https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93+%D7%9C%D7%95%D7%99+%D7%9E%D7%90%D7%9F 2026-04-10T04:11:14Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.1 https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=685425 2024-05-29T14:02:44Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז) */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> ====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז====<br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה&quot;איכאט דאמרי&quot;.}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה&quot;לוז&quot; לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה&quot;ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה&quot;לוז&quot; שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.<br /> <br /> ומבואר במק&quot;א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> וכבר העירו על זה בכמה סםרים (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק א{{הערה|עמוד שו ואילך}} ), אבל הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; וראה סנהדרין (צא,א): &quot;דלא הוה חייא דהוה חיי לא כ&quot;ש&quot;) . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה&quot;מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה).<br /> <br /> והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot;) וכיון ש&quot;שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=685423 2024-05-29T13:58:09Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז) */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> ====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז====<br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה&quot;איכאט דאמרי&quot;.}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה&quot;לוז&quot; לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה&quot;ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה&quot;לוז&quot; שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.<br /> <br /> ומבואר במק&quot;א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> וכבר נדחו דבריהם בהרבה ספרים(ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק א{{הערה|עמוד שו ואילך}} ), אבל הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; וראה סנהדרין (צא,א): &quot;דלא הוה חייא גבוה חיי לא כ&quot;ש&quot;) . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה&quot;מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה).<br /> <br /> והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot;) וכיון ש&quot;שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=666626 2024-03-10T21:07:33Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> ====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז====<br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה&quot;איכאט דאמרי&quot;.}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה&quot;לוז&quot; לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה&quot;ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה&quot;לוז&quot; שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.<br /> <br /> ומבואר במק&quot;א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> וכבר נדחו דבריהם בהרבה ספרים{{הערה|וגם הרבי לא מצטטם}} (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק ב), אבל הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; וראה סנהדרין (צא,א): &quot;דלא הוה חייא גבוה חיי לא כ&quot;ש&quot;) . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה&quot;מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה).<br /> <br /> והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot;) וכיון ש&quot;שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל הנשמות יקומו לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663611 2024-02-26T21:20:30Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}} לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית? לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}. לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא, ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}. לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל), ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בש' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב הרשב&quot;א בבבא בתרא הרמב&quot;ן לבראשית א כא ר' בחיי שם ובכד הקמח סוף אות ח הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל, הראב&quot;ע לדניאל יב ב, ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד, עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א, חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא בתרא, לקוטי תורה ר&quot;פ צו, ועוד.}} ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}<br /> <br /> ==הערות שוליים==</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663610 2024-02-26T21:19:04Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא, ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}. לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל), ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בש' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב הרשב&quot;א בבבא בתרא הרמב&quot;ן לבראשית א כא ר' בחיי שם ובכד הקמח סוף אות ח הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל, הראב&quot;ע לדניאל יב ב, ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד, עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א, חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא בתרא, לקוטי תורה ר&quot;פ צו, ועוד.}} ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}<br /> <br /> ==הערות שוליים==</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663568 2024-02-26T18:42:55Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמן הסעודה<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}} לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית? לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}. לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}. לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663567 2024-02-26T18:41:37Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}. לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663566 2024-02-26T18:39:56Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}. לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663565 2024-02-26T18:38:32Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}.<br /> <br /> לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || --- || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || ---<br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=663563 2024-02-26T18:37:39Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{שכתוב|}}<br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! ע&quot;י איזה עבודה זוכים לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | ==זמן הסעודה==<br /> || על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}:<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}.<br /> <br /> לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. || --- || גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}. || ---<br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מהמקורות בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר.}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|תהילים פ&quot;נ פ&quot;י(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא}} &quot;הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א-ל&quot;{{הערה|איוב (פ&quot;מ פסוק טו ואילך) וממשיך הפסוק &quot;העושו יגש חרבו&quot; כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו. || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662706 2024-02-23T01:39:25Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || {{הערה|בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלוראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}האכילה מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר. וזהו והללתם כו' אשר עשה עמכם להפליא כי לעת יד אחר כל הבירורים והעליות שיתעלו כל הדברים התחתונים ע''י הנשמות דעתה, והנשמות דעתה ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד אז יהיה א''ח עט''ב בבחי' אור חוזר ממטה למעלה כתר מל' שיהי' מל' בבחי' כתר נעוץ סופן כו' ויהיו כל ההשפעות ע''י בחי' מל' וכמ''ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו'. (ועמ''ש סד''ה קול דודי כו' בענין האבות והאמהות) ויהיה אז בבחי' פלא. וזהו אשר עשה עמכם להפליא היינו שסוף מעשה יהיה תחלה בבחי' פלא כתר מל'. ובזה יובן מ''ש אח''כ ולא יבושו עמי. כי הנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול כלה קול הוא המשכה והשפעה. והנה עתה כתיב הקל קול יעקב מבחי' דכר נמשך ההשפעה בנוק' אבל הכלה אין לה בחי' קול כי המל' הוא רק בחינת מקבל, ולכך החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת כי אין לה קול כו' וכמ''ש* מזה סד''ה ויגש אליו יהודה גבי מהרה ישמע כו' ע''ש. אבל לעתיד שתתעלה המל' אחר כל הבירורים להיות א''ח עט''ב ולהיות בבחי' או''ח כתר מל' ותהיה היא המשפיע אז נאמר קול כלה, ולזאת ולא יבושו עמי, כי עכשיו הוא כמ''ש במשנה ספ''ז דפסחים והכלה הופכת פניה ואוכלת, ע''ד מה<br /> דאיתא בירושלמי פ''ק דערלה סימנא דאכיל מן חבריה בהית (פי' מתבייש) מסתכלא ביה, וכיון שעכשיו הכלה שהיא המל' היא רק בחי' מקבל לכן הופכת פניה ואוכלת וזהו ענין הבושה בהית מסתכלא ביה. אבל לעתיד ולא יבושו עמי כי אחר הבירור והעלייה תהיה היא עט''ב ואז תהיה היא בבחי' משפיע וא''כ ממילא ולא יבושו כו'. וזהו ענין כפל הברכה שמלבד שיתעלו כ''כ להיות ואכלתם אכול כנ''ל עוד זאת גם כי ולא יבושו לפי שתהיה א''ח עט''ב ובחי' משפיע, ועיין בגמרא פ''ק דמ''ק ד''ט ע''ב ברכך ברכתא כו' וכ''ה במדרש תנחומא ס''פ בראשית ועיין בתד''א ח''א פ''כ ובמדרש רבה פ' דברים דרפ''ז א' אבל הכוכבים כו'. וזהו שארז''ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש (ועמ''ש עוד בד''ה ואשה כי תדור בפי' ולא יתבוששו*. והנה בתד''א שם איתא בענין אשר עשה עמכם להפליא מאי להפליא בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים בגיהנם. נראה דפירוש להפליא ג''כ מלשון לפלא נדר בפ' אמור כ''ב כ''א דפרש''י להפריש וכן כי יפליא לנדור נדר נזיר ובגמרא ספ''ז דעירובין דפ''ב ע''א בענין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא נדרו מפורש כו' ועם היות כי ענין מפורש הוא לשון ביאור אך הוא ג''כ לשון פירוד והבדל כמו בתוך צאנו נפרשות (ביחזקאל ל''ד י''ב). וכוונת התד''א היינו שעם היות שיהיה הגילוי מבחי' פלא עליון דקמיה כחשכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו. ורבו פשעיך כו'. עכ''ז יומשך משם ג''כ להפריש בין מעשיהם של צדיקים כו' והוא ע''ד מ''ש ברבות בראשית ספ''ב ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ דלכאורה אין לזה פירוש איך שייך לומר אבל איני יודע באיזה מהן חפץ מהו הספק. אלא הענין ע''ד הנ''ל משום דקמיה כולא כלא חשיבי וכחשכה כאורה. ועמ''ש מזה בד''ה ויאבק איש ובד''ה בשלח פרעה. אלא שאעפ''כ צמצם א''ע כביכול להיות חפץ במעשיהן של צדיקים דוקא וזהו אשר עשה עמכם להפליא. והוא הפלא ופלא להיות מפליא ומפריש כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כי עמך מקור חיים. ולקמן סד''ה מצה זו כו' וגם פי' בתד''א שם ולא יבושו כו' כדי שיהא לכם שכר משלכם כו' דהיינו שלא יאכלו נהמא דכסופא): ב ומכ''ז יובן ג''כ המדרש רבה פ' צו פרשה ח' ע''פ זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו זה שאמר הכתוב (שופטים סימן י''ד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל כו' והיה שמשון תמיה בלבו ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן ואיזהו זה קרבן אהרן כו', ולפי פשוטו אינו מובן כלל מהו ענין התמיה. אך הענין כידוע מענין ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם שהוא אכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואחת אכילת מזבח, והנה אכילה זו הוא ענין בירור דשם מ''ה המברר ב''ן, והנה אכילת* מזבח זהו ענין ארי אוכל פני ארי' דאכיל קרבנין ועיין בזהר בראשית ד''ו ע''ב מענין זה. אך הוא בחיצוניות העולמות אשה ריח ניחוח בבי''ע, אבל בחי' אדם דכליל כולא אינו אוכל אלא באכילת אדם התחתון אתם קרויים אדם נעשה אדם בצלמנו כו'. וזהו ענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים נמצא אהרן הוא המברר והמעלה הניצוצים דשם ב''ן וכן בחי' ארי' דאכיל קרבנין הוא המברר כו' כי נפש הבהמה נלקחה משמרי האופנים שלא הובררו* ולכן בירור שלה הוא ע''י פני אריה שבמרכבה שהיא למעלה אפילו מבחינת האופנים עצמן כו'. (ועמ''ש בד''ה זאת חנוכת המזבח וסד''ה ואהי' אצלו אמון גבי תבל ארצו ובד''ה ואריה כבקר יאכל תבן ועי' בזהר פ' צו דל''ב ע''ב ודל''ג ע''א). והנה מבואר במ''א שמה שהוא בחי' מברר בודאי שהוא<br /> עצמו כבר נתברר בתכלית דהרי לא יכול לברר ולהעלות זולתו אם הוא עצמו עדיין לא נתברר. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מי מנה עפר יעקב וכענין מ''ש בספרי ס''פ עקב סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוץ לארץ, וכמ''ש במ''א דלכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירור הנצוצים שבמאכל ולהעלות המאכל ולכן פתח במזבח וסיים בשולחן כו' כמ''ש במ''א, ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה כ''א ע''י התפלה שעת צלותא שעת קרבא והוא המשכת אלקות בנפש ע''י ח''י ברכאן בא''י כו' אז אח''כ דוקא יוכל לאכול ולהעלות המאכל ג''כ. עיין מענין זה בד''ה כה תברכו את בני ישראל ובד''ה קדש ישראל, וא''כ כיון דבחי' פני אריה אכיל קרבנין עכצ''ל שהוא עצמו כבר נתברר, ועד''ז אהרן אוכל כל הקרבנות שאכילתו גורם וממשיך אכילת אדם העליון שעל הכסא שלמעלה גם מבחי' פני אריה שבמרכבה כו'. ועמ''ש ע''פ בהעלותך את הנרות בענין אהרן אותיות נראה. וזהו כענין אריה אותיות ראיה אלא שאהרן הוא בבחי' גבוה יותר כנ''ל. ועוד נת' ענין אהרן שהוא בחי' א' ה''ר ן' עיין מזה ע''פ נשא את ראש בני גרשון. ומכ''ז מובן איך בחי' אהרן הוא מרכבה לבחי' עליונות מאד שכבר נתבררו בתכלית הבירור ולכן נאמר עליו ונחנו מ''ה שהוא ג''כ מבחי' מ''ה כמו משה, וכתיב ואהרן מה הוא, וא''כ גדלה התמיה איך עכשיו יצא ממנו קרבן דהיינו שנעשה בחי' מתברר כי ענין הבאת הקרבן הוא הוראה שהמביא הקרבן הוא צריך בירור והעלאה וע''י הקרבן הוא מתברר ומתעלה כו'. וא''כ אהרן שהוא אוכל כל הקרבנות והוא המעלה את כולם איך יתכן שיהיה הוא עצמו עדיין צריך בירור והעלאה. וזהו כוונת המדרש דלכאורה הוא תמיה גדולה. אלא שהענין הוא ע''ד הנ''ל דואכלתם אכול כי מה שעתה הוא בחי' נשמות גבוהות מאד וכבר נתקנו ונתבררו בתכלית עד שהם בחי' מבררים ומעלים הניצוצות כו', עכ''ז לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע נקראו בשם בהמות עד שצריכין העלאה. וזהו ממש ענין מהאוכל יצא מאכל שמה שהיה בחי' אוכל ומברר ומתקן זולתו, עכשיו יצא ממנו מאכל שירדו בבחי' מאכלים הגשמיים דלויתן ושור הבר והיינו שעי''ז יתעלו יותר כו'. ועד''ז הוא ענין החידה דשמשון. כי הנה ארז''ל פ''ק דסוטה דף י' א''ר יוחנן שמשון על שמו של הקב''ה נק' שנאמר כי שמש ומגן הוי' אלקים אשר שם הוי' הוא בחי' שמש שלמעלה מבחינת שם אלקים שהוא בחי' מגן ונרתק להסתיר גילוי שם הוי' והמלאכים דבי''ע מקבלים ע''י המגן והנרתק כו'. ולכן הנה גם בחי' אריה דאכיל קרבנין שהוא בחי' או כל ומעלה כו' יצא ממנו מאכל לגבי שם הויה שהוא בחי' שמש כי תכלית תשוקת המלאכים הוא לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ''ש במ''א ע''פ אני ישנה ולבי ער שע''ז נאמר אכלתי יערי עם דבשי. וזהו ענין כי מגוית האריה רדה הדבש ועמ''ש* בד''ה והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והנה עד''ז הוא ענין זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו כו' כי עם היותו בחי' אהרן שהוא בחי' מ''ה דהיינו שכבר הוא מבורר בתכלית עד שראוי לברר ולהעלות כל הקרבנות, עכ''ז יצא ממנו קרבן שנעשה בחי' מתברר והיינו ביום המשח אותו והיינו לפי שהמשכת שמן משחת קדש הוא ממקום גבוה מאד דהיינו שהוא מושח את הקדש אשר קדש הוא חכמה דאצילות וא''כ השמן הוא למעלה מהחכמה דאצילות כו' וע' בזח''ג פ' אמור דפ''ח סע''ב וכמ''ש במ''א ע''פ בהעלותך את הנרות וע''פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו כו' ע''ש, ולכן כדי להיו' נמשך גילוי זה מבחי'* דשמן משחת קדש בבחי' אהרן הוצרך להביא קרבן שנעשה בבחי' מתברר כי יש כמה מדרגות בבחי' הביטול כי הביטול הוא מבחי' חכמה כ''ח מ''ה ויש חכמה תתאה וח''ע כו' ועוד מדרגות אין קץ, ואהרן* א' ה''ר כו', ולגבי<br /> שמן משחת קדש שהוא חכמה עילאה ולמעלה מהחכמה נעשה בחינת מתברר עד שעי''ז* נמשך בו מבחי' שמן משחת קדש. וז''ש ביום המשח אותו, דלכאורה הל''ל מיום המשח אותו מאחר שנאמר אח''כ מנחה תמיד שמיום שנמשח מביא קרבן זה בכל יום עד עולם וא''כ מהו ביום המשח, אלא דר''ל כדי שעי''ז יהי' גם בכל יום ויום עד עולם גילוי בחינת ומדרגת יום המשח אותו כי יום הוא לשון הארה וגילוי כמ''ש ויקרא אלקים לאור יום, וכנודע מענין היום יום אחד לעומר היום שני ימים כו' כמ''ש במ''א וזהו ג''כ חדש ימינו כמ''ש סד''ה כי ביום הזה יכפר ע''ש. ועד''ז מבואר בזהר באדרא קל''ד ב' שיש ימי עולם וימי קדם. וזהו ענין ביום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון ואיך נאמר על קרבנות של כל הנשיאים ביום המשח, אלא לפי שבחי' ומדרגת הקרבן שהביאו בכבוד קערות ומזרקי כסף כו' וקטרת כו' היה ממשיך גם בכל יום שאח''כ מבחינת ביום המשח אותו כמו בקרבן נחשון שהי' בפו''מ ביום המשח אותו כך המשיכו גם כל הנשיאים כל אחד ואחד ביומו מבחי' יום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבן אהרן מנחה תמיד דהיינו עד עולם. ואעפ''כ הוא בחי' ביום המשח אותו שהוא המשכת בחי' כשמן הטוב היורד על הראש כו'. ולהיות גילוי והמשכה זו נעשה* בבחי' מתברר לגבי המשכת הביטול דח''ע ממש שלמעלה מבחי' אהרן עצמו. וזהו שמסיים המדרש ואיזה זה קרבן אהרן כו' כי בקרבנות שלפניו ולאחריו כתיב זאת תורת העולה כו' וזאת תורת המנחה כו' וזאת תורת האשם כו' רק בקרבן אהרן כתיב זה, והיינו כי זאת היא בחי' נוק' שם ב''ן המתברר. אבל זה הוא בחי' דכר והוא בחינת אהרן ששרשו משם מ''ה כנ''ל, ועכ''ז כדי להיות בחי' ביום המשח אותו כו' שהוא המשכה עליונה ממדרגה מאד נעלה ולכן עם היותו בחינת זה יצא ממנו קרבן כו' והוא בחי' קרבן גבוה יותר כו' (ועיין בזהר ר''פ ויצא דקמ''ח ב' ע''פ וחסידיך ירננו ובפ' צו דל''א א'*). ועמ''ש סד''ה בעצם היום הזה נמול. ובד''ה בחדש השלישי כו' ביום הזה באו כו' ועיין בזח''ג עקב דרע''א סע''ב גבי וקרא זה אל זה ואמר כו' ועמ''ש ע''פ קול דודי הנה זה בא מדלג כו'. וכמ''ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' כו' עמ''ש ע''ז הרמ''ז פ' תולדות דקל''ה ועיין במנחות דנ''ג יבא זה כו': ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול כו'. להבין איך נוני ימא שהם הנשמות שנמשכו מיחוד או''א דאצילות איך יחשבו לבחי' בהמות נגד נשמות החדשות דלעתיד. והענין כמבואר במ''א בביאור ע''פ ואלה המשפטים בענין פי' וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה. בהמה בגימטריא ב''ן נשמות דבריאה. אדם מ''ה נשמות דאצילות. כי אצילות הוא בחי' אדם אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי אצילות הוא מלשון ויאצל כו' משא''כ בבריאה התחדשות יש מאין. (ועיין מ''ש בביאור ע''פ יביאו לבוש מלכות בד''ה להבין ההפרש היינו בבחי' הקו והחוט כו' והיא ראשית הגילוי בחכמה כו' ע''ש). והנה באצילות עצמו יש ג''כ ד' בחי' אבי''ע כמבואר לקמן בביאור ע''פ מי מנה כו' רובע ישראל והיינו בחי' נר''נ דאצילות הם בי''ע דאצילות. ועמ''ש בביאור ע''פ ועתה יגדל נא והם בינה ז''א ומל' וחיה יחידה נק' אצילות שבאצילות ועיין בע''ח שמ''א פ''ז ובהרמ''ז ר''פ קרח בדף קע''ו ע''ב ד''ה חסר יו''ד והנה איתא בגלגולים פי''ט שאדה''ר קודם החטא היה לו נשמה לנשמה מאצילות כו' וע''ש פרק א' והיינו בחי' אצילות שבאצילות וזהו ענין אדם בארח אצילות דלעילא הנזכר בזח''ב ר''פ משפטים דצ''ד סע''ב זכה יתיר יהבין ליה הוי' בשלימו כו' דאיהו אדם בארח אצילות<br /> דלעילא וכו' ועליה אתמר ורדו בדגת הים כו' וכן איתא עוד ברע''מ בהשמטות שבזהר סוף חלק א' סי' נ' גבי משה מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי מ''ה הוא בחי' אדם בארח אצילות דלעילא וכמ''ש מלגאו איהו שם מ''ה דאיהו ארח אצילות וג' המדרגות שבתחלה הם בי''ע דאצילות כי בת ובן הם נפש ורוח דאצילות מזו''נ דאצילות ונשמתא מסט' דאו''א היינו נשמה דאצילות שנמשך מיחוד או''א וזהו ענין נוני ימא הנ''ל. וכן פי' באשל אברהם פ' חיי שרה וכן משמע בקרא הפי' בע''ח שער מ''נ ומ''ד דרוש ד' אע''פ שהרמ''ז והמק''מ פי' בע''א. וזהו מ''ש פ' בראשית בד''ה הן האדם היה כאחד ממנו שאדה''ר היה הגבה למעלה גם מרשב''י בערך אחר ממש כו'. כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או''א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה''ר כנ''ל (ועיין בזהר תרומה דקס''ז ע''ב). וז''ש ברבות בראשית פכ''א בפי' הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והנה במ''ש הזהר ועליה אתמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה כו' פי' הרמ''ז לשטתו שהן נר''ן דבי''ע. אך לפי הנ''ל י''ל דהיינו נר''ן דאצילות כי דגת הים היינו נוני ימא שהן נשמה דאצילות ממש ועוף הוא מבחי' רוח דאצילות כו' ואעפ''כ מאחר שהן בי''ע דאצילות לכן באדה''ר שהיה מאצילות שבאצילות נאמר ורדו בדגת הים כו' דר''ל שיוריד וימשיך החיות בבי''ע דאצילות ובבי''ע ממש. כי הוא דייקא בחי' אדם ממש אדמה לעליון לפי שהוא מבחי' אצילות כו'. וז''ש ג''כ גבי משה מ''ה דידך כו' כי משה זכה לחיה שלמעלה מבחי' נשמה דאצילות והוא ג''כ מבחי' אצילות שבאצילות לפמ''ש הרמ''ז פ' בא בדף מ' שזכה לחיה מפנימי' אריך כו' המושפע לאבא כו'. וזהו ענין מ''ה דמשה וכמש''ל בביאור ע''פ יונתי דשם מ''ה דאיהו ארח אצילות הוא מבחי' כתר כו' ולכן נאמר בו ורדו בדגת הים כו' כנ''ל. או יש לומר דקאי על מלאכים דאצילות שנקראים גם כן נוני ימא ובזה יש לפרש מ''ש בזח''א דע''א ע''פ ובכל דגי הים בידכם נתנו ואפילו נוני ימא. דקשה מהו ואפילו. דהא דגי הים היינו נוני ימא. א''ו דר''ל דקאי אפילו נוני ימא העליונים היינו המלאכים כו' אך שייכות בחי' מ''ה דמשה לצלותא דשבת כי מ''ה בחי' ביטול וזהו ענין צלותא דשבת בחי' אצילות כו' ועמ''ש ע''פ את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו למעלה מעלה מבחינת בריאה שבאצילות כו' ע''ש. והנה מבואר ע''פ יונתי בענין ולכי לך שמקור ושרש נש''י הוא מבחינת מחשבה הקדומה כו' חכמה וכתר עליון כו' רק שזהו בבחי' מקיף ונק' מזלייהו. וע''י התפלה הוא בחי' קומי לך לשרשך ועיקר עלייה זו בשבת. וזהו ענין הנשמה יתירה כו' ולכן מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו כו' וכמש''ש שעי''ז נקרא קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שהם מקור ויסוד אפילו לבחי' התורה כו'. ובזה יובן מ''ש בזוהר פ' בא דל''ד ע''א ע''פ בא אל פרעה כו' לגבי תנינא חדא כו' ומשה דחיל מיניה כו' כי הנה את זה לעומת זה עשה האלקים שכמו שיש לויתן ונוני ימא בקדושה כן יש ג''כ בצד הטומאה וע''ז נאמר לויתן נחש בריח כו' וכן נוני ימא וכמ''ש בזהר שם ובפרדס שער כ''ה פ''ה. אלא דזה לעומת זה היינו הפך ממש כי לויתן ונוני ימא דקדושה הם בתכלית הביטול במקורם בא''ס ב''ה ועמ''ש מזה בד''ה אז ישיר משה ובני ישראל בפ' בשלח משא''כ בלויתן דקליפה כתיב התנים הגדול כו' אשר אמר לי יאורי כו' שאדרבה הוא יש ודבר נפרד. וע' בהרמ''ז פ' יתרו דס''ח ע''ב בענין כהן מדין. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו כי משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה וכמ''ש בזהר פ' שמות די''א סע''ב וכמ''ש במ''א בד''ה וללבן שתי<br /> בנות כו'. אך נתעלה יותר להיות בבחי' ומדרגת אדם בארח אצילות דלעילא שע''ז נאמר ורדו בדגת הים כו'. אך משה היה עניו מכל האדם והחזיק א''ע רק בבחי' עצם מדרגתו דמן המים משיתיהו וע''כ הוה דחיל לבא לפרעה שנק' התנים הגדול. מאחר דזה לעומת זה עשה הוא מלחמה. אבל הקב''ה אמר לו בא אל פרעה כי משה אתמר ביה ורדו בדגת הים כו' וע' בת''ז ריש תקון ע': והנה עפ''ז יובן ג''כ ענין סעודת לויתן ושור הבר דלעתיד. כי הנה גם לפי' הרמ''ז דורדו בדגת הים כו' קאי על בי''ע או על המלאכים דאצי' מ''מ לגבי הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע. י''ל פי' ורדו בדגת הים כו' דקאי על נשמות עליונות דאצי' הנק' נוני ימא שיצטרכו להתעלות ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד וזהו ענין סעודת לויתן כנ''ל. ואע''ג דאיתא בשע''ק ח''ג דהנשמות דעכשיו שרשן גם כן מא''ק ע''ש בענין יחידה שהיא מא''ק כו'. אך הנה מבואר בע''ח דא''ק נקרא אדם דבריאה ועקודים נקרא אדם דיצירה וכללות האצילות נקרא אדם דעשייה. שע''ז נאמר כולם בחכמה עשית. ובחי' אצילות אינו אלא בחי' אור א''ס כו'. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מוצאיהם למסעיהם בפ' מסעי ולכן לע''ל שיהיה גילוי אור א''ס הסוכ''ע בחי' אצילות העליון לכן גם נשמות הגבוהות והעצומות דעתה בחי' נוני ימא ששרשם מבריאה העליון וכמ''ש בת''ז בסופו אדם דבריאה דאיהו ים ואדם דיצירה שור כו'. יתעלו ע''י נשמות החדשות שיתגלו לעתיד בב''א. ועיין מענין נשמות החדשות בספר הגלגולים פ''ז. ועוד יובן ענין גילוי נשמות חדשות שמבחי' סוכ''ע שיתגלו לע''ל ממ''ש בפ' ויצא סד''ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים כו' ע''ש. והענין כי שרש הנשמות נמשכים משם הוי' וכמ''ש בד''ה ראה אנכי נותן ובד''ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' רק שנמשכו אח''כ ע''י שם אלקים לירד ולהתלבש בגוף (ועיין זח''ג ר''פ במדבר ומ''ש ע''פ מה טובו). אכן לעתיד שאמר יעקב ששם הוי' יהי' רק בבחי' שם אלקים לגבי גילוי עצמות אור א''ס ב''ה שיתגלה אז. והיינו דכמו שם אלקים הוא מגן ונרתק שבו ועל ידו נמשך שם הוי'. וזהו כי הוי' הוא האלקים. כך לעתיד יהי' הגילוי מעצמות אור א''ס ב''ה ע''י שם הוי' שיהיה בבחי' שם אלקים לגבי גילוי ההוא מעצמות אור א''ס כו' וזהו ענין הנשמות החדשות שיומשכו אז מאור א''ס הסוכ''ע רק שיומשכו ע''י בחי' אלקים דלעתיד שהוא שם הוי' כו' ועמ''ש בד''ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין מ''ש שני פעמים כ''א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח הא' ע''י המלאך (שם ל''ב כ''ט) והב' ע''י הקב''ה בכבודו ובעצמו (שם ל''ה יו''ד) ואפשר לומר שזה נגד ב' בחי' נשמות הנ''ל דעתה ודלעתיד כו' ועיין שם: להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה (ועמש''ל ס''פ ויגש), הנה חתן וכלה נק' יעקב ורחל כמבואר בפע''ח שער העמידה. והענין כי כנס''י נק' רחל והיא מלכות דאצילות המתלבשת בבי''ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה הם הנבראים שהם בבחינת יש הפך בחי' א''ס ומוכרחת לירד ולהשפיע להם ולכך נק' כלה* שתשוקתה לעלות ולהתכלל באור א''ס רק שבע''כ יורדת לפני גוזזיה נאלמתי דומיה (ועמ''ש סד''ה את קרבני לחמי ובד''ה אלה מסעי). ויעקב נקרא חתן חות דרגא מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין בפ' תרומה דקע''ה ע''ב) המשכת אא''ס מריש כל דרגין בבחי' רחל היא בחי' כלה המקבלת המשכה והשפעה זו ונעשה בחי' יחוד והיינו המשכת סובב בממלא. והנה המשכה זו נק' בשם יעקב ע''ש כי יעקב אותיות יבקע כמ''ש בע''ח של''א ספ''א יבקע צורים במדבר (בתהלים סי' ע''ח ט''ו), וכתיב אז יבקע כשחר אורך (בישעיה סי'<br /> נ''ח) פי' כמו השחר שבוקע חשכת הלילה להאיר וכמ''ש וכמו השחר עלה. כך בחי' יעקב בוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א''ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק' אור מקיף משא''כ מה שלמעלה מבחי' סובב נק' ישת חשך סתרו. ועמ''ש מזה בד''ה שחורה אני ונאוה) להיות מאיר בבחי' גילוי וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, ועיין מזה ברבות ס''פ בהר פי' ארוכתך בחי' א''א נמשך בבחי' מל' ונק' ארוכתך לנכח בחי' א''א שבכנס''י ולכן נק' א''א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף ועמ''ש מזה סד''ה ועתה יגדל נא כו' ארך אפים. ופי' תצמח היינו כמו בחי' הצמיחה שהיא יש מאין כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי' הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד''מ להצמיח הגרעין הוא ג''כ כמו בחי' יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערוך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו'. וכך כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות זורע צדקות הוא בחי' יעקב שבוקע ומאיר הארת אור א''ס מלמעלה למטה בבחי' צדקות שהיא בחי' מל' (כדפי' בפ' אחרי דע''ב א' ופ' ויקרא די''ו א'), ועי''ז מצמיח ממטה למעלה בחי' ישועות והיינו בחי' ארוכתך שנמשך למטה בחי' א''א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות (כענין יפה שעה א' בתשובה כו' וכנזכר בד''ה מה יפו פעמיך בפי' וענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו'), וזהו והלך לפניך צדקך לפניך הוא מלשון פנימיות והלך הוא לשון הולכה והמשכה שימשיך פנימית הלב לה' (עי' באגרת הקדש סי' ד' וסי' ח') שכ''ז נמשך ע''י בחי' זורע צדקות הנ''ל (ועמ''ש בד''ה שובה ישראל גבי נושא משך הזרע כו' ובד''ה אז ישיר כו' עלי באר בענין מעין גנים באר מים חיים ועיין בפ' שלח דקע''א א' ע''פ יצאו מים חיים כו'): ב אך הגורם להיות בחי' יעקב ויבקע הנ''ל הוא בחי' שמחה גילוי פנימית יאר ה' פניו, פי' כמו עד''מ ענין צהבו פניו של ר' אבהו מחמת שראה תוספתא חדתא דהיינו שמפני שנתמלא תענוג מהמצאת שכל חדש אזי מחמת תגבורת התענוג במוחו ותבונתו צהבו פניו להאיר ולהתגלות בפניו (ועמ''ש מזה בביאור ע''פ וספרתם לכם). וכך עד''ז יובן למעלה כי הנה מ''ש יעקב חבל נחלתו היינו אחר הבקיעה אבל להיות התעוררות הבקיעה הוא ע''י בחי' עוז וחדוה במקומו שעשוע המלך בעצמותו, (וענין זה הוא כעין מ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו שבחינת כחתן יוצא נמשך מחופתו ע''ש ובד''ה ביום השמיני עצרת גבי אשר קדשנו במצותיו). וזהו שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג''ע מקדם פי' רעים האהובים הן חתן וכלה הנ''ל ושמח תשמח היינו כנ''ל שהגורם הבקיעה להיות חות דרגא הוא בחי' השעשוע והתענוג והתגלות התענוג הוא בחי' השמחה (כמ''ש ע''פ שוש אשיש), והבקשה הוא שמח תשמח כו' כשמחך כו' מקדם בלי אתעדל''ת כמקדם בתחלת בריאת העולם שהי' מפני כי חפץ חסד הוא דהיינו אתעדל''ע בלי הקדם אתעדל''ת כי אין עצבות לפני המקום לפני המקום דייקא, משא''כ בזמן ומקום אבל למעלה הנה מקום אתי כתיב עוז וחדוה במקומו. וזהו כחתן יכהן פאר. כי הנה ברכת כהנים הוא אתעדל''ע בלי אתעדל''ת דאל''כ ברכה למה וד''ל. וזהו ישא הוי' פניו אליך ישא הגבה למעלה למקום שאין אתעדל''ת מגעת (עמ''ש סד''ה כה תברכו וסד''ה שחורה אני ונאוה), וכמ''כ החתן הוא בבחי' יכהן שיהיה הבקיע' כשמחך יצירך בג''ע מקדם בלי אתעדל''ת כו'. והנה המשכה זו ובקיעה זו היא בחי' יעקב הנ''ל בזמן הגלות נק' משמח חתן וכלה וי''ו הוא המשכה מבחי' חתן לבחי' כלה משא''כ ברכה ב' מהרה ישמע לע''ל אז תהיה אשת חיל עט''ב והיה אור הלבנה כאור החמה שוים בקומתם משתמשים בכתר אחד אז יהיה משמח חתן עם הכלה בשמחה א' מחמת גילוי סכ''ע למטה וכמשל העיגול שמעלה ומטה שוים ויהיה שמחת חתן ושמחת<br /> כלה בהשוואה א' שלא יהיה מעלה ומטה כלל. ועיין בע''ח שער מיעוט הירח ספ''א ופ''ב אמנם הבחינה כו' ועמ''ש בביאור ע''פ ונקבצו בני יהודה ובנ''י יחדיו כו' ומ''ש מזה ג''כ סד''ה ויגש: קיצור רחל נק' כלה ויעקב נק' חתן ע''ש אז יבקע וארוכתך ותצמח ג''כ מלמטלמ''ע בחי' ישועו' ביטול והתכללות אך התעוררות הבקיעה הוא ע''י עוז וחדוה במקומו וזהו כשמחך מקדם בלי הקדם אתעדל''ת ועכשיו משמח חתן ואח''כ כלה ולע''ל משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו' (בישעיה סי' ל'). הנה כאור שבעת הימים פי' במדרש רבה סדר בא ס''פ י''ח כאור שברא הקב''ה בתחלה וגנזו בגן עדן, והנה* שבעת ימי בראשית הם ז''ת דעתיק כמ''ש הרח''ו הובא במק''מ ס''פ מצורע. ואור שבעת הימים פי' האור והחיות של ז''ת והיינו בחי' ג''ר דעתיק כי חכמה נק' אור וכמ''ש בביאור ע''פ לבבתני כו' והוא למעלה מבחי' שבעת הימים עצמן וע''ז נאמר המתנשא מימות עולם ימות עולם הם שבעת ימי בראשית שהם ז''ת דעתיק ועל הג''ר כתי' המתנשא מימות עולם. והענין דהנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי האידנא ליכא קול כלה כמ''ש נאלמתי דומיה וכרחל נאלמה שאין לה בחי' דבור בקול והיינו שאין גילוי לבחי' דבור כי כל העולמות בי''ע אין ערוך לך והוא קדוש ומובדל ואין הדבור שהוא אלקות מתגלה בהם כמו שהוא באצילות בבחינת א''ס כו', (ועיין* בע''ח שמ''ט פ''ב וע''ז החשמל סובבו הנוגה הקליפה הרביעית קול דממה דקה בחשאי וז''ס חש מחשמל עכ''ל, והיינו שהסתר והעלם דק''נ גורמים שלא יתגלה בחי' הדבור עליון וזהו חש לשון שתיקה וכן קול דממה דקה כו' ועמ''ש ר''פ במדבר סיני שאז נק' דבר ה' בשם מדבר בתוס' אות מ' פתוחה כו' ועמ''ש בד''ה ושבתי בשלום בפי' וילך חרנה). ומה שהמלאכים מקדישים ומעריצים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו הרי שנמשך גילוי כבוד ה' בבי''ע, אין זה כ''א כמ''ש ואתה קדוש יושב פי' בחי' ישיבה השפלה שמשפיל א''ע בחי' קדוש להיות יושב ונמשך למטה ע''י תהלות ישראל דוקא (וכמש''ל ע''פ לבבתני הנ''ל דאע''פ שנאמר והחיות נושאות את הכסא היינו הכסא דוקא אבל לא נמשך גילוי בחי' אדם שעל הכסא אלא ע''י בכל מאדך שבנש''י מאד אותיות אדם). והוא ענין יעקב יבקע צורים במדבר (תהלים ע''ח) שכל בחי' צורים אשר במדבר בוקע ויורד קו וחוט א''ס כו', (בפי' וענין צורים עיין פ' בשלח דס''ד ע''א ועיין מק''מ שם שהם בחי' גבורות, ופי' במדבר היינו כמש''ל). כי בבחי' יעקב כתיב ויזרח לו השמש שזרח ובא לו אור א''ס. והנה בשמש כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן שבחי' השמש דומה לחתן חות דרגא ובחי' חתן הוא ג''כ בחי' יעקב כי כמה בקיעות יש ביעקב ויבקע. יצא יצא יעקב כמה יציאות (עיין בע''ח של''א) וגם הכשבים הפריד יעקב כו' (עיין בלק''ת ס''פ ויצא ועמשל''ק בד''ה והניף הכהן אותם). ולכן אומרים קול מצהלות חתנים ב' בחינות חתנים כי בכל בחינה מעולם ועד עולם פרסא מפסקת ויעקב בוקע הפרסא כו' (ועמש''ל ע''פ שיר השירים ביאור ענין ב' בחי' חתנים). ובחי' כלה כלתה נפשי המקבלת אור א''ס היא בבחי' נאלמה בזמן הגלות שאין לה לפני מי לדבר ולהתגלות מפני גשמיות העולם לגבי אור א''ס שמעלימים ומסתירים. משא''כ לע''ל ונגלה כבוד ה' הוא אור א''ס הסוכ''ע שיהיה גילוי אור א''ס אזי יהיה קול כלה קול היא המשכה בבחי' גילוי וגם קול חתן יתגלה כי כעת גם קול חתן אינו בגילוי מאחר שאינו בא לבחי' גילוי באותיות הדבור כו' (ועיין בפרשה תזריע דמ''ב סע''א דלאו אורחיה ובמ''ש הרמ''ז שם ועוי''ל כו' דאע''ג כו' כי<br /> אין אופן כו'. או י''ל עפמ''ש ס''פ בחקתי דקט''ו ע''ב והוות דיירי בשוקא דבורסקי כו' וכמ''ש סד''ה חייב אינש לבסומי בפוריא דלכך אין שום שם במגלת אסתר והיינו שאין קול חתן וכלה בגילוי עכשיו כ''א מלובשים בהעלם כו' ע''ש) ולע''ל יתגלה קול מצהלות חתנים ב' חתנים הנ''ל (וזהו עת לחשות ועת לדבר שעכשיו עת לחשות והיינו מצד חש דחשמל המסתיר ולע''ל שיתברר ק''נ יהיה עת לדבר וזהו מל): ב וגם בבחי' נערים ממשתה נגינתם ב' בחי' נערים הא' הוא יוסף שנק' נער כמ''ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' עכ''ז הם מנשי אביו בחי' בקיעה הנ''ל. ולכך נאמר באשר וטובל בשמן רגלו שאע''פ שהוא בבחי' רגלו מ''מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה, וכמארז''ל תקוע אלפא לשמן ואשה חכמה התקועית ותקוע הוא מנחלת שבט אשר ולכן נאמר ביוסף והוא נער את בני בלהה כו' וזהו בחי' נער עליון דאצילות (כדפי' בפ' וישב דקפ''ב ע''ב. וענין בחי' נער זה היינו ע''ד כרוב אחד מקצה מזה הוא קצה אא''ס שבז''א ונק' כרוב ואנפי זוטרי שזהו בחינת נער והיינו כשנתצמצם השפע בבחי' נה''י דז''א להתלבש אח''כ במל'). ויש בחי' נער ב' ויהושע בן נון נער פני יהושע כפני לבנה חנוך לנער ע''פ דרכו הוא מט''ט בעולם הבריאה ויצירה כו' ועמ''ש מזה בד''ה בכ''ה בכסלו, שכ''ז יהיה בבחי' גילוי לע''ל בחי' חתנים ובחי' נערים הנ''ל והיינו ע''י בחי' השמחה גילוי הש''ע נהורין יאר ה' פניו אליך כו' וארוכתך מהרה כו' בבחי' צמיחה כו'. וענין חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם חופתם הוא בחי' מקיף מבינה דהיינו בעבודת ה' ע''י התבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו (ר''ל שמההתבוננות עצמה נולדה ונמשכה האהבה וא''צ לנגינה ושירה לעורר עי''ז התפעלות המדות, רק ע''י ההתבוננות עצמו יתפעל מאד. וא''כ מצהלות חתנים היינו השמחה וההתפעלות נמשך מהחופה והמקיף עצמו שהוא בחי' ההתבוננות שהבינה נק' מקיפים כמ''ש בביאור ע''פ וקבל היהודי' ולקמן ע''פ והניף את העומר, או י''ל כשההתבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע אז נק' התבוננות זו בחי' מקיף וכמ''ש ע''פ טוב לחסות, וכשההתפעלות נמשך מזה זהו ענין מצהלות חתנים מחופתן). והוא בחי' שמחה גילוי פנימית אם הבנים שמחה גילוי הש''ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות או שע''ה נהורין. וזהו וישם לך שלום שלום בגימטריא שע''ו שהם שע''ה עם הכולל והוא הגורם להיות בחי' החתנים להיות בחי' יעקב יבקע כו'. וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן שמצהלות חתנים נעשה מחופתן עצמן דהיינו מבחי' גילוי סכ''ע עצמו (ועמ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו ובד''ה משמח חתן) ובעבודת ה' מבחי' ההתבוננות עצמו. אבל בעת שהם ב' בחי' נערים הנ''ל יוסף והוא נער ויהושע בן נון נער כו' ממשתה נגינתם נגינה הוא בחי' שירה שהיו הלוים משוררים לעורר את האהבה והיינו כשהאהבה נמשכה ונתלבשה למטה צריך לעוררה בבחי' שירה, (כענין מ''ש פ' בשלח דמ''ה ע''א לענ נבואה זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה וכו' כנגן המנגן וכו' בר ממשה וכו' ע''ש ועיין בפ' ויחי דרי''ו ב'. ומזה נלמוד ונשכיל ג''כ בעבודת ה' לענין גילוי אור האהבה והיראה בלב האדם שיש מי שצריך לשיר וקול המעורר הכוונה שעי''ז דוקא תתעורר גילוי האהוי''ר, ויש מי ששכלו ומדותיו גדולים יותר וא''צ כלל לזה אלא שע''י ההתבוננות במוחו תתעורר האהוי''ר בלבו. וזהו ג''כ ענין יבל הוא היה אבי יושב אהל כו' ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו', כי יושב אהל זהו בחי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו שמצהלות חתנים הוא מחופתן מהאהל והמקיף עצמו וא''צ לכנור ושיר ומנגן כו' אבל בחי' יובל הוא למטה ט ד<br /> מזה דהיינו כשא''א להיות התפעלות המדות כ''א ע''י נגינה ושיר כו' וכענין החילוק בין כהנים ללוים שלוים היו בשיר וכהנים בחשאי ברעותא דלבא כו' שהוא בחי' פנימית הלב. ועמ''ש בפ' שמות בד''ה קול דודי שבחי' הראשונה נק' באר שבע כו' והיינו בהיות חו''ב בגדולת ה' בהתרחבות גדול במוחו ומחשבתו וע''כ יכול הוא לעורר מדת האהוי''ר בהתגלות לבו ע''י עסק המחשבה בלבד אבל מי שמוחו קטן כו' ע''ש. ולכן א''ש דבחי' נערים שזהו בחי' קטנות צ''ל ממשתה נגינתם דייקא. ועוד יובן זה דהנה בפ' וישב דקפ''ב ע''ב כ' ה''נ אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב והוא נער כו' הרי מובן דעיקר בחי' קריאת שם נער בצדיק עליון דאצילות הוא ע''ש המל' שנק' כן וכמ''ש במק''מ שם שהמלכות לפעמים נק' נער ולפעמים נק' נערה ולכך גם ז''א נק' נער כשמה כו'. ופי' וענין שהמל' נק' נער בלא ה' מבואר