https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=95.86.110.4חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]2026-04-21T00:50:11Zתרומות המשתמשMediaWiki 1.43.1https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%93%D7%9D&diff=719297דם2024-11-03T11:41:12Z<p>95.86.110.4: </p>
<hr />
<div>הדם הוא נוזל הזורם בגוף האדם, וכן בבעל החיים, המעניק חיים לגוף. משמש כממוצע המחבר את הנפש הרוחנית עם הגוף הגשמי.<br />
<br />
==עניינו בעבודה==<br />
עניינו בעבודה הוא [[גבורה|גבורות]], ה[[עבודה]] בקו השמאל: ביטול וביטוש ה[[נפש הבהמית]] ע"י [[מרירות]] הבאה מהתבוננות בריחוקו מאלוקות{{הערה|ספר המאמרים תרצ"ט עמ' 234.}}. ע"י עבודה זו נמשך [[אור אין סוף]] ("נשמת" העולמות) להתקשר ולהתחבר ב[[מידות]] ("גוף" העולמות). כי אוא"ס המאיר במידות הוא כ[[נשמה]] המחיה את ה[[גוף]]{{הערה|לקוטי תורה שיה"ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}}.<br />
<br />
==רביעית דם שבו תלויה הנפש==<br />
מלבד הדם ה"רגיל" ישנה ב[[לב]] תמיד רביעית דם '''מצד עצמו'''{{הערה|ליקוטי תורה שיר השירים ל"א א'.}} והיא "רביעית דם שהנפש תלויה בו"{{הערה|שבת ל"א סע"ב, חולין ע"ב א'.}}. כלומר, בשונה משאר הדם (שתפקידו לחיות את האברים) הנה רביעית זו היא בשביל הלב עצמו, להיות משכן רוח החיים שבלב{{הערה|משכן הנפש הבהמית, וראה בתניא פרק ט'.}}, והיא כלי לרוח החיים{{הערה|מאמרי אדמו"ר הזקן תקע"א עמ' קצ"ז.}}.<br />
<br />
האופן בו מגיע דם ה[[נפש]] לכל ה[[אברים (בגוף)|איברים]] ומחיה אותם הוא ע"י הדם המתהווה מן המאכלים. תחילה מתעכל המאכל ומתבשל ב[[כבד]] (ששם נעשה דם ומתברר). המובחר שבדם נשלח ללב, מתאחד עם דם הנפש, ועד שנעשה '''הוא עצמו''' דם הנפש ממש{{הערה|לקוטי תורה שיה"ש אני ישנה וליבי ער קול דודי דופק.}}. בתחילה נסגר הדם בתוך הלב, ואחר כך נפתח הלב (ע"י כח שנמשך מן המוח) להמשיך הדם בכל האברים. ומאחר וכל הזמן [[עבודת הבירורים|מתברר]] ונשלח דם חדש מן הכבד אל הלב וכו', לכן דופק הלב תמיד בתנועה דרצוא ושוב בסגירה ופתיחה.<br />
<br />
==עניינו בעולמות==<br />
החיות והחמימות שבה מחיה הדם את האיברים (וברוחניות, האור האלוקי המחיה את העולמות{{הערה|אוה"ת דרושים לשבועות קס"ח, ויצא 354.}}) נמשכת מהגבורות{{הערה|כי חמימות מוספת חיות וקרירות הוא העדר והסתלקות החיות.}}. שורש גבורות אלו הוא בגבורות דעתיק יומין ([[בוצינא דקרדוניתא]] שבפנימיות הכתר) המלובשות במוחא סתימאה (הבחינה העליונה שבחיצוניות הכתר{{הערה|בחיצוניות הכתר שתי בחינות כלליות: בחינה התחתונה שבו היא [[אריך אנפין]] שהוא שורש העולמות, והעליונה היא [[מוחא סתימאה]] שהיא שורש התורה.}}) שמשם עיקר המשכת החיות לכל העולמות{{הערה|כפי שמתבאר בפרק נ"ב בתניא, שחיות העולמות מעיקר השכינה מתאפשר רק ע"י התלבשותה ב[[תורה]].}}. והיינו, עניין הדם ב"עולמות" הוא, שגבורות דעתיק מתלבשות במוחא סתימאה, משם (ע"י בחינת ה"[[שערות]]" היונקות ממנו) נמשכת התורה, ועניין התורה הוא להמשיך ל[[זעיר אנפין]] (שהם העולם עצמו{{הערה|כי המידות הן כדוגמת ה"[[גוף]]", והאור האלוקי המחיה אותם הוא ה"[[נפש]]".}} את החיות האלוקית.<br />
