https://chabadpedia.co.il/api.php?action=feedcontributions&feedformat=atom&user=%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9 2026-04-17T20:22:41Z תרומות המשתמש MediaWiki 1.43.1 https://chabadpedia.co.il/index.php?title=1_(%D7%9E%D7%A1%D7%A4%D7%A8)&diff=292866 2017-05-10T20:03:43Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>המספר '''אחד''' מורה על האחדות, היינו שאין מציאות שניה המחולקת. והיא אחדות מושלמת ופשוטה (היינו שאיננה מורכבת מב' דברים).<br /> <br /> האחד בשונה מ[[יחיד]] מורה על כך שאפילו שכבר נברא העולם, שבעת הרקיעים והארץ הרמוזים באות ח' וארבע רוחות השמים הרמוזים באות ד', עדיין [[הקב&quot;ה]] אחד כפי שהיה קודם שנברא כיון שמציאות העולם בטלה ואפסית לגביו.<br /> <br /> {{ערך מורחב|ערכים=[[אחדות ה']] · [[אחדות פשוטה]] · [[אין עוד מלבדו]] · [[הוי' הוא האלקים]]}}<br /> <br /> {{מספרים}}<br /> [[קטגוריה:מספרים]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=292865 2017-05-10T19:58:12Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[ליובאוויטש]] תעשה הכל כדי ש[[חב&quot;דפדיה]] תתמלא בתוכן איכותי ואותנטי.</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=292864 2017-05-10T19:57:46Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[ליובאוויטש]] תעשה הכל כדי ש[[חב&quot;דפדיה]] תתמלא בתוכן איכותי ואותנטי.<br /> <br /> | style=&quot;font-size: 9pt; padding: 4pt; line-height: 1.25em; color: #000000;&quot; | משתמש זה הינו [[חסידי חב&quot;ד ליובאוויטש צפת (גדולה)|צפתי]] גאה!<br /> |}&lt;/div&gt;&lt;noinclude&gt;[[קטגוריה:תיבות משתמש|צפתי גאה]]&lt;/noinclude&gt;</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8&diff=269836 2016-10-26T20:12:44Z

<p>ליובאוויטש: /* תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת */</p> <hr /> <div>[[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מאזין לתקיעת שופר ב[[זאל הקטן]] של [[770]]]]<br /> '''תקיעת שופר''' הוא קול [[פשוט]], ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים ומבטא את קולו הפשוט של כל [[יהודי]], הבוקע מ[[פנימיות]] [[לב|ליבו]] ופונה לקדוש ברוך הוא כ[[בן]] ל[[אב]]יו בכל המצטרך ובפרט ב[[חודש אלול]] - [[חודש]] ה[[רחמים]] וה[[סליחות]]. תקיעת השופר גבוהה מ[[דיבור]], שמגיע רק מ[[חיצוניות]] ה[[אדם]].<br /> <br /> ==ענינה==<br /> [[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]]<br /> ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת &quot;אני הוי&quot;ה לא שיניתי&quot;, שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר.<br /> <br /> שופר נעשה מקרן של [[בהמה]] דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י&quot;ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם.<br /> <br /> על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ו[[רצון העליון]] שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה.<br /> <br /> זה הוא הטעם שהשופר תוקעין אותו מפיו הקצר והקול יוצא ומתרחב ויוצא בסופו במקום הרחב. כנאמר &quot;מן המצר קראתי יה ענני במרחב י-ה&quot;, פירוש מן המצר מקום צר שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה שהוא למעלה מכל ההשגות, והוא ענין שופר שפרו מעשיכם ממשיך תענוג. אבל בעצמו הוא קול פשוט מקור התענוגים, &quot;כי עמך מקור חיים&quot; כתיב, בחינת עמך בטל ונכלל באוא&quot;ס ב&quot;ה ממש, ומשם &quot;קראתי י-ה&quot; יו&quot;ד עלאה בחינת [[חכמה]] וה' עלאה [[בינ]]ה היא רחובות הנהר הרחבת הדעת בהתבוננות כו'.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&amp;search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ב]}}.<br /> <br /> ==תקיעה שברים תרועה==<br /> תקיעת השופר מתחלקת לתקיעה שברים ותרועה. וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון &quot;תרועם בשבט ברזל&quot;.<br /> <br /> ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת==<br /> ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב&quot;ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה {{הערה|2 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי&quot;ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו.<br /> <br /> ==בעל תוקע==<br /> התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[תקיעת שופר (מנהגים)]]<br /> <br /> ==קישורים חיצונים==<br /> *'''[http://chabad.info/video/rebbe/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8/ כיצד הגיב הרבי ליהודי שהעניק לו שופר?]''' {{וידפו|}}<br /> *[http://old2.ih.www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=48168 תקיעת שופר להתלמד]{{וידאו}}<br /> *[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=2557 נשיא האיחוד האירופאי, מר ג'רי בוזק, תוקע בשופר ([[אלול]] תשע&quot;א)]{{וידאו}}<br /> *'''[http://www.col.org.il/files/0.85089848984_9918211.pdf יודעי תרועה]''' סקירת מעמדי התקיעות במחיצת הרבי {{PDF}} בתוך קובץ בהוצאת [[ועד תלמידי התמימים העולמי]], תשרי תשע&quot;ו<br /> <br /> {{מצוות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:ראש השנה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8&diff=269835 2016-10-26T20:11:16Z

<p>ליובאוויטש: /* תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת */</p> <hr /> <div>[[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מאזין לתקיעת שופר ב[[זאל הקטן]] של [[770]]]]<br /> '''תקיעת שופר''' הוא קול [[פשוט]], ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים ומבטא את קולו הפשוט של כל [[יהודי]], הבוקע מ[[פנימיות]] [[לב|ליבו]] ופונה לקדוש ברוך הוא כ[[בן]] ל[[אב]]יו בכל המצטרך ובפרט ב[[חודש אלול]] - [[חודש]] ה[[רחמים]] וה[[סליחות]]. תקיעת השופר גבוהה מ[[דיבור]], שמגיע רק מ[[חיצוניות]] ה[[אדם]].<br /> <br /> ==ענינה==<br /> [[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]]<br /> ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת &quot;אני הוי&quot;ה לא שיניתי&quot;, שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר.<br /> <br /> שופר נעשה מקרן של [[בהמה]] דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י&quot;ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם.<br /> <br /> על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ו[[רצון העליון]] שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה.<br /> <br /> זה הוא הטעם שהשופר תוקעין אותו מפיו הקצר והקול יוצא ומתרחב ויוצא בסופו במקום הרחב. כנאמר &quot;מן המצר קראתי יה ענני במרחב י-ה&quot;, פירוש מן המצר מקום צר שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה שהוא למעלה מכל ההשגות, והוא ענין שופר שפרו מעשיכם ממשיך תענוג. אבל בעצמו הוא קול פשוט מקור התענוגים, &quot;כי עמך מקור חיים&quot; כתיב, בחינת עמך בטל ונכלל באוא&quot;ס ב&quot;ה ממש, ומשם &quot;קראתי י-ה&quot; יו&quot;ד עלאה בחינת [[חכמה]] וה' עלאה [[בינ]]ה היא רחובות הנהר הרחבת הדעת בהתבוננות כו'.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&amp;search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ב]}}.<br /> <br /> ==תקיעה שברים תרועה==<br /> תקיעת השופר מתחלקת לתקיעה שברים ותרועה. וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון &quot;תרועם בשבט ברזל&quot;.<br /> <br /> ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת==<br /> ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב&quot;ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה {{לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 52}} שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי&quot;ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו.<br /> <br /> ==בעל תוקע==<br /> התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[תקיעת שופר (מנהגים)]]<br /> <br /> ==קישורים חיצונים==<br /> *'''[http://chabad.info/video/rebbe/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8/ כיצד הגיב הרבי ליהודי שהעניק לו שופר?]''' {{וידפו|}}<br /> *[http://old2.ih.www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=48168 תקיעת שופר להתלמד]{{וידאו}}<br /> *[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=2557 נשיא האיחוד האירופאי, מר ג'רי בוזק, תוקע בשופר ([[אלול]] תשע&quot;א)]{{וידאו}}<br /> *'''[http://www.col.org.il/files/0.85089848984_9918211.pdf יודעי תרועה]''' סקירת מעמדי התקיעות במחיצת הרבי {{PDF}} בתוך קובץ בהוצאת [[ועד תלמידי התמימים העולמי]], תשרי תשע&quot;ו<br /> <br /> {{מצוות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:ראש השנה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%A7%D7%99%D7%A2%D7%AA_%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8&diff=269834 2016-10-26T20:09:48Z

<p>ליובאוויטש: /* תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת */</p> <hr /> <div>[[קובץ:תקיעת שופר 770.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מאזין לתקיעת שופר ב[[זאל הקטן]] של [[770]]]]<br /> '''תקיעת שופר''' הוא קול [[פשוט]], ללא גוונים מיוחדים ומקצועיים ומבטא את קולו הפשוט של כל [[יהודי]], הבוקע מ[[פנימיות]] [[לב|ליבו]] ופונה לקדוש ברוך הוא כ[[בן]] ל[[אב]]יו בכל המצטרך ובפרט ב[[חודש אלול]] - [[חודש]] ה[[רחמים]] וה[[סליחות]]. תקיעת השופר גבוהה מ[[דיבור]], שמגיע רק מ[[חיצוניות]] ה[[אדם]].<br /> <br /> ==ענינה==<br /> [[קובץ:שופר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|שופר]]<br /> ענין תקיעה הוא קול פשוט היוצא מהבל הלב מפנימיותו. קול זה הוא צעקת הלב, הגבוה הרבה יותר מן ה[[חכמה]] שהיא מקור ה[[דיבור]]. שענין ה[[צעקה]] של חיצוניות הלב הוא אהבה לה' הנולדת מן ה[[התבוננות]] בהתהוות העולמות מאין ליש, והיא בחינת העבודה של ה[[מלאכים]]. ואהבה זו היא בחיצוניות הלב ולכן מתלבשת בבחינת התחלקות של תיבות ואותיות. אבל ה[[צעקה]] מפנימיות הלב מבחינת &quot;אני הוי&quot;ה לא שיניתי&quot;, שכל העולמות אינם תופסים כלל מקום אצלו. ואהבה זו של פנימיות הלב היא שלא על פי טעם ודעת, ואינה נתפשת בהתחלקות, והיא בחינת תקיעת השופר.<br /> <br /> שופר נעשה מקרן של [[בהמה]] דווקא, ששרשה הוא גבוה למעלה למעלה ממדרגות [[אדם]] אלא שנפלה מטה מטה. ועל ידי תקיעת השופר נמשכים [[י&quot;ג מידות הרחמים]], וזה אפשר על ידי קול השופר דווקא, ולא קול אדם.<br /> <br /> על ידי תקיעת השופר נמשך מבחינת פנימיות [[עונג]] ו[[רצון]] העליון שלמעלה מעלה מבחינת [[חכמה]]. שבחינת [[עונג]] העליון ו[[רצון העליון]] שלמעלה מסדר השתלשלות יהיה בחינת גילוי להיות גילוי מלכותו למטה.<br /> <br /> זה הוא הטעם שהשופר תוקעין אותו מפיו הקצר והקול יוצא ומתרחב ויוצא בסופו במקום הרחב. כנאמר &quot;מן המצר קראתי יה ענני במרחב י-ה&quot;, פירוש מן המצר מקום צר שאינו מושג ולית מחשבה תפיסא ביה שהוא למעלה מכל ההשגות, והוא ענין שופר שפרו מעשיכם ממשיך תענוג. אבל בעצמו הוא קול פשוט מקור התענוגים, &quot;כי עמך מקור חיים&quot; כתיב, בחינת עמך בטל ונכלל באוא&quot;ס ב&quot;ה ממש, ומשם &quot;קראתי י-ה&quot; יו&quot;ד עלאה בחינת [[חכמה]] וה' עלאה [[בינ]]ה היא רחובות הנהר הרחבת הדעת בהתבוננות כו'.{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/toraor/16/74b&amp;search=%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8 תורה אור יתרו עד, ב]}}.<br /> <br /> ==תקיעה שברים תרועה==<br /> תקיעת השופר מתחלקת לתקיעה שברים ותרועה. וענין תקיעה הוא בחינת התשוקה ברעותא דליבא, וענין השברים הוא כמו שנאמר בגמרא גנוחי גנח וילולי יליל, שהוא ענין הבכייה. ולכן נקרא בשם שברים תרועה, שעל ידם מתיש ומשבר כח הקליפות והסטרא אחרא, ותרועה היא מלשון &quot;תרועם בשבט ברזל&quot;.<br /> <br /> ==תקיעת שופר בראש השנה שחל בשבת==<br /> ב[[ראש השנה]] שחל ב[[שבת]] אין תוקעים בשופר. והטעם לכך על פי [[נגלה]] הוא מטעם גזירה דרבא, שמא יטלטלו להתלמד בו. ומבואר על כך ב[[חסידות]] שמוכרחים לומר שהאור האלוקי של מצות תקיעת השופר נמשך בשבת מאליו ולכן לא זקוקים אז לתקיעת שופר, שאם לא כן איך יש כוח ביד [[חכמים]] לעקור [[מצוה]] מן ה[[תורה]]. הסיבה לכך שזה נמשך מאליו כיוון שבתקיעת שופר הוא מלשון שופרא בארמית שכוונתו תענוג, וזאת כיוון שבתקיעת השופר מתחדש התענוג של הקב&quot;ה בבריאת העולם. וכך גם בשבת יש המשכה של התענוג האלוקי בעולמות.[[הרבי]] מוסיף על ביאור זה שהיות והעולם נברא מלכתחילה בשביל התורה וישראל לכן לא ייתכן שקביעות הזמן בבריאה או כל דבר אחר שמשמש חלק מהבריאה יפריע לעם ישראל לקיים מצוות ולכן חייבים לומר שזה קיים אז גם בלי המעשה עצמו. תקיעת השופר ב[[בית המקדש]] הייתה מתבצעת גם כאשר ראש השנה היה חל בשבת והסיבה לזה בנגלה היא כיוון שבית דין יישמרו שלא יתחלל השבת (כך גם היה נהוג בבית דינו של הרי&quot;ף). הסיבה לזה על פי חסידות כיוון שבתקיעת שופר בבית המקדש הייתה נמשכת דרגה גבוהה מאוד של התענוג שאינה נמשכת על ידי שבת, ולכן היו מוכרחים לתקוע בשופר כדי להמשיך דרגה זו.<br /> <br /> ==בעל תוקע==<br /> התוקע בשופר נקרא בשם 'בעל תוקע', ומשתדלים שיהיה [[יראת שמים|ירא שמים]], ומקובל על הציבור כולו.<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[תקיעת שופר (מנהגים)]]<br /> <br /> ==קישורים חיצונים==<br /> *'''[http://chabad.info/video/rebbe/%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%99%D7%95%D7%9D/%D7%9B%D7%99%D7%A6%D7%93-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%91-%D7%94%D7%A8%D7%91%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99-%D7%A9%D7%94%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%A7-%D7%9C%D7%95-%D7%A9%D7%95%D7%A4%D7%A8/ כיצד הגיב הרבי ליהודי שהעניק לו שופר?]''' {{וידפו|}}<br /> *[http://old2.ih.www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=48168 תקיעת שופר להתלמד]{{וידאו}}<br /> *[http://chabad.info/newvideo/video.php?id=2557 נשיא האיחוד האירופאי, מר ג'רי בוזק, תוקע בשופר ([[אלול]] תשע&quot;א)]{{וידאו}}<br /> *'''[http://www.col.org.il/files/0.85089848984_9918211.pdf יודעי תרועה]''' סקירת מעמדי התקיעות במחיצת הרבי {{PDF}} בתוך קובץ בהוצאת [[ועד תלמידי התמימים העולמי]], תשרי תשע&quot;ו<br /> <br /> {{מצוות}}<br /> {{הערות שוליים}}<br /> [[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:ראש השנה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94&diff=268158 2016-10-10T19:51:46Z

<p>ליובאוויטש: /* בדור השביעי */</p> <hr /> <div>[[קובץ:התועדות 770.jpg|ממוזער|250px|[[הרבי]] באמירת שיחה ב[[התוועדות]] ב-[[770]]]]'''שיחה''' היא אמירת עניינים ב[[יהדות]] על ידי [[רב]] או [[אדמו&quot;ר]] בפני [[תלמיד]]יו או [[חסיד]]יו. רמת ה&quot;שיחה&quot;, משתנית מאדמו&quot;ר לאדמו&quot;ר ומרב לרב, לפי כישוריו וגדלותו ב[[תורה]]. לרוב כוללים השיחות גם ענייני [[התעוררות]] ב[[עבודת ה']] בהתבסס על [[פרשת השבוע]], מאמרי ומדרשי חז&quot;ל ושיחות גדולי ישראל הקודמים. &quot;שיחה&quot; קלה משיעור-תורה ומכאן שמו &quot;שיחה&quot; - כמין התדברות על הנידונים העומדים על הפרק, באספקלריית היהדות.<br /> <br /> ==שיחות ב[[חסידות]]==<br /> בעולם החסידות קיבל המושג &quot;שיחה&quot; גם משמעות של דברי התעוררות והתחזקות לעבודת ה' ומתוך [[שמחה]]. זו הייתה דרכו של ה[[בעל שם טוב]], שהיה מסתובב בעיירות בהם גרו [[יהודי]]ם ומעורר את [[לב]]בות העם השבור והמיוסר, לשמחה בעבודת ה' ול[[אהבת ישראל]]. נוסף לכך היה גם מדבר שיחות בפני [[חסיד]]יו ומעריציו. בשיחות אלה היה הבעש&quot;ט מניח את יסודות שיטתו החדשה בעבודת ה' ונטיעתם ב[[ראש]] ולב תלמידיו וחסידיו.<br /> <br /> חלק משיחותיו של [[הבעל שם טוב]] נדפסו בספרים; [[כתר שם טוב]] ו[[צוואת הריב&quot;ש]].<br /> <br /> ==בחסידות חב&quot;ד==<br /> בחסידות חב&quot;ד התרחב המושג עוד יותר ובא להבדיל ממעמד אמירת [[מאמר]] בו ה&quot;[[שכינה]] מדברת מתוך גרונו&quot; של ה[[רבי]] ואין אומר המאמר, אלא כ[[צינור]] להעברת הדברים. ללא קשר, כביכול, לכישורי אומר המאמר. כמו כן אין קוטעים את אומר המאמר, אלא עומדים דוממים ומאזינים. בשיחה, לעומת זאת, יש מקום לשיקול [[דעת]] השומע וניתן לפנות בשאלה ישירה לרבי שבדרך-כלל גם היה מתייחס לשאלה, עונה עליה ופעמים אף מכוון את המשך השיחה בכיוון נטיית השאלה. היה זה ממש מעין &quot;שיחה&quot; של החסידים עם רבם.<br /> <br /> בממלך שנים רבות לא נרשמו תוכן השיחות ואף אלה שנרשמו, לא הודפסו. בשנת ה'[[תש&quot;ז]] הודפס לראשונה [[ספר השיחות - תורת שלום]] של [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]]. היה זה על ידי [[הרבי]]. לאחר מכן הודפסו שיחותיו של [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]], בסדרת [[ליקוטי דיבורים]].<br /> <br /> ===מאפייני השיחות===<br /> <br /> בדורות הראשונים לא נאמרו שיחות קבועות; מידי פעם היה ה[[אדמו&quot;ר]] אומר 'ווארט' או דברי התעוררות: שיחותיהם של [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] ו[[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] נלקטו בספרי שיחות שלהם, שלוקטו מתורת הריי&quot;צ ונדפסו בשנת [[תשנ&quot;ג]].<br /> <br /> ספר השיחות תורת שלום כולל סיפורים ועניינים, לצד ביאורים עמוקים ב[[חסידות]] וב[[קבלה]]; רוב השיחות שהגיעו לידינו מאופיינים באווירה 'סוערת'; הם נרשמו על-ידי החסידים.<br /> <br /> שיחותיו של [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] קלות לקריאה ולהבנה; הם כוללות סיפורים ופתגמים רבים מ[[רבותינו נשיאנו]] ומ[[חסיד]]ים, לצד ביאורים קלים ובסיסיים ב[[חסידות]], ב[[השכלה]] ובעיקר ב[[עבודה]].<br /> <br /> ==בדור השביעי==<br /> שיחותיו של הרבי (שהינו [[דור השביעי]] ל[[אדמו&quot;ר הזקן]]) נאמרו בתכיפות רבה מקודמיו ובפורומים נרחבים יותר. דבר זה מנע את הגישה הישירה אל הרבי במהלך אמירת השיחות ולא איפשר יחס דיאלוגי לכל משתתף. שיחותיו של הרבי שנאמרו לרוב במהלך ה[[התוועדות|התוועדויות]], היו מרכז הקשר של הרבי עם חסידיו. בשיחות אלו הנחה הרבי את גישתו הייחודית בכל נושא, התייחס לנושאים העומדים על הפרק, הכריז על ה&quot;[[מבצעים]]&quot; ועוד ועוד. בנוסף לשיחות השגרתיות שנאמרו בהתוועדויות, היו הזדמנויות נוספות שבהם נאמרו שיחות על ידי [[הרבי]]; לאחרי [[תפילה|תפילות]], כינוסי ילדים ([[ראלי]]), אסיפות למסיימות [[בית רבקה]], מדריכות [[קעמפ אמונה]] ועוד.<br /> <br /> כמו כן, ריבוי פעמים - ובפרט בשנים האחרונות - פתח הרבי בצורה פתאומיות באמירת שיחה, לרוב (קודם<br /> או) אחרי תפילות ולפעמים ב[[חלוקת דולרים|חלוקות דולרים]] או חלוקות אחרות.<br /> השיחות השגרתיות שבמהלך ה[[התוועדות|התוועדויות]] פותחות בדרך כלל במובאה התורנית הקשורה עם התאריך או פרשת השבוע, כאשר לאחריה מוצגות השאלות והתמיהות העולות מן הדברים. השאלות כוללות קשיים הגיוניים ודיוקי לשונות במובאה. לעיתים, בשלב זה, יוסיף הרבי ציטוטים נוספים ויקשה אף עליהם (ולבסוף יבאר כיצד עולים הדברים בקנה אחד או במה מתבטא ההבדל ביניהם).<br /> <br /> כמבוא לביאור, יקדים את הבעיה המהותית אותה באה המובאה לפתור, ולפי זה יבאר כיצד הדברים אכן מדוייקים ומיישבים את הענין במלואו. לעיתים, בהמשך לכך יבואר תוכן הענין בפנימיות הענינים (לפי תורת החסידות) וכן הסקת מסקנות מהדברים בנוגע לעבודת הבורא.<br /> <br /> על השיחות נערכה חזרה מיד לאחר ה[[התוועדות]] על ידי צוות &quot;ה[[חוזר]]ים&quot; בראשות ר' [[יואל כהן]] - החוזר הראשי. בהמשך נכתבו על ידי &quot;מניחים&quot;, שתפקידם לרשום [[הנחה]] מהשיחה לאחר אמירתה ונדפסו בסדרות [[שיחות קודש]] (בשפת ה[[אידיש]]) ו[[תורת מנחם - התוועדויות]] (בתרגום ועיבוד ל[[עברית]]). חלק מהנושאים המדוברים במהלך ההתוועדויות עברו ליקוט ועיבוד ולאחר מכן [[מוגה|הגהה]] על ידי הרבי ונדפסו בסדרת ה[[לקוטי שיחות]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[מאמר]]<br /> *[[הנחה]]<br /> *[[מוגה]]<br /> *[[התוועדות]]<br /> *[[חוזר]]<br /> *[[יואל כהן]]<br /> *[[ועד להפצת שיחות]]<br /> *[[ועד הנחות התמימים]]<br /> *[[ועד הנחות בלה&quot;ק]]<br /> *[[ליקוטי שיחות]]<br /> *[[ספר השיחות תורת שלום]]<br /> *[[ספר השיחות - אדמו&quot;ר שליט&quot;א]]<br /> *[[תורת מנחם - התוועדויות]]<br /> *[[חיים שאול ברוק (קראון הייטס)]].<br /> [[קטגוריה:מושגים כלליים]]<br /> [[קטגוריה:מושגי יסוד]]<br /> {{תבנית:במחיצת הרבי}}</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94&diff=268157 2016-10-10T19:50:26Z