בפ' בא דל''ח ע''ב דכל זמן דלא קבילת דכר אקרי נער כו' ונתבאר הפי' ע''ז בעבודת ה' לקמן בשיר השירים ע''פ לריח שמניך דפי' עד לא קבילת היינו שעדיין לא זרח אלקות בתוך הלב ולבו אטום כבתולה כו'. ובמ''א נתבאר שזהו אף שנמשך ונתפשט ההתבוננות בלב אבל הוא בחיצוני' הלב ולא נקלט בפנימית הלב ונק' אירוסין לבד וכה''ג נתבאר לקמן בפ' מטות ע''פ ואשה כי תדור בפי' וענין בנעוריה בית אביה כו' וזהו ענין חסד נעוריך וכו' ע''ש. גם הנה גבי חסד נעוריך כתיב לכתך אחרי במדבר ופי' לכתך אחרי זהו בחי' אתכפיא אבל עדיין אינו בבחי' לאהפכא חשוכא לנהורא שיהיה גילוי פנימית נקודת הלב כמש''ל באריכות ע''פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. ולכן מכ''ז יובן דבבחי' ומדרגת זו שנק' נערים צריך ליגיעה רבה ועצות לעורר האהבה וזהו ענין ונערים ממשתה נגינתם שהקול והנעימה מעורר הכוונה משא''כ גבי חתנים א''צ לזה כי פנימית הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין). ושירה היא על היין נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי וזהו ממשתה נגינתם נגינה ומשתה יין אבל החתנים הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם וזהו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא כי לתתא בבחי' דודים צ''ל שתו ושכרו משא''כ למעלה בבחי' רעים כו' (ועמ''ש סד''ה באתי לגני בענין רעים ודודים ומ''ש בד''ה לבבתני מענין בחי' אחותי ובחי' כלה ובמ''א נת' דשבת הוא בחי' אכלו רעים ויו''ט הוא בחי' שתו ושכרו דודים): ג ואחר כ''ז יובן פי' והיה אור הלבנה כו', דהנה איתא נערים פני זקנים ילבינו, כי הנה זקנים הוא כמארז''ל איזהו זקן שקנה חכמה, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי ומקור המשכת חו''ב הוא מדיקנא דא''א אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי''ג וזהו זקן שקנה חכמה שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחי' דיקנא. וזהו והחכמה מאין תמצא מבחי' שאין ערוך שהוא רק בחי' שערות וכמ''ש בד''ה ועשית בגדי קדש כו'. וגם שערות אלו הן הן הלכות התורה ושער רישיה כעמר נקא וכמארז''ל במ''ת נדמה להם כזקן כו' והנה השערות והדיקנא שרשה ממו''ס אכן נמשכה רק מבחי' ז''ת דמו''ס עד''מ השערות באדם הן רק בחי' צומח, וצומח הן בחי' ז''ת שהם המדות כו' ולכן זקנה ושיבה הוא בן ע' שנה שהם ז' מדות הכלולים כל אחד מעשרה. והנה הנערים הם למטה הרבה מבחי' ומדרגת זקן כמובן ע''פ הנ''ל. אך לע''ל שיהיה עליות העולמות ע''ז אמר נערים פני זקנים ילבינו שגם בחי' הנערים יתעלו כ''כ עד שיהיו למעלה מבחי' זקן שקנה חכמה (ועד''ז אפשר לומר מש''ש בת קמה באמה הוא כמ''ש במ''א ע''פ רני ושמחי בת כו' שיש ג' מדרגות לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואח''כ אחותי ואח''כ אמי כו' ולעתיד כתיב רני ושמחי בת שבחי' בת תתעלה ביתר שאת ולהיות י א<br /> אחעט''ב וזהו בת קמה באמה והיינו ג''כ ענין וכלה בחמותה וע''ד מ''ש בפ' שלח דקע''א ע''פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני). והענין כמ''ש (בישעיה סי' ס''ה כ') הנער בן מאה שנה ימות פי' שבחי' הנער יתעלה כ''כ עד שיהיה בן מאה שנה שהוא למעלה מבחי' ומדרגת זקנה ושיבה דעכשיו שהוא בן ע' שנה דהיינו ז''ת דכתר, אבל בן מאה שנה היינו גם ג''ר דכתר עם ז''ת שהם ע''ס דכתר הכלולים מעשר וכמ''ש בפ' חיי שרה דקכ''ג ע''א קב''ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימא במאה ברזא דמאה ברכאן כו' וא''כ יהיו אז בחי' נערים למעלה מבחי' זקן דעתה שהוא בחי' ז''ת דמו''ס. ועיין פע''ח שער חג השבועות פ''א מש''ש בפי' משנה זו בן ה' שנים כו' עד בן ע' שנה כו' הוא כשעולה הז''א בדיקנא דא''א כו' וא''כ מובן דבן מאה שנה הוא בחי' גבוה יותר הרבה והיינו כנ''ל ושם יהיה עליות ומדרגת בחי' הנער כו'. וזהו שאמרו קנה חכמה קנה בינה ב''פ קנה גימטריא יש, והנה יש הוא חצי מתר''ך אורות דכתר ופי' חצי היינו כי הכתר שבכל ספירה נחשב הוא לבדו נגד כל הט''ס שבהספירה ע''ד רגלי החיות כנגד כולן כו' וכן גם בכתר עצמו שכלול מע''ס הנה הט''ס שבו מחכמה עד המל' נחשבים למחצה, והכתר שבכתר הוא לבדו כנגד כולן ולכן אמר דשרש חו''ב נק' קנה חכמה קנה בינה שהוא גימטריא יש והיינו חצי התחתון דכתר אבל העלייה דלע''ל שיתעלה הנער להיות בבחי' בן מאה דר''ל לבחי' הכתר שבכתר כנ''ל א''כ יתעלה גם בבחי' חצי העליון דכתר שלמעלה מעלה מבחי' חצי התחתון שהוא שרש בחי' ומדרגת זקנים עתה. ופי' ב' חצאין אלו היינו כי הכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו ב' בחינות הבחי' התחתונה שבו הוא מה שהוא שרש וראש הנאצלים. והבחינה העליונה שבו היינו הארת אור א''ס בחי' תחתונה שבמאציל כו' וכמ''ש בביאור ע''פ שחורה אני ונאוה ובד''ה יו''ט של ר''ה שחל להיות בשבת. והיינו כי בחי' נער הוא בחי' יוסף שהוא יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק וגם למעלה יותר וכמ''ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד אותיות אדם בחי' א''ק. וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה כי חמה ולבנה הן בחי' ב' נערים הנ''ל כי יהושע בן נון נער ופני יהושע כפני לבנה ויוסף שהוא יסוד נק' ג''כ חמה וכמו שהחמה משפיע ללבנה כך יוסף הוא המשביר כו'. ובפ' שמות ד''ג ע''ב שמש דא הוא ברית קדישא כו', וגם נאמר והנה השמש והירח כו' משתחוים לי ולעתיד תתעלה המל' שהיא בחי' לבנה שעכשיו לית לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה הנה לעתיד תתעלה להיות כאור החמה שיהיה לה אור עצמי כמו אור החמה ואור החמה יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק ולמעלה יותר (ביסוד דא''ק כו') עד שיהיה שבעתים כאור שבעת הימים פי' אור שבעת הימים היינו ג''ר דעתיק כמש''ל והוא יתעלה שבעתים כאור שבעת הימים וכנ''ל בפי' וגבה מאד ובפי' והיה אור הלבנה כאור החמה יש ב' פירושים א' שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה דעתה הב' שגם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה דלעתיד שהוא שבעתים כאור שבעת הימים. (ועיין בפע''ח סוף שער הפורים במ''ש וז''ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' וז''ש והיה אור הלבנה כו' ויהיו שוין כו' וזה לימות המשיח כו' ע''ש): ענין שבעת ימי המילואים הנה לכאורה אינו מובן איך בחי' אור החמה קאי על בחי' הנק' נער עליון דאצילות, שהוא למטה מבחי' חתן כמש''ל והלא מקרא מלא כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן הרי דשמש הוא בחי' חתן וכמ''ש ר''פ בהעלותך קמ''ח ב'. אך הענין דשמש הוא בחי' ז''א והרמ''ז}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662705 2024-02-23T01:37:31Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר. וזהו והללתם כו' אשר עשה עמכם להפליא כי לעת יד אחר כל הבירורים והעליות שיתעלו כל הדברים התחתונים ע''י הנשמות דעתה, והנשמות דעתה ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד אז יהיה א''ח עט''ב בבחי' אור חוזר ממטה למעלה כתר מל' שיהי' מל' בבחי' כתר נעוץ סופן כו' ויהיו כל ההשפעות ע''י בחי' מל' וכמ''ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו'. (ועמ''ש סד''ה קול דודי כו' בענין האבות והאמהות) ויהיה אז בבחי' פלא. וזהו אשר עשה עמכם להפליא היינו שסוף מעשה יהיה תחלה בבחי' פלא כתר מל'. ובזה יובן מ''ש אח''כ ולא יבושו עמי. כי הנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול כלה קול הוא המשכה והשפעה. והנה עתה כתיב הקל קול יעקב מבחי' דכר נמשך ההשפעה בנוק' אבל הכלה אין לה בחי' קול כי המל' הוא רק בחינת מקבל, ולכך החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת כי אין לה קול כו' וכמ''ש* מזה סד''ה ויגש אליו יהודה גבי מהרה ישמע כו' ע''ש. אבל לעתיד שתתעלה המל' אחר כל הבירורים להיות א''ח עט''ב ולהיות בבחי' או''ח כתר מל' ותהיה היא המשפיע אז נאמר קול כלה, ולזאת ולא יבושו עמי, כי עכשיו הוא כמ''ש במשנה ספ''ז דפסחים והכלה הופכת פניה ואוכלת, ע''ד מה<br /> דאיתא בירושלמי פ''ק דערלה סימנא דאכיל מן חבריה בהית (פי' מתבייש) מסתכלא ביה, וכיון שעכשיו הכלה שהיא המל' היא רק בחי' מקבל לכן הופכת פניה ואוכלת וזהו ענין הבושה בהית מסתכלא ביה. אבל לעתיד ולא יבושו עמי כי אחר הבירור והעלייה תהיה היא עט''ב ואז תהיה היא בבחי' משפיע וא''כ ממילא ולא יבושו כו'. וזהו ענין כפל הברכה שמלבד שיתעלו כ''כ להיות ואכלתם אכול כנ''ל עוד זאת גם כי ולא יבושו לפי שתהיה א''ח עט''ב ובחי' משפיע, ועיין בגמרא פ''ק דמ''ק ד''ט ע''ב ברכך ברכתא כו' וכ''ה במדרש תנחומא ס''פ בראשית ועיין בתד''א ח''א פ''כ ובמדרש רבה פ' דברים דרפ''ז א' אבל הכוכבים כו'. וזהו שארז''ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש (ועמ''ש עוד בד''ה ואשה כי תדור בפי' ולא יתבוששו*. והנה בתד''א שם איתא בענין אשר עשה עמכם להפליא מאי להפליא בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים בגיהנם. נראה דפירוש להפליא ג''כ מלשון לפלא נדר בפ' אמור כ''ב כ''א דפרש''י להפריש וכן כי יפליא לנדור נדר נזיר ובגמרא ספ''ז דעירובין דפ''ב ע''א בענין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא נדרו מפורש כו' ועם היות כי ענין מפורש הוא לשון ביאור אך הוא ג''כ לשון פירוד והבדל כמו בתוך צאנו נפרשות (ביחזקאל ל''ד י''ב). וכוונת התד''א היינו שעם היות שיהיה הגילוי מבחי' פלא עליון דקמיה כחשכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו. ורבו פשעיך כו'. עכ''ז יומשך משם ג''כ להפריש בין מעשיהם של צדיקים כו' והוא ע''ד מ''ש ברבות בראשית ספ''ב ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ דלכאורה אין לזה פירוש איך שייך לומר אבל איני יודע באיזה מהן חפץ מהו הספק. אלא הענין ע''ד הנ''ל משום דקמיה כולא כלא חשיבי וכחשכה כאורה. ועמ''ש מזה בד''ה ויאבק איש ובד''ה בשלח פרעה. אלא שאעפ''כ צמצם א''ע כביכול להיות חפץ במעשיהן של צדיקים דוקא וזהו אשר עשה עמכם להפליא. והוא הפלא ופלא להיות מפליא ומפריש כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כי עמך מקור חיים. ולקמן סד''ה מצה זו כו' וגם פי' בתד''א שם ולא יבושו כו' כדי שיהא לכם שכר משלכם כו' דהיינו שלא יאכלו נהמא דכסופא): ב ומכ''ז יובן ג''כ המדרש רבה פ' צו פרשה ח' ע''פ זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו זה שאמר הכתוב (שופטים סימן י''ד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל כו' והיה שמשון תמיה בלבו ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן ואיזהו זה קרבן אהרן כו', ולפי פשוטו אינו מובן כלל מהו ענין התמיה. אך הענין כידוע מענין ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם שהוא אכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואחת אכילת מזבח, והנה אכילה זו הוא ענין בירור דשם מ''ה המברר ב''ן, והנה אכילת* מזבח זהו ענין ארי אוכל פני ארי' דאכיל קרבנין ועיין בזהר בראשית ד''ו ע''ב מענין זה. אך הוא בחיצוניות העולמות אשה ריח ניחוח בבי''ע, אבל בחי' אדם דכליל כולא אינו אוכל אלא באכילת אדם התחתון אתם קרויים אדם נעשה אדם בצלמנו כו'. וזהו ענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים נמצא אהרן הוא המברר והמעלה הניצוצים דשם ב''ן וכן בחי' ארי' דאכיל קרבנין הוא המברר כו' כי נפש הבהמה נלקחה משמרי האופנים שלא הובררו* ולכן בירור שלה הוא ע''י פני אריה שבמרכבה שהיא למעלה אפילו מבחינת האופנים עצמן כו'. (ועמ''ש בד''ה זאת חנוכת המזבח וסד''ה ואהי' אצלו אמון גבי תבל ארצו ובד''ה ואריה כבקר יאכל תבן ועי' בזהר פ' צו דל''ב ע''ב ודל''ג ע''א). והנה מבואר במ''א שמה שהוא בחי' מברר בודאי שהוא<br /> עצמו כבר נתברר בתכלית דהרי לא יכול לברר ולהעלות זולתו אם הוא עצמו עדיין לא נתברר. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מי מנה עפר יעקב וכענין מ''ש בספרי ס''פ עקב סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוץ לארץ, וכמ''ש במ''א דלכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירור הנצוצים שבמאכל ולהעלות המאכל ולכן פתח במזבח וסיים בשולחן כו' כמ''ש במ''א, ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה כ''א ע''י התפלה שעת צלותא שעת קרבא והוא המשכת אלקות בנפש ע''י ח''י ברכאן בא''י כו' אז אח''כ דוקא יוכל לאכול ולהעלות המאכל ג''כ. עיין מענין זה בד''ה כה תברכו את בני ישראל ובד''ה קדש ישראל, וא''כ כיון דבחי' פני אריה אכיל קרבנין עכצ''ל שהוא עצמו כבר נתברר, ועד''ז אהרן אוכל כל הקרבנות שאכילתו גורם וממשיך אכילת אדם העליון שעל הכסא שלמעלה גם מבחי' פני אריה שבמרכבה כו'. ועמ''ש ע''פ בהעלותך את הנרות בענין אהרן אותיות נראה. וזהו כענין אריה אותיות ראיה אלא שאהרן הוא בבחי' גבוה יותר כנ''ל. ועוד נת' ענין אהרן שהוא בחי' א' ה''ר ן' עיין מזה ע''פ נשא את ראש בני גרשון. ומכ''ז מובן איך בחי' אהרן הוא מרכבה לבחי' עליונות מאד שכבר נתבררו בתכלית הבירור ולכן נאמר עליו ונחנו מ''ה שהוא ג''כ מבחי' מ''ה כמו משה, וכתיב ואהרן מה הוא, וא''כ גדלה התמיה איך עכשיו יצא ממנו קרבן דהיינו שנעשה בחי' מתברר כי ענין הבאת הקרבן הוא הוראה שהמביא הקרבן הוא צריך בירור והעלאה וע''י הקרבן הוא מתברר ומתעלה כו'. וא''כ אהרן שהוא אוכל כל הקרבנות והוא המעלה את כולם איך יתכן שיהיה הוא עצמו עדיין צריך בירור והעלאה. וזהו כוונת המדרש דלכאורה הוא תמיה גדולה. אלא שהענין הוא ע''ד הנ''ל דואכלתם אכול כי מה שעתה הוא בחי' נשמות גבוהות מאד וכבר נתקנו ונתבררו בתכלית עד שהם בחי' מבררים ומעלים הניצוצות כו', עכ''ז לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע נקראו בשם בהמות עד שצריכין העלאה. וזהו ממש ענין מהאוכל יצא מאכל שמה שהיה בחי' אוכל ומברר ומתקן זולתו, עכשיו יצא ממנו מאכל שירדו בבחי' מאכלים הגשמיים דלויתן ושור הבר והיינו שעי''ז יתעלו יותר כו'. ועד''ז הוא ענין החידה דשמשון. כי הנה ארז''ל פ''ק דסוטה דף י' א''ר יוחנן שמשון על שמו של הקב''ה נק' שנאמר כי שמש ומגן הוי' אלקים אשר שם הוי' הוא בחי' שמש שלמעלה מבחינת שם אלקים שהוא בחי' מגן ונרתק להסתיר גילוי שם הוי' והמלאכים דבי''ע מקבלים ע''י המגן והנרתק כו'. ולכן הנה גם בחי' אריה דאכיל קרבנין שהוא בחי' או כל ומעלה כו' יצא ממנו מאכל לגבי שם הויה שהוא בחי' שמש כי תכלית תשוקת המלאכים הוא לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ''ש במ''א ע''פ אני ישנה ולבי ער שע''ז נאמר אכלתי יערי עם דבשי. וזהו ענין כי מגוית האריה רדה הדבש ועמ''ש* בד''ה והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והנה עד''ז הוא ענין זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו כו' כי עם היותו בחי' אהרן שהוא בחי' מ''ה דהיינו שכבר הוא מבורר בתכלית עד שראוי לברר ולהעלות כל הקרבנות, עכ''ז יצא ממנו קרבן שנעשה בחי' מתברר והיינו ביום המשח אותו והיינו לפי שהמשכת שמן משחת קדש הוא ממקום גבוה מאד דהיינו שהוא מושח את הקדש אשר קדש הוא חכמה דאצילות וא''כ השמן הוא למעלה מהחכמה דאצילות כו' וע' בזח''ג פ' אמור דפ''ח סע''ב וכמ''ש במ''א ע''פ בהעלותך את הנרות וע''פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו כו' ע''ש, ולכן כדי להיו' נמשך גילוי זה מבחי'* דשמן משחת קדש בבחי' אהרן הוצרך להביא קרבן שנעשה בבחי' מתברר כי יש כמה מדרגות בבחי' הביטול כי הביטול הוא מבחי' חכמה כ''ח מ''ה ויש חכמה תתאה וח''ע כו' ועוד מדרגות אין קץ, ואהרן* א' ה''ר כו', ולגבי<br /> שמן משחת קדש שהוא חכמה עילאה ולמעלה מהחכמה נעשה בחינת מתברר עד שעי''ז* נמשך בו מבחי' שמן משחת קדש. וז''ש ביום המשח אותו, דלכאורה הל''ל מיום המשח אותו מאחר שנאמר אח''כ מנחה תמיד שמיום שנמשח מביא קרבן זה בכל יום עד עולם וא''כ מהו ביום המשח, אלא דר''ל כדי שעי''ז יהי' גם בכל יום ויום עד עולם גילוי בחינת ומדרגת יום המשח אותו כי יום הוא לשון הארה וגילוי כמ''ש ויקרא אלקים לאור יום, וכנודע מענין היום יום אחד לעומר היום שני ימים כו' כמ''ש במ''א וזהו ג''כ חדש ימינו כמ''ש סד''ה כי ביום הזה יכפר ע''ש. ועד''ז מבואר בזהר באדרא קל''ד ב' שיש ימי עולם וימי קדם. וזהו ענין ביום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון ואיך נאמר על קרבנות של כל הנשיאים ביום המשח, אלא לפי שבחי' ומדרגת הקרבן שהביאו בכבוד קערות ומזרקי כסף כו' וקטרת כו' היה ממשיך גם בכל יום שאח''כ מבחינת ביום המשח אותו כמו בקרבן נחשון שהי' בפו''מ ביום המשח אותו כך המשיכו גם כל הנשיאים כל אחד ואחד ביומו מבחי' יום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבן אהרן מנחה תמיד דהיינו עד עולם. ואעפ''כ הוא בחי' ביום המשח אותו שהוא המשכת בחי' כשמן הטוב היורד על הראש כו'. ולהיות גילוי והמשכה זו נעשה* בבחי' מתברר לגבי המשכת הביטול דח''ע ממש שלמעלה מבחי' אהרן עצמו. וזהו שמסיים המדרש ואיזה זה קרבן אהרן כו' כי בקרבנות שלפניו ולאחריו כתיב זאת תורת העולה כו' וזאת תורת המנחה כו' וזאת תורת האשם כו' רק בקרבן אהרן כתיב זה, והיינו כי זאת היא בחי' נוק' שם ב''ן המתברר. אבל זה הוא בחי' דכר והוא בחינת אהרן ששרשו משם מ''ה כנ''ל, ועכ''ז כדי להיות בחי' ביום המשח אותו כו' שהוא המשכה עליונה ממדרגה מאד נעלה ולכן עם היותו בחינת זה יצא ממנו קרבן כו' והוא בחי' קרבן גבוה יותר כו' (ועיין בזהר ר''פ ויצא דקמ''ח ב' ע''פ וחסידיך ירננו ובפ' צו דל''א א'*). ועמ''ש סד''ה בעצם היום הזה נמול. ובד''ה בחדש השלישי כו' ביום הזה באו כו' ועיין בזח''ג עקב דרע''א סע''ב גבי וקרא זה אל זה ואמר כו' ועמ''ש ע''פ קול דודי הנה זה בא מדלג כו'. וכמ''ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' כו' עמ''ש ע''ז הרמ''ז פ' תולדות דקל''ה ועיין במנחות דנ''ג יבא זה כו': ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול כו'. להבין איך נוני ימא שהם הנשמות שנמשכו מיחוד או''א דאצילות איך יחשבו לבחי' בהמות נגד נשמות החדשות דלעתיד. והענין כמבואר במ''א בביאור ע''פ ואלה המשפטים בענין פי' וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה. בהמה בגימטריא ב''ן נשמות דבריאה. אדם מ''ה נשמות דאצילות. כי אצילות הוא בחי' אדם אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי אצילות הוא מלשון ויאצל כו' משא''כ בבריאה התחדשות יש מאין. (ועיין מ''ש בביאור ע''פ יביאו לבוש מלכות בד''ה להבין ההפרש היינו בבחי' הקו והחוט כו' והיא ראשית הגילוי בחכמה כו' ע''ש). והנה באצילות עצמו יש ג''כ ד' בחי' אבי''ע כמבואר לקמן בביאור ע''פ מי מנה כו' רובע ישראל והיינו בחי' נר''נ דאצילות הם בי''ע דאצילות. ועמ''ש בביאור ע''פ ועתה יגדל נא והם בינה ז''א ומל' וחיה יחידה נק' אצילות שבאצילות ועיין בע''ח שמ''א פ''ז ובהרמ''ז ר''פ קרח בדף קע''ו ע''ב ד''ה חסר יו''ד והנה איתא בגלגולים פי''ט שאדה''ר קודם החטא היה לו נשמה לנשמה מאצילות כו' וע''ש פרק א' והיינו בחי' אצילות שבאצילות וזהו ענין אדם בארח אצילות דלעילא הנזכר בזח''ב ר''פ משפטים דצ''ד סע''ב זכה יתיר יהבין ליה הוי' בשלימו כו' דאיהו אדם בארח אצילות<br /> דלעילא וכו' ועליה אתמר ורדו בדגת הים כו' וכן איתא עוד ברע''מ בהשמטות שבזהר סוף חלק א' סי' נ' גבי משה מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי מ''ה הוא בחי' אדם בארח אצילות דלעילא וכמ''ש מלגאו איהו שם מ''ה דאיהו ארח אצילות וג' המדרגות שבתחלה הם בי''ע דאצילות כי בת ובן הם נפש ורוח דאצילות מזו''נ דאצילות ונשמתא מסט' דאו''א היינו נשמה דאצילות שנמשך מיחוד או''א וזהו ענין נוני ימא הנ''ל. וכן פי' באשל אברהם פ' חיי שרה וכן משמע בקרא הפי' בע''ח שער מ''נ ומ''ד דרוש ד' אע''פ שהרמ''ז והמק''מ פי' בע''א. וזהו מ''ש פ' בראשית בד''ה הן האדם היה כאחד ממנו שאדה''ר היה הגבה למעלה גם מרשב''י בערך אחר ממש כו'. כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או''א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה''ר כנ''ל (ועיין בזהר תרומה דקס''ז ע''ב). וז''ש ברבות בראשית פכ''א בפי' הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והנה במ''ש הזהר ועליה אתמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה כו' פי' הרמ''ז לשטתו שהן נר''ן דבי''ע. אך לפי הנ''ל י''ל דהיינו נר''ן דאצילות כי דגת הים היינו נוני ימא שהן נשמה דאצילות ממש ועוף הוא מבחי' רוח דאצילות כו' ואעפ''כ מאחר שהן בי''ע דאצילות לכן באדה''ר שהיה מאצילות שבאצילות נאמר ורדו בדגת הים כו' דר''ל שיוריד וימשיך החיות בבי''ע דאצילות ובבי''ע ממש. כי הוא דייקא בחי' אדם ממש אדמה לעליון לפי שהוא מבחי' אצילות כו'. וז''ש ג''כ גבי משה מ''ה דידך כו' כי משה זכה לחיה שלמעלה מבחי' נשמה דאצילות והוא ג''כ מבחי' אצילות שבאצילות לפמ''ש הרמ''ז פ' בא בדף מ' שזכה לחיה מפנימי' אריך כו' המושפע לאבא כו'. וזהו ענין מ''ה דמשה וכמש''ל בביאור ע''פ יונתי דשם מ''ה דאיהו ארח אצילות הוא מבחי' כתר כו' ולכן נאמר בו ורדו בדגת הים כו' כנ''ל. או יש לומר דקאי על מלאכים דאצילות שנקראים גם כן נוני ימא ובזה יש לפרש מ''ש בזח''א דע''א ע''פ ובכל דגי הים בידכם נתנו ואפילו נוני ימא. דקשה מהו ואפילו. דהא דגי הים היינו נוני ימא. א''ו דר''ל דקאי אפילו נוני ימא העליונים היינו המלאכים כו' אך שייכות בחי' מ''ה דמשה לצלותא דשבת כי מ''ה בחי' ביטול וזהו ענין צלותא דשבת בחי' אצילות כו' ועמ''ש ע''פ את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו למעלה מעלה מבחינת בריאה שבאצילות כו' ע''ש. והנה מבואר ע''פ יונתי בענין ולכי לך שמקור ושרש נש''י הוא מבחינת מחשבה הקדומה כו' חכמה וכתר עליון כו' רק שזהו בבחי' מקיף ונק' מזלייהו. וע''י התפלה הוא בחי' קומי לך לשרשך ועיקר עלייה זו בשבת. וזהו ענין הנשמה יתירה כו' ולכן מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו כו' וכמש''ש שעי''ז נקרא קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שהם מקור ויסוד אפילו לבחי' התורה כו'. ובזה יובן מ''ש בזוהר פ' בא דל''ד ע''א ע''פ בא אל פרעה כו' לגבי תנינא חדא כו' ומשה דחיל מיניה כו' כי הנה את זה לעומת זה עשה האלקים שכמו שיש לויתן ונוני ימא בקדושה כן יש ג''כ בצד הטומאה וע''ז נאמר לויתן נחש בריח כו' וכן נוני ימא וכמ''ש בזהר שם ובפרדס שער כ''ה פ''ה. אלא דזה לעומת זה היינו הפך ממש כי לויתן ונוני ימא דקדושה הם בתכלית הביטול במקורם בא''ס ב''ה ועמ''ש מזה בד''ה אז ישיר משה ובני ישראל בפ' בשלח משא''כ בלויתן דקליפה כתיב התנים הגדול כו' אשר אמר לי יאורי כו' שאדרבה הוא יש ודבר נפרד. וע' בהרמ''ז פ' יתרו דס''ח ע''ב בענין כהן מדין. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו כי משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה וכמ''ש בזהר פ' שמות די''א סע''ב וכמ''ש במ''א בד''ה וללבן שתי<br /> בנות כו'. אך נתעלה יותר להיות בבחי' ומדרגת אדם בארח אצילות דלעילא שע''ז נאמר ורדו בדגת הים כו'. אך משה היה עניו מכל האדם והחזיק א''ע רק בבחי' עצם מדרגתו דמן המים משיתיהו וע''כ הוה דחיל לבא לפרעה שנק' התנים הגדול. מאחר דזה לעומת זה עשה הוא מלחמה. אבל הקב''ה אמר לו בא אל פרעה כי משה אתמר ביה ורדו בדגת הים כו' וע' בת''ז ריש תקון ע': והנה עפ''ז יובן ג''כ ענין סעודת לויתן ושור הבר דלעתיד. כי הנה גם לפי' הרמ''ז דורדו בדגת הים כו' קאי על בי''ע או על המלאכים דאצי' מ''מ לגבי הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע. י''ל פי' ורדו בדגת הים כו' דקאי על נשמות עליונות דאצי' הנק' נוני ימא שיצטרכו להתעלות ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד וזהו ענין סעודת לויתן כנ''ל. ואע''ג דאיתא בשע''ק ח''ג דהנשמות דעכשיו שרשן גם כן מא''ק ע''ש בענין יחידה שהיא מא''ק כו'. אך הנה מבואר בע''ח דא''ק נקרא אדם דבריאה ועקודים נקרא אדם דיצירה וכללות האצילות נקרא אדם דעשייה. שע''ז נאמר כולם בחכמה עשית. ובחי' אצילות אינו אלא בחי' אור א''ס כו'. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מוצאיהם למסעיהם בפ' מסעי ולכן לע''ל שיהיה גילוי אור א''ס הסוכ''ע בחי' אצילות העליון לכן גם נשמות הגבוהות והעצומות דעתה בחי' נוני ימא ששרשם מבריאה העליון וכמ''ש בת''ז בסופו אדם דבריאה דאיהו ים ואדם דיצירה שור כו'. יתעלו ע''י נשמות החדשות שיתגלו לעתיד בב''א. ועיין מענין נשמות החדשות בספר הגלגולים פ''ז. ועוד יובן ענין גילוי נשמות חדשות שמבחי' סוכ''ע שיתגלו לע''ל ממ''ש בפ' ויצא סד''ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים כו' ע''ש. והענין כי שרש הנשמות נמשכים משם הוי' וכמ''ש בד''ה ראה אנכי נותן ובד''ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' רק שנמשכו אח''כ ע''י שם אלקים לירד ולהתלבש בגוף (ועיין זח''ג ר''פ במדבר ומ''ש ע''פ מה טובו). אכן לעתיד שאמר יעקב ששם הוי' יהי' רק בבחי' שם אלקים לגבי גילוי עצמות אור א''ס ב''ה שיתגלה אז. והיינו דכמו שם אלקים הוא מגן ונרתק שבו ועל ידו נמשך שם הוי'. וזהו כי הוי' הוא האלקים. כך לעתיד יהי' הגילוי מעצמות אור א''ס ב''ה ע''י שם הוי' שיהיה בבחי' שם אלקים לגבי גילוי ההוא מעצמות אור א''ס כו' וזהו ענין הנשמות החדשות שיומשכו אז מאור א''ס הסוכ''ע רק שיומשכו ע''י בחי' אלקים דלעתיד שהוא שם הוי' כו' ועמ''ש בד''ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין מ''ש שני פעמים כ''א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח הא' ע''י המלאך (שם ל''ב כ''ט) והב' ע''י הקב''ה בכבודו ובעצמו (שם ל''ה יו''ד) ואפשר לומר שזה נגד ב' בחי' נשמות הנ''ל דעתה ודלעתיד כו' ועיין שם: להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה (ועמש''ל ס''פ ויגש), הנה חתן וכלה נק' יעקב ורחל כמבואר בפע''ח שער העמידה. והענין כי כנס''י נק' רחל והיא מלכות דאצילות המתלבשת בבי''ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה הם הנבראים שהם בבחינת יש הפך בחי' א''ס ומוכרחת לירד ולהשפיע להם ולכך נק' כלה* שתשוקתה לעלות ולהתכלל באור א''ס רק שבע''כ יורדת לפני גוזזיה נאלמתי דומיה (ועמ''ש סד''ה את קרבני לחמי ובד''ה אלה מסעי). ויעקב נקרא חתן חות דרגא מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין בפ' תרומה דקע''ה ע''ב) המשכת אא''ס מריש כל דרגין בבחי' רחל היא בחי' כלה המקבלת המשכה והשפעה זו ונעשה בחי' יחוד והיינו המשכת סובב בממלא. והנה המשכה זו נק' בשם יעקב ע''ש כי יעקב אותיות יבקע כמ''ש בע''ח של''א ספ''א יבקע צורים במדבר (בתהלים סי' ע''ח ט''ו), וכתיב אז יבקע כשחר אורך (בישעיה סי'<br /> נ''ח) פי' כמו השחר שבוקע חשכת הלילה להאיר וכמ''ש וכמו השחר עלה. כך בחי' יעקב בוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א''ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק' אור מקיף משא''כ מה שלמעלה מבחי' סובב נק' ישת חשך סתרו. ועמ''ש מזה בד''ה שחורה אני ונאוה) להיות מאיר בבחי' גילוי וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, ועיין מזה ברבות ס''פ בהר פי' ארוכתך בחי' א''א נמשך בבחי' מל' ונק' ארוכתך לנכח בחי' א''א שבכנס''י ולכן נק' א''א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף ועמ''ש מזה סד''ה ועתה יגדל נא כו' ארך אפים. ופי' תצמח היינו כמו בחי' הצמיחה שהיא יש מאין כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי' הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד''מ להצמיח הגרעין הוא ג''כ כמו בחי' יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערוך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו'. וכך כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות זורע צדקות הוא בחי' יעקב שבוקע ומאיר הארת אור א''ס מלמעלה למטה בבחי' צדקות שהיא בחי' מל' (כדפי' בפ' אחרי דע''ב א' ופ' ויקרא די''ו א'), ועי''ז מצמיח ממטה למעלה בחי' ישועות והיינו בחי' ארוכתך שנמשך למטה בחי' א''א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות (כענין יפה שעה א' בתשובה כו' וכנזכר בד''ה מה יפו פעמיך בפי' וענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו'), וזהו והלך לפניך צדקך לפניך הוא מלשון פנימיות והלך הוא לשון הולכה והמשכה שימשיך פנימית הלב לה' (עי' באגרת הקדש סי' ד' וסי' ח') שכ''ז נמשך ע''י בחי' זורע צדקות הנ''ל (ועמ''ש בד''ה שובה ישראל גבי נושא משך הזרע כו' ובד''ה אז ישיר כו' עלי באר בענין מעין גנים באר מים חיים ועיין בפ' שלח דקע''א א' ע''פ יצאו מים חיים כו'): ב אך הגורם להיות בחי' יעקב ויבקע הנ''ל הוא בחי' שמחה גילוי פנימית יאר ה' פניו, פי' כמו עד''מ ענין צהבו פניו של ר' אבהו מחמת שראה תוספתא חדתא דהיינו שמפני שנתמלא תענוג מהמצאת שכל חדש אזי מחמת תגבורת התענוג במוחו ותבונתו צהבו פניו להאיר ולהתגלות בפניו (ועמ''ש מזה בביאור ע''פ וספרתם לכם). וכך עד''ז יובן למעלה כי הנה מ''ש יעקב חבל נחלתו היינו אחר הבקיעה אבל להיות התעוררות הבקיעה הוא ע''י בחי' עוז וחדוה במקומו שעשוע המלך בעצמותו, (וענין זה הוא כעין מ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו שבחינת כחתן יוצא נמשך מחופתו ע''ש ובד''ה ביום השמיני עצרת גבי אשר קדשנו במצותיו). וזהו שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג''ע מקדם פי' רעים האהובים הן חתן וכלה הנ''ל ושמח תשמח היינו כנ''ל שהגורם הבקיעה להיות חות דרגא הוא בחי' השעשוע והתענוג והתגלות התענוג הוא בחי' השמחה (כמ''ש ע''פ שוש אשיש), והבקשה הוא שמח תשמח כו' כשמחך כו' מקדם בלי אתעדל''ת כמקדם בתחלת בריאת העולם שהי' מפני כי חפץ חסד הוא דהיינו אתעדל''ע בלי הקדם אתעדל''ת כי אין עצבות לפני המקום לפני המקום דייקא, משא''כ בזמן ומקום אבל למעלה הנה מקום אתי כתיב עוז וחדוה במקומו. וזהו כחתן יכהן פאר. כי הנה ברכת כהנים הוא אתעדל''ע בלי אתעדל''ת דאל''כ ברכה למה וד''ל. וזהו ישא הוי' פניו אליך ישא הגבה למעלה למקום שאין אתעדל''ת מגעת (עמ''ש סד''ה כה תברכו וסד''ה שחורה אני ונאוה), וכמ''כ החתן הוא בבחי' יכהן שיהיה הבקיע' כשמחך יצירך בג''ע מקדם בלי אתעדל''ת כו'. והנה המשכה זו ובקיעה זו היא בחי' יעקב הנ''ל בזמן הגלות נק' משמח חתן וכלה וי''ו הוא המשכה מבחי' חתן לבחי' כלה משא''כ ברכה ב' מהרה ישמע לע''ל אז תהיה אשת חיל עט''ב והיה אור הלבנה כאור החמה שוים בקומתם משתמשים בכתר אחד אז יהיה משמח חתן עם הכלה בשמחה א' מחמת גילוי סכ''ע למטה וכמשל העיגול שמעלה ומטה שוים ויהיה שמחת חתן ושמחת<br /> כלה בהשוואה א' שלא יהיה מעלה ומטה כלל. ועיין בע''ח שער מיעוט הירח ספ''א ופ''ב אמנם הבחינה כו' ועמ''ש בביאור ע''פ ונקבצו בני יהודה ובנ''י יחדיו כו' ומ''ש מזה ג''כ סד''ה ויגש: קיצור רחל נק' כלה ויעקב נק' חתן ע''ש אז יבקע וארוכתך ותצמח ג''כ מלמטלמ''ע בחי' ישועו' ביטול והתכללות אך התעוררות הבקיעה הוא ע''י עוז וחדוה במקומו וזהו כשמחך מקדם בלי הקדם אתעדל''ת ועכשיו משמח חתן ואח''כ כלה ולע''ל משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו' (בישעיה סי' ל'). הנה כאור שבעת הימים פי' במדרש רבה סדר בא ס''פ י''ח כאור שברא הקב''ה בתחלה וגנזו בגן עדן, והנה* שבעת ימי בראשית הם ז''ת דעתיק כמ''ש הרח''ו הובא במק''מ ס''פ מצורע. ואור שבעת הימים פי' האור והחיות של ז''ת והיינו בחי' ג''ר דעתיק כי חכמה נק' אור וכמ''ש בביאור ע''פ לבבתני כו' והוא למעלה מבחי' שבעת הימים עצמן וע''ז נאמר המתנשא מימות עולם ימות עולם הם שבעת ימי בראשית שהם ז''ת דעתיק ועל הג''ר כתי' המתנשא מימות עולם. והענין דהנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי האידנא ליכא קול כלה כמ''ש נאלמתי דומיה וכרחל נאלמה שאין לה בחי' דבור בקול והיינו שאין גילוי לבחי' דבור כי כל העולמות בי''ע אין ערוך לך והוא קדוש ומובדל ואין הדבור שהוא אלקות מתגלה בהם כמו שהוא באצילות בבחינת א''ס כו', (ועיין* בע''ח שמ''ט פ''ב וע''ז החשמל סובבו הנוגה הקליפה הרביעית קול דממה דקה בחשאי וז''ס חש מחשמל עכ''ל, והיינו שהסתר והעלם דק''נ גורמים שלא יתגלה בחי' הדבור עליון וזהו חש לשון שתיקה וכן קול דממה דקה כו' ועמ''ש ר''פ במדבר סיני שאז נק' דבר ה' בשם מדבר בתוס' אות מ' פתוחה כו' ועמ''ש בד''ה ושבתי בשלום בפי' וילך חרנה). ומה שהמלאכים מקדישים ומעריצים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו הרי שנמשך גילוי כבוד ה' בבי''ע, אין זה כ''א כמ''ש ואתה קדוש יושב פי' בחי' ישיבה השפלה שמשפיל א''ע בחי' קדוש להיות יושב ונמשך למטה ע''י תהלות ישראל דוקא (וכמש''ל ע''פ לבבתני הנ''ל דאע''פ שנאמר והחיות נושאות את הכסא היינו הכסא דוקא אבל לא נמשך גילוי בחי' אדם שעל הכסא אלא ע''י בכל מאדך שבנש''י מאד אותיות אדם). והוא ענין יעקב יבקע צורים במדבר (תהלים ע''ח) שכל בחי' צורים אשר במדבר בוקע ויורד קו וחוט א''ס כו', (בפי' וענין צורים עיין פ' בשלח דס''ד ע''א ועיין מק''מ שם שהם בחי' גבורות, ופי' במדבר היינו כמש''ל). כי בבחי' יעקב כתיב ויזרח לו השמש שזרח ובא לו אור א''ס. והנה בשמש כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן שבחי' השמש דומה לחתן חות דרגא ובחי' חתן הוא ג''כ בחי' יעקב כי כמה בקיעות יש ביעקב ויבקע. יצא יצא יעקב כמה יציאות (עיין בע''ח של''א) וגם הכשבים הפריד יעקב כו' (עיין בלק''ת ס''פ ויצא ועמשל''ק בד''ה והניף הכהן אותם). ולכן אומרים קול מצהלות חתנים ב' בחינות חתנים כי בכל בחינה מעולם ועד עולם פרסא מפסקת ויעקב בוקע הפרסא כו' (ועמש''ל ע''פ שיר השירים ביאור ענין ב' בחי' חתנים). ובחי' כלה כלתה נפשי המקבלת אור א''ס היא בבחי' נאלמה בזמן הגלות שאין לה לפני מי לדבר ולהתגלות מפני גשמיות העולם לגבי אור א''ס שמעלימים ומסתירים. משא''כ לע''ל ונגלה כבוד ה' הוא אור א''ס הסוכ''ע שיהיה גילוי אור א''ס אזי יהיה קול כלה קול היא המשכה בבחי' גילוי וגם קול חתן יתגלה כי כעת גם קול חתן אינו בגילוי מאחר שאינו בא לבחי' גילוי באותיות הדבור כו' (ועיין בפרשה תזריע דמ''ב סע''א דלאו אורחיה ובמ''ש הרמ''ז שם ועוי''ל כו' דאע''ג כו' כי<br /> אין אופן כו'. או י''ל עפמ''ש ס''פ בחקתי דקט''ו ע''ב והוות דיירי בשוקא דבורסקי כו' וכמ''ש סד''ה חייב אינש לבסומי בפוריא דלכך אין שום שם במגלת אסתר והיינו שאין קול חתן וכלה בגילוי עכשיו כ''א מלובשים בהעלם כו' ע''ש) ולע''ל יתגלה קול מצהלות חתנים ב' חתנים הנ''ל (וזהו עת לחשות ועת לדבר שעכשיו עת לחשות והיינו מצד חש דחשמל המסתיר ולע''ל שיתברר ק''נ יהיה עת לדבר וזהו מל): ב וגם בבחי' נערים ממשתה נגינתם ב' בחי' נערים הא' הוא יוסף שנק' נער כמ''ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' עכ''ז הם מנשי אביו בחי' בקיעה הנ''ל. ולכך נאמר באשר וטובל בשמן רגלו שאע''פ שהוא בבחי' רגלו מ''מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה, וכמארז''ל תקוע אלפא לשמן ואשה חכמה התקועית ותקוע הוא מנחלת שבט אשר ולכן נאמר ביוסף והוא נער את בני בלהה כו' וזהו בחי' נער עליון דאצילות (כדפי' בפ' וישב דקפ''ב ע''ב. וענין בחי' נער זה היינו ע''ד כרוב אחד מקצה מזה הוא קצה אא''ס שבז''א ונק' כרוב ואנפי זוטרי שזהו בחינת נער והיינו כשנתצמצם השפע בבחי' נה''י דז''א להתלבש אח''כ במל'). ויש בחי' נער ב' ויהושע בן נון נער פני יהושע כפני לבנה חנוך לנער ע''פ דרכו הוא מט''ט בעולם הבריאה ויצירה כו' ועמ''ש מזה בד''ה בכ''ה בכסלו, שכ''ז יהיה בבחי' גילוי לע''ל בחי' חתנים ובחי' נערים הנ''ל והיינו ע''י בחי' השמחה גילוי הש''ע נהורין יאר ה' פניו אליך כו' וארוכתך מהרה כו' בבחי' צמיחה כו'. וענין חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם חופתם הוא בחי' מקיף מבינה דהיינו בעבודת ה' ע''י התבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו (ר''ל שמההתבוננות עצמה נולדה ונמשכה האהבה וא''צ לנגינה ושירה לעורר עי''ז התפעלות המדות, רק ע''י ההתבוננות עצמו יתפעל מאד. וא''כ מצהלות חתנים היינו השמחה וההתפעלות נמשך מהחופה והמקיף עצמו שהוא בחי' ההתבוננות שהבינה נק' מקיפים כמ''ש בביאור ע''פ וקבל היהודי' ולקמן ע''פ והניף את העומר, או י''ל כשההתבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע אז נק' התבוננות זו בחי' מקיף וכמ''ש ע''פ טוב לחסות, וכשההתפעלות נמשך מזה זהו ענין מצהלות חתנים מחופתן). והוא בחי' שמחה גילוי פנימית אם הבנים שמחה גילוי הש''ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות או שע''ה נהורין. וזהו וישם לך שלום שלום בגימטריא שע''ו שהם שע''ה עם הכולל והוא הגורם להיות בחי' החתנים להיות בחי' יעקב יבקע כו'. וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן שמצהלות חתנים נעשה מחופתן עצמן דהיינו מבחי' גילוי סכ''ע עצמו (ועמ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו ובד''ה משמח חתן) ובעבודת ה' מבחי' ההתבוננות עצמו. אבל בעת שהם ב' בחי' נערים הנ''ל יוסף והוא נער ויהושע בן נון נער כו' ממשתה נגינתם נגינה הוא בחי' שירה שהיו הלוים משוררים לעורר את האהבה והיינו כשהאהבה נמשכה ונתלבשה למטה צריך לעוררה בבחי' שירה, (כענין מ''ש פ' בשלח דמ''ה ע''א לענ נבואה זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה וכו' כנגן המנגן וכו' בר ממשה וכו' ע''ש ועיין בפ' ויחי דרי''ו ב'. ומזה נלמוד ונשכיל ג''כ בעבודת ה' לענין גילוי אור האהבה והיראה בלב האדם שיש מי שצריך לשיר וקול המעורר הכוונה שעי''ז דוקא תתעורר גילוי האהוי''ר, ויש מי ששכלו ומדותיו גדולים יותר וא''צ כלל לזה אלא שע''י ההתבוננות במוחו תתעורר האהוי''ר בלבו. וזהו ג''כ ענין יבל הוא היה אבי יושב אהל כו' ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו', כי יושב אהל זהו בחי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו שמצהלות חתנים הוא מחופתן מהאהל והמקיף עצמו וא''צ לכנור ושיר ומנגן כו' אבל בחי' יובל הוא למטה ט ד<br /> מזה דהיינו כשא''א להיות התפעלות המדות כ''א ע''י נגינה ושיר כו' וכענין החילוק בין כהנים ללוים שלוים היו בשיר וכהנים בחשאי ברעותא דלבא כו' שהוא בחי' פנימית הלב. ועמ''ש בפ' שמות בד''ה קול דודי שבחי' הראשונה נק' באר שבע כו' והיינו בהיות חו''ב בגדולת ה' בהתרחבות גדול במוחו ומחשבתו וע''כ יכול הוא לעורר מדת האהוי''ר בהתגלות לבו ע''י עסק המחשבה בלבד אבל מי שמוחו קטן כו' ע''ש. ולכן א''ש דבחי' נערים שזהו בחי' קטנות צ''ל ממשתה נגינתם דייקא. ועוד יובן זה דהנה בפ' וישב דקפ''ב ע''ב כ' ה''נ אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב והוא נער כו' הרי מובן דעיקר בחי' קריאת שם נער בצדיק עליון דאצילות הוא ע''ש המל' שנק' כן וכמ''ש במק''מ שם שהמלכות לפעמים נק' נער ולפעמים נק' נערה ולכך גם ז''א נק' נער כשמה כו'. ופי' וענין שהמל' נק' נער בלא ה' מבואר בפ' בא דל''ח ע''ב דכל זמן דלא קבילת דכר אקרי נער כו' ונתבאר הפי' ע''ז בעבודת ה' לקמן בשיר השירים ע''פ לריח שמניך דפי' עד לא קבילת היינו שעדיין לא זרח אלקות בתוך הלב ולבו אטום כבתולה כו'. ובמ''א נתבאר שזהו אף שנמשך ונתפשט ההתבוננות בלב אבל הוא בחיצוני' הלב ולא נקלט בפנימית הלב ונק' אירוסין לבד וכה''ג נתבאר לקמן בפ' מטות ע''פ ואשה כי תדור בפי' וענין בנעוריה בית אביה כו' וזהו ענין חסד נעוריך וכו' ע''ש. גם הנה גבי חסד נעוריך כתיב לכתך אחרי במדבר ופי' לכתך אחרי זהו בחי' אתכפיא אבל עדיין אינו בבחי' לאהפכא חשוכא לנהורא שיהיה גילוי פנימית נקודת הלב כמש''ל באריכות ע''פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. ולכן מכ''ז יובן דבבחי' ומדרגת זו שנק' נערים צריך ליגיעה רבה ועצות לעורר האהבה וזהו ענין ונערים ממשתה נגינתם שהקול והנעימה מעורר הכוונה משא''כ גבי חתנים א''צ לזה כי פנימית הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין). ושירה היא על היין נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי וזהו ממשתה נגינתם נגינה ומשתה יין אבל החתנים הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם וזהו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא כי לתתא בבחי' דודים צ''ל שתו ושכרו משא''כ למעלה בבחי' רעים כו' (ועמ''ש סד''ה באתי לגני בענין רעים ודודים ומ''ש בד''ה לבבתני מענין בחי' אחותי ובחי' כלה ובמ''א נת' דשבת הוא בחי' אכלו רעים ויו''ט הוא בחי' שתו ושכרו דודים): ג ואחר כ''ז יובן פי' והיה אור הלבנה כו', דהנה איתא נערים פני זקנים ילבינו, כי הנה זקנים הוא כמארז''ל איזהו זקן שקנה חכמה, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי ומקור המשכת חו''ב הוא מדיקנא דא''א אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי''ג וזהו זקן שקנה חכמה שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחי' דיקנא. וזהו והחכמה מאין תמצא מבחי' שאין ערוך שהוא רק בחי' שערות וכמ''ש בד''ה ועשית בגדי קדש כו'. וגם שערות אלו הן הן הלכות התורה ושער רישיה כעמר נקא וכמארז''ל במ''ת נדמה להם כזקן כו' והנה השערות והדיקנא שרשה ממו''ס אכן נמשכה רק מבחי' ז''ת דמו''ס עד''מ השערות