לעבוד את אלוקים מתוך שמחה. בספר התהילים נאמר: "עבדו את ה' בשמחה" ופסוק זה הפך לאחד המשפטים העיקריים של החסידות כולה. עבודת השם צריכה להעשות מתוך שמחה, וכאשר העשייה היא מתוך עצב ודכדוך, היא עלולה להביא לתוצאות לא חיוביות.

החסידות מלמדת, כי בעצם העובדה שניתנה לנו, לאנשים קטנים כמונו, הזכות לעבוד את האלוקים ולגרום לו לנחת רוח – יש מקור לא-אכזב לשמחה עצומה.

[[חסידות חב"ד]] מפרטת ומרחיבה נקודות אלה. ב[[היום יום]]{{הערת שוליים|ח' כסליו.}} מובא: אדם יתבונן, כמה גדולים חסדי ברוך-הוא שכזה קטן שבקטנים כמו האדם, יכול הוא לעשות נחת רוח גדול ועצום לגדול הגדולים וכמו שכתוב "ולגדולתו אין חקר", צריך האדם להיות תמיד במצב-רוח מרומם ולעשות את העבודה בלב ונפש חפצה.

== שמחה של מצווה ==

הבחינה של [[אברהם]] [[אהבה|אוהבי]], בחינת אהבה העליונה בבחינת [[דביקות]] האמיתי, מזה דוקא היא ה[[שמחה]] האמתית בקיום ה[[מצוות]], וכמו שמצינו ב[[רב ברונא]] שלא פסק חוכא מפומא כולא יומא משום שסמך גאולה לתפלה כו', וכמו [[רבה]] דהוה קא בדיח טובא ואמר [[תפילין]] קא מנחנא כו', וכן [[רבי זירא]] ב[[מסכת ברכות|ברכות]]{{הערת שוליים|ריש פ"ה.}}, דענין השחוק הוא מריבוי ה[[תענוג]] [[נפש אלוקית|בנפשו]] במה שסמך גאולה ל[[תפלה]] או ב[מצות תפילין] (ו[[ברש"י]] שם פי' באו"א), עד שבא לכלל תענוג מפולש בנפשו, שזהו סיבת השחוק ששרשו בעצמות מקור התענוג שאינו מורכב בשום דבר, וכמו בלעו"ז פלשתים ליצנים היו, שהשמחה והשחוק דליצנות הוא מדברים של הבל ושטות שאין בהם שום ענין כלל, והוא רק פתיחת הלב ביותר, וכמוו כן בחינת פלשתים דקדושה הוא פילוש ופתיחת הנפש בעצמותה בשחוק ושמחה הבלתי מורכבת בשום דבר, והוא ענין שמחה של מצוה, שהמצוה מביאה אותו לכלל שמחה ותענוג מפולש כו', וזה דוקא על ידי הקדמת אהבה ויראה בחינת אהבה העליונה להתענג על ה'.{{הערת שוליים|1=[[אדמו"ר מוהרש"ב]] המשך תער"ב חלק שלישי, בס"ד. המשך בכתב, שלא נאמר, א'רסה.}}}.
==קבלת היסורים בשמחה==
כאשר הגיע פעם חסיד ל[[ליובאוויטש]] וזכה לקירוב גדול מ[[אדמו"ר הצמח צדק]] למרות שלא היה ידוע לבעל דרגה מיוחדת בעבודת השם, תמה על כך [[אדמו"ר המהר"ש]], ולתשובתו השיב לו הצמח צדק: בעל [[יסורים]] כמותו קשה למצוא, והוא מקבל הכל במנוחה וב[[אמונה]] על דרך המובא בגמרא{{הערת שוליים|[[מסכת ברכות]] ס ע"ב.}} "צריך לקבולי בשמחה", שלקבולי בשמחה אין הכוונה לצאת בריקוד, הוא למדן ומבין חסידות וכולם מבטלים אותו, ולא ניכרת עליו שום התפשטות. וה״צמח צדק״ סיים: כזה זכאי שהטוב יבוא אליו בנגלה. כעבור שלוש שנים בא החסיד לליובאוויטש, כשהוא עשיר מופלג, עם מנין חסידים שהוביל עמו על חשבונו{{הערת שוליים|1=ספר השיחות ה'תש"ה [לה״ק] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15795&hilite=ed64b009-98b1-497b-b9e5-c839e09d3433&st=%D7%94%D7%9B%D7%A0%D7%94+%D7%9C%D7%AA%D7%A4%D7%99%D7%9C%D7%94&pgnum=155 עמ' ט-י].}}.

