חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

זמן

2025-04-02T15:40:24Z

188.64.206.4:

[[קובץ:שעון 770 יפה יותר.jpg|ממוזער|250px|מכשיר להוראת הזמן - בחזית [[770]].]]
ה'''זמן''' הוא רצף האירועים מאז בריאת העולם, מהעבר להווה ולעתיד. המדידה שלו מתבצעת באמצעות תופעות מחזוריות בטבע, כמו תנועת השמש והירח, וכן באמצעות שיטות מדידה מדויקות יותר, כגון שעונים המודדים רגע, שעה, יום ושנה, המכוּונים לפי מהלך השמש והירח המקיפים את כדור הארץ.

זמן כרונולוגי מבטא את רצף האירועים מיום בריאת העולם, או חלקים ממנו. לעומת זאת, הזמן כמדד מבוסס על מחזוריות תנועת השמש והירח ביחס לכדור הארץ, כפי שנקבע במעשה בראשית: 'ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים... והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים' (בראשית א, יד). מאחר שהוא רציף ומדויק, הוא מאפשר קביעת זמנים מדויקים וניתן למדוד ולהשוות מולו חלקי זמן כרונולוגי, כמו משך אירוע או המרווח בין אירועים.

==בריאת הזמן==
בעניין בריאת הזמן על ידי [[הקב"ה]], כותב [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידור]] שער הקריאת שמע, בדיבור המתחיל להבין פרק ראשון דקריאת שמע.}} בשם [[המגיד ממזריטש]] כי הזמן הינו דבר מחודש שנברא בבריאת העולם כיתר הברואים. כך גם כתבו רבותינו הראשונים [[הרמב"ם]], [[רב סעדיה גאון]]{{הערה|1=[[אמונות ודעות]] מ"ג ד"ה והראיה הד'.}} וה[[רשב"א]]{{הערה|שו"ת תי"ח.}}, וכך כותבים ה[[רמ"ע מפאנו]]{{הערה|עשרה מאמרות, מאמר אם כל חלק א' פט"ז.}} ורבי [[עובדיה ספורנו]]{{הערה|בתחילת פירושו על התורה.}}.

הטעם לשיטתו של אדמו"ר הזקן היא, שהמציאות של הזמן והמקום מהווים יחד את מציאות של עולם מוגבל, עם הגבלות גשמיות.

ולדוגמא: אם מישהו ינסה לתאר לעצמו מצב בו העולם מאבד את מימד הזמן שלו – לא נשארת שום הגבלה גשמית, מכיוון שהאדם יכול תמיד לחזור בזמן ו'לתקן' את מה שהוא עשה, והוא נטול כל הגבלה.

וכן כאשר מאבדים את המימד של המקום מהעולם – מתבטלים ההגבלות הגשמיות: כולם נמצאים בכל מקום, כל אחד יכול להיות בשני מקומות באותה השעה, יכול להגיע לאיפה שירצה ולהיות איפה שרוצה. גם המשמעות של המצוות המעשיות מתבטלת, היות ואין משמעות להנחת התפילין על היד דווקא, כי אין מקום שנקרא קיבורת, ורבות הדוגמאות.

וממילא, זמן ומקום קשורים בהכרח אחד לשני, ובאותו רגע בו נוצרה מציאות של זמן, נוצרה ממילא המציאות של מקום גשמי ומוגבל, היות ואין משמעות של זמן אם אין שום הגבלה של מקום גשמי.

בזמן עצמו ישנם שני חלקים:

א. הזמן המשוער והנמדד, הוא פשוט שהוא נברא שהרי לפני בריאת העולם לא היה כלי למדידת הזמן על ידי ה[[שמש]] וה[[ירח]].

ב. עצם המשך הזמן, וגם הוא [[נברא]]{{הערה|1=ודלא כדעת [[העיקרים]], עיין [[דרך מצוותיך|ספר המצוות]] ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] מצות האמנת האלקות פי"א ובכ"מ ב[[עשרה מאמרות (ספר)]] לרמ"ע מפאנו (שם).}}. דהיינו: ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. לכן גם אם אדם מקיים למשל מצוה שזמן קיומה הוא רגע אחד, אז התענוג וההנאה הרוחנית שנשמתו חווה ובעתיד עתידה גם נפשו לחוות היא נצחית ובלתי מוגבלת.

====שיטת רבי צבי הירש מזידיטשוב====
לפי שיטת רבי [[צבי הירש אייכנשטיין|צבי הירש מזידיטשוב]]{{הערה|בספרו ועשה טוב, קרוב לתחילתו.}}, הזמן אינו [[נברא]] מחודש שנברא ב[[בריאת העולם]], אלא הוא היה כבר קודם בריאת העולם.

הרב מזידיטשוב חולק על שיטת אדמו"ר הזקן, כיוון שמהנאמר ב[[מדרש]]{{הערה|בראשית רבה רפ"ג.}}: {{ציטוטון|מלמד שהיה סדר זמנים קודם}} ומהמובא ב[[גמרא]]: {{ציטוטון|אלפיים שנה קדמה [[תורה]] ל[[עולם]]}} מוכח כי הזמן היה קודם בריאת העולם. מכוח קושיות אלו סובר הרב מזידיטשוב כי המגיד לא אמר דברים אלו. אך [[הרבי]] כותב במכתב{{הערה|1=מובא בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15822&hilite=b36a8060-af87-44e2-a5d7-500de81c456a&st=הירח&pgnum=179 שערי אמונה עמוד קפח].}} שמוכרחים לומר כשיטתו של אדמו"ר הזקן, שהרי הראשונים גם הם סבורים כך, ועל הקושיות שהעלה הרב מזידיטשוב ישנם תירוצים בספרי גדולי ישראל{{הערה|ראה שומר אמונים ויכוח שני מי"ז. רבינו בחיי בתחילת פרשת בראשית}}, ו{{ציטוטון|סדר זמנים}} הכוונה לשרש הזמן, שהוא עניין פחות מגושם מהזמן שכאן בעולם הזה.

קושיה נוספת היא, איך שייך לומר שבריאת העולם הייתה ב[[כ"ה באלול]]{{הערה|לפי שיטת רבי אליעזר ב[[מסכת ראש השנה]].}} או ב[[כ"ה באדר]]{{הערה|1=לפי שיטת רבי יהושע שם ב[[מסכת ראש השנה]].}}, הרי אם מציאות הזמן היא ברייה חדשה, לא היה קיים הזמן שנוכל לקרוא ליום הראשון כ"ה אדר (או כ"ה אלול), כאילו קדמו לו כ"ד ימים וכמה חדשים.