<br />
=== טעם שנקרא '''הקב"ה''' "לב"===<br />
מהפסוק "צור לבבי וחלקי אלוהים לעולם"{{הערה|תהילים ע"ג, כ"ו.}} לומד המדרש{{הערה|שיר השירים רבה ה' ב'.}} "שנקרא הקדוש ברוך הוא '''לבן של ישראל'''.<br />
ומסבירה תורת החסידות{{הערה|לקו"ת שיה"ש ל"ד א' בד"ה "אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק פתחי לי כו'", ומובא גם באוה"ת יתרו תתקל"ז ובשה"ש תקי"ח-ט}}, שטעם שנקרא הקב"ה לב הוא משום שהוא מחיה את העולמות כדרך שהלב מחיה את האיברים. ובפרטות, האיברים כולם (כל אחד מהם) מקבל חיותם משלוש בחינות שבדם:<br />
<br />
'''חיצוניות האיברים''' מקבלים את הדם ישירות מהכבד, שהבשר שורשו וחיותו מדם הכבד.<br />
<br />
'''אמצעיות האיברים''' מקבלת מהדם שבלב. היינו, את הדם המובחר שולח הכבד ללב (ולא לאיברים). ולאחר שהזדכך שם זיכוך נוסף נעשה בו בחינה רוחנית, ואז הוא נשלח דרך הגידים{{הערה|למעשה דרך שני סוגי גידים: גידים הדופקים וגידי הרוח. הראשונים מקבלים את הדם מחלל השמאלי שבלב, והשניים מחלל הימני. ו"למעלה" יותר - שני חללי הלב עצמם מקבלים מהמוחין: חלל הימני מקבל מחכמה, והשמאלי מבינה.}} לכלי האמצעי שבכל איבר ואיבר.<br />
<br />
'''פנימיות האיברים''' מקבלת מהמוח. הדם המזוכך ביותר שבלב נשלח למוח, שם הוא מזדכך פעם שלישית ונשלח לכלי הפנימי של כל איבר.<br />
<br />
וזהו שנקרא הקדוש ברוך הוא לב, "דכמו שהלב ממשיך חיות לכל האיברים כך הנה כתיב ואתה מחיה את כלם"{{הערה|תו"א, ד"ה בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה.}}. כי כל השפעת החיות לנבראים תלויה באתערותא דלתתא (בדוגמת הדם, שמגיע "מלמטה" מהמאכלים, וע"י שהולך ומזדכך נהיה כלי להמשיך את חיות הנפש באופן פנימי יותר ויותר).<br />
<br />
==אדם הראשון דמו של עולם היה==<br />
נאמר בירושלמי{{הערה|ספ"ב דשבת ה"ו.}} "אדם הראשון דמו של עולם היה שנאמר שופך דם האדם באדם דמו ישפך וגו', וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה".<br />
מסביר אדמו"ר הצ"צ{{הערה|ביאורי הזוהר תתקמ"ב, על פי פירוש רש"י על הפסוק "ויז נצחם על בגדי" (ישעיה ס"ג ג') ש"נצחם הוא דמם.}}, '''שהדם הוא תוקפו ונצחונו של אדם'''" (שהוא עיקר חיותו). כלומר, כשם שהדם הוא עיקר חיות האדם, כך אדם היה אדם הראשון עיקר חיות העולם (שע"י תורה ומצוות הוא הממשיך את האור האלוקי לחיות את העולמות). והיינו (כיצד הדם הוא תוקפו של האדם), גוף האדם (הכלול מרמ"ח איברים) נמשך מהמידות{{הערה|כי בלי המלכות הן תשע מידות. ומאחר וכל אחת מהן כלולה מכולן עולה החשבון 9X9=81. היות ובכל בחינה פרטית יש ראש, תוך וסוף (שלוש בחינות פרטיות) אז 81X3=43. על זה צריך להוסיף עוד את ה' חסדים המגדילים – ונמצא חשבון האיברים 248.}}. ומאחר והמידות נולדות ע"י התבוננות{{הערה|ראה תניא פרק ג' ובכ"מ.}} נקראת החיות הנמשכת להן מבינה "דם".<br />