== ראה עוד ==
*[[מרה שחורה]]
*[[עצבות]]

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%A9%D7%9E%D7%97%D7%94 שמחה] באתר אינרפדיה.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:עבודת ה']]

יראה

2011-02-11T02:07:05Z

95.86.80.170: /* יראה עילאה */

'''יראה''' היא רגש של פחד או יראה אותו מרגיש ה[[אדם]] כאשר "מתבונן ומעיין בגדולת אין סוף ברוך הוא". רגש זה הוא לעומת רגש ה[[אהבה]]. היראה הינה השורש לכל השס"ה מצוות לא תעשה כיון שאדם הירא את הקב"ה לא יעבור על המצוות שציווה לא לעשות.

יראת ה' היא [[מצוות עשה]] כנאמר: "את ה' אלוקיך תירא". בחסידות מבואר כי ישנם שני דרגות עיקריות ביראת ה': יראה תתאה - יראת הרוממות ו[[יראה עילאה]] - ירא בושת. מצוות יראת ה' היא שורש ל[[שס"ה מצוות לא תעשה]].

==יראה תתאה==
יראה תתאה היא הדרגה הקודמת ב[[יראת ה']]. דרגה זו היא כנגד אות [[ה' תתאה]] של שם [[הוי"ה]] וענינה הוא קבלת עול מלכות שמים, ופחד ה' כפחד המלך שהיא יראה חיצונה ונגלית.
על [[יראה תתאה]] נאמר כי אם אין יראה אין חכמה, שיראה זו קודמת לחכמה. יראה זו היא הדרגה הראשונה אליה מגיע [[עובד ה']] ורק לאחריה יוכל להשיג את דרגת ה"יראה עילאה".

==יראה עילאה==
יראה עילאה היא הדרגה הגבוהה ב[[יראת ה']] והיא כנגד אות יו"ד שם [[הוי"ה]] וענינה הוא ירא בושת, שמתבושש מפני גדולה ה'. על יראה זו נאמר "אם אין חכמה אין יראה", שדרגה זו מגיעה ממקום שהוא למעלה מ[[ספירת החכמה]]. שעל ידי התבוננות איך כל דבר נולד ("איזהו חכם הרואה את הנולד") ונתהווה מאין ליש בדבר ה' ורוח פיו יתברך, ואי לזאת השמים והארץ וכל צבאיו בטלים במציאות ממש בדבר ה' ורוח פיו וכלא ממש חשיב, ואין ואפס ממש כ[[ביטול]] אור וזיו השמש בגוף השמש עצמה, ועל ידי זה בא לידי יראה עילאה.

יראה עילאה נמשכת מן [[פנימיות]] האלוקות שבתוך העולמות. ואי אפשר להשיגה אלא על ידי הקדמת היראה תתאה.

==קישורים חיצונייים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%94 יראה] באתר אינרפדיה.

[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:נפש]]

אהבה

2011-02-11T02:05:28Z

95.86.80.170: /* ענינה */

'''אהבה''' היא ענינה הפנימי של ספירת ה[[חסד]], וענינה הוא הרגש בלב של משיכת הנפש של האוהב אל הנאהב, והרצון להידבק בו. אהבה היא הראשונה מבין כוחות הנפש המתלבשים ושוכנים ב[[לב]] האדם.

מידת האהבה קשורה במצוות [[אהבת ה']] שהיא [[מצוות עשה]], כמו שנאמר "ואהבת את ה' אלוקיך". ב[[תורת החסידות]] מבואר כיצד ניתן להגיע לאהבת ה', וכן הפרטים והדרגות השונות שיש במצווה זו.

כנגד האהבה שבקדושה, שהיא אהבת ה', ישנה מידת האהבה מצד ה[[קליפה]], שהיא לאהוב את הדברים אשר נגד רצונו של הקב"ה, ולימשך ב[[תאווה]] בתענוגי עולם הזה.