[[הרבי]] מתרץ על קושיה זו{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15822&hilite=26d10d81-f5d2-4e6c-9ba2-b19a522b0f51&st=הירח&pgnum=181 שערי אמונה עמ' ק"צ].}}, כיון שהזמן (ככל הנבראים) נברא [[יש מאין|מאין ליש]], וביכולתו של [[הקב"ה]] לברוא את הזמן כיום ראשון, כך ביכולתו לברוא יום שני בלי יום ראשון. כך גם לגבי התאריך, [[כ"ה אלול]] או [[כ"ה אדר]], הקב"ה יכול לבוראם בלי כ"ד ימים קודמים.

==הזמן בחסידות==
בחסידות מוסבר כי הסיבה שהעולם מוגדר כזמן ומקום נובעת מהתהוותו מ[[שם אלוקים]], ואילו הייתה התהוותו מ[[שם הוי']] בלבד לא היה מוגדר מזמן ומקום{{הערה|ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפ, [[המשך תרס"ו]] עמוד רכח, [[גדול יהיה תשכ"ב]] סעיף ו'}}. אם כי שרשם של המקום וזמן עצמם הוא ב[[שם אדנ"י]]{{הערה|תניא, שער היחוד והאמונה פרק ז', והערת הרבי במאמר גדול יהיה תשכ"ב (הערה 52).}}.

מקום וזמן הם תחילת ההגבלה באור שאחר ה[[צמצום הראשון|צמצום]]. במדרגות העליונות זמן ומקום הם אותו דבר אבל ב[[אצילות]] הזמן ומקום הם שני ענינים.

בירידת העולמות נעשו הזמן ומקום יותר במציאות ויותר ניכרת כפי שיבואר:

ב[[קו]], שאין התחלקות ניכרת בו, יש '''מקום''' (במובנו המופשט היינו התחלקות). בתחילת הקו, במקום שדבוק ב[[אור אין סוף]], הוא במדרגה עליונה, וכל מה שיורד למטה הוא במדרגה תחתונה והיינו שיש התחלקות (=מקום) מעלה ומטה. אף שחלוקת ה[[ספירות]] אינה ניכרת בהקו, כי הם בפשיטות ו[[היולי]]ות, מ"מ ישנם התחלקות.

ב[[אצילות]] מתגלים הערך ומדריגה, של המדריגות שהיו בהקו בהעלם, ובמילא ניכרים התחלוקת המדריגות. משום זה המקום (ההתחלקות) שבהם הוא יותר במציאות ויותר ניכרת.

וכן בזמן, אף שאפילו זמן רוחני, כמו שהוא ב[[בריאה יצירה עשיה]], אינו באצילות ולמעלה מאצילות, מ"מ ישנם ענין הזמן והוא הקדימה והאיחור. במדריגת שלפני אצילות יש קדימה ואיחור בערך חשיבותם, שהמדריגה נעלית הוא יותר "קדום" ממדריגה תחתונה הימנה. גם, שהספירות משתלשלים זה '''אחר''' זה{{הערה|דהיינו ששורש כל הספירות הם אותו שורש (ה[[עיגול הגדול]]) ואינם תלויים זה בזה אבל מ"מ משתלשלים זה '''אחר''' זה.}}.

באצילות, הספירות [[עילה ועלול|משתלשלים זה מזה]], דהיינו שה[[בינה]] משתלשל '''מ'''ה[[חכמה]] וכן הלאה. וכיון שכן הזמן יותר מורגש מכיון שהקדימה והאיחור (=זמן) שבהם מוכרח הוא במציאותם, שאי אפשר להיות ספירת הבינה קודם ספירת החכמה, ובמילא הזמן בהם הוא דבר בלתי נפרד ממציאותם.

ב[[בריאה יצירה עשיה]] יש זמן ומקום במובנו הרוחני, עד שב[[עשיה]] יש רק זמן ומקום גשמיים ואין זמן ומקום רוחני כלל{{הערה|[[בשעה שהקדימו תער"ב]] ד"ה צו את אהרן [[תרע"ה]] (עמוד תתקכ ואילך) וד"ה כימי צאתך [[תשט"ז]].}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==ציור הזמן==
[[הרוגצ'ובי|הרגצ'ובר]]{{הערה|ראה מפע"צ פ"ג.}} מביא חקירה במהות הזמן: האם זמן עשוי מנקודות או שהוא שטחי.

=====הבנת הדברים=====
כשאדם חוקר להבין את מהות הזמן, יתקל בבעיה. מצד אחד, בשביל למדוד זמן מוכרחים לומר שיש איזה שהיא מידת זמן קטנה מאוד שממנה נוצרות כל שאר מידות הזמן (כגון שניה, דקה ושעה) שבצירוף עוד כמה כמוה ייבצר זמן ארוך יותר (כגון דקה שנוצרת משישים שניות). מצד שני, המידה הכי קטנה בזמן צריכה גם היא להיות מורכבת משני מידות זמן קטנות ממנה בשביל שתוכל ליצור אפילו רגע קטן של זמן. זה בגלל שהזמן בנוי שבכל רגע הוא מתקדם אפילו רגע קטן מאוד, ואם כן מובן שגם רגע הכי קטן, בשביל שייקרא רגע מוכרח גם הוא להיות עשויה מאפשרות לעבור מההווה לעתיד. אם כן הזמן עצמו הוא נע מנקודה לנקודה ולא שהנקודה עצמה היא הזמן. ולפי זה זמן אינה חיבור רגעים קטנים אלא מעבר מנקודת זמן אחת לשניה והזמן עצמו הוא שטחי, זה אומר שהזמן הוא עצם המעבר ולא השניה עצמה.

ומחקירה זו נוצרים שני אפשריות. או שזמן היא המידת זמן עצמה או שהיא גוף המעבר (לפעמים נקרא "עצם המתפשט"). לפי התפיסה שזמן עשוי ממידות זמן, אין לומר שזמן היא גוף המעבר, כי אז לא אפשרי לחוות את הזמן באופן נתפס ומוגבל. רק כאשר יש רגע שניתן לחוות, ייתכן התאספות של ריבוי חוויות היוצרות חויית זמן ארוכה יותר. לפי התפיסה שזמן היא שטח, אין לומר שזמן היא נקודות כי עצם הזמן היא מעבר מעבר לעתיד (הבנת ההבדל בין השיטות נראה דומה להבדל שבין [[אורות פשוטים]] ל[[אורות מצויירים]]).

