חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

ליקוטי אמרים - פרק מ"ז

2020-08-12T02:06:20Z

דניאל עמר:

{{ניווט
|כותרת=תרשים כולל תניא (עם פירוט פרקים מ"א-נ')
|הסתרה=כן
|מוסתר=כן
|תמונה=
|תוכן={{עץ תניא/ליקוטי אמרים מא-נ}}}}
{{תניא}}
'''פרק מ"ז: יציאת מצרים עכשווית - קבלת מלכות ה''''

==מבוא לפרק==
בפרק זה מתרץ [[אדמו"ר הזקן]] שאלה מתבקשת שעולה בעקבות לימוד הפרק הקודם.

==גוף הפרק==
{{פרק תניא|פרק=מז|טקסט הפרק={{ספר התניא/ליקוטי אמרים - פרק מ"ז}}}}

==סיכום הפרק==
לכאורה, אין הפרק הקודם מובן: איך מחשבה על יציאת '''אבותינו''' ממצרים (לפני אלפי שנים) תעורר '''אצלי''' אהבת ה' היום?

מתרץ אדמו"ר הזקן, '''שמיד''' כשמקבל עליו עול מלכות שמיים (בתורה, במצוות ובפרט בקריאת שמע) יוצאת הנפש '''היום''' מהגבלות הגוף.

==צילום הפרק==

==מושגים יסודיים בפרק==

{{סדרה|הקודם=[[תניא - פרק מ"ו|פרק מ"ו]]|רשימה=פרקי לקוטי אמרים|הבא=[[תניא - פרק מ"ח|פרק מ"ח]]}}

[[קטגוריה:ליקוטי אמרים - תניא]]

קיבוץ גלויות

2020-08-12T02:03:24Z

דניאל עמר: /* התחלת קיום היעוד */ בשיחה לא נאמר טעימה

'''קיבוץ גלויות''' הוא אחד מ[[יעודי הגאולה]], שתוכנו הוא שבזמן ה[[גאולה]] ה[[יהודים]] מכל רחבי ה[[עולם]] יתקבצו ויבואו ל[[ארץ ישראל]]. בקיבוץ זה לא יישאר אף יהודי אחד ב[[גלות]], גם הנידח ביותר - בשונה משאר הגאולות (כמו [[גאולת מצרים]]) שלא נגאלו כולם.

== המקורות בתנ"ך ==

ב[[תנ"ך]] מובאת כמה פעמים הנבואה על תהליך הגאולה - שכל עם ישראל הפזורים ב[[גלות]], גם הנידחים ביותר, יתקבצו על ידי [[הקב"ה]] ל[[ארץ ישראל]]. התורה מביאה את נבואתו של משה רבנו:
{{ציטוט|תוכן=ושב ה' אלוקיך את שבותך... ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה, אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלוקיך ומשם יקחך..|מקור=[[דברים]] ל, ג-ד}}
גם ספרי ה[[נביאים]] מלאים בדבר זה, וכלשון הנביא ישעיה{{הערה|[[ישעיה]] יא, יא-יב.}}:
:{{ציטוטון|והיה ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו ונשא נס לגויים ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ}}.
גם עמוס הנביא מנבא על כך בנבואתיו{{הערה|[[עמוס]] ט, יג-טו.}}:
:{{ציטוטון|ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו... ונטעתים על אדמתם, ולא ינתשו עוד מעל אדמתם}}.

==זמנו==
נחלקו החכמים בזמנו המדוייק של קיבוץ הגלויות: יש מהם שאומרים שיהיה לאחרי בניין [[בית המקדש השלישי|בית המקדש]], ויש מקדימים את קיבוץ הגלויות לבניין המקדש.

לדעת המדרש{{הערה|[[ילקוט שמעוני]] רמז תתפח. וכן במדרש תנחומא נח, יא (בסופו).}}: "מסורת אגדה היא, שאין [[ירושלים]] נבנית עד שיתכנסו הגלויות... שנאמר{{הערה|תהלים קמז, ב.}}: בונה [[ירושלים]] ה' (כי) נדחי ישראל יכנס". כדעה זו משמע קצת בגמרא במסכת מגילה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=11&daf=17b&format=text יז, ב].}}, שם מבואר סדר הברכות בתפילת [[שמונה עשרה (תפילה)|שמונה עשרה]], ושם תפילת 'תקע בשופר' העוסקת בקיבוץ גלויות קודמת לתפילת 'ולירושלים עירך' העוסקת בבניין המקדש.

לאידך, בספר ה[[זוהר]]{{הערה|שם=זהר|חלק א קלט, א במדרש הנעלם.}} דייקו חז"ל, שבניין הבית יהיה קודם קיבוץ גלויות. הפסוק "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" נדרש שם כסדרו, שקודם יהיה "בונה ירושלים ה'", ורק לאחר מכן "נדחי ישראל יכנס". כדעה זו משמע בגמרא במסכת סוכה{{הערה|מא, א.}}, הדנה אודות תקנת [[רבי יוחנן בן זכאי]] שלא לאכול [[חדש]] ביום [[ט"ז בניסן]], שמא יבנה בית המקדש יום קודם לכן בט"ו{{הערה|שם=אגרת}}. גם במסכת ברכות{{הערה|מט, א.}} מסביר [[רש"י]] את דברי הגמרא כשיטה זו.