באדם הן רק בחי' צומח, וצומח הן בחי' ז''ת שהם המדות כו' ולכן זקנה ושיבה הוא בן ע' שנה שהם ז' מדות הכלולים כל אחד מעשרה. והנה הנערים הם למטה הרבה מבחי' ומדרגת זקן כמובן ע''פ הנ''ל. אך לע''ל שיהיה עליות העולמות ע''ז אמר נערים פני זקנים ילבינו שגם בחי' הנערים יתעלו כ''כ עד שיהיו למעלה מבחי' זקן שקנה חכמה (ועד''ז אפשר לומר מש''ש בת קמה באמה הוא כמ''ש במ''א ע''פ רני ושמחי בת כו' שיש ג' מדרגות לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואח''כ אחותי ואח''כ אמי כו' ולעתיד כתיב רני ושמחי בת שבחי' בת תתעלה ביתר שאת ולהיות י א<br /> אחעט''ב וזהו בת קמה באמה והיינו ג''כ ענין וכלה בחמותה וע''ד מ''ש בפ' שלח דקע''א ע''פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני). והענין כמ''ש (בישעיה סי' ס''ה כ') הנער בן מאה שנה ימות פי' שבחי' הנער יתעלה כ''כ עד שיהיה בן מאה שנה שהוא למעלה מבחי' ומדרגת זקנה ושיבה דעכשיו שהוא בן ע' שנה דהיינו ז''ת דכתר, אבל בן מאה שנה היינו גם ג''ר דכתר עם ז''ת שהם ע''ס דכתר הכלולים מעשר וכמ''ש בפ' חיי שרה דקכ''ג ע''א קב''ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימא במאה ברזא דמאה ברכאן כו' וא''כ יהיו אז בחי' נערים למעלה מבחי' זקן דעתה שהוא בחי' ז''ת דמו''ס. ועיין פע''ח שער חג השבועות פ''א מש''ש בפי' משנה זו בן ה' שנים כו' עד בן ע' שנה כו' הוא כשעולה הז''א בדיקנא דא''א כו' וא''כ מובן דבן מאה שנה הוא בחי' גבוה יותר הרבה והיינו כנ''ל ושם יהיה עליות ומדרגת בחי' הנער כו'. וזהו שאמרו קנה חכמה קנה בינה ב''פ קנה גימטריא יש, והנה יש הוא חצי מתר''ך אורות דכתר ופי' חצי היינו כי הכתר שבכל ספירה נחשב הוא לבדו נגד כל הט''ס שבהספירה ע''ד רגלי החיות כנגד כולן כו' וכן גם בכתר עצמו שכלול מע''ס הנה הט''ס שבו מחכמה עד המל' נחשבים למחצה, והכתר שבכתר הוא לבדו כנגד כולן ולכן אמר דשרש חו''ב נק' קנה חכמה קנה בינה שהוא גימטריא יש והיינו חצי התחתון דכתר אבל העלייה דלע''ל שיתעלה הנער להיות בבחי' בן מאה דר''ל לבחי' הכתר שבכתר כנ''ל א''כ יתעלה גם בבחי' חצי העליון דכתר שלמעלה מעלה מבחי' חצי התחתון שהוא שרש בחי' ומדרגת זקנים עתה. ופי' ב' חצאין אלו היינו כי הכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו ב' בחינות הבחי' התחתונה שבו הוא מה שהוא שרש וראש הנאצלים. והבחינה העליונה שבו היינו הארת אור א''ס בחי' תחתונה שבמאציל כו' וכמ''ש בביאור ע''פ שחורה אני ונאוה ובד''ה יו''ט של ר''ה שחל להיות בשבת. והיינו כי בחי' נער הוא בחי' יוסף שהוא יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק וגם למעלה יותר וכמ''ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד אותיות אדם בחי' א''ק. וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה כי חמה ולבנה הן בחי' ב' נערים הנ''ל כי יהושע בן נון נער ופני יהושע כפני לבנה ויוסף שהוא יסוד נק' ג''כ חמה וכמו שהחמה משפיע ללבנה כך יוסף הוא המשביר כו'. ובפ' שמות ד''ג ע''ב שמש דא הוא ברית קדישא כו', וגם נאמר והנה השמש והירח כו' משתחוים לי ולעתיד תתעלה המל' שהיא בחי' לבנה שעכשיו לית לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה הנה לעתיד תתעלה להיות כאור החמה שיהיה לה אור עצמי כמו אור החמה ואור החמה יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק ולמעלה יותר (ביסוד דא''ק כו') עד שיהיה שבעתים כאור שבעת הימים פי' אור שבעת הימים היינו ג''ר דעתיק כמש''ל והוא יתעלה שבעתים כאור שבעת הימים וכנ''ל בפי' וגבה מאד ובפי' והיה אור הלבנה כאור החמה יש ב' פירושים א' שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה דעתה הב' שגם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה דלעתיד שהוא שבעתים כאור שבעת הימים. (ועיין בפע''ח סוף שער הפורים במ''ש וז''ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' וז''ש והיה אור הלבנה כו' ויהיו שוין כו' וזה לימות המשיח כו' ע''ש): ענין שבעת ימי המילואים הנה לכאורה אינו מובן איך בחי' אור החמה קאי על בחי' הנק' נער עליון דאצילות, שהוא למטה מבחי' חתן כמש''ל והלא מקרא מלא כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן הרי דשמש הוא בחי' חתן וכמ''ש ר''פ בהעלותך קמ''ח ב'. אך הענין דשמש הוא בחי' ז''א והרמ''ז}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662704 2024-02-23T01:34:35Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה לה (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}}}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ספר המאמרים תער&quot;ב ח&quot;ב (ע' א,נח): &quot;והענין הוא דהנה על לעתיד כתי' ואכלתם אכול ושבוע והללתם כו', פי' ואכלתם אכול שתאכלו דבר שכבר נתברר כו', או דבר שהוא כבר אוכל מצ''ע כו', דהנה ידוע ענין אכילת אדם עכשיו להיות כי כל הדברים שלמטה משתלשלים מד' חיות המרכבה, דכל הבהמות הן מפני שור וכל החיות מפני ארי' כו', ובכל עולם מעולמות בי''ע יש בו הד' חיות שהן המלאכים שרפים חיות ואופנים כו', והאור עליון הנשפע אל המלאכים (שזהו מזון המלאכים והוא ההשגה האלקי' שבהם שזהו המזון שלהם כו') ה''ז משתלשל ממדרי' למדרי' עד שנעשה מזה מזון גשמי למטה כו', וכמו אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו', שהן המזלות הרוחני' שברקיע וגבוה מעל גבוה כו'. והנה בד' חיות המרכבה הרי פני אדם הוא למע' מכולם וכמ''ש ופני אדם לארבעתן כו' שהוא המנהיג את כולם כו', ומזה שרש האדם שלמטה כו' (ובמ''א מבו' דשרש הנה''ב שבאדם הוא מפני אדם שבמרכבה ושרש הנה''א הוא מבחי' האדם שעל הכסא כו'), וענין האכילה הוא כשהאדם אוכל לש''ש ונכללים הדברים הגשמי' בהאדם ועובד את ה' בכח האכילה הזאת, ה''ה מעלה אותם לשרשם בחיות המרכבה והן מתעלים ונכללים עי''ז בבחי' פני אדם שבמרכבה או בבחי' אדה''ע שעל הכסא כו', ועיקר מאכל האדם הוא שנזון מן החי, כי כ''ה ס' העליות שהדומם נכלל בצומח והצומח בחי והחי במדבר כו', וע''י אכילת האדם למטה שאכל לש''ש שהחי נכלל במדבר עי''ז מתעלים חיות המרכבה ונכללי' בבחי' אדה''ע כו'. והנה כמו שעכשיו בשר השור ששרשו מפני שור שבמרכבה נק' בהמה לגבי האדם ומתעלה ע''י אכילת האדם (שזהו בדרך בירור ממש כמשנת''ל בב' אופני הבירור כו'), כך כאשר יהי' עליית כל העולמות הרי מה שהוא בחי' פני אדם בעולם התחתון כשיגיע למע' הימנו אינו נחשב רק בחי' בהמה לגבי בחי' פני אדם שבעולם העליון כו', וכך יהי' בחי' פני אדם דנשמות דעכשיו רק בחי' בהמה ושור לגבי ערך מעלת הנשמות העליונות שיהיו לעתיד, שבחי' פני אדם שבהם יהיו מעולם היותר עליון כ''כ עד שהנשמות דפני אדם דעכשיו יהיו בבחי' מזון גשמי להם כמו מאכל בשר שור לאדם למטה כו', וז''ע סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד שהן נשמות דעכשיו שהן בחי' פני אדם יהיו לגבי הנשמות דלעתיד כמו דגים ובשר ויהיו להם בבחי' מאכל שיתעלו ע''י כו'. אך להבין זה איך יהיו נשמות שמשיגים אלקות בבחי' מזון גשמי לנשמות דלעתיד, הנה אנו מוצאים גם בכנס''י עכשיו שיש בהם בחי' אדם ובחי' בהמה, וכמ''ש וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, ופי' זרע בהמה אין הכוונה על הנה''ב שהוא כבהמה ממש שהרי או' וזרעתי כו', אלא הכוונה הכל בבחי' אור זרוע לצ''ע דאצי' נשמות אלקו', רק שיש בזה ב' מדרי' זרע אדם וזרע בהמה, בחי' מ''ה וב''ן וכמ''ש אדם ובהמה תושיע ה' כו', וכמ''ש דוד ואני בהמות הייתי עמך כו', ובכללות בחי' זרע אדם הן נשמות שעיקרם מבחי' ז''א, וזרע בהמה הן הנשמות שעיקרם הוא מבחי' מל' (והם ג''כ נמשכים מבחי' אור זרוע לצדיק עליון כו', רק שהם שייכים לבחי' מל' דוקא וכמ''ש במ''א), ובפרטי' הן נשמות דאצי' ונשמות דבי''ע, דכללות נשמות דבי''ע הן בחי' זרע בהמה כו' (וכל הנשמות שרשן מאצי' וכידוע בענין טהורה היא כו'). ובנשמות דבי''ע גופא יש ג''כ בחי' זרע אדם וזרע בהמה כו', והוא אשר מצינו בעבודה שבלב ב' מיני התפעלות אלקות, הא' בנשמה שבמוח בשכל ודעת אלקי דוקא כ''א כפי מדרי' נשמתו בבחי' מוחין דאדם שנק' זרע אדם וגם המדות שלהם הן מדות שכלי' כו', והב' שיש נשמות שהם בעבודתם כבהמה בבחי' קטנות המוחין לגמרי רק כשור לעול בלבד שאין להם דעה והשגה באלקות כלל וגם לא התפעלות אהוי''ר שכלי' רק טבעי' כמדות שבבהמה, אבל דוקא לה' אחד אך שהוא בבחי' טבעי' בלבד כו', ועיקרם הם שייכים למצות מעשי' בעשי' בפו''מ כו', ולגבי גדלות המוחין דזרע אדם כמו נשמת ת''ח נק' בהמה ממש כו'. ומזה יובן שלפ''ע זה יוכל להיות חילוקי מדרי' הרבה זו למע' מזו שגם נשמות שנק' זרע אדם לא יחשבו רק בחי' זרע בהמה לגבי נשמות שבעולם העליון יותר כו', וכמו דורו של משה שכל הדור ההוא הי' דור דעה מבחי' החכ' שבראש כו', שגם בחי' עקביים שבהם בחי' נה''י בחי' המעשה ובחי' אהוי''ר טבעי' הי' למע' מראשי אלפי ישראל שבדור האחרון הזה כו', דכמו''כ הוא שגם בחי' חכ' שבראש דעולם התחתון הוא כמו בחי' נה''י דעולם העליון ולמטה מזה כו' (ומ''מ בעצם מדריגתן בחי' החכ' שבכל העולמות יש להם שייכות זל''ז כו' וכמ''ש במ''א, רק שבמעלתן היינו בגילוי האור הנה בבחי' נה''י דעולם העליון הגילוי הוא יותר מבבחי' חכ' דעולם התחתון כו'). וא''כ בימוהמ''ש שיתעלו למע' הרבה גם מבחי' החכ' שבראש וכמ''ש וגבה מאד כו', ע''כ גם בחי' זרע אדם בגדלות המוחין יהיו אז רק בבחי' זרע בהמה כו', ובכדי שיוכלו לקבל גילוי האור שיהי' לעתיד יצטרכו לבא בבחי' בירור ע''י הנשמות דלעתיד, כמו שהבהמה מתבררת עכשיו ע''י האדם, הרי ע''י הבירור הזה שנבררה הבהמה ע''י האדם ונכללת בהאדם שעובד ה' בכח זה הרי נעשה בשר הבהמה כלי לאור אלקי כו', כמו''כ הנשמה דעכשיו יתבררו ע''י הנשמות דלעתיד שעי''ז יהי' הנשמות דעכשיו כלים אל האור והגילוי דלעתיד כו', רק שהבירור דבהמה הוא בירור ממש וממילא הביטול בזה הוא רק ביטול היש לבד כו', והבירור דנשמות הוא שיבא לבחי' ביטול עליון יותר והוא בחי' ביטול אמיתי בכדי שיוכלו לקבל את הגילוי אוא''ס שיתגלה לעתיד כו'. וזהו ואכלתם אכול שתאכלו דבר שהוא מאכל היינו מה שמבורר בתכלית שאין בהם סיגים ופסולת כלל, ומ''מ תאכלו אותו שיצטרך להתברר והיינו להיות בבחי' ביטול עליון יותר להיות בחי' כלי אל האור שיתגלה כו', וז''ש אח''כ והללתם את ה''א אשר עשה עמכם להפליא פי' והללתם הוא כמו וקדושים בכ''י יהללוך סלה שזהו בחי' עליות עד אין קץ כו', ואשר עשה עמכם להפליא כי זה שמתבררים מלמטלמ''ע בירור האוכל מתוך האוכל בעליות ובירורים עד אין קץ זהו הנק' פלא שהוא דבר פלא שגם מה שכבר הוא נתברר בירור גמור ונק' אוכל יהי' בו עוד שייך בירור, וגם שיש בירורים ועליות אלו זה למע' מזה עד אין קץ ותכלית זהו פלא עצום כו', וגם שזהו העליות בבחי' פלא היינו באוא''ס שלמע' מהשתל' כו', אך זהו אשר עשה עמכם שע''י ישראל למטה בבירור האוכל מתוך האוכל עי''ז גורמים למע' העליות עד אין קץ כו'. וזהו שרש ענין הקרבנות דשבת וכמו''כ ענין האכילה דשבת שא''ז בחי' בירור ממש מתוך הפסולת, כ''א זהו בירור האוכל עצמו, והיינו דמה שכבר נתברר והוא בתכלית הטוב יהי' בבחי' ביטול יותר ויהי' כלי לאור עליון יותר כו', והיינו הבירורים בעולם אצי' גופא דעם היותו אלקות ממש מ''מ צריך בירור עוד להיות בבחי' ביטול עליון יותר לפ''ע האור העליון שיתגלה כו'. והנה לכאו' א''ז מובן איך הוא דבקרבנות דשבת אין הבירור מתוך הפסולת הרי הבהמה היא מנוגה, וכן המאכל דשבת הוא מאכל גשמי ואכילה גשמי' כו'. אך הענין הוא כמ''ש בפע''ח בענין כוונת הרחיצה בחמין בע''ש שזהו בחי' שלהובא דאשא מבחי' י''ה שירד בע''ש ומדחה בחי' הרע דנוגה, והטוב שבה עולה ונכלל בקדושה וכמ''ש במק''מ ויקהל דר''ג ע''ב, ונמצא דהגשמי בשבת הוא באופן אחר לגמרי כו', וע''כ הבירור בזה ברוחני' הוא בירור האוכל מתוך האוכל כו' כנ''ל. וע''פ הנ''ל יובן מ''ש מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, פי' רובע ישראל היינו המדרי' הרביעית שבישראל, דהנה או' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה כו', ולכאורה מה שייך טהורה קודם שבראת, אך ידוע שזהו בחי' שרש הנשמה כמו שהיא באצי', ובראת יצרת נפחת זהו כמו שבאה בבי''ע כו', וההפרש בזה ידוע דבי''ע זהו בחי' נר''ן שבנשמה והיא העבודה שע''פ טו''ד, ושרש הנשמה כמו שהיא באצילות העבודה היא בבחי' רעו''ד שלמע' מטו''ד כו', וממילא הבירור בזה הוא בבחי' בירור האוכל וכמשנת''ל שז''ע ומל ה''א את לבבך כו'. וזהו ההפרש בין עפר יעקב ורובע ישראל, דעפר יעקב הוא הבירור מתוך הפסולת והיינו כשיש עפרוריות וחומרי' כו', והו''ע ומלתם את ערלת לבבכם כו', ובתנחומא אי' עפר יעקב עפרים שבהם מל' עופר אילים והן הבחורים שכובשין את יצרן כו', וז''ש בזה יעקב בחי' יעקב עבדי שבבחי' עבודה ויגיעה כו', אבל רובע ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקים שאין כאן פסולת כלל וא''צ עבודה ויגיעה כ''א הוא בחי' בירור האוכל כו'. וז''ש במד''ר שה''ש מה האגוז הזה שק מלא אגוזים כו' כך כמה גרים מתוספים על ישראל והו''ע בירור הניצוצות שז''ע גרים כו' והו''ע עפר יעקב כו', אבל רובע ישראל א''ז בירור הניצוצות כ''א בירור האוכל כו', ומ''ש ומספר ישראל מספר הוא ל' ספירות ובהירות שיתגלה בחי' רובע ישראל היא האה' העליונה דרעו''ד כו', שזהו ג''כ ומל ה' אלקיך שהוא ל' גילוי כו', והגילוי הוא ע''י הקדמת ומלתם את ערלת לבבכם כו', שע''י העבודה והאהבה שע''פ טו''ד עי''ז באים לבחי' האה' העליונה, רק שבכדי שיהי' גילוי האה' העליונה צ''ל הביטול דהאה' מורגשת כו'. וזהו מי מנה עפר יעקב שע''י הבירור דעפר יעקב נמשך ג''כ גילוי אוא''ס כו', שהרי ע''י עליית העבודה דששת ימי החול בעבודת הבירורים שעולה בליל שבת נמשך ג''כ גילוי התענוג בשבתא דמעלי שבתא כו' וכמשי''ת, ומספר את רובע ישראל היינו שזהו בלי מספר כי הגילוי בזה הוא בחי' עצמות העונג כו', ואו' ומספר רובע להיות התגלות בחי' רובע ישראל דהיינו גילוי בחי' האה' העליונה דרעו''ד כו'.}}שעל ידי בירור נתעלה לדרגת [[עתיק]] שלמעלה מעלה מכל השגה של נברא{{הערה|ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלהיכם אשר עשה עמכם להפליא ולא יבושו עמי לעולם (ביואל סי' ב'). ובילקוט שם וכשהוא מברך את הצדיקים כופל את ברכתם ואכלתם כו' ולא יבושו כו'. הנה ענין כוונת האכילה הוא כי יש נשמות ומלאכים בבחי' ההשתלשלות העולמות בי''ע ולכבודי בראתיו יצרתיו כו' ויש מלאכים דבריאה ויש מלאכים דיצי' ויש מלאכים דעשי'. והנה למעלה המזון של המלאכים הוא מה שנמשך להן כח ועוז רוחני להיות משיגים אלהותו ית' ולהיות עובדים אותו בכל לבם, וכמ''ש ברבות ס''פ משפטים ע''פ כי שמי בקרבו לפי שאין מלאכי השרת ניזונין אלא מזיו שכינה שנאמר ואתה<br /> מחיה את כולם ועיין פי' ואתה מחיה בזח''ב ר''פ ואתה תצוה דקע''ט ע''ב. ובהשתלשלות המדרגות ע''י ריבוי רבבות ממוצעים שהם המלאכים שבכל העולמות שעובר השפע דרך שם וביניהם ונק' וכל קרבי שהם בחי' קרביים שדרך בם עובר השפע והמאכל ועי''ז נתהוה מזה מאכל גשמי. וכמארז''ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה שמכה בו שהמזל הוא כח רוחני וגבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עד שמגיע בשרש כל השרשים במלאכים העליונים דבריאה שמקבלים כח ועוז מדבר ה' ית' להיות משיגים באלהות ומהם נשתלשל ונתהווה המאכל גשמי שמבחי' פני שור שבמרכבה שהם מלאכים שמבחי' גבורה נמשך למטה נפש<br /> הבהמות ומבחי' פני נשר נמשכו העופות כו' וכשמתגלה למעלה מזון רוחני והשפעה למלאכים אזי בהשתלשלות וירידות המדרגות מתגלה למטה ג''כ ברכת השנה וכל מיני תבואתה (וע' בזהר ס''פ מקץ דף ר''ד ע''א וע''ב ודף קצ''ד ע''א בענין שני השבע או ההפך ח''ו, ובזהר פ' אחרי דנ''ט ע''ב בענין המטר). והמכוון בירידה זו הוא כשיאכל האדם ששרשו ג''כ משם שיש נשמות דבריאה והם בבחי' פנימי' יותר מן המלאכים, וכמ''ש במ''א בד''ה אני ישנה ולבי ער ובד''ה מזמור שיר חנוכת הבית, וכשיאכל אותם הן מוסיפים בו כח ושכל להיותם מבחי' אלה המלכים לפני מלך מלך כו' אלא שירדו וע''י שיאכל אותם הוא מעלה אותם לשרשם בבחי' הפנימית שהוא בחי' פני אדם לארבעתן, שלכך האדם דייקא יוכל להעלותן להיותו מבחי' קו האמצעי שמבריח מן הקצה כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כה תברכו את בנ''י. והנה כמו שהמלאכים דעתה נחשבים לבחינת בהמות לגבי הנשמות כי בשרש שרשן הן מבחי' בהמות וחיות שבמרכבה שהם בחי' מקבלים מן האדם העליון, כך אפי' הנשמות דעתה לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד נק' ג''כ בהמות כדאיתא ברע''מ שיש נשמות בחי' בהמות כו' ע''ש. (ועיין מענין הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד בספר הגלגולים פרק ז', וקרוב לסופו בד''ה ענין נשמות חדשות, ובמ''ח מסכת השגת הנשמות, ובהרמ''ז ר''פ* תולדות גבי ועטרותיהם בראשיהם). ולפיכך יצטרכו גם המה להתעלות באותן הנשמות והיינו ע''י שיתגשמו וירדו בבחינת מאכלים הגשמים לויתן ושור הבר. [ועמ''ש מענין לויתן ושור הבר בד''ה לויתן זה יצרת לשחק בו בפ' שמיני], והצדיקים יאכלו אותם ויעלו לשרשם את המאכלים כדוגמת שהנשמות דעתה מעלים המאכלים הגשמיי' ששרשם מהמלאכים. (וקרוב הדבר בודאי לומר שרק ניצוץ והארה מהנשמות ירד ונתלבש בלויתן ושור הבר הגשמיים וע''י אכילת הניצוץ וההארה יתעלה ג''כ השרש דכה''ג הוא בקרבנות כמ''ש במ''א בד''ה לבבתני שכל המלאכים וחיות הקדש מתנשאים ומתעלים ומתרוממים ע''י הקרבן עליי' נפש הבהמה ששרשה לוקח מהם כו' ע''ש). והטעם הוא כי עתה אין האור מתגלה רק בבחי' ממכ''ע ששרשו מקו וחוט שהוא אחרי צמצום אור הא''ס, ומבחי' זו הם כל הנשמות דעתה, אבל לעתיד יהי' בחי' התגלות הסוכ''ע שהוא בחי' העיגול שלפני הקו ומבחי' זו הוא ענין הנשמות שיתגלו לעתיד, ואותן הנשמות הן גבוהות בערך הרבה כו'. וזהו ואכלתם אכול. פי' דבר שכבר נאכל תחזרו ותאכלו אותו דהיינו הנשמות דעתה שכבר היו בבחי' אדם יחזרו ויאכלו אותן להעלותן למעלה יותר. וזהו והללתם כו' אשר עשה עמכם להפליא כי לעת יד אחר כל הבירורים והעליות שיתעלו כל הדברים התחתונים ע''י הנשמות דעתה, והנשמות דעתה ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד אז יהיה א''ח עט''ב בבחי' אור חוזר ממטה למעלה כתר מל' שיהי' מל' בבחי' כתר נעוץ סופן כו' ויהיו כל ההשפעות ע''י בחי' מל' וכמ''ש והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני כו'. (ועמ''ש סד''ה קול דודי כו' בענין האבות והאמהות) ויהיה אז בבחי' פלא. וזהו אשר עשה עמכם להפליא היינו שסוף מעשה יהיה תחלה בבחי' פלא כתר מל'. ובזה יובן מ''ש אח''כ ולא יבושו עמי. כי הנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול כלה קול הוא המשכה והשפעה. והנה עתה כתיב הקל קול יעקב מבחי' דכר נמשך ההשפעה בנוק' אבל הכלה אין לה בחי' קול כי המל' הוא רק בחינת מקבל, ולכך החתן אומר הרי את מקודשת והכלה שותקת כי אין לה קול כו' וכמ''ש* מזה סד''ה ויגש אליו יהודה גבי מהרה ישמע כו' ע''ש. אבל לעתיד שתתעלה המל' אחר כל הבירורים להיות א''ח עט''ב ולהיות בבחי' או''ח כתר מל' ותהיה היא המשפיע אז נאמר קול כלה, ולזאת ולא יבושו עמי, כי עכשיו הוא כמ''ש במשנה ספ''ז דפסחים והכלה הופכת פניה ואוכלת, ע''ד מה<br /> דאיתא בירושלמי פ''ק דערלה סימנא דאכיל מן חבריה בהית (פי' מתבייש) מסתכלא ביה, וכיון שעכשיו הכלה שהיא המל' היא רק בחי' מקבל לכן הופכת פניה ואוכלת וזהו ענין הבושה בהית מסתכלא ביה. אבל לעתיד ולא יבושו עמי כי אחר הבירור והעלייה תהיה היא עט''ב ואז תהיה היא בבחי' משפיע וא''כ ממילא ולא יבושו כו'. וזהו ענין כפל הברכה שמלבד שיתעלו כ''כ להיות ואכלתם אכול כנ''ל עוד זאת גם כי ולא יבושו לפי שתהיה א''ח עט''ב ובחי' משפיע, ועיין בגמרא פ''ק דמ''ק ד''ט ע''ב ברכך ברכתא כו' וכ''ה במדרש תנחומא ס''פ בראשית ועיין בתד''א ח''א פ''כ ובמדרש רבה פ' דברים דרפ''ז א' אבל הכוכבים כו'. וזהו שארז''ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש (ועמ''ש עוד בד''ה ואשה כי תדור בפי' ולא יתבוששו*. והנה בתד''א שם איתא בענין אשר עשה עמכם להפליא מאי להפליא בין מעשיהם של צדיקים למעשיהם של רשעים בגיהנם. נראה דפירוש להפליא ג''כ מלשון לפלא נדר בפ' אמור כ''ב כ''א דפרש''י להפריש וכן כי יפליא לנדור נדר נזיר ובגמרא ספ''ז דעירובין דפ''ב ע''א בענין לא ניתנה נזירות אלא להפלאה שיהא נדרו מפורש כו' ועם היות כי ענין מפורש הוא לשון ביאור אך הוא ג''כ לשון פירוד והבדל כמו בתוך צאנו נפרשות (ביחזקאל ל''ד י''ב). וכוונת התד''א היינו שעם היות שיהיה הגילוי מבחי' פלא עליון דקמיה כחשכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו. ורבו פשעיך כו'. עכ''ז יומשך משם ג''כ להפריש בין מעשיהם של צדיקים כו' והוא ע''ד מ''ש ברבות בראשית ספ''ב ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כו' כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים הוא חפץ דלכאורה אין לזה פירוש איך שייך לומר אבל איני יודע באיזה מהן חפץ מהו הספק. אלא הענין ע''ד הנ''ל משום דקמיה כולא כלא חשיבי וכחשכה כאורה. ועמ''ש מזה בד''ה ויאבק איש ובד''ה בשלח פרעה. אלא שאעפ''כ צמצם א''ע כביכול להיות חפץ במעשיהן של צדיקים דוקא וזהו אשר עשה עמכם להפליא. והוא הפלא ופלא להיות מפליא ומפריש כו'. ועמ''ש מזה בד''ה כי עמך מקור חיים. ולקמן סד''ה מצה זו כו' וגם פי' בתד''א שם ולא יבושו כו' כדי שיהא לכם שכר משלכם כו' דהיינו שלא יאכלו נהמא דכסופא): ב ומכ''ז יובן ג''כ המדרש רבה פ' צו פרשה ח' ע''פ זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו זה שאמר הכתוב (שופטים סימן י''ד) ויאמר להם מהאוכל יצא מאכל כו' והיה שמשון תמיה בלבו ארי אוכל כל החיות ועכשיו יצא ממנו מאכל, כך אהרן אוכל כל הקרבנות ועכשיו יצא ממנו קרבן ואיזהו זה קרבן אהרן כו', ולפי פשוטו אינו מובן כלל מהו ענין התמיה. אך הענין כידוע מענין ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר אחת אכילת אדם שהוא אכילת כהנים שכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ואחת אכילת מזבח, והנה אכילה זו הוא ענין בירור דשם מ''ה המברר ב''ן, והנה אכילת* מזבח זהו ענין ארי אוכל פני ארי' דאכיל קרבנין ועיין בזהר בראשית ד''ו ע''ב מענין זה. אך הוא בחיצוניות העולמות אשה ריח ניחוח בבי''ע, אבל בחי' אדם דכליל כולא אינו אוכל אלא באכילת אדם התחתון אתם קרויים אדם נעשה אדם בצלמנו כו'. וזהו ענין שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים נמצא אהרן הוא המברר והמעלה הניצוצים דשם ב''ן וכן בחי' ארי' דאכיל קרבנין הוא המברר כו' כי נפש הבהמה נלקחה משמרי האופנים שלא הובררו* ולכן בירור שלה הוא ע''י פני אריה שבמרכבה שהיא למעלה אפילו מבחינת האופנים עצמן כו'. (ועמ''ש בד''ה זאת חנוכת המזבח וסד''ה ואהי' אצלו אמון גבי תבל ארצו ובד''ה ואריה כבקר יאכל תבן ועי' בזהר פ' צו דל''ב ע''ב ודל''ג ע''א). והנה מבואר במ''א שמה שהוא בחי' מברר בודאי שהוא<br /> עצמו כבר נתברר בתכלית דהרי לא יכול לברר ולהעלות זולתו אם הוא עצמו עדיין לא נתברר. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מי מנה עפר יעקב וכענין מ''ש בספרי ס''פ עקב סמוך לפלטין שלך לא כבשת ואתה הולך ומכבש חוץ לארץ, וכמ''ש במ''א דלכך אסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירור הנצוצים שבמאכל ולהעלות המאכל ולכן פתח במזבח וסיים בשולחן כו' כמ''ש במ''א, ואיך יעלה המאכל והוא עצמו עדיין מקושר למטה כ''א ע''י התפלה שעת צלותא שעת קרבא והוא המשכת אלקות בנפש ע''י ח''י ברכאן בא''י כו' אז אח''כ דוקא יוכל לאכול ולהעלות המאכל ג''כ. עיין מענין זה בד''ה כה תברכו את בני ישראל ובד''ה קדש ישראל, וא''כ כיון דבחי' פני אריה אכיל קרבנין עכצ''ל שהוא עצמו כבר נתברר, ועד''ז אהרן אוכל כל הקרבנות שאכילתו גורם וממשיך אכילת אדם העליון שעל הכסא שלמעלה גם מבחי' פני אריה שבמרכבה כו'. ועמ''ש ע''פ בהעלותך את הנרות בענין אהרן אותיות נראה. וזהו כענין אריה אותיות ראיה אלא שאהרן הוא בבחי' גבוה יותר כנ''ל. ועוד נת' ענין אהרן שהוא בחי' א' ה''ר ן' עיין מזה ע''פ נשא את ראש בני גרשון. ומכ''ז מובן איך בחי' אהרן הוא מרכבה לבחי' עליונות מאד שכבר נתבררו בתכלית הבירור ולכן נאמר עליו ונחנו מ''ה שהוא ג''כ מבחי' מ''ה כמו משה, וכתיב ואהרן מה הוא, וא''כ גדלה התמיה איך עכשיו יצא ממנו קרבן דהיינו שנעשה בחי' מתברר כי ענין הבאת הקרבן הוא הוראה שהמביא הקרבן הוא צריך בירור והעלאה וע''י הקרבן הוא מתברר ומתעלה כו'. וא''כ אהרן שהוא אוכל כל הקרבנות והוא המעלה את כולם איך יתכן שיהיה הוא עצמו עדיין צריך בירור והעלאה. וזהו כוונת המדרש דלכאורה הוא תמיה גדולה. אלא שהענין הוא ע''ד הנ''ל דואכלתם אכול כי מה שעתה הוא בחי' נשמות גבוהות מאד וכבר נתקנו ונתבררו בתכלית עד שהם בחי' מבררים ומעלים הניצוצות כו', עכ''ז לגבי הנשמות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע נקראו בשם בהמות עד שצריכין העלאה. וזהו ממש ענין מהאוכל יצא מאכל שמה שהיה בחי' אוכל ומברר ומתקן זולתו, עכשיו יצא ממנו מאכל שירדו בבחי' מאכלים הגשמיים דלויתן ושור הבר והיינו שעי''ז יתעלו יותר כו'. ועד''ז הוא ענין החידה דשמשון. כי הנה ארז''ל פ''ק דסוטה דף י' א''ר יוחנן שמשון על שמו של הקב''ה נק' שנאמר כי שמש ומגן הוי' אלקים אשר שם הוי' הוא בחי' שמש שלמעלה מבחינת שם אלקים שהוא בחי' מגן ונרתק להסתיר גילוי שם הוי' והמלאכים דבי''ע מקבלים ע''י המגן והנרתק כו'. ולכן הנה גם בחי' אריה דאכיל קרבנין שהוא בחי' או כל ומעלה כו' יצא ממנו מאכל לגבי שם הויה שהוא בחי' שמש כי תכלית תשוקת המלאכים הוא לאשתאבא בגופא דמלכא וכמ''ש במ''א ע''פ אני ישנה ולבי ער שע''ז נאמר אכלתי יערי עם דבשי. וזהו ענין כי מגוית האריה רדה הדבש ועמ''ש* בד''ה והנה אנחנו מאלמים אלומים כו'. והנה עד''ז הוא ענין זה קרבן אהרן כו' ביום המשח אותו כו' כי עם היותו בחי' אהרן שהוא בחי' מ''ה דהיינו שכבר הוא מבורר בתכלית עד שראוי לברר ולהעלות כל הקרבנות, עכ''ז יצא ממנו קרבן שנעשה בחי' מתברר והיינו ביום המשח אותו והיינו לפי שהמשכת שמן משחת קדש הוא ממקום גבוה מאד דהיינו שהוא מושח את הקדש אשר קדש הוא חכמה דאצילות וא''כ השמן הוא למעלה מהחכמה דאצילות כו' וע' בזח''ג פ' אמור דפ''ח סע''ב וכמ''ש במ''א ע''פ בהעלותך את הנרות וע''פ זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו כו' ע''ש, ולכן כדי להיו' נמשך גילוי זה מבחי'* דשמן משחת קדש בבחי' אהרן הוצרך להביא קרבן שנעשה בבחי' מתברר כי יש כמה מדרגות בבחי' הביטול כי הביטול הוא מבחי' חכמה כ''ח מ''ה ויש חכמה תתאה וח''ע כו' ועוד מדרגות אין קץ, ואהרן* א' ה''ר כו', ולגבי<br /> שמן משחת קדש שהוא חכמה עילאה ולמעלה מהחכמה נעשה בחינת מתברר עד שעי''ז* נמשך בו מבחי' שמן משחת קדש. וז''ש ביום המשח אותו, דלכאורה הל''ל מיום המשח אותו מאחר שנאמר אח''כ מנחה תמיד שמיום שנמשח מביא קרבן זה בכל יום עד עולם וא''כ מהו ביום המשח, אלא דר''ל כדי שעי''ז יהי' גם בכל יום ויום עד עולם גילוי בחינת ומדרגת יום המשח אותו כי יום הוא לשון הארה וגילוי כמ''ש ויקרא אלקים לאור יום, וכנודע מענין היום יום אחד לעומר היום שני ימים כו' כמ''ש במ''א וזהו ג''כ חדש ימינו כמ''ש סד''ה כי ביום הזה יכפר ע''ש. ועד''ז מבואר בזהר באדרא קל''ד ב' שיש ימי עולם וימי קדם. וזהו ענין ביום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח זאת חנוכת המזבח ביום המשח אותו והלא לא היה ביום המשח אותו רק קרבן נחשון ואיך נאמר על קרבנות של כל הנשיאים ביום המשח, אלא לפי שבחי' ומדרגת הקרבן שהביאו בכבוד קערות ומזרקי כסף כו' וקטרת כו' היה ממשיך גם בכל יום שאח''כ מבחינת ביום המשח אותו כמו בקרבן נחשון שהי' בפו''מ ביום המשח אותו כך המשיכו גם כל הנשיאים כל אחד ואחד ביומו מבחי' יום המשח אותו. ועד''ז נאמר ג''כ בקרבן אהרן מנחה תמיד דהיינו עד עולם. ואעפ''כ הוא בחי' ביום המשח אותו שהוא המשכת בחי' כשמן הטוב היורד על הראש כו'. ולהיות גילוי והמשכה זו נעשה* בבחי' מתברר לגבי המשכת הביטול דח''ע ממש שלמעלה מבחי' אהרן עצמו. וזהו שמסיים המדרש ואיזה זה קרבן אהרן כו' כי בקרבנות שלפניו ולאחריו כתיב זאת תורת העולה כו' וזאת תורת המנחה כו' וזאת תורת האשם כו' רק בקרבן אהרן כתיב זה, והיינו כי זאת היא בחי' נוק' שם ב''ן המתברר. אבל זה הוא בחי' דכר והוא בחינת אהרן ששרשו משם מ''ה כנ''ל, ועכ''ז כדי להיות בחי' ביום המשח אותו כו' שהוא המשכה עליונה ממדרגה מאד נעלה ולכן עם היותו בחינת זה יצא ממנו קרבן כו' והוא בחי' קרבן גבוה יותר כו' (ועיין בזהר ר''פ ויצא דקמ''ח ב' ע''פ וחסידיך ירננו ובפ' צו דל''א א'*). ועמ''ש סד''ה בעצם היום הזה נמול. ובד''ה בחדש השלישי כו' ביום הזה באו כו' ועיין בזח''ג עקב דרע''א סע''ב גבי וקרא זה אל זה ואמר כו' ועמ''ש ע''פ קול דודי הנה זה בא מדלג כו'. וכמ''ש ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה כו' זה הוי' כו' עמ''ש ע''ז הרמ''ז פ' תולדות דקל''ה ועיין במנחות דנ''ג יבא זה כו': ביאור מעט על פסוק ואכלתם אכול כו'. להבין איך נוני ימא שהם הנשמות שנמשכו מיחוד או''א דאצילות איך יחשבו לבחי' בהמות נגד נשמות החדשות דלעתיד. והענין כמבואר במ''א בביאור ע''פ ואלה המשפטים בענין פי' וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה. בהמה בגימטריא ב''ן נשמות דבריאה. אדם מ''ה נשמות דאצילות. כי אצילות הוא בחי' אדם אדמה לעליון שאינו רק מהעלם אל הגילוי אצילות הוא מלשון ויאצל כו' משא''כ בבריאה התחדשות יש מאין. (ועיין מ''ש בביאור ע''פ יביאו לבוש מלכות בד''ה להבין ההפרש היינו בבחי' הקו והחוט כו' והיא ראשית הגילוי בחכמה כו' ע''ש). והנה באצילות עצמו יש ג''כ ד' בחי' אבי''ע כמבואר לקמן בביאור ע''פ מי מנה כו' רובע ישראל והיינו בחי' נר''נ דאצילות הם בי''ע דאצילות. ועמ''ש בביאור ע''פ ועתה יגדל נא והם בינה ז''א ומל' וחיה יחידה נק' אצילות שבאצילות ועיין בע''ח שמ''א פ''ז ובהרמ''ז ר''פ קרח בדף קע''ו ע''ב ד''ה חסר יו''ד והנה איתא בגלגולים פי''ט שאדה''ר קודם החטא היה לו נשמה לנשמה מאצילות כו' וע''ש פרק א' והיינו בחי' אצילות שבאצילות וזהו ענין אדם בארח אצילות דלעילא הנזכר בזח''ב ר''פ משפטים דצ''ד סע''ב זכה יתיר יהבין ליה הוי' בשלימו כו' דאיהו אדם בארח אצילות<br /> דלעילא וכו' ועליה אתמר ורדו בדגת הים כו' וכן איתא עוד ברע''מ בהשמטות שבזהר סוף חלק א' סי' נ' גבי משה מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו בדגת הים ובעוף השמים כו' והיינו כי מ''ה הוא בחי' אדם בארח אצילות דלעילא וכמ''ש מלגאו איהו שם מ''ה דאיהו ארח אצילות וג' המדרגות שבתחלה הם בי''ע דאצילות כי בת ובן הם נפש ורוח דאצילות מזו''נ דאצילות ונשמתא מסט' דאו''א היינו נשמה דאצילות שנמשך מיחוד או''א וזהו ענין נוני ימא הנ''ל. וכן פי' באשל אברהם פ' חיי שרה וכן משמע בקרא הפי' בע''ח שער מ''נ ומ''ד דרוש ד' אע''פ שהרמ''ז והמק''מ פי' בע''א. וזהו מ''ש פ' בראשית בד''ה הן האדם היה כאחד ממנו שאדה''ר היה הגבה למעלה גם מרשב''י בערך אחר ממש כו'. כי הרי אפילו הנשמות הגבוהות מאד שמיחוד או''א דאצילות שזהו נשמה דאצילות הוא כערך הבריאה לגבי אצילות ממש נגד נשמת אדה''ר כנ''ל (ועיין בזהר תרומה דקס''ז ע''ב). וז''ש ברבות בראשית פכ''א בפי' הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שנאמר שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. והנה במ''ש הזהר ועליה אתמר ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה כו' פי' הרמ''ז לשטתו שהן נר''ן דבי''ע. אך לפי הנ''ל י''ל דהיינו נר''ן דאצילות כי דגת הים היינו נוני ימא שהן נשמה דאצילות ממש ועוף הוא מבחי' רוח דאצילות כו' ואעפ''כ מאחר שהן בי''ע דאצילות לכן באדה''ר שהיה מאצילות שבאצילות נאמר ורדו בדגת הים כו' דר''ל שיוריד וימשיך החיות בבי''ע דאצילות ובבי''ע ממש. כי הוא דייקא בחי' אדם ממש אדמה לעליון לפי שהוא מבחי' אצילות כו'. וז''ש ג''כ גבי משה מ''ה דידך כו' כי משה זכה לחיה שלמעלה מבחי' נשמה דאצילות והוא ג''כ מבחי' אצילות שבאצילות לפמ''ש הרמ''ז פ' בא בדף מ' שזכה לחיה מפנימי' אריך כו' המושפע לאבא כו'. וזהו ענין מ''ה דמשה וכמש''ל בביאור ע''פ יונתי דשם מ''ה דאיהו ארח אצילות הוא מבחי' כתר כו' ולכן נאמר בו ורדו בדגת הים כו' כנ''ל. או יש לומר דקאי על מלאכים דאצילות שנקראים גם כן נוני ימא ובזה יש לפרש מ''ש בזח''א דע''א ע''פ ובכל דגי הים בידכם נתנו ואפילו נוני ימא. דקשה מהו ואפילו. דהא דגי הים היינו נוני ימא. א''ו דר''ל דקאי אפילו נוני ימא העליונים היינו המלאכים כו' אך שייכות בחי' מ''ה דמשה לצלותא דשבת כי מ''ה בחי' ביטול וזהו ענין צלותא דשבת בחי' אצילות כו' ועמ''ש ע''פ את שבתותי תשמרו בענין שבת עילאה בחי' כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו למעלה מעלה מבחינת בריאה שבאצילות כו' ע''ש. והנה מבואר ע''פ יונתי בענין ולכי לך שמקור ושרש נש''י הוא מבחינת מחשבה הקדומה כו' חכמה וכתר עליון כו' רק שזהו בבחי' מקיף ונק' מזלייהו. וע''י התפלה הוא בחי' קומי לך לשרשך ועיקר עלייה זו בשבת. וזהו ענין הנשמה יתירה כו' ולכן מ''ה דידך צלותא דשבת דאתמר ביה ורדו כו' וכמש''ש שעי''ז נקרא קדש ישראל כו' ראשית תבואתה שהם מקור ויסוד אפילו לבחי' התורה כו'. ובזה יובן מ''ש בזוהר פ' בא דל''ד ע''א ע''פ בא אל פרעה כו' לגבי תנינא חדא כו' ומשה דחיל מיניה כו' כי הנה את זה לעומת זה עשה האלקים שכמו שיש לויתן ונוני ימא בקדושה כן יש ג''כ בצד הטומאה וע''ז נאמר לויתן נחש בריח כו' וכן נוני ימא וכמ''ש בזהר שם ובפרדס שער כ''ה פ''ה. אלא דזה לעומת זה היינו הפך ממש כי לויתן ונוני ימא דקדושה הם בתכלית הביטול במקורם בא''ס ב''ה ועמ''ש מזה בד''ה אז ישיר משה ובני ישראל בפ' בשלח משא''כ בלויתן דקליפה כתיב התנים הגדול כו' אשר אמר לי יאורי כו' שאדרבה הוא יש ודבר נפרד. וע' בהרמ''ז פ' יתרו דס''ח ע''ב בענין כהן מדין. והנה במשה כתיב מן המים משיתיהו כי משה הוא מבית לוי בחי' לויתן דקדושה וכמ''ש בזהר פ' שמות די''א סע''ב וכמ''ש במ''א בד''ה וללבן שתי<br /> בנות כו'. אך נתעלה יותר להיות בבחי' ומדרגת אדם בארח אצילות דלעילא שע''ז נאמר ורדו בדגת הים כו'. אך משה היה עניו מכל האדם והחזיק א''ע רק בבחי' עצם מדרגתו דמן המים משיתיהו וע''כ הוה דחיל לבא לפרעה שנק' התנים הגדול. מאחר דזה לעומת זה עשה הוא מלחמה. אבל הקב''ה אמר לו בא אל פרעה כי משה אתמר ביה ורדו בדגת הים כו' וע' בת''ז ריש תקון ע': והנה עפ''ז יובן ג''כ ענין סעודת לויתן ושור הבר דלעתיד. כי הנה גם לפי' הרמ''ז דורדו בדגת הים כו' קאי על בי''ע או על המלאכים דאצי' מ''מ לגבי הנשמות החדשות שיתגלו לעתיד מבחי' סוכ''ע. י''ל פי' ורדו בדגת הים כו' דקאי על נשמות עליונות דאצי' הנק' נוני ימא שיצטרכו להתעלות ע''י הנשמות שיתגלו לעתיד וזהו ענין סעודת לויתן כנ''ל. ואע''ג דאיתא בשע''ק ח''ג דהנשמות דעכשיו שרשן גם כן מא''ק ע''ש בענין יחידה שהיא מא''ק כו'. אך הנה מבואר בע''ח דא''ק נקרא אדם דבריאה ועקודים נקרא אדם דיצירה וכללות האצילות נקרא אדם דעשייה. שע''ז נאמר כולם בחכמה עשית. ובחי' אצילות אינו אלא בחי' אור א''ס כו'. ועמ''ש מזה בביאור ע''פ מוצאיהם למסעיהם בפ' מסעי ולכן לע''ל שיהיה גילוי אור א''ס הסוכ''ע בחי' אצילות העליון לכן גם נשמות הגבוהות והעצומות דעתה בחי' נוני ימא ששרשם מבריאה העליון וכמ''ש בת''ז בסופו אדם דבריאה דאיהו ים ואדם דיצירה שור כו'. יתעלו ע''י נשמות החדשות שיתגלו לעתיד בב''א. ועיין מענין נשמות החדשות בספר הגלגולים פ''ז. ועוד יובן ענין גילוי נשמות חדשות שמבחי' סוכ''ע שיתגלו לע''ל ממ''ש בפ' ויצא סד''ה ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים כו' ע''ש. והענין כי שרש הנשמות נמשכים משם הוי' וכמ''ש בד''ה ראה אנכי נותן ובד''ה ולא אבה הוי' אלקיך לשמוע אל בלעם כו' רק שנמשכו אח''כ ע''י שם אלקים לירד ולהתלבש בגוף (ועיין זח''ג ר''פ במדבר ומ''ש ע''פ מה טובו). אכן לעתיד שאמר יעקב ששם הוי' יהי' רק בבחי' שם אלקים לגבי גילוי עצמות אור א''ס ב''ה שיתגלה אז. והיינו דכמו שם אלקים הוא מגן ונרתק שבו ועל ידו נמשך שם הוי'. וזהו כי הוי' הוא האלקים. כך לעתיד יהי' הגילוי מעצמות אור א''ס ב''ה ע''י שם הוי' שיהיה בבחי' שם אלקים לגבי גילוי ההוא מעצמות אור א''ס כו' וזהו ענין הנשמות החדשות שיומשכו אז מאור א''ס הסוכ''ע רק שיומשכו ע''י בחי' אלקים דלעתיד שהוא שם הוי' כו' ועמ''ש בד''ה אני ה' אלקיכם דפ' ציצית בענין מ''ש שני פעמים כ''א ישראל יהי' שמך בפ' וישלח הא' ע''י המלאך (שם ל''ב כ''ט) והב' ע''י הקב''ה בכבודו ובעצמו (שם ל''ה יו''ד) ואפשר לומר שזה נגד ב' בחי' נשמות הנ''ל דעתה ודלעתיד כו' ועיין שם: להבין ענין משמח חתן וכלה ומשמח חתן עם הכלה (ועמש''ל ס''פ ויגש), הנה חתן וכלה נק' יעקב ורחל כמבואר בפע''ח שער העמידה. והענין כי כנס''י נק' רחל והיא מלכות דאצילות המתלבשת בבי''ע כרחל לפני גוזזיה נאלמה הם הנבראים שהם בבחינת יש הפך בחי' א''ס ומוכרחת לירד ולהשפיע להם ולכך נק' כלה* שתשוקתה לעלות ולהתכלל באור א''ס רק שבע''כ יורדת לפני גוזזיה נאלמתי דומיה (ועמ''ש סד''ה את קרבני לחמי ובד''ה אלה מסעי). ויעקב נקרא חתן חות דרגא מבריח מן הקצה אל הקצה (עיין בפ' תרומה דקע''ה ע''ב) המשכת אא''ס מריש כל דרגין בבחי' רחל היא בחי' כלה המקבלת המשכה והשפעה זו ונעשה בחי' יחוד והיינו המשכת סובב בממלא. והנה המשכה זו נק' בשם יעקב ע''ש כי יעקב אותיות יבקע כמ''ש בע''ח של''א ספ''א יבקע צורים במדבר (בתהלים סי' ע''ח ט''ו), וכתיב אז יבקע כשחר אורך (בישעיה סי'<br /> נ''ח) פי' כמו השחר שבוקע חשכת הלילה להאיר וכמ''ש וכמו השחר עלה. כך בחי' יעקב בוקע בחי' ישת חשך סתרו שבאור א''ס שאינו לא סובב ולא ממלא (כי גם סובב נק' אור מקיף משא''כ מה שלמעלה מבחי' סובב נק' ישת חשך סתרו. ועמ''ש מזה בד''ה שחורה אני ונאוה) להיות מאיר בבחי' גילוי וזהו שאומר הכתוב אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח, ועיין מזה ברבות ס''פ בהר פי' ארוכתך בחי' א''א נמשך בבחי' מל' ונק' ארוכתך לנכח בחי' א''א שבכנס''י ולכן נק' א''א שמתפשט למטה בלי גבול וסוף ועמ''ש מזה סד''ה ועתה יגדל נא כו' ארך אפים. ופי' תצמח היינו כמו בחי' הצמיחה שהיא יש מאין כמו שמלמעלה למטה יש מאין כך בחי' הצמיחה ממטה למעלה מכח הצומח אשר בארץ עד''מ להצמיח הגרעין הוא ג''כ כמו בחי' יש מאין שהגרעין הנטוע אין לו ערוך כלל לגבי הפרי הנצמחת כו'. וכך כתיב זורע צדקות מצמיח ישועות זורע צדקות הוא בחי' יעקב שבוקע ומאיר הארת אור א''ס מלמעלה למטה בבחי' צדקות שהיא בחי' מל' (כדפי' בפ' אחרי דע''ב א' ופ' ויקרא די''ו א'), ועי''ז מצמיח ממטה למעלה בחי' ישועות והיינו בחי' ארוכתך שנמשך למטה בחי' א''א עד שמצמיח ממטה למעלה ביטול והתכללות (כענין יפה שעה א' בתשובה כו' וכנזכר בד''ה מה יפו פעמיך בפי' וענין יש קונה עולמו בשעה אחת כו'), וזהו והלך לפניך צדקך לפניך הוא מלשון פנימיות והלך הוא לשון הולכה והמשכה שימשיך פנימית הלב לה' (עי' באגרת הקדש סי' ד' וסי' ח') שכ''ז נמשך ע''י בחי' זורע צדקות הנ''ל (ועמ''ש בד''ה שובה ישראל גבי נושא משך הזרע כו' ובד''ה אז ישיר כו' עלי באר בענין מעין גנים באר מים חיים ועיין בפ' שלח דקע''א א' ע''פ יצאו מים חיים כו'): ב אך הגורם להיות בחי' יעקב ויבקע הנ''ל הוא בחי' שמחה גילוי פנימית יאר ה' פניו, פי' כמו עד''מ ענין צהבו פניו של ר' אבהו מחמת שראה תוספתא חדתא דהיינו שמפני שנתמלא תענוג מהמצאת שכל חדש אזי מחמת תגבורת התענוג במוחו ותבונתו צהבו פניו להאיר ולהתגלות בפניו (ועמ''ש מזה בביאור ע''פ וספרתם לכם). וכך עד''ז יובן למעלה כי הנה מ''ש יעקב חבל נחלתו היינו אחר הבקיעה אבל להיות התעוררות הבקיעה הוא ע''י בחי' עוז וחדוה במקומו שעשוע המלך בעצמותו, (וענין זה הוא כעין מ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו שבחינת כחתן יוצא נמשך מחופתו ע''ש ובד''ה ביום השמיני עצרת גבי אשר קדשנו במצותיו). וזהו שמח תשמח רעים האהובים כשמחך יצירך בג''ע מקדם פי' רעים האהובים הן חתן וכלה הנ''ל ושמח תשמח היינו כנ''ל שהגורם הבקיעה להיות חות דרגא הוא בחי' השעשוע והתענוג והתגלות התענוג הוא בחי' השמחה (כמ''ש ע''פ שוש אשיש), והבקשה הוא שמח תשמח כו' כשמחך כו' מקדם בלי אתעדל''ת כמקדם בתחלת בריאת העולם שהי' מפני כי חפץ חסד הוא דהיינו אתעדל''ע בלי הקדם אתעדל''ת כי אין עצבות לפני המקום לפני המקום דייקא, משא''כ בזמן ומקום אבל למעלה הנה מקום אתי כתיב עוז וחדוה במקומו. וזהו כחתן יכהן פאר. כי הנה ברכת כהנים הוא אתעדל''ע בלי אתעדל''ת דאל''כ ברכה למה וד''ל. וזהו ישא הוי' פניו אליך ישא הגבה למעלה למקום שאין אתעדל''ת מגעת (עמ''ש סד''ה כה תברכו וסד''ה שחורה אני ונאוה), וכמ''כ החתן הוא בבחי' יכהן שיהיה הבקיע' כשמחך יצירך בג''ע מקדם בלי אתעדל''ת כו'. והנה המשכה זו ובקיעה זו היא בחי' יעקב הנ''ל בזמן הגלות נק' משמח חתן וכלה וי''ו הוא המשכה מבחי' חתן לבחי' כלה משא''כ ברכה ב' מהרה ישמע לע''ל אז תהיה אשת חיל עט''ב והיה אור הלבנה כאור החמה שוים בקומתם משתמשים בכתר אחד אז יהיה משמח חתן עם הכלה בשמחה א' מחמת גילוי סכ''ע למטה וכמשל העיגול שמעלה ומטה