חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

רמב"ם

2018-04-13T01:26:12Z

זנגוויל:

{{פירוש נוסף|נוכחי=רבי משה בן מימון|אחר=חיבורו ההלכתי|ראו=[[משנה תורה לרמב"ם]]}}
[[קובץ:קבר הרמבם.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר הרמבם]]
[[קובץ:הרמבם_2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציור נפוץ וככל הנראה מוטעה של הרמב"ם]]

'''הרמב"ם''', הוא רבי '''משה בן מימון''', נולד ב[[י"ד בניסן]] שנת ד'תתצ"ה{{הערת שוליים|ראה בפסקה תאריך לידתו}} ונפטר ב[[כ' בטבת]] שנת ד'תתקס"ה.

גדולי הדורות התבטאו על [[הרמב"ם]] בהגדרה: "ממשה עד משה לא קם כמשה".

==תולדות חיים==
רמב"ם נולד בקורדובה, שבאל-אנדלוס, כיום בספרד.

=== שמו ומוצאו ===
משפחתו של [[הרמב"ם]] נקראה 'בן עובדיה' (בערבית: 'אבן עבד אללה'), על שם אבי המשפחה הראשון ברשימות היחס של הרמב"ם, ר' עובדיה דיין קורדובה. יש הממשיכים את שושלת היוחסין של הרמב”ם עד רבי [[יהודה הנשיא]], חותם ה[[משנה]], המתייחס לזרעו של [[דוד המלך]]{{הערה|1=על פי עדותו של בנו מובא ב[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24645&st=&pgnum=133 סדר הדורות]}}.
בין [[הרמב"ם]] לר' עובדיה דיין קורדובה 7 דורות:

::::::::# ר' עובדיה הדיין
::::::::# ר' שלמה
::::::::# ר' עובדיה הדיין
::::::::# ר' יוסף הדיין
::::::::# ר' יצחק הדיין
::::::::# ר' יוסף החכם
::::::::# ר' [[מימון הדיין]]
::::::::# הרמב"ם

ב[[ערבית]] הוא מוכר כמוסא בן מימון ('''موسى بن ميمون'''), או בשמו הערבי המלא: '''ابو عمران موسى بن ميمون بن عبد الله القرطبي الإسرائيلي''', אבו עמראן{{הערה|אבו עמראן (עמרם) הוא כינוי ערבי ל"[[משה]]".}} מוסא בן מימון בן עבדאללה אל-קרטבי אל-אסראא'ילי (בתרגום לעברית:איש קורדובה הישראלי). בלשונות אירופה מקובל לכנות את [[הרמב"ם]] '''Maimonides''' (מיימונידס), על שם האופן בו נכתב שמו ב[[יוונית]]: '''Μωησής Μαϊμονίδης''' (מואיסיס מאימונידיס).
[[קובץ:רבנים חבדיים בקהיר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[רבנים]] חב"דיים בחנוכת [[בית הכנסת]] "הרמב"ם" בקהיר]]
=== קורות חייו בצעירותו ===
את חינוכו והשכלתו רכש [[הרמב"ם]] מאביו רבי [[מימון הדיין]], שהשפיע רבות על הגותו, וממורו המובהק‏‏{{הערה|1=‏‏‏רבו המובהק = הרב שממנו למד את רוב חוכמתו.‏}} של רבי מימון - [[ר"י מיגאש|רבי יוסף אבן מיגאש]], אשר שימש כדיין בקורדובה והעיד עליו הרמב"ם: "כי לב האיש ההוא בתלמוד מבעית למי שיסתכל בדבריו ועומק שכלו בעיון עד אשר כמעט נאמר בו 'וכמוהו לא היה לפניו מלך' במנהגו ובדרכו". [[הרמב"ם]] ראה עצמו גם כתלמידו של רבו של הר"י מיגאש - [[רי"ף|רבי יצחק אלפסי]], הרי"ף.

בשנת ד'תתק"ח (1148), כשהיה [[הרמב"ם]] בן עשר, נאלצה משפחתו לעזוב את קורדובה שבספרד בעקבות פלישתם של האל-מֻוַוחִידוּן מצפון אפריקה ורדיפתם את יהודי האזור.

לאחר מסע נדודים שארך כעשר שנים, ניסתה המשפחה להתיישב בעיר [[פס]] שב[[מרוקו]], בפאס ככל הנראה כתב [[הרמב"ם]] את איגרת השמד, העוסקת בתגובה היהודית הראויה לתופעת השמד במרוקו ובספרד. אך גם שם לא האריכו ימי שלוותם, וכעבור חמש שנים נאלצו לעזוב את העיר, עקב הקנאות המוסלמית שהלכה וגברה, והפיכתה של מרוקו למקום סכנה עבור היהודים.

=== העלייה לארץ ישראל ===
{{להשלים}}
בשנת 1165 הפליגו [[הרמב"ם]] ומשפחתו מסבתה (מרוקו הספרדית של היום), אל עכו שבארץ ישראל, בה התיישבו. הקהילה היהודית בעכו הייתה בימים ההם מהגדולות בארץ ישראל, וקיבלה בכבוד רב את משפחת הרמב"ם. רב העיר עכו, רבי יפת בן רבי אליהו, התקשר בקשרי ידידות עם הרמב"ם, ידידות שנמשכה גם לאחר שנים באמצעות קשרי מכתבים, ולבסוף על ידי מינויו של רבי יפת כאחד הדיינים בקהילת אלכסנדריה, שהייתה תחת מרותו של [[הרמב"ם]] כראש רבני מצרים. חמישה חדשים לאחר העלייה לארץ ביקרו הרמב"ם, אביו ורבי יפת בירושלים, שהו שם שלושה ימים והתפללו בהר הבית. משם הם נסעו לחברון, והתפללו במערת המכפלה.
את ביקורו בארץ מתאר [[הרמב"ם]] כך:
Cquote2.svg
בליל אחד ב[[שבת]] בארבעה ימים ל[[חודש אייר]] נכנסתי לים, וביום שבת, עשירי ל[[אייר]] שנת תתקכ"ה עמד עלינו נחשול שבים לטבענו והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי: שני ימים אלו אצום בהם ואתענה בהם.. ואצווה על בני לעשות כן עד סוף כל הדורות, ויתנו [[צדקה]] כפי כוחם... בליל אחד בשבת, ג' ימים לירח סיוון, יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו ונצלתי מן השמד והגענו לארץ ישראל. יום זה נדרתי שיהיה יום ששון ושמחה... וביום שלישי בשבת, ד' חשוון, יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו. ובאחד בשבת, ט' בחודש חשוון יצאתי מירושלים לחברון, לנשק קברי אבותי במערה... ושני ימים אלו... נדרתי שיהיו יום טוב ותפילה ושמחה לה' לאכילה ולשתייה... וכשם שזכיתי וראיתי בחורבנה כך אזכה אני וכל ישראל לראות בנחמתה, אמן.
Cquote3.svg
– ספר חרדים, מצוות התשובה, פרק ג'

==חייו במצרים==
{{להשלים}}

==פטירתו ולאחריה==
{{להשלים}}

== התנגדות לחיבוריו ==
על אף גדלותו העצומה בכל חלקי ה[[תורה]], הניכרת בחיבוריו ובעיקר בחיבורו הגדול משנה תורה, בו מבאר את כל ה[[תורה שבעל פה]] בצורה מסודרת - אף על פי כן קמו לו אויבים רבים, ודווקא מקרב גדולי התורה בדורו. הסיבה לכך היא ספרו הקדוש "מורה נבוכים" שעל הנאמר בו חלקו רבים מראשונים, בעיקר בשל השיטה הפילוסופית עליו מושתת הספר.

אחד מגדולי הראשונים בדורו, ותלמידיו עמו, יצאו בקריאה לשרוף את הספר. לאחר שבסופו של דבר גרר הדבר לשריפת ענקית של אלפי ספרי תלמוד, ראה אותו גדול בכך סימן משמים כי טעה בדרכו, ועל כן חזר בו אותו גדול, ואף עבר בין בעיירות השונות להודיע את טעותו הגדולה.

== חיבורו משנה תורה - "יד החזקה" ==

חיבורו משנה תורה נחשב לחיבור הגדול ביותר באיכותו שהיה אי פעם הן בקרב הראשונים, והן בקרב גדולי האחרונים. גדולי הדורות האחרונים, ובהם רבי [[יוסף רוזין]] הגאון מרוגוצ'וב, [[רבי חיים מבריסק]], רבי שמחה מאיר מדווינסק (האור שמח), רבי [[יצחק זאב סולובייצ'יק]] מבריסק ועוד, חיברו את חידושיהם לפי סדר חיבורו הגדול של [[הרמב"ם]] "משנה תורה".

רבים מאוד משיחותיו של הרבי מושתתים על דברי הרמב"ם, קושיות תירוצים וביאורים בדברי הרמב"ם.