==ענינה==

אחד מאופני הרגש שבלב. ענינו - התפשטות ומשיכת הנפש של האוהב אל הנאהב, והרצון לידבק בו.

רגש האהבה הוא כח הנמצא בכל נפש. גם בנפש הטבעית הבהמית, וגם בנפש האלקית. וכמובן שהוא שונה ומיוחד במהותו - בהתאם למהות הנפש אליו הוא שייך. ואין הכונה שהשינוי הוא רק בנושא הנאהב אשר משתנה בכל סוג אהבה -שהבהמית אוהבת ונמשכת לענינים בהמיים, ואילו האלקית - לענינים אלקיים. כי אין זה בהכרח תמיד, שהרי הבהמית מסוגלת גם להזדכך להתעלות ולאהוב אלקות, כמ"ש: ואהבת וגו' בכל לבבך וגו', ואמרז"ל: בשני יצריך, הרי שגם הנפש הבהמית יכולה לאהוב את ה', ואדרבה - רב תבואות בכח שור, שכאשר הנה"ב אוהבת את ה', הרי זה בתוקף יותר.

לעומת זאת, עלולה הנפש האלקית מצד התלבשותה בנפש הבהמית לרדת לגלות ולהזדהם בתאוות זרות, כמשל הידוע שנתבאר ב[[ספר התניא]] סוף פרק כ"ד.

נמצא שאין ההבדל העקרוני בין שני סוגי אהבה הללו מצד צורת וציור המדה, היינו, מצד הדבר הנאהב שכח האהבה מתלבש בו, אלא שעצם כח האהבה שונה הוא בכל נפש, אם זו נפש אלקית או טבעית.

==אהבה ויראה==
האהבה, שהיא הענין הפנימי של ספירת ה[[חסד]] עובדת בקשר הדוק יחד עם ה[[יראה]], שהיא הענין הפנימי של ספירת ה[[גבורה]]. וביחד נקראות הם בשם "דחילו ורחימו", שהוא לשון מה שנאמר "אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא". ומבואר כי אהבה ויראה נקראים בשם "תרין גדפין" שהם שני כנפי העוף שרק עם שניהם יכול העוף לעוף. כך על דרך משל, רק על ידי אהבה ויראה ביחד עולים ה[[תורה]] וה[[תפילה]] וה[[מצוות]] וכלל עבודת האדם.

מקור שני מידות אלו הוא בספירת ה[[דעת]], שספירת הדעת מתחלקת ל[[חסד]] ול[[גבורה]]. מן שני מידות אלו נמשכים שאר ה[[מידות]].

==טיבה==

השוני שבין כח האהבה של הנפש הבהמית לבין כח האהבה של הנפש האלוקית, מלבד ההבדל המהותי שהנפש הבהמית -וכן כל כוחותיה- היא מ[[קליפת נוגה]], ואילו הנפש האלקית היא מספירות הקדושה, הנה מלבד זאת, קיים בהם שוני הנובע מההבדל שבמבנה כוחות הנפש האלוקית לבין מבנה הכוחות בנפש הבהמית. שבנפש האלוקית - השכל הקר והמתון הוא העיקר והדומיננטי בין הכוחות, ולכן גם האהבה - אף שהיא בתחום הרגש החם, מכל מקום היא פועלת בסגנון השכל, היינו במתינות ורגיעה.

ולעומת זה בנפש הבהמית -כשמה כן היא- בהמה, אשר הרגש הוא השולט בה, והיינו מפני ששרשה מבחינת המידות שלמעלה, ולמעלה יותר - בחינת [[ז' מלכין דתהו]], ולכן כוח האהבה שבנפש הבהמית הוא בתוקף רב ובהתפעלות רבה, וכנ"ל על הפסוק "ורב תבואות בכח שור".

==הרכבה==

כח האהבה עצמו, אף הוא מתחלק לשניים:
*1) עצם כח האהבה.
*2) הציור. (הנושא הנאהב שמתלבש בו).

ולדוגמא, בנפש הבהמית, הנה עצם כח התאוה של הנפש הבהמית הוא התכונה שהטביע ה' בנפש - לאהוב, ואילו הנושא שבו מתלבשת התאוה, הוא הציור של התאוה.