להלכה פסק [[הרמב"ם]] בהלכות מלכים{{הערה|שם=רמבם|הלכות מלכים: יא, א-ד.}}: "המלך המשיח . . בונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל", "יעמוד מלך מבית דוד . . ובנה מקדש במקומו וקבץ נדחי ישראל". לפי [[כללי הרמב"ם]], אפשר ללמוד הלכות אפילו מסדר דבריו, ולכן לפי הרמב"ם תחילה יבנה בית המקדש ורק לאחר מכן יקבץ נדחי ישראל.

הכרעה זו נקבעה גם על ידי [[אדמו"ר הרש"ב]] ב[[אגרות קודש (רש"ב)|אגרת קדשו]]{{הערה|שם=אגרת|1=אגרות קודש אדמו"ר הרש"ב חלק א' אגרת קל ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31622&st=&pgnum=360&hilite= ע' שח] ואילך.}}, שם מבסס את השיטה שבניין המקדש קודם לקיבוץ גלויות גם על פי [[תורת החסידות]] - מכיוון שהסדר הוא מלמטה למעלה, דהיינו, שבנין [[בית המקדש]] (וירושלים) הם שלימות ה[[ז"א]] ו[[עליית המלכות]]; ולאחר מכן באים לקבוץ גלויות ו[[תחיית המתים]] שעניינם הוא הארת הכתר בבינה{{הערה|סידור עם [[דא"ח]] ד"ה נדחי ישראל יכנס – נט, ב.}}. לפי הסבר זה בחסידות, בניין בית המקדש השלישי הוא עיקר הגאולה, והוא יכלול בתוכו את כל המעלות של יעודי הגאולה, שיתגלו לאחר מכן כל אחד בזמנו - קיבוץ גלויות, והשלימות ב[[תחיית המתים]]{{הערה|1=[https://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/4/12/index.htm#_ftnref_931 ד"ה גדול יהיה תשכ"ב], סעיף ב.}}.

[[הרבי]] דן כמה פעמים בשאלה זו, והביא כמה אפשרויות להכריע:
*אמנם ברוחניות יש מקום לשתי הדעות, אך ההכרעה בפועל תהיה - כמו בכל מחלוקת - על ידי הכרעת [[בית הדין]] למטה{{הערה|שם=מח|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15984&st=&pgnum=488 שיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ח].}}.
*הדיון מה קודם למה - בניין המקדש או קיבוץ גלויות - הוא דיון מעלתו של מי גבוהה יותר: אם בניין המקדש קודם - קיבוץ גלויות יהיה נעלה יותר, שכן הוא נעשה בכח ההארה הרוחנית של בית המקדש; ואם קיבוץ גלויות קודם - בניין המקדש יהיה נעלה יותר, שכן הוא נבנה לאחר השלמת קיבוץ כל ישראל. וההכרעה בזוהר וברמב"ם שבניין המקדש קודם, מדגישה את מעלתם של [[עם ישראל]] - שמוותרים על המעלה בבית המקדש כדי להוסיף במעלת קיבוץ עם ישראל{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16033&st=&pgnum=523&hilite= שיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ג].}}.
*עם זאת, הרבי מעלה אפשרות שההכרעה ברמב"ם היא רק המוכרח לפי ההלכה, אך במקרה שיזכו ישראל, יהיה הסדר שקודם יהיה קיבוץ גלויות ורק אחר כך יבנה המקדש, בתכלית השלימות{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59237&st=&pgnum=541 שיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ז, הערה 36]. וראה עמוד קודם בשולי הגליון.}}.
*אפשרות נוספת לתיווך מביא הרבי, שמכיון שיש כמה וכמה דרגות בבניין ירושלים וקיבוץ גלויות, זו למעלה מזו, הרי שיכולים להיות שני הסדרים - לאחר שיקובצו הגלויות יהיה עילוי במקדש שנבנה לפניו, ולאחרי זה עילוי בקיבוץ גלויות, וכן הלאה בעילוי אחר עילוי כו'{{הערה|שם=מח}}.
משתי הדעות מלמד הרבי הוראה ב[[עבודת השם]]: קיבוץ הגלויות מסמל את בניין [[בית המקדש]] מסמל את העבודה להפוך את הדברים ה[[גשמיות|גשמיים]] למקדש לה', וקיבוץ הגלויות מסמל את התעסקות האדם עם עצמו, לאסוף את כוחותיו לעבודת ה'. הסדר של הקדמת קיבוץ הגלויות לבניין המקדש, מסמל את ההכרח של אדם לעבוד עם עצמו לפני שמתחיל להתעסק לתקן את עניני העולם - "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"{{הערה|לשון חז"ל - בבא מציעא קז, ב.}}; והסדר של הקדמת בניין המקדש לקיבוץ הגלויות מסמל סדר מיוחד, שלפעמים יש להתעסק בתיקון העולם גם לפני העבודה עם עצמו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59237&st=&pgnum=541 שיחת ש"פ חיי שרה תשמ"ז].}}.