<p>ליובאוויטש: /* בדור השביעי */ הגהה</p> <hr /> <div>[[קובץ:התועדות 770.jpg|ממוזער|250px|[[הרבי]] באמירת שיחה ב[[התוועדות]] ב-[[770]]]]'''שיחה''' היא אמירת עניינים ב[[יהדות]] על ידי [[רב]] או [[אדמו&quot;ר]] בפני [[תלמיד]]יו או [[חסיד]]יו. רמת ה&quot;שיחה&quot;, משתנית מאדמו&quot;ר לאדמו&quot;ר ומרב לרב, לפי כישוריו וגדלותו ב[[תורה]]. לרוב כוללים השיחות גם ענייני [[התעוררות]] ב[[עבודת ה']] בהתבסס על [[פרשת השבוע]], מאמרי ומדרשי חז&quot;ל ושיחות גדולי ישראל הקודמים. &quot;שיחה&quot; קלה משיעור-תורה ומכאן שמו &quot;שיחה&quot; - כמין התדברות על הנידונים העומדים על הפרק, באספקלריית היהדות.<br /> <br /> ==שיחות ב[[חסידות]]==<br /> בעולם החסידות קיבל המושג &quot;שיחה&quot; גם משמעות של דברי התעוררות והתחזקות לעבודת ה' ומתוך [[שמחה]]. זו הייתה דרכו של ה[[בעל שם טוב]], שהיה מסתובב בעיירות בהם גרו [[יהודי]]ם ומעורר את [[לב]]בות העם השבור והמיוסר, לשמחה בעבודת ה' ול[[אהבת ישראל]]. נוסף לכך היה גם מדבר שיחות בפני [[חסיד]]יו ומעריציו. בשיחות אלה היה הבעש&quot;ט מניח את יסודות שיטתו החדשה בעבודת ה' ונטיעתם ב[[ראש]] ולב תלמידיו וחסידיו.<br /> <br /> חלק משיחותיו של [[הבעל שם טוב]] נדפסו בספרים; [[כתר שם טוב]] ו[[צוואת הריב&quot;ש]].<br /> <br /> ==בחסידות חב&quot;ד==<br /> בחסידות חב&quot;ד התרחב המושג עוד יותר ובא להבדיל ממעמד אמירת [[מאמר]] בו ה&quot;[[שכינה]] מדברת מתוך גרונו&quot; של ה[[רבי]] ואין אומר המאמר, אלא כ[[צינור]] להעברת הדברים. ללא קשר, כביכול, לכישורי אומר המאמר. כמו כן אין קוטעים את אומר המאמר, אלא עומדים דוממים ומאזינים. בשיחה, לעומת זאת, יש מקום לשיקול [[דעת]] השומע וניתן לפנות בשאלה ישירה לרבי שבדרך-כלל גם היה מתייחס לשאלה, עונה עליה ופעמים אף מכוון את המשך השיחה בכיוון נטיית השאלה. היה זה ממש מעין &quot;שיחה&quot; של החסידים עם רבם.<br /> <br /> בממלך שנים רבות לא נרשמו תוכן השיחות ואף אלה שנרשמו, לא הודפסו. בשנת ה'[[תש&quot;ז]] הודפס לראשונה [[ספר השיחות - תורת שלום]] של [[אדמו&quot;ר הרש&quot;ב]]. היה זה על ידי [[הרבי]]. לאחר מכן הודפסו שיחותיו של [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]], בסדרת [[ליקוטי דיבורים]].<br /> <br /> ===מאפייני השיחות===<br /> <br /> בדורות הראשונים לא נאמרו שיחות קבועות; מידי פעם היה ה[[אדמו&quot;ר]] אומר 'ווארט' או דברי התעוררות: שיחותיהם של [[אדמו&quot;ר הצמח צדק]] ו[[אדמו&quot;ר המהר&quot;ש]] נלקטו בספרי שיחות שלהם, שלוקטו מתורת הריי&quot;צ ונדפסו בשנת [[תשנ&quot;ג]].<br /> <br /> ספר השיחות תורת שלום כולל סיפורים ועניינים, לצד ביאורים עמוקים ב[[חסידות]] וב[[קבלה]]; רוב השיחות שהגיעו לידינו מאופיינים באווירה 'סוערת'; הם נרשמו על-ידי החסידים.<br /> <br /> שיחותיו של [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] קלות לקריאה ולהבנה; הם כוללות סיפורים ופתגמים רבים מ[[רבותינו נשיאנו]] ומ[[חסיד]]ים, לצד ביאורים קלים ובסיסיים ב[[חסידות]], ב[[השכלה]] ובעיקר ב[[עבודה]].<br /> <br /> ==בדור השביעי==<br /> שיחותיו של הרבי (שהינו [[דור השביעי]] ל[[אדמו&quot;ר הזקן]]) נאמרו בתכיפות רבה מקודמיו ובפורומים נרחבים יותר. דבר זה מנע את הגישה הישירה אל הרבי במהלך אמירת השיחות ולא איפשר יחס דיאלוגי לכל משתתף. שיחותיו של הרבי שנאמרו לרוב במהלך ה[[התוועדות|התוועדויות]], היו מרכז הקשר של הרבי עם חסידיו. בשיחות אלו הנחה הרבי את גישתו הייחודית בכל נושא, התייחס לנושאים העומדים על הפרק, הכריז על ה&quot;[[מבצעים]]&quot; ועוד ועוד. בנוסף לשיחות השגרתיות שנאמרו בהתוועדויות, היו הזדמנויות נוספות שבהם נאמרו שיחות על ידי [[הרבי]]; לאחרי [[תפילה|תפילות]], כינוסי ילדים ([[ראלי]]), אסיפות למסיימות [[בית רבקה]], מדריכות [[קעמפ אמונה]] ועוד.<br /> <br /> כמו כן, ריבוי פעמים - ובפרט בשנים האחרונות - פתח הרבי בצורה פתאומיות באמירת שיחה, לרוב (קודם<br /> או) אחרי תפילות ולפעמים ב[[חלוקות דולרים]] או חלוקות אחרות.<br /> השיחות השגרתיות שבמהלך ה[[התוועדות|התוועדויות]] פותחות בדרך כלל במובאה התורנית הקשורה עם התאריך או פרשת השבוע, כאשר לאחריה מוצגות השאלות והתמיהות העולות מן הדברים. השאלות כוללות קשיים הגיוניים ודיוקי לשונות במובאה. לעיתים, בשלב זה, יוסיף הרבי ציטוטים נוספים ויקשה אף עליהם (ולבסוף יבאר כיצד עולים הדברים בקנה אחד או במה מתבטא ההבדל ביניהם).<br /> <br /> כמבוא לביאור, יקדים את הבעיה המהותית אותה באה המובאה לפתור, ולפי זה יבאר כיצד הדברים אכן מדוייקים ומיישבים את הענין במלואו. לעיתים, בהמשך לכך יבואר תוכן הענין בפנימיות הענינים (לפי תורת החסידות) וכן הסקת מסקנות מהדברים בנוגע לעבודת הבורא.<br /> <br /> על השיחות נערכה חזרה מיד לאחר ה[[התוועדות]] על ידי צוות &quot;ה[[חוזר]]ים&quot; בראשות ר' [[יואל כהן]] - החוזר הראשי. בהמשך נכתבו על ידי &quot;מניחים&quot;, שתפקידם לרשום [[הנחה]] מהשיחה לאחר אמירתה ונדפסו בסדרות [[שיחות קודש]] (בשפת ה[[אידיש]]) ו[[תורת מנחם - התוועדויות]] (בתרגום ועיבוד ל[[עברית]]). חלק מהנושאים המדוברים במהלך ההתוועדויות עברו ליקוט ועיבוד ולאחר מכן [[מוגה|הגהה]] על ידי הרבי ונדפסו בסדרת ה[[לקוטי שיחות]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[מאמר]]<br /> *[[הנחה]]<br /> *[[מוגה]]<br /> *[[התוועדות]]<br /> *[[חוזר]]<br /> *[[יואל כהן]]<br /> *[[ועד להפצת שיחות]]<br /> *[[ועד הנחות התמימים]]<br /> *[[ועד הנחות בלה&quot;ק]]<br /> *[[ליקוטי שיחות]]<br /> *[[ספר השיחות תורת שלום]]<br /> *[[ספר השיחות - אדמו&quot;ר שליט&quot;א]]<br /> *[[תורת מנחם - התוועדויות]]<br /> *[[חיים שאול ברוק (קראון הייטס)]].<br /> [[קטגוריה:מושגים כלליים]]<br /> [[קטגוריה:מושגי יסוד]]<br /> {{תבנית:במחיצת הרבי}}</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=117336 2012-01-03T18:59:19Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[קובץ:חברותא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים לומדים תורה בחברותא]]<br /> '''תורה''' היא שם כללי לכל כתבי הקודש של היהדות, החל מ[[חמשה חומשי תורה]] ועד לאחרון המחדשים בתורה. התורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב&quot;ה את העולם ודרכו יכולים בני האדם להבין ולקיים את רצונו ובכך להתקשר איתו. התורה מתחלקת לשני רבדים עיקריים: חיצוניות התורה - תורת הנגלה ו[[פנימיות התורה]] - תורת החסידות.<br /> <br /> בתורת הנגלה ישנה התורה שבכתב וה[[תורה שבעל פה]]. ה[[תורה שבכתב]] הם אותיות התורה הכתובים על הקלף. ו[[תורה שבעל פה]] הם המסורות אשר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. בתורת החסידות מתייחסים ל[[ספר התניא]] כ&quot;תורה שבכתב&quot; של פנימיות התורה. שאר ספרי תורת החסידות הם כ&quot;תורה שבעל פה&quot;.<br /> <br /> התורה מחולקת גם לארבעה רבדים: '''פ'''שט '''ר'''מז '''ד'''רש ו'''ס'''וד (ר&quot;ת [[פרד&quot;ס]]). <br /> <br /> ==מקורה ושרשה==<br /> [[הקב&quot;ה]] מצד עצמו אינו בערך ל[[עולמות]] וכדי לברוא את העולמות [[צמצום|צמצם]] הקב&quot;ה את עצמו והמשיך ממנו את אור ה[[קו]], המשכה זו היא התורה, וכפי שמרומז בכך שהמשכה זו נקראת גם צנור (כמו צינור גשמי שבו ממשיכים נוזל ממקום למקום), שצנור אותיות רצון שרומז על התורה - רצונו של הקב&quot;ה.<br /> <br /> ולכן התורה היא מקור החיות לכל העולמות וממנה מתחלק החיות ונשפע לכל נברא לפי ענינו, ודוגמא לזה מנהר גדול שכדי שיימשך לצינורות קטנים מנהר זה, צריך קודם צינור גדול שדרכו יושפע לצינורות הקטנים, כך התורה היא רצון (צינור) כללי לאור הנשפע לעולמות וממנה נמשכים הצינורות הפרטיים. <br /> <br /> אמנם, עם היות שהמשכת הרצון פירושה שאור אין סוף הצטמצם והוגבל לפי ערך העולמות, אף על פי כן צמצום והגבלה זו היא בכמות בלבד, אך מהות האור הנשפע דרך צמצום זה הוא אותו אור אין סוף הבלתי מוגבל, רק שמושפע בהגבלה, וכמשל מי הנהר שנמשכים בצינור, שמהות המים אינה משתנה, ומשתנה רק כמות המים, כך התורה גם כפי שנצטמצמה היא חכמתו של הקב&quot;ה ([[חכמה דא&quot;ק]]), אשר באמצעותה נקבע אופן ההמשכה לכל דרגה בפרטיות.<br /> <br /> ==מתן תורה==<br /> מתן תורה בה ניתנה התורה ל[[ישראל]] היה ב[[מעמד הר סיני]]. מבואר כי גם ה[[אבות]] שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינה רוחנית, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות.<br /> <br /> ==חלקי התורה==<br /> שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב היא החלקים הכתובים של התורה, שהם עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> ===נגלה===<br /> [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' [[זלמן קליינמן]], כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']]<br /> המונח '''נגלה דאורייתא''' מתייחס לחלק הגלוי שבתורה, המתייחס ללימוד התנ&quot;ך, המשנה, הגמרא וההלכה והפירושים שעליהם. אלה הם כגוף לתורה, החלק החיצוני שבה, המורה על פרטי החיים היום-יומיים, האיסורים וההיתרים, סיפורי התורה.<br /> <br /> חלק ה&quot;נגלה&quot; מקורו בחיצוניות הקו שהוא הגבול שבאור הקו דהיינו אור הקו כפי שמתייחס לעולמות (שהוא המקור להם).ועל כן חלק הנגלה הוא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב&quot;ה, ועל זה הוא מאמר הזוהר: &quot;תלת קשרין מתקשרין דא בדא, ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא&quot;.<br /> <br /> '''תורה שבכתב''' הוא חלקו הכתוב של התורה שהוא עשרים וארבעה ספרי התנ&quot;ך, ובייחוד הכוונה היא לחמשת חומשי תורה. תורה שבכתב יחד עם [[תורה שבעל פה]] מהווים את שני החלקים המרכזיים של התורה. '''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> מבואר כי תורה שבכתב הוא בחינת [[שמים]], לעומת תורה שבעל פה שהוא בחינת ארץ. שענין ארץ שהוא תורה שבעל פה הוא בחינת רצון. שעיקר השגת תכלית הרצון, לידע את פרטי ההלכה וביאורי המצוות הוא דווקא בתורה שבעל פה. מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא רק בחינת האותיות להיות כדמותן וצלמן שהן שמותיו של הקב&quot;ה. משום כך מבואר כי תורה שבכתב ענינו הוא מלמעלה למטה, כמו קורא בשם, שקורא בשמו של הקב&quot;ה, אבל תורה שבעל פה עיקרה הוא מלמטה למעלה על ידי השגת הרצון בנפש.<br /> <br /> ===נסתר===<br /> חלק הנסתר בתורה הוא ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] העוסקים בסיבות הפנימיות לכל האיסורים וההיתרים, וההסברים הפנימיים של סיפורי התורה הנמצאים בתורת הקבלה ומוסברים ביתר שאת עם הוראות ליישום בחיי היום-יום בתורת החסידות.<br /> <br /> שורש פנימיות התורה הוא בבחינה נעלית ביותר - בבחינה נעלית משורש העולמות, כמו שנאמר: &quot;ה' קנני ראשית דרכו&quot;, שהתורה נקניתה עוד קודם לעולם, שהיא בחינת [[שעשועי המלך בעצמותו]] שעל זה נאמר &quot;ואהיה אצלו אמון ואהיה '''אצלו''' שעשועים&quot;.<br /> דרגה זו היא הפנימיות של אור הקו שהוא אור אין סוף שבקו.<br /> ==לימוד התורה==<br /> לימוד התורה היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור ב[[תורה]] &quot;והגית בו יומם ולילה&quot;. [[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך]] כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד '''בפה''' - באופן שזה אפשרי.<br /> <br /> על לימוד התורה נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי&lt;REF&gt;פרק א', א'&lt;/REF&gt; בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שניה אומרת כי &quot;אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה&quot;.<br /> <br /> מעלתה העצומה של לימוד התורה השקולה כנגד כל המצוות מוסברת ב[[ספר התניא]]&lt;REF&gt;פרק ה'.&lt;/REF&gt; בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך משל - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא הם אחד, כמאמר [[הזוהר]] הקדוש [[אורייתא]] ו[[קודשא בריך היא]] חד, ולכן על אף ש[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כידוע, הרי על ידי לימוד התורה מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. <br /> === סגולה לפרנסה ולשמחה ===<br /> <br /> לאחד האדמו&quot;רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת [[צדקה]].&lt;REF&gt;ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]&lt;/REF&gt; לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].<br /> <br /> === עונג תמידי ===<br /> שלא ככל המצוות, מצווה זו מיועדת שיתענג בה האדם, על ידי התבוננות בחכמת התורה, אותה רואה אחרי לימוד מעמיק.&lt;REF&gt;רבינו אברהם מן ההר, נדרים מח א. הקדמת אגלי טל.&lt;/REF&gt; בעקבות תענוג זה עשוי הוא לבוא לידי אהבת השם.&lt;REF&gt;רמב&quot;ם ספר המצוות, מצווה ג'.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> הגמרא&lt;REF&gt;פסחים מח ב.&lt;/REF&gt; מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו &quot;עם הארץ&quot;. בגמרא אף כתוב כי &quot;ניתן לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת&quot;. עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.<br /> <br /> ===דרך הלימוד===<br /> דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. <br /> <br /> הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב&quot;ם, אלפס, רא&quot;ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז&quot;ל (דף ט&quot;ו עמוד ב') &quot;לשון תליתאי קטיל תליתאי&quot; (= לשום שלושה הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: &quot;לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.&lt;REF&gt; היום יום י&quot;ג מר חשוון.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> בקרב חסידות חב&quot;ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל האדמו&quot;ר הזקן היו מסיימים מדי שנה את כל הש&quot;ס על פי ציוויו המפורש.)<br /> <br /> [[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו&quot;ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&amp;hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&amp;st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> חסידי אדמו&quot;ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש&quot;ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו&quot;ר הזקן.&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&amp;hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&amp;st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&amp;pgnum=214 אוצר סיפורי חב&quot;ד, כרך ז עמוד 216]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> אדמו&quot;ר [[הרש&quot;ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו&quot;ר הרש&quot;ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)<br /> <br /> בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו&quot;ר [[הריי&quot;צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב&quot;ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.<br /> הריי&quot;צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש, אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]]&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&amp;hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&amp;st ליקוטי שיחות, חלק ב]&lt;/REF&gt;: &quot;לפני עשרים שנה בהתוועדות של חג השבועות, ביקש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה&quot;.<br /> <br /> === דרך העיון===<br /> בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב&quot;ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות האחרונים הלא הוא הגאון האדיר [[רבי יוסף רוזין]], הגאון מרוגצ'וב שהיה מקורב לחסידות חב&quot;ד ונודע בגאונותו העצומה, כאשר גם גדולי דורו לא היו יכולים לו. כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א מלך המשיח היה מתכתב איתו במכתבים מלאים גאונות במאות מראי מקומות בכל הש&quot;ס, ואף הוא השיב לו במכתבי תשובה דומים. בשיחותיו הקדושות, מזכיר [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] רבות את הראגאטשבער, בבקיאות מדהימה בתורתו, אשר נדפסו בספריו [[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]].<br /> <br /> == קישורים ==<br /> *[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=50712 רבני חב&quot;ד בקריאה לחיזוק בלימוד התורה] {{אינפו}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=117335 2012-01-03T18:02:53Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[קובץ:חברותא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים לומדים תורה בחברותא]]<br /> '''תורה''' היא שם כללי לכל כתבי הקודש של היהדות, החל מ[[חמשה חומשי תורה]] ועד לאחרון המחדשים בתורה. התורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב&quot;ה את העולם ודרכו יכולים בני האדם להבין ולקיים את רצונו ובכך להתקשר איתו. התורה מתחלקת לשני רבדים עיקריים: חיצוניות התורה - תורת הנגלה ו[[פנימיות התורה]] - תורת החסידות.<br /> <br /> בתורת הנגלה ישנה התורה שבכתב וה[[תורה שבעל פה]]. ה[[תורה שבכתב]] הם אותיות התורה הכתובים על הקלף. ו[[תורה שבעל פה]] הם המסורות אשר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. בתורת החסידות מתייחסים ל[[ספר התניא]] כ&quot;תורה שבכתב&quot; של פנימיות התורה. שאר ספרי תורת החסידות הם כ&quot;תורה שבעל פה&quot;.<br /> <br /> התורה מחולקת גם לארבעה רבדים: '''פ'''שט '''ר'''מז '''ד'''רש ו'''ס'''וד (ר&quot;ת [[פרד&quot;ס]]). <br /> <br /> ==מקורה ושרשה==<br /> שורש התורה הוא בבחינה נעלית ביותר - בבחינה נעלית משורש העולמות, כמו שנאמר: &quot;ה' קנני ראשית דרכו&quot;, שהתורה נקניתה עוד קודם לעולם, שהיא בחינת [[שעשועי המלך בעצמותו]] שעל זה נאמר &quot;ואהיה אצלו אמון ואהיה '''אצלו''' שעשועים&quot;, ורק לאחר בריאת העולם והמשכת התורה לעולם הזה נעשית בחינת &quot;שעשועי את '''בני אדם'''&quot;.<br /> <br /> ==המשכתה בעולם==<br /> התורה היא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב&quot;ה, כמאמר הזוהר: &quot;תלת קשרין מתקשרין דא בדא, ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא&quot;.<br /> <br /> הסיבה לזה היא, ש[[הקב&quot;ה]] מצד עצמו אינו בערך ל[[עולמות]] וכדי לברוא את העולמות [[צמצום|צמצם]] הקב&quot;ה את עצמו והמשיך ממנו את אור ה[[קו]], המשכה זו היא התורה, וכפי שמרומז בכך שהמשכה זו נקראת גם צנור (כמו צינור גשמי שבו ממשיכים נוזל ממקום למקום), שצנור אותיות רצון שרומז על התורה - רצונו של הקב&quot;ה.<br /> <br /> ולכן התורה היא מקור החיות לכל העולמות וממנה מתחלק החיות ונשפע לכל נברא לפי ענינו, ודוגמא לזה מנהר גדול שכדי שיימשך לצינורות קטנים מנהר זה, צריך קודם צינור גדול שדרכו יושפע לצינורות הקטנים, כך התורה היא רצון (צינור) כללי לאור הנשפע לעולמות וממנה נמשכים הצינורות הפרטיים. <br /> <br /> אמנם, עם היות שהמשכת הרצון פירושה שאור אין סוף הצטמצם והוגבל לפי ערך העולמות, אף על פי כן צמצום והגבלה זו היא בכמות בלבד, אך מהות האור הנשפע דרך צמצום זה הוא אותו אור אין סוף הבלתי מוגבל, רק שמושפע בהגבלה, וכמשל מי הנהר שנמשכים בצינור, שמהות המים אינה משתנה, ומשתנה רק כמות המים, כך התורה גם כפי שנצטמצמה היא חכמתו של הקב&quot;ה ([[חכמה דא&quot;ק]]), אשר באמצעותה נקבע אופן ההמשכה לכל דרגה בפרטיות.<br /> <br /> <br /> ==מתן תורה==<br /> מתן תורה בה ניתנה התורה ל[[ישראל]] היה ב[[מעמד הר סיני]]. מבואר כי גם ה[[אבות]] שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינה רוחנית, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות.<br /> <br /> ==חלקי התורה==<br /> שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב היא החלקים הכתובים של התורה, שהם עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> ===נגלה===<br /> [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' [[זלמן קליינמן]], כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']]<br /> המונח '''נגלה דאורייתא''' מתייחס לחלק הגלוי שבתורה, המתייחס ללימוד התנ&quot;ך, המשנה, הגמרא וההלכה והפירושים שעליהם. אלה הם כגוף לתורה, החלק החיצוני שבה, המורה על פרטי החיים היום-יומיים, האיסורים וההיתרים, סיפורי התורה.<br /> <br /> '''תורה שבכתב''' הוא חלקו הכתוב של התורה שהוא עשרים וארבעה ספרי התנ&quot;ך, ובייחוד הכוונה היא לחמשת חומשי תורה. תורה שבכתב יחד עם [[תורה שבעל פה]] מהווים את שני החלקים המרכזיים של התורה. '''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> מבואר כי תורה שבכתב הוא בחינת [[שמים]], לעומת תורה שבעל פה שהוא בחינת ארץ. שענין ארץ שהוא תורה שבעל פה הוא בחינת רצון. שעיקר השגת תכלית הרצון, לידע את פרטי ההלכה וביאורי המצוות הוא דווקא בתורה שבעל פה. מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא רק בחינת האותיות להיות כדמותן וצלמן שהן שמותיו של הקב&quot;ה. משום כך מבואר כי תורה שבכתב ענינו הוא מלמעלה למטה, כמו קורא בשם, שקורא בשמו של הקב&quot;ה, אבל תורה שבעל פה עיקרה הוא מלמטה למעלה על ידי השגת הרצון בנפש.<br /> <br /> ===נסתר===<br /> חלק הנסתר בתורה הוא ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] העוסקים בסיבות הפנימיות לכל האיסורים וההיתרים, וההסברים הפנימיים של סיפורי התורה הנמצאים בתורת הקבלה ומוסברים ביתר שאת עם הוראות ליישום בחיי היום-יום בתורת החסידות.<br /> <br /> ==לימוד התורה==<br /> לימוד התורה היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור ב[[תורה]] &quot;והגית בו יומם ולילה&quot;. [[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך]] כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד '''בפה''' - באופן שזה אפשרי.<br /> <br /> על לימוד התורה נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי&lt;REF&gt;פרק א', א'&lt;/REF&gt; בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שניה אומרת כי &quot;אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה&quot;.<br /> <br /> מעלתה העצומה של לימוד התורה השקולה כנגד כל המצוות מוסברת ב[[ספר התניא]]&lt;REF&gt;פרק ה'.&lt;/REF&gt; בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך משל - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא הם אחד, כמאמר [[הזוהר]] הקדוש [[אורייתא]] ו[[קודשא בריך היא]] חד, ולכן על אף ש[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כידוע, הרי על ידי לימוד התורה מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. <br /> === סגולה לפרנסה ולשמחה ===<br /> <br /> לאחד האדמו&quot;רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת [[צדקה]].&lt;REF&gt;ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]&lt;/REF&gt; לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].<br /> <br /> === עונג תמידי ===<br /> שלא ככל המצוות, מצווה זו מיועדת שיתענג בה האדם, על ידי התבוננות בחכמת התורה, אותה רואה אחרי לימוד מעמיק.&lt;REF&gt;רבינו אברהם מן ההר, נדרים מח א. הקדמת אגלי טל.&lt;/REF&gt; בעקבות תענוג זה עשוי הוא לבוא לידי אהבת השם.&lt;REF&gt;רמב&quot;ם ספר המצוות, מצווה ג'.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> הגמרא&lt;REF&gt;פסחים מח ב.&lt;/REF&gt; מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו &quot;עם הארץ&quot;. בגמרא אף כתוב כי &quot;ניתן לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת&quot;. עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.<br /> <br /> ===דרך הלימוד===<br /> דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. <br /> <br /> הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב&quot;ם, אלפס, רא&quot;ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז&quot;ל (דף ט&quot;ו עמוד ב') &quot;לשון תליתאי קטיל תליתאי&quot; (= לשום שלושה הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: &quot;לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.&lt;REF&gt; היום יום י&quot;ג מר חשוון.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> בקרב חסידות חב&quot;ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל האדמו&quot;ר הזקן היו מסיימים מדי שנה את כל הש&quot;ס על פי ציוויו המפורש.)<br /> <br /> [[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו&quot;ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&amp;hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&amp;st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> חסידי אדמו&quot;ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש&quot;ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו&quot;ר הזקן.&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&amp;hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&amp;st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&amp;pgnum=214 אוצר סיפורי חב&quot;ד, כרך ז עמוד 216]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> אדמו&quot;ר [[הרש&quot;ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו&quot;ר הרש&quot;ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)<br /> <br /> בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו&quot;ר [[הריי&quot;צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב&quot;ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.<br /> הריי&quot;צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש, אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]]&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&amp;hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&amp;st ליקוטי שיחות, חלק ב]&lt;/REF&gt;: &quot;לפני עשרים שנה בהתוועדות של חג השבועות, ביקש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה&quot;.<br /> <br /> === דרך העיון===<br /> בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב&quot;ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות האחרונים הלא הוא הגאון האדיר [[רבי יוסף רוזין]], הגאון מרוגצ'וב שהיה מקורב לחסידות חב&quot;ד ונודע בגאונותו העצומה, כאשר גם גדולי דורו לא היו יכולים לו. כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א מלך המשיח היה מתכתב איתו במכתבים מלאים גאונות במאות מראי מקומות בכל הש&quot;ס, ואף הוא השיב לו במכתבי תשובה דומים. בשיחותיו הקדושות, מזכיר [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] רבות את הראגאטשבער, בבקיאות מדהימה בתורתו, אשר נדפסו בספריו [[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]].<br /> <br /> == קישורים ==<br /> *[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=50712 רבני חב&quot;ד בקריאה לחיזוק בלימוד התורה] {{אינפו}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=117291 2012-01-02T22:48:17Z