הכח עצמו אינו רע בעצם מהותו, אלא בריאה חיובית שברא ה', והוא "הטוב שבנוגה", שהרי אפשר גם שיתאוה לעניני אלקות, וכנ"ל -ואהבת וכו' בשני יצריך וכו', אלא שהענינים החומריים והגסים - שבהם מלובשת ומצטיירת התאוה, ובהם באה לידי ביטוי - הרי הם השליליים.

הציור הרע הזה הוא הנקרא יצר-הרע, והיינו מה שמתאווה בזה למלאות תאות נפשו - אפילו בדברים המותרים, אלא שהם מיותרים שאינם דרושים לצורך עבודת ה', והמניע להם הוא רגש האנוכיות שבאדם, שזהו רע.

יתר על כן - אפילו אם אין הדברים שמתאוה להם בגדר מותרות, אדרבה, הן צורך הגוף וקיומו, אלא שהחיסרון נובע ממנו - שכונתו אינה לשם שמים - אלא רק למלא תאות נפשו, הרי זה בחינת רע, וצריך להפריד, להסיר ולדחות לגמרי [[לבוש]] זה מהנפש, ותמורתו צריך להלביש את הכח המתאוה בענינים חיוביים הבאים מצד הקדושה. וכמו שכתוב "הסירו [[בגדים צואים|הבגדים הצואים]] מעליו גו' והלבש אותו מחלצות".

כמו כן בכוח האהבה שבנפש האלקית, שאף הוא בשניים:

*1) עצם כוח האהבה, שהוא בריאה אלקית המשתלשלת מעשר ספירות דקדושה.
*2) הציור של האהבה, שלעיתים הוא תואם את הרמה האלקית של עצם הכח, באהבה עזה כרשפי אש בחשיקה וחפיצה ותשוקה ונפש שוקקה לגדולת אין-סוף ב"ה, ולעיתים יורד כח האהבה שבנפש האלקית ושרוי בגלות ומתלבש בענינים החומריים של הנפש הבהמית, אזי ציורו-צורתו רעה.

==דירוגה==

בכל אחד מסוגי אהבה אלו ישנם כמה מדריגות ומעלות. כך בנפש הטבעית וכך בנפש האלקית.

החלוקה הפשוטה בבחינות השונות שבאהבה הן שתים:

*1) האהבה הגלויה שבנפש האלקית המתלבשת בגוף, והיא בבחינת [[נר"נ]]. ויש בה כמה וכמה סוגים ודרגות, אהבה "כמים", אהבה "כאש" או חשיקה, חפיצה וכו'.

מדריגת האהבה נקבעת על פי המדריגה בנר"ן ששם קבועה האהבה. דהיינו האהבה שמבחינת נפש שבנר"ן היא פחותה בערכה מהאהבה שבבחינת רוח, והאהבה שבבחינת נשמה היא גבוהה ביותר.

*2) האהבה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל, הבאה לנו בירושה מאבותינו אברהם יצחק ויעקב והיא בחינת חכמה שבנפש - כ"ח מ"ה, כח הביטול המוחלט של הנפש אל ה', הטבוע בבחינת עצם הנשמה - [[חיה]] ו[[יחידה]].

וכמו כן גם בנפש הטבעית יש הבדל בין האהבה והתענוג שבעצם הנפש הטבעית, שאעפ"י שאינו בא בהתפעלות חיצונית, אדרבה, פעולתו היא בקרירות, מכל מקום, הוא משוקע ומקושר בעצם תענוג נפשו הבהמית בענין רע רח"ל, ומתפשטת ומוציאה להתגלות עומק הרע רח"ל .

וכנגד זה האהבה והתענוגים שבחיצוניות הנפש הטבעית שבאה בהתפעלות ורתיחת התאוה , היא שטחית וניתנת לשינויים ביתר קלות.

==ענינה בקדושה==

שלוש מדריגות באהבה הן:

* [[אהבת עולם]].
* [[אהבה רבה]].
* [[אהבה בתענוגים]].

מדריגות אהבה אלו יבוארו להן, אך יצוין שכל אחת מהן כלולה ממדריגות ובחינות רבות חלוקות זו מזו וענפיהן מרובים.