<br />
<br />
וכן הוא על פי הקבלה (בתורת האר"י{{הערה|פרע"ח שער ספירת העומר פרק א'.}}): שאדם אותיות א-ד"ם: האל"ף (של א-דם) רומז לשם אהי"ה, ומשם נמשך הדם (אותיות ד"ם של א-דם).<br />
<br />
'''אהי"ה''' הוא פנימיות הבינה (בחינת עתיק המאירה בה{{הערה|כידוע שהתגלות עתיק היא בבינה.}}, שהיא כח ההולדה שבה להוליד את המידות). וזהו שבשם אהי"ה נרמז עניין הדם. דמכיון שהוא שורש חיות המידות מספרו בגמטריה ד"ם{{הערה|הכוונה למספרו בריבוע: (1+(1+5)+(1+5+10)+(1+5+10+5)=44}}. ו'''דם''' (של א-דם) הוא חיות האדם עצמו, כפי שנמשכה בפועל לחיות את המידות, ועד כפי שהן נעשות רמ"ח איברים.<br />
<br />
==המשכת דם דקדושה בקליפה==<br />
אברי האדם הם כלים המגבילים את הדם, הדם מחיה אותם באופן שהוא מוגבל בהם, ורק כשיש נקב (פצע) הוא יוצא לחוץ.<br />
<br />
על דרך זו ממש אברי האדם העליות (שהם הכלים הנעשים ע"י רמ"ח המצוות) מקבלים חיותם מהתורה, ומגבילים אותה שלא תצא להחיות את הקליפות{{הערה|שאמנם גם החיות שלהן היא מהקדושה, אך רק יניקה מועטת ביותר מבחינת אחוריים, כפי הראוי להם.}}. וכשעובר האדם (או מבטל) אחת המצוות הרי הוא פוצע את הכלים, ונמשך דרך הפגם ההוא יניקה גם מפנימיות האור האלוקי, וזו סיבת אריכות חורבן בית המקדש והגלות.<br />
<br />
דבר זה נרמז בנגלה דתורה{{הערה|מסכת גיטים נ"ו ב'}} בעניין טיטוס שגדר את הפרוכת ויצא דם: שהראו להם בזה מה שגרמו בעוונם, לתת חיות לקליפות עד שהחריבו את המקדש{{הערה|אוה"ת ואתחנן רמו-ז, ומובא במקומות אחרים בחסידות, שם מבוארים בזה פרטים נוספים.}}.<br />
<br />
==דם נעכר ונעשה חלב{{הערה|מסכת נידה ט' א'.}}==<br />
===הסבר הביטוי===<br />
מסביר הרבי האמצעי{{הערה|תו"ח שמות וארא נ"א א'.}} שאחר שהפך המאכל לדם ובא ללב, מהמובחר שבו יוצא למוח ושם נהפך מהות הדם לגמרי ונעכר ונעשה מהות חלב. ואותו מיץ החלב{{הערה|על פי משלי ל' ל"ג.}} מחזק כח השכל ואחר כך מתפשט ע"י הגידים היוצאים מהמוח לחיות רוחניות דק מאד לכל האברים והוא חיות נעלם מאד מערך מזג האברים (והעונג המורגש באדם אחר האכילה, הוא חיות זו הבא מהפיכת הדם). עניין זה קיים הן באיש והן באשה, אלא שבאשה הוא בריבוי יותר עד שנשפע ונתגשם ממנו חלב ממש בשדיים (כדי שיקבל התינוק השפעה היותר פנימית, שהחלב נמשך מחיות ההעלם שבמוחה, והוא יתרון היניקה על העיבור).<br />
<br />
===עניינו בעבודה===<br />