כשהסביר [[אדמו"ר הרש"ב]] הענין של מתיבתא דרקיעא על כל היכלותיה בכל מקצועות הפשט, הרמז, הדרוש ראש מתיבתא דרקיעא והסוד שבתורה, אמר הרש"ב שהרמב"ם הוא הריש מתיבתא בהיכל מתיבתא דרקיעא.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15842&hilite=cec08612-9571-4c92-bddb-df1e62fb1681&st=%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A8%22%D7%9C&pgnum=23 אוס"ח בשם[[ספר השיחות]] ה' ש"ת, עמודים 42-41 (מהדורת [[לה"ק]] עמוד מח)]}}

== בקיאותו בחכמת [[הקבלה]] ==

[[אדמו"ר האמצעי]] אמר, [[הרמב"ם]] השיג עד עולם היצירה, ומשם השיג את האור של [[עולם הבריאה]] {{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15657&st=&pgnum=22[[ספר השיחות]] תש"ג ע' 41].}}.

[[אדמו"ר מהר"ש]] אמר לבנו [[אדמו"ר הרש"ב]] באחד מהשיעורים שלמד עמו
ב[[מורה נבוכים]], שיש לו בקבלה רבי מרבי עד מורנו [[הבעל שם טוב]], שהרמב"ם היה מקובל גדול, ומה שלא גילה זאת אפילו ברמז כמו [[רש"י]], הוא מפני שאז היה זמן מסוכן לגלות עניני [[קבלה]] אפילו ברמז.{{הערה|1= [[ספר השיחות (אדמו"ר הריי"צ)|ספר השיחות אדמו"ר הריי"צ]] ה'ש"ת [לה"ק] עמוד מז.}}. וכן הרה"ק מקאמרנא כותב ב"נתיב מצוותיך"{{הערה|נתיב התורה שביל א' מהדו' הרב שלום סאפרין ע' קל"ז}} כותב כי למרות ש[[הרמב"ן]] לא זכה לראות את ספר הזוהר{{הערה|מה שאין כן לפי מה שאומר [[האר"י]] הקדוש שהרמב"ם לא זכה לחכמת הזוהר ו[[הרמב"ן]] כן זכה}} הרי ש"הרמב"ם נראה מדבריו בכמה הלכות וענינים שראה אותו בודאי".

עם זאת בשער הגלגולים{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14180&hilite=e1ed3313-0f85-4ffe-8a21-8d99978b3940&st=%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%9F&pgnum=112 הקדמה ל"ו דף מ"ה ע"ב]}} כותב [[האריז"ל]] כי [[הרמב"ם]] לא זכה לידע את חכמת הזוהר, ומסביר את הטעם לכך על פי [[הקבלה]] ולעומת זאת [[הרמב"ן]] זכה אך בסוף ימיו.

[[הרבי]] מלך המשיח מציין בכו"כ מקומות שמקורם של דברי הרמב"ם הינם - מספר הזהר.
דוגמא בולטת לכך הינה בדברי [[הרבי]] מלך המשיח {{הערה|'הדרן על הרמב"ם' תשמ"ח, אות ד.}} וז"ל: {{ציטוטון| במקור דברי הרמב"ם בהתחלת הספר "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון . . דיש לומר שהמקור הוא בדברי הזהר פ' וארא . . "פקודא דא קדמאה דכל פקודין . . למנדע לי' לקב"ה . . דאית שליטא עלאה דאיהו רבון עלמין וברא עלין כלהו שמיא וארבע וכל חיליהון". והרי, לשון הרמב"ם הוא העתקה – בלשון הקודש – מלשון הזוהר}}.
ומוסיף {{הערה|בהערה 36 שם.}}. {{ציטוטון|ולהעיר מהידוע שכמה וכמה הלכות ברמב"ם – מקורם בדברי הזהר (ראה הרמב"ם והזהר (סיני, כרכים לב-לד) להר"ר מרגליות. וש"נ).}}

== תאריך לידתו של [[הרמב"ם]] ==
הרמב"ם נולד ב[[י"ד ניסן]] בשנת ד'תתצ"ה.

בקרב החוקרים קיים בלבול בנושא, זאת בשל ראיות סותרות. בסוף פירושו למשנה כתב הרמב"ם: "אני משה בר מימון הדיין... התחלתי לחבר פירוש זה הספר ואני בן שלוש ועשרים שנה.. '''ואני בן שלושים שנה שהיא שנת ט' וע' לשטרות'''. משמעות הדברים היא שבשנת א'תע"ט ל[[מניין השטרות]], המקבילה לשנת ד'תתקכ"ח לבריאת העולם היה בן שלושים, אם כך נולד בשנת ד'תתצ"ח. לעומת זאת, באיגרת המיוחסת לנכדו של הרמב"ם, רבי דוד הנגיד, נכתב שהרמב"ם נולד כ-3 שנים קודם לכן, בי"ד ב[[ניסן]] ד'תתצ"ה. הרבי קבע בפשטות, שהרמב"ם חי שבעים שנה ומכאן שנולד בשנת ד'תתצ"ה {{הערת שוליים|לדוגמא: בשיחת יום ג' אור ליום ד' פ' שמות, אור לכ"ף טבת ה'תשמ"ט}}.

בשנת [[תשמ"ו]] דיבר הרבי על כך שבאותה שנה ציינו בעולם שמונה מאות וחמישים שנה ללידת הרמב"ם, שהוא מספר מסוים, ומספר "עגול".

הרבי שיבח ענין זה, שמדברים אודות הרמב"ם, ומשבחים אותו, ואת ספריו, ואת היותו פוסק גדול אצל היהודים, וגם גדול ו[[נשיא]] אצל היהודים שזה היה תוארו הרשמי בקרב היהודים שהרי היה [[רב]] הקהילות שבמקומו.

הרבי עורר שכל אחד שיש לו השפעה אצל אומות העולם שיעורר לעשות אסיפות כאלו ל[[נישואין|נשא]] את [[הרמב"ם]] וזכרו, וממילא יזכרו גם את היותו יהודי, ואת ספריו, ומילא יזכירו גם את ספריו, ואת מורשתו כגומל חסד לאכל אחד ואחת מכל באי עולם, ועל ידי פרסום שמו תעורר גם מצוות [[צדקה]] וממילא תתעורר גם שלילת ה[[גזל]] שזה אחד מ[[שבע מצוות בני נח]], על ידי שיתעורר על ידי ענין החסד ושלילת הרעב אצל השני שלא יגזול ממנו את מה שיש לו, וגם תתעורר הכרת טובה להרמב"ם.{{הערה|1=שיחת הרבי י"א [[ניסן]] [[תשמ"ה]] על 850 ללידת [[הרמב"ם]] [http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1410 חב"ד אינפו]}}

[[קובץ:סיום הרמבם בטבריה.jpg|שמאל|ממוזער|250px|סיום הרמב"ם על קברו שבטבריה]]

== יום ההילולא של [[הרמב"ם]] ==
'''[[כ' טבת]]''' הוא יום פטירתו של ה[[רמב"ם]].

הרבי עורר בשנת [[תנש"א]] לערוך ביום זה התוועדויות חסידיות בכל מקום.{{הערה|1=[[שלשלת היחס]] עמ' 35.}}

==תקנת לימוד הרמב"ם==
{{ערך מורחב|ערך=[[תקנת לימוד הרמב"ם]]}}
ב[[אחרון של פסח]] [[תשד"ם]] תיקן הרבי שלושה מסלולים ללימוד וסיום הרמב"ם: שלושה פרקים ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל אחד עשר חודשים), פרק אחד ליום (במסלול זה מסיימים את הרמב"ם בכל שנתיים ועשרה חודשים),
ואת מסלול ספר המצוות (המיועד בעיקר לנשים וילדים), שהנושאים הנלמדים בו מקבלים לנושא בו מדובר במסלול שלושת הפרקים. אחת ממעלותיו של לימוד הרמב"ם, הוא משום שבלימוד הרמב"ם עד לסיומו מקיימים את שני החלקים ש[[מצווה|מצוות]] [[לימוד התורה|לימוד התורה]]: '''ידיעת התורה''' ו'''לימוד התורה''', משום שהרמב"ם מקיף את כל מצוות וחלקי התורה.{{תקנות הרבי|שמאל}}

==תמונת הרמב"ם==
[[קובץ:הרמבם_מתוקן_חלקית.jpg|שמאל|ממוזער|150px|{{כתב קטן|הציור המתוקן חלקית של הרמב"ם, בו נפוץ לעשות שימוש בעניינים הקשורים ל[[תקנת הרמב"ם|לימוד הרמב"ם]] [[סיום הרמב"ם|וסיומו]]}}]]
===הפקפוק באמתיות התמונה===
{{להשלים}}
במשך השנים הצטברו טענות ושאלות רבות בנוגע לציור המקובל לרמב"ם – שנפוץ ראשונה בשנת {{מונחון|[[תק"ד]]|או שמה תק"ה?}} בשם תחריט עתיק, וביניהם כמה פרטים הנוגדים את ה[[הלכה]]:
::*הרמב"ם לבוש בציורים המקוריים בבגדי גויים – אותם אסר בעצמו{{הערה|1='''"לא ילבש במלבוש המיוחד להן"''', [[הלכה|הלכות]] [[עבודה זרה|עבודת כוכבים ומזלות]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=4&perek=11&halocha=1&hilite= פרק י"א הלכה א'].}}
::*בציור נראות [[פיאות הראש|פאותיו]] גלוחות בתער – דבר שנאסר על ידו בספרו{{הערה|1='''"אין מגלחין פאתי הראש כמו שהיו עושין עובדי כוכבים שנאמר לא תקיפו פאת ראשכם"''' [[הלכה|הלכות]] [[עבודה זרה|עבודת כוכבים ומזלות]], [http://hebrewbooks.org/rambam.aspx?sefer=1&hilchos=4&perek=12&hilite= פרק י"ב, הלכה א']}}
כמו כן הוכח כי סגנון הלבוש שבתמונה מתאים לסגנון המזרחי, הנהוג בארצות ערב, בעוד הרמב"ם חי בעיקר בארצות המגרב, שם סגנון הלבוש שם היה שונה.