== על ידי מלך המשיח==
קיים דיון בנוגע לעצם הקיבוץ על ידי מי יעשה. מדרשות שונות שדרשו חז"ל ניתן להסיק שקיבוץ הגלויות לא בהכרח ייעשה על ידי מלך המשיח{{הערה|ראה גם מסכת מגילה יז, ב - הובא לעיל.}}.

לאידך, נבואות רבות מייחסות את יעוד קיבוץ הגלויות ל[[מלך המשיח]]{{הערה|ראה ישעיה י, י-יב. הושע ב, ב. ובתרגום יונתן. מיכה ב, יב-יג. ובתרגום יונתן. זהר ח"ב ט, ב. שיר השירים רבה פ"ב, יח. בראשית רבה פצ"ח, ט.}}. כך נקבע גם במדרשי חז"ל רבים{{הערה|בראשית רבה פרשה צ"ח, ט. שיר השירים רבה פרשה ב, יח.}} בגמרא{{הערה|חולין סג, א.}}, בזהר{{הערה|חלק ב ט, א.}} וכן הוא לפי [[תורת הקבלה]]{{הערה|[[עמק המלך]] שער רישא דז"א פרק יב (קל"ב, ב).}}. גם הרמב"ם פסק להלכה שקיבוץ הגלויות ייעשה על ידי משיח{{הערה|שם=רמבם}}.

== אודות היעוד ==
[[חז"ל]] אומרים{{הערה|[[מסכת פסחים|פסחים]] פח, ב.}} שגדול יום קיבוץ גלויות כ[[בריאת העולם|יום שנבראו בו שמים וארץ]], מכיון שרק אז [[נברא|הבריאה]] משיגה את [[ימות המשיח|תכליתה]]. דבר זה מתבטא גם בכך שה[[שכינה]] תחזור לשכון רק בסיום תהליך קיבוץ גלויות. חז"ל{{הערה|[[מסכת מגילה|מגילה]] כט, א.}} למדים זאת מהפסוק{{הערה|שם=נצ|נצבים ל, ג.}} "ושב ה' אלוקיך את שבותך" - ש[[הקב"ה]] (השכינה) שב יחד עמהם מבין הגלויות.

מסיבה זו (שתהליך זה ייעשה על ידי הקב"ה) הקיבוץ יהיה מושלם ולא ישאר אף יהודי מאחור. חז"ל למדים זאת מהפסוק{{הערה|ישעיה כז, יב.}} "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". [[רש"י]] על הפסוק{{הערה|שם=נצ}} מסביר ש{{ציטוטון|גדול יום קיבוץ גלויות ובקושי כאילו הוא עצמו צריך להיות אוחז בידיו ממש איש איש ממקומו}}.

== בתורת החסידות ==
באגרת אדמו"ר הרש"ב{{הערה|שם=אגרת}} מבואר ענין קיבוץ גלויות על פי [[תורת החסידות]], בפנימיות העניינים: הקב"ה פיזר [[אורות]] ב[[דרגה|דרגת]] [[תיקון]] - [[חסדים]], על מנת שיבררו את האורות שבדרגת [[תוהו]] - [[גבורות]]. זה גם מרמז על [[עם ישראל|ישראל]] ה[[בירור ניצוצות|מבררים]] את ה[[עולם]], ו[[לעתיד לבוא]] כשכל הגבורות יתבררו ויתכללו בחסדים, ואז החסדים סיימו את תפקידם, הקב"ה יקבץ את כל האורות החסדים (שמרמזים לישראל).

== התחלת קיום היעוד ==
הרבי הודיע ב[[שיחת קודש]] בשנת [[תשנ"ב]]{{הערה|שיחות: כ"ג אדר, ו[[שבת]] פרשת [[ויקהל]]. הודפס בהתועדויות [[תשנ"ב]] עמ' 371.}}, שכבר התחיל מעין קיום היעוד בפועל, בנפילת מסך ה[[ברזל]] ויציאת יהודים רבים מ[[ברית המועצות]].

==קישורים חיצוניים==
*'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=105&article=4709 מתי בדיוק יתרחש קיבוץ הגלויות?]''' {{חב}}
*'''[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=105&article=4690 קיבוץ גלויות - רק על ידי המשיח!]''' {{חב}}

{{הערות שוליים|טורים=כן}}

{{תבנית:גאולה ומשיח}}

[[קטגוריה:יעודי הגאולה]]

קריעת ים סוף

2020-08-12T01:52:40Z

דניאל עמר: /* בעבודת ה' */

[[תמונה:קריעת ים סוף.jpg|left|thumb|300px|איור של [[קריעת ים סוף]]]]
'''קריעת ים סוף''' הוא מאורע ניסי שהתרחש בתאריך [[כ"א ניסן]] ([[שביעי של פסח]]){{הערה|סוטה יב, ב.}}, ב'תמ"ח אחרי ש[[בני ישראל]] [[יציאת מצרים|יצאו ממצרים]], בו נבקעו מי ים סוף ונעמדו כחומה, ועל ידי כך נמלטו בני ישראל מהמצרים, אלו טבעו בים לאחר שחזר ונסגר עליהם.