שוים ויהיה שמחת חתן ושמחת<br /> כלה בהשוואה א' שלא יהיה מעלה ומטה כלל. ועיין בע''ח שער מיעוט הירח ספ''א ופ''ב אמנם הבחינה כו' ועמ''ש בביאור ע''פ ונקבצו בני יהודה ובנ''י יחדיו כו' ומ''ש מזה ג''כ סד''ה ויגש: קיצור רחל נק' כלה ויעקב נק' חתן ע''ש אז יבקע וארוכתך ותצמח ג''כ מלמטלמ''ע בחי' ישועו' ביטול והתכללות אך התעוררות הבקיעה הוא ע''י עוז וחדוה במקומו וזהו כשמחך מקדם בלי הקדם אתעדל''ת ועכשיו משמח חתן ואח''כ כלה ולע''ל משמח חתן עם הכלה בשמחה אחת: והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים וגו' (בישעיה סי' ל'). הנה כאור שבעת הימים פי' במדרש רבה סדר בא ס''פ י''ח כאור שברא הקב''ה בתחלה וגנזו בגן עדן, והנה* שבעת ימי בראשית הם ז''ת דעתיק כמ''ש הרח''ו הובא במק''מ ס''פ מצורע. ואור שבעת הימים פי' האור והחיות של ז''ת והיינו בחי' ג''ר דעתיק כי חכמה נק' אור וכמ''ש בביאור ע''פ לבבתני כו' והוא למעלה מבחי' שבעת הימים עצמן וע''ז נאמר המתנשא מימות עולם ימות עולם הם שבעת ימי בראשית שהם ז''ת דעתיק ועל הג''ר כתי' המתנשא מימות עולם. והענין דהנה אנו אומרים מהרה ישמע כו' קול חתן וקול כלה, כי האידנא ליכא קול כלה כמ''ש נאלמתי דומיה וכרחל נאלמה שאין לה בחי' דבור בקול והיינו שאין גילוי לבחי' דבור כי כל העולמות בי''ע אין ערוך לך והוא קדוש ומובדל ואין הדבור שהוא אלקות מתגלה בהם כמו שהוא באצילות בבחינת א''ס כו', (ועיין* בע''ח שמ''ט פ''ב וע''ז החשמל סובבו הנוגה הקליפה הרביעית קול דממה דקה בחשאי וז''ס חש מחשמל עכ''ל, והיינו שהסתר והעלם דק''נ גורמים שלא יתגלה בחי' הדבור עליון וזהו חש לשון שתיקה וכן קול דממה דקה כו' ועמ''ש ר''פ במדבר סיני שאז נק' דבר ה' בשם מדבר בתוס' אות מ' פתוחה כו' ועמ''ש בד''ה ושבתי בשלום בפי' וילך חרנה). ומה שהמלאכים מקדישים ומעריצים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו הרי שנמשך גילוי כבוד ה' בבי''ע, אין זה כ''א כמ''ש ואתה קדוש יושב פי' בחי' ישיבה השפלה שמשפיל א''ע בחי' קדוש להיות יושב ונמשך למטה ע''י תהלות ישראל דוקא (וכמש''ל ע''פ לבבתני הנ''ל דאע''פ שנאמר והחיות נושאות את הכסא היינו הכסא דוקא אבל לא נמשך גילוי בחי' אדם שעל הכסא אלא ע''י בכל מאדך שבנש''י מאד אותיות אדם). והוא ענין יעקב יבקע צורים במדבר (תהלים ע''ח) שכל בחי' צורים אשר במדבר בוקע ויורד קו וחוט א''ס כו', (בפי' וענין צורים עיין פ' בשלח דס''ד ע''א ועיין מק''מ שם שהם בחי' גבורות, ופי' במדבר היינו כמש''ל). כי בבחי' יעקב כתיב ויזרח לו השמש שזרח ובא לו אור א''ס. והנה בשמש כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן שבחי' השמש דומה לחתן חות דרגא ובחי' חתן הוא ג''כ בחי' יעקב כי כמה בקיעות יש ביעקב ויבקע. יצא יצא יעקב כמה יציאות (עיין בע''ח של''א) וגם הכשבים הפריד יעקב כו' (עיין בלק''ת ס''פ ויצא ועמשל''ק בד''ה והניף הכהן אותם). ולכן אומרים קול מצהלות חתנים ב' בחינות חתנים כי בכל בחינה מעולם ועד עולם פרסא מפסקת ויעקב בוקע הפרסא כו' (ועמש''ל ע''פ שיר השירים ביאור ענין ב' בחי' חתנים). ובחי' כלה כלתה נפשי המקבלת אור א''ס היא בבחי' נאלמה בזמן הגלות שאין לה לפני מי לדבר ולהתגלות מפני גשמיות העולם לגבי אור א''ס שמעלימים ומסתירים. משא''כ לע''ל ונגלה כבוד ה' הוא אור א''ס הסוכ''ע שיהיה גילוי אור א''ס אזי יהיה קול כלה קול היא המשכה בבחי' גילוי וגם קול חתן יתגלה כי כעת גם קול חתן אינו בגילוי מאחר שאינו בא לבחי' גילוי באותיות הדבור כו' (ועיין בפרשה תזריע דמ''ב סע''א דלאו אורחיה ובמ''ש הרמ''ז שם ועוי''ל כו' דאע''ג כו' כי<br /> אין אופן כו'. או י''ל עפמ''ש ס''פ בחקתי דקט''ו ע''ב והוות דיירי בשוקא דבורסקי כו' וכמ''ש סד''ה חייב אינש לבסומי בפוריא דלכך אין שום שם במגלת אסתר והיינו שאין קול חתן וכלה בגילוי עכשיו כ''א מלובשים בהעלם כו' ע''ש) ולע''ל יתגלה קול מצהלות חתנים ב' חתנים הנ''ל (וזהו עת לחשות ועת לדבר שעכשיו עת לחשות והיינו מצד חש דחשמל המסתיר ולע''ל שיתברר ק''נ יהיה עת לדבר וזהו מל): ב וגם בבחי' נערים ממשתה נגינתם ב' בחי' נערים הא' הוא יוסף שנק' נער כמ''ש והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה נשי אביו כי גם בני בלהה שהם בחי' שוקין וירכין גד שוקא ימינא כו' לבר מגופא כו' עכ''ז הם מנשי אביו בחי' בקיעה הנ''ל. ולכך נאמר באשר וטובל בשמן רגלו שאע''פ שהוא בבחי' רגלו מ''מ טובל הוא בשמן בחי' חכמה, וכמארז''ל תקוע אלפא לשמן ואשה חכמה התקועית ותקוע הוא מנחלת שבט אשר ולכן נאמר ביוסף והוא נער את בני בלהה כו' וזהו בחי' נער עליון דאצילות (כדפי' בפ' וישב דקפ''ב ע''ב. וענין בחי' נער זה היינו ע''ד כרוב אחד מקצה מזה הוא קצה אא''ס שבז''א ונק' כרוב ואנפי זוטרי שזהו בחינת נער והיינו כשנתצמצם השפע בבחי' נה''י דז''א להתלבש אח''כ במל'). ויש בחי' נער ב' ויהושע בן נון נער פני יהושע כפני לבנה חנוך לנער ע''פ דרכו הוא מט''ט בעולם הבריאה ויצירה כו' ועמ''ש מזה בד''ה בכ''ה בכסלו, שכ''ז יהיה בבחי' גילוי לע''ל בחי' חתנים ובחי' נערים הנ''ל והיינו ע''י בחי' השמחה גילוי הש''ע נהורין יאר ה' פניו אליך כו' וארוכתך מהרה כו' בבחי' צמיחה כו'. וענין חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם חופתם הוא בחי' מקיף מבינה דהיינו בעבודת ה' ע''י התבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו (ר''ל שמההתבוננות עצמה נולדה ונמשכה האהבה וא''צ לנגינה ושירה לעורר עי''ז התפעלות המדות, רק ע''י ההתבוננות עצמו יתפעל מאד. וא''כ מצהלות חתנים היינו השמחה וההתפעלות נמשך מהחופה והמקיף עצמו שהוא בחי' ההתבוננות שהבינה נק' מקיפים כמ''ש בביאור ע''פ וקבל היהודי' ולקמן ע''פ והניף את העומר, או י''ל כשההתבוננות בגדולת א''ס ב''ה עצמו הסוכ''ע אז נק' התבוננות זו בחי' מקיף וכמ''ש ע''פ טוב לחסות, וכשההתפעלות נמשך מזה זהו ענין מצהלות חתנים מחופתן). והוא בחי' שמחה גילוי פנימית אם הבנים שמחה גילוי הש''ע נהורין שלמעלה מהשתלשלות או שע''ה נהורין. וזהו וישם לך שלום שלום בגימטריא שע''ו שהם שע''ה עם הכולל והוא הגורם להיות בחי' החתנים להיות בחי' יעקב יבקע כו'. וזהו קול מצהלות חתנים מחופתן שמצהלות חתנים נעשה מחופתן עצמן דהיינו מבחי' גילוי סכ''ע עצמו (ועמ''ש בד''ה לסוסתי בענין כחתן יוצא מחופתו ובד''ה משמח חתן) ובעבודת ה' מבחי' ההתבוננות עצמו. אבל בעת שהם ב' בחי' נערים הנ''ל יוסף והוא נער ויהושע בן נון נער כו' ממשתה נגינתם נגינה הוא בחי' שירה שהיו הלוים משוררים לעורר את האהבה והיינו כשהאהבה נמשכה ונתלבשה למטה צריך לעוררה בבחי' שירה, (כענין מ''ש פ' בשלח דמ''ה ע''א לענ נבואה זיני תושבחן הוו קמייהו דנביאי למישרי עלייהו רוח נבואה וכו' כנגן המנגן וכו' בר ממשה וכו' ע''ש ועיין בפ' ויחי דרי''ו ב'. ומזה נלמוד ונשכיל ג''כ בעבודת ה' לענין גילוי אור האהבה והיראה בלב האדם שיש מי שצריך לשיר וקול המעורר הכוונה שעי''ז דוקא תתעורר גילוי האהוי''ר, ויש מי ששכלו ומדותיו גדולים יותר וא''צ כלל לזה אלא שע''י ההתבוננות במוחו תתעורר האהוי''ר בלבו. וזהו ג''כ ענין יבל הוא היה אבי יושב אהל כו' ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תופש כנור כו', כי יושב אהל זהו בחי' לשמש שם אהל בהם והוא כחתן יוצא מחופתו שמצהלות חתנים הוא מחופתן מהאהל והמקיף עצמו וא''צ לכנור ושיר ומנגן כו' אבל בחי' יובל הוא למטה ט ד<br /> מזה דהיינו כשא''א להיות התפעלות המדות כ''א ע''י נגינה ושיר כו' וכענין החילוק בין כהנים ללוים שלוים היו בשיר וכהנים בחשאי ברעותא דלבא כו' שהוא בחי' פנימית הלב. ועמ''ש בפ' שמות בד''ה קול דודי שבחי' הראשונה נק' באר שבע כו' והיינו בהיות חו''ב בגדולת ה' בהתרחבות גדול במוחו ומחשבתו וע''כ יכול הוא לעורר מדת האהוי''ר בהתגלות לבו ע''י עסק המחשבה בלבד אבל מי שמוחו קטן כו' ע''ש. ולכן א''ש דבחי' נערים שזהו בחי' קטנות צ''ל ממשתה נגינתם דייקא. ועוד יובן זה דהנה בפ' וישב דקפ''ב ע''ב כ' ה''נ אתקרי איהו בשמא דילה דכתיב והוא נער כו' הרי מובן דעיקר בחי' קריאת שם נער בצדיק עליון דאצילות הוא ע''ש המל' שנק' כן וכמ''ש במק''מ שם שהמלכות לפעמים נק' נער ולפעמים נק' נערה ולכך גם ז''א נק' נער כשמה כו'. ופי' וענין שהמל' נק' נער בלא ה' מבואר בפ' בא דל''ח ע''ב דכל זמן דלא קבילת דכר אקרי נער כו' ונתבאר הפי' ע''ז בעבודת ה' לקמן בשיר השירים ע''פ לריח שמניך דפי' עד לא קבילת היינו שעדיין לא זרח אלקות בתוך הלב ולבו אטום כבתולה כו'. ובמ''א נתבאר שזהו אף שנמשך ונתפשט ההתבוננות בלב אבל הוא בחיצוני' הלב ולא נקלט בפנימית הלב ונק' אירוסין לבד וכה''ג נתבאר לקמן בפ' מטות ע''פ ואשה כי תדור בפי' וענין בנעוריה בית אביה כו' וזהו ענין חסד נעוריך וכו' ע''ש. גם הנה גבי חסד נעוריך כתיב לכתך אחרי במדבר ופי' לכתך אחרי זהו בחי' אתכפיא אבל עדיין אינו בבחי' לאהפכא חשוכא לנהורא שיהיה גילוי פנימית נקודת הלב כמש''ל באריכות ע''פ זכור את אשר עשה לך עמלק כו'. ולכן מכ''ז יובן דבבחי' ומדרגת זו שנק' נערים צריך ליגיעה רבה ועצות לעורר האהבה וזהו ענין ונערים ממשתה נגינתם שהקול והנעימה מעורר הכוונה משא''כ גבי חתנים א''צ לזה כי פנימית הלב מתאחדת עם המוח בבחי' תרין ריעין דלא מתפרשין). ושירה היא על היין נכנס יין יצא סוד מהעלם לגילוי וזהו ממשתה נגינתם נגינה ומשתה יין אבל החתנים הם למעלה מבחי' יין אלא מחופתם עצמם וזהו אכלו רעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא כי לתתא בבחי' דודים צ''ל שתו ושכרו משא''כ למעלה בבחי' רעים כו' (ועמ''ש סד''ה באתי לגני בענין רעים ודודים ומ''ש בד''ה לבבתני מענין בחי' אחותי ובחי' כלה ובמ''א נת' דשבת הוא בחי' אכלו רעים ויו''ט הוא בחי' שתו ושכרו דודים): ג ואחר כ''ז יובן פי' והיה אור הלבנה כו', דהנה איתא נערים פני זקנים ילבינו, כי הנה זקנים הוא כמארז''ל איזהו זקן שקנה חכמה, קנין הוא המשכה מהעלם אל הגילוי ומקור המשכת חו''ב הוא מדיקנא דא''א אבא יונק ממזל השמיני ואימא ממזל הי''ג וזהו זקן שקנה חכמה שקנין והתהוות החכמה נמשך מבחי' דיקנא. וזהו והחכמה מאין תמצא מבחי' שאין ערוך שהוא רק בחי' שערות וכמ''ש בד''ה ועשית בגדי קדש כו'. וגם שערות אלו הן הן הלכות התורה ושער רישיה כעמר נקא וכמארז''ל במ''ת נדמה להם כזקן כו' והנה השערות והדיקנא שרשה ממו''ס אכן נמשכה רק מבחי' ז''ת דמו''ס עד''מ השערות באדם הן רק בחי' צומח, וצומח הן בחי' ז''ת שהם המדות כו' ולכן זקנה ושיבה הוא בן ע' שנה שהם ז' מדות הכלולים כל אחד מעשרה. והנה הנערים הם למטה הרבה מבחי' ומדרגת זקן כמובן ע''פ הנ''ל. אך לע''ל שיהיה עליות העולמות ע''ז אמר נערים פני זקנים ילבינו שגם בחי' הנערים יתעלו כ''כ עד שיהיו למעלה מבחי' זקן שקנה חכמה (ועד''ז אפשר לומר מש''ש בת קמה באמה הוא כמ''ש במ''א ע''פ רני ושמחי בת כו' שיש ג' מדרגות לא זז מחבבה עד שקראה בתי ואח''כ אחותי ואח''כ אמי כו' ולעתיד כתיב רני ושמחי בת שבחי' בת תתעלה ביתר שאת ולהיות י א<br /> אחעט''ב וזהו בת קמה באמה והיינו ג''כ ענין וכלה בחמותה וע''ד מ''ש בפ' שלח דקע''א ע''פ והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני). והענין כמ''ש (בישעיה סי' ס''ה כ') הנער בן מאה שנה ימות פי' שבחי' הנער יתעלה כ''כ עד שיהיה בן מאה שנה שהוא למעלה מבחי' ומדרגת זקנה ושיבה דעכשיו שהוא בן ע' שנה דהיינו ז''ת דכתר, אבל בן מאה שנה היינו גם ג''ר דכתר עם ז''ת שהם ע''ס דכתר הכלולים מעשר וכמ''ש בפ' חיי שרה דקכ''ג ע''א קב''ה דאתכליל מאתר עילאה סתימא דכל סתימא במאה ברזא דמאה ברכאן כו' וא''כ יהיו אז בחי' נערים למעלה מבחי' זקן דעתה שהוא בחי' ז''ת דמו''ס. ועיין פע''ח שער חג השבועות פ''א מש''ש בפי' משנה זו בן ה' שנים כו' עד בן ע' שנה כו' הוא כשעולה הז''א בדיקנא דא''א כו' וא''כ מובן דבן מאה שנה הוא בחי' גבוה יותר הרבה והיינו כנ''ל ושם יהיה עליות ומדרגת בחי' הנער כו'. וזהו שאמרו קנה חכמה קנה בינה ב''פ קנה גימטריא יש, והנה יש הוא חצי מתר''ך אורות דכתר ופי' חצי היינו כי הכתר שבכל ספירה נחשב הוא לבדו נגד כל הט''ס שבהספירה ע''ד רגלי החיות כנגד כולן כו' וכן גם בכתר עצמו שכלול מע''ס הנה הט''ס שבו מחכמה עד המל' נחשבים למחצה, והכתר שבכתר הוא לבדו כנגד כולן ולכן אמר דשרש חו''ב נק' קנה חכמה קנה בינה שהוא גימטריא יש והיינו חצי התחתון דכתר אבל העלייה דלע''ל שיתעלה הנער להיות בבחי' בן מאה דר''ל לבחי' הכתר שבכתר כנ''ל א''כ יתעלה גם בבחי' חצי העליון דכתר שלמעלה מעלה מבחי' חצי התחתון שהוא שרש בחי' ומדרגת זקנים עתה. ופי' ב' חצאין אלו היינו כי הכתר הוא הממוצע בין המאציל לנאצלים ויש בו ב' בחינות הבחי' התחתונה שבו הוא מה שהוא שרש וראש הנאצלים. והבחינה העליונה שבו היינו הארת אור א''ס בחי' תחתונה שבמאציל כו' וכמ''ש בביאור ע''פ שחורה אני ונאוה ובד''ה יו''ט של ר''ה שחל להיות בשבת. והיינו כי בחי' נער הוא בחי' יוסף שהוא יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק וגם למעלה יותר וכמ''ש הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד אותיות אדם בחי' א''ק. וזהו והיה אור הלבנה כאור החמה כי חמה ולבנה הן בחי' ב' נערים הנ''ל כי יהושע בן נון נער ופני יהושע כפני לבנה ויוסף שהוא יסוד נק' ג''כ חמה וכמו שהחמה משפיע ללבנה כך יוסף הוא המשביר כו'. ובפ' שמות ד''ג ע''ב שמש דא הוא ברית קדישא כו', וגם נאמר והנה השמש והירח כו' משתחוים לי ולעתיד תתעלה המל' שהיא בחי' לבנה שעכשיו לית לה מגרמה כלום רק שמקבלת מאור החמה הנה לעתיד תתעלה להיות כאור החמה שיהיה לה אור עצמי כמו אור החמה ואור החמה יסוד ז''א יתעלה ביסוד דעתיק ולמעלה יותר (ביסוד דא''ק כו') עד שיהיה שבעתים כאור שבעת הימים פי' אור שבעת הימים היינו ג''ר דעתיק כמש''ל והוא יתעלה שבעתים כאור שבעת הימים וכנ''ל בפי' וגבה מאד ובפי' והיה אור הלבנה כאור החמה יש ב' פירושים א' שאור הלבנה יהיה כמו אור החמה דעתה הב' שגם אור הלבנה יהיה כמו אור החמה דלעתיד שהוא שבעתים כאור שבעת הימים. (ועיין בפע''ח סוף שער הפורים במ''ש וז''ס צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם כו' וז''ש והיה אור הלבנה כו' ויהיו שוין כו' וזה לימות המשיח כו' ע''ש): ענין שבעת ימי המילואים הנה לכאורה אינו מובן איך בחי' אור החמה קאי על בחי' הנק' נער עליון דאצילות, שהוא למטה מבחי' חתן כמש''ל והלא מקרא מלא כתיב לשמש שם אהל בהם והוא כחתן הרי דשמש הוא בחי' חתן וכמ''ש ר''פ בהעלותך קמ''ח ב'. אך הענין דשמש הוא בחי' ז''א והרמ''ז || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז{{הערה|(חביתי כהן גדול בבהמ&quot;ק וכן כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;) ספר המאמרים תשל&quot;ח (ע' רכב) &quot;והנה אף שההכנה להגילויים דלעתיד הנעשית ע&quot;י העבודה דעתה היא רק ברוחניות מ&quot;מ ע&quot;י ההתבוננות בהמבואר בענינים אלו בפנימיות התורה וכמו שנתגלתה בתורת החסידות ובפרט בחסידות חב&quot;ד שע&quot;י נמשך זה בהבנה והסברה עד שתהי' מובנת גם בהבנה והשגה דשכל נה&quot;ב הנה אף אם חסר לו עדיין ההרגש בפועל בלב הגשמי מ&quot;מ מבינים בהבנה והשגה גמורה עכ&quot;פ ההכנה דעתה להגילויים דלעתיד איך שהקרבת קרבן אהרן במשכן ובמקדש בזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים ובהעבודה רוחנית שבזה שבכאו&quot;א מישראל [וכמבואר בארוכה בכ&quot;מ שבזמן שביהמ&quot;ק הי' קיים הנה בכדי להקריב את התמיד הי' צ&quot;ל כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם מ&quot;מ עתה כשאחד מישראל גם אם אינו כה&quot;ג ולא כהן הדיוט או לוי כ&quot;א ישראל מתפלל תפלת שחרית הרי הוא מקריב התמיד של שחר ועד&quot;ז בתמיד של בין הערבים כמאמר תפלות כנגד תמידין תקנוס ומזה מובן בנוגע לכל הקרבנות שבין ב' התמידין וכן בנוגע לכל הענינים השייכים לרזא דא&quot;ס כמו הקרבנות] מביאה והיא סיבה לואכלתם אכול ושבוע לע&quot;ל {{הערה| בנוגע פורים-וכן שימי הפורים האלה הם הסיבה לימי הפורים דלע&quot;ל וע&quot;י הבנה והשגה זו הנה נרגשים ענינים אלו ברוחניות בנשמתו והכח להעבודה שבזה לוקחים מימי הפורים כי ימי הפורים ענינם עד דלא ידע דוגמת הקרבן שענינו להיות עולה עד רזא דא&quot;ס ובימי הפורים הענין דעד דלא ידע הוא בגלוי דשרשם מבחי' שלמעלה מהשתלשלות כנ&quot;ל ומהם נמשך להיות עד דלא ידע במשך כל השנה כולה בעבודת האדם ברוחניות עכ&quot;פ}}}}. <br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים: &quot;'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662700 2024-02-23T01:01:36Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק [[אריסטון]] עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || &quot;מאכלי&quot; הסעודה יש להם כמה מעלות וע&quot;י &quot;אכילתם&quot; יקבלו בנ&quot;י יותר שלימות{{הערה|מהר&quot;ל (בחידושי אגדות לבבא בתרא עד, ב) לשיטתו שאינו אכו&quot;ש גשמי וז&quot;ל - &quot;מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות&quot;.}} ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים בעוה&quot;ז{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) &quot;וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו&quot; בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם &quot;זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|בשערי גאולה ימות המשיח (ע' שב) מפרטם, והבאנו חלק מדבריו בהערות דלקמן.}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}}{{הערה|אבל כנראה אינו שולל הפשט ג&quot;כ כי הרי כתב הרמב&quot;ן באגרת ההתנצלות על ספר המורה וז&quot;ל &quot;ואמת שמענו שהרב הגדול מחזיק במדרשי רבותינו ובהגדותיהן שכל הדברים יהיו כהוויתן כסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן&quot; עכ&quot;ל ובזה מתורצת גם השגת הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם שם.}} (ומהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}{{הערה|ובספר מעשי ה' (חלק א פרק ט מאריך מאוד במהותה של הסעודה' ומביא ראיה לכך שהסעודה' תהיה סעודה רוחנית מדברי המדרש (שמו&quot;ר פכ&quot;ה) המתארים את הסעודה &quot;...וכביכול הקב&quot;ה מסב בראש והאבות וכל הצדיקים יושכין לרגליו והקב&quot;ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואחר כך מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב&quot;ה שהוא יצווה לברך והקב&quot;ה אומר למיכאל ברך ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד...&quot; ואם מדובר בסעודה' גשמית כיצד היתה מחשבה שמיכאל וגבריאל מלאכים רוחניים יברכו ברכת המזון מכאן שמדובר בסעודה רוחנית.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ורוב ראשונים{{הערה|ראה ר' סעדי' גאון הובא בס' שבילי אמונה נתיב יו&quot;ד פ&quot;ב, הרשב&quot;א בבבא בחרא, הרמב&quot;ן לבראשית א כא, ר' כחיי שם, ובכד הקמח סוף אות ח, הראב&quot;ן בספרו מאמר השכל הראב&quot;ע לדניאל יב ב ראב&quot;ד להל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ד עבודת הקודש ח&quot;ב פמ&quot;א חדא&quot;ג מהרש&quot;א בבבא כחרא לקוטי תורה ר&quot;פ צו ועוד.}}{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | לויתן || &quot;לויתן זה יצרת לשחק בו&quot;{{הערה|תהילים (קד,כו).}}&quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot;.}} כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לעתיד לבוא&quot;|| ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} || &quot;כל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב&quot;{{הערה|ויקרא רבה (יג,ג).}}<br /> |-<br /> | שחיטת השור || כיצד הם נשחטים...לויתן נותץ לבהמות בסנפיריו...זו שחיטה כשירה היא ...אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא{{הערה|ויק&quot;ר (יג,ג): &quot;כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו וחכמים אומרים זו שחיטה כשירה היא ולא כך תנינן הכל שוחטין ובכל שוחטין ולעולם שוחטין חוץ ממגל קציר והמגרה והשנים מפני שהן חונקין אמר רבי אבין בר כהנא אמר הקב&quot;ה תורה חדשה מאתי תצא חדוש תורה מאתי תצא&quot;.}} || על שחיטה כזו לא נאמר לכתחלה לאיסור או להיתר, || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{הערה|ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662697 2024-02-23T00:01:34Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|שערי גאולה ימות המשיח (ע' שב)}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;.}}. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} (וכן מהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | לויתן || &quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot; || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | שחיטת השור || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662696 2024-02-22T23:59:55Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של סעודת הלויתן{{הערה|שמה של הסעודה בפי כל הוא &quot;סעודת הלווייתן&quot; שם זה מוזכר בזוהר (ח&quot;א קלו א) וכן בתרגום על שיר השירים (שה&quot;ש ח א-ב)}} עם חלק מהביאורים במפרשים (מיוסד ברובו על הספר [[הנה ימים באים]] ח&quot;ב)<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|שערי גאולה ימות המשיח (ע' שב)}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} (וכן מהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' 'המהר&quot;ל מוסיף ומפרט שבאכילה המוכרת לנו האכילה הגשמית קיימים שני מרכיבים עצם האכילה המביאה לתחושת הנאה רגעית והשפעת האכילה לטווח ארוך המזון שהיא נותנת לגוף המספק לגוף כוח וחיים ובכן באכילה' שעליה מדובר כאן שהיא רוחנית במהותה אין את מרכיב הטעם וההנאה ממובן היא נקראת אכילה' רק על שם המרכיב השני על שם שהיא מוסיפה בשלמותו של האדם ו(מוסיף בספר הנה ימים באים ד)כשנדייק בלשון חז&quot;ל בבא בתרא שם נראה שאכן לא נאמרה כאן לשון .}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | לויתן || &quot;ביום ההוא יפקוד ה'...על לויתן...אשר בים&quot;{{הערה|ישעיה (כז א) &quot;ביום ההוא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים&quot; - &quot;כל מה שברא הקב&quot;ה בעולמו זכר ונקבה בראם אף לווייתן נחש בריח (=לווייתן זכר שזקוף כבריח) ולווייתן נחש עקלתון (=לווייתן נקבה שמקיף ומסבב את כל העולם) זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס את הזכר והרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לעתיד לבוא&quot;}}. || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot;}} ||<br /> |-<br /> | שור הבור || &quot;בהמות בהררי אלף&quot;{{הערה|(=בהמה שלמאכלה היא מכלה אלף הרים ביום) ובגמרא (בבא בחרא עד ב) גם בו זכר ונקבה בראם ואלמלי נזקקין זה לזה מחריבין כל העולם כולו מה עשה הקב&quot;ה סירס הזכר וצינן הנקבה ושמרה לצדיקים לעתיד לבוא מצינו בספר איוב מ סו ואילך הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך חציר כבקר יאכל הנה נא כחו במתניו ואונו בשריר בטנו הוא ראשית דרכי א ל העושו יגש חרבו כלומר מי שעשה ויצר אותו הקב&quot;ה הוא שיגיש את חרבו וישחט אותו ומה יעשו בבשרו וכן בבשר הלווייתן המדובר שם || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || &quot;אחד באחד יגשו...יתלכדו ולא יתפרדו&quot;{{הערה|איוב (מא, ח-ט) וביארו בילקוט שמעוני (איוב שם) &quot;הקב&quot;ה מביא בהמות ולווייתן והם עושים מלחמה זה עם זה דכתיב 'אחד באחד יגשו ורוח לא יבוא ביניהם'...מיד בהמות ולווייתן מתדבקים זה בזה שנאמר איש באחיו ידבקו' ומשהם נדבקים זה בזה אינם מתפרשים זה מזה שנאמר 'יתלכדו ולא יתפרדו' מה הקב&quot;ה עושה רומז ללווייתן והוא מכה את הבהמות בסנפיריו ושוחטו ורומז לבהמות והוא מכה את לווייתן בזנבו וממיתו&quot; || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | שחיטת השור || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילתם || &quot;יכרו עליו חברים&quot;{{הערה|איוב (מ, יז) והגמרא מפרש הפסוק: 'חברים' אלו תלמידי חכמים ש&quot;יכרו עליו&quot; קרי יאכלו מבשרו והמשך הכתוב &quot;יחצוהו בין כנענים&quot; פי' &quot;והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים&quot; כמבואר בהע' הבא.}} והמדרש מתאר את סדר חלוקת הבשר לצדיקים 'יכרו עליו חברים' חבורות חבורות יש בעלי מקרא יש בעלי משנה יש בעלי גמרא יש בעלי אגדה יש בעלי מצוות יש בעלי מעשים טובים כל חבורה וחבורה באה ונוטלת חלקה&quot;{{ילקוט שמעוני (עה&quot;פ) ובהמשך התיאור &quot;ושמא תאמר יש ביניהם מריבה תלמוד לומר יחצוהו בין כנענים' אל תהי קורא ביל' אלא כבין כנענים' אלו הפרגמטוטין סוחרים כשם שהפרגמטוטין הללו כשיש להם אבן טובה בשותפות הם מוכרים אותה בדמים וכשהם באים לחלוק דמיה אינם עושים מריבה אלא כל אחד ואחד בא ונוטל חלקו לפי דמים שנתן כך לעתיד לבוא אין ביניהם מריבה אלא כל אחד ואחד מן הצדיקים יבוא וייטול שכרו לפי מעשיו&quot;}} || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || &quot;אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני&quot;{{הערה|שיר השירים (ח,ב) ובתרגום: &quot;ותמן נסעוד סעודתא דלווייתן ונשתי חמר עתיק דאצטנע בענבוי מן יומא דאתברי עלמא ומרמוני פירי דאתעתדו לצדיקיא בגנתא דעדן (=שם נסעד את סעודת הלווייתן ונשתה יין עתיק שהיה משומר בענביו מבריאת העולם ומפירות רימונים שעתידים להיות לצדיקים בגן עדן).}} ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662694 2024-02-22T22:54:53Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של הסעודה עם חלק מהביאורים במפרשים<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || &quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} ובזהר{{הערה|זהר (תולדות קלה, א), ובספר הנה ימים באים (ח&quot;ב ע' 62) מביא את הזהר בתרגום חפשי: &quot;...אמר רבי אלעזר: סעודת הצדיקים לעתיד לבוא היא כמו שכתוב (משפטים כד יא) &quot;ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו' וזהו מה ששנינו 'ניזונין', ואמר רבי אלעזר כמקום אחד שנינו 'ניזונין' ובמקום אחר שנינו 'נהנין' מה בין זה לזה? אלא הצדיקים שלא זכו כל כך נהנין מאותו זיו שלא ישיגו כל כך; אבל הצדיקים שזכו ניזונין עד שישיגו השגה שלמה. ואין אכילה ושתייה אלא זו ומניין לנו זאת? [שהמזון משמעותו השגה רוחנית שלימה] ממשה שנאמר בו (תשא לד כח) &quot;ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;. מדוע - &quot;לחם לא אכל ומים לא שתה&quot;? מפני שהיה ניזון מסעודה אחרת מאותו זיו של מעלה וכך היא סעודתן של צדיקים לעתיד לבוא. &quot;...אמר רבי יוסי יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית אלו דברים עתיקים שלא נגלו לאדם מיום שנברא העולם ועתידים להתגלות לצדיקים לעתיד לבוא וזו היא האכילה והשתייה ודאי זו היא אמר רבי יהודה בר שלום אם כן מהו ה'לווייתן' ומהו ה'שור'? אמר רבי יוסי והרי נאמר (ישעיה כז א) בעת ההיא יפקוד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לווייתן נחש בריח ועל לווייתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים' [ומפסוק זה למדו חז&quot;ל על שחיטת הלווייתן לעתיד לבוא אך כאן בזוהר מוכיחים שלא לזאת הכוונה כי אם כן] - הרי כאן שלושה [ולא רק לווייתן זכר ונקבה שהם שניים בלבד] אלא רמז הוא שרמז הנביא על המלכויות שלעתיד לבוא יאביד אותן הקב&quot;ה ויבטל את ממשלתן&quot; עכ&quot;ל ומדברים אלו עולה שהסעודה ומטעמיה מהווים רמזים בלבד אך בהמשך דברי הזוהר נראה שאמנם כיסופי הצדיקים הם לגילוי סודות התורה והנאה מזיו השכינה אך אין זה סותר להתממשותה של הבטחת התורה המדברת על אכילה' גשמית: &quot;...עוד אמר רבי יהושע אותה אמונה שאמרו חכמים לרוב העולם שמזומנים הם לאותה סעודה של הלווייתן והשור ולשתות יין טוב השמור מאז בריאת העולם מצאו פסוק ודרשוהו שנאמר בחוקותי כו ה ואכלתם לחמכם לשובע' כיוון שראה הקב&quot;ה תאוותם אמר להם אם תשמעו לקול המצוות ואכלתם לשובע כדי להניח דעתם כך ראו חכמים שהגלות נמשכת הסתמכו על פסוקי התורה ואמרו שעתידים לאכול ולשמוח בסעודה הגדולה שעתיד הקב&quot;ה לעשות להם ומשום כך רוב העולם סובלים את הגלות בשביל אותה הסעודה אמר רבי יוחנן אין לנו לסתור את האמונה כולה אלא לקיים אותה שהרי התורה העידה עליה ואנו יודעים אמונת הצדיקים ותאוותם מה היא נבילה ונשמתה בך' ולא באכילה נזכירה דודיך מיין' ואותה סעודה העתידה יהא לנו חלק ליהנות ממנה וזו היא השמחה והשחוק ואלה תולדות יצחק' שיצחקו הצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שעיקר הסעודה רוחני || רוב המכריע של המפרשים ביארו מאמרי רז&quot;ל אלו כפשוטן בסעודה גופנית{{הערה|שערי גאולה ימות המשיח (ע' שב)}} וכן ביארו את הזהר{{הערה|בספר עבודה הקודש (ח&quot;ב פמ&quot;א בהגהה) נראה כי גם דברי הזוהר וכו' המדברים על הסעודה הרוחנית אינם סותרים לקיומה של סעודה גשמית והשיטות השונות עוסקות פשוט ברמות שונות של הסעודה שתהיה גם גשמית וגם רוחנית: &quot;...והכל אמת פנימי וחיצון ולא פליגי&quot;. || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} (וכן מהר&quot;ל{{הערה|בחידושי אגדות לבבא בחרא (עד ב) &quot;....האדם אינו משיג רק הדבר המוחש וכאשר רואה לחוש האכילה והשתייה והם גשמיים יחשוב שכל מה שנאמר עליו 'אכילה' - גשמית ולפיכך הוא רחוק בעיני האדם שיהיה כאן אכילה ושתייה אחר הסתלק הגוף ואין ספק בדבר הזה כי אין מוכרח שיהיה עצם האכילה בדברים גשמיים בבשר ויין דווקא רק עצם האכילה נקרא כאשר האדם מקבל דבר המשלים אותו דבר זה הוא עצם אכילה ואף אם אינו בדברים גשמיים, ועתה ראה והבן וכי יעלה על דעתך שהאדם כאשר היה בגן עדן ואכל פירות גן עדן שהיו הפירות כמו שהם אצלנו גשמיים שאין ספק שפירות ג עד מתייחסים אל ג עדן רק שכל אשר מקבל האדם להשלים עצמו נקרא אכילה' יהיה דבר גשמי או מה שהוא &quot;...וזהו אמרם שלעתיד לבוא יעשה הקב&quot;ה סעודה לצדיקים מ הלווייתן ומבהמות בהררי אלף כי מציאות אלו הם מציאות חשובים מאוד כי אל יעלה על דעתך כי הם מציאות גשמיים כמו הדגים אשר הם אצלנו רק יש להם חשיבות בכמה מעלות ולעתיד כאשר יקנו הצדיקים מעלה עליונה יהיו צדיקים אוכלים אותם שיושלמו במדרגתם ובמעלתם ועד שיהיו אצל ישראל כל המעלות ודבר זה נקרא אכילה' כי האוכל מקבל האוכל ויושלם באכילה&quot;. ' ' ' סעודה מלשון סעד ' ' '.}}) הוא סעודה רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | לויתן || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot; ||<br /> |-<br /> | שור הבור || || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | שחיטת השור || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילת הלויתן || || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן (ויין שבתוך הסעודה) || ובזוהר{{הערה|זהר חדש (ויצא כח רע&quot;ב) &quot;מ'עסיס רמוני' זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר כו', והם דברים העתידים להיגלות לצדיקים לעתיד לבוא&quot;.}} שמרמז על תורה שיתגלה אז. || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662672 2024-02-22T20:55:47Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של הסעודה עם חלק מהביאורים במפרשים<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} || ||לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} - רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | לויתן || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot; ||<br /> |-<br /> | שור הבור || || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | קניגיא || || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | שחיטת השור || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | אכילת הלויתן || || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | מפירות גן עדן || || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | יין המשומר || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | דוד יברך || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | (סוכה מ)עורו של לויתן || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> <br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662671 2024-02-22T20:52:05Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ הפרטים של הסעודה עם חלק מהביאורים במפרשים<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} || ||לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} - רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | [[רבי חנינא]] || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot; ||<br /> |-<br /> | [[מתניתא]] || || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רבותינו]] || || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | [[רבי שמלאי]] || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | מגילה שנמצאה בגנזי [[רומי]] || || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[אליהו]] || || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רס&quot;ג]] || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | [[רש&quot;י]] || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ם]] || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> |-<br /> | [[רבי דון יוסף אבן יחייא]] || חי לפני כ-800 שנה || [[ה'ת&quot;ש]] || פירושו על דניאל (בלוניא רפ&quot;ח, קא, א) כותב: &quot;בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלש מאות שנה מהאלף הששי&quot; || בזמן זה החלה [[מלחמת העולם השנייה]], באותה שנה הגיע [[הרבי הריי&quot;צ]] ל[[ארצות הברית]] במטרה להכין את המקום לגאולה {{הערה|שיחת הרבי מ-ט' אדר תש&quot;נ}}<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ן]] || ד'תתקנ&quot;ד - ה'ל' || ה'קי&quot;ח || בפירושו על התורה (בראשית ב, ח) כותב: &quot;ויהיה זה קיח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם ימים אלף מתאים ותשעים&quot; (1290 שנה לאחר חורבן הבית - שארע בשנת ג'תתכ&quot;ח) ||<br /> |-<br /> | [[מלבי&quot;ם]] || ה'תקס&quot;ט - ה'תרל&quot;ט || [[ה'תרע&quot;ג]] || בפירושו 'יפח לקץ' על ספר דניאל (ז, כה) כותב: &quot;ויגיע זמן הקץ בשנת תרע&quot;ג והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר&quot; || שנה זו הייתה ערב [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנה זו גם נאמר על ידי [[הרבי הרש&quot;ב]] סדרת [[מאמר חסידות|מאמרי חסידות]] המפורסמים בשם [[המשך בשעה שהקדימו תרע&quot;ב]], המשך זה מהווה נדבך חשוב בגילוי פנימיות התורה<br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662670 2024-02-22T20:49:31Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ חישובי קיצים שנעשו בידי גדולי ישראל בעבר<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} || ||לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} - רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} || בעולם התחיה הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}ו(בימה&quot;מ?) יאכול מסעודה זו כדי לברר גופו בבירור נעלה יותר מהבירורים שבזמן הזה{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || ע&quot;י עשיית מעין בירור נעלה זו בעוה&quot;ז (חביתי כהן גדול כפי שהוא ב&quot;תפלות שכנגד קרבנות תקנום&quot;)<br /> |-<br /> | [[רבי חנינא]] || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot; ||<br /> |-<br /> | [[מתניתא]] || || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רבותינו]] || || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | [[רבי שמלאי]] || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | מגילה שנמצאה בגנזי [[רומי]] || || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[אליהו]] || || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רס&quot;ג]] || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | [[רש&quot;י]] || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ם]] || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> |-<br /> | [[רבי דון יוסף אבן יחייא]] || חי לפני כ-800 שנה || [[ה'ת&quot;ש]] || פירושו על דניאל (בלוניא רפ&quot;ח, קא, א) כותב: &quot;בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלש מאות שנה מהאלף הששי&quot; || בזמן זה החלה [[מלחמת העולם השנייה]], באותה שנה הגיע [[הרבי הריי&quot;צ]] ל[[ארצות הברית]] במטרה להכין את המקום לגאולה {{הערה|שיחת הרבי מ-ט' אדר תש&quot;נ}}<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ן]] || ד'תתקנ&quot;ד - ה'ל' || ה'קי&quot;ח || בפירושו על התורה (בראשית ב, ח) כותב: &quot;ויהיה זה קיח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם ימים אלף מתאים ותשעים&quot; (1290 שנה לאחר חורבן הבית - שארע בשנת ג'תתכ&quot;ח) ||<br /> |-<br /> | [[מלבי&quot;ם]] || ה'תקס&quot;ט - ה'תרל&quot;ט || [[ה'תרע&quot;ג]] || בפירושו 'יפח לקץ' על ספר דניאל (ז, כה) כותב: &quot;ויגיע זמן הקץ בשנת תרע&quot;ג והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר&quot; || שנה זו הייתה ערב [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנה זו גם נאמר על ידי [[הרבי הרש&quot;ב]] סדרת [[מאמר חסידות|מאמרי חסידות]] המפורסמים בשם [[המשך בשעה שהקדימו תרע&quot;ב]], המשך זה מהווה נדבך חשוב בגילוי פנימיות התורה<br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%9C%D7%95%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=662669 2024-02-22T20:35:33Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: יצירת דף עם התוכן &quot;{| class=&quot;wikitable&quot; |+ חישובי קיצים שנעשו בידי גדולי ישראל בעבר |- ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו ב...&quot;</p> <hr /> <div>{| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ חישובי קיצים שנעשו בידי גדולי ישראל בעבר<br /> |-<br /> ! הייעוד !! במדרשי חז&quot;ל !! ביאורו בפשט !! ביאורו ע&quot;פ דרוש וסוד !! בחסידות !! מי יזכה להשכר (משכרה נדע מהותה{{הערה|תניא פל&quot;ט, ועפ&quot;ז מובן גם באופן הפוך.}})<br /> |-<br /> | עניינה של הסעודה || &quot;אמר רבי ברכיה בשם רבי יצחק אריסטוון עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות לעבדיו הצדיקים לעתיד לבא&quot;{{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג).}} || סעודת הנישואין בין בנ&quot;י לה'{{הערה|ספר השיחות תשנ&quot;ב}} || דרש בגמרא סנהדרין (צז ב) על הפסוק (חגי ב) &quot;עוד מעט אחת היא&quot;, עוד &quot;מעט&quot; - 119 שנים לאחר חורבן בית שני. הובא ב'מרגליות הים' על מסכת סנהדרין. ||תענוג שבתקופה הא' שבא במורגש{{הערה|ד&quot;ה לכל תכלה בהמשך יו&quot;ט שר&quot;ה (סה&quot;מ תרנ&quot;ט ע' צז ואילך) ושם (ע' קה) לאחרי שמבאר ש&quot;לע&quot;ל יהי' גילוי בחי' סובב בבחי' ממלא . . אף שיהי' אז ג&quot;כ בחי' ההשתל' ומציאות נבראים פרטיים ממש מבחי' ממלא עכ&quot;ז יאיר בהם בבחי' גילוי ממש בחי' ההעלם דסובב ממשיך שזהו ענין מארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו אכילה ושתי' כו' והיינו שלא יהיו אז אכילה ושתי' גשמיות כלל ועכ&quot;ז יחיו ויתקיימו אז בגופים ממש עם פרטי אבריהם וכידוע המחלוקת כזה מהרמב&quot;ם והרמב&quot;ן ונתקבל דעת הרמב&quot;ן שיהיו גופים גשמיים עם כל פרטי האברים כמו עכשיו . . אלא שכ&quot;ז יהי' מהאור האלקי בלי אכילה ושתיה&quot;, ומסיים שם (ע' קז) &quot;משום שיהי' גילוי כחי' סובב בממלא שבחי' עצם החיות דסובב זה יהי' החיות דהנבראים בגילוי&quot;.