<p>ליובאוויטש: /* מקורה ושרשה */</p> <hr /> <div>[[קובץ:חברותא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים לומדים תורה בחברותא]]<br /> '''תורה''' היא שם כללי לכל כתבי הקודש של היהדות, החל מ[[חמשה חומשי תורה]] ועד לאחרון המחדשים בתורה. התורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב&quot;ה את העולם ודרכו יכולים בני האדם להבין ולקיים את רצונו ובכך להתקשר איתו. התורה מתחלקת לשני רבדים עיקריים: חיצוניות התורה - תורת הנגלה ו[[פנימיות התורה]] - תורת החסידות.<br /> <br /> בתורת הנגלה ישנה התורה שבכתב וה[[תורה שבעל פה]]. ה[[תורה שבכתב]] הם אותיות התורה הכתובים על הקלף. ו[[תורה שבעל פה]] הם המסורות אשר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. בתורת החסידות מתייחסים ל[[ספר התניא]] כ&quot;תורה שבכתב&quot; של פנימיות התורה. שאר ספרי תורת החסידות הם כ&quot;תורה שבעל פה&quot;.<br /> <br /> התורה מחולקת גם לארבעה רבדים: '''פ'''שט '''ר'''מז '''ד'''רש ו'''ס'''וד (ר&quot;ת [[פרד&quot;ס]]). <br /> <br /> ==מקורה ושרשה==<br /> התורה היא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב&quot;ה, כמאמר הזוהר: &quot;תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא&quot;.<br /> הקב&quot;ה מצד עצמו אינו בערך לעולמות וכדי לברוא את העולמות צמצם הקב&quot;ה את עצמו והמשיך ממנו את אור ה[[קו]] הנקרא גם צנור אותיות רצון שהיא התורה (רצונו של הקב&quot;ה).<br /> א&quot;כ התורה היא מקור החיות לכל העולמות וממנה נשפע חיות לכל נברא לפי ענינו. וכמו על דרך משל נהר גדול שכדי שיימשך לצינורות קטנים צריך צינור גדול שדרכו יושפע לצינורות הפרטיים. כך התורה היא רצון (צינור) כללי לאור הנשפע לעולמות. אמנם עם היות שהרצון לעולמות פי' שאור אין סוף בא בגבול לפי ערך העולמות, אמנם מהות האור הנשפע דרך צמצום זה הוא אותו אור אין סוף הבלי גבול רק שבא בהגבלה. וכמשל מי הנהר הנמשכים בצינור שאין מהות המים משתנים. התורה היא גם חכמתו של הקב&quot;ה (חכמה ד[[א&quot;ק]]) אשר באמצעותה נקבע אופן ההמשכה לכל דרגה בפרטות<br /> <br /> התורה קדמה לעולם, ששורש התורה הוא בבחינת [[שעשועי המלך בעצמותו]] שעל זה נאמר &quot;ואהיה אצלו אמון ואהיה אצלו שעשועים&quot;, ורק לאחר בריאת העולם והמשכת התורה לעולם הזה היא נעשית בבחינת &quot;שעשועי את בני אדם&quot;.<br /> <br /> תורה קדמה לעולם, כמו שנאמר: &quot;ה' קנני ראשית דרכו&quot;.<br /> <br /> ==מתן תורה==<br /> מתן תורה בה ניתנה התורה ל[[ישראל]] היה ב[[מעמד הר סיני]]. מבואר כי גם ה[[אבות]] שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינת רוחניות, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות.<br /> <br /> ==חלקי התורה==<br /> שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הוא החלקים הכתובים של התורה, שהוא עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> ===נגלה===<br /> [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' [[זלמן קליינמן]], כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']]<br /> המונח '''נגלה דאורייתא''' מתייחס לחלק הגלוי שבתורה, המתייחס ללימוד התנ&quot;ך, המשנה, הגמרא וההלכה והפירושים שעליהם. אלה הם כגוף לתורה, החלק החיצוני שבה, המורה על פרטי החיים היום-יומיים, האיסורים וההיתרים, סיפורי התורה.<br /> <br /> '''תורה שבכתב''' הוא חלקו הכתוב של התורה שהוא עשרים וארבעה ספרי התנ&quot;ך, ובייחוד הכוונה היא לחמשת חומשי תורה. תורה שבכתב יחד עם [[תורה שבעל פה]] מהווים את שני החלקים המרכזיים של התורה. '''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> מבואר כי תורה שבכתב הוא בחינת [[שמים]], לעומת תורה שבעל פה שהוא בחינת ארץ. שענין ארץ שהוא תורה שבעל פה הוא בחינת רצון. שעיקר השגת תכלית הרצון, לידע את פרטי ההלכה וביאורי המצוות הוא דווקא בתורה שבעל פה. מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא רק בחינת האותיות להיות כדמותן וצלמן שהן שמותיו של הקב&quot;ה. משום כך מבואר כי תורה שבכתב ענינו הוא מלמעלה למטה, כמו קורא בשם, שקורא בשמו של הקב&quot;ה, אבל תורה שבעל פה עיקרה הוא מלמטה למעלה על ידי השגת הרצון בנפש.<br /> <br /> ===נסתר===<br /> חלק הנסתר בתורה הוא ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] העוסקים בסיבות הפנימיות לכל האיסורים וההיתרים, וההסברים הפנימיים של סיפורי התורה הנמצאים בתורת הקבלה ומוסברים ביתר שאת עם הוראות ליישום בחיי היום-יום בתורת החסידות.<br /> <br /> ==לימוד התורה==<br /> לימוד התורה היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור ב[[תורה]] &quot;והגית בו יומם ולילה&quot;. [[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך]] כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד '''בפה''' - באופן שזה אפשרי.<br /> <br /> על לימוד התורה נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי&lt;REF&gt;פרק א', א'&lt;/REF&gt; בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שניה אומרת כי &quot;אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה&quot;.<br /> <br /> מעלתה העצומה של לימוד התורה השקולה כנגד כל המצוות מוסברת ב[[ספר התניא]]&lt;REF&gt;פרק ה'.&lt;/REF&gt; בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך משל - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא הם אחד, כמאמר [[הזוהר]] הקדוש [[אורייתא]] ו[[קודשא בריך היא]] חד, ולכן על אף ש[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כידוע, הרי על ידי לימוד התורה מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. <br /> === סגולה לפרנסה ולשמחה ===<br /> <br /> לאחד האדמו&quot;רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת [[צדקה]].&lt;REF&gt;ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]&lt;/REF&gt; לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].<br /> <br /> === עונג תמידי ===<br /> שלא ככל המצוות, מצווה זו מיועדת שיתענג בה האדם, על ידי התבוננות בחכמת התורה, אותה רואה אחרי לימוד מעמיק.&lt;REF&gt;רבינו אברהם מן ההר, נדרים מח א. הקדמת אגלי טל.&lt;/REF&gt; בעקבות תענוג זה עשוי הוא לבוא לידי אהבת השם.&lt;REF&gt;רמב&quot;ם ספר המצוות, מצווה ג'.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> הגמרא&lt;REF&gt;פסחים מח ב.&lt;/REF&gt; מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו &quot;עם הארץ&quot;. בגמרא אף כתוב כי &quot;ניתן לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת&quot;. עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.<br /> <br /> ===דרך הלימוד===<br /> דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. <br /> <br /> הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב&quot;ם, אלפס, רא&quot;ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז&quot;ל (דף ט&quot;ו עמוד ב') &quot;לשון תליתאי קטיל תליתאי&quot; (= לשום שלושה הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: &quot;לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.&lt;REF&gt; היום יום י&quot;ג מר חשוון.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> בקרב חסידות חב&quot;ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל האדמו&quot;ר הזקן היו מסיימים מדי שנה את כל הש&quot;ס על פי ציוויו המפורש.)<br /> <br /> [[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו&quot;ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&amp;hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&amp;st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> חסידי אדמו&quot;ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש&quot;ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו&quot;ר הזקן.&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&amp;hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&amp;st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&amp;pgnum=214 אוצר סיפורי חב&quot;ד, כרך ז עמוד 216]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> אדמו&quot;ר [[הרש&quot;ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו&quot;ר הרש&quot;ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)<br /> <br /> בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו&quot;ר [[הריי&quot;צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב&quot;ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.<br /> הריי&quot;צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש, אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]]&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&amp;hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&amp;st ליקוטי שיחות, חלק ב]&lt;/REF&gt;: &quot;לפני עשרים שנה בהתוועדות של חג השבועות, ביקש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה&quot;. ע&quot;ש.<br /> <br /> === דרך העיון===<br /> בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב&quot;ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות האחרונים הלא הוא הגאון האדיר [[רבי יוסף רוזין]], הגאון מרוגצ'וב שהיה מקורב לחסידות חב&quot;ד ונודע בגאונותו העצומה, כאשר גם גדולי דורו לא היו יכולים לו. כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א מלך המשיח היה מתכתב איתו במכתבים מלאים גאונות במאות מראי מקומות בכל הש&quot;ס, ואף הוא השיב לו במכתבי תשובה דומים. בשיחותיו הקדושות, מזכיר [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] רבות את הראגאטשבער, בבקיאות מדהימה בתורתו, אשר נדפסו בספריו [[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]].<br /> <br /> == קישורים ==<br /> *[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=50712 רבני חב&quot;ד בקריאה לחיזוק בלימוד התורה] {{אינפו}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94&diff=117290 2012-01-02T22:47:30Z