==פרטי המאורע==
לאחר ש[[פרעה]] שילח את [[בני ישראל]] מ[[ארץ מצרים]], נהפך לבבו, והחליט לרדוף אחריהם. ומכיון ש[[ה']] שינה את מסלולם של בני ישראל במסעם אל [[ארץ ישראל]], מצאו את עצמם נרדפים על ידי מצרים, מבלי יכולת להמלט לבד מלהכנס לים.

עם ישראל נחלקו אז לארבע קבוצות "אחת אומרת ליפול לים, ואחת אומרת לשוב למצרים, אחת אומרת לעשות מלחמה כנגדם, ואחת אומרת נצווח כנגדם" אך משה דחה את דברי כולם. נחשון בן עמינדב משבט יהודה, קפץ למים מתנועת בטחון בה' שיעשה להם נס, ואחריו קפצו כל שבטו. בזכות ה[[קידוש ה']] שעשה, זכה שבטו [[מלכות בית דוד|למלוך על עם ישראל]], וכמו שמתואר בפסוקים{{הערה|תהלים קיד.}} "בצאת ישראל ממצרים . . הים ראה וינס . . היתה יהודה לקדשו, ישראל ממשלותיו"{{הערה|שם=מכילתא|מכילתא בשלח סוף פרשה ב'.}}.

ה' ציוה למשה להרים את את ה[[מטה]] ולנטות את ידו על הים, ועל ידי כך נבקעו המים לי"ב חלקים, חלק אחד עבור כל שבט{{הערה|שם=מכילתא}}, ובשעה זו נבקעו כל המים בעולם{{הערה|הובא ברש"י – שמות יד, כא, מהמכילתא שם. וממדרש שמות רבה כא, ו.}}. בני ישראל נכנסו לים, ולאחר שיצאו (באותו צד בו נכנסו{{הערה|ערכין טו, א בתוספות ד"ה כשם.}}), ה' הטביע את המצריים בים, שנכנסו אחרי היהודים. כשראו היהודים את הנס שאירע להם אמרו את שירה הידועה בשם "[[שירת הים]]".

==קריעת ים סוף בחסידות==
בתורת החסידות, קריעת ים סוף, היא התבטאות של ענין כללי ורוחני שאירע באותה תקופה שבין [[יציאת מצרים]] ל[[מתן תורה|קבלת התורה]]. ולכן מזכירים אותה בכל יום בתפילה{{הערה|"וים סוף להם בקעת וזדים טבעת וידידים העברת" וכו', וראה בתוספתא ריש פ"ב בברכות. גם אומרים בכל יום את שירת הים – "אז ישיר".}}. אך שוללת את הסברא לומר שקריעת ים סוף היתה עבור הצלת בני ישראל שהרי הרבה דרכים למקום להצילם. ובמיוחד שבני ישראל יצאו באותו הצד בו נכנסו{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}}.

===בקיעת הצמצום===
תכליתה של יציאת בני ישראל ממצרים (לבד מהצלתם משעבוד מצרים), היתה בשביל לקבל את התורה{{הערה|כמו שאומר בפסוק "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלוקים על ההר הזה – שמות ג, יב.}}. אחד הדברים העיקריים שפעל [[מתן תורה|מתן התורה]] בעולם, היה ביטול הגזירה לפיו עליונים לא יכלו לרדת למטה ותחתונים לא יכלו לעלות למעלה{{הערה|מדרש תנחומא וארא טו. מדרש שמות רבה פרשה י"ב, ג.}} - הגשמיות לא התחבר עם הרוחניות באופן אפקטיבי{{הערה|אף שגם לפני מתן תורה - [[קיימו האבות כל התורה עד שלא ניתנה]].}}, ובמתן תורה התבטלה הגזירה. מתחיל בכך שה' ירד על הר סיני, ומשה עלה אל ה'.

כהכנה לביטול הגזירה וקבלת התורה, היתה קריעת ים סוף. ים הוא משל ל[[ספירת המלכות]], שכונסת בתוכה את כל ה[[אורות]] וגילויים של הבורא [[אצילות|שבעולם האצילות]] – עולם האלקות, הנקרא מהסתכלות שלנו [[עלמא דאתכסיא]], ועוצרת בעדם מלירד [[בי"ע|לעולמות בי"ע]] – עולמות הנבראים, הנקרא [[עלמא דאתגליא]]. בקיעת הים מסמל את בקיעת הצמצום בין העולמות.