===שיחת הרבי על תמונת הרמב"ם===
ב[[התוועדות]] [[י"א ניסן]] [[תשמ"ה]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15981&st=&pgnum=330 תורת מנחם התוועדויות תשמ"ה - חלק ג, עמ' 1716], באתר היברו בוקס}} נשא הרבי שיחה בהקשר לשנת ה-850 ללידת הרמב"ם, דיבר הרבי על כך שיש להפיץ את דמותו של הרמב"ם ואת פועלו ותרומתו להלכה היהודית ולאנושות כולה באמצאות כינוסים והדפסת בולים עליהם תמונתו של הרמב"ם{{הערה|ואכן מדינות שונות אכן הנפיקו בולים עליהם הופיע דמותו של הרמב"ם, וביניהם ישראל, אורוגוואי, אנטיגואה וברבודה. כך גם הונפקו שטרות ישראליים בסך של כ1000 שקלים וכן בסך של שקל בודד, ומטבע של שקל בודד.}} וציטוט מדבריו. בהמשך לכך ציין הרבי, כי אכן ישנו ספק באמתיות תמונת הרמב"ם, אך מכיוון שהתמונה מביאה לידי זיכרון הרמב"ם והליכה בדרכיו הרי שהדבר מביא תועלת רצויה, ויש לנהוג בכך.
בפועל, מחשש לסתירות ההלכתיות הקיימות בתמונת הרמב"ם, נהגו חסידי חב"ד בפרסום מחזורי לימוד הרמב"ם וסיומו לעשות שימוש דווקא בתמונה מיוחדת שתוקנה לשם כך{{הערה|אם כי גם בה לבוש הרמב"ם בבגדים שאסר בספרו}}.

== ראו גם ==
*[[י"ד בניסן#אירועים ביהדות|יום הולדתו של הרמב"ם]]
*[[משנה תורה לרמב"ם]]
*[[רמב"ם (תקנה)]]
*[[כ' בטבת#אירועים ביהדות|כ' טבת]]
*[[משנה תורה לרמב"ם#התנגדות לספר|ההתנגדות לספרי הרמב"ם]]

== לקריאה נוספת ==
*[http://www.hebrewbooks.org/26826 סיפור ההתנגדות לרמב"ם בספר אגרת תשובת הרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=11502&pgnum=1 אגרות הרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/19755 אגרות ושו"ת הרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/16000 הלכות בית הבחירה לרמב"ם עם ביאורי אדמו"ר שליט"א] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/19756 כתבי קודש להרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15291&pgnum=1 סדר המצוות להרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/1733 תשובות הרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/14805 פירוש הרמב"ם] {{הב}}
*[http://www.hebrewbooks.org/33247 מוסרי הרמב"ם] {{הב}}

== קישורים חיצונים ==

*[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1410 הרבי בשיחה מיוחדת לרגל 850 ללידת הרמב"ם] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=85701 הרבי מספר על הנהגות הרמב"ם] {{אינפו}}
{{הערות שוליים|טורים=כן}}
{{ראשונים}}
[[קטגוריה:רמב"ם]][[קטגוריה:ראשונים]]

רבי יהודה הנשיא

2018-04-13T00:51:41Z

זנגוויל:

[[קובץ:רבי יהודה הנשיא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של התנא רבי יהודה הנשיא]]
'''רבי יהודה הנשיא''' (נפטר [[ט"ו בכסלו]] ג' תתקפ"ח) היה מה[[תנאים]] האחרונים, נצר למשפחת ה[[נשיאים]] שהיו מצאצאיו של [[דוד המלך]] דרך בנות, ונחשב לפי דברי הגמרא{{הערת שוליים|1=[[סנהדרין]] צח, ב. ומכאן לכאורה הוכחה שהלכתית המשיח יכול להיות מצאצאי דוד דרך בנות, ועיין להלן}} כ[[מלך המשיח]] שבדורו. הוא סידר את כל ה[[משניות]] המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.

רבי יהודה הנשיא נולד לאביו [[רבן שמעון בן גמליאל]] נשיא ישראל. מנערותו למד מפי [[רבי שמעון בר יוחאי]], רבי [[יהודה בר אילעי]], רבי [[אלעזר בן שמוע]], וכן מפי אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל]].
== חיבור המשנה על ידו ==
[[קובץ:מערת קבורתם של התנאים רבי אלעזר הקפר ובנו בר קפרא בחורבת קברי שבגליל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של בר קפרא, תלמיד מובהק ומקורבו של רבינו הקדוש]]
רבינו הקדוש הוא אשר סיכם ואסף את שיטות התנאים שלפניו, וסיכמם לחיבור המשניות.

יש מחלוקת אם הוא גם כתב את המשנה, או רק סידר אותה בעל פה.

שיטת ה[[רמב"ם]] היא {{הערת שוליים|בהקדמתו לספר היד החזקה.}} אשר {{ציטוטון|רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל '''וכתבוה''' כולו}}. וכן סוברים ראשונים נוספים {{הערת שוליים|מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחילתו. תוס' רי"ד [[גיטין]] ס,ב. מאירי בפתיחה למס' אבות. ועוד}}.

אך בדעת [[רש"י]] {{הערת שוליים|1=[[עירובין]] סב, ב.}} יש הטוענים שהוא סובר שרבי רק סידר את המשנה, ולא כתבה.

מ[[הרבי]] מלך המשיח ישנם לכך ב' התייחסויות:

באגרות קודש {{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש]] כרך כה, ט' תל.}} כותב {{ציטוטון|במענה למכתבו בו שואל דעתי בנוגע זמן כתיבת המשנה, והנה גם הוא מזכיר במכתבו ע"ד השיטות בזה, דדעת רש"י (עירובין סב, ב) וכמה מרבותינו ז"ל שאפילו בימי האמורא אביי "לא הי' דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית, ושיטת הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד החזקה) אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל וכתבוה כולו".
ומובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אף שלכאורה הי' מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ואולי לא ראה רש"י אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' משא"כ הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, משא"כ אילו היתה האגרת באה לידו}}.

אך בלקוטי שיחות {{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] כרך יב, ע' 89, הע' 35.}} כתב {{ציטוטון|והנה י"א שלרש"י רבינו רק סידר המשניות, אבל לא כתבם . . ועפ"ז: מחולק רש"י על כהנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, עכ"פ) מי כתבה . . ועד כהנה שצ"ע}}. וע"כ מבאר [[הרבי]] מלך המשיח, ובלשונו הק' {{ציטוטון|בדוחק עכ"פ - להסיר תמיהות הנ"ל}}, שגם לדעת רש"י, רבי '''כתב''' את המשנה, ולא רק סידרה.

== לא נהנה מהעולם ==

כאשר נפטר, הוא הרים את עשר אצבעותיו לשמים ואמר: גלוי וידוע לפניך, שלא נהניתי מהעולם אפילו באצבע קטנה.

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שה[[גוף]] זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערת שוליים|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

== מופרש מהעולם ==
אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערת שוליים|שם קיח, ב.}}.

מסביר הרבי, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערת שוליים|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, בכל זאת, "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערת שוליים|1=[[כתובות]] קד, א.}}.

==לאחר פטירתו==
הגמרא מספרת שלאחר פטירתו היה מגיע כל [[ערב שבת]] לקדש קידוש לאשתו. הרבי מוכיח מכך שחייב להיות שבא בגוף גשמי כי רק כך יכל להוציא אחרים ידי חובתם. היה מי מהאחרונים שהסביר שדווקא רבי זכה לכך, מכיוון שתלמידיו לא הסכימו לקבל את פטירתו, ואמרו: "כל האומר רבי מת ידקר בחרב".

== '''משיח''' ==
יש אומרים כי על פי ההלכה אין משיח צריך להיות מיוחס בן אחר בן לדוד המלך ונצר למשפחת המלוכה בדיני [[ירושה]], אלא העיקר הוא שיהיה מזרע דוד. הראיה לזה היא, מ[[רבי יהודה הנשיא]] שנאמר עליו{{הערה|1=[[סנהדרין]] צח ב.}} בחייו כי ראוי הוא למלוך על כס [[מלך המשיח]] ולגאול את עם ישראל, וכלשון הגמרא {{ציטוטון|אי מן חייא כגון רבי יהודה הנשיא}}. ופירש [[רש"י]] {{ציטוטון|אם משיח מאותן שחיים עכשיו, וודאי היינו רבינו הקדוש דסובל [[יסורים|תחלואים]], וחסיד גמור הוה כדאמרינן ב[[בבא מציעא]]. ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב אריות וחסיד גמור היה. והאי כגון לאו דווקא.}} עכ"ל [[רש"י]]. כלומר: האי "כגון" אינו "דווקא" כגון - דוגמא, אלא וודאי היינו רבי הקדוש. והוא לא היה בן אחר בן.