הוא המתקת הגבורות בשורשן (לא המתקת הגבורות ע"י שמתכללות בחסדים אלא), שהגבורות עצמן הופכות להיות חסדים (ע"י שמגלים בהן את שורשן), שלימות התשובה - זדונות נהפכו לו לזכויות{{הערה|מאמרי אדמו"ר האמצעי חג השבועות תקפ"ד, ד"ה להבין עניין הספירה.}}.<br />
<br />
==דם הקרבנות==<br />
עיקר הקרבנות הוא '''החלב''' (האמורים ש'''מקריבים''' על המזבח) '''והדם''' (ש'''זורקים''' על המזבח).<br />
בעבודה{{הערה|אוה"ת פנחס א'עא, חנוכה 570.}}, הדם (הבא מגבורות) הוא העלאה (קריאת שמע, רצוא, אורות), והחלב (שעניינו "תענוג") הוא המשכה (תפילת עמידה, שוב, כלים).<br />
<br />
והנה, עיקר ההעלאה (אינו בנפש האלוקית) אלא בנפש הבהמית (שלכן מקריבים דם '''הבהמות'''), שע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא תחדור מסירות הנפש לאלוקות גם בה.<br />
<br />
==דם מילה ופסח==<br />
דם הפסח הוא בירור נפש הבהמית אבל דם המילה חשוב כקטורת{{הערה|כי רגלי הסנדק דומה למזבח כאילו מקטיר קטורת לשמים. מטה משה חלק ז' פרק ד' אות ג'. וראה בדרכי משה יו"ד סי' רסה אות י"א}} – שהוא העלאת נפש האלוקית.<br />
<br />
על פי זה מסביר הרבי הצ"צ{{הערה|אוה"ת שה"ש תפ"ז.}} את המדרש (על הפסוק "פתחי לי אחותי"{{הערה|שה"ש ה' ב'.}}) המקשר את יציאת מצרים לזכות שתי המצוות (דם פסח ודם מילה): עניינה של יציאת מצריים היא חיבור אצילות ובי"ע (ובעבודה ביטול נפש הבהמית, שע"י זה היא מתחברת עם נפש האלוקית), ודבר זה נעשה ע"י דם פסח ודם מילה.<br />
<br />
==מכת דם==<br />
{{ערך מורחב|מכת דם}}<br />
[[מכת דם]] היא המכה הראשונה ב[[עשרת המכות]] אותם הביא ה' על מצרים כהקדמה ל[[יציאת מצרים]], ובה המים ב[[מצרים]] הפכו לדם. המכה הראשונה שבאה על מצרים הייתה דם, מכיוון שכאשר הקב"ה נפרע מאומה הוא נפרע קודם מאלילה. ומכיוון שמצרים סגדו ליאור (הנילוס), לכן המכה הראשונה הייתה בו{{הערה|[[רש"י]] על פסוק יז.}}. אחרי שטען [[פרעה]] "לא ידעתי את [[הוי']]"{{הערה|[[פרשת שמות]] ה, ב.}}, הראה לו ה' בשלושת המכות הראשונות ש"בְּזֹאת תֵּדַע כִּי אֲנִי הוי'". המצריים חשבו שהיאור הוא האלוקים שלהם, והוכיח להם ה' שיש מציאות גבוהה יותר ממנו{{הערה|[[כלי יקר]] [[פרשת וארא]] ז, יז.}}.<br />
<br />
[[הרבי]] מסביר שהתוכן של מכת דם בעבודת ה' של יציאת מצרים הרוחנית שבכל יום הוא: החלפת מי היאור הקרירים לדם אשר בטבעו הוא חם, מרמזים על הדרישה מהיהודי להפוך את הקרירות בעבודת ה' ולהכניס בה חמימות של קדושה{{הערה|[[ליקוטי שיחות]] חלק ב פרשת [[וארא]] עמ'- 119-125}}.<br />
<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:האדם וגופו]]</div>95.86.110.4https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A2%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C&diff=719296מערכת העיכול2024-11-03T11:38:15Z<p>95.86.110.4: </p>