הצורך לקרוע את הים לי"ב חלקים הוא מפני שי"ב השבטים שבעולם ה[[בריאה]]{{הערה|וכמו כן המלאכים שבעולם הבריאה, הם נקראים (דברי הימים-ב ד, ד) "י"ב בקר", שהם ד' מחנות שכינה, ובכל אחד ישנם ג', בדוגמת חלוקת דגלי שבטי ישראל – [[ליקוטי תורה]] יז, א.}} קשורים ל[[י"ב גבולי אלכסון]] שבאצילות, לכן בזמן שהם מתחברים, נעשה התחברות בי"ב דרכים.

===אופן ההתחברות===
באופן התחברות האורות של [[אצילות]], עם [[בי"ע|עולמות בי"ע]], ישנם שני שיטות:

לשיטת הזהר{{הערה|ראה זהר חלק א' רח, א. חלק ב' מח, ב.}} ה[[נשמות]] שבבי"ע התעלו למדריגת נשמות שבאצילות{{הערה|שאינם מרגישים את עצמם כנברא.}}. יסוד השיטה היא בדברי הפסוק "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים"{{הערה|שמות יד, כט.}}.

לשיטת [[אריז"ל|האריז"ל]]{{הערה|[[פרי עץ חיים]] שער חג המצות פ"ח. שער הכוונות ענין ספירת העומר דרוש יב.}} התחברות האצילות עם עולמות בי"ע היתה להיפך - נשמות שבאצילות נולדו והתגלו בעולמות בי"ע. שיטה זאת מסתדרת עם לשון הפסוק "הפך ים ליבשה"{{הערה|כל זה מתוך סידור עם דא"ח רפט, ד (ובהוצאות החדשות – 848).}}.

אמנם ב[[חסידות]] מבואר שנקודת ב' האופנים הוא אחד. ושבאמת ב' האופנים נכונים, וההתחברות נעשית בב' האופנים{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] שם. וראה שיחת אחרון של פסח [[ה'תנש"א]] – ספה"ש חלק א' עמוד 441.}}.

===ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל===
חז"ל אומרים{{הערה|ראה מכילתא בשלח טו. זהר חלק ב' סד, ב. צד, א. חלק ג' כב, ב.}} "ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל", ו"אפילו עוברים שבמעי אמן אמרו שירה על הים"{{הערה|ברכות נ, א. כתובות ז, ב. סוטה ל, ב.}}.

הסיבה לכך שכולם השיגו השגה אלוקית נעלית כל כך, ואצל כולם היה זה בשווה הוא משום שבשונה ממתן תורה, ההמשכה שהיתה בקריעת ים סוף, לא היתה לפי עבודת משיגי הגילוי, ועל כן לא היתה סיבה שתשתנה ההשגה בין אדם לחבירו{{הערה|[[סידור עם דא"ח]] עמוד רצ, ב (ובהוצאות החדשות – תכה).}}.

===בקיעת נהר פרת לעתיד לבוא===
{{ערך מורחב|והניף ידו על הנהר והכהו לשבעה נחלים}}

ב[[הפטרה]] שקוראים ב[[אחרון של פסח]] מנבא הנביא את מאורעות העתיד לבוא: {{ציטוטון|והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו על הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים.}}{{הערה|ישעיה יא, טו.}}.
כשם שבדרך ל[[מתן תורה|קבלת התורה]] הוצרך להיות בקיעת הצמצומים, כך גם [[לעתיד לבוא]], כדי לקבל את הגילויים החדשים, כולל הדרגא החדשה ב[[תורה]] – [[תורה חדשה]], יהיה קודם בקיעת נהר פרת. כמה שינויים קיימים בין תיאור קריעת ים סוף לבין בקיעת הנהר לעתיד לבוא.

עיקר ההבדל הוא שלעתיד לבוא ימשך לנו דרגא נעלית יותר מכפי שהיה במתן תורה, שאז התגלתה רק [[תורת הנגלה]] שנמשכה מעולם האצילות לעולמות בי"ע. ולעתיד לבוא תיתגלה התורה בצורה של גילוי [[עצמות|העצם]], ובשביל זה יצטרך להבקע גם הצמצום שבין עולם האצילות למה שלמעלה מאצילות{{הערה|ראה מאמר ד"ה והחרים תשי"ג, ד"ה הנה ישכיל תשי"ז – ספר המאמרים מועדים פסח חלק ב' עמוד יח, נב.}} הפסק זה הוא צמצום באופן של [[מחשבה]] (מה שאין כן ים הוא צמצום באופן של [[דבור]]), ומשל למחשבה הוא הנהר הזורם תמיד כמו המחשבה{{הערה|ראה מאמר ד"ה זה היום תחלת מעשיך תרס"ו – סה"מ תרס"ו עמוד י'.}}.