והמעתיק את פירוש [[הרמב"ם]] ל[[משנה]] כתב{{הערה|1=בהקדמתו לפירוש [[הרמב"ם]] ל[[סדר נשים]]/}} בזה"ל: וזה החיבור הגדול הנקרא שישה סדרי משנה חיברו רבינו הקדוש אשר שמו המיוחד לו רבי יהודה הנשיא שהוא מבית דוד '''לא מזרע [[שלמה המלך|שלמה]]''' כדאיתא ב[[כתובות]]{{הערה|1=ס"ב:}} רבי אתיא משפטיה - בן דוד - בן אביטל - אשת דוד. ע"כ. ומכאן נראה לכאורה, שהמלך המשיח אינו צריך להיות מזרעו של שלמה המלך, שאם כן, איך היה יכול להיות רבי יהודה הנשיא משיח, הרי לא היה מזרע שלמה.

ואכן שאלה זו נידונת באחרונים{{הערה|1=רבי [[חיים אלעזר שפירא]] האדמו"ר מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], דברי תורה חלק ד' אות ו'.}}, שדנים איך יוכל להיות רבי הקדוש [[מלך]] אם לא היה מזרע שלמה. על עצם הנשיאות לא קשה, שהרי כתב הירושלמי{{הערה|1=בכתובות פי"ב ה"ג וכלאים פ"ט ה"ג.}} ומובא בתוס'{{הערה|1=סנהדרין ה. ד"ה דהכא שבט והתם מחוקק}} דכל מה שרבינו הקדוש אתי מבית דוד הוא מצד האם, אבל מצד האב אתי מבנימין, אלא שראש גולה הם מזכרים, ונשיאים הם אף מנקבות. הקושיא היא רק על המלוכה, שהרי הבחירה וההבטחה ניתנה רק לשבט יהודה כדכתיב לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שלה, וכמבואר ברמב"ם{{הערה|1=הלכות מלכים פ"א ה"ט.}} דמלך משאר שבטים לא תתקיים מלכותו, וכנאמר לירבעם על ידי אחיה השילוני אך לא כל הימים.

==אמרותיו==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם}}

הרבי מקשה מהי השאלה "איזו היא דרך ישרה" - הרי מובן בפשטות ש"דרך ישרה" היא הכתוב בתורה, ב[[משנה]] - וה[[שולחן ערוך]], ומקרא מלא דבר הכתוב "כי ישרים דרכי ה'", "פקודי ה' ישרים גו'". ביותר תמוה: הלשון במשנה הוא "איזו היא דרך ישרה '''שיבור לו האדם'''", ולכאורה: היתכן שמוסרים אל האדם שהוא לבד יברר{{הערת שוליים|"שיבור" מלשון "שיברור".}} ויחליט בשכלו מהי ה"דרך ישרה"?! הרי לזה ניתנה התורה!.

הרבי מוסיף ומקשה על המענה - "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", - "שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו": איך זה שייך שההחלטה "איזו היא דרך ישרה" תהיה תלויה מה שהאדם מרגיש שהיא "תפארת" ו"נוח" לו ולאחרים?! ובפרט שהלשון{{הערת שוליים|המדוייק.}} במשנה הוא "כל שהיא תפארת לעושיה", היינו, כל דבר ש"נוח לו כו'" - זוהי "דרך ישרה"!{{הערת שוליים|הרבי מעיר, כי ניתן היה לתרץ לכאורה, שבמשנה לא מדובר אודות דברים שנצטווינו עליהם בתורה, אלא אודות דברי הרשות, ובתוכן [[מסכת אבות]] ד"האי מאן דבעי למהוי [[חסיד]]א לקיים כו' מילי דאבות" שזה נתנה תורה לרשותו ובחירתו של האדם, "שיבור לו האדם", ועל זה באה ה"עצה טובה" שהדרך הישרה שיבחר תהיה "כל שהיא תפארת לעושיה כו'", כמבואר במפרשי המשנה, ובארוכה - בהל' דעות ובשמונה פרקים לה[[רמב"ם]], ש"הדרך ישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם זה וכו'", "המעלות הממוצעות", שזהו "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". אבל עדיין צריך ביאור: מדוע נותנים הבירור וההחלטה בנוגע ל"דרך ישרה" בדברי הרשות לרגש ודעת האדם? ויתירה מזה: איך יכולים לסמוך על האדם שהוא קרוב אצל עצמו, ו"יצר לב האדם רע מנעוריו", ופשוט שלא בכל פעם הוא ראוי לדעת מהי ה"דרך ישרה"?! בכדי שהאדם הקרוב אצל עצמו וכו' לא "יתעה" (ועד לפעמים - כדרך שאינה מתאימה או אפילו הפכית מהתורה), ויהיה לו מורה דרך המראה לו ה"דרך ישרה" היכן ללכת, ניתנה לו התורה איך אפשר לומר "שיבור לו האדם" - "האדם", לאו דוקא [[צדיק]] או על כל פנים אדם כשר, אלא "האדם" סתם, הכולל בפשטות כל אדם?.}}

מסביר הרבי, הכונה ב"איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם", היא ששלימות העבודה היא, שקיום המצוות שהם ה"דרך '''ישרה'''", "פקודי ה' '''ישרים''' גו'", יהיה באופן "שיבור לו האדם", שיקיימם לא רק בדרך קבלת עול, אלא גם שהאדם בשכלו יבין (ויבחר) כי זוהי הדרך הישרה. וה"דרך ישרה שיבור לו האדם" היא "כל שהיא תפארת לעושיה", שקיום התורה ומצוות יהיה באופן שיראה איך ש[[תורה]] ומצוות הם תפארת ויופי המפארים ומייפים את האדם המקיימם - "תפארת לעושיה". וזה עדיין לא מספיק, אלא צריך להיות גם "ותפארת לו מן האדם" - שהרגש והחיות שיש לו בתורה ו[[מצוות]] הוא עד כדי כך, עד שגם אנשים שמסביבו רואים על ידו היופי שבתורה ומצוות.
===הסיבה שמשנה זו היא בפרק שני של המסכת===
מוסיף הרבי, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא "[[משה]] קבל תורה מ[[הר סיני|סיני]] ומסרה כו'" - ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני, מהקב"ה, - בדוגמת "ויען כל העם" בפעם הראשונה "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", לקיים ולעשות ציוויי הקב"ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת ה', ולכן ההתחלה בפרק זה היא - ההדגשה שצריך להיות(גם) "שיבור לו האדם", שהאדם בוחר בשכלו" - בדוגמת מענה בני ישראל בפעם השניה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"{{הערת שוליים|לערך מורחב בנושא, מתוך שיחה זו: '''[[נעשה ונשמע]]'''}}.
===הכנעת ה[[גוף]] בדרכי נועם===
ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם [[היצר הרע]] וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד ה[[נפש הבהמית]] יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערת שוליים|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

וכידוע שעל פי עבודה הרגילה ההנהגה "שלא יאכל [[בשר]] ולא ישתה [[יין]] ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה כו'" היא כפסק דין הרמב"ם, "דרך רעה ואסור לילך בה" וה"הולך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד כו', לא דייך מה שאסרה תורה כו'". והדרך השניה, ה"דרך ישרה" היא - שיהודי מתעסק בהוספת אור וטוב וקדושה דתורה ומצוות, ואינו עוסק רק בשבירת ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אלא שמסביר להם את הטוב כו' שבתורה ומצוות '''לעצמם''' - "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" -, ועד שהם מצד עצמם ירגישו ויבינו, ומנצל אותם גופא להוספה בתורה ומצוות, [[סעודה|אכילה ושתיה]] לשם שמים וכו'. ואזי בדרך ממילא "נדחה" החושך והרע דנפש הבהמית, ועד שנתברר.

זוהי ה"דרך ישרה" - כמודגש במיוחד על פי שיטת החסידות, ובפרט [[חסידות חב"ד]] - שבדורות אלו אין הדרך דלעשות ריבוי תעניות, אלא דוקא "עזוב תעזוב עמו", וחסידות חב"ד מסבירה היוקר וההכרח דתורה ומצוות באופן ד"יתפרנסון מיניה", עד שגם ה[[נפש הבהמית]] יוכל להבין{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=232 ח"ג].}}..

ידועה אמרתו של רבי יהודה הנשיא על צום תשעה באב שנדחה בגלל שחל בשבת - הוא ונדחה - יידחה.