===בחסידות===

[[הרב]]י מביא{{הערה|ראה י"ט כסלו תשי"ג (המניחים לא זכרו בבירור מה נאמר שם כמצויין בהנחות). התוועדות יום שמח"ת תשח"י (שיח"ק סי"א). י"ג תמות תשי"ט. בתשי"ג מבאר הרבי שיש ב' אופנים בזמן, והם: א) שטח, ב) נקודות. אם זמן הוא שטח אזי החיוב דק"ש הוא א' הנמשך ואין צריך להקדים ק"ש. אם הוא נקודות אזי כל רגע חל עליו חיוב חדש ויש חיוב להקדים.
עד"ז ממש בתשי"ט אלא, שבתשי"ג הל' תשלומין הוא בנוגע לשטח, ובתשי"ט בנוגע לנקודות.
בתשח"י מבאר: אם זמן הוא עצם המתפשט אזי הוקצה ליומו, אם זמן הוא נקודות מצטרפות אזי הוק' למצוותו, ואין להקשות מהל' בתשי"ג (שהחיוב על כל רגע), כי שם הכוונה הוא שהיות דכל רגע מתחדש חיוב, ע"כ אין להתעכב ולדחות ק"ש
.}} חקירה זו בכמה מקומות. ונראה ש[[הרבי]] אומר בעצם שהזמן הוא שטוח.

[[הצמח צדק]]{{הערה|מצוות האמנת אלוקות בסהמ"צ שלו.}} מביא משמעות שזמן עשוי מנקודות{{הערה|אבל הצ"צ מביא זמן כחלקים כדי להוכיח שזמן הוא נברא ומוגבל ויש לו תחילה - שזה גופא שאפשר לנו למנותו מוכיח על הגבלתו, ומוכחא מילתא שנברא הוא. אך בפשטות י"ל שכן הוא רק בהבנת השכל הנברא המוגבל בעצמו וע"כ הרהו מבין דברים שבעולמו באופן מוגבל. אך אליבא דאמת ענין הזמן הו"ע חיוני ורוחני ובלתי מוגבל והוא בא מהתהוות תמידית (ראה עטרת ראש פ"ב דענין שנה הו"ע הזמן והוא החיות האלוקי המחי' את החיצוניות - בחי' עולם. וראה שבועות רס"ה שהחיות הוא בבחי' רצו"ש. וראה סוף מצות האמנת אלוקות שהרצו"ש הו"ע הזמן.) ואף שמל' ענינו הוא לחלק ולהגביל הנה התחלקות זו י"ל בפשטות באה באופן דהמשכיות ולא כצירוף חלקים רק שבהבנת האדם התחלקות זו מושגת כחלקים רבים (ובאמת שבהרגשת האדם נרגש הזמן כהמשכיות ולא כצירוף חלקים).{{ש}}ובאמת זה מובן גם בשכל (מה שאומרים שהזמן הו"ע המשכיות). דהרי מה שאמרנו שזמן ע"פ שכל הו"ע צירוף חלקים ונקודות, הנה זה ודאי שהחיבור דשני הנקודות הו"ע חיוני ובלתי גבולי, ומאחר שהשכל מבין שצריך להיות חיות - וזהו"ע ההמשך והתזוזה שמרגע א' להב' - שעפ"ז מובן שכל ענין הזמן אינו טבעי וגשמי, א"כ גם השכל יסכים לומר שאכן הזמן הוא המשך א' ארוך, אלא שבהבנת האדם וחשבונותיו הגבוליות עולה הזמן כמוגבל.}} מוגבלות.

==בעבודת השם==
[[קובץ:החלפת שעון ב770.jpg|250px|ממוזער|שמאל|משנים את השעון ב770 לשעון קיץ, תשע"ח]]
[[המגיד ממעזריטש]] כותב{{מקור}}, כי ל[[צדיק]] אין קשר לזמן והוא מעל הזמן. שכן, כל הנאה גשמית היא תחת הזמן, והנאתה מוגבלת לאותו זמן בו האדם אוכל שותה וכו', אבל ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. הצדיק אינו מתייחס כלל להנאה גשמית שהיא תחת הזמן והיא אינה תופסת מקום בעיניו, שכן ראייתו היא ראיה רוחנית ונצחית, ולכן הוא בוחר בחיים הנצחיים ולא בארעיים, הנקראים עולם השקר.

[זו אחת מהסיבות שברוב הקהילות החסידיות, נהגו שלא להקפיד על זמן תפילה בשבת, שכן בשבת מתגלה המציאות הרוחנית שלמעלה מהזמן, ולכן מי שדבוק בקדושת השבת כראוי, עליו להקדיש את מחשבתו ומאמציו בתפילה עצמה שהיא רוחנית, ולצאת מהראיה הגשמית של העולם, ולא להיות דבוק בזמן שהוא חלק מהראיה הגשמית, והשייכת לימות החול{{מקור}}].

==ניצול הזמן==
{{ערך מורחב|ערך=[[שמירת הזמן]]}}
בלוח [[היום יום]] ל[[א' אייר]] מופיע הפתגם החסידים: {{ציטוטון|חסידי [[אדמו"ר הזקן]] היו תמיד סופרים.. זוהי ענינה של 'עבודה'; השעות צריכות להיות ספורות, ואזי גם הימים ספורים.
כשיום הולך יש לדעת מה פעלו ומה יש לפעול בעתיד...
בכלל, יש להשתדל שהמחר יהיה "יפה" הרבה יותר מהיום.}}.

==ראו גם==
*[[שעון]]

==קישורים חיצוניים==
*שלמה זרחי, '''[https://drive.google.com/file/d/1HQo-r_hpa4WUW4fjFv0Czfu_rmc1o2An/view זמן וסדר זמנים]''', הערות וביאורים ישיבה שע"י האוהל, י"א ניסן תשפ"ג עמוד 21
*ישראל מנחם מענדל וילהלם, '''[https://drive.google.com/file/d/1WFh-qhRBr-vJmDew3tBEqZVjznVEU-tA/view מהות המשכיות הזמן ושטח המקום (ב)]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רמט פרשת פקודי תשפ"ד עמוד 22
*לוי יצחק רסקין, '''[https://anash.org/chabad-custom-not-to-wear-a-watch-on-yom-tov/#_ftnref6 ענידת שעון בשבת ויום טוב]'''{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/14dHH2TT7pXK6-a_kYW1NDUXfX6N7FvDu/view הערות וביאורים אהלי תורה א'רנו (ב) חג הסוכות ה'תשפ"ה עמוד 87], על פי המקורות: זכרונות של סבא שלו משנת תרפ"ח; זכרונות התמימים משנת תרצ"ב (הערה"ת מונטריאל פג-פה; סיפור על ר' יענקל כ"ץ ע"ה; כן עם ר"מ הארליג ע"ה (בית חיינו ה ע' 448). שדי חמד ריש מערכת יו"ט (כרך ו עמוד א'שלא) נטה קל.}}.
*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5801685/jewish/Time-Rega.htm זמן, רגע - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית)

{{וידאו}}{{אנש}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:זמן|*]]
[[קטגוריה:בריאת העולם]]

זמן

2025-04-02T15:13:42Z

188.64.206.4:

[[קובץ:שעון 770 יפה יותר.jpg|ממוזער|250px|מכשיר להוראת הזמן - בחזית [[770]].]]
ה'''זמן''' הוא רצף האירועים מאז בריאת העולם, מהעבר להווה ולעתיד. המדידה שלו מתבצעת באמצעות תופעות מחזוריות בטבע, כמו תנועת השמש והירח, וכן באמצעות שיטות מדידה מדויקות יותר, כגון שעונים המודדים רגע, שעה, יום ושנה, המכוּונים לפי מהלך השמש והירח המקיפים את כדור הארץ.