לכח האהבה -כמו לכל כוחות הנפש- קיים שורש בנפש, ובחינות האהבה השונות נקבעות על-פי שרשן ומקורן בנפש.

השרש והמקור לאהבה הגלויה הוא השכל שבנפש המשכלת, כאשר מתבונן בשכלו בעומקא דלבא בדברים המעוררים את האהבה לה', כגון שמתבונן בגדולת ה' אין-סוף ב"ה ה[[ממלא כל עלמין]] ו[[סובב כל עלמין]] ו[[כולא קמיה כלא ממש חשיב]] וכו', ומעמיק דעתו בחוזק ובהתמדה בזה, עד שבא לידי תחושה והרגשה בטוב האלקי, בא לידי אהבתו, והיא הנקראת בתורת החסידות בשם אהבת עולם, משום שבאה מההתבוננות בגדולת ה' בהנהגתו את העולמות.

לפי אופי ההתבוננות ועוצמתה, כן תהיה מדרגת האהבה ועוצמתה. שאם ההתבוננות היא בדרגה אלקית גבוהה, המאירה בעולמות העליונים, גם האהבה תהיה במדריגה גבוהה - בהתאם, וכן להיפך.

וכן ביחס לעוצמת האהבה, אם ההתבוננות תהיה בעומקא דלבא וכו', גם האהבה שתולד תהיה בעוצמה ותוקף. אבל אם ההתבוננות תהיה שטחית הרי גם האהבה תהיה כזו.

גם התאוה של הנפש הבהמית היא תולדה של השכל. והיינו, השכל של הנפש הבהמית. והראיה, שהרי המדות הן לפי ערך השכל, כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם, וככל ששכלו יתפתח ויעלה, כך גם תאוותיו תהיינה לדברים נעלים ומהותיים יותר.

אלא מכיון שבנפש הבהמית - המידות הן העיקר, הרי הולדת המידות מהשכל - ותלותן בו, אינן ניכרות כל כך, ואין צורך בהתבוננות שכלית בכדי שהתאוה הבהמית תתלהט, ומה שנראה בזה בעיקר - הוא רק הכוונת המידות על-ידי השכל, וכנ"ל - שהקטן חושק בדברים קטנים, ואילו הגדול ששכלו מפותח - מבקש למלא תאותו בדברים חשובים יותר.

כל הנאמר בזה הוא בדבר שרש האהבה הגלויה והמורגשת בלב, בין אם היא מהנפש האלקית, ובין אם היא מהנפש הבהמית. אבל שרש האהבה האלקית המסותרת - שבלב כללות ישראל, אינה בשכל האדם - המוגדר והמוגבל. אלא היא כלות הנפש בטבעה אל בוראה, למעלה מהשכל - טעם ודעת. כטבע הנר שמתנענע תמיד כלפי מעלה, שבטבעו נמשך תמיד אל שרשו ומקורו שלמעלה - מתחת גלגל הירח.

כך גם הנשמה - "נר ה' נשמת אדם", חפצה וחשקה בטבעה ליפרד ולצאת מן הגוף ולידבק בשרשה ומקורה בה' חיי החיים ב"ה. חפץ ותשוקה זו נובעת מכך שהנשמה האלקית שבאדם היא חלק אלקה ממעל ממש.

נמצא - ששרש האהבה המסותרת היא עצם הנשמה. משום כך אהבה זו קיימת בלב כל יהודי -יהיה מי שיהיה - בטבע נשמתו, ואין האדם צריך לעשותה ע"י ההתבוננות והשכל.

וכמו באר מים חיים המפכים מן התהום, שכדי שיהיו בו מים אין צורך למלא את הבאר - מים. אלא שצריך רק להסיר את הכיסוי - העפר והצרורות, המכסים ומסתירים את המים החיים שבו. כך גם בנשמה, האהבה הטבעית לה' קיימת בקרב כל ישראל, אלא שהיא נעלמת בעומק הלב.

אבל כאשר תתגבר נפש השכלית על החומר ותשפילהו ותכניעהו תחתיה, שהוא כמשל הסרת העפר והצרורות מעל פי הבאר, אזי תתלהב ותתלהט בשלהבת העולה מאליה, בלא שיצטרך האדם לעשות את האהבה ע"י פעולת ההתבוננות וכו'.