== משפחתו ==
*בנו רבי '''שמעון בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ"חכם".
*בנו רבן '''גמליאל בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ[[נשיא]]{{הערת שוליים|[[כתובות]] קג, ע"ב.}}. בגמרא מוסבר, כי למרות שלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה, ב[[יראת שמים]] הוא היה ממלא מקום אבותיו.
*בנו רבי '''חייא בר רבי'''{{הערת שוליים|[[יבמות]] מ"ו ע"ב.}}
*רבי '''אושעיא בר רבי''' מוזכר בגמרא{{הערת שוליים|שם.}}, אם כי יש אומרים שזו היא ט"ס והכוונה לרבי אושעיא בריבי{{הערת שוליים|גליון הש"ס שם, וכן הוא גירסת הרי"ף.}}.
==תלמידיו==
תלמידיו היו בין השאר:[[רבי אליעזר ברבי יוסי]], [[רבי חייא]], [[רבי ינאי]], [[רבי אושעיא]], [[רבי אפס]], [[רבי יהושע בן לוי]], רבי [[חנינא בר חמא]], [[לוי בר סיסי|לוי]], [[בר קפרא]], [[רב (אמורא)|רב]]
{{תבנית:תנאים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנאים|יהודה]]

רבי יהודה הנשיא

2018-04-13T00:30:01Z

זנגוויל:

[[קובץ:רבי יהודה הנשיא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של התנא רבי יהודה הנשיא]]
'''רבי יהודה הנשיא''' (נפטר [[ט"ו בכסלו]] ג' תתקפ"ח) היה מה[[תנאים]] האחרונים, נצר למשפחת ה[[נשיאים]] שהיו מצאצאיו של [[דוד המלך]] דרך בנות, ונחשב לפי דברי הגמרא{{הערת שוליים|1=[[סנהדרין]] צח, ב. ומכאן לכאורה הוכחה שהלכתית המשיח יכול להיות מצאצאי דוד דרך בנות, ועיין להלן}} כ[[מלך המשיח]] שבדורו. הוא סידר את כל ה[[משניות]] המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.

רבי יהודה הנשיא נולד לאביו [[רבן שמעון בן גמליאל]] נשיא ישראל. מנערותו למד מפי [[רבי שמעון בר יוחאי]], רבי [[יהודה בר אילעי]], רבי [[אלעזר בן שמוע]], וכן מפי אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל]].
== חיבור המשנה על ידו ==
[[קובץ:מערת קבורתם של התנאים רבי אלעזר הקפר ובנו בר קפרא בחורבת קברי שבגליל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של בר קפרא, תלמיד מובהק ומקורבו של רבינו הקדוש]]
רבינו הקדוש הוא אשר סיכם ואסף את שיטות התנאים שלפניו, וסיכמם לחיבור המשניות.

יש מחלוקת אם הוא גם כתב את המשנה, או רק סידר אותה בעל פה.

שיטת ה[[רמב"ם]] היא {{הערת שוליים|בהקדמתו לספר היד החזקה.}} אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל '''וכתבוה''' כולו". וכן סוברים ראשונים נוספים {{הערת שוליים|מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחילתו. תוס' רי"ד [[גיטין]] ס,ב. מאירי בפתיחה למס' אבות. ועוד}}.

אך בדעת [[רש"י]] {{הערת שוליים|1=[[עירובין]] סב, ב.}} יש הטוענים שהוא סובר שרבי רק סידר את המשנה, ולא כתבה.

מ[[הרבי]] מלך המשיח ישנם לכך ב' התייחסויות:

באגרות קודש {{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש]] כרך כה, ט' תל.}} כותב "במענה למכתבו בו שואל דעתי בנוגע זמן כתיבת המשנה, והנה גם הוא מזכיר במכתבו ע"ד השיטות בזה, דדעת רש"י (עירובין סב, ב) וכמה מרבותינו ז"ל שאפילו בימי האמורא אביי "לא הי' דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית, ושיטת הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד החזקה) אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל וכתבוה כולו".
ומובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אף שלכאורה הי' מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ואולי לא ראה רש"י אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' משא"כ הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, משא"כ אילו היתה האגרת באה לידו".

אך בלקוטי שיחות {{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] כרך יב, ע' 89, הע' 35.}} כתב "והנה י"א שלרש"י רבינו רק סידר המשניות, אבל לא כתבם . . ועפ"ז: מחולק רש"י על כהנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, עכ"פ) מי כתבה . . ועד כהנה שצ"ע". וע"כ מבאר [[הרבי]] מלך המשיח, ובלשונו הק' "בדוחק עכ"פ - להסיר תמיהות הנ"ל", שגם לדעת רש"י '''כתב''' את המשנה, ולא רק סידרה.

== לא נהנה מהעולם ==

כאשר נפטר, הוא הרים את עשר אצבעותיו לשמים ואמר: גלוי וידוע לפניך, שלא נהניתי מהעולם אפילו באצבע קטנה.

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שה[[גוף]] זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערת שוליים|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

== מופרש מהעולם ==
אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערת שוליים|שם קיח, ב.}}.

מסביר הרבי, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערת שוליים|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, בכל זאת, "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערת שוליים|1=[[כתובות]] קד, א.}}.

==לאחר פטירתו==
הגמרא מספרת שלאחר פטירתו היה מגיע כל [[ערב שבת]] לקדש קידוש לאשתו. הרבי מוכיח מכך שחייב להיות שבא בגוף גשמי כי רק כך יכל להוציא אחרים ידי חובתם. היה מי מהאחרונים שהסביר שדווקא רבי זכה לכך, מכיוון שתלמידיו לא הסכימו לקבל את פטירתו, ואמרו: "כל האומר רבי מת ידקר בחרב".

== '''משיח''' ==
יש אומרים כי על פי ההלכה אין משיח צריך להיות מיוחס בן אחר בן לדוד המלך ונצר למשפחת המלוכה בדיני [[ירושה]], אלא העיקר הוא שיהיה מזרע דוד. הראיה לזה היא, מ[[רבי יהודה הנשיא]] שנאמר עליו{{הערה|1=[[סנהדרין]] צח ב.}} בחייו כי ראוי הוא למלוך על כס [[מלך המשיח]] ולגאול את עם ישראל, וכלשון הגמרא {{ציטוטון|אי מן חייא כגון רבי יהודה הנשיא}}. ופירש [[רש"י]] {{ציטוטון|אם משיח מאותן שחיים עכשיו, וודאי היינו רבינו הקדוש דסובל [[יסורים|תחלואים]], וחסיד גמור הוה כדאמרינן ב[[בבא מציעא]]. ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב אריות וחסיד גמור היה. והאי כגון לאו דווקא.}} עכ"ל [[רש"י]]. כלומר: האי "כגון" אינו "דווקא" כגון - דוגמא, אלא וודאי היינו רבי הקדוש. והוא לא היה בן אחר בן.

והמעתיק את פירוש [[הרמב"ם]] ל[[משנה]] כתב{{הערה|1=בהקדמתו לפירוש [[הרמב"ם]] ל[[סדר נשים]]/}} בזה"ל: וזה החיבור הגדול הנקרא שישה סדרי משנה חיברו רבינו הקדוש אשר שמו המיוחד לו רבי יהודה הנשיא שהוא מבית דוד '''לא מזרע [[שלמה המלך|שלמה]]''' כדאיתא ב[[כתובות]]{{הערה|1=ס"ב:}} רבי אתיא משפטיה - בן דוד - בן אביטל - אשת דוד. ע"כ. ומכאן נראה לכאורה, שהמלך המשיח אינו צריך להיות מזרעו של שלמה המלך, שאם כן, איך היה יכול להיות רבי יהודה הנשיא משיח, הרי לא היה מזרע שלמה.

ואכן שאלה זו נידונת באחרונים{{הערה|1=רבי [[חיים אלעזר שפירא]] האדמו"ר מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], דברי תורה חלק ד' אות ו'.}}, שדנים איך יוכל להיות רבי הקדוש [[מלך]] אם לא היה מזרע שלמה. על עצם הנשיאות לא קשה, שהרי כתב הירושלמי{{הערה|1=בכתובות פי"ב ה"ג וכלאים פ"ט ה"ג.}} ומובא בתוס'{{הערה|1=סנהדרין ה. ד"ה דהכא שבט והתם מחוקק}} דכל מה שרבינו הקדוש אתי מבית דוד הוא מצד האם, אבל מצד האב אתי מבנימין, אלא שראש גולה הם מזכרים, ונשיאים הם אף מנקבות. הקושיא היא רק על המלוכה, שהרי הבחירה וההבטחה ניתנה רק לשבט יהודה כדכתיב לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שלה, וכמבואר ברמב"ם{{הערה|1=הלכות מלכים פ"א ה"ט.}} דמלך משאר שבטים לא תתקיים מלכותו, וכנאמר לירבעם על ידי אחיה השילוני אך לא כל הימים.

==אמרותיו==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם}}

הרבי מקשה מהי השאלה "איזו היא דרך ישרה" - הרי מובן בפשטות ש"דרך ישרה" היא הכתוב בתורה, ב[[משנה]] - וה[[שולחן ערוך]], ומקרא מלא דבר הכתוב "כי ישרים דרכי ה'", "פקודי ה' ישרים גו'". ביותר תמוה: הלשון במשנה הוא "איזו היא דרך ישרה '''שיבור לו האדם'''", ולכאורה: היתכן שמוסרים אל האדם שהוא לבד יברר{{הערת שוליים|"שיבור" מלשון "שיברור".}} ויחליט בשכלו מהי ה"דרך ישרה"?! הרי לזה ניתנה התורה!.