<p>ליובאוויטש: /* מקורה ושרשה */</p> <hr /> <div>[[קובץ:חברותא.jpg|שמאל|ממוזער|250px|יהודים לומדים תורה בחברותא]]<br /> '''תורה''' היא שם כללי לכל כתבי הקודש של היהדות, החל מ[[חמשה חומשי תורה]] ועד לאחרון המחדשים בתורה. התורה היא החכמה העליונה, אשר באמצעותה ברא הקב&quot;ה את העולם ודרכו יכולים בני האדם להבין ולקיים את רצונו ובכך להתקשר איתו. התורה מתחלקת לשני רבדים עיקריים: חיצוניות התורה - תורת הנגלה ו[[פנימיות התורה]] - תורת החסידות.<br /> <br /> בתורת הנגלה ישנה התורה שבכתב וה[[תורה שבעל פה]]. ה[[תורה שבכתב]] הם אותיות התורה הכתובים על הקלף. ו[[תורה שבעל פה]] הם המסורות אשר ב[[משנה]] וב[[תלמוד]]. בתורת החסידות מתייחסים ל[[ספר התניא]] כ&quot;תורה שבכתב&quot; של פנימיות התורה. שאר ספרי תורת החסידות הם כ&quot;תורה שבעל פה&quot;.<br /> <br /> התורה מחולקת גם לארבעה רבדים: '''פ'''שט '''ר'''מז '''ד'''רש ו'''ס'''וד (ר&quot;ת [[פרד&quot;ס]]). <br /> <br /> ==מקורה ושרשה==<br /> התורה היא האמצעי המרכזי באמצעותו מתקשר העולם עם הקב&quot;ה, כמאמר הזוהר: &quot;תלת קשרין מתקשרין דא בדא ישראל באורייתא ואורייתא בקודשא בריך הוא&quot;.<br /> הקב&quot;ה מצד עצמו אינו בערך לעולמות וכדי לברוא את העולמות צמצם הקב&quot;ה את עצמו והמשיך ממנו את אור ה[[קו]] הנקרא גם צנור אותיות רצון שהיא התורה (רצונו של הקב&quot;ה).<br /> א&quot;כ התורה היא מקור החיות לכל העולמות וממנה נשפע חיות לכל נברא לפי ענינו. וכמו על דרך משל נהר גדול שכדי שיימשך לצינורות קטנים צריך צינור גדול שדרכו יושפע לצינורות הפרטיים. כך התורה היא רצון (צינור) כללי לאור הנשפע לעולמות. אמנם עם היות שהרצון לעולמות פי' שאור אין סוף בא בגבול לפי ערך העולמות, אמנם מהות האור הנשפע דרך צמצום זה הוא אותו אור אין סוף הבלי גבול רק שבא בהגבלה. וכמשל מי הנהר הנמשכים בצינור שאין מהות המים משתנים. התורה היא גם חכמתו של הקב&quot;ה ([[חכמה דא&quot;ק]]) אשר באמצעותה נקבע אופן ההמשכה לכל דרגה בפרטות<br /> <br /> התורה קדמה לעולם, ששורש התורה הוא בבחינת [[שעשועי המלך בעצמותו]] שעל זה נאמר &quot;ואהיה אצלו אמון ואהיה אצלו שעשועים&quot;, ורק לאחר בריאת העולם והמשכת התורה לעולם הזה היא נעשית בבחינת &quot;שעשועי את בני אדם&quot;.<br /> <br /> תורה קדמה לעולם, כמו שנאמר: &quot;ה' קנני ראשית דרכו&quot;.<br /> <br /> ==מתן תורה==<br /> מתן תורה בה ניתנה התורה ל[[ישראל]] היה ב[[מעמד הר סיני]]. מבואר כי גם ה[[אבות]] שהיו לפני מעמד הר סיני קיימו את התורה, אלא שהם קיימו אותה בבחינת רוחניות, ולאחר מתן תורה נמשכה התורה גם בגשמיות.<br /> <br /> ==חלקי התורה==<br /> שני החלקים המרכזיים של התורה הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה. תורה שבכתב הוא החלקים הכתובים של התורה, שהוא עשרים וארבעה ספרי המקרא, ובייחוד הכוונה לחמישה חומשי תורה. תורה שבעל פה כוללת את המסורת שבעל פה שהגיעה במעמד הר סיני, יחד עם סייגי חכמים ותקנותיהם במשך הדורות. עיקרי תורה שבעל פה מסורים בשישה בסדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> ===נגלה===<br /> [[קובץ:נגלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור עצמי של ר' [[זלמן קליינמן]], כשהוא מלמד את בנו את הסוגיא של 'שור שנגח את הפרה']]<br /> המונח '''נגלה דאורייתא''' מתייחס לחלק הגלוי שבתורה, המתייחס ללימוד התנ&quot;ך, המשנה, הגמרא וההלכה והפירושים שעליהם. אלה הם כגוף לתורה, החלק החיצוני שבה, המורה על פרטי החיים היום-יומיים, האיסורים וההיתרים, סיפורי התורה.<br /> <br /> '''תורה שבכתב''' הוא חלקו הכתוב של התורה שהוא עשרים וארבעה ספרי התנ&quot;ך, ובייחוד הכוונה היא לחמשת חומשי תורה. תורה שבכתב יחד עם [[תורה שבעל פה]] מהווים את שני החלקים המרכזיים של התורה. '''תורה שבעל פה''' הוא חלקו של התורה שמועבר במסורת ממעמד הר סיני, יחד עם תקנות חדשות שתיקנו חכמים במשך הדורות לסייג את התורה. בעיקרה לא ניתנה תורה שבעל פה להיכתב, אלא שבזמן ה[[גלות]] כשראו חכמים שהתורה עלולה להישכח מישראל, נכתבה התורה שבעל פה. עיקרי תורה שבעל פה כתובים בשישה סדרי [[משנה]] ומבוארים ב[[תלמוד]].<br /> <br /> מבואר כי תורה שבכתב הוא בחינת [[שמים]], לעומת תורה שבעל פה שהוא בחינת ארץ. שענין ארץ שהוא תורה שבעל פה הוא בחינת רצון. שעיקר השגת תכלית הרצון, לידע את פרטי ההלכה וביאורי המצוות הוא דווקא בתורה שבעל פה. מה שאין כן בתורה שבכתב שהוא רק בחינת האותיות להיות כדמותן וצלמן שהן שמותיו של הקב&quot;ה. משום כך מבואר כי תורה שבכתב ענינו הוא מלמעלה למטה, כמו קורא בשם, שקורא בשמו של הקב&quot;ה, אבל תורה שבעל פה עיקרה הוא מלמטה למעלה על ידי השגת הרצון בנפש.<br /> <br /> ===נסתר===<br /> חלק הנסתר בתורה הוא ה[[קבלה]] וה[[חסידות]] העוסקים בסיבות הפנימיות לכל האיסורים וההיתרים, וההסברים הפנימיים של סיפורי התורה הנמצאים בתורת הקבלה ומוסברים ביתר שאת עם הוראות ליישום בחיי היום-יום בתורת החסידות.<br /> <br /> ==לימוד התורה==<br /> לימוד התורה היא מצווה תמידית בה מחויב כל יהודי לקיים בכל זמן פנוי, בין אם הוא צעיר, זקן, חולה ובעל יסורים. כאמור ב[[תורה]] &quot;והגית בו יומם ולילה&quot;. [[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך]] כי מקיימים מצווה זו רק על ידי לימוד '''בפה''' - באופן שזה אפשרי.<br /> <br /> על לימוד התורה נאמר במשנה ותלמוד תורה כנגד כולם. ישנה מחלוקת בירושלמי&lt;REF&gt;פרק א', א'&lt;/REF&gt; בפירוש המשנה, דעה אחת אומרת כי הכוונה שהיא שקולה כנגד כל חפצי העולם הזה, ודעה שניה אומרת כי &quot;אפילו כל מצוותיה של תורה אינן שוות לאות אחת מהתורה&quot;.<br /> <br /> מעלתה העצומה של לימוד התורה השקולה כנגד כל המצוות מוסברת ב[[ספר התניא]]&lt;REF&gt;פרק ה'.&lt;/REF&gt; בכך, שכאשר אדם לומד איזו הלכה כל שהיא, כיון שזו היא רצונו של הקדוש ברוך הוא שכשראובן יטען כך ושמעון יטען כך על דרך משל - תהיה ההלכה כך וכך, נמצא כאשר האדם לומד הלכה זו הרי הוא תופס על ידי שכלו את חכמתו של הקדוש ברוך הוא, וחכמתו של הקדוש ברוך הוא הם אחד, כמאמר [[הזוהר]] הקדוש [[אורייתא]] ו[[קודשא בריך היא]] חד, ולכן על אף ש[[לית מחשבה תפיסא ביה]] כידוע, הרי על ידי לימוד התורה מחשבתו של האדם תפיסא ביה בקדוש ברוך הוא, והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו וכדוגמתו נמצאים כלל בגשמיות, להיות לאחדים ומיוחדים ממש מכל צד ופינה. <br /> === סגולה לפרנסה ולשמחה ===<br /> <br /> לאחד האדמו&quot;רים שביקש מ[[הרבי]] עצה לפרנסה לכלל ישראל, השיב [[הרבי]] להוסיף בלימוד התורה ובנתינת [[צדקה]].&lt;REF&gt;ראה [[יעקב יצחק רבינוביץ]]&lt;/REF&gt; לרב שבא לרבי וביקש ברכה להיות בשמחה, השיב [[הרבי]] כי יוסיף בלימוד התורה ועל ידי כך יהיה ב[[שמחה]].<br /> <br /> === עונג תמידי ===<br /> שלא ככל המצוות, מצווה זו מיועדת שיתענג בה האדם, על ידי התבוננות בחכמת התורה, אותה רואה אחרי לימוד מעמיק.&lt;REF&gt;רבינו אברהם מן ההר, נדרים מח א. הקדמת אגלי טל.&lt;/REF&gt; בעקבות תענוג זה עשוי הוא לבוא לידי אהבת השם.&lt;REF&gt;רמב&quot;ם ספר המצוות, מצווה ג'.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> הגמרא&lt;REF&gt;פסחים מח ב.&lt;/REF&gt; מכנה כנוי של בזיון אודות מי שאינו מקיים מצווה זו &quot;עם הארץ&quot;. בגמרא אף כתוב כי &quot;ניתן לנוחרו ביום הכיפורים שחל בשבת&quot;. עוד אומרת הגמרא כי אסור להתלוות עמו בדרך, שכן חשוד הוא על שפיכות דמים מקל וחומר; ומה על חייו אינו חס - '''ללמוד תורה ולחיות''', על חיי חבירו לא כל שכן.<br /> <br /> ===דרך הלימוד===<br /> דרך הלימוד המקובלת מאז ומעולם מחולקת לשני חלקים; לימוד לעיון, היינו העמקה ולימוד לבקיאות (גירסא), היינו לימוד במהירות יותר מתוך מטרה לרכוש ידיעות בתורה. <br /> <br /> הבעל שם טוב היה לומד עם תלמידיו שיעור בגמרא. אופן הלימוד היה עם חריפות גדולה וגאונות, ולמדו את הרמב&quot;ם, אלפס, רא&quot;ש ומפרשים אחרים מהראשונים שהיו שייכים לגמרא הנלמדת. הבעל שם טוב היה נוהג לתרגם המילים לאידיש. אם למדו ערכין והגיעו למאמר רז&quot;ל (דף ט&quot;ו עמוד ב') &quot;לשון תליתאי קטיל תליתאי&quot; (= לשום שלושה הורגת שלושה), תירגם הבעל שם טוב: &quot;לשון הרע הורג את כל השלושה: את המדובר, את המדבר ואת השומע. רק שזהו בלבושים רוחניים, הקשה מרציחה גשמית.&lt;REF&gt; היום יום י&quot;ג מר חשוון.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> בקרב חסידות חב&quot;ד היתה תמיד ההדגשה מיוחדת על לימוד הגמרא בעיון. (ברם גם מלימוד בקיאות לא הניחו ידם, בפרט מי שלא השיג ידו ללמוד בעיון, ואצל האדמו&quot;ר הזקן היו מסיימים מדי שנה את כל הש&quot;ס על פי ציוויו המפורש.)<br /> <br /> [[המגיד ממעזריטש]] ציווה לתלמידו הגדול [[אדמו&quot;ר הזקן]] כי ילמד מידי יום ויום גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16062&amp;hilite=b3861118-b277-42c9-b91f-336e461a6b82&amp;st אור התורה] להרב [[המגיד ממעזריטש]]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> חסידי אדמו&quot;ר הזקן היו קובעים לעצמם שיעור עיוני עמוק בגמרא שלש פעמים בשבוע לכל הפחות, זאת מלבד אשר היו מסיימים את כל הש&quot;ס כולו מידי שנה בשנה על פי ציוויו המפורש של האדמו&quot;ר הזקן.&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15837&amp;hilite=018a3b10-9b57-416d-b036-685786816cda&amp;st=+%D7%92%D7%9E%D7%A8%D7%90+%D7%91%D7%A2%D7%99%D7%95%D7%9F&amp;pgnum=214 אוצר סיפורי חב&quot;ד, כרך ז עמוד 216]&lt;/REF&gt;<br /> <br /> אדמו&quot;ר [[הרש&quot;ב]] מליובאוויטש אשר הקים את ישיבת [[תומכי תמימים]] קבע בישיבתו את דרך הלימוד בעיון, ואף רצה למנות כראש הישיבה את הגאון הידוע בחריפותו ובעמקותו מגדולי דורו [[רבי חיים מבריסק]]. הגאון [[רבי חיים מבריסק]] לא הסכים למינוי על אף ידידותו הקרובה עם אדמו&quot;ר הרש&quot;ב, (ככל הנראה בשל חפצו להקים ישיבה משל עצמו.)<br /> <br /> בישיבת [[תומכי תמימים]] קבע אדמו&quot;ר [[הריי&quot;צ]] את הלימוד העיקרי ללימוד בעיון ובעמקות. גם קבע שעה מיוחדת לכתיבת חידושי תורה. בבתי המדרשות של חסידי חב&quot;ד היו קובעים זמן ללימוד הגמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;, זאת לצד לימוד ספרי ומאמרי חסידות בעיון.<br /> הריי&quot;צ גם ציווה שכל אחד ואחד יקבע לעצמו שיעור בלימוד גמרא בעיון&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31696&amp;hilite=1b68c320-102b-4737-9668-cb418a227e00&amp;st אגרות קודש, אדמו&quot;ר הריי&quot;צ, כרך י&quot;ב]&lt;/REF&gt;.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] כתב ב[[ליקוטי שיחות]]&lt;REF&gt;[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16065&amp;hilite=f6f0f638-bef5-4ce3-adce-e4b3667dcb60&amp;st ליקוטי שיחות, חלק ב]&lt;/REF&gt;: &quot;לפני עשרים שנה בהתוועדות של חג השבועות, ביקש אדמו&quot;ר הריי&quot;צ שלכל אחד יהיה שיעור בגמרא עיון ומכך שאמר זאת בשבועות, משמע, שיש לזה שייכות למתן תורה. ובאמת זהו פסק מפורש במשנה&quot;. ע&quot;ש.<br /> <br /> === דרך העיון===<br /> בדרכי הלימוד בעיון ישנם דרכי לימוד רבים. דרך הלימוד המקובלת בחב&quot;ד, יסודה מאחד מגדולי הדורות האחרונים הלא הוא הגאון האדיר [[רבי יוסף רוזין]], הגאון מרוגצ'וב שהיה מקורב לחסידות חב&quot;ד ונודע בגאונותו העצומה, כאשר גם גדולי דורו לא היו יכולים לו. כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א מלך המשיח היה מתכתב איתו במכתבים מלאים גאונות במאות מראי מקומות בכל הש&quot;ס, ואף הוא השיב לו במכתבי תשובה דומים. בשיחותיו הקדושות, מזכיר [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] רבות את הראגאטשבער, בבקיאות מדהימה בתורתו, אשר נדפסו בספריו [[צפנת פענח (ספר)|צפנת פענח]].<br /> <br /> == קישורים ==<br /> *[http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&amp;id=50712 רבני חב&quot;ד בקריאה לחיזוק בלימוד התורה] {{אינפו}}<br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> <br /> [[קטגוריה:תורה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%A9_%D7%91%D7%99%D7%92%D7%A1%D7%9E%D7%A8%D7%A7&diff=99401 2011-03-07T23:10:34Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''[[ניגון]] מארש נפוליון''' הינו ניגון מיוחד המצטיין בתנועות חזקות ובהפסקות מוחלטות וקצובות המביעות רגשי נצחון. מסורת בידי [[חסידי חב&quot;ד]] שמקור הניגון הוא מהקיסר [[נפוליאון בונפרטה]] בשעה שכבשו את מדינת [[רוסיה]]. כששרו ניגון זה (לגירסא אחת) לפני [[אדמו&quot;ר הזקן]] אמר: &quot;זהו ניגון נצחון&quot;.<br /> <br /> אמנם זהו רק לפי נוסח אחד שמובא בכרך השני של [[ספר הניגונים]] (שיצא לאור כמה שנים אחרי הראשון), אך כאמור שם, מקובל בקרב החסידים שהניגון שעליו אמר ה[[אדמו&quot;ר הזקן]] &quot;זהו ניגון נצחון&quot; הוא [[ניגון מארש נפוליון א']] ולא זה.<br /> <br /> ב[[ליובאוויטש]] מנגנים את מארש נפוליון בסיום [[תפילת נעילה]] ב[[יום הכיפורים]], אחרי אמירת החצי הראשון של ה[[קדיש]] קודם [[תקיעת שופר]] שתוקעים אז, לאות ש&quot;[[דידן נצח]]&quot;.<br /> <br /> מחזה מיוחד היה לראות את [[הרבי שליט&quot;א]] מנופף בידיו הקדושות בכל עוז בעידוד ה&quot;מארש&quot; (בשנים הראשונות היה עולה על כסא קודשו, בשנים מאוחרות יותר, התקינו לשם כך גרם מדרגות מיוחד, כדי לאפשר לכל הקהל לראותו).<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון ר&quot;י ב[[ספר הניגונים]] ונרשם מפי ה[[חסיד]] ר' [[יצחק דובוב]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[ניגון מארש נפוליון א']]<br /> <br /> [[קטגוריה:ניגוני נצחון]]<br /> <br /> ==קישורים חיצוניים==<br /> * ניתן לשמוע את השיר בתוספת ביאור (ב[[אידיש]]) בחלק השני של השיר המובא בלינק [http://www.chassidus.com/audio/nigun/16-01-March-Heichal-Neginah.ram זה], החלק הראשון מתייחס למארש אחר.</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%27&diff=99399 2011-03-07T22:50:11Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{תניא}}<br /> '''פרק ל'''' של [[ספר התניא]] מבאר את מאמר רז&quot;ל &quot;והוי שפל רוח בפני כל האדם&quot;. <br /> ==מבוא לפרק==<br /> פרק ל' מופיע לאחרי הבעיה שמציג אדמו&quot;ר הזקן בפרק כ&quot;ט.<br /> <br /> כפי שהוסבר כבר בפרקים הקודמים ה[[בינוני]] אינו עובר עבירות כלל. אמנם הוא אינו מסתפק בזה ובכדי לשבור את נפשו הבהמית (בכדי שבסופו של דבר תיהפך ל[[קדושה]]) וגם להמשיך גילוי [[אור אין סוף]] למטה עושה הבינוני [[אתכפיא]].<br /> נוסף לזה בשעת התפילה מעורר הבינוני בנפשו (ע&quot;י התבוננות הראויה) אהבת ה' ויראתו.<br /> <br /> וע&quot;ז מביא אדה&quot;ז בעיה בפרק כ&quot;ט שלעיתים נעשה לבו של הבינוני כ[[אבן (טמטום הלב)]] אשר על כן אינו יכול לעורר בליבו אהבת ה' ואינו יכול לעשות אתכפיא.<br /> <br /> והפיתרון לזה - אומר אדה&quot;ז - הוא שיבטש האדם את עצמו וכך יזדכך לבו. ובהמשך להתבוננויות הביטוש המובאת בפרק כ&quot;ט מביא אדה&quot;ז עוד התבוננות של ביטוש בפרק ל', והיא אשר יתבונן האדם שהוא גרוע יותר מכל האדם אפי' מגויים.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ל|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> [[אדמו&quot;ר הזקן]] מבאר, שאף מי שנראה שהוא קל שבקלים, הרי יש לתלות את עוונותיו בכך שהוא יושב קרנות והולך בשוק, ועכ&quot;ז אין הקב&quot;ה מסתפק בזה ודורש מאותו קל שבקלים שיתגבר על יצרו גם במצב זה, ומכיון שכן צריך האדם לעשות חשבון בנפשו האם הוא עושה מאמץ כזה וכשיבחן היטב יראה שאינו עושה אפי' דברים שדורשים פחות מאמץ מהמאמץ הדרוש מאותו קל שבקלים ולכן צריך הוא להיות שפל רוח בפני כל האדם.<br /> ==צילום דפוס התניא==<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> *[[מחשבות זרות]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ&quot;ט|פרק כ&quot;ט]]|הבא=[[תניא - פרק ל&quot;א|פרק ל&quot;א]]}}<br /> [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%27&diff=99398 2011-03-07T22:45:21Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{תניא}}<br /> '''פרק ל'''' של [[ספר התניא]] מבאר את מאמר רז&quot;ל &quot;והוי שפל רוח בפני כל האדם&quot;. ומבאר [[אדמו&quot;ר הזקן]], שאף מי שנראה שהוא קל שבקלים, הרי יש לתלות את עוונותיו בכך שהוא יושב קרנות והולך בשוק, ועכ&quot;ז אין הקב&quot;ה מסתפק בזה ודורש מאותו קל שבקלים שיתגבר על יצרו גם במצב זה, ומכיון שכן צריך האדם לעשות חשבון בנפשו האם הוא עושה מאמץ כזה וכשיבחן היטב יראה שאינו עושה אפי' דברים שדורשים פחות מאמץ מהמאמץ הדרוש מאותו קל שבקלים ולכן צריך הוא להיות שפל רוח בפני כל האדם.<br /> <br /> ==מבוא לפרק==<br /> פרק ל' מופיע לאחרי הבעיה שמציג אדמו&quot;ר הזקן בפרק כ&quot;ט.<br /> <br /> כפי שהוסבר כבר בפרקים הקודמים ה[[בינוני]] אינו עובר עבירות כלל. אמנם הוא אינו מסתפק בזה ובכדי לשבור את נפשו הבהמית (בכדי שבסופו של דבר תיהפך ל[[קדושה]]) וגם להמשיך גילוי [[אור אין סוף]] למטה עושה הבינוני [[אתכפיא]].<br /> נוסף לזה בשעת התפילה מעורר הבינוני בנפשו (ע&quot;י התבוננות הראויה) אהבת ה' ויראתו.<br /> <br /> וע&quot;ז מביא אדה&quot;ז בעיה בפרק כ&quot;ט שלעיתים נעשה לבו של הבינוני כ[[אבן (טמטום הלב)]] אשר על כן אינו יכול לעורר בליבו אהבת ה' ואינו יכול לעשות אתכפיא.<br /> <br /> והפיתרון לזה - אומר אדה&quot;ז - הוא שיבטש האדם את עצמו וכך יזדכך לבו. ובהמשך להתבוננויות הביטוש המובאת בפרק כ&quot;ט מביא אדה&quot;ז עוד התבוננות של ביטוש בפרק ל', והיא אשר יתבונן האדם שהוא גרוע יותר מכל האדם אפי' מגויים.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ל|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> <br /> ==צילום דפוס התניא==<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> *[[מחשבות זרות]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ&quot;ט|פרק כ&quot;ט]]|הבא=[[תניא - פרק ל&quot;א|פרק ל&quot;א]]}}<br /> [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9C%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%98%D7%99_%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D_-_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%9C%27&diff=99397 2011-03-07T22:35:27Z

<p>ליובאוויטש: /* מבוא לפרק */</p> <hr /> <div>{{תניא}}<br /> '''פרק ל'''' של [[ספר התניא]] מבאר את מאמר רז&quot;ל &quot;והוי שפל רוח בפני כל האדם&quot;. ומבאר [[אדמו&quot;ר הזקן]], שאף מי שנראה שהוא קל שבקלים, הרי יש לתלות את עוונותיו בכך שהוא יושב קרנות והולך בשוק, ולכן צריך להיות שפל רוח בפני כל אדם.<br /> <br /> ==מבוא לפרק==<br /> פרק ל' מופיע לאחרי הבעיה שמציג אדמו&quot;ר הזקן בפרק כ&quot;ט.<br /> <br /> כפי שהוסבר כבר בפרקים הקודמים ה[[בינוני]] אינו עובר עבירות כלל. אמנם הוא אינו מסתפק בזה ובכדי לשבור את נפשו הבהמית (בכדי שבסופו של דבר תיהפך ל[[קדושה]]) וגם להמשיך גילוי [[אור אין סוף]] למטה עושה הבינוני [[אתכפיא]].<br /> נוסף לזה בשעת התפילה מעורר הבינוני בנפשו (ע&quot;י התבוננות הראויה) אהבת ה' ויראתו.<br /> <br /> וע&quot;ז מביא אדה&quot;ז בעיה בפרק כ&quot;ט שלעיתים נעשה לבו של הבינוני כ[[אבן (טמטום הלב)]] אשר על כן אינו יכול לעורר בליבו אהבת ה' ואינו יכול לעשות אתכפיא.<br /> <br /> והפיתרון לזה - אומר אדה&quot;ז - הוא שיבטש האדם את עצמו וכך יזדכך לבו. ובהמשך להתבוננויות הביטוש המובאת בפרק כ&quot;ט מביא אדה&quot;ז עוד התבוננות של ביטוש בפרק ל', והיא אשר יתבונן האדם שהוא גרוע יותר מכל האדם אפי' מגויים.<br /> <br /> ==גוף הפרק==<br /> {{פרק תניא|פרק=ל|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק ל'}}}}<br /> <br /> ==סיכום הפרק==<br /> <br /> ==צילום דפוס התניא==<br /> <br /> ==מושגים יסודיים בפרק==<br /> *[[מחשבות זרות]]<br /> <br /> {{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק כ&quot;ט|פרק כ&quot;ט]]|הבא=[[תניא - פרק ל&quot;א|פרק ל&quot;א]]}}<br /> [[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A6%D7%95%D7%AA_%D7%9B%D7%99%D7%91%D7%95%D7%93_%D7%90%D7%91_%D7%95%D7%90%D7%9D&diff=97569 2011-02-06T19:11:23Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''כיבוד אב ואם''' היא מצווה מהתורה, הכתובה פעמיים: פעם אחת ב[[עשרת הדברות]], &quot;כבד את אביך ואת אמך&quot; - כחיוב כיבוד, שהוא מאכיל ומשקה, מכניס ומוציא וכו', והשני &quot;איש אמו ואביו תיראו&quot;, הוא חיוב מורא - לא לשבת במקומו, לא לסתור את דבריו וכדומה.<br /> <br /> כיבוד אב ואם היא מהמצוות החמורות בתורה, עד כדי כך ש&quot;השווה כבודם לכבוד המקום&quot;.<br /> <br /> == פרטי המצווה ==<br /> <br /> באופן שמצוות שהאב מצווה לעשות דבר שהוא נגד מצוות התורה, אינו מחויב לשמוע בקולו כלל, ואף אסור לו לציית, וזאת מפני פסוק מיוחד שנכתב בתורה &quot;איש אמו ואביו תיראו - ואת שבתותי תשמורו&quot; - על אף חומרתה של כיבוד אב ש&quot;השווה כבודם לכבוד המקום&quot;, אבל אם אמר לך אביך לחלל שבת - אל תשמע לו, מפני ש&quot;אני ה' אלקיכם&quot; - אתה והוא חייבים בכבודי.<br /> <br /> כאשר אמו נשואה לאביו, כבוד אביו קודם, מכיון שגם אמו חייבת בכבוד אביו שהוא בעלה. אך אם הם גרושים אז כבוד שניהם שווה.<br /> <br /> ב[[שולחן ערוך]] נפסק כי אם חפץ ללמוד [[תורה]] במקום מסוים, ואביו רוצה שילמד במקום אחר אינו חייב בכבודו. <br /> <br /> == היכן נקבע הפסק? ==<br /> <br /> כאשר אברך חשוב, שחשקה נפשו ללמוד ב[[770]] [[תורה]] ו[[חסידות]] מ[[הרבי]] כתב לרבי שאין דעת אביו וזקנו נוחה מכך, השיב לו [[הרבי]] במכתב:&lt;REF&gt;אגרות קודש חלק כ&quot;ח&lt;/REF&gt; <br /> <br /> &quot;האומנם באם יעשה כפסק דין ברור בשו״ע יו״ד סוף סימן ר״מ?<br /> <br /> [וכבר דובר בזה שנקבע פסק דין זה לא בהל׳ תלמוד תורה, כ״א בהל׳ כבוד<br /> אב ואם. וקל להבין]. אזכיר על הציון.&quot;<br /> <br /> כלומר: מה שאינו חייב לשמוע בקול אביו אינו דין בהלכות [[תלמוד תורה]] - שחיוב של [[תלמוד תורה]] עדיף מחיוב כיבוד אב ואם; אלא הוא דין בהלכות כיבוד אב ואם - כלומר: אין כלל חיוב של כיבוד אב ואם לענין זה...<br /> <br /> <br /> == כוונה בקיום המצווה ==<br /> <br /> למרתו ההלכה הידועה שמצוות צריכות כוונה, ב[[כיבוד אב]] אין הכוונה מעכבת, מכיון שעיקר מהותה&lt;REF&gt;החפצא.&lt;/REF&gt; של המצווה הוא שמכבד את האב, אם כן המעשה תלוי באב, ומכיון שהאב קיבל את שלו לא מהני חוסר כוונתו לקלקל את עשיית המצווה. וכדוגמת מצוות [[צדקה]] שאין צריך בה כוונה, וכמובא&lt;REF&gt;ספרי תצא כד יט.&lt;/REF&gt; שאם נפלה סלע מידו ומצאה עני והתפרנס בה קיים מצוות צדקה. שאז על פי רוב יש לו כוונה הפכית, שהרי בשעת נפילת הסלע מידו יש לו צער מכך ומיצר על אבידתה, ואף על פי כן מקיים את המצווה.&lt;REF&gt;[[שיחות קודש]] [[תשל&quot;ו]] ח&quot;ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4614&amp;st=%D7%A9%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%97+%D7%94%D7%A7%D7%9F&amp;pgnum=605&amp;hilite=0b989b8b-d64c-4ec9-8260-2f2370072cbb עמ' ח (605)].&lt;/REF&gt; <br /> <br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{מצוות}}<br /> [[קטגוריה:מצוות]][[קטגוריה:הלכה בתורת חב&quot;ד]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%AA_%D7%94%D7%9E%D7%96%D7%95%D7%9F&diff=97568 2011-02-06T18:53:50Z