}}{{הערה|המשך תרס&quot;ו מאמר יב' ד&quot;ה ויצא יעקב (ע' צד ואילך) ושם (ע' צז)- &quot;אנו מוצאים מדרשות חלוקות בענין עוה&quot;ב דהנה בגמ' ברכות די&quot;ז ע&quot;א אי' עוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' כו' אלא צדיקים יושבים ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה ובמד&quot;ר ויקרא פי&quot;ג אי' אריסטון (סעודת בקר, מ&quot;כ) עתיד הקב&quot;ה לעשות לעבדיו הצדיקים לע&quot;ל כו' והוא סעודת לויתן ושור הבר שיהי' לעתיד כו'&quot; ומבאר שבעוה&quot;ב שכללותו הוא תענוג הפשוט יהיו ב' מדריגות: הבא במורגש, ושעשועים. וממשיך בביאור הענין במאמר יג' ד&quot;ה וישלח יעקב (ע' קא ואילך) ומסיים (ע' קה) - &quot;ועפ&quot;ז יובן המדרשות חלוקו' בענין עוה&quot;ב . . דענין סעודת לויתן ושור הבר . . זהו בחי' תענוג העצמי הבא במורגש . . וזהו העלי' הא' דלעתיד . . אבל מה שאומר העוה&quot;ב אין בו אכו&quot;ש הו&quot;ע העלי' הב' תענוג העצמי הבלתי מורגש וזהו שאין בו אכו&quot;ש שאינו בא במורגש כלל&quot;}}{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב רעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || מי שלא אכל מאכלים אסורים {{הערה|ויקרא רבה (פר' יג, ג) &quot;וכל מי שלא אכל נבלות בעולם הזה זוכה לראותו לעוה&quot;ב הה&quot;ד (ויקרא ז) וחלב נבלה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה ואכול לא תאכלוהו בשביל שתאכלו ממנו לע&quot;ל לפיכך משה מזהיר לישראל ואומר להם זאת החיה אשר תאכלו&quot;}}<br /> |-<br /> | זמנו || תלמיד רבי עקיבא, דור רביעי ל[[תנאים]] || [[ה'ת&quot;ח]] || בספרו [[הזוהר]], חלק א' (בראשית קלט, ב) על הפסוק &quot;בשנת היובל הזאת&quot; מחשב את הקץ כך: &quot;הזאת&quot; מספרו ה'ת&quot;ח. בשנת הת&quot;ח &quot;תשובו איש אל אחוזתו&quot; || בשנה זו היו פרעות אכזריות על ידי הצורר חמלניצקי נגד יהודים ב[[פולין]] ו[[אוקראינה]] ונקראו בשם [[גזרות ת&quot;ח ות&quot;ט]] <br /> |-<br /> | גשמי או רוחני || מרגלא בפומיה דרב [לא כעולם הזה העולם הבא] העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה . . אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו&quot;{{הערה|ברכות יז,א)}} || לרמב&quot;ם{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ח ה&quot;ב וה&quot;ד &quot;העולם הבא אין בו כו' לא אכילה ולא שתייה . . וחכמים קראו לה דרך משל לטובה זו המזומנת לצדיקים סעודה וקורין לה בכל מקום העולם הבא&quot;.}} - רוחני, ולרמב&quot;ן ועוד ראשונים{{הערה|השגות הראב&quot;ד על הרמב&quot;ם ה&quot;ב - &quot;א&quot;א דברי האיש הזה בעיני קרובים למי שאומר אין תחיית המתים לגופות אלא לנשמות בלבד וחיי ראשי לא היה דעת חז&quot;ל על זה שהרי אמרו כתובות (דף קי&quot;א:) עתידין צדיקים שיעמדו בלבושיהן ק&quot;ו מחטה וכו' וכן היו מצוין לבניהם (שבת קי&quot;ד.) אל תקברוני בכלים לבנים ולא בשחורים שמא אזכה וכן אמרו (סנהדרין צ&quot;ב) שלא ישובו הצדיקים לעפר אלא עומדין בגוייתם וכן אמרו (שם צ&quot;א:) במומם עומדין ומתרפאין וכל אלה מוכיחים כי בגוייתם הן עומדין חיים אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב ויהיו העטרות כמשמען וכפשוטן ולא יהיה משל&quot;. וה&quot;ד - &quot;א&quot;א ואם זו היא הסעודה אין כאן כוס של ברכה וטובה היתה לו השתיקה&quot;.}}{{הערה|וכן כתב רבינו בחיי (בחיבורו שולחן על ארבע שער רביעי (עיין בכתבי רבינו בחיי הוצאת מוסד הרב קוק תקו - תקז)) וז&quot;ל המאמר הזה יורה בודאי שיש שם גופות וז&quot;ש איץ בו לא אכילה ולא שתיה לא יהיו גופות אץ צ&quot;ל שאין בו לא אכילה ולא שתייה לנפשות וע&quot;כ נאמץ שיהיו בני העה&quot;ב בגופות אבל יתבטלו מהם הכוחות הגופניות כהתבטל להכוחות הגופניות ממשה ואליהו ואם תקשה ותאמר שיהיו הכלים לבטלה אינם לבטלה מאחר שהם מקבלים השכר והתענוג בגוף ונפש יחדו כשם שהשתדלו בקיום המצוות וטרחו בהם כאחד בגוף ובנפש שהרי אץ הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה ואינו רוצה שיהיה הגוף עשוק כמשפטו אלא רוצה הוא שיגמליהו שכר בתענוג שאץ לו סוף ושיהיה נעתק מעולם התחייה אל העה&quot;ב בגוף ובנפש וכן דרשו רז&quot;ל א הקב&quot;ה משביעם מזיו שכינתו לעה&quot;ב שנ' אשבעה בהקיץ תמונתיך כלומר שיזכו להיות שבעים בזיו השכינה בגופותם כקיום הנפש בעה&quot;ז באכילה ושתייה.}} - גשמי, רק שהגוף יהיה מזוכך ולא יצטרך לאכו&quot;ש{{הערה|בראב&quot;ד שם וז&quot;ל: &quot;אבל אפשר שהבורא ישים גוייתם חזקות ובריאות כגוית המלאכים וכגוית אליהו זכור לטוב&quot;, ובלחם משנה על הרמב&quot;ם דלעיל: &quot;רבינו אזיל לטעמי' דסובר דעוה&quot;ב ותחיית המתים תרי מילי נינהו ולכך כתב דבעוה&quot;ב אין בו גוף כלל כי אינו אלא לנפשות ולכן אמר רב דאין בו לא אכילה ולא שתי' והראב&quot;ד סובר דעוה&quot;ב הוא עולם התחי' ולכך פירש דמאי דקאמר רב אין בו לא אכילה ולא שתי' אינו ר&quot;ל שלא יהי' שם גוף אלא יהי' שם גוף אבל יהי' כגוף של מעלה שהוא זך שלא יהי' צריך אכילה ושתי&quot;.}} והרמב&quot;ן{{הערה|בשער הגמול בסופו. <br /> וראה לקו&quot;ת ד&quot;ה ששת ימים הב' ס&quot;ב (פרשת צו (טו, ג)) והנה ארז&quot;ל העוה&quot;ב אין בו לא אכילה כו' ולפ&quot;ד הרמב&quot;ם ז&quot;ל קאי על עולם הנשמות והרמב&quot;ן ז&quot;ל השיב עליו שאם כדבריו כן הוא א&quot;כ מאי חידוש השמיענו הגמרא וכי שייך לנפש בלי גוף אכילה כו&quot; וראה הסיום בלקו&quot;ת שם אלא מסיק הרמב&quot;ן שקאי על זמן תחיית המתים שיהי' האדם בגוף ואעפ&quot;כ אין בו לא אכילה כו&quot;' וראה גם ביאור לד&quot;ה שובה ישראל הא' ס&quot;א (דרושי שיר השירים (סה ד)): &quot;דודאי אין ר&quot;ל שיהיו ביטול האברים גשמיים דא&quot;כ מאי קמ&quot;ל שאין בו אכילה והרי הנשמה קודם בואה ג&quot;כ לא הי' בה אכילה ולא הי' שייך בה כלל דבר מעניני עוה&quot;ז אלא ודאי שיהי' גוף ואברים גשמיים (דעוה&quot;ב אינו ר&quot;ל ג&quot;ע עולם הנשמות אלא הוא עולם התחיה)&quot;, וממשיך לבאר (שם סו א) &quot;שגם הגוף והאברים הגשמיים יהיו ניזונים מן הרוחניות כו'&quot;, וכדלקמן.}} מוכיח כן דאל&quot;כ מאי קמ&quot;ל &quot;אין בו אכו&quot;ש&quot;, אבל אף שיתקיים גם בגשמיות העיקר הענינים רוחניים שימשך על ידם{{הערה|בשל&quot;ה בית אחרון (פרק יב ואילך), ופי' אשד הנחל על המדרש, ועוד}} ||הגוף לא תצטרך לאכילה ושתיה כי יהיה חי מעצם החיות שלו{{הערה|ראה לקו&quot;ת (צו יג ב ואילך) &quot;איך יש בכח המאכל להחיות את האדם הלא הלחם הוא בחי' צומח והאדם הוא בחי' מדבר וא&quot;ב איך יהי' הצומח בחי' מחי' להמדבר שלמעלה ממנו הרבה אלא על כל מוצא פי הוי' שמלובש ממש בהלחם דבחי' דצ&quot;ח שרשן הוא מבחי' עולם התהו שקדם לבחי' התיקון כו' אלא שנשתלשלו בריבוי המדרגות וע&quot;י שבה&quot;כ עד שירדו למטה מטה ונתהוה מהם דברים גשמיים ולכן צריכים להתברר ע&quot;י האדם דוקא אך לאחר שמתבררים הם מחי' את האדם מצד שרשן שהוא למעלה מהאדם כו'&quot;.}}מ&quot;מ ירצה לאכול מסעודה זו{{הערה|ד&quot;ה ונגלה כבוד ה' תרח&quot;צ פ&quot;ב-ד (ע' ריא ואילך) - &quot;בעוה&quot;ב יש ב' מדרגות כוללים הא' הוא עוה&quot;ב שבא אחר עוה&quot;ז . . גן עדן התחתון וגן עדן העליון . . (ו)בזה גופא הרי יש מדרגות רבות . . מ&quot;מ הנה כללות כל המדרגות האלו נכללות כמדרגא אחת כללית שהוא עוה&quot;ב ומרגלא בפומי' דרב לא כעוה&quot;ז העוה&quot;ב, דעוה&quot;ב אין בו לא אכילה ולא שתי' וכו' אלא צדיקים יושבין ועטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה והיינו שהם נשמות בלא גופים אמנם כל זה היא מדרגה הא' דעוה&quot;ב אבל מדרגה הב' דעוה&quot;ב היא עוה&quot;ב דעולם התחי' שהם נשמות מלובשות בגופים כמו בעוה&quot;ז רק שיהיו נהנין מזיו השכינה וכו'&quot;}} || <br /> |-<br /> | [[רבי חנינא]] || דור ראשון ל[[אמוראים]] || ד'רכ&quot;ח || דעתו מובאת ב[[מסכת עבודה זרה]] (ט, א): &quot;אחר ארבע מאות לחורבן הבית&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;שהיא קץ הגאולה&quot; ||<br /> |-<br /> | [[מתניתא]] || || ד'רל&quot;א || דעה זו חולקת על רבי חנינא במסכת עבודה זרה. לדעה זו &quot;אחר ארבעת אלפים ומאתים ושלשים ואחת שנה לבריאת העולם&quot; ובפירוש [[רש&quot;י]] כתב: &quot;לחשבון ה[[ברייתא]] מושך הגלות שלש שנים יותר דאמרינן לעיל אחר קע&quot;ב שנים לאחר חורבן נשלמו ארבע אלפים הוסיף עליהם רל&quot;א דקתני ב[[ברייתא]] הרי הקץ לאחר ת&quot;ג לחורבן&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רבותינו]] || || ה'רכ&quot;ח ||דעה זו מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (דניאל יב, ד) &quot;עד עידן עידנים ופלג עידן&quot; לפי פירושו של [[רש&quot;י]] יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רכ&quot;ח{{הערה|פירושים נוספים: לדעת הרבינו בחיי בפירושו על התורה (בראשית ב, ג) יוצא חשבון הקץ בשנת ה'קס&quot;ג. לפי חשבון נוסף (ראה ב'מעיני הישועה' לאברבנאל מעיין הי&quot;א תמר י') יוצא חשבון הקץ בשנת ה'רס&quot;ג}} ||<br /> |-<br /> | [[רבי שמלאי]] || דור שני לאמוראים || ה'רל&quot;ח || מובאת במסכת סנהדרין (צז, ב) על הפסוק (תהלים פ) &quot;האכלתם [[לחם]] דמעה ותשקמו בדמעות שליש&quot; ובפירש רש&quot;י: &quot;לסוף אלף וארבע מאות ועשר שנים&quot; ||<br /> |-<br /> | מגילה שנמצאה בגנזי [[רומי]] || || ד'רצ&quot;א (ד'רל&quot;ה) || דעה זו נזכרת במסכת סנהדרין (צז, ב): &quot;כתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים תשעים שלשים ואחד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[אליהו]] || || ד'ר&quot;נ || דבריו מובאים בגמרא סנהדרין (צז, ב): &quot;אין העולם פחות משמונים וחמשה יובלות וביובל האחרון בן דוד&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רס&quot;ג]] || שנות כהונתו: ד'תרפ&quot;ח - ד'תש&quot;ב || ה'קס&quot;ג || בספרו האמונות והדעות (מאמר שמיני) ובספרו הגלוי (שער החמישי) וראה [[רש&quot;י]] בדניאל (ז, כה) &quot;כאשר ראיתי כתוב בשם רב סעדיה הם אלף וג' מאות ול&quot;ה שנים&quot; הוי אומר 1335 שנים לאחר חורבן הבית (שהיה בשנת ג'תתכ&quot;ח) יוצא ה'קס&quot;ג ||<br /> |-<br /> | [[רש&quot;י]] || ד'ת&quot;ת - ד'תתס&quot;ה || ה'קי&quot;ח || בספר דניאל על הפסוק (יב, יא) &quot;ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שמם ימים אלף מתאים ותשעים&quot;, מפרש: &quot;ומעת הוסר התמיד כדי לתת שקוץ משומם תחתיו ימים אלף מתאים ותשעים שנה הן מיום הוסר התמיד עד שישוב בימי משיחנו&quot; ||<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ם]] || ד'תתצ&quot;ד - ד'תתקס&quot;ד || ד'תתקע&quot;ו || באגרת תימן (פרק ג קרוב לסופו) כותב: &quot;יש אצלנו קבלה גדולה ונפלאה קבלתי אותה מאבי שקבל מאביו ומאבי אביו... ועל הענין הזה קבלנו שזה שאמר בלעם (במדבר כג, כג) &quot;כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל ה'&quot; יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשב כמנין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת... ולפי ההיקש הזה והפירוש הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה&quot; || בהוספות לקוטי שיחות חלק ב' פרשת בלק כותב הרבי: &quot;בזמן האמור ד' אלפים תתקע&quot;ו ובקירוב לו חיו ר' שמואל הנביא אביו של רבי יהודה החסיד, ר' אלעזר בעל הרוקח, [[הרמב&quot;ן]] שחיבר מספר ספרי קבלה וכתוב עליו בכתבי האריז&quot;ל שהיה מן המקובלים הבודדים שעליהם מסתמכים, ה[[ראב&quot;ד]] שהופיעה [[רוח הקודש]] בבית מדרשו, ר' עזרא הנביא ור' יהודה החסיד שעליו נאמר שלו היה חי בימי הנביאים היה נביא&quot; <br /> |-<br /> | [[רבי דון יוסף אבן יחייא]] || חי לפני כ-800 שנה || [[ה'ת&quot;ש]] || פירושו על דניאל (בלוניא רפ&quot;ח, קא, א) כותב: &quot;בסוף חמשת אלפים ושבע מאות שנה לבריאת העולם בקירוב, אם מעט קודם או מעט אחר כך, יבא קיצנו בעזרת ה' למען יוכלו לשבת בני ישראל בטח על אדמתם בשלש מאות שנה מהאלף הששי&quot; || בזמן זה החלה [[מלחמת העולם השנייה]], באותה שנה הגיע [[הרבי הריי&quot;צ]] ל[[ארצות הברית]] במטרה להכין את המקום לגאולה {{הערה|שיחת הרבי מ-ט' אדר תש&quot;נ}}<br /> |-<br /> | [[רמב&quot;ן]] || ד'תתקנ&quot;ד - ה'ל' || ה'קי&quot;ח || בפירושו על התורה (בראשית ב, ח) כותב: &quot;ויהיה זה קיח אחר חמשת אלפים לכלות דבר ה' מפי דניאל ומעת הוסר התמיד לתת שקוץ שומם ימים אלף מתאים ותשעים&quot; (1290 שנה לאחר חורבן הבית - שארע בשנת ג'תתכ&quot;ח) ||<br /> |-<br /> | [[מלבי&quot;ם]] || ה'תקס&quot;ט - ה'תרל&quot;ט || [[ה'תרע&quot;ג]] || בפירושו 'יפח לקץ' על ספר דניאל (ז, כה) כותב: &quot;ויגיע זמן הקץ בשנת תרע&quot;ג והוא מתאחד עם יתר המועדים הבאים בספר כמו שיתבאר&quot; || שנה זו הייתה ערב [[מלחמת העולם הראשונה]], בשנה זו גם נאמר על ידי [[הרבי הרש&quot;ב]] סדרת [[מאמר חסידות|מאמרי חסידות]] המפורסמים בשם [[המשך בשעה שהקדימו תרע&quot;ב]], המשך זה מהווה נדבך חשוב בגילוי פנימיות התורה<br /> |}</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%99%D7%9F_%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9E%D7%A8&diff=662642 2024-02-22T18:18:24Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* עוד ביאורים על המדרש */</p> <hr /> <div>בסיומה של [[סעודת שור הבר והלוויתן|הסעודה]] הגדולה שתתקיים [[לעתיד לבוא]], יפנה [[הקב&quot;ה]] לצדיקים ויבקש מהם לברך, כולם יסרבו מלבד דוד המלך שיאמר &quot;אני אברך, ולי נאה לברך, שנאמר 'כוס ישועות אשא'&quot;. ואז יתנו לו לברך את [[ברכת הזימון]], על [[כוס של ברכה]] שימלאו ב'''יין המשומר'''.<br /> <br /> ==מקורו של היין==<br /> ה[[גמרא]]{{הערה|בבלי, ברכות לד, ב. סנהדרין צט, א.}} מביאה את פירושו של [[רבי יהושע בן לוי]] לפסוק &quot;עין לא ראתה&quot;{{הערה|[[ישעיה]] סד, ג.}} - שמשמעותו של הפסוק היא, שיש דבר שלא נגלה לאדם מעולם, ואפילו לנביאים, שדבר זה הוא - [[יין]] המשומר בענביו מששת ימי בראשית.<br /> <br /> ומבואר{{הערה|צל&quot;ח על הגמרא שם.}}, שזה שאמרו משומר בענביו, הוא מכיון שכל [[יין]] לפני שסוחטים אותו מהענבים טעמו לא פג, אבל יש לו חסרון שהשמרים מעורבים עם היין. אבל לאחר שסחטו אותו, כשעומד קצת לאחרי שתסיסתו נגמרה, נופלים השמרים לשולי הכלי והיין נשאר צלול מהשמרים, אבל טעמו פג במקצת; אבל היין הזה, הוא משומר בעודו בענביו, כלומר שכבר הוא נקי משמריו בעודו בענביו.<br /> <br /> ה[[ריקאנטי]] מבאר{{הערה|בפירושו על התורה - בראשית ג, ה.}}, כי [[עץ הדעת]] היה עץ הגפן, ו[[חוה]] הגישה ל[[אדם הראשון]] מאותו [[יין]] המשומר.<br /> <br /> במדרש{{הערה|במדרש רבה פרשה יג, ב.}} לומדים כי עתיד [[הקב&quot;ה]] להשקות את ישראל מאותו היין מהפסוק{{הערה|יואל ד, יח.}} &quot;והיה ביום ההוא, יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה [[חלב]]&quot;. דבר זה יבוא כשכר על זה שבני ישראל [[מסירות נפש|הערו את נפשם]] למיתה ב[[גלות]], ועסקו ב[[תורה]] המתוקה מ[[דבש]]. אשר נמשלה ליין{{הערה|ילקוט שמעוני פרשת בראשית רמז כ.}}.<br /> <br /> ==בסעודה==<br /> בסיום הסעודה שתיערך לעתיד לבוא, כאשר יגיעו ל[[ברכת המזון]], יחפשו מי [[ברכת הזימון|שיזמן על הכוס]], וכך מתארת הגמרא{{הערה|פסחים קיט, ב.}} את מהלך הדברים:<br /> {{ציטוט|תוכן=נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן:<br /> :איני מברך, שיצא ממני ישמעאל.<br /> אומר לו ליצחק, טול וברך. אומר להן:<br /> :איני מברך שיצא ממני עשו.<br /> אומר לו ליעקב, טול וברך. אומר להם:<br /> :איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי.<br /> אומר לו למשה, טול וברך. אומר להם:<br /> :איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי.<br /> אומר לו ליהושע, טול וברך. אומר להן:<br /> :איני מברך, שלא זכיתי לבן. דכתיב (ביחוסו של) [[יהושע בן נון]]: &quot;נון בנו יהושע בנו&quot; (ולא מפרט את בניו, כיוון שלא היו לו).<br /> אומר לו לדוד, טול וברך. אומר להן:<br /> :;אני אברך, ולי נאה לברך. שנאמר, &quot;כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא&quot;{{הערה|תהלים קטז, יג.}}.}}<br /> <br /> <br /> הכוס שעליה יזמן דוד, תכיל רכ&quot;א (221) לוג, ב[[גימטריא]] של (כוסי) רויה{{הערה|יומא עו, א}}.<br /> <br /> ==בפנימיות העניינים==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[יין]] • [[כוס של ברכה]] • [[ברכת הזימון]]}}<br /> ב[[תורת החסידות]] מבואר, שישנם ב' אופנים בשמחה - יש שמחה שמורגשת באדם (שהוא מרגיש ש'''הוא''' שמח), ויש שמחה שאינה מורגשת (שהוא לא מרגיש את עצמו כלל).<br /> <br /> הדרך להגיע לשמחה היא באמצעות [[יין]]. וכמו שכתוב &quot;יין ישמח לבב אנוש&quot;, ו&quot;תירושי המשמח אלקים ואנשים&quot;. ובזה עצמו יש שני סוגי יינות - [[יין]] המשכר ויין המשמח.<br /> <br /> חז&quot;ל אומרים שב[[חטא עץ הדעת]] העץ היה &quot;גפן&quot; בעל ענבים אדומים (או שחורים), והם מפרטים את החטא - ש&quot;אשכול של ענבים סחטה לו&quot;. ומבואר בתורת החסידות, שהחטא היה - שחוה גילתה את מה שהיה בהעלם. דהיינו, היין שאותו סחטה חוה היה ממדרגת ה[[בינה]], והיא גילתה אותו, והוא נמשך והתגלה ב[[עולמות בי&quot;ע]]. אולם זה היה רק &quot;עץ הדעת&quot;, שאותו היא גילתה.<br /> <br /> אבל את &quot;עץ החיים&quot; - גפן בעל ענבים לבנים (ירוקים) - היא לא גילתה. דהיינו, שאת דרגת היין שב[[חכמה]], שבה יש [[ביטול]] לגבי ה[[כתר]], ועל כן גם השמחה המגיעה ממנו היא בלא הרגשה - היא לא גילתה.<br /> <br /> גילוי בחינה נעלית זו לא יכול להיות בזמן שבו הרע קיים בעולם, ועל כן אי אפשר לו להתגלות, אולם [[לעתיד לבוא]], כשיתברר הטוב מהרע, ומציאותו של הרע תתבטל, אז תתגלה הדרגה שבה &quot;עין לא ראתה אלקים זולתך&quot; - התענוג האלקי הבלתי מורגש, ואז יוכלו לשתות מאותו [[יין]] המשומר, שהוא [[יין]] המשמח.<br /> <br /> ===כוס של ברכה===<br /> בסעודה שתהיה לעתיד לבוא יברכו על הכוס שימלאו מיין זה. תוכן העניין הוא: כפי שכיום כאשר מברכים על הכוס מעלים את היין שבכוס, שהוא [[יין]] המשכר, אל ה&quot;בריכה העליונה&quot;, למדרגה של [[יין]] המשמח - טעימה מיין זה המשומר. כן לעתיד לבוא זה יהיה.<br /> <br /> דהיינו, הכוס שבה ישתמשו לברכה תכיל רכ&quot;א (221) לוגין, ודבר זה נלמד מה[[גימטריה]] של &quot;כוסי '''רויה'''&quot;. והיינו, שה[[כוס]] שבה משתמשים כיום לברכה היא [[מלכות דאצילות]], אבל לעתיד לבוא הכוס תהיה כוס גדולה, ולכן היא תכיל רכ&quot;א - שזה [[אותיות]] &quot;ארך&quot; שהיא אחת מ[[י&quot;ג מדות הרחמים|י&quot;ג מידות]] שב[[אריך]], שהוא [[כתר]].<br /> <br /> ואת הכוס הזו (שהיא הייתה הבריכה שממנה נמשכה הברכה, וכעת היא עצמה הכוס) יצטרכו להגביה אל הבריכה היותר עליונה - המשכה מעצמות [[אור אין סוף]], שהוא למעלה מה[[כלים]] - שמופשט מגדר הכלים לגמרי, שהוא למעלה, לא רק מהתענוג הבלתי מורגש, אלא אפילו מבחינת מקור התענוגים.<br /> <br /> ===הסירוב לברך===<br /> ומכיוון שההמשכה שנעשית על ידי הברכה על הכוס של [[יין]] זה, לא ירצו הצדיקים לברך עליה.<br /> <br /> ====[[אברהם אבינו]]====<br /> טענתו של אברהם היא: &quot;שיצא ממנו ישמעאל&quot;. דהיינו, אפילו שמדובר בזמן שבו כבר יתבטל הרע מהעולם, וגם הרע שבישמעאל שינק מהרע שב[[עץ הדעת]] יתברר; ועל פי זה אין מניעה שאברהם יברך, שהרי ענינו הוא [[מידת החסד]] וההשפעה למטה.<br /> <br /> אבל מכיוון שבהיות היין של [[עץ הדעת]] נמשך באופן מורגש - נמשך ישמעאל ממותרי החסדים של אברהם, לכן כאשר היין המשומר יימשך לעתיד לבוא באופן מורגש - הוא יפחד לברך ולהמשיך ממקום כל כך גבוה. שמכיוון שפעם אחת נמשך מהקו שלו יניקה ל[[קליפות|חיצונים]], הוא יפחד שזה יקרה שוב.<br /> <br /> ועל דרך משל: אדם שמעולם לא נכנס ל[[מלך]] מפחד שבהיכנסו למלך הוא ייכשל בדיבורו ויפגע בכבוד המלך, וזאת אף על פי שהוא רגיל לדבר עם שרי המלך. וכל שכן אם הוא דיבר עם שר המלך והוא נכשל בדיבורו, שהוא יפחד לבוא לפני המלך.<br /> <br /> ====[[יצחק אבינו]]====<br /> טענתו של יצחק היא: &quot;שיצא ממנו [[עשיו]]&quot;. וגם אצלו כמו אצל אברהם, מכיוון שפעם יצא ממנו מכשול - שנשפע ממנו אל הקליפות על ידי [[קו השמאל]], הוא לא ירצה לברך.<br /> <br /> ====יעקב אבינו====<br /> טענתו של יעקב היא: &quot;שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי&quot;. דהיינו, שאף על פי שבאמת היה מותר לו לשאת את שתיהן, מכל מקום זוהי בעיה. <br /> <br /> וביאור העניין: בכל איסורי ה[[גילוי עריות|עריות]] שבתורה, אנו מוצאים שב[[עולם האצילות]] אלו הם ייחודים מאוד נעלים, וכמו &quot;יחוד [[ז&quot;א]] ו[[מלכות]]&quot;, שמכונים גם &quot;אח ואחות&quot;, אולם בתורה זה נאסר. מכיוון שדברים אלו הם סודות המלך הראויים להישאר רק ב&quot;עולם האחדות&quot; - ארמונו של המלך, שזהו [[עולם האצילות]] ששם &quot;[[איהו וחיוהי וגרמוהי חד]]; אבל ב&quot;עולם הפירוד&quot;, ב[[עולמות בי&quot;ע]], שם אין לגלות את סודות המלך, והמגלה אותם שם הוא מבייש את המלך, ולכן איסורי העריות הינם חמורים מאוד.<br /> <br /> ויעקב, אף על פי שמצד דרגתו שהיה מ[[עולם האצילות]] - הוא יכל לשאת שתי נשים, ובפרט על פי המשמעות הרוחנית של שתי נשיו שהיה זה יחוד עם שני ה&quot;ה&quot;א&quot; של [[שם הוי&quot;ה]] המרמזים על [[עלמא דאתכסיא]] ו[[עלמא דאתגליא]]. <br /> <br /> אך מכיוון שענינו הוא &quot;[[קו האמצעי]]&quot;, והיינו שהיה ה&quot;בריח התיכון&quot; הממשיך מלמעלה למטה, למרות שמצד זה הוא יכול להמשיך את הגילוי למטה, ולא יהיו נטיות לצד, שהרי מיטתו הייתה שלימה (שלא יצאה ממנו השפעה לחיצונים), מכל מקום, מכיוון שכאשר תינתן התורה נהייתה לו בושה על כך שמה שעשה נחשב כאיסור בעולמות בי&quot;ע, לכן הוא מפחד מלהמשיך שוב פעם באופן כזה שיהיה גילוי שלא במקומו.<br /> <br /> ====[[משה רבינו]]====<br /> טענתו של משה היא: &quot;שלא זכיתי ליכנס ל[[ארץ ישראל]] לא בחיי ולא במותי&quot;.<br /> <br /> והיינו, שמכיוון שענינו של משה רבינו הוא &quot;אור אבא&quot; ([[חכמה]] דאצילות) בעצמו, ומכיוון שהוא למעלה מהשפע שנמשך ל&quot;ארץ&quot; - [[מלכות]], ולכן הוא לא זכה להיכנס לארץ.<br /> <br /> לכן הוא לא ירצה לברך, שהרי ה[[כוס]] עניינה הוא מלכות, ומעולם לא הייתה דרכו בכך. ואם כן, כיצד הוא יוכל לברך ביין המשומר.<br /> <br /> ====[[יהושע בן נון]]====<br /> טענתו של יהושע היא: &quot;שלא זכיתי לבן&quot;.<br /> <br /> ולכאורה טענתו היא, שמכיוון שהוא לא זכה לבן, זאת אומרת שהוא לא שייך להמשיך למטה לעולם, ועל כן גם לעתיד לבוא הוא לא יוכל לברך על היין (כמו אצל משה רבינו).<br /> <br /> ====[[דוד המלך]]====<br /> לעומתם, דוד המלך יענה: &quot;אני אברך, ולי נאה לברך. שנאמר, &quot;כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא&quot;&quot;.<br /> <br /> הסיבה שדוד המלך יסכים לברך היא, מכיוון שעניינו הוא &quot;[[ספירת המלכות]]&quot;, שעניינה הוא לקבל את האורות העליונים ולהמשיכם למטה. <br /> <br /> והיינו, ש[[לעתיד לבוא]] יקויים היעוד &quot;[[נקבה תסובב גבר]]&quot;{{הערה|ירמיה לא, כב.}}, ואז המלכות תתעלה למעלה מכל ה[[ספירות]], והיא תהיה אז במדרגה של [[כתר]], ומכיוון שתהיה בה הגדלה, לכן דוד יברך על כוס גדולה, שכעת עניינה של המלכות הוא כוס קטנה, אבל לעתיד, כשתהיה עליית המלכות הוא יברך על כוס גדולה (&quot;כוסי רויה&quot;), וכאמור לעיל.<br /> <br /> ועל כן המלכות אז תהווה [[ממוצע]] בין המאציל לנאצלים, מכיוון ש[[נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן]]. ולכן יתגלו במלכות האורות העליונים שמה&quot;בריכה העליונה&quot; - מעצמות [[אור אין סוף]], ומשם הוא ימשיך ויגלה אותם בעולם.<br /> <br /> ==עוד ביאורים על המדרש==<br /> <br /> ישנם עוד ביאורים בגמרא זו כגון ב[[של&quot;ה]] {{הערה|פסחים מצה שמורה אות רמד}} מבאר טעם הדבר על פי מה שאמרו{{הערה|ברכות מו ע&quot;א}} שבעל הבית בוצע על הפת והאורח מברך על הכוס והואיל ודוד שנולד מרות בא מאומה אחרת מצד אמו וכמו שאמר דוד &quot;גר אנכי בארץ&quot;{{הערה|תהלים קיט יט}} לפיכך הוא חשוב אורח ולו נאה לברך יותר מן השאר.<br /> <br /> ובמראית העין{{הערה|ד&quot;ה אומר}] ביאר שדוד סבר שאם לא יברך יאמרו שאכן אינו ראוי לברך מחמת שחטא בבת שבע ואוריה אבל על שאר הצדיקים שלפניו לא יסברו שמחמת איזה פגם לא בירכו אלא יאמרו שמחמת ענוותנותם לא רצו לברך ולפיכך הוכרח לברך כדי להורות שלא חטא בבת שבע ואוריה.<br /> <br /> {| class=&quot;wikitable&quot;<br /> |+ כמה מהביאורים בדברי הגמרא<br /> |-<br /> ! דברי הגמרא !! ביאור ה[[מהרש&quot;א]] !! ביאור ה[[מהר&quot;ל]]{{הערה|נצח ישראל פל&quot;ג}} !! ביאור ה[[עקידת יצחק (ספר)|עקידת יצחק]]{{הערה|בשלח שער מא בסוף}} !! ביאור בדרך אפשר<br /> |-<br /> | -- || מבאר על פי דברי הגמרא{{הערה|ברכות מט ע&quot;א}} שאמרו שצריך להזכיר בברכת המזון ברית ותורה ארץ ומלכות בית דוד וכן אמרו{{הערה|שם מח ע&quot;ב}} שמשה תיקן ברכת הזן כשירד המן ויהושע תיקן ברכת הארץ כשנכנסו לארץ ישראל, דוד תיקן לומר &quot;על ישראל עמך ועל ירושלים עיר קדשך&quot; ושלמה תיקן &quot;על הבית הגדול והקדוש&quot;: || כיון ש[[סעודה לויתן]] זו נעשית כנגד הגלות שגלו עם ישראל, ואין ראוי לברך על הכוס בסעודה ולהודות להקב&quot;ה על ברכתו וטובתו, לישראל אלא מי שיש בו שלימות בלא חסרון כלפי עם ישראל, שמחמתם נעשית סעודה זו ולפיכך שאר הצדיקים אף על פי שהיו גדולים מדוד אך היה להם חסרון בשלימות כלפי עם ישראל: || הברכה ראויה למי שגמל לו הקב&quot;ה טובה והרבה עמו חסד בכל ענייניו ומכל אלו שהוזכרו כאן לא היה מי שהרבה עליו הקב&quot;ה חסדו שהרי לכולם אירעו דברים שלא היו כרצונם: || ביאור בדרך אפשר<br /> |-<br /> | נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן: איני מברך, שיצא ממני ישמעאל. || אברהם ויצחק אינם יכולים להזכיר &quot;ברית&quot; משום שיצאו מהם ישמעאל ועשו שאינם בכלל הברית || אברהם ויצחק יצאו מהם ישמעאל ועשו שמתנגדים לישראל ומבטל טובתם וברכתם || אברהם ויצחק נולדו להם בנים רשעים מפורסמים בעולם || <br /> |-<br /> | א&quot;ל ליצחק טול וברך אומר להן איני מברך שיצא ממני עשו. || כנ&quot;ל באברהם || כנ&quot;ל באברהם || כנ&quot;ל באברהם || <br /> |-<br /> | אומר לו ליעקב, טול וברך. אומר להם: איני מברך, שנשאתי שתי אחיות בחייהן, שעתידה תורה לאוסרן עלי. || אינו יכול להזכיר &quot;תורה&quot; משום שעתידה תורה לאסור לשאת שתי אחיות || נשא שתי אחיות שמחמת כן היו ישראל מחולקים בין מלכות ישראל שיצאה מאפרים שנולד מרחל לבין מלכות יהודה שבאה מיהודה שנולד מלאה ונמצא שאין בו שלימות גמורה כלפי ישראל || יעקב הוצרך לצאת מבית אביו לבית לבן גרם לו לבן במרמה לישא שתי אחיות מה שלא היה עולה בדעתו וברצונו כלל ||<br /> |-<br /> | אומר לו למשה, טול וברך. אומר להם: איני מברך, שלא זכיתי ליכנס לארץ ישראל לא בחיי ולא במותי. || משה אמר שכיון שלא נכנס לארץ ישראל אינו יכול להזכיר &quot;ארץ&quot; || לא זכה ליכנס לא&quot;י הרי זה מלמד שלא ירשו עם ישראל את הארץ בשלימות שהרי לא היה בכחו של יהושע לגרש את האומות כמו משה, ומחמת כן נתגלגל שהחטיאו את ישראל ויצאו לגלות || משה לא זכה שיושלם רצונו שלא זכה ליכנס לארץ ישראל ||<br /> |-<br /> | אומר לו ל[[יהושע]], טול וברך. אומר להן: איני מברך, שלא זכיתי לבן. || אף שזכה ליכנס לארץ כיון שלא זכה לבן כדוד שזכה לשלמה שיבנה את [[בית המקדש]] אמר שאין יכול להזכיר &quot;ירושלים&quot; ו&quot;ביהמ&quot;ק&quot; || לא זכה לבן הרי זה מלמד שנחלת עם ישראל בארץ ישראל לא תהיה נמשכת שהרי יהושע עצמו שהנחיל את ארץ ישראל אין לו בן שימשיך את נחלתו ואיך יוכל להנחיל את ישראל שתהיה נחלתם נמשכת לעולם || [[יהושע]] לא זכה שיושלם רצונו שלא זכה לבן ||<br /> |-<br /> | אומר לו ל[[דוד]], טול וברך. אומר להן: אני אברך, ולי נאה לברך. שנאמר, &quot;כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא&quot;{{הערה|תהלים קטז, יג.}}. || אבל דוד זכה לבנות את ירושלים ובנו את בית המקדש לכן אמר שלו נאה לברך || |אבל [[דוד]] ראוי לברך כי הוא מיוחד בסעודה זו ועניינו של דוד דומה למלך המשיח לעתיד כי הוא ביטל את מלכות אדום וכפי שנאמר {{הערה|שמואל ב' (ח, יד)}} &quot;וישם באדום נציבים וגו' ויהי כל אדום עבדים לדוד&quot; || אך דוד &quot;מאחר עלות הביאו לרעות ביעקב עמו&quot;{{הערה|תהילים ע&quot;ט בסוף}} שהקב&quot;ה מחל לו עוונותיו והצילו מכל אויביו ונתן לו את המלכות לו לבניו לעולם, ולכן היה עוסק במלאכת השיר יותר מכל האחרים והואיל והיה רגיל להודות על כן גם כאן על כוס של ברכה לו היה נאה להודות להקב&quot;ה על רוב הטובות שבאו אליו מחמת השגחת הקב&quot;ה עליו || <br /> |}<br /> <br /> ==פנימיות התורה==<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[עדן]] • [[תורתו של משיח]]}}<br /> בדרך כלל, ה[[יין]] מרמז ל[[ספירת הבינה]]. דהיינו, שכפי שהיין עניינו הוא התגלות הנעלם בתוך הענבים, כך גם הבינה היא התגלות הנעלם לפני כן ב[[ספירת החכמה]]. אך אופן התגלות זה איננו כמו בתוך החכמה עצמה.<br /> <br /> על דרך זה גם נאמר בנוגע ל[[גן עדן]], שאף שמתגלה בו התענוג העליון, זה לא מגיע לגילויו של [[עדן]] בעצמו, שעליו נאמר &quot;עין לא ראתה, אלקים זולתך&quot;, גילוי זה יהיה לעתיד לבוא.<br /> <br /> מכיוון שגילוי התורה כיום מגיע מהתורה כפי שהיא ירדה לעולם הבריאה, לכן הגילוי שלה הוא בעיקר בנוגע לגשמיות העולם; אמנם לעתיד לבוא, כשתתגלה התורה כפי שהיא ב[[עולם האצילות]] - אז היא תתגלה כפי שהיא. גילוי זה הוא [[תורתו של משיח]], שיגלה את התורה כפי שהיא מדבר על עניינים רוחניים. [[החסידות כטעימה מהגאולה|טעימה מתורה זו]] היא [[תורת החסידות]], שהתגלתה בדורות האחרונים.<br /> <br /> המעלה בגילוי זה, הוא כמעלת היין שמשתמר בענביו, שטעמו לא פג במשך הזמן.<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *סידור עם דא&quot;ח, ד&quot;ה להבין ענין הזימון, והביאור שלו.<br /> *סה&quot;מ תקס&quot;ו ח&quot;א ד&quot;ה בגמ' דרש רב עוירא, ד&quot;ה הנותן שלג, וד&quot;ה ענין [[יין]] המשומר.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[סעודת שור הבר והלווייתן]]<br /> *[[שור הבר]]<br /> *[[לוויתן]]<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%A2%D7%A0%22%D7%93_%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%9E%D7%90%D7%9F/%D7%A9%D7%9B%D7%A8_%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%A0%D7%A9&diff=661890 2024-02-19T23:53:01Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: יצירת דף עם התוכן &quot;{{פירוש נוסף|נוכחי=ניגוני חב&quot;ד|אחר=פורטל ניגוני חב&quot;ד|ראו=פורטל:ניגוני חב&quot;ד|פורטל ניגוני ח...&quot;</p> <hr /> <div>{{פירוש נוסף|נוכחי=ניגוני חב&quot;ד|אחר=פורטל ניגוני חב&quot;ד|ראו=[[פורטל:ניגוני חב&quot;ד|פורטל ניגוני חב&quot;ד]]}}<br /> <br /> '''שכר ועונש''' מנה הרמב&quot;ם ביסודי האמונה, והסיבה שהוא מיסודי האמונה מובן בפשטות דבלי זה לא ירצה האדם לקיים מצוות{{הערה|כמו שמסביר בעל העיקרים במאמר הרביעי.}}.<br /> <br /> ==שכר ועונש ענין טבעי==<br /> <br /> השל&quot;ה{{הערה|של&quot;ה בית אחרון יב א ב טו א ב וראה אגרות קודש אדמו&quot;ר מהורש ב כרך א זך שצה.}}מביא ב' דיעות האם [[שכר ועונש]] הוא ענין נסי (כלומר השכר והעונש אינם מגיעים מהמצוה או מהעבירה באופן של סיבה ומסובב ממש אלא הם בדוגמת שכר ועונש שאדם קובע כרצונו בשביל מעשה טוב או הפכו), או שהם באים באופן טבעי טבעי (זאת אומרת שהקב&quot;ה הטביע במצוות ובעבירות עצמן שהם יגרמו לשכר או לעונש).<br /> <br /> וההכרעה בחסידות הוא שהם ענין טבעי,</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660991 2024-02-15T20:28:25Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* פרטי התחיה */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> ====דיעה אחרת - שהתחיה אחרי שירקב גם עצם הלוז====<br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ששאלתם האחרון{{הערה|לפי ה&quot;איכאט דאמרי&quot;.}} היה רק בנוגע דור המדבר (שבנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל{{הערה|כמובא לקמן מר' יהושע בן חנניא בעצמו.}} שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> והטעם לזה מבואר בקבלה מפני שה&quot;לוז&quot; לא נהנה מחטא עץ הדעת, וההסר לזה מבואר בחסידות מפני שבאמת בפנימיות כל הגוף לא נפגם בחטא עה&quot;ד רק שבחיצוניות הגוף כן הי' הנאה אבל ה&quot;לוז&quot; שהוא העצמיות של הגוף לא נהנה גם באופן גלוי.<br /> <br /> ומבואר במק&quot;א שלעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===תכונת התחיה גם בשאר הגוף (לא רק בעצם הלוז)===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> וכבר נדחו דבריהם בהרבה ספרים{{הערה|וגם הרבי לא מצטטם}} (ועיין בארוכה בספר ימות המשיח בהלכה חלק ב), אבל הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף (ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; וראה סנהדרין (צא,א): &quot;דלא הוה חייא גבוה חיי לא כ&quot;ש&quot;) . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}} מסבירם בסגנון אחר שהנס דתחה&quot;מ אינו כשאר הניסים שטבע העולם אינו מוכרח מצד עצמו לנס, אלא לכתחילה נברא הגוף באופן כזה שמוכרח שיקום לתחיה (שהרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה).<br /> <br /> והרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|(שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot;) וכיון ש&quot;שינוי החוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660989 2024-02-15T20:13:58Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> <br /> <br /> {{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך. ובהדרן על מסכת נדה מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> }} <br /> אנשי אלכסנדריא שאלו שאלה דומה והרבי מבאר את שאלתם, ששאלו באיזה אופן תתבצע קימת אנשי דור המדבר, האם כרוב בני ישראל מעצם הלוז, או שיקומו מרקב הלוז (כדעת בעל הפרקי דרבי אליעזר), <br /> (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} וע&quot;ד המבואר בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}} ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> לעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===התחייה תתרחש כמאורע טבעי===<br /> <br /> − <br /> התחייה תתרחש כמאורע טבעי והגוף יקום מצד טבעו, (ולא כעניין שמימי){{הערה|שו&quot;ת הלכות קטנות ח&quot;א סי' קל&quot;ח מבאר זאת ומביא את מארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י, נפש החיים מערכת ת' אות ח' לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.}}.<br /> <br /> <br /> − <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה את שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} ששאלו רק על המתים הקמים בתחית המתים ולא על נס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס, וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע מוטל עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660988 2024-02-15T20:12:48Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> <br /> <br /> {{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך. ובהדרן על מסכת נדה מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> }} <br /> אנשי אלכסנדריא שאלו שאלה דומה והרבי מבאר את שאלתם, ששאלו באיזה אופן תתבצע קימת אנשי דור המדבר, האם כרוב בני ישראל מעצם הלוז, או שיקומו מרקב הלוז (כדעת בעל הפרקי דרבי אליעזר), <br /> (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} וע&quot;ד המבואר בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}} ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> <br /> לעצם הלוז יש גדר נצחי כמו הארון שנטמן בבית המקדש ומהוה המשך נצחי של בית המקדש{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט) שנצחיות הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot; (רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> }}<br /> <br /> ===התחייה תתרחש כמאורע טבעי===<br /> <br /> − <br /> התחייה תתרחש כמאורע טבעי והגוף יקום מצד טבעו, (ולא כעניין שמימי){{הערה|שו&quot;ת הלכות קטנות ח&quot;א סי' קל&quot;ח מבאר זאת ומביא את מארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י, נפש החיים מערכת ת' אות ח' לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.}}.<br /> <br /> <br /> − <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה את שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} ששאלו רק על המתים הקמים בתחית המתים ולא על נס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס, וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע מוטל עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שכשנולד האדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> אבל עדיין צריכין לבאר דברי בזהר דלעיל (שרק הגוף האחרון יקום)? אז הרבי מבאר{{הערה|הסיבה שהרבי לא מבאר כפירוש המגיד מישרים שכוונת הזהר היא שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ובפרט שהסברתו מתאים מאד עם הלשון &quot;בגוף האחרון&quot; (ומיוסד על הפסק דין (בהל' ת&quot;ת ומובא גם בהרבה שיחות) המפורסם שכל נשמה צריכה להתגלגל . . עד שתקיים כל התרי&quot;ג במחדו&quot;מ כו'&quot;))? הוא לכאורה מפני שאינו מתאים עם הרש&quot;ב שפירש כוונת הזהר כפשוטו (תורת שלום סה&quot;ש ע'211 - &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot;) ולכן ע&quot;כ שכוונת הזהר כפשוטו שאותו חלק של הנשמה יקום רק בגוף א'.}} ששאלת הזהר הוא במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|והלשון &quot;בגוף האחרון&quot; לכאורה יפרש בגוף האחרון שזיכך חלק זה של הנשמה (דלאחר שזוכך אין עוד מה לזכך בחלק זה, וגלגולו בעוד גוף ע&quot;כ הוא הוא לזכך חלק אחר) המובא בפנים מיוסד על ניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=660780 2024-02-14T18:09:18Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{מפנה|סעודת שור הבר והלוייתן|סעודת משיח}}<br /> '''סעודת שור הבר והלווייתן''' הוא כינוי לסעודה שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה זו תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו.<br /> <br /> ==סעודה כפשוטה או לא==<br /> [[הרמב&quot;ם]], בדבריו אודות [[העולם הבא]] כעולם רוחני ל[[נשמות]] בלי [[גוף|גופים]], אומר: {{ציטוטון|הטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים... [ו]חכמים קראו לה דרך משל... סעודה}}{{הערה|משנה תורה ל[[רמב&quot;ם]], הלכות תשובה, פרק ח, הלכות ג, ד}}.<br /> <br /> היו שהבינו מדבריו שלא תתקיים סעודה גשמית לצדיקים בזמן הגאולה. ה[[ראב&quot;ד]], שהבין כך, משיג על כך: &quot;ואם זו היא הסעודה - אין כאן [[כוס של ברכה]]!&quot; בגמרא מדובר על כוס של ברכה שעליה יברכו את [[ברכת הזימון]] בסיום הסעודה{{הערה|פסחים קיט, ב. ראה להלן [[#התפריט]].}}, ואם הסעודה היא רק מושג רוחני - על מה יברכו [[ברכת המזון]]?<br /> <br /> אך [[הרמב&quot;ן]] קבע שגם הרמב&quot;ם לא טען שלא תתקיים סעודה, ואמר{{הערה|אגרת התנצלות על ספר המורה.}} {{ציטוטון|ואמת שמענו, שהרב הגדול [הרמב&quot;ם] מחזיק במדרשי רבותינו ובאגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן}}. גם ה[[כסף משנה]] מסביר את כוונת הרמב&quot;ם כך, שלא התכוון שסעודת הצדיקים היא משל, וכשדיבר על סעודה כמשל לעולם הבא התכוון לביטוי &quot;הכל מתוקן לסעודה&quot; שב[[פרקי אבות]]{{הערה|פרק ג, משנה טז.}}.<br /> <br /> כך נקבע גם ב[[תורת החסידות]] במקומות רבים, שהסעודה לעתיד תהיה גשמית{{הערה|1=לקוטי תורה תחילת פרשת צו. הובא ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}.<br /> <br /> מעניין שבן הרמב&quot;ם ר' אברהם במכתבים שנמצאו לאחרונה כתב שבסעודות שבת בבית אביו היה אומר הרמב&quot;ם: ש&quot;צריכים להתגעגע ללווייתן&quot; {{הערה| מפי הרב [[זלמן נוטיק]]}}<br /> <br /> ==מעלותיהם של שור הבר והלויתן==<br /> {{להשלים}}<br /> המהר&quot;ל{{הערה|גור אריה בראשית א, כא}} מבאר, שהלויתן ושור הבר הינם מציאות שונה מהותית משאר חיות ובהמות, כפירות גן עדן השונים באופן מהותי מהפירות שבעולם הזה. האלשיך{{הערה|איוב מא, י:}} מבאר שבלויתן יש איכות רוחנית.<br /> <br /> בלקוטי תורה{{הערה|ריש פרשת שמיני}} מבואר שהצדיקים שעבודתם ברוחניות בלבד הם בחי' לוייתן. והם יעלו את הצדיקים שמתעסקים בגשמיות שהם בחי' שור הבר, ועיי&quot;ז יפעל בהם עלי' גם כן. עוד מוסבר בחסידות שלויתן רומז על רמ&quot;ח [[מצוות עשה]], ושור הבר על שס&quot;ה [[מצוות לא תעשה]].<br /> ==שחיטת שור הבר==<br /> שור הבר ישחט על ידי [[הקב&quot;ה]], באמצעות סנפיריו החדים של הלויתן{{הערה|שם=ויקר}}. [[חכמים]] ב[[מדרש]] מקשים על כך ששחיטה זו אינה על פי גדרי ה[[הלכה]] מכיון ששחיטה כשרה היא רק באם זה נעשה על ידי אדם עם סכין, ר' אבין מתרץ ש&quot;[[תורה חדשה מאיתי תצא]]&quot;.