==בריאת הזמן==
בעניין בריאת הזמן על ידי [[הקב"ה]], כותב [[אדמו"ר הזקן]]{{הערה|ב[[סידור אדמו"ר הזקן|סידור]] שער הקריאת שמע, בדיבור המתחיל להבין פרק ראשון דקריאת שמע.}} בשם [[המגיד ממזריטש]] כי הזמן הינו דבר מחודש שנברא בבריאת העולם כיתר הברואים. כך גם כתבו רבותינו הראשונים [[הרמב"ם]], [[רב סעדיה גאון]]{{הערה|1=[[אמונות ודעות]] מ"ג ד"ה והראיה הד'.}} וה[[רשב"א]]{{הערה|שו"ת תי"ח.}}, וכך כותבים ה[[רמ"ע מפאנו]]{{הערה|עשרה מאמרות, מאמר אם כל חלק א' פט"ז.}} ורבי [[עובדיה ספורנו]]{{הערה|בתחילת פירושו על התורה.}}.

הטעם לשיטתו של אדמו"ר הזקן היא, שהמציאות של הזמן והמקום מהווים יחד את מציאות של עולם מוגבל, עם הגבלות גשמיות.

ולדוגמא: אם מישהו ינסה לתאר לעצמו מצב בו העולם מאבד את מימד הזמן שלו – לא נשארת שום הגבלה גשמית, מכיוון שהאדם יכול תמיד לחזור בזמן ו'לתקן' את מה שהוא עשה, והוא נטול כל הגבלה.

וכן כאשר מאבדים את המימד של המקום מהעולם – מתבטלים ההגבלות הגשמיות: כולם נמצאים בכל מקום, כל אחד יכול להיות בשני מקומות באותה השעה, יכול להגיע לאיפה שירצה ולהיות איפה שרוצה. גם המשמעות של המצוות המעשיות מתבטלת, היות ואין משמעות להנחת התפילין על היד דווקא, כי אין מקום שנקרא קיבורת, ורבות הדוגמאות.

וממילא, זמן ומקום קשורים בהכרח אחד לשני, ובאותו רגע בו נוצרה מציאות של זמן, נוצרה ממילא המציאות של מקום גשמי ומוגבל, היות ואין משמעות של זמן אם אין שום הגבלה של מקום גשמי.

בזמן עצמו ישנם שני חלקים:

א. הזמן המשוער והנמדד, הוא פשוט שהוא נברא שהרי לפני בריאת העולם לא היה כלי למדידת הזמן על ידי ה[[שמש]] וה[[ירח]].

ב. עצם המשך הזמן, וגם הוא [[נברא]]{{הערה|1=ודלא כדעת [[העיקרים]], עיין [[דרך מצוותיך|ספר המצוות]] ל[[אדמו"ר הצמח צדק]] מצות האמנת האלקות פי"א ובכ"מ ב[[עשרה מאמרות (ספר)]] לרמ"ע מפאנו (שם).}}. דהיינו: ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. לכן גם אם אדם מקיים למשל מצוה שזמן קיומה הוא רגע אחד, אז התענוג וההנאה הרוחנית שנשמתו חווה ובעתיד עתידה גם נפשו לחוות היא נצחית ובלתי מוגבלת.

====שיטת רבי צבי הירש מזידיטשוב====
לפי שיטת רבי [[צבי הירש אייכנשטיין|צבי הירש מזידיטשוב]]{{הערה|בספרו ועשה טוב, קרוב לתחילתו.}}, הזמן אינו [[נברא]] מחודש שנברא ב[[בריאת העולם]], אלא הוא היה כבר קודם בריאת העולם.

הרב מזידיטשוב חולק על שיטת אדמו"ר הזקן, כיוון שמהנאמר ב[[מדרש]]{{הערה|בראשית רבה רפ"ג.}}: {{ציטוטון|מלמד שהיה סדר זמנים קודם}} ומהמובא ב[[גמרא]]: {{ציטוטון|אלפיים שנה קדמה [[תורה]] ל[[עולם]]}} מוכח כי הזמן היה קודם בריאת העולם. מכוח קושיות אלו סובר הרב מזידיטשוב כי המגיד לא אמר דברים אלו. אך [[הרבי]] כותב במכתב{{הערה|1=מובא בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15822&hilite=b36a8060-af87-44e2-a5d7-500de81c456a&st=הירח&pgnum=179 שערי אמונה עמוד קפח].}} שמוכרחים לומר כשיטתו של אדמו"ר הזקן, שהרי הראשונים גם הם סבורים כך, ועל הקושיות שהעלה הרב מזידיטשוב ישנם תירוצים בספרי גדולי ישראל{{הערה|ראה שומר אמונים ויכוח שני מי"ז. רבינו בחיי בתחילת פרשת בראשית}}, ו{{ציטוטון|סדר זמנים}} הכוונה לשרש הזמן, שהוא עניין פחות מגושם מהזמן שכאן בעולם הזה.

קושיה נוספת היא, איך שייך לומר שבריאת העולם הייתה ב[[כ"ה באלול]]{{הערה|לפי שיטת רבי אליעזר ב[[מסכת ראש השנה]].}} או ב[[כ"ה באדר]]{{הערה|1=לפי שיטת רבי יהושע שם ב[[מסכת ראש השנה]].}}, הרי אם מציאות הזמן היא ברייה חדשה, לא היה קיים הזמן שנוכל לקרוא ליום הראשון כ"ה אדר (או כ"ה אלול), כאילו קדמו לו כ"ד ימים וכמה חדשים.