<p>ליובאוויטש: /* מים אחרונים */</p> <hr /> <div>[[קובץ:מים אחרונים.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כלי לנטילת מים אחרונים לפני ברכת המזון]]<br /> '''ברכת המזון''', היא מצוות עשה מהתורה.<br /> <br /> ישנו ספק ב[[הלכה]] אם [[נשים]] מחויבות בברכת המזון מהתורה, מכיון שאין שייך בהם חלק ממהודיה של ברכת המזון &quot;ועל [[ברית מילה|בריתך]] שחתמת בבשרינו, ועל [[תורה|תורתך]] שלמדתנו&quot;, ולכן מספק אינם יכולים להוציא גברים ידי חובה בברכת המזון.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הזקן]] פוסק ב[[שולחן ערוך אדמו&quot;ר הזקן|שולחן ערוך]], שבברכת המזון הכוונה היא לעיכובא בכל מילה ומילה, וכל מילה שלא כיון בה - כאילו לא אמר תיבה זו כלל!<br /> <br /> == מים אחרונים ==<br /> <br /> לפני ברכת המזון נוטלים קצה האצבעות, ואחר כך מעבירים אותם, כשהם לחים עדיין, על השפתיים &lt;REF&gt; היום יום ד' כסליו.&lt;/REF&gt; וזהו הנקרא מים אחרונים.<br /> <br /> הטעם ע&quot;פ [[תורת הנגלה]] למים אחרונים הוא מפני החשש שמא על ידיו של הסועד נמצא מלח סדומית שעלול לגרום לפגיעה בראייה כאשר בא במגע עם העין.<br /> <br /> ע&quot;פ [[חסידות]] ישנו טעם פנימי יותר למים אחרונים והוא לתת ל[[קליפות]] (כוחות הטומאה) יניקה ולכן משפילים את האצבעות להורות על ההשפעה לקליפות וכן נוטלים דווקא על קצות האצבעות ואומרים קודם הנטילה את הפסוק: &quot;זה חלק '''אדם רשע''' מאלוקים ונחלת אמרו מא-ל&quot;.<br /> <br /> == מנהגי ברכת המזון ==<br /> <br /> מברכין ברכת המזון בכוס של ברכה, אף שאין עשרה. הכוס על כף היד והאצבעות זקופות. אוחז הכוס מאמירת &quot;רבותי מיר וועלען בענטשען&quot; (=רבותי נברך) עד אחרי סיום ברכה שלישית, שאז מעמידו על השלחן.&lt;REF&gt; היום יום י&quot;ד כסליו.&lt;/REF&gt; <br /> {{הערות שוליים}}<br /> {{מצוות}}<br /> [[קטגוריה:מצוות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A8%D7%A6%D7%95%D7%90_%D7%95%D7%A9%D7%95%D7%91&diff=97529 2011-02-06T03:59:43Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{מלאכים}}'''רצוא ושוב''' הם שתי תנועות יסודיות בעבודתם של ה[[מלאכים]] ב[[עולמות העליונים]] (על [[חיות הקודש]] ב[[מרכבה]] נאמר כי היו &quot;רצוא ושוב כמראה הבזק&quot;) ושל ה[[נשמה|נשמות]] ב[[עולם הזה]]. מקורו של ענין רצוא ושוב הוא בבחינת [[מטי ולא מטי]].<br /> <br /> ==רצוא==<br /> ה'רצוא' בכללו הוא עבודה בבחינה של יציאה מן ה[[כלים]], בעליה מלמטה למעלה והוא בבחינת [[אהבה]] ברשפי [[אש]] בתגבורת, לצאת מן ה[[גוף]] וליפרד מן הפתילה, והוא בבחינת [[אהבה רבה]] שאין [[כלי]] ה[[לב]] מכיל אותה. אין מטרה ברצוא בנפש האדם ללא שוב, שכן כאשר יש לאדם בנפשו רצוא ללא שוב הוא עלול להגיע לידי [[כלות הנפש]] ואין זוהי תכלית האדם, שהרי תפקידו של האדם הוא לעשות [[דירה בתחתונים]] דוקא כנאמר &quot;על כרחך אתה חי&quot;. אלא תפקידו של הרצוא בנפש האדם הוא להיכנס נכון - עם חיות והתלהבות במטרה של דביקות בה' - לחיים של [[עבודה]] בעולם (שוב).<br /> ==שוב==<br /> <br /> ה'שוב' בכללו הוא העבודה שבאה אחרי ה'רצוא' ותפקידה להשיב אל ה[[כלים]] בהמשכה מלמעלה למטה את ה'רצוא'. כל עבודה שהיא באופן של [[תיקון]] כוללת את שני בחינות אלו.<br /> <br /> ==בעולמות==<br /> בעולם ה[[תוהו]] היו ה[[ספירות]] בבחינת רצוא בלא שוב, ומשום כך הייתה שם [[שבירת הכלים]]. [[עולם התיקון]] הוא בבחינת שוב, &quot;לשבת יצרה&quot;, שהוא המשכה של [[אורות]] ב[[כלים]].<br /> <br /> ה[[לב]] מחיה את כל ה[[גוף]] בבחינת רצוא ושוב, ש[[דם]] ה[[נפש]] נסגר בתוכו, ואחר כך נפתח, ועל ידי כך מחיה כל הגוף. וכן ענין [[חיות]] כל העולמות הוא על ידי בחינת רצוא ושוב.<br /> <br /> [[קטגוריה:עבודת ה']]<br /> [[קטגוריה:מלאכים]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%9C%D7%9B%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94_(%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%A8%22%D7%A4)&diff=97527 2011-02-06T03:12:17Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>ה[[ניגון]] '''והריקותי לכם ברכה''' מושר ב[[התלהבות]] ו[[התעוררות]] והוא של אחד מה[[אחים חריטונוב]] מ[[ניקולייב]]. <br /> <br /> באחד משיחותיו אמר [[הרבי]] כי יתכן וניגון זה מקורו מה[[אדמו&quot;ר הזקן]].<br /> <br /> מילות הניגון מבוססות על הגמרא בתענית, דף ט' א': &quot;א&quot;ר יהושע בן לוי... ת&quot;ש ואומר ה' עמך גבור החיל הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים '''והריקותי לכם ברכה עד בלי די''' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב '''עד שיבלו שפתותיכם מלומר די'''&quot;.<br /> <br /> הניגון נרשם מפי ה[[חסיד]] ר' [[שמואל בצלאל אלטהויז]].<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון ר&quot;פ ב[[ספר הניגונים]].<br /> <br /> == קישורים חיצונים ==<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=12 לשמיעת הניגון מקלטת ניחח]<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=920 לשמיעת הניגון מפי הרב אלטהויז]<br /> [[קטגוריה:ניגוני התוועדות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%9C%D7%9B%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94_(%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%A8%22%D7%A4)&diff=97526 2011-02-06T03:11:52Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>ה[[ניגון]] '''והריקותי לכם ברכה''' מושר ב[[התלהבות]] ו[[התעוררות]] והוא של אחד מה[[אחים חריטונוב]] מ[[ניקולייב]]. <br /> <br /> באחד משיחותיו אמר [[הרבי]] כי יתכן וניגון זה מאורו מה[[אדמו&quot;ר הזקן]].<br /> <br /> מילות הניגון מבוססות על הגמרא בתענית, דף ט' א': &quot;א&quot;ר יהושע בן לוי... ת&quot;ש ואומר ה' עמך גבור החיל הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים '''והריקותי לכם ברכה עד בלי די''' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב '''עד שיבלו שפתותיכם מלומר די'''&quot;.<br /> <br /> הניגון נרשם מפי ה[[חסיד]] ר' [[שמואל בצלאל אלטהויז]].<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון ר&quot;פ ב[[ספר הניגונים]].<br /> <br /> == קישורים חיצונים ==<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=12 לשמיעת הניגון מקלטת ניחח]<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=920 לשמיעת הניגון מפי הרב אלטהויז]<br /> [[קטגוריה:ניגוני התוועדות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%AA%D7%99_%D7%9C%D7%9B%D7%9D_%D7%91%D7%A8%D7%9B%D7%94_(%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%A8%22%D7%A4)&diff=97525 2011-02-06T03:03:47Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>ה[[ניגון]] '''והריקותי לכם ברכה''' מושר ב[[התלהבות]] ו[[התעוררות]] והוא של אחד מה[[אחים חריטונוב]] מ[[ניקולייב]]. <br /> <br /> באחד משיחותיו אמר [[הרבי]] כי יתכן וניגון זה הוא מ[[אדמו&quot;ר הזקן]].<br /> <br /> מילות הניגון מבוססות על הגמרא בתענית, דף ט' א': &quot;א&quot;ר יהושע בן לוי... ת&quot;ש ואומר ה' עמך גבור החיל הבאת מעשר דכתיב (מלאכי ג) הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים '''והריקותי לכם ברכה עד בלי די''' מאי עד בלי די אמר רמי בר רב '''עד שיבלו שפתותיכם מלומר די'''&quot;.<br /> <br /> הניגון נרשם מפי ה[[חסיד]] ר' [[שמואל בצלאל אלטהויז]].<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון ר&quot;פ ב[[ספר הניגונים]].<br /> <br /> == קישורים חיצונים ==<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=12 לשמיעת הניגון מקלטת ניחח]<br /> *[http://chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=920 לשמיעת הניגון מפי הרב אלטהויז]<br /> [[קטגוריה:ניגוני התוועדות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5&diff=97388 2011-02-03T17:15:37Z

<p>ליובאוויטש: /* תולדותיו */</p> <hr /> <div>[[קובץ:השלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון השל&quot;ה]]<br /> רבי '''ישעיה הלוי הורוביץ''' הידוע בכינוי '''השל&quot;ה הקדוש''', (ה'שי&quot;ח - ה'ש&quot;צ). ספרו &quot;השל&quot;ה&quot; הינו מספרי היסוד של תנועת ה[[חסידות]].<br /> <br /> == תולדותיו ==<br /> <br /> נולד בפראג בשנת ה'שי&quot;ח (1558) לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד [[הרמ&quot;א]], וחיבר את הספר &quot;חסד לאברהם&quot;. <br /> <br /> עוד מילדותו הצטיין השל&quot;ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לוריא (מהרש&quot;ל) ורבי מאיר מלובלין (המהר&quot;ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.<br /> <br /> לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים ב[[פולין]], [[ליטא]], גליציה, אוסטריה וגרמניה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נישא לחיה (בתו של ר' אברהם מויל).<br /> <br /> לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע&quot;ד חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו הרבנית חיה נפטרה בשנת ה'ש&quot;פ , ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתה טרח ואסף כספים עוד קודם לכן, וכן לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי.<br /> <br /> השל&quot;ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חאלב שבסוריה ל[[ירושלים]], בשנת ה'שפ&quot;א, ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל&quot;ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר ב[[צפת]] שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל&quot;ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה ופנימיות התורה שימשה יסוד לחיבורו הגדול &quot;שני לוחות הברית&quot;<br /> בארץ ישראל ערך השל&quot;ה את סידורו המפורסם &quot;שער השמים&quot;. הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיהו עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן בגלל שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב &quot;וזה שער השמים&quot;. כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל השלים את חיבורו הענקי &quot;שני לוחות הברית&quot;, שנכתב כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם.&lt;REF&gt;ויקיפדיה.&lt;/REF&gt;<br /> נפטר ב[[י&quot;א ניסן]] לשנת ה'ש&quot;צ.<br /> <br /> == במשנת אדמו&quot;ר הזקן ==<br /> <br /> אדמו&quot;ר הזקן בשנות צעירותו, למד תדיר את ספרי השל&quot;ה והתנהג לפי מנהגי השל&quot;ה, וכן התפלל בסידור של השל&quot;ה.&lt;REF&gt;בית רבי.&lt;/REF&gt; וכיוון את הכוונות של השל&quot;ה.<br /> <br /> בעקבות זאת הגדיר אדמו&quot;ר הרש&quot;ב את אדה&quot;ז בתואר &quot;של&quot;ה - יוד&quot; (איש - של&quot;ה.)<br /> <br /> המנהג החב&quot;די להמתין לאחר חלבי במשך שעה, הוא על פי מנהגי השל&quot;ה.<br /> <br /> בשער [[ספר התניא]] כותב אדמו&quot;ר הזקן כי הוא נכתב מפי ספרים וסופרים. מקובל בפי חסידים כי במילה &quot;ספרים&quot; התכווין אדה&quot;ז לספרי המהר&quot;ל והשל&quot;ה.<br /> <br /> הרבי אמר, כי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] לא הקפיד לומר &quot;השל&quot;ה הקדוש&quot;.&lt;REF&gt; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4580&amp;hilite=2dc7f4a6-959b-4a10-bd9f-c21da9b8d2c1&amp;st=%D7%94%D7%90%D7%99+%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F שיחות קודש תש&quot;י עמ' ו'.]&lt;/REF&gt;<br /> {{הערות שוליים}} <br /> [[קטגוריה:אישים בחסידות חב&quot;ד]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%99%D7%A9%D7%A2%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%95%D7%99_%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5&diff=97387 2011-02-03T17:12:35Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[קובץ:השלה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון השל&quot;ה]]<br /> רבי '''ישעיה הלוי הורוביץ''' הידוע בכינוי '''השל&quot;ה הקדוש''', (ה'שי&quot;ח - ה'ש&quot;צ). ספרו &quot;השל&quot;ה&quot; הינו מספרי היסוד של תנועת ה[[חסידות]].<br /> <br /> == תולדותיו ==<br /> <br /> נולד בפראג בשנת ה'שי&quot;ח (1558) לרבי אברהם הלוי הורוויץ, שהיה תלמיד [[הרמ&quot;א]], וחיבר את הספר &quot;חסד לאברהם&quot;. <br /> <br /> עוד מילדותו הצטיין השל&quot;ה בלימודיו, למד בלובלין בישיבה שבה לימד אביו, אצל רבי שלמה לוריא (מהרש&quot;ל) ורבי מאיר מלובלין (המהר&quot;ם מלובלין) שהיו מגדולי רבני פולין במאה ה-16.<br /> <br /> לאחר מכן שימש ברבנות, וכאב בית דין במקומות רבים ב[[פולין]], [[ליטא]], גליציה, אוסטריה וגרמניה בקהילות פוזנן, מץ ופרנקפורט דמיין, ונחשב כרב מחמיר. בתקופת כהונתו בווינה נישא לחיה (בתו של ר' אברהם מויל).<br /> <br /> לאחר שגורשו היהודים מפרנקפורט על נהר המיין, בשנת ה'שע&quot;ד חזר לפראג ושימש שם ברבנות. אשתו הרבנית חיה נפטרה בשנת ה'ש&quot;פ , ואז החליט לעלות לארץ ישראל, כדי לבסס ולהרחיב את היישוב היהודי בארץ, שלמען החזקתה טרח ואסף כספים עוד קודם לכן, וכן לאור אמונתו בביאת המשיח שעתידה להתרחש במאה החמישית של האלף השישי.<br /> <br /> השל&quot;ה יצא למסע רגלי ארוך, והגיע דרך העיר חאלב שבסוריה ל[[ירושלים]], בשנת ה'שפ&quot;א, ונתקבל בכבוד רב. בירושלים נשא אשה שנייה. לאחר שמוחמד אבן פרוק עצר חמישה עשר מנכבדי העיר ובהם השל&quot;ה, עד שנפדו בסכום כסף גדול, עבר להתגורר ב[[צפת]] שבה גר כשלוש שנים, ובטבריה שבה חי עוד חמש שנים, ובה נפטר ונקבר. צפת וטבריה היו באותם ימים מרכזים ללימוד הקבלה והשל&quot;ה התמסר גם הוא ללימוד הקבלה ופנימיות התורה שימשה יסוד לחיבורו הגדול &quot;שני לוחות הברית&quot;<br /> בארץ ישראל ערך השל&quot;ה את סידורו המפורסם &quot;שער השמים&quot;. הוא נתן לסידורו שם זה היות ששמו ישעיהו עולה בגימטריה כמילת 'השמים' וכן בגלל שבשבוע בואו לירושלים קראו בתורה את פרשת השבוע ויצא שבה אמר יעקב &quot;וזה שער השמים&quot;. כשנתיים לאחר בואו לארץ ישראל השלים את חיבורו הענקי &quot;שני לוחות הברית&quot;, שנכתב כצוואה לבני משפחתו, ובו הוא מצווה להנזר מתענוגות העולם.&lt;REF&gt;ויקיפדיה.&lt;/REF&gt;<br /> <br /> == במשנת אדמו&quot;ר הזקן ==<br /> <br /> אדמו&quot;ר הזקן בשנות צעירותו, למד תדיר את ספרי השל&quot;ה והתנהג לפי מנהגי השל&quot;ה, וכן התפלל בסידור של השל&quot;ה.&lt;REF&gt;בית רבי.&lt;/REF&gt; וכיוון את הכוונות של השל&quot;ה.<br /> <br /> בעקבות זאת הגדיר אדמו&quot;ר הרש&quot;ב את אדה&quot;ז בתואר &quot;של&quot;ה - יוד&quot; (איש - של&quot;ה.)<br /> <br /> המנהג החב&quot;די להמתין לאחר חלבי במשך שעה, הוא על פי מנהגי השל&quot;ה.<br /> <br /> בשער [[ספר התניא]] כותב אדמו&quot;ר הזקן כי הוא נכתב מפי ספרים וסופרים. מקובל בפי חסידים כי במילה &quot;ספרים&quot; התכווין אדה&quot;ז לספרי המהר&quot;ל והשל&quot;ה.<br /> <br /> הרבי אמר, כי [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] לא הקפיד לומר &quot;השל&quot;ה הקדוש&quot;.&lt;REF&gt; [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4580&amp;hilite=2dc7f4a6-959b-4a10-bd9f-c21da9b8d2c1&amp;st=%D7%94%D7%90%D7%99+%D7%92%D7%90%D7%95%D7%9F שיחות קודש תש&quot;י עמ' ו'.]&lt;/REF&gt;<br /> {{הערות שוליים}} <br /> [[קטגוריה:אישים בחסידות חב&quot;ד]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%9A_%D7%A9%D7%90%D7%9E%D7%A8&diff=94718 2011-01-10T23:49:50Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''ברוך שאמר''', היא ברכה הנאמרת קודם אמירת [[פסוקי דזמרה]].<br /> <br /> == תוכן אמירת ברוך שאמר ==<br /> <br /> אמירה זו היא כעין התחלה לפסוקי דזמרה. שהרי תוכן אמירת פסוקי דזמרה, הוא על פי מאמר חז&quot;ל מתחלה יסדר אדם שבחו של מקום, בגדולת ורוממות אין סוף ב&quot;ה, לעורר התשוקה והצמאון בנפש הבהמית, להבונן בכבוד המלך, בסידור שבחיו, איך שהוא '''ברוך שאמר והיה העולם''', דהיינו באמירה אחת ובמאמר אחד, וכמו שכתוב בזהר במחשבה אחד ברא את העולם, שהוא צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש, וכולם נסקרים בסקירה אחת.<br /> <br /> זהו גם המשך הברכה, '''יחיד חי העולמים מלך''' שבא לבאר ענין [[אחדות ה']]. ועל זה אומר '''יחיד''' שפירושו, שהוא יתברך קיים לבדו בדיוק כמו קודם שנברא העולם, וכמו שאנו אומרים בתפילה אתה '''הוא''' עד שלא נברא ואתה '''הוא''' משנברא העולם ללא כל שינוי, וכמו שאומר הנביא אני ה' לא שניתי, שאף לאחר שנברא העולם אין עוד מלבדו, והביאור בזה הוא כיון ש'''חי העולמים מלך''' היינו שחיות כל העולמות הרוחניים והעולם הגשמי , שהרי חיות כל העולמות &quot;ואתה מחיה את כולם&quot; אינו אלא מבחי' '''מלך''' - [[ספירת המלכות]] שהיא דרגה נחותה בו יתברך, והוא כמשל הדיבור באדם לגבי מהותו ועצמותו שאין לו ערך כלל ואם כן מובן איך שאין העולמות תופסים מקום כלל לגביו יתברך.<br /> <br /> ולאחרי זה ממשיך בגדולת ה' שהוא '''משובח ומפואר עדי עד''', פירוש למעלה עד אין קץ, ולמטה עד אין תכלית, בעילוי אחר עילוי עד אין קץ ותכלית, כמו שאומרים בתפילה: הכל ירוממוך סלה, וכל החיים יודוך סלה, וקדושים בכל יום יהללוך סלה, פי' '''סלה''' בלי הפסק עד רום המעלות. <br /> <br /> <br /> == השפעת ההתבוננות ==<br /> <br /> בכח התבוננות זו, להפך את נפש הבהמית, שתתפעל מגדולת א&quot;ס ב&quot;ה ורוממותו, עד שתתלהט ותתלהב בתשוקה וצמאון לה' ולדבקה בו ית', עד שישוב ויתהפך כח המתאוה שבה לאהבת השם.<br /> ==מקורות==<br /> [http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/16/28b&amp;search=ברוך+שאמר לקוטי תורה]<br /> {{תפילה}}<br /> [[קטגוריה:תפילה]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A6%D7%93%D7%99%D7%A7&diff=92398 2010-12-13T17:32:02Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''צדיק''' הוא כינוי ליהודי שהגיע לדרגא מסוימת בעבודת ה'.<br /> <br /> הרמב&quot;ם מתאר את הצדיק כמי שאם ישקלו את זכויותיו אל מול חובותיו, יִמָּצֵא כי זכויותיו מרובים על חובותיו. זאת-אומרת, שהיהודי נקרא צדיק באם עשה במשך חייו יותר מצוות מאשר עברות.<br /> <br /> [[אדמו&quot;ר הזקן]] מבאר בספר ה[[תניא]] כי הגדרה זו של הרמב&quot;ם איננה ההגדרה האמיתית של הצדיק, אלא כינוי לעניין השכר והעונש בלבד, מאחר ואותו יהודי הינו &quot;צדיק בדינו&quot; לאחר שזכה בדין ונמצא כי זכויותיו מרובים על עוונותיו.<br /> <br /> לעומת זאת מסביר [[אדמו&quot;ר הזקן]] כי הצדיק הוא באופן כללי יהודי שהגיע לאחת משתי הדרגות:<br /> * הפך את נפש הבהמית שלו לטוב, וגרם לה להיות בצד של הקדושה (צדיק זה נקרא &quot;צדיק וטוב לו&quot;, מאחר שהפך את שני הפנים באישיותו ה[[נפש אלוקית]] וה[[נפש בהמית]] לטוב).<br /> * ביטל והעלים את נפש הבהמית שלו (צדיק זה נקרא &quot;צדיק ורע לו&quot; מאחר והרע שבו רק כפוף ובטל לטוב שבו, ולא חלף ועבר לגמרי כמו ה&quot;צדיק וטוב לו&quot;).<br /> <br /> ישנם נשמות כאלו שביכולתם להגיע למדרגת צדיק ע&quot;י עבודה כנאמר באיוב: &quot;בראת צדיקים&quot; פירוש כאלה אשר שבאפשרותם להגיע למדרגת צדיק אמנם ישנם נשמות שנבראו באופן כזה שאינם יכולים להגיע למדרגת צדיק ועליהם אמר איוב: &quot;בראת רשעים&quot; שאין הכוונה בזה לרשעים ממש אלא כאלה שאינם יכולים להגיע למדרגת הצדיק אמנם גם נשמות אלו אם יתאמצו בהתבוננות אודות מיאוס הרע בתכלית שזוהי מדרגת הצדיק יכול להיות שיעבר בהם ה' נשמת צדיק ויזכו לזה. <br /> <br /> [[קטגוריה:עבודת ה']]<br /> [[קטגוריה:נפש]]<br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A6%D7%9E%D7%90%D7%94_%D7%9C%D7%9A_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99_(%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%95%22%D7%A8_%D7%94%D7%96%D7%A7%D7%9F)&diff=80871 2010-07-21T23:38:37Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{ניגוני רבו&quot;נ}}<br /> ה[[ניגון]] '''צמאה לך נפשי''' מיוחס ל[[אדמו&quot;ר הזקן]] אבל אינו ברור אם הוא מ[[עשרת הניגונים]] אותם חיבר בעצמו. מילות הניגון הם (תהלים פרק ס&quot;ג פסוקים ב' וג'): &quot;צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי, בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך לראות עוזך וכבודך&quot;.<br /> <br /> מנגינה זו, בהתאם למילים, מלאה געגועים וכיסופי ה[[נשמה]]. [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] מאוד מחבב ניגון זה ומצווה לנגנו לעיתים תכופות בעת [[התוועדות|התוועדויותיו]]. הניגון נרשם כפי שכ&quot;ק [[אדמו&quot;ר שליט&quot;א]] לימדו בעת ההתוועדות של [[שבת מברכים]] חודש [[אייר]] בשנת [[תשי&quot;ד]].<br /> <br /> הרבי אמר על ניגון זה ששלושת הבבות הראשונות הם בעלייה היינו צמאון, בפעם הראשונה שמנגנים את המילים כן בקודש חזיתיך הוא בגעגועים היינו הלואי בקודש חזיתיך אמנם בפעם השנייה הוא מל' הן כלומר נכון הוא הדבר שבקודש חזיתיך.<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון קפ&quot;א ב[[ספר הניגונים]].<br /> <br /> ==ראו גם==<br /> *[[צמאה לך נפשי (ניגון התוועדות)]]<br /> <br /> ==קישורים חיצונים==<br /> *[http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=176 לשמיעת הניגון בקולו של כ&quot;ק אדמו&quot;ר שליט&quot;א]<br /> *[http://www.chabad.info/php/audio.php?action=playsong&amp;id=9 לשמיעת הניגון מניח&quot;ח-ניגוני חסידי חב&quot;ד]<br /> *[http://www.youtube.com/watch?v=juO8l1cFDKI&amp;feature=PlayList&amp;p=2F43D3121A64C848&amp;playnext_from=PL&amp;playnext=1&amp;index=11 לשמיעת הניגון מלהקת יוד מחסידי חב&quot;ד]<br /> [[קטגוריה:הניגונים המכוונים]]<br /> [[קטגוריה:ניגוני אדמו&quot;ר שליט&quot;א]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9F&diff=61870 2010-04-08T16:03:56Z