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר{{הערה|קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א}} את התשובה של ר' אבין ש&quot;תורה חדשה מאיתי תצא&quot; אין הכוונה שה[[תורה]] תשתנה מכיון שהתורה נצחית ולא תתחלף, אלא שמשיח ילמד שדיני ה[[שחיטה]] הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה, ודבריו יתקבלו להלכה על ידי [[בית הדין הגדול]].<br /> <br /> ה[[צמח צדק]] מסביר את הטעם הרוחני לכך ששחיטה זו תהיה כשרה, שזהו מפני ש'פגימה' אותיות [[מגיפה]], וזה בעייתי רק בזמן הגלות ולא [[לעתיד לבוא]] כש&quot;ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ{{הערה|זכריה י&quot;ג ב}}&quot;.<br /> ===שחיטת שור הבר בחסידות===<br /> ב[[תורת החסידות]], שור הבר והלויתן מורים על שני דרגות ב[[עבודת ה']] של האדם.<br /> <br /> הלויתן מקומו ב[[ים]], &quot;[[עלמא דאתכסיא]]&quot; (העולם המכוסה), שזה מורה על העבודה ה[[רוחנית]] ביחוד יחודים עליונים ונעלים.<br /> <br /> שור הבר מקומו ב[[יבשה]], &quot;[[עלמא דאתגליא]]&quot; (העולם המגולה), שמורה על העבודה בבירור [[גשמיות]] העולם.<br /> <br /> לעתיד לבוא על ידי זה שהלויתן ישחט את השור הוא בעצם יעלה את ה[[בירור הניצוצות|בירורים]] שלו לדרגות העליונות ב[[קדושה]]{{הערה|[[ליקוטי תורה]] תחילת פרשת שמיני.}}.<br /> <br /> בשור הבר והלויתן, יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם הייתה בזמן הגלות, בבחינה הקטנה היותר של ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים שלעתיד לבא, שעובדים את ה' בבחינת סובב כל עלמין, יתעלו נשמות אלו לדרגה הגבוהה יותר של סובב{{הערה|ליקוטי תורה צו ז, ג.}}.<br /> <br /> ==התפריט==<br /> בסעודה זו יאכלו המשתתפים מבשרו של הלוויתן. וכך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=אמר [[רבה]] {{מונחון|אמר|בשם}} [[רבי יוחנן]]: עתיד [[הקדוש ברוך הוא]] לעשות סעודה ל[[צדיקים]] מבשרו של לויתן, שנאמר: 'יכרו עליו חברים', ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר: 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין 'חברים' אלא תלמידי חכמים, שנאמר: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני';<br /> <br /> {{מונחון|והשאר|ומה שישאר מבשרו}} מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי [[ירושלים]], שנאמר: 'יחצוהו בין כנענים', ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב'. ואי בעית אימא, מהכא: 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ'.|מרכאות=כן|מקור=[[תלמוד בבלי]] [[מסכת בבא בתרא]] עה, א}}<br /> בסעודה זו יגישו גם מה[[מן]] - לחם מן השמים.<br /> <br /> לקינוח יגישו עסיס רימונים.<br /> <br /> לאחר [[ברכת המזון]] על כוס מ[[יין המשומר]], יטעמו כולם מה[[כוס של ברכה]].<br /> <br /> ==המשתתפים בסעודה==<br /> על פי ה[[מדרש]]{{הערה|שם=ויקר|ויקרא רבה יג, ג.}} ישתתפו בסעודה כל ה[[צדיקים]] ביחד עם שלושת האבות, [[משה רבינו]], [[אהרן הכהן]] ו[[דוד המלך]]. <br /> <br /> ב[[ברכת המזון]] יסרב כל אחד מהם לזמן - בתואנות שונות: [[אברהם]] יסרב מפני שיצא ממנו [[ישמעאל]], [[יצחק]] מפני שיצא ממנו [[עשיו]], [[יעקב]] מפני שנשא שתי אחיות בחייהן, [[משה רבינו]] מפני שלא זכה להכנס לארץ, וכו' - עד שיגיע [[דוד המלך]] ויענה בפסוק &quot;כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא{{הערה|תהלים קטז, יג.}}&quot;, אכן לי נאה ולי יאה לברך.<br /> <br /> הכוס עליו יזמן דוד, יכיל מאתיים עשרים ואחד לוג, ב[[גימטריא]] של (כוסי) רויה{{הערה|יומא עו, א}}.<br /> <br /> ==זמן הסעודה==<br /> על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}:<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}.<br /> <br /> לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[יין המשומר]]<br /> *[[אריסטון]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *הרב שמואל רסקין, '''לאכול, ושוב לאכול, ושוב לאכול''', במדור 'רואים שזה בא', שבועון כפר חב&quot;ד גליון 2002 עמוד 78<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=55&amp;article=2667 שחיטה בסנפיר]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4253 השפים שיכינו את סעודת הגאולה]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4228 [[בשר]] צלוי, עסיס רימונים ולחם מן השמים]<br /> *'''[https://chabad.info/video/kids/rebbekids/692549/ רבי לילדים: הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה • משיח – לחוות ולחיות]''' {{וידפו}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/21427.htm הסוכה שאלוקים בונה לנו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/23434.htm היין המשובח בעולם ייחשף בקרוב, שריינו לעצמכם מקום במעמד ההשקה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/24637.htm השחיטה האסורה - חידוש תורה?] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> <br /> {{מפנה|סעודת שור הבר והלוייתן|סעודת משיח}}<br /> '''קניגיא שלפני הסעודה דלע&quot;ל''' הוא כינוי למשחק שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה שיהיה לעתיד לבא תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו, וכך הדבר מתואר במדרש:<br /> <br /> א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לע&quot;ל וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=660777 2024-02-14T18:07:56Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{מפנה|סעודת שור הבר והלוייתן|סעודת משיח}}<br /> '''סעודת שור הבר והלווייתן''' הוא כינוי לסעודה שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה זו תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו.<br /> <br /> ==סעודה כפשוטה או לא==<br /> [[הרמב&quot;ם]], בדבריו אודות [[העולם הבא]] כעולם רוחני ל[[נשמות]] בלי [[גוף|גופים]], אומר: {{ציטוטון|הטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים... [ו]חכמים קראו לה דרך משל... סעודה}}{{הערה|משנה תורה ל[[רמב&quot;ם]], הלכות תשובה, פרק ח, הלכות ג, ד}}.<br /> <br /> היו שהבינו מדבריו שלא תתקיים סעודה גשמית לצדיקים בזמן הגאולה. ה[[ראב&quot;ד]], שהבין כך, משיג על כך: &quot;ואם זו היא הסעודה - אין כאן [[כוס של ברכה]]!&quot; בגמרא מדובר על כוס של ברכה שעליה יברכו את [[ברכת הזימון]] בסיום הסעודה{{הערה|פסחים קיט, ב. ראה להלן [[#התפריט]].}}, ואם הסעודה היא רק מושג רוחני - על מה יברכו [[ברכת המזון]]?<br /> <br /> אך [[הרמב&quot;ן]] קבע שגם הרמב&quot;ם לא טען שלא תתקיים סעודה, ואמר{{הערה|אגרת התנצלות על ספר המורה.}} {{ציטוטון|ואמת שמענו, שהרב הגדול [הרמב&quot;ם] מחזיק במדרשי רבותינו ובאגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן}}. גם ה[[כסף משנה]] מסביר את כוונת הרמב&quot;ם כך, שלא התכוון שסעודת הצדיקים היא משל, וכשדיבר על סעודה כמשל לעולם הבא התכוון לביטוי &quot;הכל מתוקן לסעודה&quot; שב[[פרקי אבות]]{{הערה|פרק ג, משנה טז.}}.<br /> <br /> כך נקבע גם ב[[תורת החסידות]] במקומות רבים, שהסעודה לעתיד תהיה גשמית{{הערה|1=לקוטי תורה תחילת פרשת צו. הובא ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}.<br /> <br /> מעניין שבן הרמב&quot;ם ר' אברהם במכתבים שנמצאו לאחרונה כתב שבסעודות שבת בבית אביו היה אומר הרמב&quot;ם: ש&quot;צריכים להתגעגע ללווייתן&quot; {{הערה| מפי הרב [[זלמן נוטיק]]}}<br /> <br /> ==מעלותיהם של שור הבר והלויתן==<br /> {{להשלים}}<br /> המהר&quot;ל{{הערה|גור אריה בראשית א, כא}} מבאר, שהלויתן ושור הבר הינם מציאות שונה מהותית משאר חיות ובהמות, כפירות גן עדן השונים באופן מהותי מהפירות שבעולם הזה. האלשיך{{הערה|איוב מא, י:}} מבאר שבלויתן יש איכות רוחנית.<br /> <br /> בלקוטי תורה{{הערה|ריש פרשת שמיני}} מבואר שהצדיקים שעבודתם ברוחניות בלבד הם בחי' לוייתן. והם יעלו את הצדיקים שמתעסקים בגשמיות שהם בחי' שור הבר, ועיי&quot;ז יפעל בהם עלי' גם כן. עוד מוסבר בחסידות שלויתן רומז על רמ&quot;ח [[מצוות עשה]], ושור הבר על שס&quot;ה [[מצוות לא תעשה]].<br /> ==שחיטת שור הבר==<br /> שור הבר ישחט על ידי [[הקב&quot;ה]], באמצעות סנפיריו החדים של הלויתן{{הערה|שם=ויקר}}. [[חכמים]] ב[[מדרש]] מקשים על כך ששחיטה זו אינה על פי גדרי ה[[הלכה]] מכיון ששחיטה כשרה היא רק באם זה נעשה על ידי אדם עם סכין, ר' אבין מתרץ ש&quot;[[תורה חדשה מאיתי תצא]]&quot;.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר{{הערה|קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א}} את התשובה של ר' אבין ש&quot;תורה חדשה מאיתי תצא&quot; אין הכוונה שה[[תורה]] תשתנה מכיון שהתורה נצחית ולא תתחלף, אלא שמשיח ילמד שדיני ה[[שחיטה]] הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה, ודבריו יתקבלו להלכה על ידי [[בית הדין הגדול]].<br /> <br /> ה[[צמח צדק]] מסביר את הטעם הרוחני לכך ששחיטה זו תהיה כשרה, שזהו מפני ש'פגימה' אותיות [[מגיפה]], וזה בעייתי רק בזמן הגלות ולא [[לעתיד לבוא]] כש&quot;ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ{{הערה|זכריה י&quot;ג ב}}&quot;.<br /> ===שחיטת שור הבר בחסידות===<br /> ב[[תורת החסידות]], שור הבר והלויתן מורים על שני דרגות ב[[עבודת ה']] של האדם.<br /> <br /> הלויתן מקומו ב[[ים]], &quot;[[עלמא דאתכסיא]]&quot; (העולם המכוסה), שזה מורה על העבודה ה[[רוחנית]] ביחוד יחודים עליונים ונעלים.<br /> <br /> שור הבר מקומו ב[[יבשה]], &quot;[[עלמא דאתגליא]]&quot; (העולם המגולה), שמורה על העבודה בבירור [[גשמיות]] העולם.<br /> <br /> לעתיד לבוא על ידי זה שהלויתן ישחט את השור הוא בעצם יעלה את ה[[בירור הניצוצות|בירורים]] שלו לדרגות העליונות ב[[קדושה]]{{הערה|[[ליקוטי תורה]] תחילת פרשת שמיני.}}.<br /> <br /> בשור הבר והלויתן, יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם הייתה בזמן הגלות, בבחינה הקטנה היותר של ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים שלעתיד לבא, שעובדים את ה' בבחינת סובב כל עלמין, יתעלו נשמות אלו לדרגה הגבוהה יותר של סובב{{הערה|ליקוטי תורה צו ז, ג.}}.<br /> <br /> ==התפריט==<br /> בסעודה זו יאכלו המשתתפים מבשרו של הלוויתן. וכך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=אמר [[רבה]] {{מונחון|אמר|בשם}} [[רבי יוחנן]]: עתיד [[הקדוש ברוך הוא]] לעשות סעודה ל[[צדיקים]] מבשרו של לויתן, שנאמר: 'יכרו עליו חברים', ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר: 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין 'חברים' אלא תלמידי חכמים, שנאמר: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני';<br /> <br /> {{מונחון|והשאר|ומה שישאר מבשרו}} מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי [[ירושלים]], שנאמר: 'יחצוהו בין כנענים', ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב'. ואי בעית אימא, מהכא: 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ'.|מרכאות=כן|מקור=[[תלמוד בבלי]] [[מסכת בבא בתרא]] עה, א}}<br /> בסעודה זו יגישו גם מה[[מן]] - לחם מן השמים.<br /> <br /> לקינוח יגישו עסיס רימונים.<br /> <br /> לאחר [[ברכת המזון]] על כוס מ[[יין המשומר]], יטעמו כולם מה[[כוס של ברכה]].<br /> <br /> ==המשתתפים בסעודה==<br /> על פי ה[[מדרש]]{{הערה|שם=ויקר|ויקרא רבה יג, ג.}} ישתתפו בסעודה כל ה[[צדיקים]] ביחד עם שלושת האבות, [[משה רבינו]], [[אהרן הכהן]] ו[[דוד המלך]]. <br /> <br /> ב[[ברכת המזון]] יסרב כל אחד מהם לזמן - בתואנות שונות: [[אברהם]] יסרב מפני שיצא ממנו [[ישמעאל]], [[יצחק]] מפני שיצא ממנו [[עשיו]], [[יעקב]] מפני שנשא שתי אחיות בחייהן, [[משה רבינו]] מפני שלא זכה להכנס לארץ, וכו' - עד שיגיע [[דוד המלך]] ויענה בפסוק &quot;כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא{{הערה|תהלים קטז, יג.}}&quot;, אכן לי נאה ולי יאה לברך.<br /> <br /> הכוס עליו יזמן דוד, יכיל מאתיים עשרים ואחד לוג, ב[[גימטריא]] של (כוסי) רויה{{הערה|יומא עו, א}}.<br /> <br /> ==זמן הסעודה==<br /> על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}:<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}.<br /> <br /> לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[יין המשומר]]<br /> *[[אריסטון]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *הרב שמואל רסקין, '''לאכול, ושוב לאכול, ושוב לאכול''', במדור 'רואים שזה בא', שבועון כפר חב&quot;ד גליון 2002 עמוד 78<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=55&amp;article=2667 שחיטה בסנפיר]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4253 השפים שיכינו את סעודת הגאולה]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4228 [[בשר]] צלוי, עסיס רימונים ולחם מן השמים]<br /> *'''[https://chabad.info/video/kids/rebbekids/692549/ רבי לילדים: הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה • משיח – לחוות ולחיות]''' {{וידפו}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/21427.htm הסוכה שאלוקים בונה לנו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/23434.htm היין המשובח בעולם ייחשף בקרוב, שריינו לעצמכם מקום במעמד ההשקה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/24637.htm השחיטה האסורה - חידוש תורה?] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> <br /> <br /> '''קניגיא שלפני הסעודה דלע&quot;ל''' הוא כינוי למשחק שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה שיהיה לעתיד לבא תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו, וכך הדבר מתואר במדרש:<br /> <br /> א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לע&quot;ל וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A1%D7%A2%D7%95%D7%93%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%91%D7%A8_%D7%95%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%99%D7%AA%D7%9F&diff=660772 2024-02-14T18:06:42Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: </p> <hr /> <div>{{מפנה|סעודת שור הבר והלוייתן|סעודת משיח}}<br /> '''סעודת שור הבר והלווייתן''' הוא כינוי לסעודה שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה זו תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו.<br /> <br /> ==סעודה כפשוטה או לא==<br /> [[הרמב&quot;ם]], בדבריו אודות [[העולם הבא]] כעולם רוחני ל[[נשמות]] בלי [[גוף|גופים]], אומר: {{ציטוטון|הטובה, שאין אחריה טובה, והיא שהתאוו לה כל הנביאים... [ו]חכמים קראו לה דרך משל... סעודה}}{{הערה|משנה תורה ל[[רמב&quot;ם]], הלכות תשובה, פרק ח, הלכות ג, ד}}.<br /> <br /> היו שהבינו מדבריו שלא תתקיים סעודה גשמית לצדיקים בזמן הגאולה. ה[[ראב&quot;ד]], שהבין כך, משיג על כך: &quot;ואם זו היא הסעודה - אין כאן [[כוס של ברכה]]!&quot; בגמרא מדובר על כוס של ברכה שעליה יברכו את [[ברכת הזימון]] בסיום הסעודה{{הערה|פסחים קיט, ב. ראה להלן [[#התפריט]].}}, ואם הסעודה היא רק מושג רוחני - על מה יברכו [[ברכת המזון]]?<br /> <br /> אך [[הרמב&quot;ן]] קבע שגם הרמב&quot;ם לא טען שלא תתקיים סעודה, ואמר{{הערה|אגרת התנצלות על ספר המורה.}} {{ציטוטון|ואמת שמענו, שהרב הגדול [הרמב&quot;ם] מחזיק במדרשי רבותינו ובאגדותיהן, שכל הדברים יהיו כהווייתן בסעודה העתידה ביין המשומר ולויתן}}. גם ה[[כסף משנה]] מסביר את כוונת הרמב&quot;ם כך, שלא התכוון שסעודת הצדיקים היא משל, וכשדיבר על סעודה כמשל לעולם הבא התכוון לביטוי &quot;הכל מתוקן לסעודה&quot; שב[[פרקי אבות]]{{הערה|פרק ג, משנה טז.}}.<br /> <br /> כך נקבע גם ב[[תורת החסידות]] במקומות רבים, שהסעודה לעתיד תהיה גשמית{{הערה|1=לקוטי תורה תחילת פרשת צו. הובא ב[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}.<br /> <br /> מעניין שבן הרמב&quot;ם ר' אברהם במכתבים שנמצאו לאחרונה כתב שבסעודות שבת בבית אביו היה אומר הרמב&quot;ם: ש&quot;צריכים להתגעגע ללווייתן&quot; {{הערה| מפי הרב [[זלמן נוטיק]]}}<br /> <br /> ==מעלותיהם של שור הבר והלויתן==<br /> {{להשלים}}<br /> המהר&quot;ל{{הערה|גור אריה בראשית א, כא}} מבאר, שהלויתן ושור הבר הינם מציאות שונה מהותית משאר חיות ובהמות, כפירות גן עדן השונים באופן מהותי מהפירות שבעולם הזה. האלשיך{{הערה|איוב מא, י:}} מבאר שבלויתן יש איכות רוחנית.<br /> <br /> בלקוטי תורה{{הערה|ריש פרשת שמיני}} מבואר שהצדיקים שעבודתם ברוחניות בלבד הם בחי' לוייתן. והם יעלו את הצדיקים שמתעסקים בגשמיות שהם בחי' שור הבר, ועיי&quot;ז יפעל בהם עלי' גם כן. עוד מוסבר בחסידות שלויתן רומז על רמ&quot;ח [[מצוות עשה]], ושור הבר על שס&quot;ה [[מצוות לא תעשה]].<br /> ==שחיטת שור הבר==<br /> שור הבר ישחט על ידי [[הקב&quot;ה]], באמצעות סנפיריו החדים של הלויתן{{הערה|שם=ויקר}}. [[חכמים]] ב[[מדרש]] מקשים על כך ששחיטה זו אינה על פי גדרי ה[[הלכה]] מכיון ששחיטה כשרה היא רק באם זה נעשה על ידי אדם עם סכין, ר' אבין מתרץ ש&quot;[[תורה חדשה מאיתי תצא]]&quot;.<br /> <br /> [[הרבי]] מסביר{{הערה|קונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א}} את התשובה של ר' אבין ש&quot;תורה חדשה מאיתי תצא&quot; אין הכוונה שה[[תורה]] תשתנה מכיון שהתורה נצחית ולא תתחלף, אלא שמשיח ילמד שדיני ה[[שחיטה]] הנוהגים כיום אינם מדברים על מקרה זה, ודבריו יתקבלו להלכה על ידי [[בית הדין הגדול]].<br /> <br /> ה[[צמח צדק]] מסביר את הטעם הרוחני לכך ששחיטה זו תהיה כשרה, שזהו מפני ש'פגימה' אותיות [[מגיפה]], וזה בעייתי רק בזמן הגלות ולא [[לעתיד לבוא]] כש&quot;ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ{{הערה|זכריה י&quot;ג ב}}&quot;.<br /> ===שחיטת שור הבר בחסידות===<br /> ב[[תורת החסידות]], שור הבר והלויתן מורים על שני דרגות ב[[עבודת ה']] של האדם.<br /> <br /> הלויתן מקומו ב[[ים]], &quot;[[עלמא דאתכסיא]]&quot; (העולם המכוסה), שזה מורה על העבודה ה[[רוחנית]] ביחוד יחודים עליונים ונעלים.<br /> <br /> שור הבר מקומו ב[[יבשה]], &quot;[[עלמא דאתגליא]]&quot; (העולם המגולה), שמורה על העבודה בבירור [[גשמיות]] העולם.<br /> <br /> לעתיד לבוא על ידי זה שהלויתן ישחט את השור הוא בעצם יעלה את ה[[בירור הניצוצות|בירורים]] שלו לדרגות העליונות ב[[קדושה]]{{הערה|[[ליקוטי תורה]] תחילת פרשת שמיני.}}.<br /> <br /> בשור הבר והלויתן, יהיו ניצוצות מהנשמות של בני ישראל שעבודתם הייתה בזמן הגלות, בבחינה הקטנה היותר של ממלא כל עלמין, ועל ידי אכילת הצדיקים שלעתיד לבא, שעובדים את ה' בבחינת סובב כל עלמין, יתעלו נשמות אלו לדרגה הגבוהה יותר של סובב{{הערה|ליקוטי תורה צו ז, ג.}}.<br /> <br /> ==התפריט==<br /> בסעודה זו יאכלו המשתתפים מבשרו של הלוויתן. וכך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=אמר [[רבה]] {{מונחון|אמר|בשם}} [[רבי יוחנן]]: עתיד [[הקדוש ברוך הוא]] לעשות סעודה ל[[צדיקים]] מבשרו של לויתן, שנאמר: 'יכרו עליו חברים', ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר: 'ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו', ואין 'חברים' אלא תלמידי חכמים, שנאמר: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני';<br /> <br /> {{מונחון|והשאר|ומה שישאר מבשרו}} מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי [[ירושלים]], שנאמר: 'יחצוהו בין כנענים', ואין כנענים אלא תגרים, שנאמר: 'כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אוהב'. ואי בעית אימא, מהכא: 'אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ'.|מרכאות=כן|מקור=[[תלמוד בבלי]] [[מסכת בבא בתרא]] עה, א}}<br /> בסעודה זו יגישו גם מה[[מן]] - לחם מן השמים.<br /> <br /> לקינוח יגישו עסיס רימונים.<br /> <br /> לאחר [[ברכת המזון]] על כוס מ[[יין המשומר]], יטעמו כולם מה[[כוס של ברכה]].<br /> <br /> ==המשתתפים בסעודה==<br /> על פי ה[[מדרש]]{{הערה|שם=ויקר|ויקרא רבה יג, ג.}} ישתתפו בסעודה כל ה[[צדיקים]] ביחד עם שלושת האבות, [[משה רבינו]], [[אהרן הכהן]] ו[[דוד המלך]]. <br /> <br /> ב[[ברכת המזון]] יסרב כל אחד מהם לזמן - בתואנות שונות: [[אברהם]] יסרב מפני שיצא ממנו [[ישמעאל]], [[יצחק]] מפני שיצא ממנו [[עשיו]], [[יעקב]] מפני שנשא שתי אחיות בחייהן, [[משה רבינו]] מפני שלא זכה להכנס לארץ, וכו' - עד שיגיע [[דוד המלך]] ויענה בפסוק &quot;כוס ישועות אשא ובשם השם אקרא{{הערה|תהלים קטז, יג.}}&quot;, אכן לי נאה ולי יאה לברך.<br /> <br /> הכוס עליו יזמן דוד, יכיל מאתיים עשרים ואחד לוג, ב[[גימטריא]] של (כוסי) רויה{{הערה|יומא עו, א}}.<br /> <br /> ==זמן הסעודה==<br /> על זמנה של הסעודה ישנן דעות שונות{{הערה|שם=אגק|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200.htm אגרות קודש אדמו&quot;ר שליט&quot;א חלק ב', אגרת ר], הערה 23.}}:<br /> <br /> לפי רוב הדעות, תיערך הסעודה ב[[עולם הבא]], הוא העולם שאחרי [[תחיית המתים]]. אמנם ישנו קושי על כך, שהרי אמרו חז&quot;ל ש&quot;העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה&quot;{{הערה|ברכות יז, א.}}, וכיצד תיערך בו סעודה גשמית?<br /> <br /> לשיטה אחת, הסעודה אכן תערך ב[[ימות המשיח]], עוד לפני זמן תחיית המתים{{הערה|רבי אברהם בן הרמב&quot;ם בספרו מלחמות השם. ובקונטרס בענין תורה חדשה מאיתי תצא תנש&quot;א הערה 108, מוכיח זאת הרבי מעצם שאלת חכמים במדרש - כיצד שחיטה זאת מסתדרת עם גדרי ההלכה; ובאם היה מדובר בזמן שלאחר תחית המתים לא הייתה שאלה זו תקפה, מכיון שבזמן זה [[מצוות בטלות לעתיד לבוא|יתבטלו המצוות]]}}. ה[[אבן עזרא]] סובר שהצדיקים יקומו לתחיה פעם אחת בימות המשיח ויזכו לסעודה, ואחר כך ישובו לעפרם ויקומו בשנית בתחיית המתים{{הערה|בפירושו לדניאל יב, ב.}}.<br /> <br /> לשיטה שניה, יכולה הסעודה להיערך גם בעולם הבא: ה[[רשב&quot;א]]{{הערה|בפירושי אגדות הש&quot;ס לבבא בתרא שם.}} ו[[רבינו בחיי בן אשר|רבינו בחיי]]{{הערה|בפירושו לבראשית א, כא.}}, לפי פירוש אחד, מסבירים שמכיון שהמאכלים בסעודה זו הינם זכים ונועדו במיוחד עבור כך מששת ימי בראשית, לכן אין מניעה שיאכלו אותם גם בעולם הבא. מעין פירוש זה מופיע גם ב[[תורת החסידות]]{{הערה|1=ב[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/tch/s2/6/2/422d.htm תורת חיים ויקהל תכב, ד (בהוצאה החדשה)], שהשור הבר והלויתן הם מאכלים רוחניים, שלכן אין מניעה לאכילתם בעולם הבא. וב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31645&amp;st=&amp;pgnum=76&amp;hilite= אור התורה עקב חלק ב' ע' תקמד], שלמרות שיהיו מאכלים גשמיים, הם שונים מהמאכלים הגשמיים היום, בכך שבהם יאירו בגילוי האורות האלוקיים שבהם.}}. לפי פירוש נוסף, זה שאין אכילה ושתיה בעולם הבא - הכוונה רק שלא יהיה צורך באכילה ושתיה עבור קיום הגוף, אבל תהיה אכילה ושתיה למטרות אחרות, ולכן תיערך אז הסעודה{{הערה|שם=אגק}}.<br /> <br /> לפי פירושם השני של הרשב&quot;א ורבינו בחיי, הסעודה תיערך בזמן שבו עוד יהיו אכילה ושתיה, ומיד אחריה תתחיל התקופה בה לא יהיו אכילה ושתיה{{הערה|1=פירוש זה של הרשב&quot;א הובא ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31660&amp;st=&amp;pgnum=316 אור התורה נ&quot;ך חלק א ע' שט כחלק מהביאור במאמר שם].}}. גם בתורת החסידות מובאת חלוקה דומה לשתי תקופות - האחת שבה תתקיים הסעודה, והשניה שבה לא תהיה אכילה ושתיה. בחלק מהמקומות מובא שהתקופה הראשונה היא ימות המשיח, והשניה תחיית המתים (כשיטה הראשונה הנ&quot;ל); ובחלקם מובא שיהיו שתי תקופות בעולם הבא גופא (ומתאים לשיטה השניה הנ&quot;ל){{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/23/193.htm ד&quot;ה והיה עקב תשכ&quot;ז], ובהערות שם.}}.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[יין המשומר]]<br /> *[[אריסטון]]<br /> <br /> ==לקריאה נוספת==<br /> *הרב שמואל רסקין, '''לאכול, ושוב לאכול, ושוב לאכול''', במדור 'רואים שזה בא', שבועון כפר חב&quot;ד גליון 2002 עמוד 78<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=55&amp;article=2667 שחיטה בסנפיר]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4253 השפים שיכינו את סעודת הגאולה]<br /> *[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=4228 [[בשר]] צלוי, עסיס רימונים ולחם מן השמים]<br /> *'''[https://chabad.info/video/kids/rebbekids/692549/ רבי לילדים: הַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה • משיח – לחוות ולחיות]''' {{וידפו}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/21427.htm הסוכה שאלוקים בונה לנו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/23434.htm היין המשובח בעולם ייחשף בקרוב, שריינו לעצמכם מקום במעמד ההשקה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/24637.htm השחיטה האסורה - חידוש תורה?] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> <br /> {{מפנה|קניגיא שלפני הסעודה דלע&quot;ל|סעודת משיח}}<br /> '''קניגיא שלפני הסעודה דלע&quot;ל''' הוא כינוי למשחק שיערוך [[הקדוש ברוך הוא]] ל[[צדיקים]] [[לעתיד לבוא]], ב[[ימות המשיח]] או ב[[עולם התחיה]], בה יאכלו מבשרם של [[שור הבר]] וה[[לווייתן]] ומאכלים מיוחדים נוספים.<br /> <br /> קודם לסעודה שיהיה לעתיד לבא תערך התגוששות הלוויתן ושור הבר, במהלכה ישחט הלוויתן את השור באמצעות סנפירו והשור יגח את הלווייתן באמצעות קרניו, וכך הדבר מתואר במדרש:<br /> <br /> א&quot;ר יודן ברבי שמעון כל בהמות ולויתן הן קניגין של צדיקים לע&quot;ל וכל מי שלא ראה קניגין של אומות העולם בעוה&quot;ז זוכה לראותה לעוה&quot;ב כיצד הם נשחטים בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו<br /> <br /> {{תבנית:גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660321 2024-02-13T00:13:25Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* התחייה תתרחש כמאורע טבעי */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> <br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים{{הערה|עבור אלו מבנ&quot;י שזכו לקבורה, משא&quot;כ אלו שלא זכו כתוב עליהם הלשון &quot;יקומון&quot; עיי&quot;ש ובנפש החיים.}} הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחיית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה ליצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכול היצה&quot;ר לטעון - מדוע מוטל עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660320 2024-02-13T00:06:23Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* פעולת התחיה על ידי עצם הלוז */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> <br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ווכדין המשנה שכלי (שהיה טמא מת עד&quot;מ) שנשבר מקצתו ותקנו ואח&quot;כ נשבר עוד מקצת עד שנתחדש כל הכלי, הרי הכלי ירד מטומאתו הקודמת לטומאת מגע (עד&quot;מ מגע שמא מת), אבל כשנשבר כל הכלי בפעם אחת וחזר ותקנו הרי הכלי נטהר לגמרי. וכמ&quot;כ בהגוף שאם בניית הגוף היא מעצם הלוז הרי היא נטמאת במגע של הלוז שהיא אבי אבות הטומאות - וא&quot;כ הגוף הוא אב הטומאה וחייב בהזאה), אבל אם נרקב הגוף הקודם אז אין אין הגוף מיטמא ממציאותו הקודמת כיון שהיא כמציאות חדשה (כדין כלי שנשבר כולו).תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===התחייה תתרחש כמאורע טבעי===<br /> התחייה תתרחש כמאורע טבעי והגוף יקום מצד טבעו, (ולא כעניין שמימי){{הערה|שו&quot;ת הלכות קטנות ח&quot;א סי' קל&quot;ח מבאר זאת ומביא את מארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י, נפש החיים מערכת ת' אות ח' לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.}}.<br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה את שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} ששאלו רק על המתים הקמים בתחית המתים ולא על נס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס, וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע מוטל על היהודי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660264 2024-02-12T21:49:43Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן */</p> <hr /> <div>{{לשכתב}}<br /> {{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> {{הערה|ובהדרן על מסכת נדה לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.מבאר הרבי באריכות את הברייתא(נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.) &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה (לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;). לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.) &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;}}<br /> <br /> שאלתו של אדריאנוס היתה האם אנשי המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש{{הערה|יש דיעה שהתחיה תהיה מהרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בני ישראל יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;)}}, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===התחייה תתרחש כמאורע טבעי===<br /> התחייה תתרחש כמאורע טבעי והגוף יקום מצד טבעו, (ולא כעניין שמימי){{הערה|שו&quot;ת הלכות קטנות ח&quot;א סי' קל&quot;ח מבאר זאת ומביא את מארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י, נפש החיים מערכת ת' אות ח' לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.}}.<br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה את שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} ששאלו רק על המתים הקמים בתחית המתים ולא על נס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס, וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע מוטל על היהודי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, <br /> <br /> ומכיוון ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו, חיות הגוף באה מצד תכונתו של הגוף ולא רק מצד כח עליון{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} הסיבה לכך היא מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ממש ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתברך{{הערה|ליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]] על אבות, [[עמק המלך]] (שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;), וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]] באבות - (&quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.) וב[[משה אלשיך|אלשיך]] (פרשת שמיני) וב[[רמב&quot;ן]] (בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.).}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם לגוף יש תקנה על ידי שישובו בתשובה בסוף ימיהם{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}}, או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> ואף שנשמה יכולה להתלבש ולהחיות גוף אחד בלבד, (ולאליהו הנביא שנמצא בשתי גופים בבריתות מילה - בגוף מלובש ניצוץ בלבד ולא כל הנשמה{{הערה| דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א) ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{ (זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.) שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)?))<br /> ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;) מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.)}}.<br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> כל ישראל יקומו בתחיה <br /> משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל{{הערה|ברכות נז, א. עירובין יט, א. וש&quot;נ.}}&quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא{{הערה|סנהדרין קי, סע&quot;ב.}} &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר{{הערה|תהלים כב, לב.}}יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה{{הערה|פרש&quot;י סנהדרין שם.}}), דכתיב{{הערה|שם, לא.}}זרע יעבדנו&quot;] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> [[חסידי אומות העולם]] יקומו לתחיה, ואף חלק מהגילויים שיושפעו לבני ישראל בגאולה תלויים ב[[עבודת הבירורים|בירור]] האומות שיתרחש בגאולה{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א בסנהדרין יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה ([[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;* &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot; (אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה (הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד*. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.) ומבואר ב[[חסידות]](מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י) שחלק(ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם) מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות (&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])) שיהיה לע&quot;ל.}}.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660206 2024-02-12T18:44:39Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן{{הערה|כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)? <br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ובמק&quot;א אומר הרבי{{הערה|ניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד (תורת מנחם ע' 262).}}, שגן עדן תלוי בעבודת האדם, וישנם כמה תנאים כדי לזכות לג&quot;ע, משא&quot;כ עולם התחי' שייך לכאו&quot;א מישראל, &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא&quot;, מבלי הבט על מעמדו ומצבו בעבודת ה'64.<br /> <br /> ובנוגע אלה שלא קיימו מצוות?<br /> <br /> אומר הרבי: לכל לראש – לא קיימת מציאות כזו, כמארז&quot;ל65 &quot;אפילו ריקנין שבך (פושעי ישראל) מלאים מצוות כרימון&quot;.<br /> <br /> ויתירה מזה: איתא בגמרא66 &quot;קטן מאימתי בא לעוה&quot;ב .. משעה שנולד, שנאמר67 יבואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה&quot; [ויש דעה &quot;משעה שנזרע (אפילו הפילה אמו ונמחה68 ), דכתיב69 זרע יעבדנו&quot;66] – אע&quot;פ ש&quot;בשעה שנולד&quot; אינו שייך עדיין לקיום מצוות, ועכצ&quot;ל, שהענין דתחה&quot;מ הוא מצד מציאות הגוף של איש הישראלי כשלעצמו.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660205 2024-02-12T18:40:41Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* גם הגוף יקום */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל ולהעיר מניחום אבלים יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד המובא לקמן].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ועי' לעיל בערך [[תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף]] ולקמן בערך [[כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן]]<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן{{הערה|כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)? <br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660199 2024-02-12T18:31:59Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן{{הערה|כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)? <br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר דלעיל: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660198 2024-02-12T18:31:18Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן{{הערה|כמבואר בחסידות - המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות (כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא)? <br /> <br /> והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שמצינו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נותנים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660175 2024-02-12T16:45:14Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660172 2024-02-12T16:43:17Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד בהוספות(ע' 444) ותורת מנחם תשל&quot;ד (ע' 254).}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660171 2024-02-12T16:38:10Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* ראיות */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמדובר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שדינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660169 2024-02-12T16:35:52Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים והרי הנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסידות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660167 2024-02-12T16:34:38Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יצאו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660166 2024-02-12T16:33:49Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן (כמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}}), דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660165 2024-02-12T16:31:45Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* גם הגוף יקום */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ז בהוספות אבות - א, לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37, ולהעיר שבכל מקומות הנ&quot;ל מציין הרבי להשיחה בחי&quot;ח (דלקמן) שעל אף בחירת העצמות בהגוף מ&quot;מ הרשעים החמורים גופם כלה, או להמכתב (אג&quot;ק ח&quot;א) שמיוסד על נצחיות הנשמה, (ולא הגוף).}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ובפשטות כוונתו לשלול תחה&quot;מ ברשעים החמורים, אבל אולי הכוונה (למה שהובא בהמכתב מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל].}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים וכמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}} שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660161 2024-02-12T16:20:56Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים וכמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}} שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, והזהר מתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660159 2024-02-12T16:19:38Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים וכמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}} שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, ומתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, באיזה גוף יתלבש חלק זה של הנשמה, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660158 2024-02-12T16:18:40Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים וכמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}} שהנשמה כמו שמלובש בגוף אינו יכול להחיות ב' גופים באותו זמן, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, ומתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, לא ניתן להחיות גוף אחד משום שאז יוצא 'קיפוח' של הגוף השני, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660157 2024-02-12T16:18:06Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* נשמות שכבר היו בעולם בגלגול */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> אך הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בב' גופים וכמבואר בחסדות{{הערה|המשך תרס&quot;ו ע' קעח. תער&quot;ב ח&quot;א ע' קא. סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ע' 62. תש&quot;א ע' 151.}} שהנשמה כמו שמלובש בגוף יכול להחיות ב' גופים באותו זמן, דמה שמצינו שאליהו נמצא בב' מקומות באותו זמן (בברית מילה{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח) הוא רק ניצוץ מנשמת אליהו, אבל כשנשמתו היה מלובש בגוף לא היה יכול להיות בב' מקומות כמו שמצינו{{הערה|זוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;.