[[הרבי]] מתרץ על קושיה זו{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15822&hilite=26d10d81-f5d2-4e6c-9ba2-b19a522b0f51&st=הירח&pgnum=181 שערי אמונה עמ' ק"צ].}}, כיון שהזמן (ככל הנבראים) נברא [[יש מאין|מאין ליש]], וביכולתו של [[הקב"ה]] לברוא את הזמן כיום ראשון, כך ביכולתו לברוא יום שני בלי יום ראשון. כך גם לגבי התאריך, [[כ"ה אלול]] או [[כ"ה אדר]], הקב"ה יכול לבוראם בלי כ"ד ימים קודמים.

==הזמן בחסידות==
בחסידות מוסבר כי הסיבה שהעולם מוגדר כזמן ומקום נובעת מהתהוותו מ[[שם אלוקים]], ואילו הייתה התהוותו מ[[שם הוי']] בלבד לא היה מוגדר מזמן ומקום{{הערה|ספר המאמרים תרס"ה עמוד קפ, [[המשך תרס"ו]] עמוד רכח, [[גדול יהיה תשכ"ב]] סעיף ו'}}. אם כי שרשם של המקום וזמן עצמם הוא ב[[שם אדנ"י]]{{הערה|תניא, שער היחוד והאמונה פרק ז', והערת הרבי במאמר גדול יהיה תשכ"ב (הערה 52).}}.

מקום וזמן הם תחילת ההגבלה באור שאחר ה[[צמצום הראשון|צמצום]]. במדרגות העליונות זמן ומקום הם אותו דבר אבל ב[[אצילות]] הזמן ומקום הם שני ענינים.

בירידת העולמות נעשו הזמן ומקום יותר במציאות ויותר ניכרת כפי שיבואר:

ב[[קו]], שאין התחלקות ניכרת בו, יש '''מקום''' (במובנו המופשט היינו התחלקות). בתחילת הקו, במקום שדבוק ב[[אור אין סוף]], הוא במדרגה עליונה, וכל מה שיורד למטה הוא במדרגה תחתונה והיינו שיש התחלקות (=מקום) מעלה ומטה. אף שחלוקת ה[[ספירות]] אינה ניכרת בהקו, כי הם בפשיטות ו[[היולי]]ות, מ"מ ישנם התחלקות.

ב[[אצילות]] מתגלים הערך ומדריגה, של המדריגות שהיו בהקו בהעלם, ובמילא ניכרים התחלוקת המדריגות. משום זה המקום (ההתחלקות) שבהם הוא יותר במציאות ויותר ניכרת.

וכן בזמן, אף שאפילו זמן רוחני, כמו שהוא ב[[בריאה יצירה עשיה]], אינו באצילות ולמעלה מאצילות, מ"מ ישנם ענין הזמן והוא הקדימה והאיחור. במדריגת שלפני אצילות יש קדימה ואיחור בערך חשיבותם, שהמדריגה נעלית הוא יותר "קדום" ממדריגה תחתונה הימנה. גם, שהספירות משתלשלים זה '''אחר''' זה{{הערה|דהיינו ששורש כל הספירות הם אותו שורש (ה[[עיגול הגדול]]) ואינם תלויים זה בזה אבל מ"מ משתלשלים זה '''אחר''' זה.}}.

באצילות, הספירות [[עילה ועלול|משתלשלים זה מזה]], דהיינו שה[[בינה]] משתלשל '''מ'''ה[[חכמה]] וכן הלאה. וכיון שכן הזמן יותר מורגש מכיון שהקדימה והאיחור (=זמן) שבהם מוכרח הוא במציאותם, שאי אפשר להיות ספירת הבינה קודם ספירת החכמה, ובמילא הזמן בהם הוא דבר בלתי נפרד ממציאותם.

ב[[בריאה יצירה עשיה]] יש זמן ומקום במובנו הרוחני, עד שב[[עשיה]] יש רק זמן ומקום גשמיים ואין זמן ומקום רוחני כלל{{הערה|[[בשעה שהקדימו תער"ב]] ד"ה צו את אהרן [[תרע"ה]] (עמוד תתקכ ואילך) וד"ה כימי צאתך [[תשט"ז]].}}.
{{להשלים|פיסקא=כן}}

==ציור הזמן==
[[הרוגצ'ובי|הרגצ'ובר]]{{הערה|ראה מפע"צ פ"ג.}} מביא חקירה במהות הזמן: האם זמן עשוי מנקודות או שהוא שטחי.

=====הבנת הדברים=====
כשאדם חוקר להבין את מהות הזמן, יתקל בבעיה. מצד אחד, בשביל למדוד זמן מוכרחים לומר שיש איזה שהיא מידת זמן קטנה מאוד שממנה נוצרות כל שאר מידות הזמן (כגון שניה, דקה ושעה) שבצירוף עוד כמה כמוה ייבצר זמן ארוך יותר (כגון דקה שנוצרת משישים שניות). מצד שני, המידה הכי קטנה בזמן צריכה גם היא להיות מורכבת משני מידות זמן קטנות ממנה בשביל שתוכל ליצור אפילו רגע קטן של זמן. זה בגלל שהזמן בנוי שבכל רגע הוא מתקדם אפילו רגע קטן מאוד, ואם כן מובן שגם רגע הכי קטן, בשביל שייקרא רגע מוכרח גם הוא להיות עשויה מאפשרות לעבור מההווה לעתיד. אם כן הזמן עצמו הוא נע מנקודה לנקודה ולא שהנקודה עצמה היא הזמן. ולפי זה זמן אינה חיבור רגעים קטנים אלא מעבר מנקודת זמן אחת לשניה והזמן עצמו הוא שטחי, זה אומר שהזמן הוא עצם המעבר ולא השניה עצמה.

ומחקירה זו נוצרים שני אפשריות. או שזמן היא המידת זמן עצמה או שהיא גוף המעבר (לפעמים נקרא "עצם המתפשט"). לפי התפיסה שזמן עשוי ממידות זמן, אין לומר שזמן היא גוף המעבר, כי אז לא אפשרי לחוות את הזמן באופן נתפס ומוגבל. רק כאשר יש רגע שניתן לחוות, ייתכן התאספות של ריבוי חוויות היוצרות חויית זמן ארוכה יותר. לפי התפיסה שזמן היא שטח, אין לומר שזמן היא נקודות כי עצם הזמן היא מעבר מעבר לעתיד (הבנת ההבדל בין השיטות נראה דומה להבדל שבין [[אורות פשוטים]] ל[[אורות מצויירים]]).