<p>ליובאוויטש: /* ניי שווינציאן */</p> <hr /> <div>שווינציאן - עיר מחוזית בגלילות [[וילנה]] שבליטא, שמסביבה עשרות עיירות קטנות. העיר שווינציאן מוזכרת רבות בתולדות ימי החסידים שכתב כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] נ&quot;ע. <br /> <br /> עיר זו הייתה עיר 'מתנגדית' מובהקת, תחת שרביט הנהגתו של כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הזקן]] ולאחר עבודה קשה ומאומצת, הצליחו חסידיו של אדמו&quot;ר הזקן לחדור גם לעיר זו ולעשות בה נפשות רבות לתורת החסידות. פעילות זו הגיעה לשיאה, כאשר נסללה הדרך לביקורו של אדמו&quot;ר הזקן בכבודו ובעצמו בעיר. <br /> <br /> בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה היו בשווינציאן שני מניינים חסידיים, אחד ברחוב וילנה, והשני ברחוב פאשמנער. במניין ברחוב וילנה, התפללו החסידים העשירים. <br /> <br /> החסידים של שווינציאן היו מאורגנים היטב, והיו ידידי נפש איש עם רעהו. מתחת למניין החסידי ברחוב וילנה נבנה בית מרחץ מודרני עם מקווה. בכל השנים היה לחסידים שוחט משלהם. השוחט האחרון היה ר' [[משה מענדל ברלין]]. <br /> <br /> ר' [[אהרון צינמן]], היה גבאי במניין החסידי, והיה גם נציג החסידי בוועד הקהילה. בזכותו לחסידים היתה השפעה גדולה בכל ענייני העיר. כי את מה שהוא אמר וועד הקהילה עשה. <br /> <br /> בבית כנסת היה חדר, שם היו מתוועדים לאחר התפילה. ההתוועדויות החסידיות היו נמשכות שעות ארוכות. <br /> <br /> &quot;דער קליינער חסידישער מניין&quot; - המניין החסידי הקטן שכן ברחוב פאשמנער. המבנה היה קטן, אבל היה לו חן מיוחד. <br /> <br /> תקופה מסוימת כיהן הרב [[אהרן תומרקין]], מתלמידי [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], כרבה של הקהילה החב&quot;דית בשווינציאן. <br /> <br /> ==הכחדת הקהילה במלחמת העולם השניה==<br /> <br /> ביום ו' בתמוז נכנס הצבא הגרמני לשווינציאן. ביום כ' בתמוז תש&quot;א, חטפו הנאצים בעזרת אנשי הארגון הליטאי כמאה יהודים מבתיהם, על פי רשימות מוכנות, בתואנה שהם נלקחים לעבודה. האמת המרה התבררה מאוחר יותר, לאחר שכולם הועלו על משאיות צבאיות ונלקחו ליער הסמוך לעיירה ניי-שווינציאן, שם נורו למוות. זמן קצר לאחר מכן, הוצאו להורג עוד כמאה יהודים. <br /> <br /> ו' בתשרי, שבת תשובה - כך מצויין בזכרונות יוצאי שווינציאן, הוא היום בו הוצאו יהודי העיר מבתיהם ורוכזו בשדה רחב ידיים סמוך לעיר. היהודים הוחזקו בשדה פתוח, כשבערב רוכזו במקום אחד עם אלפי יהודים נוספים מכל יישובי הסביבה. אז ניתן האות והנאצים עם עוזריהם הליטאים הובילו את היהודים בשיירות ארוכות אל מחנה &quot;פאליגאן&quot; הסמוך לניי-שווינציאן. <br /> בו ביום, ט&quot;ז בתשרי, ולמחרתו י&quot;ז תשרי, התבצע הטבח הנורא. ביומיים אלו נהרגו שמונת אלפים יהודי מחוז שווינציאן שבליטא. כך הוכחדו שלוש-עשרה קהילות יהודיות ובתוכם חסידי חב&quot;ד רבים. <br /> <br /> ==קהילות חב&quot;ד במחוז שווינציאן== <br /> <br /> ברוב העיירות הסמוכות לשווינציאן, היו בתי כנסת וקהילות חב&quot;ד לתפארת, אך אלה נכחדו בשואה ונעלמו מהזכרון. <br /> <br /> ===היידוצישאק=== <br /> <br /> באיזור שווינציאן הייתה עיירה בשם היידוצישאק - העיירה נחשבה לחסידית. רוב תושביה היו חסידי חב&quot;ד. עד השנים האחרונות, כלל התושבים היו משתתפים [[התוועדות|בהתוועדויות]], בעיקר התוועדות [[י&quot;ט כסלו תקנ&quot;ט|י&quot;ט כסלו]].<br /> <br /> בעיירה היו ארבעה בתי כנסת: 'די רלטע שול' (בית הכנסת הישן), 'דאס שטיבל' (השטיבל), 'דער נייער מניין' (המניין החדש), ו'שניידערשע קלויז' (בית הכנסת של החייטים). ה'רלטע שול' ו'דאס שטיבל' היו הבניינים העתיקים ביותר בעיירה.<br /> <br /> הקבוצה החב&quot;דית התפללו בשטיבל. שם הקפידו מאוד על הנוסח, על מנהגים ואריכות בתפילה. בין מנחה למעריב, נהגו שם ללמוד דף גמרא. בין מתפללי השטיבל היו: ר' [[חיים זלמן שפירא]], ר' [[יאסל לוריא]], ר' [[מענדל בער אבעל]], ר' [[שמעון לייב סווירסקי]], ר' [[העשל קורלענציק]], ר' [[זלמן פאטשניק]] ועוד.<br /> <br /> ===פוסטוב=== <br /> <br /> פסטוב אף היא הייתה קהילה במחוז שווינציאן, ובה ביקר כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] כמה פעמים בתקופת מגוריו בלטביה ובפולין. <br /> <br /> ביום י&quot;ג בטבת תש&quot;ג, בשעה 3 לפנות בוקר, הוצאו יהודי פסטוב לשטח פתוח מחוץ לעיר, ושם נורו כולם למוות. ה' יקום דמם. <br /> <br /> ===ניי שווינציאן=== <br /> <br /> לקהילה החב&quot;דית בניי-שווינציאן, אף היא סמוכה לשווינציאן, היה בית כנסת משלהם, אשר שכן ברחוב קאלטניאנער. לאחר השריפה הגדולה, הם בנו בית כנסת יפה וגדול. שם היו הגבאים: [[יאסע שניאור]], [[אברהם טייץ]], [[שלמה מיימון]], [[אברהם יצחק טשארנאבראדקי]], קורליאנדטשי ו[[הירשע גורביץ]]. <br /> <br /> &quot;החסידים נהגו מזמן לזמן, לשכור לעצמם שוחט, לכן בדרך כלל בעיירה היו שני שוחטים. <br /> <br /> בשנים האחרונות שלפני השואה, כיהן הרה&quot;ח ר' [[יצחק ריבקין]] כמורה צדק ושוחט לקהילת חסידי חב&quot;ד בעיירה.<br /> <br /> *ערך זה נלקח מ[[שבועון בית משיח]] סדרת [[חב&quot;ד בשואה]] [http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&amp;status=goto_id&amp;id=1983 גיליון 503]<br /> <br /> [[קטגוריה:קהילות חב&quot;ד בליטא]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A0%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%9F&diff=61869 2010-04-08T16:02:49Z

<p>ליובאוויטש: /* היידוצישאק */</p> <hr /> <div>שווינציאן - עיר מחוזית בגלילות [[וילנה]] שבליטא, שמסביבה עשרות עיירות קטנות. העיר שווינציאן מוזכרת רבות בתולדות ימי החסידים שכתב כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] נ&quot;ע. <br /> <br /> עיר זו הייתה עיר 'מתנגדית' מובהקת, תחת שרביט הנהגתו של כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הזקן]] ולאחר עבודה קשה ומאומצת, הצליחו חסידיו של אדמו&quot;ר הזקן לחדור גם לעיר זו ולעשות בה נפשות רבות לתורת החסידות. פעילות זו הגיעה לשיאה, כאשר נסללה הדרך לביקורו של אדמו&quot;ר הזקן בכבודו ובעצמו בעיר. <br /> <br /> בתקופה שלפני מלחמת העולם השניה היו בשווינציאן שני מניינים חסידיים, אחד ברחוב וילנה, והשני ברחוב פאשמנער. במניין ברחוב וילנה, התפללו החסידים העשירים. <br /> <br /> החסידים של שווינציאן היו מאורגנים היטב, והיו ידידי נפש איש עם רעהו. מתחת למניין החסידי ברחוב וילנה נבנה בית מרחץ מודרני עם מקווה. בכל השנים היה לחסידים שוחט משלהם. השוחט האחרון היה ר' [[משה מענדל ברלין]]. <br /> <br /> ר' [[אהרון צינמן]], היה גבאי במניין החסידי, והיה גם נציג החסידי בוועד הקהילה. בזכותו לחסידים היתה השפעה גדולה בכל ענייני העיר. כי את מה שהוא אמר וועד הקהילה עשה. <br /> <br /> בבית כנסת היה חדר, שם היו מתוועדים לאחר התפילה. ההתוועדויות החסידיות היו נמשכות שעות ארוכות. <br /> <br /> &quot;דער קליינער חסידישער מניין&quot; - המניין החסידי הקטן שכן ברחוב פאשמנער. המבנה היה קטן, אבל היה לו חן מיוחד. <br /> <br /> תקופה מסוימת כיהן הרב [[אהרן תומרקין]], מתלמידי [[תומכי תמימים ליובאוויטש]], כרבה של הקהילה החב&quot;דית בשווינציאן. <br /> <br /> ==הכחדת הקהילה במלחמת העולם השניה==<br /> <br /> ביום ו' בתמוז נכנס הצבא הגרמני לשווינציאן. ביום כ' בתמוז תש&quot;א, חטפו הנאצים בעזרת אנשי הארגון הליטאי כמאה יהודים מבתיהם, על פי רשימות מוכנות, בתואנה שהם נלקחים לעבודה. האמת המרה התבררה מאוחר יותר, לאחר שכולם הועלו על משאיות צבאיות ונלקחו ליער הסמוך לעיירה ניי-שווינציאן, שם נורו למוות. זמן קצר לאחר מכן, הוצאו להורג עוד כמאה יהודים. <br /> <br /> ו' בתשרי, שבת תשובה - כך מצויין בזכרונות יוצאי שווינציאן, הוא היום בו הוצאו יהודי העיר מבתיהם ורוכזו בשדה רחב ידיים סמוך לעיר. היהודים הוחזקו בשדה פתוח, כשבערב רוכזו במקום אחד עם אלפי יהודים נוספים מכל יישובי הסביבה. אז ניתן האות והנאצים עם עוזריהם הליטאים הובילו את היהודים בשיירות ארוכות אל מחנה &quot;פאליגאן&quot; הסמוך לניי-שווינציאן. <br /> בו ביום, ט&quot;ז בתשרי, ולמחרתו י&quot;ז תשרי, התבצע הטבח הנורא. ביומיים אלו נהרגו שמונת אלפים יהודי מחוז שווינציאן שבליטא. כך הוכחדו שלוש-עשרה קהילות יהודיות ובתוכם חסידי חב&quot;ד רבים. <br /> <br /> ==קהילות חב&quot;ד במחוז שווינציאן== <br /> <br /> ברוב העיירות הסמוכות לשווינציאן, היו בתי כנסת וקהילות חב&quot;ד לתפארת, אך אלה נכחדו בשואה ונעלמו מהזכרון. <br /> <br /> ===היידוצישאק=== <br /> <br /> באיזור שווינציאן הייתה עיירה בשם היידוצישאק - העיירה נחשבה לחסידית. רוב תושביה היו חסידי חב&quot;ד. עד השנים האחרונות, כלל התושבים היו משתתפים [[התוועדות|בהתוועדויות]], בעיקר התוועדות [[י&quot;ט כסלו תקנ&quot;ט|י&quot;ט כסלו]].<br /> <br /> בעיירה היו ארבעה בתי כנסת: 'די רלטע שול' (בית הכנסת הישן), 'דאס שטיבל' (השטיבל), 'דער נייער מניין' (המניין החדש), ו'שניידערשע קלויז' (בית הכנסת של החייטים). ה'רלטע שול' ו'דאס שטיבל' היו הבניינים העתיקים ביותר בעיירה.<br /> <br /> הקבוצה החב&quot;דית התפללו בשטיבל. שם הקפידו מאוד על הנוסח, על מנהגים ואריכות בתפילה. בין מנחה למעריב, נהגו שם ללמוד דף גמרא. בין מתפללי השטיבל היו: ר' [[חיים זלמן שפירא]], ר' [[יאסל לוריא]], ר' [[מענדל בער אבעל]], ר' [[שמעון לייב סווירסקי]], ר' [[העשל קורלענציק]], ר' [[זלמן פאטשניק]] ועוד.<br /> <br /> ===פוסטוב=== <br /> <br /> פסטוב אף היא הייתה קהילה במחוז שווינציאן, ובה ביקר כ&quot;ק [[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] כמה פעמים בתקופת מגוריו בלטביה ובפולין. <br /> <br /> ביום י&quot;ג בטבת תש&quot;ג, בשעה 3 לפנות בוקר, הוצאו יהודי פסטוב לשטח פתוח מחוץ לעיר, ושם נורו כולם למוות. ה' יקום דמם. <br /> <br /> ===ניי שווינציאן=== <br /> <br /> לקהילה החב&quot;דית בניי-שווינציאן, אף היא סמוכה לשווינציאן, היה בית כנסת משלהם, אשר שכן ברחוב קאלטניאנער. לאחר השריפה הגדולה, הם בנו בית כנסת יפה וגדול. שם היו הגבאים: יאסע שניאור, אברהם טייץ, שלמה מיימון, אברהם יצחק טשארנאבראדקי, קורליאנדטשי והירשע גורביץ. <br /> <br /> &quot;החסידים נהגו מזמן לזמן, לשכור לעצמם שוחט, לכן בדרך כלל בעיירה היו שני שוחטים. <br /> <br /> בשנים האחרונות שלפני השואה, כיהן הרה&quot;ח ר' [[יצחק ריבקין]] כמורה צדק ושוחט לקהילת חסידי חב&quot;ד בעיירה.<br /> <br /> *ערך זה נלקח מ[[שבועון בית משיח]] סדרת [[חב&quot;ד בשואה]] [http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&amp;status=goto_id&amp;id=1983 גיליון 503]<br /> <br /> [[קטגוריה:קהילות חב&quot;ד בליטא]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%97%27%D7%9C_%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%91&diff=61288 2010-04-06T23:33:16Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: &#039;&#039;&#039;ניגון געגועים&#039;&#039;&#039; או &#039;&#039;&#039;וואלאח&#039;&#039;&#039; הינו ניגון שהגיע מאנשי מדינת וואלאח שהיו רועי צאן והדרת הטבע שהיית…</p> <hr /> <div>'''ניגון געגועים''' או '''וואלאח''' הינו [[ניגון]] שהגיע מאנשי מדינת [[וואלאח]] שהיו רועי צאן והדרת הטבע שהייתה נסוכה על פני רוחב השדות, ההרים, הנהרות והאגמים, הטביעה באנשיה נטיה לשירה רגשית שתנועותיה המסוללות מביעות געגועי [[נפש]].<br /> <br /> ניגון וואלאח זה הוא מ[[ניקולייב]] והינו ניגון ש&quot;ו ב[[ספר הניגונים]]. נרשם מפי ה[[רשב&quot;צ אלטהויז]].<br /> <br /> [[קטגוריה:ניגוני געגועים]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%9A_%D7%9C%D7%A8%27_%D7%A0%D7%98%D7%A2_%D7%9E%D7%A4%D7%94%D7%A8&diff=61287 2010-04-06T23:28:18Z

<p>ליובאוויטש: הפניה לדף וולח לר&#039; נטע מפאהאר</p> <hr /> <div>#הפניה [[וולח לר' נטע מפאהאר]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%97_%D7%9C%D7%A8%27_%D7%A0%D7%98%D7%A2_%D7%9E%D7%A4%D7%90%D7%94%D7%90%D7%A8&diff=61286 2010-04-06T23:27:08Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: ה&#039;&#039;&#039;וואלאח לר&#039; נטע רבינוב מפאהאר&#039;&#039;&#039; הינו ניגון געגועים אותו היה שר ר&#039; נטע שהיה ראש המנגנים ב[[ליובאוויט…</p> <hr /> <div>ה'''וואלאח לר' נטע רבינוב מפאהאר''' הינו [[ניגון געגועים]] אותו היה שר ר' נטע שהיה ראש המנגנים ב[[ליובאוויטש]]. כשר' נטע היה מנגן, הוא היה המפליא את אוזן שומעיו בתנועותיו המסולסלות והנעימות.<br /> <br /> באחד ההזדמנויות עשו תלמידי הישיבה &quot;שער הכבוד&quot; בחצר הגדול של ישיבת [[תומכי תמימים]], העמידו תרי&quot;ג נרות על החלונות הפונים אל החצר וכשנכנס [[אדמו&quot;ר הריי&quot;ץ]] הוא ביקש שינגנו את ניגונו של ר' נטע מפאהאר. מיד הדליק אחד הבחורים פתילה אחת שהייתה קשורה לכל הנרות ובבת-אחת הודלקו כל הנרות וה[[תמים]] ר' נטע התחיל לשיר את ניגונו שעשה רושם עז על כל המון עם הנאספים.<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון קל&quot;ד ב[[ספר הניגונים]] (נוסחא נוספת של הניגון מופיע בספר הניגונים כרך ב' - [[ניגון ש&quot;ג]]).<br /> <br /> [[קטגוריה:ניגוני געגועים]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%97_%D7%9C%D7%A8%27_%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%A9%D7%95%22%D7%91&diff=61285 2010-04-06T23:21:37Z