אהבה זו - שמעצם הנפש, נקראת אהבה רבה.

והנה אהבת עולם וגם אהבה רבה - שתיהן באות בדרך הצמאון ושאיפת האדם להדבק בה', ויש בזה יסורים בהתגעגע האדם אל אביו שבשמים.

אבל ישנה עוד אהבה שאף היא נובעת מעצם הנפש כמו אהבה רבה, אך היא מיוחדת בכך - שהצמאון והמבוקש באים כאחד, והיא הסוג השלישי - אהבה בתענוגים - להתענג על ה' מעין עולם הבא, ועל זה אמרו רז"ל: "עולמך תראה בחייך כו'", והיא באה לאדם מלמעלה, כעין קיבול שכר, וכדכתיב "עבודת מתנה אתן את כהונתכם" וגו'.

וזה לעומת זה עשה אלקים, שגם בנפש הטבעית הבהמית קיים דירוג:-

1) התאוה והרצון הטבעי שברא ה' בנפש. והיא התאוה הטבעית והבריאה לחיבור וקישור הנפש בגוף, ולכל דבר טבעי שנועד לגרום לקיום התקין והבריא של מציאות הנבראים. כמו תאבון בריא באכילה וכדו'. ובדוגמת התאוה ביחוד איש ואשה שהיה אצל אדם הראשון קודם החטא, שהיתה רק בשביל העמדת בנים. שגם התאוה היא מציאות חיובית, על-אף היותה תאוה גשמית וזקוקה לזיכוך.

2) התאוה בדברים המותרים ואפילו הנצרכים לקיום גופו ושמירת בריאותו, אלא שתאותו אינה לבריאות הגוף וקיומו, כי אם להנאתו החומרית.

התאוה החומרית מבוססת על האנוכיות והישות שבאדם, דבר המנוגד לאמונת האחדות - שאין עוד מלבדו כלל, המחייבת ביטול במציאות כל הנבראים. ובזה התאוה היא מציאות שלילית הצריכה תיקון, אעפ"י שהמעשה עצמו חיובי, שהרי הוא מועיל לקיום גופו ושמירת בריאותו.

3) תאוות זרות ורעות בתענוגי העולם הזה החומרי שאין בהם כל תועלת, ואדרבה, הן מזיקות לבריאותו הגופנית והנפשית כאחד. ובזה גם התאוה וגם המעשה הנובע ממנה - שליליים, וצריך לשוב על זה בתשובה.

==ההתכללות שבה==

באהבה טבעית שבנפש הא-לקית, כלולה גם יראה, והיינו, שמפני אהבה זו ורצון זה - לידבק בשרשה ומקורה [[אור אין סוף]] ב"ה, היא יראה ומפחדת בטבעה מנגוע בקצה טומאת ע"ז ח"ו שהיא נגד אמונת ה' אחד.

כלומר, שנזהר מאד מטומאת עבודה זרה - אפילו בלבושיה החיצונים (בלבד) של כוחות הנפש, שהם [[דיבור (לבוש)|דיבור]] ו[[מעשה (לבוש)|מעשה]], וכל-שכן ב[[מחשבה (לבוש)|מחשבה]].

זאת אומרת שהיהודי ירא להוציא מפיו איזה דיבור כל-שהוא הנוגד את האמונה בה' אחד - גם כשאין פיו ולבו שוין, אלא אפילו אם לבו שלם באמונת ה'. וכן ירא ונזהר שלא לעשות מעשה כל-שהוא נגד האמונה, כגון להשתחוות לעבודה זרה אפילו רק למראית עין.

==ענינה==

בגלל ההבדל בשרשי שני סוגי אהבה הנ"ל, קיים גם הבדל בענינן של האהבות הנ"ל.

ענינה של האהבה הגלויה שעל-פי טעם ודעת היא השאיפה להגיע לידי סיפוק רוחני, רויה ועונג אלקי, וכמארז"ל: "יפה שעה אחת של קורת בעולם הבא מכל חיי העולם הזה", והוא תענוג הנשמות ש"נהנין מזיו השכינה", והוא תענוג נפלא עד אין קץ.