===בחסידות===

[[הרב]]י מביא{{הערה|ראה י"ט כסלו תשי"ג (המניחים לא זכרו בבירור מה נאמר שם כמצויין בהנחות). התוועדות יום שמח"ת תשח"י (שיח"ק סי"א). י"ג תמות תשי"ט. בתשי"ג מבאר הרבי שיש ב' אופנים בזמן, והם: א) שטח, ב) נקודות. אם זמן הוא שטח אזי החיוב דק"ש הוא א' הנמשך ואין צריך להקדים ק"ש. אם הוא נקודות אזי כל רגע חל עליו חיוב חדש ויש חיוב להקדים.
עד"ז ממש בתשי"ט אלא, שבתשי"ג הל' תשלומין הוא בנוגע לשטח, ובתשי"ט בנוגע לנקודות.
בתשח"י מבאר: אם זמן הוא עצם המתפשט אזי הוקצה ליומו, אם זמן הוא נקודות מצטרפות אזי הוק' למצוותו, ואין להקשות מהל' בתשי"ג (שהחיוב על כל רגע), כי שם הכוונה הוא שהיות דכל רגע מתחדש חיוב, ע"כ אין להתעכב ולדחות ק"ש
.}} חקירה זו בכמה מקומות. ונראה ש[[הרבי]] אומר בעצם שהזמן הוא שטוח.

[[הצמח צדק]]{{הערה|מצוות האמנת אלוקות בסהמ"צ שלו.}} מביא משמעות שזמן עשוי מנקודות{{הערה|אבל הצ"צ מביא זמן כחלקים כדי להוכיח שזמן הוא נברא ומוגבל ויש לו תחילה - שזה גופא שאפשר לנו למנותו מוכיח על הגבלתו, ומוכחא מילתא שנברא הוא. אך בפשטות י"ל שכן הוא רק בהבנת השכל הנברא המוגבל בעצמו וע"כ הרהו מבין דברים שבעולמו באופן מוגבל. אך אליבא דאמת ענין הזמן הו"ע חיוני ורוחני ובלתי מוגבל והוא בא מהתהוות תמידית (ראה עטרת ראש פ"ב דענין שנה הו"ע הזמן והוא החיות האלוקי המחי' את החיצוניות - בחי' עולם. וראה שבועות רס"ה שהחיות הוא בבחי' רצו"ש. וראה סוף מצות האמנת אלוקות שהרצו"ש הו"ע הזמן.) ואף שמל' ענינו הוא לחלק ולהגביל הנה התחלקות זו י"ל בפשטות באה באופן דהמשכיות ולא כצירוף חלקים רק שבהבנת האדם התחלקות זו מושגת כחלקים רבים (ובאמת שבהרגשת האדם נרגש הזמן כהמשכיות ולא כצירוף חלקים).{{ש}}ובאמת זה מובן גם בשכל (מה שאומרים שהזמן הו"ע המשכיות). דהרי מה שאמרנו שזמן ע"פ שכל הו"ע צירוף חלקים ונקודות, הנה זה ודאי שהחיבור דשני הנקודות הו"ע חיוני ובלתי גבולי, ומאחר שהשכל מבין שצריך להיות חיות - וזהו"ע ההמשך והתזוזה שמרגע א' להב' - שעפ"ז מובן שכל ענין הזמן אינו טבעי וגשמי, א"כ גם השכל יסכים לומר שאכן הזמן הוא המשך א' ארוך, אלא שבהבנת האדם וחשבונותיו הגבוליות עולה הזמן כמוגבל.}} מוגבלות.

==בעבודת השם==
[[קובץ:החלפת שעון ב770.jpg|250px|ממוזער|שמאל|משנים את השעון ב770 לשעון קיץ, תשע"ח]]
[[המגיד ממעזריטש]] כותב{{מקור}}, כי ל[[צדיק]] אין קשר לזמן והוא מעל הזמן. שכן, כל הנאה גשמית היא תחת הזמן, והנאתה מוגבלת לאותו זמן בו האדם אוכל שותה וכו', אבל ברוחניות, לא קיים כלל מושג של זמן, דהיינו הנאה ותענוג שהוא רק בזמן מסויים, או הנהגה המוגבלת לזמן מסויים, אלא כל מציאות רוחנית היא נצחית והשפעתה ללא הגבלה. הצדיק אינו מתייחס כלל להנאה גשמית שהיא תחת הזמן והיא אינה תופסת מקום בעיניו, שכן ראייתו היא ראיה רוחנית ונצחית, ולכן הוא בוחר בחיים הנצחיים ולא בארעיים, הנקראים עולם השקר.

[זו אחת מהסיבות שברוב הקהילות החסידיות, נהגו שלא להקפיד על זמן תפילה בשבת, שכן בשבת מתגלה המציאות הרוחנית שלמעלה מהזמן, ולכן מי שדבוק בקדושת השבת כראוי, עליו להקדיש את מחשבתו ומאמציו בתפילה עצמה שהיא רוחנית, ולצאת מהראיה הגשמית של העולם, ולא להיות דבוק בזמן שהוא חלק מהראיה הגשמית, והשייכת לימות החול{{מקור}}].

==ניצול הזמן==
{{ערך מורחב|ערך=[[שמירת הזמן]]}}
בלוח [[היום יום]] ל[[א' אייר]] מופיע הפתגם החסידים: {{ציטוטון|חסידי [[אדמו"ר הזקן]] היו תמיד סופרים.. זוהי ענינה של 'עבודה'; השעות צריכות להיות ספורות, ואזי גם הימים ספורים.
כשיום הולך יש לדעת מה פעלו ומה יש לפעול בעתיד...
בכלל, יש להשתדל שהמחר יהיה "יפה" הרבה יותר מהיום.}}.

==ראו גם==
*[[שעון]]

==קישורים חיצוניים==
*שלמה זרחי, '''[https://drive.google.com/file/d/1HQo-r_hpa4WUW4fjFv0Czfu_rmc1o2An/view זמן וסדר זמנים]''', הערות וביאורים ישיבה שע"י האוהל, י"א ניסן תשפ"ג עמוד 21
*ישראל מנחם מענדל וילהלם, '''[https://drive.google.com/file/d/1WFh-qhRBr-vJmDew3tBEqZVjznVEU-tA/view מהות המשכיות הזמן ושטח המקום (ב)]''', קובץ הערות וביאורים אהלי תורה גליון א'רמט פרשת פקודי תשפ"ד עמוד 22
*לוי יצחק רסקין, '''[https://anash.org/chabad-custom-not-to-wear-a-watch-on-yom-tov/#_ftnref6 ענידת שעון בשבת ויום טוב]'''{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/14dHH2TT7pXK6-a_kYW1NDUXfX6N7FvDu/view הערות וביאורים אהלי תורה א'רנו (ב) חג הסוכות ה'תשפ"ה עמוד 87], על פי המקורות: זכרונות של סבא שלו משנת תרפ"ח; זכרונות התמימים משנת תרצ"ב (הערה"ת מונטריאל פג-פה; סיפור על ר' יענקל כ"ץ ע"ה; כן עם ר"מ הארליג ע"ה (בית חיינו ה ע' 448). שדי חמד ריש מערכת יו"ט (כרך ו עמוד א'שלא) נטה קל.}}.
*'''[https://www.chabad.org/library/article_cdo/aid/5801685/jewish/Time-Rega.htm זמן, רגע - מבט פנימי]''', מתוך הספר 'אנשי המילה' {{בית חבד}} (אנגלית)

{{וידאו}}{{אנש}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:זמן|*]]
[[קטגוריה:בריאת העולם]]

שמירת הברית

2022-02-07T17:00:17Z

188.64.206.4:

'''שמירת הברית''' הוא ביטוי כולל להיזהרות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.