<p>ליובאוויטש: הפניה לדף וולח לר&#039; אהרן שו&quot;ב</p> <hr /> <div>#הפניה [[וולח לר' אהרן שו&quot;ב]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%95%D7%95%D7%90%D7%9C%D7%90%D7%9A_%D7%9C%D7%A8%27_%D7%90%D7%94%D7%A8%D7%9F_%D7%A9%D7%95%22%D7%91&diff=61284 2010-04-06T23:19:38Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: &#039;&#039;&#039;וואלאח לר&#039; אהרן שו&quot;ב&#039;&#039;&#039; הינו ניגון שהגיע מאנשי מדינת וואלאח שהיו רועי צאן והדרת הטבע שהייתה נסו…</p> <hr /> <div>'''וואלאח לר' אהרן [[שו&quot;ב]]''' הינו [[ניגון]] שהגיע מאנשי מדינת [[וואלאח]] שהיו רועי צאן והדרת הטבע שהייתה נסוכה על פני רוחב השדות, ההרים, הנהרות והאגמים, הטביעה באנשיה נטיה לשירה רגשית שתנועותיה המסוללות מביעות געגועי [[נפש]].<br /> <br /> מחבר הניגון הלא הוא ר' [[אהרן חריטונוב]] שהיה ממשפחת בעלי מנגנים ב[[ניקולייב]].<br /> <br /> ניגון זה הוא ניגון ש&quot;ד ב[[ספר הניגונים]] ונרשם מפי ר' [[רשב&quot;צ אלטהויז]].<br /> <br /> [[קטגוריה:ניגוני געגועים]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%98%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=61129 2010-04-06T18:09:41Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''שלוש קליפות הטמאות''' הם שלוש הקליפות הטמאות לגמרי, שהם רע גמור. שלושת קליפות אלו יונקים חיותם מן [[קליפת נוגה]] שהיא בבחינת ממוצע בין טוב לרע. ענין קליפות אלו הוא שהם בבחינת רע גמור, אשר אי אפשר להעלותו לקדושה, עד לעתיד לבוא.<br /> <br /> ==ענינם==<br /> שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר &quot;רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב&quot;&lt;ref&gt;יחזקאל א, ד&lt;/ref&gt;. מבואר כי &quot;רוח סערה&quot; &quot;ענן גדול&quot; ו&quot;אש מתלקחת&quot;, הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא בבחינת ממוצע בין הקדושה לטומאה.<br /> <br /> ==ענינם בעבודה==<br /> בניגוד לקליפת נוגה, ג' קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה.<br /> <br /> למשל, דבר מאכל שהינו אסור באכילה ע&quot;פ ההלכה היהודית, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה ההיא, עדיין לא יהיה ניתן להוציא את [[ניצוצות הקדושה]] משייכותם עד אותה עת לג' קליפות הטמאות, ולהעלות אותן לקדושה (עד שיבא [[משיח]] צדקנו).<br /> <br /> אולם, ע&quot;י תשובה עילאה הרי גם החיות שמג' הקליפות עולה לקדושה&lt;ref&gt;בכל הנ&quot;ל ראה [[תניא]] פרקים ז'-ח'&lt;/ref&gt;. , כמו כן כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה בסכנה או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה אם יעבוד בכח האכילה ההיא את ה'.<br /> <br /> תקנתם של ג' הקליפות הטמאות - היא בשבירתם, שעל ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה.<br /> <br /> בעת תפילת שמונה עשרה בברכת &quot;ולמלשינים&quot; - בין תיבות &quot;תעקר תשבר ותמגר&quot;, לתיבת &quot;ותכניע&quot; נהוג לעשות הפסקה, כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת &quot;ותכניע&quot;, שהיא כנגד קליפת נוגה.<br /> <br /> ==כינוים==<br /> בנוסף לשמם &quot;רוח סערה&quot;, &quot;ענן גדול&quot;, &quot;אש מתלקחת&quot;, כמו כן נקראות הקליפות בשם &quot;נחש&quot; &quot;שרף&quot; ו&quot;עקרב&quot;.<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> &lt;references/&gt;<br /> <br /> [[קטגוריה:קליפות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%A9_%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%98%D7%9E%D7%90%D7%95%D7%AA&diff=61124 2010-04-06T17:58:24Z