נמצא, שנשמת האדם אפילו הוא [[צדיק גמור]] עובד ה' ביראה ואהבה בתענוגים, אף על פי כן אינה בטלה במציאות לגמרי וכל ענינה ושאיפתה - לקבל הנאה רוחנית ולהתחזק במציאותה, להיות דבר בפני עצמו הדבק בה' - ירא ה' ואוהבו, בבחינת "יש מי שאוהב".

אבל האהבה המסותרת ששרשה מעצם הנשמה - חלק אלקה ממעל, "שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלקית שבכללות ישראל שחפצה ורצונה בטבעה לידבק בשרשה ומקורה אור א"ס ב"ה", הרי כל ענינה ושאיפתה היא להתבטל במציאותה, ולהכלל באור אין-סוף ב"ה במסירות נפש ממש, שלא "בבחינת טעם ודעת ושכל מושג ומובן", כביטול הניצוץ באבוקה.

וכנ"ל במשל הנר ה"שואף" בטבעו לעלות להתבטל בשרשו, ומשום כך שלהבתו בתנועה תמידית כלפי מעלה.

{{סגל}}

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%90%D7%94%D7%91%D7%94 אהבה] באתר אינרפדיה.

[[קטגוריה:ספירות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]

ביטול

2011-02-11T02:04:10Z

95.86.80.170: /* ראו עוד */

'''ביטול''' הוא מושג יסודי ב[[עבודה]] וב[[משכיל|השכלה]], שענינו העדר ענין ה[[ישות]], והעדר תפיסת מקום.

== אופן הביטול ==

הביטול נעשה על ידי הכרה והרגשה בענינים הגבוהים ממנו, עד שישותו אינה תופסת בעיניו מקום. ענינה הפנימי של [[ספירת החכמה]] הוא הביטול.

בכללות בביטול יש שתי דרגות: "ביטול היש" ו"ביטול במציאות". בכל דרגא מדרגות אלו, ישנם תתי מדרגות רבות.

===ביטול היש===
ביטול היש הוא התבטלות של נברא לבורא, עד כדי הפיכת רצון העצמי לרצונו של [[הקב"ה]], באופן שלמתבטל אין שום רצון משלו. דוגמא לכך הוא ביטול ה[[אבות]] ל[[הקב"ה]], שמהות ביטול זה הוא כביטול המרכבה לרוכב, שם נראה בבירור שלמרכבה אין שום דיעה אישית והיא כפופה לדעת הרוכב לגמרי, וכך גם אמר [[אברהם אבינו]] על עצמו ואני עפר ואפר, המורה על ביטול היש - "ונפשי עכפר לכל תהיה" - כעפר שהכל דורכים עליו, אם כי נשארת עדיין ישות מסוימת, שהיא מתבטלת כלפי הקב"ה.

===ביטול במציאות===
לעומת זאת [[משה רבינו]] אמר: "ונחנו מה" - ביטול גמור מכל וכל, שזהו "ביטול במציאות".
==יין ושמן==
ב[[לשכת בית השמנים]] שב[[בית המקדש]] היו בה יין ושמן. על פי [[תורת החסידות]] זה רומז על צירוף עניני ה[[יין]] הרומז על שמחה ועבודה בהתפעלות והתלהבות, ושמן - עבודה בביטול ובחשאי, שזהו ענינו של שמן זית שנמשך אחר התפילה בביטול ואינו מהבהב. למרות שהיו בה יין ושמן היא נקראת לשכת בית שמניא, כי עיקר ההדגשה היא ענין הביטול{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ב]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16016&hilite=6dc5f073-d00d-4254-8b27-3011c9b4e7a8&st=%D7%94%D7%9C%D7%9C+%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F&pgnum=226 חלק ד'].}}

== ראו עוד ==
*[[אתכפיא]]

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.innerpedia.org/he/index.php?title=%D7%91%D7%98%D7%95%D7%9C '''בטול''' באתר אינרפדיה]

[[קטגוריה:עבודת ה']]
[[קטגוריה:נפש]]
{{הערות שוליים}}

בטול

2011-02-11T01:59:28Z

95.86.80.170: הפניה לדף ביטול

#הפניה [[ביטול]]