ככלל, על פי הדרכתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.

כתוב בגמרא רווק הדר בכרך ואינו חוטא הקדוש ברוך מכריז עליו בכל יום ואשרי מי שזוכה!!!!

==ההתייחסות הראויה לנושא==
בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. על פי דברי אדמו"ר הצמח צדק שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף{{הערה|כמו שכתב הרמב"ם שאחד מאלף מת מחולי, והשאר מרוב תשמיש.}} ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות{{הערה|תניא סוף פרק ז'. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד.}}, כתב הרבי שיש מקום להדפיס '''ולפרסם''' על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2642.htm אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרמב].}}.

במכתבים לאנשי מקצוע{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://w3.chabad.org/media/pdf/1060/FLmJ10602416.pdf הוספות לקונטרס של ועד הנחות בלה"ק שבת פרשת עקב תשע"ח].}} שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

==מדברי רבותינו על שמירת הראיה==
===אדמו"ר הזקן===
אדמו"ר הזקן אומר שבארבע אבות נזיקין בעבודת ה', ה'שור' היא ההסתכלות להיכן שלא צריכים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב"){{דרוש מקור}}

בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{דרוש מקור}}.

==אדמו"ר הרש"ב==
אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש"{{הערה|קונטרס העבודה{{דרוש מקור|דרוש מקור מדוייק, מספר אות או עמוד}}}}.

==הרבי==
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{דרוש מקור}}

==סגולות שמירת הברית==
במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות האפשריות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעד.}}.

בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.

==דרכי התמודדות==
ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מידי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה{{הערה|שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש.}}.

בספר התניא כתב שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "'''יש לו לשמוח בחלקו''' שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

על מנת למנוע ממחשבות זרות לבבל את האדם בשעת הלימוד או התפילה, מציע הרבי להחזיק ספר פתוח ולהתפלל או ללמוד מתוך הספר בדווקא{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעה.}}.

באחד ממכתביו{{הערה|אגרות קודש חלק כ"ח עמוד יז.}} כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:
*תוספת התמדה בתורה.
*היסח הדעת ככל האפשר.
*הפסק הפגישות עם הבחורה.
*טלית קטן כשר כל היום והלילה.
*בדיקת התפילין.
*לימוד חת"ת.
*התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.

==תיקון לפגם הברית==
*השתתפות ב[[פדיון הבן]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3046.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'מו].}}.
טבילה במקווה ותיקון הכללי.
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יהדות]]

שמירת הברית

2022-02-07T16:59:55Z

188.64.206.4:

'''שמירת הברית''' הוא ביטוי כולל להיזהרות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.

ככלל, על פי הדרכתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.

כתוב בגמרא רווק הדר בכרך ואינו חוטא הקדוש ברוך מכריז עליו בכל יום ואשרי מי שזוכה!!!!

==ההתייחסות הראויה לנושא==
בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. על פי דברי אדמו"ר הצמח צדק שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף{{הערה|כמו שכתב הרמב"ם שאחד מאלף מת מחולי, והשאר מרוב תשמיש.}} ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות{{הערה|תניא סוף פרק ז'. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד.}}, כתב הרבי שיש מקום להדפיס '''ולפרסם''' על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2642.htm אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרמב].}}.

במכתבים לאנשי מקצוע{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://w3.chabad.org/media/pdf/1060/FLmJ10602416.pdf הוספות לקונטרס של ועד הנחות בלה"ק שבת פרשת עקב תשע"ח].}} שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

==מדברי רבותינו על שמירת הראיה==
===אדמו"ר הזקן===
אדמו"ר הזקן אומר שבארבע אבות נזיקין בעבודת ה', ה'שור' היא ההסתכלות להיכן שלא צריכים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב"){{דרוש מקור}}

בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{דרוש מקור}}.

==אדמו"ר הרש"ב==
אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש"{{הערה|קונטרס העבודה{{דרוש מקור|דרוש מקור מדוייק, מספר אות או עמוד}}}}.

==הרבי==
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{דרוש מקור}}

==סגולות שמירת הברית==
במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות האפשריות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעד.}}.

בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.

==דרכי התמודדות==
ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מידי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה{{הערה|שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש.}}.

בספר התניא כתב שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "'''יש לו לשמוח בחלקו''' שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

על מנת למנוע ממחשבות זרות לבבל את האדם בשעת הלימוד או התפילה, מציע הרבי להחזיק ספר פתוח ולהתפלל או ללמוד מתוך הספר בדווקא{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעה.}}.

באחד ממכתביו{{הערה|אגרות קודש חלק כ"ח עמוד יז.}} כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:
*תוספת התמדה בתורה.
*היסח הדעת ככל האפשר.
*הפסק הפגישות עם הבחורה.
*טלית קטן כשר כל היום והלילה.
*בדיקת התפילין.
*לימוד חת"ת.
*התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.

==תיקון לפגם הברית==
*השתתפות ב[[פדיון הבן]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3046.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'מו].}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יהדות]]

שמירת הברית

2022-02-07T16:59:37Z

188.64.206.4:

'''שמירת הברית''' הוא ביטוי כולל להיזהרות הדרושה לאדם על מנת להימנע מלטמא את קדושת הברית במעשים אסורים ובמחשבות אסורות העלולות להביא לידי טומאה.

ככלל, על פי הדרכתו של [[אדמו"ר הצמח צדק]] בחסידות חב"ד לא עסקו בפרהסיא ובהדגשה בנושא זה, אך בדור האחרון כתב הרבי בחריפות שבדורנו מוכרחים לעסוק בזה (אם כי בצניעות המתאימה), כדי לגדור את הפירצה ולבאר לאלו המבולבלים את גודל האיסור וטעמו והדרכים הנכונות להתמודד עם הקשיים שבנושא זה.