}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, ומתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, שרק גוף א' יקום, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז (הל' ת&quot;ת פ&quot;ג) שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאתו של כל אדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים{הערה|כמבואר בזהר הנ&quot;ל (ח&quot;ב ק, א)}}, ורק כשזכה נונים לו רוח ואם זכה נותנים לו גם נשמה, וכמו שנפש לבד יכול להחיות אדם שלם, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> ולכן מסביר הרבי את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, לא ניתן להחיות גוף אחד משום שאז יוצא 'קיפוח' של הגוף השני, ועל זה תשובת הזהר שאותו חלק של הנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=660154 2024-02-12T15:43:26Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* הטעם הפנימי לזיכוך הגוף */</p> <hr /> <div>{{בהשבחה|{{א|ברכת הגאולה}}}}<br /> {{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|וכלשון הרמב&quot;ם &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;. אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> הגמרא מבארת גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} של הנביא יחזקאל כחלק מייעודי התחייה.<br /> גם ל[[דניאל]] הודיע ה' אודות תחיית המתים ואמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים מוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * כשמשווים שני יוצרים , יוצר שעבודתו במים ויוצר שעבודתו בטיט, היוצר מהמים נחשב כיוצר יותר מומחה ומפליא&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * אם כשכלי זכוכית נשבר עדיין ניתן לתקנו, ודאי שאת האדם (אותו יצר הקב&quot;ה ולא אומן גשמי) ניתן 'לתקן' ולהחזיר לתחייה. <br /> הרבי מבאר שהשוני בין דוגמאות אלו מהווה [[נפקא מינה]] להלכה בגדרי טומאתו וטהרתו של האדם הקם לתחייה: לפי הדוגמה הראשונה - התחיה היא באופן שנשאר מהגוף הקודם - כיוון שמודבר על יצירה ממקור כפי שהיוצרים עושים את עבודתם ממים או מטיט (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש), באופן זה הטומאה שהיתה בגוף מקודם נשארת גם כשקם, אך לדוגמה מכלי זכוכית הגוף נחשב כמציאות חדשה, כשם שגינו של כלי זכוכית שנשבר הוא שהוא נטהר מטומאתו{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}}{{הערה|ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}.<br /> * משל ממלך שמצווה לעבדיו לבנות לו ארמון במקום ריק מחומרים של מים ועפר, העבדים בנו, אחרי שנים הארמון נפל, ציווה המלך על העבדים לבנות אמון חדש במקום עם חומרי בניה (מקום עם מים ועפר), אך העבדים סירבו, המלך הגיב להם בכעס, אם במקום ללא חומרים כלל הצלחתם לבנות, ודאי שעכשיו תוכלו לבנות, הנמשל הוא שפשוט שהקב&quot;ה שברא אדם מ[[טיפה]], וברא עולם שלם מ[[תוהו]] יכול להחיות את המתים מעפרם.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====תשובה לטענת היצה&quot;ר====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע עלי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> לצורך התחיה הקב&quot;ה ימשיך את בחינת [[רחמים רבים]] הבאה מ[[עצמות אור אין סוף]] (כמו שמרומז בברכת מחיה המתים במילים &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot;), ובחינה זו יכולה לגרום למת לחיות כיוון שמצד דרגת עצמות אין חילוק בין חיים למות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}}, מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> הרבי מבאר ש[[בחירת העצמות בישראל]] היא בגוף הגשמי, וההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}.<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} ההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> בתחילה הוכיח הרבי שכל יהודי יקום לתחיה, אך במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי מאוחר יותר ציין הרבי למכתב הראשון והוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף{{הערה|רובם של הדברים בפסקה זו מבוססים על מכתב באג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}}.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שכבר היו בעולם ב[[גלגול]]===<br /> הנשמות שכבר היו בעולם בגלגול יתלבשו בגופים נפרדים עם ניצוץ מהנשמה בזמן שהתגלגלה בעולם{{הערה|כך אומרים הרדב&quot;ז (מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט), ש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות), המיוסד על הזהר (מובא בהמשך).}}.<br /> <br /> הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה כיצד נשמה יכולה להתלבש בניצוץ בגוף {{הערה|(כמו שמצינו בזוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;, שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, אבל ניצוץ ממנו יכול להיות בשני מקומות באותו זמן, כמו שמצינו בברית (פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א ובליל פסח), {{דרושה הבהרה|}}}}, ומתרץ שהנשמה תתלבש בגוף (האחרון) המזוכך ביותר. <br /> <br /> יש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, אבל לדעת רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} הפירושים כל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר, מכיוון שלכל חלק מהנשמה יש מהות שלמה (כמו שבתחילת [[בריאת העולם]] [[אדם הראשון]]{{דרושה הבהרה|}} חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים, כך גם בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלמה של נשמה שיכולה להחיות גוף שלם).<br /> <br /> כפי שמסביר ה[[זהר]] במקום אחר שמוכרחים לומר שכל גוף יקום כיון ש&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot;{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}}, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> הרבי מסביר את דברי הזהר: במקרה שבשני הגלגולים האדם התעסק באותה מצוה וברר את אותו חלק של הנשמה{{הערה|כמו בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח.}}, לא ניתן להחיות גוף אחד משום שאז יוצא 'קיפוח' של הגוף השני, ועל זה תשובת הזהר שהנשמה תתלבש בגוף שפעל את עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=659904 2024-02-11T19:59:57Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* אופנו */</p> <hr /> <div>{{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|רמב&quot;ם, אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין שם{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} שניבא הנביא יחזקאל, מסבירה הגמרא שעניינה הייעוד אודות התחייה<br /> גם ל[[דניאל]] הודיעו ה' אודות תחיית המתים ונאמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים המוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * &quot;שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח.. זה שיוצר מן המים&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * &quot;קל וחומר מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שנעשים ע&quot;י בנ&quot;א נשברו יש להן תקנה, בשר ודם ש(נעשה) ברוחו של הקב&quot;ה על אחת כמה וכמה&quot; <br /> [והרבי{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}} מבאר שיש נפק&quot;מ להלכה בין דוגמאות אלו שאם התחיה באופן שנשאר מגוף הקודם (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש) נשאר גם הטומאה שבגוף שמקודם, אבל אם הגוף כמציאות חדשה, אז דינו ככלי זכוכית שנשבר שנטהר מטומאתו שמקודם, ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש{{הערה|חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}].<br /> * &quot;משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין [[מים]] ועפר, הלכו ובנו אותו, לימים נפלו, אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים, אמרו לו: אין אנו יכולין, [[כעס]] עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה&quot;. כך [[הקב&quot;ה]] שיצר את האדם מטיפה (או את כל העולם מתוהו), ודאי שיכול להחיות את המתים מעפר.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע מוטל על היהודי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> ומה שמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}} בפירוש &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot; שמה שצריך שתחה&quot;מ יומשך מבחינת &quot;רחמים רבים&quot; דעצמות אוא&quot;ס דוקא, הוא לפי שלגבי עצמות אוא&quot;ס &quot;מות וחיים שוים&quot; ומשום זה גם המת יכול לחיות, והרי מזה מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> מבאר הרבי דמכוין ש&quot;בנו בחרת&quot; שבחירת העצמות היא בהגוף גופא, הרי גם ההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו.{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} וההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> המובא לעיל מיוסד ברובו על מכתב ארוך{{הערה|אג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}} מהרבי שמבאר מ&quot;ש בחסידות שכל אחד מישראל יזכה לתחה&quot;מ, שמוכיח במכתב 1)שהדבר אפשרי 2)וגם שרואים מחז&quot;ל שכן יהיה 3)ושמוכרח שיהיה כן 4)ובסוף מתרץ כל המארז&quot;ל שנראים סותרים לזה, והביאור במכתב מיוסד על נצחיות הנשמה, אבל במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי שנתיים אח&quot;כ מציין הרבי למכתב הנ&quot;ל ומוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים===<br /> הרדב&quot;ז{{הערה|מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט.}} וש&quot;ך על התורה{{הערה|פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות.}} מיוסד על הזהר{{הערה|דלקמן}} כותבים שהנשמה תתחלק לכמה ניצוצות וכמדליק מנר לנר.<br /> <br /> בא' המקורות הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה דלכאורה כיון שמדובר בנשמה שמלובש בגוף הרי צריך להיות מהות הנשמה ומהות הנשמה אי אפשר להתחלק (כמו שמצינו{{הערה|בזוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, אבל ניצוץ ממנו יכול להיות בשני מקומות באותו זמן, כמו שמצינו בברית{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח), ומתרץ שיתלבש בגוף (האחרון) שזיכך ביותר. ויש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, אבל רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים שכל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר כי כל חלק מהנשמה יש לו מהות שלם (ע&quot;ד שמצינו שבתחילת בריאת האדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים, שעד&quot;ז בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלם של נשמה שיכול להחיות גוף שלם).<br /> <br /> וכן מפורש ב[[זהר]] במק&quot;א{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}} דכיון ד&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot; מוכרח שכל גוף תקום, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> וביאור כוונת שאלת הזהר: הוא במקרה שבשני הגלגולים עסקו באותו מצוה ובררו אותו חלק של הנשמה, (שזוהי בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח) באיזה גוף תתלבש אותו חלק של הנשמה, ועל זה ענו בזהר שתתלבש בהגוף שפעל עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%99%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%9D&diff=659901 2024-02-11T19:59:05Z

<p>לענ&quot;ד לוי מאן: /* דרגתו */</p> <hr /> <div>{{יג עיקרים}}<br /> '''תחיית המתים''' היא אחת מהטובות המובטחות ל[[עם ישראל]], שתתרחש משך זמן לאחר [[ביאת המשיח]]. האמונה בתחיית המתים היא אחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה|עיקרי האמונה היהודית]].<br /> <br /> ==מקורה וחיוב האמונה בה==<br /> ===בתורה===<br /> מקורה של תחיית המתים בתורה נידון באריכות ב[[תלמוד בבלי]]{{הערה|שם=סנהדרין|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב.}}. כמקור לכך מובאים כמה וכמה פסוקים:<br /> * מהפסוק{{הערה|קרח יח, כח.}}: &quot;וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן&quot;. על פניו תמוה, שהרי מצוות תרומות ומעשרות קיומם הוא רק ב[[ארץ ישראל]], ו[[אהרן הכהן]] הרי לא היה בין הנכנסים לארץ? מכאן לומדים שעתיד לקום לתחיה ולהכנס לארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וארא ו, ד.}}: &quot;וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ&quot; - &quot;'''לכם'''&quot; לא נאמר אלא &quot;'''להם'''&quot;, ומכאן משמע שהבטחת [[הקב&quot;ה]] הייתה לתת את הארץ ל[[אבות]] עצמם; ולכאורה, הם מתו והארץ ניתנה לבניהם? מכאן לומדים שעתידים לקום לתחיה ולקבל את הארץ.<br /> * מהפסוק{{הערה|וילך לא, טז.}}: &quot;הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה&quot; - שאמר [[הקב&quot;ה]] ל[[משה רבינו]] לפני מותו, והמילה &quot;וקם&quot; היא המשך תיאור קורותיו של משה: &quot;הנה אתה שוכב מת והנה אתה קם, שתחיה לעתיד לבוא&quot;{{הערה|רש&quot;י סנהדרין שם.}}.<br /> * מהפסוק{{הערה|עקב יא, כא.}}: &quot;לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם.. עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|דברים ד, ד.}}: &quot;וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם&quot;.<br /> * מהפסוק{{הערה|שלח טו, לא.}}: &quot;הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲו‍ֹנָה בָהּ&quot; - &quot;הכרת בעולם הזה, תכרת ל[[עולם הבא]]&quot;.<br /> בהמשך אומרת הגמרא:<br /> {{ציטוט|תוכן=תנו רבנן: &quot;אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה&quot; (האזינו ל, לב) יכול שתהא מיתה באחד וחיים באחד, כדרך שהעולם נוהג, (שזה מת וזה נולד; רש&quot;י). תלמוד לומר: &quot;מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא&quot; (המשך הפסוק דלעיל), מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד. מיכן תשובה לאומרין: אין תחיית המתים מן התורה. [[תניא]] אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה שנאמר &quot;אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'&quot; שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה.|מקור=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=24&amp;daf=91b&amp;format=text תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, צא, ב].}}<br /> <br /> אולם [[הרמב&quot;ם]] באגרת תחיית המתים טוען, כי אין מקור ברור בתורה לתחיית המתים, ודברי התנאים בגמרא הם רמזים נסתרים, עד שהחכמים עצמם נחלקים בזה - זה אומר פסוק זה והאחר אומר פסוק אחר. לדבריו, היות ותחיית המתים הוא אות ומופת ואינו טבעי, לא רצה ה' להודיעו במפורש בזמן משה רבנו מיד עם נתינת התורה בעת שהייתה רוח הכפירה בנבואה מקובלת אצל בני האדם. רק כעבור זמן זה בעת שהתפשטה נבואת הנביאים ומעשי הניסים בעולם הודיע [[הקב&quot;ה]] על יד הנביאים ייעוד ניסי זה.<br /> <br /> לעומתו הרב סעדיה גאון בספרו [[האמונות והדעות (ספר)|האמונות והדעות]] מאמר שביעי מבאר, כי מקור האמונה בתחיית המתים הוא מהפסוק בתורה (שהובא בדברי הגמרא לעיל): &quot;רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל&quot;. לשיטתו, פסוק זה שהובא בסיום [[שירת האזינו]] המיוסדת על סדר וקורות ימי ישראל ומצבם, הוא ה[[נבואה]] על תחיית המתים שתתרחש בעולם הזה לאחרי הגאולה השלימה. בפסוק ניבא משה רבינו את ביאת הגואל (&quot;ראו עתה כי אני אני הוא&quot;) ותחיית המתים (&quot;אני אמית ואחיה&quot;).<br /> <br /> גם [[רש&quot;י]] בפירושו על המשנה בסנהדרין מבאר כי חומרת מי שאינו מאמין בתחיית המתים שעונשו שאין לו חלק בעולם הבא (כמבואר במשנה) הוא &quot;אפילו יהא מודה ומאמין שיחיו המתים, אלא דלא רמיזא באורייתא, כופר הוא. הואיל ועוקר שיש תחיית המתים מן התורה..&quot; ומדבריו נראה שחולק על הרמב&quot;ם{{הערה|אלא שאפשר לומר שגם לשיטתו &quot;מקור&quot; הנבואה היא מהנביאים, אלא שיש לכך &quot;רמז&quot; בתורה (וצ&quot;ע).}}.<br /> <br /> ===בנביאים וכתובים===<br /> {{ערך מורחב|ערך=[[טל אורות טליך]]}}<br /> הנבואה אודות תחיית המתים מוזכרת במקומות רבים בספרי הנביאים &quot;רב זכרה בתפילות ובספורים ובתחינות אשר חברום הנביאים וגדולי החכמים, ימלא מהם התלמוד והמדרשות&quot;{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים|רמב&quot;ם, אגרת תחיית המתים.}}. הגמרא בסנהדרין שם{{הערה|שם=סנהדרין}} מביאה מקורות רבים בנבואות הנביאים בהם מופיעה ומרומזת הנבואה אודות תחיית המתים.<br /> <br /> הנביא ישעיה ניבא:{{הערה|ישעיה כו, יט.}}: &quot;יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל&quot;. (&quot;אמר דרך תפילה ובקשה קרב יום יעמדו בתחיה אלו המומתים על קדוש שמך&quot;; מצודות דוד).<br /> גם את נבואת &quot;העצמות היבשות&quot;{{הערה|[ יחזקאל לז].}} שניבא הנביא יחזקאל, מסבירה הגמרא שעניינה הייעוד אודות התחייה<br /> גם ל[[דניאל]] הודיעו ה' אודות תחיית המתים ונאמר לו:{{ציטוט|תוכן=וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם..וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.|מקור=ספר דניאל יב, ב-יג.}}<br /> הרמב&quot;ם באגרת תחיית המתים והרב סעדיה גאון ראו מפסוקים אלו את המקור הברור לתחיית המתים.<br /> כמו כן מובא הפסוק ב[[תהלים]]{{הערה|עב, טז.}}: &quot;וְיָצִיצוּ מֵעִיר כְּעֵשֶׂב הָאָרֶץ&quot;, (&quot;שעתידין ישראל לציץ ולפרוח מעיר ירושלים, וכדאמרינן (כתובות קיא.) [[הקב&quot;ה]] עושה להם מחילות לצדיקים והולכין ועולין לירושלים&quot;; [[רש&quot;י]] סנהדרין צ, ב.)<br /> <br /> ===ראיות===<br /> בגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} מובאות ראיות שכליות שנתנו [[חז&quot;ל]] לתחיית המתים, כאשר ניהלו ויכוחים עם הכופרים בה. חלק מהמשלים המוכיחים את יכולת [[הקב&quot;ה]] להחיות מתים:<br /> * &quot;שני יוצרים יש בעירנו, אחד יוצר מן המים ואחד יוצר מן הטיט, איזה מהן משובח.. זה שיוצר מן המים&quot;. כך הקב&quot;ה שיכול ליצור אדם מן המים, ודאי שיכול להחיות את המתים מהעפר.<br /> * &quot;קל וחומר מכלי זכוכית מה כלי זכוכית שנעשים ע&quot;י בנ&quot;א נשברו יש להן תקנה, בשר ודם ש(נעשה) ברוחו של הקב&quot;ה על אחת כמה וכמה&quot; <br /> [והרבי{{הערה|לקוטי שיחות חלק י&quot;ח ע' 247-8 (חוקת ב סעיף י-יא)}} מבאר שיש נפק&quot;מ להלכה בין דוגמאות אלו שאם התחיה באופן שנשאר מגוף הקודם (ו&quot;צר ממנו&quot; גוף חדש) נשאר גם הטומאה שבגוף שמקודם, אבל אם הגוף כמציאות חדשה, אז דינו ככלי זכוכית שנשבר שנטהר מטומאתו שמקודם, ובספר [[ימות המשיח בהלכה]] מביא עוד נפק&quot;מ עיי&quot;ש{{הערה|חלק א' סימן נט- סא (עמוד רצ&quot;ה ואילך).}}].<br /> * &quot;משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין [[מים]] ועפר, הלכו ובנו אותו, לימים נפלו, אמר להם: חזרו ובנו אותו במקום שיש עפר ומים, אמרו לו: אין אנו יכולין, [[כעס]] עליהם ואמר להן: במקום שאין מים ועפר בניתם, עכשיו שיש מים ועפר על אחת כמה וכמה&quot;. כך [[הקב&quot;ה]] שיצר את האדם מטיפה (או את כל העולם מתוהו), ודאי שיכול להחיות את המתים מעפר.<br /> <br /> ===חיוב האמונה בה===<br /> הכופר בתחיית המתים אין לו חלק ל[[עולם הבא]]{{הערה|משנה סנהדרין פרק י, משנה א.}}. וזאת כעונש [[מידה כנגד מידה]], כיון שכפר בתחיית המתים - לא יהיה לו חלק בה{{הערה|סנהדרין צ, א.}}.<br /> לשיטת [[רש&quot;י]]{{הערה|סנהדרין שם.}} אפילו אדם המאמין בקיומה של תחיית המתים, אלא שאינו מאמין שרמוזה בתורה הרי הוא כופר, כלשונו: &quot;מה לנו ולאמונתו, וכי מהיכן הוא יודע שכן הוא, הלכך כופר גמור הוא&quot;.<br /> <br /> האמונה בתחיית המתים נחשבת על פי דברי [[הרמב&quot;ם]] לאחת מ[[י&quot;ג עיקרי האמונה]]{{הערה|פירוש ה[[משניות]] לרמב&quot;ם, מסכת סנהדרין, הקדמה לפרק י.}}. היות והכפירה בתחייה והתפיסה שהיותה היא בלתי אפשרית, יסודה בכפירה באותות והמופתים ובהיותו של [[הקב&quot;ה]] שולט על הטבע והעדר האמונה בזה היא חסרון ביסודי הדת{{הערה|שם=אגרת תחיית המתים}}.<br /> <br /> ==פרטי התחיה==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> באגרת קודש ארוכה{{הערה|שם=אגרת|1=[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר'].}} מבאר הרבי את ענין תחיית המתים ופרטיה כפי שהובאו ב[[חז&quot;ל]], ב[[קבלה]] וב[[תורת החסידות|חסידות]]:<br /> <br /> ===זמנה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> תחיית המתים תתרחש לאחר בנין [[בית המקדש השלישי]] ולאחר [[קיבוץ גלויות]]. לפי שיטת הרמב&quot;ם{{הערה|ראה לקמן בפיסקא [[#עיקר השכר ותכלית הבריאה|עיקר השכר ותכלית הבריאה]].}} שתחיית המתים אינה זמן תכלית השכר, אלא היא חלק מ[[ימות המשיח]] - היא תתקיים ב[[ימות המשיח#שתי תקופות|תקופה השניה]] של ימות המשיח{{הערה|ראה לקוטי שיחות חלק כ&quot;ז שיחת בחוקותי א' סעיף ט'.}}. בספר ה[[זוהר]] מבואר שקיבוץ גלויות קודם לתחיית המתים ארבעים שנה{{הערה|זהר ח&quot;א קלט, א. וראה גם כן שם קלד, א.}}. אמנם, הרבי קובע שניתן לזכות לכך מיד בתחילת הגאולה{{הערה|1=שיחת ש&quot;פ ויקרא תשמ&quot;ט ([http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15997&amp;st=&amp;pgnum=455&amp;hilite= התוועדויות ח&quot;ב ע' 433]).}}, וביחס לדברי הזוהר התבטא שארבעים השנים יכולים להפוך גם לארבעים רגעים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4629&amp;st=ארבעים+שנה&amp;pgnum=119 שיחת ש&quot;פ בלק תשמ&quot;א]. נדפסה בתרגום ללה&quot;ק בשיחות קודש גאולה ומשיח, ע' 310.}}. כמו כן התבטא שהשאלה, אודות הצורך להמתין ארבעים שנה, תתורץ על ידי [[אליהו הנביא]]{{הערה|שיחת יום ב' ד[[חג השבועות]] [[תשמ&quot;ט]] (התוועדויות חלק ג' ע' 297), ע&quot;ש.}}.<br /> <br /> אמנם, זמן תחיית המתים זה הוא של כל ישראל; ומדברי חז&quot;ל{{הערה|[[מסכת יומא|יומא]] ה, ב.}}: &quot;לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם&quot;, מוכח כי צדיקים קמים מיד בתחילת ימות המשיח{{הערה|לקוטי שיחות חלק ב' ע' 518. חלק ו' ע' 294 בהערה. [[דבר מלכות]] ש&quot;פ וארא [[תשנ&quot;ב]] בקשר לפטירת ר' [[משה יצחק הכט]] סעיף ה'. ועוד. וראה גם שם הערה 65, ש&quot;הקיצו ורננו שוכני עפר&quot; נקל יותר אצל שוכני עפר שנפטרו זה עתה ורוח הנפש שורה עדיין על הגוף.}}. הרבי{{הערה|שיחת ש&quot;פ בחוקותי [[תשמ&quot;ו]] בסופה. ולהעיר שמדבר מלכות הנ&quot;ל עולה בבירור ש[[שליח]] [[הרבי]] נכלל בצדיקים הקמים מיד.}} מוסיף שבכך נכללים כל ישראל שנקראים{{הערה|ישעיה ס, כא.}} &quot;ועמך כולם צדיקים&quot;.<br /> <br /> <br /> ===סדרה===<br /> מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי [[חוץ לארץ]]{{הערה|[[ירושלמי]] כלאים פ&quot;ט ה&quot;ג.}} ואחר כך דור המדבר, ויש אומרים ה[[אבות]]{{הערה|1=[[זוהר]] חלק א' קיג, א.}}. ר' שמעון אומר מתי [[ארץ ישראל]] חיים תחלה, אחר כך מתי חוץ לארץ, ואחר כך ישני [[חברון]]. הטעם לכך הוא, כדי שיקיצו ויעוררו על שמחה בראותם בניהם שקמו מקבריהם והארץ מלאה מכמה [[צדיקים]] ו[[חסידים]]{{הערה|ספר אבקת רוכל ספר שני ח&quot;ד.}}.<br /> <br /> צדיקים קמים תחלה ואחר כך שאר בני אדם{{הערה|זהר שם קמ, א.}}. מארי [[תורה]] ואחר כך מארי [[מצוות]]{{הערה|זוהר חלק א' קפב, א ובביאורי הזהר.}}. וב[[מדרש]] נאמר{{הערה|הובא בספר אוהב ישראל בלקוטים פ' ברכה.}} שיקומו ויקראו אותם על שמם על פי סדר [[אותיות]] האל&quot;ף-בי&quot;ת, אבל מי שיש בו מדת [[ענוה]] יעמוד תחלה.<br /> <br /> ===אופנה===<br /> אותו ה[[גוף]] עצמו יקום לתחיה, ולא יברא גוף חדש. זאת על ידי עצם הלוז שנשארה מן הגוף, ובזמן התחיה [[הקדוש ברוך הוא]] מרככו ב[[טל תחיה]], והעצם נעשה כשאור לעיסה וממנו נבנה כל הגוף{{הערה|[[זוהר]] חלק ב' כח, ב. וראה שם חלק ג' קסט, סע&quot;א.}}.<br /> <br /> המתים יקומו בדיוק כפי שנקברו, ובאותם בגדים בהם נקברו{{הערה|[[מסכת סנהדרין|סנהדרין]] צ, ב. [[מסכת כתובות|כתובות]] קיא, ב. [[ירושלמי]] כתובות פי&quot;ב ה&quot;ג. אמנם לגירסת התוס' כתובות שם לדעת [[רבי יהודה הנשיא|רבי]] יקומו בבגדים אותם היו רגילים ללבוש בחייהם}}. אלו שיש בהם מום (עוורים, חרשים וכו') יקומו במומם ורק לאחר הקימה [[הקדוש ברוך הוא]] ירפא אותם על ידי כך שיוציא את החמה מנרתיקה, והיא תחמם ותרפא{{הערה|[[סנהדרין]] צא ב, [[מדרש רבה]] בראשית פרשה צ&quot;ה. [[זוהר]] ח&quot;א רג, ב. ח&quot;ג צא, א. וראה שם ח&quot;ב קצט, ב.}}.<br /> <br /> בפרקי דרבי אליעזר כותב שהגוף יברא מ(&quot;מלא תרווד&quot;) רקב שנשאר מהגוף. ולכן מסיים &quot;ומעלה את כל הגוף בלא מום&quot; אבל יש{{הערה|אבקת רוכל ובעבודת הקודש - נסמן באג&quot;ק ח&quot;ב הנ&quot;ל סי&quot;א הע' 22}} שביארו דהיינו הך דעצם הלוז. <br /> <br /> <br /> <br /> ===פעולת התחיה על ידי עצם הלוז===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=בראשית רבה פר' כ&quot;ח ג|מרכאות=כן|תוכן=<br /> אדריאנוס שאל את רבי יהושע בן חנניא אמר לו מהיכן הקב&quot;ה מציץ את האדם לעתיד לבא אמר לו מלוז של שדרה א&quot;ל מנין אתה יודע א&quot;ל איתיתיה לידי ואנא מודע לך טחנו ברחים ולא נטחן שרפו באש ולא נשרף נתנו במים ולא נמחה נתנו על הסדן והתחיל מכה עליו בפטיש נחלק הסדן ונבקע הפטיש ולא חסר כלום}}<br /> <br /> ובהדרן על מסכת נדה{{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;ח חוקת ב' סעי' יב ואילך.}} מבאר הרבי באריכות את הברייתא{{הערה|נדה ס&quot;ט ע&quot;ב.}} &quot;שלש דברי בורות שאלו אנשי אלכסנדריא את ר' יהושע בן חנניא וכו'&quot; והרבי מבאר בארוכה את העומק שבכל א' מהשאלות של אנשי אלכסנדריא והמענות של ריב&quot;ח, ולבסוף מבאר את השאלה האחרונה{{הערה|לפי ה&quot;איכא דאמרי&quot;. לאחרי שמחדש שם (בסעיף י-י&quot;א) שב&quot;נשמה בגוף&quot; יש כמה דרגות: 1)בגוף בפ&quot;ע אבל גוף חדש שלא נשאר שום מציאות מגופם הראשון. 2)שנשאר רקב מגופם הראשון אבל לא העצם (&quot;עצם הלוז&quot;) והו&quot;ל כמציאות חדשה לדיני טומאת מת. 3)שיחיו מעצם הלוז.}} &quot;מתים לעתיד לבוא צריכין הזאה שלישי ושביעי אמר להן . . לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot;:<br /> <br /> ומבאר ע&quot;פ המובא לעיל (מפרדר&quot;א) שיש דיעה שהתחיה תהיה מרקב של ה&quot;לוז&quot; (רק שלפועל בנוגע רוב בנ&quot;י קיי&quot;ל שיקומו מ&quot;עצם הלוז&quot;) ששאלתם היתה האם גם דור המדבר יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; או שאצלם תהיה הקימה על ידי רקב הגוף וכמו גוף חדש, (וע&quot;ד המבואר{{הערה|ביאור הרבי שם, ומיוסד על מדרש תנחומא דלהלן, וכן לומד התוספות מהסיפור (ב&quot;ב עג,א תוד&quot;ה ודמו) שרבה ראה אותם שוכבין ונראים כשתויי יין, וראה זח&quot;א (קיג ב) (מהנ&quot;ע) זח&quot;ב (קנו סע&quot;א) וראה זח&quot;ג (קסה ב) ועוד.}} בביאור מחלוקת ר&quot;ע ור&quot;א אם לדור המדבר יש חלק לעוה&quot;ב, ששניהם מסכימים שיש להם חלק לעוה&quot;ב ורק שלר&quot;ע יירקב עצם הלוז שלהם ולאחר שייהפכו &quot;לתרווד רקב&quot; יקומו לתחה&quot;מ), שאם יקומו מ&quot;עצם הלוז&quot; אז יתטמא כל הגוף על ידי נגיעתם ב&quot;עצם הלוז&quot; ויתחייבו בהזאה{{הערה|ואף שלכאורה הוא רק מגע טמא מת (כמבואר בסעי' יא בהשיחה) ולמה יצטרכו הזאה? ויותר יש להקשות ע&quot;פ המבואר בחסידות ש&quot;עצם הלוז&quot; הוא מציאות נצחי ונשאר לעולם כ&quot;חי&quot; ואיך יתכן שדוקא הוא יטמא שאר הגוף? ואולי י&quot;ל ע&quot;פ המבואר בחסידות (באתי לגני תשל&quot;א בסופו) דאדרבה מציאות האמיתי דהגוף הוא מת וענין זה יתגלה לע&quot;ל כשיחיו &quot;מתיך&quot; דוקא שלפ&quot;ז גם אחר שיקום הגוף ישאר הלוז (ברגע שמיד אחר התחי') &quot;מת&quot; ונמצא שנטמא שאר הגוף החי בנגיעה בהעצם (ה&quot;מת&quot;) שהוא אבי אבות הטומאות ויתחייבו בהזאה - לפי שאלתם}} (כמו שאר בנ&quot;י), אבל אם יקומו מגוף חדש לא יצטרכו הזאה? ועל זה ענה ריב&quot;ח &quot;לכשיבוא משה רבינו עמהם&quot; דמכיון שמשה רבינו יקים אותם לעתיד לבוא כמבואר במדרש{{הערה|תנחומא (חוקת יו&quot;ד) &quot;משל למה הדבר דומה לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן בקש הרועה ליכנם לפלטרין של מלך אמר לו המלך יאמרו שאתה השבית הצאן אף כך אמר לו הקב&quot;ה למשה שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר ואתה מכניס דור אחר עכשיו יאמרו אין למתי המדבר חלק לעוה&quot;ב אלא תהיה בצרן ותבא עמהם&quot;}} הרי בודאי שיקים אותם באותו אופן שהוא עצמו יקום (היינו בגופם הראשון מ&quot;עצם הלוז&quot;).<br /> <br /> ומסיים בהשיחה שאף שכל{{הערה|ששיחה זו הוא א' המקומות שכותב הרבי שכל נשמות יקומו נשמה בגוף ודלא כבשאר מקומות שמציין לשיחת מסעי חי&quot;ח (שרק הנשמה מוכרח שיקום, אבל הגוף יכו להישאר בחירת העצמות בהעלם בעצם הגוף (כמו שטמון באדמה), או להמכתב בנוגע נצחיות הנשמה, פה כותב הדבר בפשיטות, ו)הביאור בפשטות מפני שענין הזה הובא דרך אגב והקדמה למ&quot;ש בהמשך הסעי', אבל) אולי י&quot;ל ע&quot;ד הרמז דמכיון שהביא לפנ&quot;ז המדרש שאמר הקב&quot;ה למשה שצריך להישאר במדבר כדי ליוכל להקים את דורו עד&quot;ז הוא בנשיא של כל דור, וכמפורש בהוספות ללקו&quot;ש ח&quot;ד פרקי אבות פ&quot;ו שבכל דור מוכרח להיות צדיק א' שהוא שהוא יסוד עולם (וישנו רק צדיק אכזה בכל דור אבל מסיים שישנו דורות כמו רשב&quot;י וריב&quot;ל (שלא נראתה הקשת) שה&quot;צדיק יסוד עולם&quot; ירד לברר שאר הדור, ועפ&quot;ז אולי י&quot;ל הסיבה שמצינו כ&quot;כ הרבה לימוד זכות בנוגע ירבעם וחביריו על אף שכבר מפורש בירושלמי שיקומו לעוה&quot;ב נשמה בגוף, ואולי מפני שיש כמה דרגות בנשמה בגוף כדלעיל, ואכמ&quot;ל}}ישראל יקומו מעצם הלוז מ&quot;מ ע&quot;י לימוד התורה לא יצטרכו להזאת מי חטאת כי &quot;טל תורה&quot; יחיים.<br /> <br /> בנוסף מבואר{{הערה|לקוטי שיחות חכ&quot;א (סעי' ט).}} שנצחיות עצם הלוז הוא בדוגמת נצחיות הארון שכמו שהארון (שהוא עיקר בנין הבית והעצם של בית המקדש) נשאר במקומו המיועד לו ע&quot;פ הלכה (ש&quot;בעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב בנה בו מקום לגנוז בו הארון . . ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה שנאמר וכו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' בית הבחירה פ&quot;ד ה&quot;א}}) ומכח זה נבנה כל הבית, ומצד זה נחשב כאילו הבית נצחי (וחורבן הבית הראשון והשני הוא רק בחיצוניות הבית), כמו&quot;כ ע&quot;י שנשאר עצם הלוז שלם נחשב כל הגוף (שיבנה מעצם הלוז) נצחי.<br /> <br /> ===תחיית המתים - חלק מתכונת הגוף===<br /> <br /> בשו&quot;ת הלכות קטנות{{הערה|ח&quot;א סי' קל&quot;ח}} מבאר שתחיית המתים הוא ענין טבעי וכמארז&quot;ל &quot;דלא הוו - חיי, דהוי חיי לא כל שכן&quot;, ועפ&quot;ז מבאר הגר&quot;ח פאלאג'י{{הערה|נפש החיים מערכת ת' אות ח'}} לשון הפסוק &quot;יחיו מתיך&quot; ולא &quot;יקומון מתיך&quot;, מפני שטבע הגוף שיקום.<br /> <br /> <br /> הרבי מבאר על פי יסוד זה מדוע שאלת &quot;אנשי אלכסנדריה&quot; בסוגיית 'הזאת המתים'{{הערה|שאלתם היתה האם מתים הקמים לתחיה זקוקים להזאה מצד שתטהרם מטומאת מת או שקיבלו גוף חדש שאינו קשור לגוף המת וממילא פטורים.}} הייתה דוקא בנוגע למתים הקמים בתחית המתים ולא בנוגע לנס תחיית בנה של השונמית{{הערה|כשאלת התוס' (תוד&quot;ה מתים נדה דף ע' סע&quot;ב)}}, משום שבבן השונמית התחיה התרחשה הודות לנס וממילא גופו של בנה של השונמית נחשב כגוף חדש, אך לעתיד לבוא תחיית גופם של בני ישראל תהיה באופן (טבעי) הקשור לגופם הישן (שמת){{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח חוקת ב' הערה 88 - &quot;וההסברה בזה י&quot;ל במתים לעת&quot;ל מוכרח הדבר שיחיו אז (והרי תחה&quot;מ הוא עיקר באמונה) והיינו דמצד הגוף יש בו תכונה וכו' שיחיה וזהו סדר שבלול בהגוף ולהעיר מאבות ספ&quot;ד &quot;הילודים למות והמתים לחיות&quot; . . משא&quot;כ בבן הצרפתית ובן השונמית שהתחי' הי' שלא ע&quot;פ סדר המוכרח בגוף זה כ&quot;א בדרך חידוש ונס דמצד עצמן היו מתים הרי נמצא דגוף החי אין לו שייכות והמשך לגוף המת ואין כאן נגיעה בעצמו&quot;.}}.<br /> <br /> ====הטעם הפנימי לזיכוך הגוף====<br /> על פי המבואר שה&quot;לוז&quot; (שהיא עצם הגוף) נצחית, מתרץ הרבי{{הערה|לקוטי שיחות ח&quot;ו שיחת יו&quot;ד שבט סעי' ד-ה}} טענה שיכולה להתעורר - מדוע מוטל על היהודי להתייגע לזכך את הגוף כאשר בסופו של דבר הגוף אינו מציאות אמיתית (ונצחית), שהרי סופו לחזור לעפר? ואף שיקום אחר כך לתחיה מ&quot;מ גדר הגוף (ע&quot;פ תורה{{הערה|שהיותו של הגוף נפסד בצאת הנפש ממנו איננו ענין שהתחדש בו אלא כנאמר עפר אתה ואל עפר תשוב שמפני שעתה &quot;עפר אתה&quot; לכן &quot;ואל עפר תשוב&quot; שכיון ש&quot;שינוי ההוזר לברייתו לא שמיה שינוי&quot; לכן אין הוא מציאות אמיתית אף לפני ששב לעפרו}}) הוא &quot;עפר אתה (שלכן) ואל עפר תשוב&quot;? <br /> <br /> ומתרץ שלהיפך כיון ש&quot;עיקר שכינה בתחתונים היתה&quot; שלכן &quot;ובנו בחרת&quot; דוקא בגוף הגשמי, לפיכך הגוף הוא מציאות אמיתית שאין בו שום כליון והפסד. השינוי שנגרם לו על ידי חטא עץ הדעת שהוא תוצאה של ו&quot;אל עפר תשוב&quot; הוא בחיצוניות בלבד ולא בעצם מהותו. כי מעשי בני אדם אינו יכול לשנות ח&quot;ו את בחירת עצמותו יתברך אשר הוא בחר בגוף היהודי, וזהו ההסבר לכך שעצם הלוז שלא נהנתה מעץ הדעת אינה נפסדת לעולם כי זוהי עצמיות הגוף ובכך לא ייתכן חטא והפסד&quot;{{הערה|ומוסיף ד&quot;כיון ש&quot;ובנו בחרת&quot; הוא גם לגבי הגוף בכלל, מובן מכך שבפנימיות לא ייתכן כליון גם לגבי הגוף בכללותו, ולעתיד לבוא הוא נבנה מעצם הלוז מפני עצם מהותו כי יש לגביו בחירת עצמותו יתב' ולפי זה יוצא שאדרבה מפני ש&quot;שינוי החוזר לבריתו לא שמיה שינוי&quot; הרי גם עתה הוא מציאות אמיתית&quot;. ועיי&quot;ש שמבאר שכן הוא גם בכללות העולם שמציאותו האמיתי הוא &quot;בשביל התורה ובשביל ישראל&quot; ולכן אין להתפעל ממניעות לקיום התומ&quot;צ שמההעלמות והסתרים שהרי אינם מציאות אמיתי שכל תכליתם הוא כדי שהאדם יתגבר עליהם כמשל הזונה שבזוה&quot;ק}}.<br /> <br /> ====תכונת התחיה מצד בחירת העצמות====<br /> ומה שמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה ג&quot;ח עת&quot;ר ד&quot;ה יחייגו מיומיים תש&quot;א ' ועוד}} בפירוש &quot;מחי' מתים ברחמים רבים&quot; שמה שצריך שתחה&quot;מ יומשך מבחינת &quot;רחמים רבים&quot; דעצמות אוא&quot;ס דוקא, הוא לפי שלגבי עצמות אוא&quot;ס &quot;מות וחיים שוים&quot; ומשום זה גם המת יכול לחיות, והרי מזה מוכח לכאורה שגם בעת התחי' יהיה הגוף מצד עצמו מת ורק שמצד עצמות אוא&quot;ס גם המת יחיה?<br /> <br /> מבאר הרבי דמכוין ש&quot;בנו בחרת&quot; שבחירת העצמות היא בהגוף גופא, הרי גם ההמשכה שמצד עצמות שלגביו &quot;מות וחיים שוים&quot; שייכת להגוף ובפנימיותו.{{הערה|לקו&quot;ש ח&quot;ו (ע' 85 הערה 33) ומוסיף שהוא &quot;ע&quot;ד המבואר בלקו&quot;ש ח&quot;ה (ע' 246) ס&quot;ט בענין &quot;לשמש את קוני&quot; עיי&quot;ש&quot;.}}<br /> <br /> ===האנשים החיים בזמן תחיית המתים===<br /> ישנן כמה דעות מה יקרה בזמן תחיית המתים לאותם אנשים שיהיו אז חיים בעולם הזה.<br /> <br /> הרס&quot;ג{{הערה|בספר [[אמונות ודעות]] סוף מאמר ז'.}} מביא שלוש דעות: (א) שישארו חיים בגופם ויעברו לעולם הבא יחד עם הקמים לתחייה. (ב) יחיו זמן קצר, ימותו ויחיו שוב עם הקמים. (ג) יחיו זמן ארוך וימותו. הרס&quot;ג מצדד כדעה השלישית, בטענה שכל אותם שיקומו לתחייה יהיה זה כדי שיזכו לראות בעיניהם את זמן הישועה, אך אותם אלו שכבר ראו אותה לא יצטרכו לקום שוב.<br /> <br /> ב[[אגרות קודש (אדמו&quot;ר שליט&quot;א)|אגרות קודש]]{{הערה|שם=אגרת}} מכריע הרבי כדעת ה[[זוהר]]{{הערה|חלק ב' קח, ב.}}, ש[[הקדוש ברוך הוא]] ימית אותם לשעה קלה ואז יקומו לתחייה. על ידי זה מתקיים גם בהם הפסוק{{הערה|בראשית ג, יט.}} &quot;ואל עפר תשוב&quot; שממנו לומדת ה[[גמרא]]{{הערה|[[מסכת שבת|שבת]] קנב, ב.}} שצדיקים חוזרים לעפרן &quot;שעה אחת קודם תחיית המתים&quot;. אמנם, בשיחה מאוחרת יותר{{הערה|ש&quot;פ בשלח [[תשמ&quot;ח]] (ספר השיחות חלק א' ע' 227). וכן הוא ב[[דבר מלכות]] ש&quot;פ תזריע מצורע [[תנש&quot;א]] הערה 58.}} קובע הרבי שניתן לצאת ידי חובת &quot;ואל עפר תשוב&quot; ברוחניות - על ידי הביטול, &quot;ונפשי כעפר לכל תהיה&quot;, ובפועל ישארו נשמות בגופים בחיים נצחיים.<br /> <br /> ==הזוכים לקום==<br /> {{שכתוב|פסקה=כן}}<br /> ===ועמך כולם צדיקים===<br /> <br /> {{ציטוט|מקור=סנהדרין פ&quot;י ה&quot;א|מרכאות=כן|תוכן=<br /> כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנא' ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ נצר מטעי מעשי ידי להתפאר}} וההכרח לכך מבואר בליקוטי ש&quot;ס לה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|באבות וז&quot;ל - &quot;כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כו' רק שזה יתקן עצמו בזמן מועט וזה בזמן מרובה אבל סופם הוא להמנות עם הצדיקים ומשום זה שהקב&quot;ה כביכול מטריח את עצמו עם רשעים כאלו לתקנם כו' ולמה כן בשביל שהם נצר מטעי שהוא נצחיי והם רושם אור עצמותו וכל הנופח מעצמו הוא נופח&quot;}} ובאריכות ב[[עמק המלך]]{{הערה|שער תקוני התשובה ספ&quot;ג וז&quot;ל &quot;ועתה בנים שמעו לי יראת ד' אלמדכם ואהבתו הק' עמנו בני א-ל חי למה לו כולי האי לטרוח עצמו ברשעים האלו המכעיסים אותו בכל עת ובכל רגע ב' תשובות בדבר התשובה הא' כו' אע&quot;פ שהם רשעים גמורים כו' ניצוצי קדושה בהם כו' שהם נצר מטעי כו' והיא חלק אלקה היא נצחי כו' והנשמות הם רושם אור עצמותו דכל הנופח מעצמותו הוא נופח כו' ועוד טעם שני מעשה ידי להתפאר כו' הקב&quot;ה ומעשה ידיו חיים וקיימים לעד ולעולמי עולמים ואי אפשר שתתבטל כו'&quot;}} מפני שכל נשמה היא חלק אלוה ממעל ואי אפשר שיפסד חלק ממנו יתב', וכן מבואר ב[[מדרש שמואל (ספר)|מדרש שמואל]]{{הערה|באבות - &quot;עולם הבא הנזכר כאן הוא עולם התחי' ולא ישא אלקים את נפש הרשע עד כי ברוב הימים ימצאנה מטוהרה ואז נגנזת במחיצת הצדיקים כו' וכן ע&quot;ז הדרך לכל הנשמות עד שיתוקנו כולם כו' וע&quot;ש הכתוב ועמך כולם צדיקים כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים לפי שהוא ית' חשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח&quot; עכ&quot;ל, וכלשון האריז&quot;ל דלעיל &quot;סופם הוא להמנות עם הצדיקים&quot;.}} וב[[משה אלשיך|אלשיך]]{{הערה|פרשת שמיני}} וב[[רמב&quot;ן]]{{הערה|בשער הגמול פ&quot;ו &quot;הנפש שהיא עליונה *אי אפשר* שתהי' בטלה ואובדת&quot; וכך מפרש מה שמבואר בר&quot;ה (יז,א) &quot;פושעי ישראל בגופן כו' לאחר י&quot;ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים&quot; וז&quot;ל &quot;נשמתן נשרפת ונעשית אפר כלומר שנתבטל צורתה ממה שהיתה, כדבר הנשרף המושב לאפר, ורוח הק' ית' רוח הנחה ורצון מפזרתן תחת כפות רגלי הצדיקים, כלומר במדרי' שהיא למטה מעונג הצדיקים ומנוחתן&quot;. ואף שמסיים בנוגע &quot;רשעים הגמורים (אפיקורסים וכדומה) שנדונין לדורי דורות&quot; היינו 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף 2)סוף כל סוף יזכה גם הוא לעלות כמבואר בערך הבא.}}.<br /> <br /> ומה שמבואר בהמשך המשנה שיש רשעים שאין להם חלק בעולם (וב[[רמב&quot;ם]]{{הערה|הל' תשובה פ&quot;ג.