<hr />
<div>{{איברים}}<br />
'''מערכת העיכול''' היא מכלול של איברים בגוף האדם אשר תפקידם לעכל את המזון, לברור מתוכו את החלקים הנצרכים לתזונת הגוף, ולהוציא מחוץ לגוף את שאריות הפסולת.<br />
<br />
המערכת בנויה כמין צינור ארוך בעל מקטעים רבים, כאשר הפתח העליון של הצינור הוא בלוע הפה, והפתח התחתון הוא בחלחולת ופי הטבעת. לפעולת מערכת העיכול שייכים גם איברים נוספים שאינם חלק מה'צינור' שתפקידם להפריש חומרים חומציים שונים המשתתפים בתהליך העיכול, דוגמת הכבד, כיס המרה והלבלב.<br />
<br />
האורך הממוצע של מערכת העיכול אצל אדם בוגר הוא כ־9 מטר.<br />
<br />
==האיברים הפועלים במערכת העיכול==<br />
בלשון התורה אין הבחנה חד משמעית לפרטי האיברים במערכת העיכול, אך בדברי חז"ל כבר מופיע הפירוט ב[[ארמית]]: ”מִפּוּמָא לְוֶשְׁטָא, מִוֶּשְׁטָא לְאִיסְטוּמְכָא, מֵאִיסְטוּמְכָא לְהַמְסֵיסָא, מֵהַמְסֵיסָא לְבֵית כַּסְיָא, מִבֵּית כַּסְיָא לִכְרֵסָא, מִכְּרֵסָא לְבֵי מְעַיָּה, מִבֵּי מְעַיָּה לִכְרוֹכֶת קְטִינָא, וּמִכְרוֹכֶת קְטִינָא לִכְרוֹכֶת עָבְיָא, וּמִכְרוּכַת עָבְיָא לְסַנְיָא דִיבֵי, וּמִסַנְיָא דִיבֵי לִפְטֶטְרָכָה, וּמִפְּטֶטְרָכָא לְבָרָא{{הערה|ויקרא רבה, פרשה ג, סימן ד.}}.<br />
<br />
לקמן החלוקה לאיברים בשמות הנהוגים כיום והתפקיד של כל אחד מהחלקים במערכת העיכול:<br />
*'''ושט''' – מהלוע יורד המזון אל הקיבה באמצעות קנה הושט.<br />
*'''סרעפת''' - קרום המפריד בין חלל החזה ואברי הנשימה לבין חלל הבטן, דרך פתח בתוכו מתחבר צינור הושט עם פתח הקיבה{{הערה|כדי שהמזון יתעכל כראוי, צריכה להיות 'מחיצה' (הסרעפת) שמבדילה בין איברי הנשימה לאיברי העיכול, וההבדלה הזו היא זו שנותנת את הכח לקיבה עצמה להבדיל ולהפריד בין האוכל והפסולת, ולכן בעת השינה דווקא שמסתלקת החיות מהאיברים העליונים, כח העיכול שבקיבה גדול יותר ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&st=&pgnum=425 אור התורה ואתחנן קמו]).}}.<br />
*'''קיבה (איצטומכא)''' – אגירת המזון הנאכל והתחלת פירוקו באמצעות הסביבה החומצית המופרשת לתוכה{{הערה|הנפח של שק הקיבה משתנה לפי הצורך: כשהוא ריק הוא מכיל כ-50 מ"ל בלבד, ויכול להגיע עד לליטר וחצי.}}.<br />
*'''המעיים''' - פירוק סופי של המזון ותהליך הספיגה של הגוף של החומרים הנצרכים מתוך המזון. אורך המעיים בממוצע הוא כ-6.5 מטר וקוטר הצינור הוא כ-3 ס"מ.<br />
*'''איברי הפסולת''' - הכרכשת, המעי הגס, והחלחולת, סופגים את שאריות הנוזלים ומהווים כר להתרבותם של חיידקים מועילים לגוף, ובסיום התהליך יוצאות הפרשות הצואה באמצעות החלחולת הכולל שרירים סוגרים המאפשרים לאדם לקבוע מתי יעשה את צרכיו, והפסולת מופרשת לבסוף באמצעות פי הטבעת. <br />
<br />