==ארבעת הכתות==
===בעבודת ה'===
[[הרבי]] מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ג' עמוד 876.}} שד' הכתות מסמלים ד' דרגות ב[[עבודת ה']]: ישנם כאלה שרוצים ליפול לים - ה[[תורה]] והקדושה, ולא להתעסק עם עניני [[עוה"ז|העולם הזה]]. ישנם כאלה שמוכנים לשוב מצרימה – ולפעול בעולם, אך הנצחון מול העולם נחשב בעיניהם כעבודת פרך מייאשת. וישנם כאלה שנלחמים עם מצרים – מתוך ידיעה שכח הקדושה גוברת על העולם. והאופן הטוב ביותר הוא אלה שמתפללים – הם אינם נלחמים ומשתמשים בכשרונותיהם, אלא תולים הכל בה' ובעזרתו.

בהזדמנות אחרת מבאר [[הרבי]]{{הערה|הדרן על מסכתות בוני"ך [[ה'תנש"א]] – ספר השיחות עמוד 840.}}, שד' הכתות בהם התחלקו בני ישראל בדרכם לקבל את התורה, הם ארבעה דרכים בעם ישראל, להפך את המנגד ל[[קדושה]], ועל ידי כך להביא [[שלום]] בעולם – כתכלית התורה:

נפול לים: מכיון שה' ציווה שבני ישראל הם עבדי ה' ולא עבדי מצרים{{הערה|כלשון הפסוק (ויקרא כה, מב) "עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים".}}, היה חיוב [[מסירות נפש|למסור את הנפש]] כדי לא לעבור את ציווי ה'{{הערה|והדין של יעבור ואל יהרג שמורה לא למות בשביל קיום המצוה, לבד מ[[עבודה זרה]], [[גילוי עריות]] ו[[שפיכות דמים]], נתחדש רק מאוחר יותר – במתן תורה.}}. אופן השלום בדרך זו, הוא על ידי החלשת התוקף שישנו למציאות העולם כאילו היא שולטת על היהודי.

נחזור למצרים: כת זו לא הסכימה שיש למסור את הנפש, מכיון שאז לא תושלם כוונתו של ה' שהם יהיו בני חורין. אלא חשבו שרצון ה' הוא לחזור למצרים כדי להשלים את הציוי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}. אופן השלום לפי שיטה זו היא בהפיכת המנגד למסייע.

נעשה עמהם מלחמה: כת זו חששו לקיום התכלית של קבלת התורה ולכן היו מוכנים ליפול לים, או לשוב למצרים, כיון שהמצריים היו עלולים לשעבדם שוב כעבדים, ולכן סברו שהפתרון הוא להלחם ולבטל את ההתנגדות של מצרים לקבלת התורה. אופן השלום באופן זה הוא על ידי מלחמה וביטול מציאותו של המנגד.

נצווח כנגדן: כת זו סברה שכדי לבטל את המנגד אין צורך במלחמה, אל די שיתפללו אל ה' כנגדן. אופן השלום באופן זה הוא על ידי ש[[דביקות|דבקים]] בה', שהוא למעלה מלהיות שייך לכל מציאות מנגד.

==שירת הים==
{{ערך מורחב|שירת הים}}

===פתיחת השירה על ידי משה===
ב[[גמרא]]{{הערה|סוטה ל, ב.}} מובא שישנם שלש שיטות באופן אמירת שירת הים, שיטת אחת היא שעל כל מה שאמר [[משה]] ענו היהודים "אשירה לה'". שיטת שניה היא שכל דבר שאמר משה, חזרו ואמרו אחריו. שיטה שלישית היא שמשה פתח את השירה, אך את שאר השירה אמרו כולם יחד.

הרבי מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"א עמוד 69.}} את הצד השוה בין השיטות, שהשירה נפתחה על ידי משה רבינו, כדי ששירת הים תהיה ב[[אחדות]] גמורה של בני ישראל, וזה נעשה על ידי משה - [[נשיא הדור]], שהוא כולל בו את הדור כולו{{הערה|כדברי [[רש"י]] במדבר כא, כא.}}, ובזה ישנם שלש אופנים, אופן אחד הוא שאין העם מבטא את מציאותו כלל, ורק עונים אשירה, אופן שני הוא שהאחדות ניכרת גם בתוך מציאותם, כשאומרים בעצמם כמו משה, ואופן שלישי הוא שניכר ההתאחדות בין משה לישראל כששניהם אומרים יחד.

וכפי שמתאר ה[[אור החיים]]{{הערה|על לשון הפסוק "אשירה לה' ויאמרו לאמר".}}: "שיאמרו שירה יחד בלא בחי' השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד הגם היותם רבים ונתכוונו יחד ועשו כן ואמרו אשירה לשון יחיד כאילו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה".

===השתתפות הנשים===

בפרט מסוים בשירת הים נראה שהשמחה אצל [[אשה|הנשים]] (ובראשן [[מרים הנביאה]]) היתה גדולה משל האנשים, בכך שדוקא הנשים יצאו עם תופים ומחולות{{הערה|שמות טו, כ.}}, והסיבה לכך היא משום שגם הצער של הנשים היתה גדולה יותר מצד הגזירות שהיו על ילדיהם במצרים.