הרבי מוסיף ומקשה על המענה - "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", - "שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו": איך זה שייך שההחלטה "איזו היא דרך ישרה" תהיה תלויה מה שהאדם מרגיש שהיא "תפארת" ו"נוח" לו ולאחרים?! ובפרט שהלשון{{הערת שוליים|המדוייק.}} במשנה הוא "כל שהיא תפארת לעושיה", היינו, כל דבר ש"נוח לו כו'" - זוהי "דרך ישרה"!{{הערת שוליים|הרבי מעיר, כי ניתן היה לתרץ לכאורה, שבמשנה לא מדובר אודות דברים שנצטווינו עליהם בתורה, אלא אודות דברי הרשות, ובתוכן [[מסכת אבות]] ד"האי מאן דבעי למהוי [[חסיד]]א לקיים כו' מילי דאבות" שזה נתנה תורה לרשותו ובחירתו של האדם, "שיבור לו האדם", ועל זה באה ה"עצה טובה" שהדרך הישרה שיבחר תהיה "כל שהיא תפארת לעושיה כו'", כמבואר במפרשי המשנה, ובארוכה - בהל' דעות ובשמונה פרקים לה[[רמב"ם]], ש"הדרך ישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם זה וכו'", "המעלות הממוצעות", שזהו "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". אבל עדיין צריך ביאור: מדוע נותנים הבירור וההחלטה בנוגע ל"דרך ישרה" בדברי הרשות לרגש ודעת האדם? ויתירה מזה: איך יכולים לסמוך על האדם שהוא קרוב אצל עצמו, ו"יצר לב האדם רע מנעוריו", ופשוט שלא בכל פעם הוא ראוי לדעת מהי ה"דרך ישרה"?! בכדי שהאדם הקרוב אצל עצמו וכו' לא "יתעה" (ועד לפעמים - כדרך שאינה מתאימה או אפילו הפכית מהתורה), ויהיה לו מורה דרך המראה לו ה"דרך ישרה" היכן ללכת, ניתנה לו התורה איך אפשר לומר "שיבור לו האדם" - "האדם", לאו דוקא [[צדיק]] או על כל פנים אדם כשר, אלא "האדם" סתם, הכולל בפשטות כל אדם?.}}

מסביר הרבי, הכונה ב"איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם", היא ששלימות העבודה היא, שקיום המצוות שהם ה"דרך '''ישרה'''", "פקודי ה' '''ישרים''' גו'", יהיה באופן "שיבור לו האדם", שיקיימם לא רק בדרך קבלת עול, אלא גם שהאדם בשכלו יבין (ויבחר) כי זוהי הדרך הישרה. וה"דרך ישרה שיבור לו האדם" היא "כל שהיא תפארת לעושיה", שקיום התורה ומצוות יהיה באופן שיראה איך ש[[תורה]] ומצוות הם תפארת ויופי המפארים ומייפים את האדם המקיימם - "תפארת לעושיה". וזה עדיין לא מספיק, אלא צריך להיות גם "ותפארת לו מן האדם" - שהרגש והחיות שיש לו בתורה ו[[מצוות]] הוא עד כדי כך, עד שגם אנשים שמסביבו רואים על ידו היופי שבתורה ומצוות.
===הסיבה שמשנה זו היא בפרק שני של המסכת===
מוסיף הרבי, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא "[[משה]] קבל תורה מ[[הר סיני|סיני]] ומסרה כו'" - ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני, מהקב"ה, - בדוגמת "ויען כל העם" בפעם הראשונה "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", לקיים ולעשות ציוויי הקב"ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת ה', ולכן ההתחלה בפרק זה היא - ההדגשה שצריך להיות(גם) "שיבור לו האדם", שהאדם בוחר בשכלו" - בדוגמת מענה בני ישראל בפעם השניה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"{{הערת שוליים|לערך מורחב בנושא, מתוך שיחה זו: '''[[נעשה ונשמע]]'''}}.
===הכנעת ה[[גוף]] בדרכי נועם===
ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם [[היצר הרע]] וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד ה[[נפש הבהמית]] יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערת שוליים|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

וכידוע שעל פי עבודה הרגילה ההנהגה "שלא יאכל [[בשר]] ולא ישתה [[יין]] ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה כו'" היא כפסק דין הרמב"ם, "דרך רעה ואסור לילך בה" וה"הולך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד כו', לא דייך מה שאסרה תורה כו'". והדרך השניה, ה"דרך ישרה" היא - שיהודי מתעסק בהוספת אור וטוב וקדושה דתורה ומצוות, ואינו עוסק רק בשבירת ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אלא שמסביר להם את הטוב כו' שבתורה ומצוות '''לעצמם''' - "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" -, ועד שהם מצד עצמם ירגישו ויבינו, ומנצל אותם גופא להוספה בתורה ומצוות, [[סעודה|אכילה ושתיה]] לשם שמים וכו'. ואזי בדרך ממילא "נדחה" החושך והרע דנפש הבהמית, ועד שנתברר.

זוהי ה"דרך ישרה" - כמודגש במיוחד על פי שיטת החסידות, ובפרט [[חסידות חב"ד]] - שבדורות אלו אין הדרך דלעשות ריבוי תעניות, אלא דוקא "עזוב תעזוב עמו", וחסידות חב"ד מסבירה היוקר וההכרח דתורה ומצוות באופן ד"יתפרנסון מיניה", עד שגם ה[[נפש הבהמית]] יוכל להבין{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=232 ח"ג].}}..

ידועה אמרתו של רבי יהודה הנשיא על צום תשעה באב שנדחה בגלל שחל בשבת - הוא ונדחה - יידחה.

== משפחתו ==
*בנו רבי '''שמעון בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ"חכם".
*בנו רבן '''גמליאל בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ[[נשיא]]{{הערת שוליים|[[כתובות]] קג, ע"ב.}}. בגמרא מוסבר, כי למרות שלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה, ב[[יראת שמים]] הוא היה ממלא מקום אבותיו.
*בנו רבי '''חייא בר רבי'''{{הערת שוליים|[[יבמות]] מ"ו ע"ב.}}
*רבי '''אושעיא בר רבי''' מוזכר בגמרא{{הערת שוליים|שם.}}, אם כי יש אומרים שזו היא ט"ס והכוונה לרבי אושעיא בריבי{{הערת שוליים|גליון הש"ס שם, וכן הוא גירסת הרי"ף.}}.
==תלמידיו==
תלמידיו היו בין השאר:[[רבי אליעזר ברבי יוסי]], [[רבי חייא]], [[רבי ינאי]], [[רבי אושעיא]], [[רבי אפס]], [[רבי יהושע בן לוי]], רבי [[חנינא בר חמא]], [[לוי בר סיסי|לוי]], [[בר קפרא]], [[רב (אמורא)|רב]]
{{תבנית:תנאים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנאים|יהודה]]

רבי יהודה הנשיא

2018-04-13T00:29:31Z

זנגוויל:

[[קובץ:רבי יהודה הנשיא.JPG|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של התנא רבי יהודה הנשיא]]
'''רבי יהודה הנשיא''' (נפטר [[ט"ו בכסלו]] ג' תתקפ"ח) היה מה[[תנאים]] האחרונים, נצר למשפחת ה[[נשיאים]] שהיו מצאצאיו של [[דוד המלך]] דרך בנות, ונחשב לפי דברי הגמרא{{הערת שוליים|1=[[סנהדרין]] צח, ב. ומכאן לכאורה הוכחה שהלכתית המשיח יכול להיות מצאצאי דוד דרך בנות, ועיין להלן}} כ[[מלך המשיח]] שבדורו. הוא סידר את כל ה[[משניות]] המובחרות של כל התנאים שהיו לפניו, והכריע את ההלכה הפסוקה.

רבי יהודה הנשיא נולד לאביו [[רבן שמעון בן גמליאל]] נשיא ישראל. מנערותו למד מפי [[רבי שמעון בר יוחאי]], רבי [[יהודה בר אילעי]], רבי [[אלעזר בן שמוע]], וכן מפי אביו, [[רבן שמעון בן גמליאל]].
== חיבור המשנה על ידו ==
[[קובץ:מערת קבורתם של התנאים רבי אלעזר הקפר ובנו בר קפרא בחורבת קברי שבגליל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציונו של בר קפרא, תלמיד מובהק ומקורבו של רבינו הקדוש]]
רבינו הקדוש הוא אשר סיכם ואסף את שיטות התנאים שלפניו, וסיכמם לחיבור המשניות.

יש מחלוקת אם הוא גם כתב את המשנה, או רק סידר אותה בעל פה.

שיטת ה[[רמב"ם]] היא {{הערת שוליים|בהקדמתו לספר היד החזקה.}} אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל '''וכתבוה''' כולו". וכן סוברים ראשונים נוספים {{הערת שוליים|מבוא התלמוד לר"ש הנגיד בתחילתו. תוס' רי"ד [[גיטין]] ס,ב. מאירי בפתיחה למס' אבות. ועוד}}

אך בדעת [[רש"י]] {{הערת שוליים|1=[[עירובין]] סב, ב.}} יש הטוענים שהוא סובר שרבי רק סידר את המשנה, ולא כתבה.