<p>ליובאוויטש: /* ענינם בעבודה */</p> <hr /> <div>'''שלוש קליפות הטמאות''' הם שלוש הקליפות הטמאות לגמרי, שהם רע גמור. שלושת קליפות אלו יונקים חיותם מן [[קליפת נוגה]] שהיא בבחינת ממוצע בין טוב לרע. ענין קליפות אלו הוא שהם בבחינת רע גמור, אשר אי אפשר להעלותו לקדושה, עד לעתיד לבוא.<br /> <br /> ==ענינם==<br /> שלוש הקליפות מתוארות ב[[מרכבה]] שראה [[יחזקאל]], שם נאמר &quot;רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב&quot;&lt;ref&gt;יחזקאל א, ד&lt;/ref&gt;. מבואר כי &quot;רוח סערה&quot; &quot;ענן גדול&quot; ו&quot;אש מתלקחת&quot;, הם שלוש קליפות הטמאות לגמרי, והם יונקות את חיותם מ[[קליפת נוגה]] שהיא בבחינת ממוצע בין הקדושה לטומאה.<br /> <br /> ==ענינם בעבודה==<br /> בניגוד לקליפת נוגה, ג' קליפות הטמאות שייכות אך ורק לצד של הטומאה, ומה שקשור אליהן לא ניתן להעלותו לקדושה.<br /> <br /> למשל, דבר מאכל שהינו אסור באכילה ע&quot;פ ההלכה היהודית, גם אם יהודי יברך עליו ויעבוד את ה' בכח האכילה ההיא, עדיין לא יהיה ניתן להוציא את [[ניצוצות הקדושה]] משייכותם עד אותה עת לג' קליפות הטמאות, ולהעלות אותן לקדושה (עד שיבא [[משיח]] צדקנו).<br /> <br /> אולם, ע&quot;י תשובה עילאה הרי גם החיות שמג' הקליפות עולה לקדושה, כמו כן כאשר יהודי נמצא במצב שמותר לו לאכול דבר זה, כגון חולה בסכנה או שהאיסור מתבטל בשישים - אזי החיות האלוקית עולה לקדושה אם יעבוד בכח האכילה ההיא את ה'.<br /> <br /> תקנתם של ג' הקליפות הטמאות - היא בשבירתם, שעל ידי שיהודי מתגבר על הקליפה ושוברה - הרי ניצוץ האלוקות שבה עולה לקדושה.<br /> <br /> בעת תפילת שמונה עשרה בברכת &quot;ולמלשינים&quot; - בין תיבות &quot;תעקר תשבר ותמגר&quot;, לתיבת &quot;ותכניע&quot; נהוג לעשות הפסקה, כיון שג' התיבות הראשונות הם כנגד ג' הקליפות הטמאות, שצריכים עקירה לגמרי, מה שאין כן תיבת &quot;ותכניע&quot;, שהיא כנגד קליפת נוגה.<br /> <br /> ==כינוים==<br /> בנוסף לשמם &quot;רוח סערה&quot;, &quot;ענן גדול&quot;, &quot;אש מתלקחת&quot;, כמו כן נקראות הקליפות בשם &quot;נחש&quot; &quot;שרף&quot; ו&quot;עקרב&quot;.<br /> <br /> ==הערות שוליים==<br /> &lt;references/&gt;<br /> <br /> [[קטגוריה:קליפות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%94:%D7%A0%D7%99%D7%92%D7%95%D7%9F_%D7%95%D7%95%D7%9C%D7%9A_%D7%9E%D7%A0%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%91&diff=60658 2010-04-03T22:48:09Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: מה צריך להיות שם הערך וולח או וואלאח ? שאר הערכים שמם וואלאח וגם בערך זה בפנים כתוב וואלאח.</p> <hr /> <div>מה צריך להיות שם הערך וולח או וואלאח ? שאר הערכים שמם [[וואלאח]] וגם בערך זה בפנים כתוב וואלאח.</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60175 2010-03-31T23:47:35Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot;. <br /> <br /> חז&quot;ל מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על בנ&quot;י פחתה.<br /> והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. <br /> <br /> על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:<br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג.<br /> שאול נלחם עם עמלק, אבל הוא לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה).<br /> כאשר בא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג.<br /> שאול הוענש ע&quot;ז, נלקח ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]].(שהי' בו קבלת עול(דוד עבדי)).<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהי' להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחמ&quot;כ המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, <br /> וגם עמלק איבד את זהותו.וא&quot;כ עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים<br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה, שבא נוכח <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו הסיבה לשנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> עמלק (ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]])).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60174 2010-03-31T23:46:43Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot;. <br /> <br /> חז&quot;ל מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על בנ&quot;י פחתה.<br /> והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. <br /> <br /> על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:<br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג.<br /> שאול נלחם עם עמלק, אבל הוא לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה).<br /> כאשר בא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג.<br /> שאול הוענש ע&quot;ז, נלקח ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]].(שהי' בו קבלת עול(דוד עבדי)).<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהי' להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחמ&quot;כ המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, <br /> וגם עמלק איבד את זהותו.וא&quot;כ עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים<br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה, שבא נוכח <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו השנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> עמלק (ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]])).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60173 2010-03-31T23:44:38Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot;. <br /> <br /> חז&quot;ל מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על בנ&quot;י פחתה.<br /> והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. <br /> <br /> על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:<br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג.<br /> שאול נלחם עם עמלק, אבל הוא לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה).<br /> כאשר בא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג.<br /> שאול הוענש ע&quot;ז, נלקח ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]].(שהי' בו קבלת עול(דוד עבדי)).<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהי' להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחמ&quot;כ המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, <br /> וגם עמלק איבד את זהותו.וא&quot;כ עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים<br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה, שבא נוכח <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו השנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> עמלק ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]]).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60172 2010-03-31T23:42:47Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot;. <br /> <br /> חז&quot;ל מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על בנ&quot;י פחתה.<br /> והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. <br /> <br /> על מלחמה זו נאמר בתורה ב' דברים:<br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג.<br /> שאול נלחם עם עמלק, אבל הוא לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן (ברצותו להעלות גם אותם לקדושה).<br /> כאשר בא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג.<br /> שאול הוענש ע&quot;ז, נלקח ממנו מלכותו וניתנה ל[[דוד]].(שהי' בו קב&quot;ע(דוד עבדי)).<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהי' להמשכו של עמלק בעולם, וממנו נולד לאחמ&quot;כ המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) אבדו עמים רבים, <br /> וגם עמלק איבד את זהותו.וא&quot;כ עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע מיהו, <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכר זרעו של עמלק ויוכרת.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית, ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים<br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ומנגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה, שבא נוכח <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> היות וטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו השנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> עמלק ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]]).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד עצם הטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60171 2010-03-31T23:20:35Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> <br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot; חז&quot;ל <br /> <br /> מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; <br /> <br /> וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על <br /> <br /> בנ&quot;י פחתה והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' <br /> <br /> לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. כתוצאה ממלחמה זו:<br /> <br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> <br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> <br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד '''ושמו''' אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> <br /> <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג. שאול נלחם עם עמלק אמנם <br /> <br /> לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן<br /> <br /> כשבא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג אבל שאול הוענש ע&quot;ז שנלקח ממנו <br /> <br /> מלכותו וניתנה ל[[דוד]].<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהמשיך את זרעו של עמלק <br /> <br /> בעולם, וממנו נולד המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) עמים רבים אבדו וכן <br /> <br /> גם עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע איזה הוא מן העמים שחיים עכשיו <br /> <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכרת זרעו של עמלק.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים <br /> <br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ונגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה שבא נוכח <br /> <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> <br /> היות שטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו השנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> <br /> עמלק ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]]).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד <br /> <br /> הקדושה שבא מעצם ההטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7&diff=60170 2010-03-31T23:18:47Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר בתורה.סיבת תיעובו מופיעה בתורה : &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם ממצרים ואתה…</p> <hr /> <div>עמלק הינו מהעמים המתועבים ביותר ב[[תורה]].סיבת תיעובו מופיעה בתורה :<br /> <br /> &quot;אשר קרך בדרך בצאתכם מ[[מצרים]] ואתה עייף ויגע ולא ירא אלוקים(עמלק)&quot; חז&quot;ל <br /> <br /> מסבירים שכשבנ&quot;י יצאו ממצרים יראו מהם כל האומות (כמ&quot;ש:&quot;שמעו עמים ירגזון&quot; <br /> <br /> וגו') וכשבא עמלק ונלחם עם [[ישראל]] גרם לכך שה[[יראה]] משמירת הקב&quot;ה על <br /> <br /> בנ&quot;י פחתה והוא כמשל אמבטייה רותחת שהכל פוחדים להיכנס לתוכה עד שנכנס א' <br /> <br /> לתוכה ונכווה שלמרות שנכווה מ&quot;מ קירר האמבטייה בפני הכל. כתוצאה ממלחמה זו:<br /> <br /> א) הקב&quot;ה מצווה למשה &quot;מחה תמחה את זכר עמלק&quot;.מצווה זו הינה אחד מן המצוות <br /> <br /> התלויות בכניסת בנ&quot;י לארץ כמ&quot;ש הרמב&quot;ם:&quot;ג' מצוות נצטוו ישראל בכניסתם לארץ <br /> <br /> למנות להם מלך ולהכרית זרעו של עמלק ולבנות את בית הבחירה&quot;.<br /> <br /> ב) &quot;נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זרעו של עמלק&quot; (&quot;כי יד על <br /> <br /> כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור&quot;), ובגאולה כשמה&quot;מ ימחה את זרע עמלק נאמר:<br /> <br /> &quot;ביום ההוא יהיה '''השם''' אחד ושמו אחד&quot;.<br /> <br /> כשמונה שאול למלך על ישראל צווהו ה' ע&quot;י שמואל הנביא להילחם עם עמלק ולא <br /> <br /> <br /> להשאיר מהם עד אחד אף את בהמותיהם צווה הקב&quot;ה להרוג. שאול נלחם עם עמלק אמנם <br /> <br /> לא קיים את ציווי ה' בשלימות והשאיר בחיים את אגג מלך עמלק ומיטב הצאן<br /> <br /> כשבא שמואל וראה את זה שסף את ראשו של אגג אבל שאול הוענש ע&quot;ז שנלקח ממנו <br /> <br /> מלכותו וניתנה ל[[דוד]].<br /> <br /> כתוצאה מלילה זה שנשאר אגג בחיים הביא לעולם בן שהמשיך את זרעו של עמלק <br /> <br /> בעולם, וממנו נולד המן שרצה להשמיד את כל היהודים.<br /> <br /> כשבא סנחריב ובלבל את האומות (שירגישו את שליטתו עליהם) עמים רבים אבדו וכן <br /> <br /> גם עמלק קיים גם עתה אלא שאין לנו מידע איזה הוא מן העמים שחיים עכשיו <br /> <br /> וכשניגאל בגאולה האמיתית והשלימה יוכרת זרעו של עמלק.<br /> <br /> ע&quot;פ חסידות עמלק הינו מציאות רוחנית נצחית ככל סיפורי וציוויי התורה שנצחיים <br /> <br /> המה והם הוראה לכל יהודי בכל מקום ובכל זמן.<br /> <br /> עמלק הוא עצם מציאות הרע שבכאו&quot;א המפריע ונגד לכל דבר שבקדושה ללא שום סיבה.<br /> <br /> בעוד ששאר המידות רעות יכול האדם לגרשן מליבו ע&quot;י עבודת התפילה שבא נוכח <br /> <br /> האדם לדעת שהקב&quot;ה הוא טוב, את עמלק אין האדם יכול ל&quot;שכנע&quot; בטובו של הקב&quot;ה <br /> <br /> היות שטבעו הוא חוצפה והתנשאות ללא טעם (וזהו השנאה הגדולה שהי' לחסידים על <br /> <br /> עמלק ע&quot;ע [[זלמן זעזמער]]).<br /> <br /> אשר על כן הדרך למלחמה הרוחנית בעמלק היא ג&quot;כ בדרך של חוצפה, חוצפה הבאה מצד <br /> <br /> הקדושה שבא מעצם ההטוב והקדושה שבכאו&quot;א (עצם הנשמה).</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A7%D7%9C%D7%99%D7%A4%D7%AA_%D7%A2%D7%9E%D7%9C%D7%A7_%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%AA%D7%90_%D7%93%D7%9E%D7%A9%D7%99%D7%97%D7%90&diff=60161 2010-03-31T20:05:24Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>'''[[קליפת עמלק]] ב[[עקבתא דמשיחא]]''' היא קשה יותר. בעוד שבכל הזמנים היא הייתה גלויה, כיום היא לא נלחמת ישירות ב[[תורה]] ו[[מצוות]], אלא מתחילה לקרר את ה[[אדם]], מלשון &quot;[[אשר קרך בדרך]]&quot;.<br /> <br /> דבר זה הוא כמו עמלק בזמן הארבעים שנה במדבר - בתחילה נלחם בגלוי ואחרי כן התחפש ל[[כנען|כנעני]] - כך גם כאן - בכל הדורות נלחם בגלוי, ובזמן עקבתא דמשיחא מתחפש.<br /> <br /> וכאשר ימחה זכר ה&quot;עמלק אשר בקרבך&quot; - יהא כסא ה' שלם - ותבוא ה[[גאולה]].<br /> <br /> [[קטגוריה:נושאים בגאולה ומשיח]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%A0%D7%97%D7%95%D7%9D_%D7%98%D7%A8%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%A7&diff=60155 2010-03-31T17:56:47Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>[[תמונה:נחום.jpg|left|thumb|280px|הרב נחום טרבניק]]<br /> הרב '''נחום טרבניק''' נולד לאביו הרב [[אליעזר מרדכי טרבניק]] ואמו מרת רבקה טרבניק, בעיירה לויבעשא שב[[רוסיה]]. <br /> <br /> חתנו של הרב [[שניאור זלמן גרליק]], כיהן כר''מ בישיבת תות''ל ברינוא, צרפת בשנים תש''ז - תש''ח, לאחר מכן כר''מ וראש ישיבה בישיבת [[תומכי תמימים כפר חב&quot;ד]], ולאחר פטירת חותנו כיהן במשך כעשר שנים (תשל''ד - תשד''מ) כרבה של [[כפר חב&quot;ד]], עד פטירתו. כמו כן הוציא לאור מחידושיו בספרו ''מנחת נחום''.<br /> <br /> בליל ‘[[שבת תשובה]]’, ג’ ב[[תשרי]] [[תשד&quot;מ]], נפטר ונטמן בחלקת רבני חב”ד בהר הזיתים. <br /> <br /> ==צעירותו== <br /> <br /> כנער צעיר נדד לישיבתו של ה”חפץ חיים” ששכנה באותם ימים בעיר שומיאטש, פלך מוהוליב. הישיבה הגיעה לשם מראדין בעקבות מלחמת האזרחים שהתחוללה ברוסיה. <br /> <br /> באותה תקופה הקוזקים פקדו את העיר מידי פעם, וכמה פעמים אף אסרו את בחורי הישיבה. למרות טירוף המערכות ששרר באותם ימים נוראים, שקד נחום על לימודו בצילם של ראשי הישיבה ה”חפץ חיים” והגאון רבי נפתלי טרופ. הישיבה כבר קנתה לה שם בכל העולם היהודי בזכות דמותו המופלאה של ה”חפץ חיים”, ובזכות ראשיה ותלמידיה שנודעו כגדולים בתורה ויראת שמים. תלמידי הישיבה נודעו בשקדנותם העצומה, אהבת התורה ללא גבול, עמקות - ומעל הכול - יראת שמים תמימה וטבעית. <br /> <br /> אפיונים אלו שהוטבעו באישיותו של הרב טרבניק בצעירותו, ניכרו בו כל ימי חייו. <br /> <br /> שנתיים לאחר שהגיע לישיבה, התקרבו הקרבות לעיר, והישיבה עברה לעיר סנאווסק. בעת חירום זו סייעו יהודי העיר וסביבותיה לישיבה שמנתה אז כשמונים תלמידים. כעבור כמה שנים לאחר מכן, כשהחלה המהפיכה הקומוניסטית, השתלטו הבולשביקים על העיר סנאווסק, והחיים בעיירה היו קשים ורעים. למרות זאת בישיבה ותלמידיה לא נגעו, כיון שהישיבה מקורה היה בראדין שתחת ממשלת פולין. <br /> <br /> בשנת תר”פ, שש שנים לאחר שנחום טרבניק הצעיר התחיל ללמוד בישיבה, עברה הישיבה על תלמידיה וראשיה לפולין, זאת כיון שה”חפץ חיים” סבר שליהודים אסור לחיות בברית המועצות תחת מרות הקומוניסטים. עד כדי כך היה נחרץ בדעתו, עד שהודיע כי מותר לצאת ברכבת מברית המועצות אפילו ביום כיפור שחל בשבת. <br /> <br /> ==ממקימי הישיבה בסנאווסק ==<br /> <br /> מסיבות שונות, הרב טרבניק ואחיו הרב שמעון יחד עם ר’ ברוך מוניץ מתלמידי הישיבה, לא עברו לפולין יחד עם שאר תלמידי הישיבה והם נשארו ברוסיה. <br /> <br /> יחד עם זאת, השלושה לא יכלו לשאת את העובדה שהממשלה הקומוניסטית מכריחה את ילדי ישראל ללמוד בבתי הספר הממלכתיים, בהם מחנכים את הילדים על ברכי האידיאלים הקומוניסטיים. משום כך העזו ופתחו ישיבה שנקראה אף היא “חפץ חיים”. הם השקיעו מאמצים רבים בהקמת הישיבה, ובסופו של דבר התנוססה על תילה כאשר למדו בה למעלה מחמישים תלמידים תושבי העיר וסביבותיה. <br /> <br /> הרב טרבניק עצמו היה אומר שיעור קבוע באחת מכיתות הישיבה. למרות גילו הצעיר, כבר אז ניכרה בו גאונותו. הוא היה בקי בש”ס ונודע כבעל סברה ישרה, המבקש לדעת את הפשט על בוריו. דרך לימוד זו הייתה נר לרגליו כל ימי חייו. <br /> <br /> השלטונות העלימו עין מהישיבה עד כמה שאפשר. אמנם לעיתים היו מתרים במנהלים כי עליהם לסגור את הישיבה, אבל לפועל לא נגעו בראשי הישיבה ובתלמידיה, למרות שכבר אז נאסרו ושולחו מלמדים רבים לסיביר. בין תלמידי ישיבה זו נמנה גם הרב [[חיים חייקין]], לימים ראש ישיבת [[תומכי תמימים מונטריאול]]. <br /> <br /> בשנת תרפ”ג החלו השלטונות בצעדים אקטיביים יותר כדי להצר את צעדי הישיבה. הם הפחידו את הורי התלמידים באיומים קשים, ולבסוף סגרו את בית המדרש על מנעול ובריח. כך נסגרה הישיבה. <br /> <br /> הרב שמעון טרבניק, אחיו של הרב נחום, נדד בעקבות זאת להאדיטש מקום מנוחתו של [[אדמו&quot;ר הזקן]], שם התקבל לרב. הרב נחום מילא אפוא את מקום אחיו באמירת שיעור בדף היומי. השיעור הזה התייחד בכך שהמגיד שיעור הראשון שלו היה ה”חפץ חיים” בעצמו בשנת תרע”ט, ולאחר מכן הרב נפתלי טרופ. לאחר עזיבת הישיבה, אמר את השיעור אחיו הרב שמעון. במקביל לשיעור בדף היומי, החל הרב נחום למסור שיעורים ליהודי העיר גם בגמרא בכלל ובתנ”ך. גם לשיעורים אלו התנכלו השלטונות, אך הרב טרבניק לא חת מפני איש. <br /> <br /> למרות כל הרדיפות הוא לא הפסיק להרביץ תורה במסירות נפש. בעקבות זאת נשללה ממנו זכות הבחירה בבחירות הממשלתיות. פעמים רבות הגיעו אנשי המשטרה החשאית למקומות בהם התקיימו שיעורי תורה שלו, ורק בניסים הצליח להיחלץ מהם. <br /> <br /> מלחמה נוספת הייתה על בתי הכנסת בעיר. השלטונות הקומוניסטיים תבעו לקבל לידם את שלושת בתי הכנסת שהיו בעיר במטרה מוצהרת להופכם לשימוש העירייה. הרב טרבניק בסיוע יהודים טובים מחשובי הקהילה, סירבו לכך בכל תוקף. השלטונות ראו בכך והחליטו לנקוט בתרגיל מתוחכם. הם הודיעו לקהילה כי עליה למסור לידיהם את בית הכנסת הקטן ביותר, ואם לא יתנו ברצון, אזי ילקח מהם בית הכנסת הגדול מבין השלושה. הרבנים המקומיים לא ידעו מה להחליט לנוכח דילמה כה קשה ומכאיבה. <br /> <br /> בשעת צרה שכזו נחלץ הרב טרבניק לפתור את הבעיה הסבוכה. הוא שלח אגרת בהולה לגאון הרגצ’ובר שהתגורר באותם שנים בלנינגרד. תשובת הגאון הייתה שאסור למסור בית כנסת לקומוניסטים למרות האיום המפורש. בית הכנסת אכן נותר בידי הקהילה היהודית במשך תקופה, עד שהשלטונות הוציאו ממנו את היהודים בכוח הזרוע. <br /> <br /> בשנים אלו התחתן הרב טרבניק עם מרת חיה רבקה, בתו של הגאון החסיד הרב [[שניאור זלמן גרליק]] ע”ה (לימים רבה של [[כפר חב”ד]]) שהגיע באותה תקופה לעיירה לאחר שנאלץ בלחץ השלטונות לעזוב את מקום מגוריו שם כיהן כרב. בהגיעו לסנאווסק התקבל על יהודי הקהילה כרב באופן לא רישמי. <br /> <br /> במשך 14 שנים למד ולימד הרב טרבניק בסנאווסק עד שאנשי המשטרה החשאית הגיעו לביתו והוא נאלץ לעזוב את המקום. כעבור ימים אחדים עזב את העיר יחד עם רעייתו, וברח ללנינגרד. בתחילה עבד שם כשומר ולאחר תקופה קצרה השיג משרה בחנות, תוך שהוא מתנה ברורות עם בעל החנות כי לא יעבוד בשבת. בעל הבית שהיה יהודי, הסכים לתנאי. <br /> <br /> לאחר נישואיו החל להכיר את חסידות חב”ד, לא מעט בזכות חמיו הרב גרליק. באווירה ששררה באותם ימים בלנינגרד, יחד עם חסידים רבים שהתגוררו במקום, התקרב עוד יותר לחב”ד. ההתחברות עם החסידים פעלה עליו עם השנים עד שהחל ללכת בדרכי החסידות ואף התקשר ל[[אדמו&quot;ר הריי&quot;צ]] נ”ע. <br /> <br /> שנה לאחר שהגיע ללנינגרד, נפתחה בבית הכנסת הגדול בלנינגרד מסגרת לימוד [[תפארת בחורים לנינגרד|&quot;תפארת בחורים&quot;]], וביחד עם החסיד הנודע הרב [[אלחנן מרוזוב]] מסרו שיעורים. את השיעורים בגמרא ובשולחן ערוך מסר הרב טרבניק, בעוד שאת שיעורי החסידות מסר הרב חוניע מרוזוב. עוזרו של הרב טרבניק בארגון “תפארת בחורים” היה הרב [[אברהם סברדלוב]] הי”ד. <br /> <br /> גם פה הרביץ הרב טרבניק תורה במסירות נפש רבה, למרות שסבל מרורים באותם שנים. הרדיפות לא פסקו והגיעו גם ל”תפארת בחורים”. בעקבות זאת השיעורים התקיימו במקומות שונים ובימים שונים במטרה לבלבל את האויבים. הרדיפות לא הרתיעו את הרב טרבניק להמשיך וללמד תורה, ואדרבא - לפתוח שיעורים מיוחדים גם לבנות החסידים. <br /> <br /> ==מאסר וגלות== <br /> <br /> בימים שלאחר יום הכיפורים תרח”צ, הגיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לבית משפחת טרבניק. מלאכי החבלה נכנסו והחלו בחיפוש דקדקני שנמשך עד אור הבוקר. תוצאות החיפוש העלו שני שקי ספרים, וכן כתבי חידושי תורה שהיו שייכים לאחיו הרב שמעון טרבניק. <br /> <br /> בסיום החיפוש הודיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. לרב טרבניק כי הוא אסור. <br /> <br /> עם הגיעו לבית הסוהר, הוכנס לתא אחד יחד עם אסירים רבים שנאסרו באותם ימים. במשך שלושה ימים שמרו על שתיקה מלאה ואיש לא שוחח עמו על סיבת מאסרו. ביום השלישי נקרא לחקירה בה נודע לו כי הוא מואשם ב”ארגון לימוד אמונה פילוסופית”.<br /> <br /> הרב טרבניק לא מיהר להודות: “אני יהודי מאמין ולכן אני מתפלל בבית הכנסת; אבל אינני מארגון קבוצות לימוד של תלמידים”. החוקרים לא האמינו לו, שכן היה בידם מידע מבוסס אודות פועלו של הרב, ובאיומים ניסו לסחוט ממנו הודאה, אך הוא לא נכנע להם. <br /> <br /> במשך חודש ימים נמשך הסיוט הנורא הזה. איומים, הפחדות וגם עינויים קשים היו מנת חלקו של הרב טרבניק. למרות זאת סירב להודות או לגלות שמות של חסידים שסייעו לו באחזקת היהדות בלנינגרד.<br /> <br /> לאחר עינויים רבים החליט להודות בחלקו באשמה, וזאת מתוך ידיעה שהחוקרים בין כה וכה יודעים את מעשיו, ואולי כך יעזבו אותו לנפשו, ולא יאלצו אותו לעמוד בניסיון כלפי חבריו. <br /> <br /> ביום השלושים מאז שנעצר, חתם על הודאה כי אכן יזם ואירגן שיעורי תורה. אולם תקוותו להקלה בעונשו בגין כך, נגוזה מהר מאוד. <br /> <br /> לאחר כשבועיים, הוצא מתאו באמצע הלילה ואיתו רבים כמוהו, וביניהם הרב סברדלוב ואחרים. האסירים הוכנסו ל’וורונוק’, המכונית השחורה שכונתה “העורב” - בה נלקחו הבוגדים בממשלה הקומוניסטית שדינם היה חמור - וזו הובילה אותם לתחנת הרכבת הקרובה. באישון לילה הועלו על רכבת שיעדה סיביר. <br /> <br /> שלושה ימים ארכה הנסיעה בקרונות הסגורים, עד שהרכבת הגיעה למחנה עבודה ליד העיר וולדיבסטוק שבסיביר. אל המחנה הגיע יחד עם הרב סברדלוב. רק כאשר הגיע למחנה הודיעו לו כי נשפט שלא בפניו לעשר שנות גלות בסיביר באשמת בגידה. <br /> <br /> ==שחרורו== <br /> <br /> בקיץ תש”א כאשר הצבא הנאצי פלש לתוככי רוסיה הסובייטית. בעקבות זאת החליטו השלטונות לשחרר אסירים פוליטיים רבים. ניירותיו של הרב טרבניק אבדו בדרך. הוא נשאר אפוא בלית ברירה במחנה בכאב לב עצום.<br /> <br /> רק לאחר ששוחרר נודע לו איזה נס נעשה לו. הרב סברדלוב ורבים אחרים ששוחררו, הגיעו לביתם ומיד נשלחו להילחם בחזית כנגד הנאצים. הרב סברדלוב נהרג בחזית על ידי הצבא הנאצי ימ”ש, ואילו הוא, הרב טרבניק, אמנם סבל עוד שנתיים במחנה, אך נותר בחיים. <br /> <br /> כעבור שנתיים הוחלט כי אסירים חולים שאינם יכולים להתרפא בתנאי המחנה, יצאו לחופשי. במחנה היה רופא יהודי שחיבב מאוד את הרב טרבניק, והוא סידר מסמכים על מחלה קשה כביכול שיש לרב. בעקבות זאת שוחרר הרב טרבניק לביתו לאחר חמש שנות גלות. <br /> <br /> אותות הסבל הרב שהיה מנת חלקו בשנות הגלות, ניכרו עליו היטב. באותה עת סבל ממצוקה חריפה בשל מחסור באוכל. הוא יצא את המחנה יחד עם גוי ששוחרר אף הוא בגין מחלה. שניהם יחד נדדו ממקום למקום מבלי שהיה בידם אף לא מעט אוכל. <br /> <br /> בדרכם נקלעו למקום יישוב, ואז התיישבו בצד הרחוב. אפילו כח ללכת כבר לא היה להם. ברעבונם העז חשבו כיצד יוכלו להשיג משהו כדי שלא ימותו מרעב. תוך כדי שיחה הבחינו בשתי נשים שעברו ברחוב ופצחו גרעינים. במר ליבם פנו לנשים הללו וביקשו שירחמו עליהם ויתנו להם מעט מהגרעינים שבידיהן. לפתע זיהה הרב טרבניק את אחת הנשים - הייתה זו אחות אשתו של אחיו הרב שמעון טרבניק. באותה עת שימשה כרופאה בכירה בבית רפואה מקומי. היא דאגה אפוא מיד לאשפז את קרוב משפחתה ואת ידידו בבית הרפואה המקומי, שם טופלו וקיבלו מעט לחם ומים. <br /> <br /> הרב טרבניק התחזק וכעבור זמן שוחרר. <br /> <br /> לאחר מסע תלאות ממושך, הגיע ל[[טשקנט]], בטשקנט נפגש ברעייתו ובבתו ובחמיו יחד עם עוד בני משפחה וחסידים רבים. <br /> <br /> כאשר שוחרר התנו עמו השלטונות שלא יגור בערים גדולות. טשקנט נחשבה לעיר גדולה, אולם הרב טרבניק החליט להישאר יחד עם אחיו החסידים, ובשל כך היה עליו לנהוג משנה זהירות. <br /> <br /> החסידים שהכירו במעלותיו, מינוהו לבוחן של תלמידי ישיבת [[תומכי תמימים טשקנט]] והחדרים המחתרתיים בטשקנט. <br /> <br /> ==בצרפת ובארץ ישראל==<br /> <br /> לאחר המלחמה יצא הרב נחום טרבניק, כמו חסידים רבים אחרים, את ברית המועצות דרך לבוב. בהגיע החסידים לצרפת הקימו את ישיבת [[תומכי תמימים ברינוא]], שם כיהן הרב טרבניק כמגיד שיעור במשך כשנה עד שעלה לארץ הקודש עם רעייתו, בתו ובנו הקטן פנחס, שנולד בתקופת שהותם בצרפת. <br /> <br /> בתחילה הגיעו למעברת באר יעקב, ולאחר זמן קצר הגיעו ל[[כפר חב&quot;ד]].<br /> <br /> עם הגיעו ארצה המשיך ללמד ולהרביץ תורה ברבים. הוא מונה למגיד שיעור בישיבת [[תומכי תמימים תל אביב]]. לאחר כשנתיים עבר לישיבת [[תומכי תמימים לוד]], שם לימד עד שהישיבה הגדולה עברה לכפר חב”ד בחודש טבת תשכ”ג. יחד עם הישיבה עבר גם לכפר חב”ד, שם לימד עד ימיו האחרונים.<br /> <br /> החידושים שנאמרו על ידו בישיבה נכתבו על ידי התלמידים. חלקם שמרו אותם, ובזכות כך הוצא לאור ספר בשם “[[מנחם נחום]]” כשנה לאחר פטירתו. את הספר הוציאה לאור המשפחה, כאשר על עריכת הספר הופקד הרב דוד אברהם מנדלבאום מבני ברק. <br /> <br /> רבים מתלמידיו של הרב טרבניק מכהנים כיום כרבנים, ראשי ישיבות, משפיעים ושלוחים בכל רחבי תבל. <br /> <br /> ==מרא דאתרא בכפר חב”ד== <br /> <br /> במשך השנים מסר שיעורי תורה רבים בבתי הכנסת של כפר חב”ד, אולם לא פסק הלכות, אלא כאשר חמיו הרב גרליק, שכיהן כרבו של כפר חב”ד, ביקש לצרפו להרכב של בית דין. <br /> <br /> בשלהי תשל”ו הוקם [[בית דין רבני חב&quot;ד באה&quot;ק]], והוא נמנה כחבר בית הדין. לאחר פטירתו של הרב זוין שכיהן כאב בית הדין, הורה הרבי למנות את הרבנים המבוגרים מגיל ששים לתפקיד ‘אב-בית-דין’, כאשר כל כמה חודשים נערכה הגרלה מי יכהן כאב-בית-הדין בפועל. השלושה היו הרב טרבניק, הרב [[יהודה בוטרשוולי]] והרב [[דוד חנזין]]. <br /> <br /> לאחר פטירתו הטרגית של הרב [[שניאור זלמן גרליק]], היה זה טבעי שהרב טרבניק ימלא את מקומו. בני משפחת גרליק הציעו לו את המישרה, אך הוא דחה אותה בשתי ידיים. הרבצת התורה הייתה חשובה לו יותר ממשרת הרבנות. <br /> <br /> תושבי כפר חב”ד, וכן וועד הכפר והועד הרוחני, כתבו [[הרבי|לרבי]] מכתב בו הציעו הצעות שונות בדבר ממלא מקום. הרבי ענה שאנשי הכפר הם האחראים להחליט בדבר. לבסוף הוחלט כי הרב טרבניק יהיה המרא דאתרא של כפר חב”ד וינהיג את ענייני הכלל.<br /> <br /> הרב טרבניק מונה אפוא לרבו של כפר חב”ד, בעודו ממשיך ללמד בישיבה. <br /> <br /> ==חסיד מקושר לרבי== <br /> <br /> כשנה לפני פטירתו נפטר הרב [[יהודה פלדי]], יו”ר [[הועד למען שלימות העם]]. זמן קצר לאחר מכן מונה הרב טרבניק על ידי הרבי למלא את מקומו. מאז עמד בראש מלחמת הקודש של הרבי למען תיקון חוק ‘[[מיהו יהודי]]’. <br /> <br /> שבועיים לפני פטירת הרב טרבניק, ביום י”ט באלול תשמ”ג, התפטר מר בגין במפתיע מתפקידו כראש ממשלה. הרב טרבניק חש כי נוצרה אפשרות להתנות שוב את התמיכה בממשלה בתיקון חוק ‘מיהו יהודי’, ופתח במערכה מחודשת בנושא. <br /> <br /> מיד עם היודע דבר ההתפטרות, שלח מברק בהול לחברי הכנסת הדתיים: “לאחר שש שנים של הבטחות אישיות שלא קויימו, ניתנה עתה הזדמנות לעמוד על התחייבות ברורה וחד משמעית לתיקון חוק ‘מיהו יהודי’”. מספר ימים לפני פטירתו כתב מאמר חריף בנוגע לחובה על כל אחד לפעול למען תיקון החוק. <br /> <br /> הרב טרבניק שהיה קשור לרבי בלב ונפש ביצע במסירות את הוראות הרבי ולחם את מלחמות ה’ עד ימיו האחרונים. <br /> <br /> הוא נסע תדיר לרבי. בני משפחתו מספרים כי תוכניתו הייתה לנסוע לרבי עם רעייתו מיד לאחר ראש השנה, אלא שלפתע, בליל ‘שבת תשובה’, ג’ בתשרי תשד”מ, נפטר. <br /> <br /> בהלוייתו שהתקיימה בירושלים, השתתף קהל גדול מכל החוגים, ובתוכם חסידי חב”ד שהתקבצו מכל רחבי הארץ בראשות רבני משפיעי ושלוחי חב”ד. הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לישראל וה’ראשון לציון’ באותם ימים, נשא דברי פרידה, בהזכירו את המלחמה הקדושה בראשה עמד למען תיקון חוק ‘מיהו יהודי’. <br /> <br /> הרב טרבניק נטמן בחלקת רבני חב”ד בהר הזיתים בסמוך לקבר חמיו הרב גרליק. <br /> <br /> [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו&quot;ר הריי&quot;צ|טרבניק נחום]]<br /> [[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו&quot;ר שליט&quot;א|טרבניק נחום]][[קטגוריה:רבני חב&quot;ד בעבר|טרבניק נחום]]<br /> [[קטגוריה:חברי ועד למען שלימות העם|טרבניק נחום]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%91%D7%92%D7%95%D7%A3)&diff=60154 2010-03-31T17:52:22Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{פירוש נוסף|נוכחי=אברים בגוף|אחר=משמעות אחרת של האברים|ראו=[[אברים|אברים - פירושונים]]}}<br /> אברים בגוף הם חלקי גוף חי (אדם או בעל חיים) שברא הקב&quot;ה במתכונת ובמזיגה טבעית - המאפשרת התלבשות והתגלות חיים בהם.<br /> <br /> האברים הם [[גשמיות|גשמיים]], ואילו [[כוחות הנפש]] הם [[רוחניות|רוחניים]], האברים הם [[כלים]] המשמשים לכוחות הרוחניים של הנפש - להתגלות ולפעול.<br /> <br /> התלבשות זו של כוחות הנפש באברים היא - במדה מסויימת - ירידה והתגשמות ביחס למדת הפשטתם בהיותם כלולים בנפש - בטרם התלבשותם באברים המיוחדים להם. והתגשמות זו היא מימוש הכוחות שיתגלו לפעול בהתאם לענינם.<br /> <br /> השנויים בהרכב הפיזיולוגי -&quot;המזיגה&quot;- שבין אבר לאבר, והתכונות שהטביע בהם הבורא, מאפשרים לכל כח מכוחות הנפש להתלבש באבר המתאים לו באופן ספיציפי, כגון:חוש הראיה בעין, חוש השמע באוזן,ה[[שכל]] במוח,הרגש בל] וכדומה.<br /> <br /> על אף היות האברים מחולקים זה מזה במזיגתם הטבעית (הרכבם הפיזיולגי) ותכונותיהם, הרי הם שותפים לתיפקודו הכללי של הגוף בפעולותיו ועניניו השונים, ומאוחדים על-ידי מטרות אלו.<br /> <br /> בנוסף לזה קיימת גם אחדות פנימית במהות האברים, ולא רק שותפות בפעילות הגוף.<br /> <br /> מכיון שכל אבר מוגדר ומוגבל בענינו, נמצא הוא מחוסר במהותו, ונזקק לקבל שלימותו משאר האברים, היינו, &quot;כולם צריכין זה לזה&quot; ותורמים ומשלימים זה את זה. <br /> <br /> רק ההשלמה שבין האברים השונים והתרומה שכל אבר תורם ומשלים את חברו, מאפשרים לגוף לתפקד כראוי.<br /> <br /> יתרה מזאת, לא זו בלבד ש&quot;צריכין זה לזה&quot;, אלא שהם מאוחדים ומהוים מציאות אחת. והיינו, שהאברים הם למעשה אך ורק חלקים ממציאות שלימה אחת - היא הגוף. אין שום אבר מציאות מושלמת לעצמה. כלומר;אברי האדם הם חלקי מציאות אחת הנקראת &quot;אדם&quot;.<br /> <br /> ב[[חסידות]] משתמשים באברי גוף האדם כמשל ל[[ספירות]] העליונות ע&quot;פ הפסוק:&quot;מבשרי אחזה אלוה&quot;.<br /> <br /> {{סגל}}<br /> <br /> [[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_(%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA)&diff=60151 2010-03-31T17:20:07Z

<p>ליובאוויטש: </p> <hr /> <div>{{פירוש נוסף|נוכחי=אברים - ספירות|אחר=משמעות אחרת של האברים|ראו=[[אברים|אברים - פירושונים]]}}<br /> האברים משמשים כמשל וכינוי ל[[ספירות]] העליונות, וזאת מכמה טעמים;<br /> <br /> א) משום שהספירות הם [[כלים]] מותאמים להמשכת [[אור אין סוף]] ב&quot;ה בתוכם, ובאמצעותם נמשך האור לעולמות, כמו [[אברים (בגוף)|שאברי האדם]] הם כלים מותאמים לגילוי אור וחיות הנפש בתוכם, ובאמצעותם מתגלה ופועלת הנפש בסביבתה. <br /> <br /> ואף על פי שהספירות הן כלים מתאימים לגילוי אור המאציל ב&quot;ה, מכל מקום אין ערך לספירות דאצילות לעומת המאציל העליון אין-סוף ברוך הוא, כשם שאין ערך לאברי הגוף הגשמי לעומת הנשמה.<br /> <br /> ואדרבה, בגלל ההגבלה והצמצום שבכלים - דבר הגורם להגבלה וצמצום באורות, יכולים האורות לרדת ולהתגלות בעולם.<br /> <br /> ב) משום שמהותן וענינן של הספירות למעלה - באלקות לפעול פעולות דוגמת פעולת האברים שבאדם. כגון הידים שתפקידן לתת או לקחת, כך בספירות - &quot;חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא&quot;, וכן בשאר הספירות ([[דעת תחתון]]).<br /> <br /> ג) משום שהספירות הן מקור דמקור להתהוות האברים הגשמיים שבעולם הזה - ונקראו האברים על שמם של הספירות, והיינו, שהצביון והצורה של אברי הנבראים נקבעים על פי שורשן למעלה, ולכן נקראים האברים בגוף האדם על שם הספירות של מעלה([[דעת עליון]]).<br /> <br /> {{סגל}}<br /> <br /> [[קטגוריה:ספירות]]</div>

ליובאוויטש https://chabadpedia.co.il/index.php?title=%D7%9E%D7%A9%D7%AA%D7%9E%D7%A9:%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%91%D7%90%D7%95%D7%95%D7%99%D7%98%D7%A9&diff=60148 2010-03-31T16:50:56Z

<p>ליובאוויטש: דף חדש: ליובאוויטש תעשה הכל כדי שחב&quot;דפדיה תתמלא בתוכן איכותי ואותנטי.</p> <hr /> <div>[[ליובאוויטש]] תעשה הכל כדי ש[[חב&quot;דפדיה]] תתמלא בתוכן איכותי ואותנטי.</div>

ליובאוויטש