אך למרות זאת, עדיין ניכר בשירת הים, שעיקר השירה היתה של האנשים, ובמיוחד כשמייחסים זאת אל שירת [[דבורה]] בה העיקר היה שירת אשה. הרבי למד מכך{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ו עמוד 233.}} שכמו שבמצבם של בני ישראל במדבר – מחוץ לביתם, העיקר היה הגברים, ורק בתקופה שבני ישראל היו בביתם ב[[ארץ ישראל]], אז היו הנשים עיקר, כן צריך להיות בכל בית יהודי, שדברים הקשורים לחוץ שייכים לאיש ודברים הקשורים לבית שייכים ל[[אשה]].

===רמז לתחיית המתים===
בתחילת שירת הים כתוב "אז ישיר משה"{{הערה|שמות טו, א.}}, ובגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} למדו מזה שכתוב "ישיר" בלשון עתיד, הוכחה לכך שיהיה [[תחיית המתים]].

הסיבה שתחיית המתים מרומזת דווקא בשירת הים הוא משום שבזמן קריעת ים סוף התגלה דרגא של ה' בו הוא [[הוי'|היה הוה ויהיה כאחד]], ובשירת הים היה כלול השירה של לעתיד לבוא בתחיית המתים.

==הסיעם בעל כרחם==
בפסוק המתאר את אשר אירע לאחרי קריעת ים סוף כתוב "ויסע משה את ישראל מים סוף"{{הערה|שמות טו, כב.}} ומובא על כך ב[[מדרש]]{{הערה|תנחומא בשלח טז. ילקוט שמעוני. מדרש קח טוב על הפסוק. מובא ב[[רש"י]].}} שמשה היה צריך ל"הסיען בעל כרחן".

הסיבה שנסיעתם מים סוף היתה נחשבת בעל כרחם, הוא משום שלפי הבנתם של בני ישראל הם היו מחוייבים להשאר כדי להשלים את הציווי "ונצלתם את מצרים"{{הערה|שמות ג, כב.}}, ובפרט שמצוה זו היתה בגדר ההלכתי של מצוה עוברת, הדוחה אפילו מצות [[לימוד תורה]] (ואצלם – מתן התורה בעצמה).

ב[[חסידות]] מבואר שבתוך כל רכוש מצרים היו [[ניצוצות קדושה]] רבים שהיו צריכים [[בירור]], וכיון ש[[עבודת הבירורים]] היא עיקר חשוב ב[[עבודת ה']], והיא תכלית [[בריאת העולם]], שיהיה לה' [[דירה בתחתונים]]{{הערה|מדרש תנחומא נשא טז.}}, לכן עזיבתם את עבודת הבירורם היתה שלא כפי הבנתם בעבודת ה', וממילא נחשב אצלם כהכרח.

==שלימות של יציאת מצרים ומעין לעתיד לבוא==
בריחת בני ישראל מידי המצריים לא באה לשלימותה עד קריעת ים סוף כשראו כל ישראל שמצרים "מת על שפת הים" ולכן כתוב בתוספתא{{הערה|ברכות ריש פרק ב'.}} ש"צריך להזכיר יציאת מצרים . . וקריעת ים סוף", ומוסבר{{הערה|בחסדי דוד שם.}} הסיבה לכך משום ש"השלמת הגאולה היתה בקריעת ים סוף".

יחד עם זאת היה במיתת המצריים מעין מה שיהיה ב[[גאולה]], כשאת רוח הטומאה ה' יעביר מן הארץ{{הערה|זכריה יג, ב.}}. מטעם זה מוזכרים בשירת הים נבואות הקשורות עם זמן הגאולה ו[[תחיית המתים]].

עד כדי כך אמרו [[חז"ל]]{{הערה|זהר חלק ג' רכא, א. וראה עירובין נד, א. מדרש שמות רבה ריש פרשה לב'.}} שהיו בני ישראל באותו דור ראויים שתהיה גאולתם גאולה נצחית, ורק בגלל שהרגיזו את ה' במדבר לא זכו לכך.

==יש מאין==
ב[[תורת הנגלה]] משמש קריעת ים סוף כדוגמא ל"דבר קשה"{{הערה|פסחים קיח, א. סוטה ב, א.}}, משום שהיה נס גדול ביותר. ואף שהיה כדוגמתו בבריאת העולם כשאמר ה' "יקוו המים"{{הערה|בראשית א, ט.}}, בכל זאת לא היה אז שינוי במים עצמם ורק שינוי במיקום, ואילו בקריעת ים סוף הפכו המים עצמם ליבשה{{הערה|ראה במאמרי אדמו"ר האמצעי ויקרא חלק א' (עמוד קנג) שמביא ב' אופנים לפרש זה שמהות המים הפכו ליבשה, או הכוונה שהפכו המים לדומם כאבן, או שאופן התגלות היבשה לא היתה ע"י שהלכו המים למקום אחר.}}.