}} מוסיף עוד), היינו רק שהגוף לא יעמוד לתחיה אבל הנשמה יזכה לעוה&quot;ב ויעמוד בגוף אחר {{הערה|כמבואר במקורות דלעיל. ולפ&quot;ז הרי הבבא ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב אינה בניגוד גמור לרישא דמתני' כל ישראל יש להם חלק כי ביחס לנשמתם הנה גם הנמנים באותם שאין להם חלק גם הם נשמתם יש לה חלק לעוה&quot;ב ובזה י&quot;ל דיוק לשון המשנה כל ישראל יש כו' ואלו שאין להם כו' אף שביטוי הרגיל בכגון זה במשנה והוא לשון קצרה הוא כל כו' חוץ ואין לומר שחוזר עוה&quot;פ ומבאר ואלו שאין להט חלק לעוה&quot;ב מפני שהפסיק בינתיים בהבאת הראי' שנאמר ועמך כו' להכלל כל ישראל כו' שהרי במשנה ריש זבחים ומנחות מפסיק ג&quot;כ בין הכלל והיוצא מן הכלל בביאור דיני הכלל (וראה ג&quot;כ יבמות פ&quot;ב מ&quot;ה) ובכ&quot;ז מסייס חוץ כו' כן אין לומר שהוא מפני דנפישין מילין דאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב שהרי כן הוא ג&quot;כ במשנה ריש חגיגה וזבחים ומנחות הנ&quot;ל אלא הטעם הוא שתיבת חוץ משמעותה חוץ ויוצא מן הכלל לגמרי משא&quot;כ הלשון ואלו כו'}}, אחרי שימורק בגיהנום ויהיה בדרגת צדיק גם בגלוי{{הערה|כמבואר בעמק המלך בשער או&quot;א ספמ&quot;ו - &quot;לבלתי ידח ממנו נדח כו' והם ילכו מחיל אל חיל עד הגיעם אחר זמן רב להמנות עם הצדיקים כו'&quot; וכן במדרש שמואל - &quot;כלומר בהכרח יהיו כולם צדיקים&quot;. ועפ&quot;ז מדוייק משארז&quot;ל (תענית ז,א) &quot;גדול יום גשמים מתחה&quot;מ דאלו תחה&quot;מ לצדיקים וגשמים לרשעים ולצדיקים&quot; ומובא ברמב&quot;ם להלכה (בפיה&quot;מ) שמדבר לא רק ב&quot;ועמך כולם צדיקים&quot; אלא גם ב(כל ישראל שיהיו) צדיקים בגלוי (ודוחק לפרש ש&quot;רשעים&quot; מדבר על רשעי ישראל דא&quot;כ יסתור המשנה דכל ישראל יש להם חלק ומוציא רק רשעים דסוג מסוים ולא שאר רשעים)).}} שהרי &quot;לא ידח ממנו נדח&quot;, וכן נפסק ל[[הלכה]]{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג.}} ש&quot;לעולם ילמוד אדם אפילו שלא לשמה&quot; אף שממשיך חיות התומ&quot;צ לקליפות כיון שודאי{{הערה|תניא סוף פל&quot;ט.}} סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר ויעלה החיות לקדושה.<br /> <br /> וגם הגוף יש להם תקנה ע&quot;י שיעשו תשובה בסוף ימיהם {{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה פ&quot;ג הלכה י&quot;ד &quot;אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא&quot;}} ,או ע&quot;י שיפרעו מהם (מגופם) מן השמים לאחר מיתתם{{הערה|כדאיתא ב[[סנהדרין (מסכת)]] (מז,א ודף קג,ב) ש[[יהויקים]] ראוי הי' למנותו עם [[ירבעם]] [[אחאב]] ו[[מנשה]] (ואדרבה הכעיס עוד יותר ממנשה) אלא שנתכפר לו ע&quot;י שנתבזה אחרי מיתתו, ועוד יותר מצינו בירושלמי (כלאים פ&quot;ט ה&quot;מ) דאפילו ירבעם וחבריו שמנו באותן שאין להם חלק לעוה&quot;ב הנה ע&quot;י שנשרף גופן נעשית בהם מדת הדין ובצירוף זכות הארץ יזכו לתחיה ועי' בארוכה באג&quot;ק ח&quot;א (ע' קמה) למה אינו פלוגתא עם מ&quot;ש בר&quot;ה (יז,א) &quot;כגון ירבעם כו' יורדין לגהנם ונדונין בה לדורי דורות&quot;)}},(ואולי גם ע&quot;י שאחרים ישתדלו בעבורם {{הערה|וכמו שמצינו (חגיגה טו, ב) שהועיל תפלתו של ר' יוחנן לאלישע אחר אף שלא היה קרובו ולא תלמידו וכן מצינו בספרי ס&quot;פ שופטים שלכל יוצאי מצרים שמתו כבר יש כפרה ע&quot;י שזקני בית דין דעיר אחת היו מביאין עגלה ערופה וראה בספר חסידים (תתשעא) והמפרש שם, ומובא להלכה כראי' לכך שמועיל צדקה למת (במת צדיק) אפילו כשאינו קרובו. (אבל לא מבואר בהמכתב שמועיל גם להגוף, ויל&quot;ע, ועי' בהע' הבאה)}}{{הערה|ואולי י&quot;ל הסיבה שמועיל התיקון גם ע&quot;י יהודי שאינו קרובו הוא ע&quot;ד שמצינו{{הערה|אמר ר' אושעיא תשל&quot;ט (סה&quot;מ מלוקט (דפו&quot;י) ח&quot;ד סוף עמ' צג-ד)}} שע&quot;י עסק התומ&quot;צ של צדיקים הרי זה מחזק את היהודים השבויים בידי יצרם{{הערה|וכסיפור עם הבית הלוי שאם יהיה חלישות אצל התלמידים המתמידים יגרום להמתבולל בגרמניה להמיר דתו רח&quot;ל}}, מצד זה שבכ&quot;א מישראל יש בהעלם נקודת היהדות ולכן כל הסוגים{{הערה|צדיקים בינונים רשעים ר&quot;ת צבו&quot;ר}} דבנ&quot;י הם מציאות א', (וכן שמועיל התומ&quot;צ התלוים בארץ עבור בני חו&quot;ל וכן מועיל תומ&quot;צ שעשו בזמן הבית עבור הדורות שלאחריהם ד&quot;אין ציבור מתה&quot;,(הוריות ו,א שלכן הקרבן שהקריבו בימי עזרא כיפר גם על ישראל שהיו בדורו של צדקיהו, וראה מכתבי תורה לה[[רוגוצובי]] מכתב קמז קמט) ומכיון שעצם הנשמה הוא העצם לא רק של הנשמה אלא גם של הגוף{{הערה|שלכן האהבת ישראל שמצד העצם הוא גם להענינים השייכים להגוף, עי' בארוכה ב[[[ואתה תצוה]] תשמ&quot;א סי&quot;א ובהערות שם}} מובן שמועיל התיקון גם עבור הגוף.}} (ובפרט כאשר הבן משתדל לאביו{{הערה|סנהדרין (קד, א) ברא מזכי אבא (כשהבן צדיק, והיינו אפי' אינו מתפלל עבורו).}})).<br /> <br /> ===רשעים הגדולים===<br /> <br /> ואפילו בנוגע כרת דע&quot;ז וכיו&quot;ב שאמרז&quot;ל {{הערה|סנהדרין סד,ב}} &quot;הכרת תכרת הנפש גו' הכרת בעוה&quot;ז ותכרת לעוה&quot;ב&quot; {{הערה|וכן פסק ברמב&quot;ם בהל' תשובה רפ&quot;ח}} (וכן המינים מסורות ואפקורסים ש&quot;יורדים לגיהנם ונידונין בה לדורי דורות כו' גיהנם כלה והן אינן כלין&quot;){{הערה|ר&quot;ה (יז,א) וע&quot;ז מיוסד הרמב&quot;ן ש&quot;הרשעים הגמורים החמורים שנדונין לדורי דורות וכו'&quot;}} היינו: 1)רק החלק של הנשמה שמתלבש בגוף{{הערה|בלקו&quot;ת להאריז&quot;ל פ' בא ס' הליקוטים פ' לך לך ס' הגלגולים פ&quot;ו וז&quot;ל הענין של כרת אינו אלא בחלק הנפש כו' אמנם הרוח והנשמה כו' אין הם בכרת ויש להעיר גם מעמק המלך שער עולם התוהו}} 2)סוף כל סוף יזכו גם הם לעלות כמבואר בהערה{{הערה|מכיון שהדבר מוכרח כמבואר במקורות דלעיל. וכן מפורש בספר עשרה מאמרות (מאמר חקו&quot;ד ח&quot;ה פ&quot;א) שהולך ומונה שם ו' כתות ליום הדין והנ&quot;ל הם בכתה הששית ומסיים וז&quot;ל &quot;גיהנם ננעלת בפניהם ונדונין בה לדורי דורות כו' אחר דורי דורות כו' אפשר שיבחנו גם המה בחכמה נעלמה מן החושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח כו' ולקושטא דמילתא אין לך דבר נצחי אלא במדת הטוב משא&quot;כ יסורין וגיהנם כלים&quot; עכ&quot;ל. וככל הנ&quot;ל הוא גם בס' עמה&quot;מ ש' תקוני התשובה פ&quot;ג שכתב ברשעים חמורים ביותר וז&quot;ל &quot;נדחים לגמרי כו' עד עת בוא דברו ית' וית' שמו ברחמיו הגדולים והרבים שהוא עושה לבלתי ידח ממנו נדח ובא עת פקודתו ית' שמו מעלה אותן מעט מעט לתקן אותן ולצרפן מתחלה מגלגל כו' וכן סוד הכרת סלקא דעתך שהנשמה תקבל כלי' לגמרי ואינו כן אלא פירושו הוא שנכרתת ממקור החיים ומתגלגלת כו'&quot; ושם בשער קרית ארבע פקנ&quot;ב מוסיף ביאור וז&quot;ל &quot;אחר ימות המשיח יחדש הק' עולמו וגם מקום הגיהנם יטוהר ויתקדש ויהיה נוסף על גבולי הג&quot;ע עם הרשעים פושעי ישראל שבתוכה כו' חצי הגיהנם כלים ויתטהר בקדושת הגן ויהי' שם מחול הק' עם הצדיקים&quot;}}<br /> <br /> ומ&quot;ש בזהר{{הערה|כי תצא דף קז}} שאחרי שמתגלגל הרשע ג&quot;פ אין לו תקנה מבואר ב[[של&quot;ה]]{{הערה|(פ' כי תצא בחלק תו&quot;א) בשם מהר&quot;ש אלקב&quot;ץ וז&quot;ל - &quot;ואלה המתגלגלים כאשר לא שבו אל השם בג' פעמים כו' עוד לא יתגלגלו כי אם בחיות ובבהמות טהורות וטמאות הקל קל קודם וז&quot;ש פעמים שלש עם גבר משם והלאה בבהמה ומי שלא ירד לסוף דעת האלקי רשב&quot;י ע&quot;ה חשב שהוא ז&quot;ל הרחיקו והמתבונן בדבריו יבין כי הוא ז&quot;ל הקריב מציאותו&quot; עכ&quot;ל}}ובעשרה מאמרות{{הערה|(ש' תקוני התשובה פ&quot;א) &quot;כתב עם גבר דייקא שלא יבא עוד בגלגול בנ&quot;א עד שילך נע ונד בארץ ואז יתגלגל בדצח&quot;ם או בגלגול שדין ומזיקין כו' והיא תחת מקור החיים וז&quot;ש ונכרתה הנפש ההיא מלפני כו' שנגזר עליהם עונשין אחרים הקשין מהגיהנם ואח&quot;כ הם י&quot;ב חדש בגיהנם ויש תקוה לאחריתו אחר שקבל ענשו כי לא כלו רחמיו על כל בריותיו&quot; עכ&quot;ל}} שהיינו שאינו מתגלגל בבנ&quot;א אבל עדיין יש לו תקנה ע&quot;י גלגול בבהמות וכיו&quot;ב עד שיתוקן.<br /> <br /> ===אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו===<br /> המובא לעיל מיוסד ברובו על מכתב ארוך{{הערה|אג&quot;ק ח&quot;א עמ'קמא-קנג}} מהרבי שמבאר מ&quot;ש בחסידות שכל אחד מישראל יזכה לתחה&quot;מ, שמוכיח במכתב 1)שהדבר אפשרי 2)וגם שרואים מחז&quot;ל שכן יהיה 3)ושמוכרח שיהיה כן 4)ובסוף מתרץ כל המארז&quot;ל שנראים סותרים לזה, והביאור במכתב מיוסד על נצחיות הנשמה, אבל במכתב{{הערה|אגרות קודש ח&quot;ב עמ' עג}} שכתב הרבי שנתיים אח&quot;כ מציין הרבי למכתב הנ&quot;ל ומוסיף{{הערה|בהערה 15}} - &quot;זה עתה ראיתי במדרש תלפיות ענף חלק לעוה&quot;ב בשם ר' בחיי והריקנטי וז&quot;ל מה ששנינו ואלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב פירוש אין להם חלק ידוע בפני עצמן אבל הם נהנים וניזונים מכמה אוצרות של צדקה הגנוזים לאותם שלא זכו&quot;, ויש שלמדו שבמדרש זה רואים שגם הגופים יקומו{{הערה|שהרי בנוגע הנשמה הרי אחרי שמורק בגיהנם הרי הוא בדרגת צדיק (כלשון האריז&quot;ל והמד&quot;ש ועה&quot;מ) ואינו צריך להגיע ל&quot;אוצרות של צדקה&quot;, ועל כרחך שה&quot;אוצרות&quot; הוא עבור הגוף. אבל אין הדבר מוכרח דאפשר שהאוצרות של צדקה הוא עבור אלו שלא הספיקו לטהר הנשמות מכל וכל, או שגם בדרגת צדיק גופא אפשר להעלותם לדרגא נעלית יותר, אבל עפ&quot;י המבואר להלן שעיקר הענין דתחה&quot;מ הוא כשכר לקיום המצוות ששייך להגוף שבזה כל ישראל שוין ד&quot;אפי' פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot; כדלהלן מובן שגם (ובעיקר) הגופים יקומו.}} ועכ&quot;פ מפה רואים אפשריות שגם הגופים יקומו (ושלא יסתור הסיפא ד&quot;אלו שאין להם חלק וכו'&quot;) וכפירוש הפשוט ב&quot;כל ישראל יש להם חלק וכו'&quot; - נשמה בגוף.<br /> <br /> ===גם הגוף יקום===<br /> <br /> הפירוש הפשוט ד&quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב&quot; הוא נשמות בגופים{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמוד 235 הע' 58 ועמוד 252 ועמוד 409 (סוף הערה 71) ובלקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37}} וכן פירשו חלק ממפרשי המשנה{{הערה|לקו&quot;ש חכ&quot;א עמ' 131 הע' 37 (שמציין להמכתב דלעיל (אג&quot;ק ח&quot;א ע' קמא) ולכאורה הכוונה למה שהובא שם מ)עמק המלך בתיקוני תשובה ספ&quot;ג. [וע&quot;ד הרמז אולי כוונתו למ&quot;ש בתחלת פ&quot;ד &quot;(ודוחק גדול) לומר אשר איש כזה שיהי' מן הסוג שאין לו חלק לעוה&quot;ב ולא יפרעו ממנו ולא יתפללו בעדו וכו' לא הי' ולא עתיד להיות, אף שבכמה ענינים ומהם גם כאלו שנתבארו בכתוב ובש&quot;ס באריכות אמרז&quot;ל עליהם שלא היו ואינם עתידים להיות (סנה' עא א)&quot; אשר גם קס&quot;ד בתורה הוא תורה וד&quot;ל}} הטעם &quot;שנאמר ועמך כולם צדיקים . . מעשי ידי להתפאר&quot; שהכפל &quot;נצר מטעי&quot; ו&quot;מעשי ידי&quot; הוא הנשמה והגוף.<br /> <br /> והביאור על פי המבואר שבחירת העצמות הוא דוקא בגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120, ועי' בארוכה ספר השיחות פ' תולדות תשנ&quot;ב (עמוד 117), ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז)}} ולא בהנשמה וזוהי הסיבה שכל ישראל יקומו אפילו כאלו שלא זכו לגן עדן כדלקמן.<br /> <br /> אבל מ&quot;מ יש חסרון בהגוף שהקשר העצמי שלה אינו מתייחס להגוף עצמו אלא מצד העצמות, ולכן כל זמן שלא נתגלה בה ע&quot;י קיום תומ&quot;צ אינו בגילוי בהגוף, משא&quot;כ הקשר של הנשמה הוא קשר גלוי בדוגמת בן שיש לו קשר גלוי עם האב ולכן דוקא בנוגע נש&quot;י אומרים שסוף כל סוף &quot;לא ידח ממנו נדח&quot; ועל פי זה מבאר הרבי{{הערה|לקו&quot;ש חי&quot;ח עמו' 409 הערה 71 ובשוה&quot;ג **}} וז&quot;ל &quot;וע&quot;פ הנ&quot;ל שגילוי הבחירה בהגוף הוא ע&quot;י הנשמה דוקא אולי יש לבאר זה שאלו שאין להם חלק לעוה&quot;ב במשנה שם היינו ש&quot;גופם כלה&quot; והרבי מציין לאג&quot;ק דלעיל{{הערה|אגרת פ&quot;ה ס&quot;דעמוד קמ&quot;ט שמוכיח שם ממאמר אדה&quot;ז ומשער הגלגולים ש&quot;אותן שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב היינו שהגוף שלהם כלה ונאבד אבל הנשמה שהיא נצר מטעי כו' תקום לתחי' בגוף אחר&quot;}} והערה 5 שם{{הערה|&quot;...אבל פשטות הסוגיא בירושלמי משמעותה אשר ירבעם וחבריו גם גופם קם בתחה&quot;מ עיי&quot;ש, ובכל אופן שנפרש דעת הירושלמי הרי הסוגים שמנו חכמים שאין להם חלק לעוה&quot;ב גופם כלה אבל נשמתם קמה בתחה&quot;מ&quot;}}, <br /> <br /> ולבסוף מציין לשיחת ש&quot;פ חוקת (הערות 52 ו58){{הערה|שהודפס כמה שבועות לפני כן, לקו&quot;ש חי&quot;ח שבגוף השיחה מבאר הרבי את המדרש בנוגע מצות פרה אדומה שמשה לא היה יכול להבין איך אפשר להיות טהרה מטומאת מת שמקור הטומאה ממת שנפסק הקשר שלה לנשמה{{הערה|ובפרט לפי המבואר בחסידות שהמיתה אצל יהודי נובע מכך שהנשמה נכרת ממקורה על ידי עבירות (ורק שבזמן הגלות אינו מת מיד) - אגה״ת פ״ד-ו}} ותירץ לו הקב&quot;ה &quot;זאת חוקת התורה&quot; שפעולת הנשמה בהגוף לגלות בחירת העצמות בהגוף (בהיות הנשמה נצחי) בכח התורה (שהוא נצחי) הוא פעולה נצחי ותמידי.}} ששם מבואר להיפך שע&quot;י פעולת הנשמה בהגוף נעשה גם הגוף נצחי{{הערה| ולהעיר מש&quot;ך על התורה (פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות (כ&quot;ה,כ&quot;ג)) &quot;...שכל אותם הגופים שנתגלגלה בהם הנשמה לא יהיו לבטלה כי לא יש גוף שלא נעשה בו מצוה ונהנית ממנה הנשמה א&quot;כ בתחה&quot;מ יקומו כל הגופים כי הנשמה נותנת כח והארה בהם&quot;}}, ומחדש{{הערה|בהערה 52}} ש &quot;על פי זה יש לומר דזה ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; הוא (גם) מצד הגוף&quot;, ומוסיף{{הערה|בהערה 58}} &quot;וראה גם לקו&quot;ש ח&quot;ו{{הערה|עמו' 48}}ובהנסמן שם, שמצד בחירת הקב&quot;ה בהגוף{{הערה|תניא פמ&quot;ט תורת שלום ע' 120}} נעשה הגוף מצ&quot;ע ענין נצחי ודבר משנה הוא &quot;כל ישראל יש להם חלק לעוה&quot;ב נשמות בגופים&quot;&quot;. ע&quot;כ.<br /> <br /> ובכל מקרה{{הערה|בספר המלך במסיבו ח&quot;א ע' עז}} האמונה בתחיית המתים היא לא שהגוף יקום לתחי' אלא שהנשמה תקום לתחי' בגוף אך אינו מוכרח להיות בגוף זה.<br /> <br /> ===נשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים===<br /> הרדב&quot;ז{{הערה|מצודת דוד - טעמי המצוות לרדב&quot;ז ע' קצט.}} וש&quot;ך על התורה{{הערה|פרשת בהר עה&quot;פ והארץ לא תמכר לצמיתות.}} מיוסד על הזהר{{הערה|דלקמן}} כותבים שהנשמה תתחלק לכמה ניצוצות וכמדליק מנר לנר.<br /> <br /> בא' המקורות הזהר{{הערה|ח&quot;א קלא, א.&quot;אינון גופין דאתנטיעו בנשמתא חדא (שהיתה תחילה בגוף אחד ואח&quot;כ באה בגוף שני) מה תהא מנייהו .. אינון גופין דלא זכו וכו', וגופא בתראה דאתנטע ואצלח ונטל שרשי' כדקא יאות יקום&quot;}} מקשה דלכאורה כיון שמדובר בנשמה שמלובש בגוף הרי צריך להיות מהות הנשמה ומהות הנשמה אי אפשר להתחלק (כמו שמצינו{{הערה|בזוהר ח&quot;ג קמד, ב. ועד&quot;ז בב&quot;מ פה, ב: &quot;אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה לי' ולא אתא, א&quot;ל מ&quot;ט נגה לי' למר, א&quot;ל אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי ומגנינא לי' וכן ליצחק וכן ליעקב&quot;}} שאליהו לא הי' יכול לבקר את רשב&quot;י מפני שהי' עסוק להציל את ר' המנונא, אבל ניצוץ ממנו יכול להיות בשני מקומות באותו זמן, כמו שמצינו בברית{{הערה|פרדר&quot;א פכ&quot;ט. וראה זח&quot;א צג, א}} ובליל פסח), ומתרץ שיתלבש בגוף (האחרון) שזיכך ביותר. ויש{{הערה|עי' קדושת לוי ואתחנן עה&quot;פ ושמרת}} שפרשו כפשוטו, אבל רוב{{הערה|מסקנת הקדושת לוי הנ&quot;ל, מגיד מישרים פרשת מקץ ומבאר שכוונת הזהר שעל ידי גוף האחרון יזכו כולם לקום (ומתאים לפסק אדה&quot;ז שכל נשמה ונשמה צריכה להתגלגל כמה עד תשלים תרי&quot;ג מצוות במעשה דיבור ומחשבה), נועם אלימלך משפטים עה&quot;פ כי תקנה, וכן מוכרח לפרש במפרשים דלעיל (מצו&quot;ד ושך עה&quot;ת) תורת שלום (סה&quot;ש ע'211) וזלה&quot;ק (בתרגום מאידיש) &quot;בהגוף שהנשמה פעל בו איזה זיכוך אותו הגוף יעמוד&quot; ועוד}} המפרשים שכל גוף יקום עם חלק הנשמה שהוא בירר כי כל חלק מהנשמה יש לו מהות שלם (ע&quot;ד שמצינו שבתחילת בריאת האדם ה&quot;ה חי רק מחלק ה[[נפש]] של הנשמה בלי הארבע חלקים, שעד&quot;ז בכל מצוה יש חלק שלם ומהות שלם של נשמה שיכול להחיות גוף שלם).<br /> <br /> וכן מפורש ב[[זהר]] במק&quot;א{{הערה|ח&quot;ב ק, א, וז&quot;ל - &quot;ההוא גופא קדמאה דשבק מה אתעביד מני' .. גופא דא אע&quot;ג דלא אשתלים לאתרבאה ולמזכי ולמסגי בעלמא, פקודין אחרנין דאורייתא נטר דלא אתאבידו מני', וכי למגנא הוו .. וקב&quot;ה לא מקפח אגרא דשום בריין דברא כו'&quot;, ועכצ&quot;ל ש&quot;(קב&quot;ה) יתקין כלא ולא יתאביד כלום וכלא יקום&quot;. וראה זח&quot;ג שח, סע&quot;א. תקו&quot;ז תיקון מ' בסופו (פא, א).}} דכיון ד&quot;אין הקב&quot;ה מקפח שכר כל בריה&quot; מוכרח שכל גוף תקום, וכן מבואר בכתבי ה[[אריז&quot;ל]]{{הערה|[[האריז&quot;ל]] בשער הגלגולים הקדמה ד.}} שנשמות שבאו ב[[גלגול]] בעולם הזה כמה פעמים, יקבל כל [[גוף]] את חלק ה[[נשמה]] שתוקן על ידו. אמנם אין הכוונה שלכל אחד יהיה רק &quot;חלק&quot; פרטי, כיוון שכל חלק כלול מכל החלקים. (לדוגמא: אדם שתקן את מידת אהבת ה' בנפשו. יהי' גם ירא מה' אבל בגלל שירא להיפרד מהאהוב וזו הסיבה שיהיה לו גם ידיעת ה' - כי רוצה לדעת על האהוב וכו').<br /> <br /> וביאור כוונת שאלת הזהר: הוא במקרה שבשני הגלגולים עסקו באותו מצוה ובררו אותו חלק של הנשמה, (שזוהי בדוגמת הסיפור דלעיל שאליהו לא היה יכול להתחלק לב' מקומות מכיון שבב' המקומות היה צריך להתעסק באותו מצוה - שימוש ת&quot;ח) באיזה גוף תתלבש אותו חלק של הנשמה, ועל זה ענו בזהר שתתלבש בהגוף שפעל עיקר הזיכוך{{הערה|מניחום אבלים לרש&quot;ג יו&quot;ד אדר תשל&quot;ד, שיחות קודש תשל&quot;ד (בהוספות) ותורת מנחם תשל&quot;ד.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל לעוה&quot;ב מה שאין כן בגן עדן===<br /> <br /> הסיבה לכך שכל ישראל יזכו לתחה&quot;מ משא&quot;כ בג&quot;ע יש כמה תנאים (אפילו ליכנס לג&quot;ע התחתון{{הערה|ד&quot;ה כי ישאלך עטר&quot;ת סה&quot;מ עטר&quot;ת ס&quot;ע שנא ואילך, סה&quot;מ ה'ש&quot;ת ס&quot;ע 44 ואילך. ולהעיר מחגיגה (סו ב) דלולי תפלת ר' מאיר לא הי' אחר נכנס לג&quot;ע לג&quot;ע התחתון.}}) הוא מפני שג&quot;ע הוא שכר עבור לימוד התורה (חלק הנשמה שבתורה) ששייך בעיקר להנשמה{{הערה|ראה תניא פל&quot;ה (מד סע&quot;א ואילך) ושם פל&quot;ז (מט א-ב) ובכ&quot;מ.}} שבאדם, ובנשמה שהוא ענין של גילויים יכול להיות חסרון{{הערה|&quot;ואף שגם שורש הנשמה הוא בהעצמות יש לומר דכיון שאהבת הקב&quot;ה לישראל היא כמו אהבה טבעית (כדלהלן בפנים) לכן לגבי הענין דבחירת העצמות בהגוף הוא דוגמת ענין הגילויים ועצ&quot;ע&quot; - כל ישראל תשל&quot;ג (הע' 33). ועיין להלן בערך ד*כל יזכו לגאולה משא&quot;כ ביצי&quot;מ* שמבאר שאחרי מ&quot;ת שנתחדש לבנ&quot;י ענין &quot;עבד&quot;{{הערה|&quot;אוזן ששמעה בהר סיני עבדי הם וכו&quot; ו&quot;תעבדון את האלקים וגגו'&quot;}} שהבחירה שלנו בה' הוא בחירה עצמית (שלמעלה מרצון טבעי שיש ל&quot;בן&quot;) אי אפשר להתנגד לקשר העצמי (רק באופן זמני כמו ביו&quot;כ אבל ב(גאולה שהוא) ענין כללי לא יועיל) שהרי כל הבחירה נועד בכדי ש&quot;לא ידח ממנו נדח&quot; (ולכן לא יהיה בזה בחירה חפשית, ואולי ע&quot;ד שבדברי הרשות אין בחירה חפשית, ועיין במכתב שכתב הרבי אחרי פטירת אחיו)}}, אבל קיום המצוות שייך להגוף שבזה הוא בחירת העצמות לכן הוא בכל ישראל, כמארז&quot;ל &quot;אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון&quot;, ומפרש בחסידות שהמצוה{{הערה|היינו אפי' מצוה א' לכאו'}} שעושה היהודי ה&quot;ה ממלא את כל מציאותו, ועי&quot;ז יזכה לתחה&quot;מ &quot;ועי&quot;ז יתעלו (אח&quot;כ{{הערה|&quot;לאחרי שתתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות (ע&quot;ד שג&quot;ע הוא הקדמה לתחה&quot;מ שם הע' 46), ועפ&quot;ז יש לבאר הסדר שבכתוב &quot;ועמך כולם צדיקים &quot;, המעלה דישראל; לאח&quot;ז - &quot;לעולם יירשו ארץ&quot;; ולאח&quot;ז עוד מעלה &quot;נצר מטעי גו'&quot; די&quot;ל הביאור בזה שלאחרי שיירשו ארץ ותתגלה להם ההמשכה שהמשיכו ע&quot;י קיום המצוות ועמך כולם צדיקים אז דוקא יוכל להיות הגילוי ד&quot;נצר מטעי גו'&quot; (ד&quot;ה להבין ענין תחה&quot;מ תשמ&quot;ו (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ג עמוד רכא) הע' 19).}}) למדריגה נעלית יותר שתתגלה מעלתן של ישראל מצד עצמם שהם נצר מטעי מעשה ידי להתפאר שהוא למעלה יותר גם מההמשכה שנמשכת ע&quot;י קיום המצוות&quot;{{הערה|ד&quot;ה קומי אורי תשל&quot;ג ס&quot;ו-ז (ספר המאמרים מלוקט (בדפו&quot;ח) ח&quot;ד עמוד רס&quot;ט) ועיין ג&quot;כ כל ישראל תשל&quot;ג (בדפו&quot;ח ח&quot;ג עמוד ריז) דמוסיף &quot;דהגם שחיות הגוף הוא מהנשמה מ&quot;מ שורש הגוף הוא למעלה משורש הנשמה (וכמבואר לעיל בערך [[גם הגוף יקום]] שהאהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד נשמתם בנים אתם להוי' אלקיכם היא כמו אהבה טבעית כביכול ע&quot;ד אהבת אב לבנו היינו ששורש אהבה זו הוא ממדריגה ששייכת שם תפיסת מקום דהנאהב ואינה מעצמותו ממש משא&quot;כ האהבה וההתקשרות דהקב&quot;ה לישראל מצד הגוף שלהם היא לא מצד מעלת הגוף גם לא המעלה דבן מעלה עצמית אלא מצד זה שהקב&quot;ה בחר בהגוף דישראל בבחירה חפשית וכבחירה זו היא מעצמותו) וזה גופא שהנשמה נמשכת להחיות את הגוף הוא מפני העילוי של הגוף מצד שרשו בדוגמת זה שהתורה מפרשת ומבארת המצוות מפני שהמצוות הם למעלה מהתורה&quot;.}}.<br /> <br /> ===כל ישראל יקומו מה שאין כן ביציאת מצרים===<br /> <br /> ביציאת מצרים לא זכו כל ישראל לצאת כמבואר בחז&quot;ל{{הערה|שמות רבה (פ&quot;ג,ו)}} עה&quot;פ &quot;אהיה אשר אהיה&quot; שרק &quot;במרובים{{הערה|אע&quot;פ ש&quot;הללו עובדי ע&quot;ז וכו'&quot;}} אהיה (אמלוך עליהם) בעל כרחם&quot; אבל יחידים שיבחרו לפרוק עולי לא אהי' לאלוקים בעל כרחם, (וכמבואר במדרש{{הערה|שמו&quot;ר (פי&quot;ד, ג) תנחומא וארא יד פרש&quot;י בא (י, כב) וראה מכילתא ר&quot;פ בשלח}}שאותם הרשעים שלא רצו לצאת ממצרים מתו במכת חושך), אבל בגאולה העתידה יצאו גם יחידים וכמפורש בפירוש רש&quot;י על הכתוב &quot;ושב ה' אלקיך גו'&quot; שהכוונה בזה לכאו&quot;א בפרט{{הערה|ובלשון רש&quot;י &quot;אוחז בידיו ממש איש איש . . תלוקטו לאחד אחד בני ישראל&quot;}}{{הערה|מכיון ש&quot;סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן&quot; ונפסק להלכה בהל' ת&quot;ת{{הערה|הל' ת&quot;ת לאדה&quot;ז פ&quot;ד ה&quot;ג}} שכולל כאו&quot;א מישראל}} וכמבואר בחסידות{{הערה|ד&quot;ה והי' ביום ההוא כו' תש&quot;ג (סה&quot;מ אידיש ע' 78) וראה ד&quot;ה הנ&quot;ל בלקו&quot;ת (דרושים לר&quot;ה ס, א)}}על הפסוק &quot;יתקע בשופר גדול ובאו האובדים . . והנדחים&quot; שכולל אפילו אלו שלא ירצו לצאת.<br /> <br /> הסיבה לזה הוא מפני שלפני מ&quot;ת היו בנ&quot;י רק &quot;בנים&quot; (&quot;בני בכורי ישראל&quot;) שב&quot;בן&quot; הרצון שלו לאלקות הוא טבעי ולכן אפשר ע&quot;י בחירה חפשית שלמעלה מרצון הנשמה{{הערה|כי הרי בחירה זו אצל האדם היא מצד זה ש&quot;הן האדם היה כאחד ממנו&quot; דומה להקב&quot;ה, ולכן &quot;אין מי שיעכב על ידו&quot;{{הערה|רמב&quot;ם הל' תשובה}} שאינו מוגדר בשום הגדרות ראה בלקו&quot;ש ח&quot;ד עמו' 1147. 1309.}} להתנגד, (וע&quot;ד{{הערה|ולא ממש שהרי דין זה הוא גם אחרי מ&quot;ת שלפי שעה אפשר להתנגד גם לקשר העצמי ד&quot;עבד&quot;}} שמצינו ביו&quot;כ שאם עבר על עבירה ביו&quot;כ שבבחירתו התנגד ל&quot;עיצומו של יום&quot; אין הקשר עצמי שמתגלה ביו&quot;כ מכפר (אפי' לדעת רבי שאי&quot;צ תשובה) כביאור הרוגוצובי{{הערה|&quot;דאין קטיגור נעשה סניגור&quot;, צפע&quot;נ הל' יבום ס&quot;ד ה&quot;כ בסופו, ועפ&quot;ז מיישב מדוע לא מתרצת הגמרא שם על הקושיא &quot;היכא משכחת לרבי כרת ביוה&quot;כ (אם לא נימא דמודה רבי בכרת דיומא דמשכחת באחטא ויוהכ&quot;פ מכפר שמודה רבי שאינו מכפר (יומא פז,א) אלא ששניהם (בכרת דיומא ואחטא ויוהכ&quot;פ מכפר) טעם אחד להם דאין קטיגור נעשה סניגור. ועד&quot;ז הוא באחטא ואשוב שאין מספיקין בידו לעשות תשובה (יומא פה,ב) &quot;הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא&quot; (אגה&quot;ת פי&quot;א). וזוהי הסיבה שביציאת מצרים אפילו עובדי ע&quot;ז יצאו כיון שהתגלה הקשר ד&quot;אבינו&quot; ש&quot;בין ובין כך בני הם&quot; אבל יהודים שהתנגדו לגילוי ההתקשרות ומיאנו לצאת לא יצאו}}). <br /> <br /> אבל לאחרי מ״ת ש״ובנו בחרת״{{הערה|נוסח ברכה שניה דברכות קר&quot;ש דשחרית &quot;שכשיאמר ובנו בחרת מכל עם ולשון יזכור מ&quot;ת&quot;(שו&quot;ע אדה&quot;ז ס&quot;ס ס&quot;ד)}}(שבחירה אמיתית הוא שמצד רצונו וטבעו כביכול אין שום סיבה לבחור א' יותר מהשני ולכן מושרש בהעצם ממש) שעל ידי זה נשתרש בנש&quot;י ש(בפמנימיות) יש להם (לא רק רצון לאלקות כ&quot;בנים למקום&quot;) אלא גם תכונה של &quot;עבדים&quot;{{הערה|&quot;אזן ששמעה על הר סיני כי לי בנ&quot;י עבדים וכו'&quot;, &quot;בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו'&quot;}} נעשה הקשר שלנו להקב״ה כ״עבד״ ש״הוא מצ״ע ובכח עצמו מתקשר כו׳״{{הערה|ד&quot;ה ומקנה רב בתחלתו (עמ' שח-ט, ועמ' שיט). ולהעיר מהמבואר בד&quot;ה מרגלא בפומי' דרבא תשמ&quot;א בהמעלה דקב&quot;ע (של ה&quot;עבד&quot;) על רעותא דלבא (של ה&quot;בן&quot;) &quot;דרעו&quot;ד הוא רצון האדם וגם כשהרצון שלו הוא בביטול שאינו רוצה לעצמו כלל וכל רצונו הוא שיושלם רצון הקב&quot;ה מ&quot;מ גם רצון זה הוא הרצון של האדם - מציאות, והעבודה דקבלת עול שמקבל עליו לקיים ציווי השם גם כשהציווי הוא כנגד רצונו בדוגמת עבד שעבד הוא מוכרח לקיים רצון האדון הוא לא מצד המציאות רצון שלו אלא מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; שעפ&quot;ז אולי י&quot;ל עוד ביאור למה לע&quot;ל כולם יצאו שהוא לא רק מצד תכונת ה&quot;עבד&quot; שיש בנו (שהוא קשר יותר עמוק), אלא מפני שלא יהיה לנו בחירה כבן שיכול להתנגד אלא כ&quot;עבד&quot; ש&quot;מוכרח לקיים רצון אדונו . . מצד עול מלכות שמים המוטל עליו&quot; ויל&quot;ע אם יש לביאור כזה מקור מהרבי.}} שעי״ז נעשה הרצון (הפנימי) לאלקות גם מצד העצם (-כח הבחירה) וכיון שהקשר הוא מצד העצם לכן סוכ״ס יתגלה (עכ״פ בענינים כלליים{{הערה|דמה שבנוגע ליוה&quot;כ אפשר לו לנגד להתקשרות זו (אפי' אחר מ&quot;ת) זהו רק לפי שעה וע&quot;ז ניתנה לו הבחירה אבל בנוגע ללעתיד לבא הרי זהו כל ענין הבחירה שנתחדש לאחר מ&quot;ת שסו&quot;ס לא יודח ממנו נדח (וראה גם תורת שלום שיחת פורים העת&quot;ר (עמוד 220) ובהערה 4 שם).}} כגון כש״יתקע בשופר גדול״ דלע״ל){{הערה|לקוטי שיחות חי&quot;א (שמות שיחה א)}}{{הערה|ועי' בשיחת ראה תשכ״ב (מודפס בהוספות לקו״ש ח״ד עמ׳ 1339-42) שענין הבחירה ניתן להאדם כדי שהעליות בעבודת ה׳ יהיו בעבודתו ולכן אפשר להיות רצון בלעו״ז עד מס״נ, וכן למעלה שנתינת כח לרע גם בדרגא הכי גבוה ורק שמצד בחירה חפשית דעצמות ממש - &quot;ואוהב את יעקב&quot; וע״י שהאדם בוחר ג״כ בטוב מתגלה בו בחירת העצמות בגוף ועי&quot;ז בנשמה.<br /> היינו שבחי&quot;א הוא 1. הבחירה של ה' שעי&quot;ז נשתרש בנש&quot;י תכונה של &quot;עבדים&quot; 2. פעולת הרצון רק בנשמה, 3. שמצד רצון זה *סוכ&quot;ס* לא ידח.<br /> ובח&quot;ד הוא 1. הבחירה שלנו בפועל ממש, 2. מגלה בחירת העצמות (שהוא בעיקר בהגוף כמבואר במק&quot;א). (ומבאר שם הטעם - &quot;כי בשביל אפשריות הבחירה נתן הקב&quot;ה רשות להסטרא אחרא להגביה עצמה כנגד כל המדריגות שבקדושה גם נגד דרגת &quot;אנכי&quot; אלא דמכיון שהתוקף שבה אינה מצד עצמה ורק בכדי לעורר את האדם הרי ע&quot;י בחירת האדם היא מתבטלת עד שאין לה שום מציאות כלל&quot;).}}.<br /> <br /> ===[[אומות העולם]]===<br /> <br /> בסנהדרין{{הערה|צ,א ובגמ' קה,א}} יש סתם משנה כדעת ר' יהושע שכל הגוים שאינם &quot;שכיחי אלוקים&quot; (היינו [[חסידי אומות העולם]]) יקומו לתחיה.<br /> וכן נפסק להלכה{{הערה|[[רמב&quot;ם]] הל' תשובה פ&quot;ג ה&quot;ה (והל' מלכים פ&quot;ח הי&quot;א ומוסיף שם &quot;והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה כהן הקכ&quot;ה בתורה&quot;}} &quot;חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא&quot;{{הערה|אבל ישנם מקורות שלא יזכו לתחה&quot;מ (מצו&quot;ד דניאל יב,ה) ומבואר בזה{{הערה|הדרך לתשובה (לר&quot;מ שטרנבוך) ע' לד ועוד}}. שיהיה חילוק בדרגת הגילוי וכיו&quot;ב.}} ומבואר ב[[חסידות]]{{הערה|מחר חודש תשכ&quot;ח (מלוקט ה) ס&quot;ו וס&quot;י}} שחלק{{הערה|ומ&quot;מ מקדים &quot;אלוקים יחננו&quot; לפני &quot;תשפוט עמים&quot; &quot;שעיקר הענין דיה&quot;מ הוא שאז יושפע שפע (בגו&quot;ר) לישראל אלא ששלימות השפע לישראל הוא ע&quot;י שיתקדש שמו בעולם&quot; {לשון המאמר שם)}} מהגילויים דלע&quot;ל תלוי דוקא בבירור האומות{{הערה|&quot;כי תשפוט עמים מישור&quot;(=ביושר) שלכן מקדים &quot;מזמור&quot; (ד[[מלאכים]] שרש האומות) לפני &quot;שיר&quot; (ד[[בנ&quot;י (בני ישראל)|בנ&quot;י]])}} שיהיה לע&quot;ל.<br /> <br /> ==יום הדין אחר תחיית המתים==<br /> <br /> שלש דעות בענין זה:<br /> <br /> א) אחר תחיית המתים יהיה יום הדין הגדול שבו כל האדם נדון כפי מעשיו{{הערה|1=[[רמב&quot;ן]] בספר הגמול ועוד.}}. ב) כל אדם נשפט תיכף למיתתו ואין מקום למשפט נוסף אחר התחיה. ומה שנמצא<br /> בכמה מקומות הבטוי יום הדין בזמן דלאחר התחיה - פירושו יום עונש ונקמה{{הערה|מהר&quot;י אברבנאל בספר מעיני הישועה מעין ח' תמר ז'.}}. - ג) דעת [[האריז&quot;ל]], וז&quot;ל: ואם תאמר מאחר שעברו על ה[[נשמה]] הזאת יום הכפורים ויסורים ממרקים כו' ואחר כך גלגולים, למה לה לחזור ולהיות נדמית ביום הדין הגדול, ויש לומר כי יום הדין הגדול אינו אלא לאומות העולם{{הערה|עכ&quot;ל, הובא בספר נשמת חיים מאמר א' פי&quot;ז.}}. ומוסיף על זה בספר נשמת חיים{{הערה|שם.}} זה: ואם תאמר ומה יהיה מאלו שימותו קרוב לתחיה ועדיין על ידי גלגולים או [[יסורים]] לא קבלו עונשן כו', אשיב שהדין נותן שתחת הזמן הארוך של משפטן יקבלו עונש כל כך עצום ומופלג בזמן קצר שיהיה איכות העונש תחת כמות הזמן, כדי שיזכו לחיי העולם הבא, והדברים האלו הם סתומים וחתומים וברוך היודע. עכ&quot;ל{{הערה|בס' נשמת חיים שם האריך בראיות שהובאו לכל דעה מהנ&quot;ל וסתירתן (תוכן דבריו הובא במדרש תלפיות ענף יום הדין).}}.<br /> <br /> ==תוכנה ותכליתה של זמן התחייה==<br /> ===עיקר השכר ותכלית הבריאה===<br /> {{להשלים|1. המבואר בהג&quot;ה בתניא שתכלית השכר הוא באלף השביעי. 2.להוסיף מ&quot;מ מורחבים יותר בתורתו של אדמו&quot;ר הזקן אודות הפסק כהרמב&quot;ן (כמדומה מאמר בתו&quot;א). 3. משמעות ומקור לכך שתורת החסיות &quot;פסקה&quot; כהרמב&quot;ן. 4.לחפש הרחבה אודות מצב העולם וזיכוכו ואם יש להוסיף פסקה או אפילו פרק.}}<br /> תחיית המתים הוא זמן קבלת השכר על עבודת האדם בעולם. על הפסוק{{הערה|דברים ז, יא.}}: &quot;אשר אנכי מצווך היום לעשותם&quot; דרשו חז&quot;ל{{הערה|מדרש תנחומא בראשית א, תלמוד בבלי עירובין כב, א, הובא בפרש&quot;י על הפסוק}}: &quot;היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם&quot;. נחלקו הרמב&quot;ן והרמב&quot;ם בייעוד זה, האם תכלית השכר יהיה בגן עדן או בזמן התחייה, בעוד [[הרמב&quot;ם]] טוען{{הערה|משנה תורה, הלכות תשובה פרקים ח-ט.}} שתכלית השכר היא לנשמות ללא גופים, ועיקרו בגן עדן. טוען לעומתו הרמב&quot;ן שעיקר השכר הוא לאחרי שיחיו המתים לנפש בגוף{{הערה|שער הגמול קרוב לסופו.}}. תורת החסידות מכריעה ופוסקת כדעת הרמב&quot;ן שעל אף שב'מחר' הכוונה הן ל[[גן עדן]] והן לזמן שלאחרי תחיית המתים. עיקר קבלת השכר היא בזמן התחייה{{הערה|שם=לקות|לקוטי תורה שלח מו, ד.}}.<br /> <br /> תחיית המתים הוא הזמן בו יגיע העולם לתכלית שלמותו. באותה התקופה תושלם מטרת הבריאה, שהיא כדברי המדרש{{הערה|מדרש תנחומא, נשא, טז.}}: &quot;לעשות לו יתברך [[דירה בתחתונים]]&quot;. לפי שיגיעו העולם והנבראים לדרגה נעלית. יהיו [[כלים]] לגילוי אלוקי, (זיכוך הנבראים ב[[עולם העשייה]] יהיה ככלים ד[[אצילות]], שהם אלקות ממש{{הערה|[http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/783.htm המשך תערב חלק ב, עמוד תשפ&quot;ג].}}.) ודרגת האלוקות שתאיר בעולם תהיה דרגה הכי נעלית{{הערה|תניא, פרק לו.}}.<br /> <br /> שני העניינים האמורים משלימים זו את זו. לפי ששלמות השכר היא הדבקות בבורא העולם שהוא תכלית השלמות. וענין זה גופא נשלם בעת ובזמן התחייה כשיושלם מטרת הבריאה שתהיה &quot;דירה בתחתונים&quot;{{הערה|שם=אגרת}}.<br /> <br /> ===גילוי אלוקות: דרגתו ואופנו===<br /> ===דרגתו===<br /> {{להשלים|1.שייכות התואר &quot;ואין דומה לך מושיענו לתחיית המתים&quot;.}}<br /> בזמן התחייה יתגלה גילוי אלוקי מ[[עצמות ומהות|עצמות אין סוף]] כמו שהוא ללא שום הסתר ולבוש{{הערה|תניא פרק לו.}}. על גילוי זה נאמר:{{הערה|ישעיה ל, כ.}} &quot;וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ&quot; ופירש רש&quot;י: &quot;לא יתכסה ממך בכנף בגדיו כלומר לא יסתיר ממך פניו&quot;, הפלאת הגילוי לעתיד היא שלבד ההפלאה שכל הדברים המעלימים יבטלו, גם הגילוי עצמו שרשו יהיה בעצמות ממש שלמעלה מגדר 'גילוי' ו'אור'.<br /> <br /> המושגים 'עצם' ו'גילוי' מבטאים שני דרגות שמחד גיסא שייכים זה לזה אולם מאידך גיסא רחוקים זה מזה. ה'עצם' הוא הדבר כפי שהוא מאיר ונרגש לעצמו, לעומת המושג גילוי שהוא ההתגלות של הדבר אל מציאות אחרת שמחוץ לעצם אישיותו. ולכן הגילוי הוא דרגה פחותה יותר ואינו העצם עצמו אלא רק התפשטות שלו. להמחשת ההבדל מביאה תורת החסידות [[משל]] מ[[כוחות הנפש]], שלמרות שהכוחות כולם הם כוחות הנפש, יש בהם חילוקי דרגות, וישנם כוחות שפחות מבטאים את פשטותה של הנפש, וישנם כוחות קרובים ועצמיים יותר. (ולדוגמה: החילוק בין הכוחות המתלבשים באברים פרטיים, ובין הכוחות שאינם מתלבשים - ככוח ה[[רצון]] שמאיר בכל הגוף, והוא משום שהוא כח שמבטא את עצם הנפש). אולם עצם הנפש עצמה נעלית מכל הכוחות והיא עצמה לעולם אינה מתגלית כפי שהיא במהותה ועצמותה בכוחות, משום שהיא עצם רוחני מופשט מכל תואר והגדרה{{הערה|שם=אגרת}}{{הערה|ביאורי הרי&quot;כ על התניא מובא ביאור ממלך שאל העם מתגלה רק כוחותיו ומעלותיו אולם הוא עצמו נעלה מזה.}}.<br /> <br /> ולפי שהגילוי יהיה מ[[עצמות]] אין סוף עצמו שאינו מוגבל כלל, המשכתו לא תהיה מצד עבודת הנבראים אלא כהמשכה וגילוי מלמעלה למטה מצד [[הקב&quot;ה]] בלבד, (והנבראים לא יהיו כלים להמשכה זו מצד עצמם). וזו מעלת הגילוי של תחיית המתים על הגילויים שיהיו קודם לכן, אפילו הגילויים הנעלים ביותר שיהיו ב[[ימות המשיח]], על אף שיתגלה אז [[אור אין סוף]] בדרגתו הנעלית ביותר, והוא גילוי שאינו מוגבל, סוף סוף גם גילויים אלו הם בגדר [[אור]] וגילוי, וממילא יש להם שייכות אל הנבראים ונמשכים על ידי עבודתם{{הערה|שם=תערב ב|המשך תער&quot;ב חלק ב [http://www.chabadlibrary.org/books/maharshab/terav/2/17/779.htm עמוד תשע&quot;ט ואילך].}}.<br /> <br /> ===אופנו===<br /> <br /> תחיית המתים יהיה על ידי טל תחיה{{הערה|שבת (פח,ב)}} כמארז&quot;ל{{הערה|כתובות (יא,א)}} כל העוסק בתורה טל תורה מחייהו&quot; שזוהי דרגא נעלית באא&quot;ס, שהוא יתן לנו כח לקבל הגילויים דלעתיד לבוא.{{הערה| תניא פל&quot;ו}}.<br /> <br /> ===גילוי תענוגו של הקב&quot;ה===<br /> {{ערך מורחב|עולם הבא}}<br /> ה[[עולם הבא]], יהיה אחר שיחיו המתים, ואין בו לא אכילה ולא שתיה ולא [[פריה ורביה]] ולא משא ומתן ולא [[קנאה]] ולא [[שנאה]] ולא תחרות אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מ[[זיו השכינה]]{{הערה|[[מסכת ברכות|ברכות]] יז, א.}} ואינן חוזרים לעפרם{{הערה|סנהדרין צב, א.}} וקיימים לעולמים.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[חיים נצחיים (בלע המוות)]]<br /> *[[עולם הבא]]<br /> <br /> == קישורים חיצוניים ==<br /> * הרב סעדיה גאון (הרס&quot;ג), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/kapah/7-2.htm האמונות והדעות, מאמר שביעי]''', תרגם: ר&quot;י קאפח. הוצאת המכון למחקר סורא ירושלים, נוי יורק, (תש&quot;ל) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה בן מימון (הרמב&quot;ם), '''[http://www.daat.ac.il/daat/mahshevt/mekorot/thiyat-2.htm אגרת תחיית המתים]''', ליפסיה (1860) באתר 'דעת'.<br /> * הרב משה טראני (המבי&quot;ט), '''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14113&amp;st=&amp;pgnum=258 בית אלוקים, פרק נג ואילך]''', ורשה, (תרל&quot;ב).<br /> ====חסידות====<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/1/85 אגרות קודש חלק א', אגרת פ&quot;ה]''' - כל אחד מישראל יזכה לתחיית המתים<br /> *הרבי, '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/200 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר']''' - ביאור ענין תחיית המתים ופרטיו<br /> *[[הרבי]], '''[http://chabadlibrary.org/books/admur/ig/2/209 אגרות קודש חלק ב', אגרת ר&quot;ט]''' - פרטים נוספים בתחיית המתים<br /> <br /> ;מאמרים באתר {{חב&quot;ד בישראל}}<br /> *'''[http://chabad.co.il/?template=article&amp;topic=75&amp;article=384 כל מה שרצית לדעת על תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6193 בניית המקדש, קיבוץ גלויות, תחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3350 תחייה ניסית ותחייה טבעית]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6264 ההתעלות שבחזרת הנשמות לגופים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5810 בין הגוף לנשמה בתחיית המתים]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6107 תחיית המתים - גם לגויים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6079 האם כל ישראל יקומו בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=6369 מראם של הקמים לתחיה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3852 אלמנה שנישאת בשנית - למי תחזור בתחיית המתים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=3318 הכוהנים שיקומו לתחייה - ישארו כוהנים?]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=5763 מצוות פרו ורבו לאחר התחייה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1785 הנישואין בתקופת הגאולה]'''<br /> *'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&amp;topic=105&amp;article=1828 כיבוד הורים בתחיית המתים]'''<br /> <br /> ;כתבות באתר {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach כל הכתבות בנושא גאולה ומשיח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/geula_goals/22291.htm המוות - תאריך התפוגה] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/geula_moshiach/study/22981.htm אלוקים לא מחפש שימותו עליו] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/news/about_hageula/23706.htm הסטטיסטיקה שלא רואה ממטר, בקרוב תיתן לכולנו חיי נצח] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> * [https://www.hageula.com/vid/malkeinu/16955.htm י&quot;ב סיון / שיחת קודש • &quot;ומשה ואהרן עמהם&quot;] באתר הגאולה {{הגאולה}}<br /> *הרב סענדי ולישאנסקי, '''[https://chabad.info/video/beis-medrash-video/classes/724663/ מהותה של תחיית המתים • ענינו של משיח]''' {{וידפו}} מר חשוון ה'תשפ&quot;ב<br /> *הרב מנחם מענדל הראל, בסדרת מאמרים באתר חב&quot;ד אינפו: [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68511 מי יקום בתחיית המתים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68658 האם ימותו שוב לאחר התחיה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=68861 עולם הבא בשיטת הרמב&quot;ם: נשמה ללא גוף] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69081 שיטת הרמב&quot;ן בנושא גן עדן ועולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69397 הכרעת תורת החסידות בנוגע לעולם הבא] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69529 כיצד תספיק הארץ לכל הקמים בתחייה?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=69976 האם המתים יקומו חולים או בריאים?] {{*}} [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&amp;url=article&amp;id=70950 קיום המצוות של הקמים בתחיית המתים] {{אינפו}} ה'תשע&quot;ב<br /> <br /> {{אבלות וימי זכרון}}<br /> {{גאולה ומשיח}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:לעתיד לבוא]]<br /> [[קטגוריה:יעודי הגאולה]]<br /> [[קטגוריה:י&quot;ג עיקרי האמונה]]</div>

לענ"ד לוי מאן