מ[[הרבי]] מלך המשיח ישנם לכך ב' התייחסויות:

באגרות קודש {{הערת שוליים|1=[[אגרות קודש]] כרך כה, ט' תל.}} כותב "במענה למכתבו בו שואל דעתי בנוגע זמן כתיבת המשנה, והנה גם הוא מזכיר במכתבו ע"ד השיטות בזה, דדעת רש"י (עירובין סב, ב) וכמה מרבותינו ז"ל שאפילו בימי האמורא אביי "לא הי' דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת, חוץ ממגילת תענית, ושיטת הרמב"ם (בהקדמתו לספר היד החזקה) אשר "רבינו הקדוש חיבר מהכל ספר המשנה כו' ונגלה בכל ישראל וכתבוה כולו".
ומובן שאין להכניס ראש בין הרים הגדולים, אף שלכאורה הי' מקום לומר שהרמב"ם שראה כתבי הגאונים דעתו נמצאת באגרת דרבנו שרירא גאון, ואולי לא ראה רש"י אגרת זו (שהרי נמצא בריחוק מקום מבבל וכו' משא"כ הרמב"ם) ולכן כתב כנ"ל, משא"כ אילו היתה האגרת באה לידו".

אך בלקוטי שיחות {{הערת שוליים|1=[[לקוטי שיחות]] כרך יב, ע' 89, הע' 35.}} כתב "והנה י"א שלרש"י רבינו רק סידר המשניות, אבל לא כתבם . . ועפ"ז: מחולק רש"י על כהנ"ל, לא אשתמיט רש"י בשום מקום לבאר (לרמז, עכ"פ) מי כתבה . . ועד כהנה שצ"ע". וע"כ מבאר [[הרבי]] מלך המשיח, ובלשונו הק' "בדוחק עכ"פ - להסיר תמיהות הנ"ל", שגם לדעת רש"י '''כתב''' את המשנה, ולא רק סידרה.

== לא נהנה מהעולם ==

כאשר נפטר, הוא הרים את עשר אצבעותיו לשמים ואמר: גלוי וידוע לפניך, שלא נהניתי מהעולם אפילו באצבע קטנה.

מסביר [[אדמו"ר הזקן]], כי הסיבה לכך שה[[גוף]] זקוק לחיבוט הקבר, הוא כדי לנקותו ולטהרו מ[[טומאה|טומאתו]] שקיבל בהנאת עולם הזה ותענוגיו מטומאת קליפת נוגה ושדין יהודאין, ורק מי שלא נהנה מ[[עולם הזה]] כל ימיו כרבינו הקדוש, לא זקוק לחיבוט הקבר{{הערת שוליים|1=אדמו"ר הזקן, [[ליקוטי אמרים]].}}

== מופרש מהעולם ==
אודות מעלתו של רבי מצינו ש"לא הכניס ידו תחת אבנטו"{{הערת שוליים|שם קיח, ב.}}.

מסביר הרבי, היינו, שאצלו לא היה חילוק בין ענינים נעלים ששייכים לשמים לענינים תחתונים ששייכים לארץ אלא, גם הענינים הגשמיים (מפלגך לתתאי) היו לשמים, ועד כדי כך, שאף על פי ש"לא פסק מעל שולחנו לא חזרת כו' לא בימות החמה ולא בימות הגשמים"{{הערת שוליים|1=[[מסכת עבודה זרה]] יא, א.}}, בכל זאת, "בשעת פטירתו זקף עשר אצבעותיו כלפי מעלה אמר לא נהניתי מ[[עולם הזה]] אפילו באצבע קטנה"{{הערת שוליים|1=[[כתובות]] קד, א.}}.

==לאחר פטירתו==
הגמרא מספרת שלאחר פטירתו היה מגיע כל [[ערב שבת]] לקדש קידוש לאשתו. הרבי מוכיח מכך שחייב להיות שבא בגוף גשמי כי רק כך יכל להוציא אחרים ידי חובתם. היה מי מהאחרונים שהסביר שדווקא רבי זכה לכך, מכיוון שתלמידיו לא הסכימו לקבל את פטירתו, ואמרו: "כל האומר רבי מת ידקר בחרב".

== '''משיח''' ==
יש אומרים כי על פי ההלכה אין משיח צריך להיות מיוחס בן אחר בן לדוד המלך ונצר למשפחת המלוכה בדיני [[ירושה]], אלא העיקר הוא שיהיה מזרע דוד. הראיה לזה היא, מ[[רבי יהודה הנשיא]] שנאמר עליו{{הערה|1=[[סנהדרין]] צח ב.}} בחייו כי ראוי הוא למלוך על כס [[מלך המשיח]] ולגאול את עם ישראל, וכלשון הגמרא {{ציטוטון|אי מן חייא כגון רבי יהודה הנשיא}}. ופירש [[רש"י]] {{ציטוטון|אם משיח מאותן שחיים עכשיו, וודאי היינו רבינו הקדוש דסובל [[יסורים|תחלואים]], וחסיד גמור הוה כדאמרינן ב[[בבא מציעא]]. ואם היה מאותן שמתו כבר היה דניאל איש חמודות שנדון ביסורים בגוב אריות וחסיד גמור היה. והאי כגון לאו דווקא.}} עכ"ל [[רש"י]]. כלומר: האי "כגון" אינו "דווקא" כגון - דוגמא, אלא וודאי היינו רבי הקדוש. והוא לא היה בן אחר בן.

והמעתיק את פירוש [[הרמב"ם]] ל[[משנה]] כתב{{הערה|1=בהקדמתו לפירוש [[הרמב"ם]] ל[[סדר נשים]]/}} בזה"ל: וזה החיבור הגדול הנקרא שישה סדרי משנה חיברו רבינו הקדוש אשר שמו המיוחד לו רבי יהודה הנשיא שהוא מבית דוד '''לא מזרע [[שלמה המלך|שלמה]]''' כדאיתא ב[[כתובות]]{{הערה|1=ס"ב:}} רבי אתיא משפטיה - בן דוד - בן אביטל - אשת דוד. ע"כ. ומכאן נראה לכאורה, שהמלך המשיח אינו צריך להיות מזרעו של שלמה המלך, שאם כן, איך היה יכול להיות רבי יהודה הנשיא משיח, הרי לא היה מזרע שלמה.

ואכן שאלה זו נידונת באחרונים{{הערה|1=רבי [[חיים אלעזר שפירא]] האדמו"ר מ[[חסידות מונקאטש|מונקאטש]], דברי תורה חלק ד' אות ו'.}}, שדנים איך יוכל להיות רבי הקדוש [[מלך]] אם לא היה מזרע שלמה. על עצם הנשיאות לא קשה, שהרי כתב הירושלמי{{הערה|1=בכתובות פי"ב ה"ג וכלאים פ"ט ה"ג.}} ומובא בתוס'{{הערה|1=סנהדרין ה. ד"ה דהכא שבט והתם מחוקק}} דכל מה שרבינו הקדוש אתי מבית דוד הוא מצד האם, אבל מצד האב אתי מבנימין, אלא שראש גולה הם מזכרים, ונשיאים הם אף מנקבות. הקושיא היא רק על המלוכה, שהרי הבחירה וההבטחה ניתנה רק לשבט יהודה כדכתיב לא יסור שבט מיהודה וכו' עד כי יבא שלה, וכמבואר ברמב"ם{{הערה|1=הלכות מלכים פ"א ה"ט.}} דמלך משאר שבטים לא תתקיים מלכותו, וכנאמר לירבעם על ידי אחיה השילוני אך לא כל הימים.

==אמרותיו==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=רבי אומר איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם? כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם}}

הרבי מקשה מהי השאלה "איזו היא דרך ישרה" - הרי מובן בפשטות ש"דרך ישרה" היא הכתוב בתורה, ב[[משנה]] - וה[[שולחן ערוך]], ומקרא מלא דבר הכתוב "כי ישרים דרכי ה'", "פקודי ה' ישרים גו'". ביותר תמוה: הלשון במשנה הוא "איזו היא דרך ישרה '''שיבור לו האדם'''", ולכאורה: היתכן שמוסרים אל האדם שהוא לבד יברר{{הערת שוליים|"שיבור" מלשון "שיברור".}} ויחליט בשכלו מהי ה"דרך ישרה"?! הרי לזה ניתנה התורה!.