(לצד מערכת העיכול, פועלים הכבד, המרה והלבלב שמפרישים חומרים שונים המסייעים בתהליך עיכול המזון).<br />
<br />
אצל עופות שאינם יכולים ללעוס את המזון, הם בולעים אותו בשלימותו והוא שוהה בזפק להשריה קצרה, ולאחר מכן עובר אל הקיבה הקרויה אצלו בשם 'קורקבן', כיון שבשונה מהקיבה אצל בני אדם, קיבת השרירים הזו גם טוחנת בעצמה את המזון.<br />
<br />
==במבט תורני==<br />
האברים הפנימיים האחראים על העיכול קרויים בלשון התורה בשמות שונים כגון 'בני מעיים', 'כרס', 'קיבה'{{הערה|הזרוע והלחיים והקיבה".}} ו'קרביים'{{הערה|"ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו" (תהלים קד, א), "ראשו על כרעיו ועל קרבו" (שמות יב, ט), משנה תמיד ד, ב: "והקרביים מדיחין אותן שלשה פעמים במיעוטה".}}.<br />
<br />
לתהליך העיכול יש השלכות הלכתיות, כגון בנוגע לשיעור הזמן שעדיין ניתן לברך אחרי האכילה{{הערה|ברכות ח, ז: "עד אימתי הוא מברך עד כדי שיתעכל המזון שבמעיו", והוא משעה שהתחיל להיות רעב. ובאכילה מועטת השיעור כדי הילוך ד' מילין דהיינו 72 דקות (מג"א אורח חיים קפד, ה סק"ט).}}, וכן לזמן שצריך להמתין בין אכילת בשר וחלב{{הערה|לאחר אכילת בשר צריך להמתין שש שעות היות וזמן העיכול שלו ממושך יותר, ואילו לאחר אכילת חלב שמתעכל מהר יותר, צריך להמתין שעה אחת בלבד למנהגנו, אך במאכלי חלב שזמן העיכול שלהם ארוך יותר כגון גבינות קשות וכיוצא בזה, יש להמתין שש שעות כמו לאחר אכילת בשר.}}.<br />
<br />
פרטים רבים הנוגעים למערכת העיכול נידונים בהלכה בהקשר לשחיטת בעלי חיים, באם מוצאים מומים באיברים אלו, ואלו חלקים מתוכם ניתן להכשיר לאכילה וכיצד.<br />
<br />
בהלכה מופיע שאדם צריך להיפנות מנקביו קודם התפילה{{הערה|ברכות טו, א. וסמכו דבריהם על הפסוק בעמוס ד, יב: "הִכּוֹן לִקְרַאת אֱ-לֹוהֶיךָ יִשְׂרָאֵל", קהלת ד, יז: "שְׁמֹר רַגְלְךָ כַּאֲשֶׁר תֵּלֵךְ אֶל בֵּית הָאֱ-לֹוהִים".}}, ואף לא להתפלל עם קיבה מלאה, על יסוד מה שלומדים מהפסוק "וכל קרבי את שם קדשו"{{הערה|אור התורה תהלים שפג (וראה בתורה אור סוף דיבור המתחיל 'בשלח פרעה' בביאור מאמר חז"ל הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו).}}.<br />
<br />
==בתורת החסידות==<br />
איברי העיכול בכלל, והקיבה בפרט, מהווים משל בחסידות לבירור הנעשה בעולמות בין האור האלוקי והחיות הנעלית המעורבת עם האורות והחיות הפחותה יותר, ועד לפסולת הנדחית לגמרי.<br />
<br />
ברוחניות, התורה והמצוות הם ה'לחם' והמזון האלוקי{{הערה|כמו שכתוב על התורה 'לכו לחמו בלחמי', משלי ט, ה.}}, ובני ישראל הם ה'קיבה', אלו שמבררים את ה'מזון' ו'מפרנסים' את האדם העליון{{הערה|שלכן נקראים כנסת ישראל בשם רעיתי, מלשון רועה ומפרנסת, שבני ישראל זנים ומפרנסים כביכול את אביהם שבשמים.}}.<br />
<br />