כתוב בגמרא רווק הדר בכרך ואינו חוטא הקדוש ברוך מהריז עליו בכל יום ואשרי מי שזוכה!!!!

==ההתייחסות הראויה לנושא==
בדורות הקודמים בחסידות חב"ד לא היה נהוג לדבר או לכתוב על שמירת הברית כמו גם על החטא הכרוך באי השמירה - ברבים ובפרסום. על פי דברי אדמו"ר הצמח צדק שעצם ההרהור והפחד מהחטא עלול לפעול בטבע האדם את הטומאה בפועל, בדומה לפעולה של הרהורי העבירה עצמם.

עם זאת, בדורות האחרונים כאשר התרבות המתירנית גרמה לכך שנעשה פרצה גדול בעוון זה בחוגים ידועים, ועד שיש כאלו שלא רק מתירים, אלא גם לועגים על האיסור ומסבירים שהדבר מותר ומועיל ומעודדים לעשות אותו, ובחלק מהמקומות והמקרים הדברים שלהם מתקבלים מבלי שיהיה מענה של מחאה ראויה המבארת את גודל האיסור שבדבר, וההשלכות שלו בכך שהוא מכלה את כח הגוף{{הערה|כמו שכתב הרמב"ם שאחד מאלף מת מחולי, והשאר מרוב תשמיש.}} ואבדן החיים הבא על ידי טומאה זו, נוסף על טומאת הנפש וירידתה, אשר, כלשון אדמו"ר הזקן חמור עוון זה וגדול מעוון ביאות אסורות{{הערה|תניא סוף פרק ז'. ובלקו"ת פ' שלח בתחלתה בדיוק הל' מאד מאד.}}, כתב הרבי שיש מקום להדפיס '''ולפרסם''' על דבר גודל העוון והפגם, וגם לייחד הדבור אודות זה, ובלבד להציל נפש בחורי ישראל מרדת שחת, ולהגדיל את תשומת הלב של המחנכים הבאים בקשר עם תלמידים בגילאים אלו, היות שיש בכוחם וביכולתם לתקן ולגדור את המצב{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/9/2642.htm אגרות קודש חלק ט' אגרת ב'תרמב].}}.

במכתבים לאנשי מקצוע{{הערה|1=ראו לדוגמא [https://w3.chabad.org/media/pdf/1060/FLmJ10602416.pdf הוספות לקונטרס של ועד הנחות בלה"ק שבת פרשת עקב תשע"ח].}} שלל הרבי בתוקף גם מבחינה פסיכולוגית ורפואית את הגישה המתירנית, הגורמת לאדם לחיות באשליה ולאבד את כוחותיו מבלי לגלות לו את האמת שההתמכרות לפעולה זו מזיקה הן מהבחינה הנפשית והן מהבחינת הגופנית.

==מדברי רבותינו על שמירת הראיה==
===אדמו"ר הזקן===
אדמו"ר הזקן אומר שבארבע אבות נזיקין בעבודת ה', ה'שור' היא ההסתכלות להיכן שלא צריכים ('שור' מלשון "אשורנו ולא קרוב"){{דרוש מקור}}

בהזדמנות אחרת התבטא אדמו"ר הזקן על לשון הפסוק "ואת האמורי" – שהכוונה היא ל'דער זאגער'. שכשהולכים ברחוב, הוא אומר: "הבט במקום שלא צריך", וכך מטמא את העין{{דרוש מקור}}.

==אדמו"ר הרש"ב==
אדמו"ר הרש"ב כותב: "מי שחש לנפשו שלא לטמא אותה, יגדיר את חוש הראיה, שלא יהיה פתוח לראות כל מה שלפניו, ומה גם ראיה אסורה. וגם אם הדבר קשה, יתגבר כארי. וידע אשר בנפשו הוא, ובלי זה, כל עבודתו ויגיעתו כאין וכאפס, ולא יפעל דבר. גם אם יהיה ניכר, אל יחוש לשיחות בני אדם. הלא לגבי חיי הגוף לא מביטים על שום דבר, וכל שכן לגבי חיי הנפש"{{הערה|קונטרס העבודה{{דרוש מקור|דרוש מקור מדוייק, מספר אות או עמוד}}}}.

==הרבי==
הרבי כותב באגרות קודש: "הסתכלות אסורה, היפך התכלית שבשבילה נבראו העיניים – היא בבחינת עיוורון זמני, ועוד גרוע מכך. והרי סומא חשוב כמת"!{{דרוש מקור}}

==סגולות שמירת הברית==
במענה לתלמיד ישיבה שהתלונן בפני הרבי על כך ששוכח את תלמודו, כתב לו הרבי שאחת הסיבות האפשריות לזה הוא העדר השמירה על קדושת הברית, וכאשר מוסיפים בזהירות בזה, מתווסף בכח הזכרון{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעד.}}.

בשל כך, אחת מדרכי התיקון שהרבי מציע על פגם בנושא זה, הוא חקיקה במוח הזכרון של אותיות התורה בכלל ואותיות התניא והמשניות בפרט.

==דרכי התמודדות==
ככלל, הדרכתו של אדמו"ר הצמח צדק בנושא זה הינה שלא להתעסק עם הנושא יותר מידי, היות ועצם החשש והפחד שלא להיטמא, עלול בעצמו לגרום ולהביא את האדם לידי טומאה, ולכן צריך להסיח את הדעת מזה, ולעסוק בעניני קדושה{{הערה|שו"ת צ"צ שער מילואים סי' סב. עיי"ש.}}.

בספר התניא כתב שכשמסיח דעתו מהרהורים רעים ותאוות רעות "'''יש לו לשמוח בחלקו''' שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן לקיים מה שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".

על מנת למנוע ממחשבות זרות לבבל את האדם בשעת הלימוד או התפילה, מציע הרבי להחזיק ספר פתוח ולהתפלל או ללמוד מתוך הספר בדווקא{{הערה|אגרות קודש ח"ט אגרת ב'תתעה.}}.

באחד ממכתביו{{הערה|אגרות קודש חלק כ"ח עמוד יז.}} כותב הרבי רשימת עצות לבחור שנכשל בזה בתקופת השידוכין:
*תוספת התמדה בתורה.
*היסח הדעת ככל האפשר.
*הפסק הפגישות עם הבחורה.
*טלית קטן כשר כל היום והלילה.
*בדיקת התפילין.
*לימוד חת"ת.
*התבוננות שהשם נמצא בכל מקום ועומד בצידו ממש בשעת מעשה.

==תיקון לפגם הברית==
*השתתפות ב[[פדיון הבן]]{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/10/3046.htm אגרות קודש חלק י' אגרת ג'מו].}}.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יהדות]]