הרבי מוסיף ומקשה על המענה - "כל שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם", - "שיהא נוח לו ויהיו נוחין בני אדם ממנו": איך זה שייך שההחלטה "איזו היא דרך ישרה" תהיה תלויה מה שהאדם מרגיש שהיא "תפארת" ו"נוח" לו ולאחרים?! ובפרט שהלשון{{הערת שוליים|המדוייק.}} במשנה הוא "כל שהיא תפארת לעושיה", היינו, כל דבר ש"נוח לו כו'" - זוהי "דרך ישרה"!{{הערת שוליים|הרבי מעיר, כי ניתן היה לתרץ לכאורה, שבמשנה לא מדובר אודות דברים שנצטווינו עליהם בתורה, אלא אודות דברי הרשות, ובתוכן [[מסכת אבות]] ד"האי מאן דבעי למהוי [[חסיד]]א לקיים כו' מילי דאבות" שזה נתנה תורה לרשותו ובחירתו של האדם, "שיבור לו האדם", ועל זה באה ה"עצה טובה" שהדרך הישרה שיבחר תהיה "כל שהיא תפארת לעושיה כו'", כמבואר במפרשי המשנה, ובארוכה - בהל' דעות ובשמונה פרקים לה[[רמב"ם]], ש"הדרך ישרה היא מדה בינונית שבכל דעה ודעה מכל הדעות שיש לו לאדם זה וכו'", "המעלות הממוצעות", שזהו "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם". אבל עדיין צריך ביאור: מדוע נותנים הבירור וההחלטה בנוגע ל"דרך ישרה" בדברי הרשות לרגש ודעת האדם? ויתירה מזה: איך יכולים לסמוך על האדם שהוא קרוב אצל עצמו, ו"יצר לב האדם רע מנעוריו", ופשוט שלא בכל פעם הוא ראוי לדעת מהי ה"דרך ישרה"?! בכדי שהאדם הקרוב אצל עצמו וכו' לא "יתעה" (ועד לפעמים - כדרך שאינה מתאימה או אפילו הפכית מהתורה), ויהיה לו מורה דרך המראה לו ה"דרך ישרה" היכן ללכת, ניתנה לו התורה איך אפשר לומר "שיבור לו האדם" - "האדם", לאו דוקא [[צדיק]] או על כל פנים אדם כשר, אלא "האדם" סתם, הכולל בפשטות כל אדם?.}}

מסביר הרבי, הכונה ב"איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם", היא ששלימות העבודה היא, שקיום המצוות שהם ה"דרך '''ישרה'''", "פקודי ה' '''ישרים''' גו'", יהיה באופן "שיבור לו האדם", שיקיימם לא רק בדרך קבלת עול, אלא גם שהאדם בשכלו יבין (ויבחר) כי זוהי הדרך הישרה. וה"דרך ישרה שיבור לו האדם" היא "כל שהיא תפארת לעושיה", שקיום התורה ומצוות יהיה באופן שיראה איך ש[[תורה]] ומצוות הם תפארת ויופי המפארים ומייפים את האדם המקיימם - "תפארת לעושיה". וזה עדיין לא מספיק, אלא צריך להיות גם "ותפארת לו מן האדם" - שהרגש והחיות שיש לו בתורה ו[[מצוות]] הוא עד כדי כך, עד שגם אנשים שמסביבו רואים על ידו היופי שבתורה ומצוות.
===הסיבה שמשנה זו היא בפרק שני של המסכת===
מוסיף הרבי, שזהו גם מהרמזים וטעמים שמשנה זו היא התחלת פרק שני דפרקי אבות: ההתחלה דפרק ראשון היא "[[משה]] קבל תורה מ[[הר סיני|סיני]] ומסרה כו'" - ההדגשה שקיום ההוראות צריך להיות מצד זה שמשה קבלם מסיני, מהקב"ה, - בדוגמת "ויען כל העם" בפעם הראשונה "כל הדברים אשר דבר ה' נעשה", לקיים ולעשות ציוויי הקב"ה; ואחר כך באים לפרק שני, השלב השני בעבודת ה', ולכן ההתחלה בפרק זה היא - ההדגשה שצריך להיות(גם) "שיבור לו האדם", שהאדם בוחר בשכלו" - בדוגמת מענה בני ישראל בפעם השניה "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע"{{הערת שוליים|לערך מורחב בנושא, מתוך שיחה זו: '''[[נעשה ונשמע]]'''}}.
===הכנעת ה[[גוף]] בדרכי נועם===
ויש לבאר הלשון "איזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם" בעומק יותר, שב"יבור לו האדם" גופא ישנם כמה ובכללות - שני דרכים, וה"דרך ישרה" היא "כל שהיא תפארת כו'". בכדי לנצח את ה[[נפש הבהמית]] וה[[יצר הרע|יצר]] שיכול לרצות שיהודי יעבור על רצונו של הקב"ה, ולפעול שתורה ומצוות יהיו באופן "שיבור לו האדם" - ישנם בכללות שתי דרכים: הדרך הראשונה היא, שהוא נכנס במלחמה עם [[היצר הרע]] וה[[חושך]] שהוא רוצה להביא, על ידי [[תענית|תעניות]] ו[[ייסורים|סיגופים]], שמענה את ה[[גוף]] והנפש הבהמית, עד שמחליש את ה[[רצון]] וה[[תאווה]] שלהם ל[[תענוג]]י [[עולם הזה]], ועד ששובר אותם. וזה מביא סוף סוף לשינוי וזיכוך בגוף ונפש הבהמית, שגם מצד ה[[נפש הבהמית]] יהיה "שיבור לו האדם" - באופן אמיתי, שירצה לקיים תורה ומצוות. דרך זו, היא גם דרך על פי תורה, שתביא סוף סוף לזיכוך ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אבל אין זו "דרך ישרה" מצד "אשר עשה האלקים את האדם ישר" - כי דרך זו קשורה ובאה כתוצאה מן החורבן [[בית המקדש]], ובלשון [[הרמב"ם]] - שימי התעניות{{הערת שוליים|ש'''כל''' ישראל מתענים בהם.}} הם "מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי הת[[שובה]] כו'" על החטאים שגרמו לחורבן, ועל דרך זה בנוגע לתענית פרטי, הרי זה "בזמן שתבוא צרה" הבאה "בגלל [[עבירה|מעשיהם הרעים]] כו'", שזה מביא לתשובה ולתיקון החטא, אבל לא בדרך ישרה ולכן התכלית לעתיד לבוא, כאשר הענינים יהיו בשלימות - "כל הצומות האלו עתידים ליבטל לימות ה[[משיח]] ולא עוד אלא שהם עתידים להיות יום טוב וימי ששון ושמחה..

וכידוע שעל פי עבודה הרגילה ההנהגה "שלא יאכל [[בשר]] ולא ישתה [[יין]] ולא ישא אשה ולא ישב בדירה נאה כו'" היא כפסק דין הרמב"ם, "דרך רעה ואסור לילך בה" וה"הולך בדרך זו נקרא חוטא שהרי הוא אומר בנזיר וכפר עליו מאשר חטא על הנפש, אמרו חכמים ומה אם נזיר שלא פירש אלא מן היין צריך כפרה המונע עצמו מכל דבר ודבר על אחת כמה וכמה, לפיכך צוו חכמים שלא ימנע אדם עצמו אלא מדברים שמנעתו התורה בלבד כו', לא דייך מה שאסרה תורה כו'". והדרך השניה, ה"דרך ישרה" היא - שיהודי מתעסק בהוספת אור וטוב וקדושה דתורה ומצוות, ואינו עוסק רק בשבירת ה[[גוף]] ונפש הבהמית, אלא שמסביר להם את הטוב כו' שבתורה ומצוות '''לעצמם''' - "תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם" -, ועד שהם מצד עצמם ירגישו ויבינו, ומנצל אותם גופא להוספה בתורה ומצוות, [[סעודה|אכילה ושתיה]] לשם שמים וכו'. ואזי בדרך ממילא "נדחה" החושך והרע דנפש הבהמית, ועד שנתברר.

זוהי ה"דרך ישרה" - כמודגש במיוחד על פי שיטת החסידות, ובפרט [[חסידות חב"ד]] - שבדורות אלו אין הדרך דלעשות ריבוי תעניות, אלא דוקא "עזוב תעזוב עמו", וחסידות חב"ד מסבירה היוקר וההכרח דתורה ומצוות באופן ד"יתפרנסון מיניה", עד שגם ה[[נפש הבהמית]] יוכל להבין{{הערת שוליים|1=[[התוועדויות]] [[תשמ"ח]] [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16015&hilite=4f900e77-8bc0-4cbe-84a3-3520edcd19be&st=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%90&pgnum=232 ח"ג].}}..

ידועה אמרתו של רבי יהודה הנשיא על צום תשעה באב שנדחה בגלל שחל בשבת - הוא ונדחה - יידחה.

== משפחתו ==
*בנו רבי '''שמעון בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ"חכם".
*בנו רבן '''גמליאל בר רבי''' על פי צוואתו של רבי המשיך דרכו כ[[נשיא]]{{הערת שוליים|[[כתובות]] קג, ע"ב.}}. בגמרא מוסבר, כי למרות שלא היה ממלא מקום אבותיו בחכמה, ב[[יראת שמים]] הוא היה ממלא מקום אבותיו.
*בנו רבי '''חייא בר רבי'''{{הערת שוליים|[[יבמות]] מ"ו ע"ב.}}
*רבי '''אושעיא בר רבי''' מוזכר בגמרא{{הערת שוליים|שם.}}, אם כי יש אומרים שזו היא ט"ס והכוונה לרבי אושעיא בריבי{{הערת שוליים|גליון הש"ס שם, וכן הוא גירסת הרי"ף.}}.
==תלמידיו==
תלמידיו היו בין השאר:[[רבי אליעזר ברבי יוסי]], [[רבי חייא]], [[רבי ינאי]], [[רבי אושעיא]], [[רבי אפס]], [[רבי יהושע בן לוי]], רבי [[חנינא בר חמא]], [[לוי בר סיסי|לוי]], [[בר קפרא]], [[רב (אמורא)|רב]]
{{תבנית:תנאים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תנאים|יהודה]]