כפי שבגוף האדם הקיבה מפרידה את הפסולת מהאוכל, והחיות המעולה והמזוככת ביותר נמשכת לאיברים העדינים, והחיות הגרועה יותר נמשכת לאיברים הגסים יותר, כך גם ברוחניות החיות המעולה יותר מתבררת ועולה בבחינת פנימיות ונעשית מזון לנשמות בגן עדן וכדומה, והפסולת יורדת למטה לבי"ע למלאכים וכיוצא בזה, ועד שמזה מגיעים התענוגים הגשמיים שהם ה'פסולת' הרוחנית{{הערה|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16082&st=&pgnum=411 דרך מצוותיך עמוד ר]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&st=&pgnum=425 אור התורה ואתחנן קמו].}}.<br />
<br />
כפי שבגשמיות יש את הקרביים העליונים (הקיבה, המסס, בית הכוסות) שתפקידם לברר, והקרביים התחתונים שתפקידם רק להוציא את הפסולת, כך ברוחניות, נשמות ישראל הם הפועלות את הבירור, ואילו המלאכים הם רק בבחינת 'קרביים התחתונים', שדרכם יוצאת הפסולת ונעשים כל עניני עולם הזה{{הערה|אור התורה תהלים שפג.}}.<br />
<br />
היבט נוסף שמבואר בחסידות הוא בכיוון ההפוך, שהיות ובירור המאכלים הוא ביטוי לבירור ניצוצות הקדושה, שכל נפילתם לעולם ב[[שבירת הכלים]] הוא בגלל ריבוי האורות ומיעוט הכלים, לצורך פעולת העיכול צריכה הקיבה שהיא ה'כלי' שמקבל את המאכלי להתרחב, ואילו המאכלים שהם האורות, צריכים דווקא להצטמצמם ולהיחתך דק, כדי שהכלים יהיו בהתאם לאורות{{הערה|שם=לקולויצ}}. <br />
<br />
התוכן הרוחני של הוצאת הפסולת רמוז גם בשמות בלשון הקודש, ש'צואה' הוא ב[[גימטריא]] ק"ב, מה שמתאים עם בחינת [[ק"ב ניצוצין דתהו]] שאינם יכולים להיתקן, ונדחים לחוץ ל'בית הכסא' שהוא בגימטריא של המלך הראשון ממלכי אדום, 'בלע בן בעור (מהעיר) דנהבה', שבהיותו הראשון - כולל את כל המלכים דתהו{{הערה|ובפרטיות, שמו הפרטי בלע, הוא גם בגימטריא 'צואה'.}}, וכן מקום הפסולת שהוא 'בית הכסא' הוא הלעומת זה של 'בית א-להים'{{הערה|שם=לקולויצ|1=[https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31679&st=&pgnum=7 לקוטי לוי יצחק חלק ג' עמוד י'].}}.<br />
<br />
כמו שבגוף האדם, מהפסולת ניתן להבחין על איכות המאכלים והמזון שהתעכל, כך גם ברוחניות, באמצעות ההתבוננות בחיצוניות השפע והפסולת שיורדת לעולם, בריבוי התענוגים הגשמיים ואיכותם שאינם אלא בחינת פסולת וצואה ביחס לחיות והתענוג האלוקי, אפשר להבין את עוצם וגודל העילוי בעולמות העליונים{{הערה|דרך מצוותיך שם עמוד ר.}}.<br />
<br />
בעבודת השם, עיקר הפעולה של הקיבה היא עבודתם של בעלי העסקים ו'תמכין דאורייתא', כי דווקא הם אלו שפועלים את הבירור של עניני העולם{{הערה|אור התורה משלי תקנא. תהלים שפג.}}.<br />
<br />
==לקריאה נוספת==<br />
#'''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=58826&pgnum=424 ספר הליקוטים דא"ח צמח צדק אות ק', ערך קיבה, קרביים]''', עמוד ע<br />
<br />
{{הערות שוליים}}<br />
[[קטגוריה:האדם וגופו]]</div>95.86.110.4