===ביאור אדמו"ר הזקן===
ב[[שער היחוד והאמונה]]{{הערה|פרק ב'.}} מביא [[אדמו"ר הזקן]] את קריעת ים סוף כדוגמא לענין של [[יש מאין]], לגבי הפרט שכל חידוש צריך לנוכחות מחדשו באופן תמידי, כמו שהיה בקריעת ים סוף, כשעמידת המים כנד וחומה נעשה על ידי "רוח קדים כל הלילה", ואם הרוח היתה מפסיקה היו המים חוזרים וניגרים כטבעם.

בהתרחשות הנס - יש מאין היו ב' שלבים: בשלב הראשון המים "ניצבו כמו נד נוזלים" – צבורים וכנוסים במקום אחד{{הערה|שמות טז, ח. וברש"י.}}, ובשלב השני פעל הרוח קדים, נס גדול יותר כשהמים נעשו בעצמם בטבעם כחומה.

בביאור הצורך ב"רוח קדים" לאחרי שטבע המים כבר השתנה לטבע החומה מביא [[הרבי]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ו' עמוד 90 הערה 28.}} שני ביאורים: לפי ה[[רמב"ן]] היה זה כדי להטעות את המצריים שיחשבו שהמים עומדים מהרוח{{הערה|ולכאורה אופן זה אינו מסתדר עם כך שמביאים מקריעת ים סוף דוגמא ליש מאין.}}. אופן אחר הוא שבתוך הרוח קדים היה מלובש כח של [[קדמון|קדמונו של עולם]], שבכוחו נעשה נס וחידוש זה{{הערה|ראה סוף מאמר ד"ה ויולך ה' תרס"ו.}}.

אמנם אדמו"ר הזקן הסתייג ואמר ש[[בריאת העולם]] הוא חידוש יש מאין גדול יותר מקריעת ים סוף. הסתייגות זו מבוארת בחסידות בשני אופנים{{הערה|ראה בשער היחוד והאמונה עם ביאורי הרב [[יואל כהן]] – מהדורת מעיינותיך.}}: לפי ביאור אחד, כיון שעצם ההגדרה של חומר המים אינו מחייב שיהיו נוזלים, אלא זה עצמו דבר נוסף על מהות המים, לכן העמדת המים הוא אינו חידוש של מציאות חדשה, אלא רק החלפה לטבעו הקודם{{הערה|ראה [[לקוטי שיחות]] חלק ז' עמוד 189 הערה 10. אגרות קודש חלק י' עמוד קנז.}}. לפי ביאור אחר החידוש בקריעת ים סוף אינה גדולה כל כך משום ש[[טבע]] זה של עמידה כחומה אינה רעיון חדש לגמרי, אלא היא כבר קיימת באבנים וחומות.

==ראו גם==
[[שביעי של פסח]]

==לקריאה נוספת==
* סידור עם דא"ח שער חג המצות.
* המשך והחרים תרל"א.

{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:מושגים כלליים]]
[[קטגוריה:מושגים בחסידות]]

יום טוב שני של גלויות

2020-08-12T01:51:28Z

דניאל עמר:

'''יום טוב שני של גלויות''' הוא היום הנוסף שמוסיפים [[יהודים]] תושבי מדינות העולם, פרט למנהג תושבי ארץ ישראל בזמן הגלות, לכל אחד מה[[יום טוב|ימים הטובים]].

==הסבר הלכתי==
בימי [[בית המקדש]] הייתה ה[[סנהדרין]] מקדשת את החודש על פי עדות שני עדים כשרים שראו את הלבנה בחידושה ולאחר מכן, היו משיאים משואה על ראשי ההרים, על מנת להודיע לכל הקהילות היהודיות על יום חלותו של ראש החודש.

לאחר שהכותים, החלו להשיא משואות בתאריכים שונים על מנת לבלבל את היהודים, בוטלה השאת המשואות על מנת למנוע את הבלבול, וההודעה על ראש החודש בחודשים בעלי המועדים ([[ניסן]], [[אב]], [[אלול]], [[תשרי]], [[כסלו]], [[אדר]] ו[[אייר]]‏‏) הועברה על ידי שלוחי בית הדין.

במקומות שהיו מרוחקים מ[[ירושלים]], היה חשש שהשליחים לא יספיקו להגיע עד ה"יום טוב". לפיכך, תיקנו [[חז"ל]] שיעשו יום נוסף לחג, בתור "ספיקא דיומא" - ספק יום טוב, וינהגו בו ככל דיני יום טוב "רגיל". היום הנוסף נקרא בשם יום טוב שני של גלויות, כך גם אם טעו ביום עדיין יקיימו את דיני החג בזמנם.

[[יום כיפור]] - נקבע כיום אחד בלבד בכל המקומות, כיוון שהוא יום צום ו[[פיקוח נפש]] הוא שיצומו במשך יומיים.

[[ראש השנה]] - מפאת חלותו בראש החודש העברי, גם תושבי ארץ ישראל לא יכלו לקבל את הידיעה על קידוש החודש, ולכן קבעו שיעשו חג יומיים בכל מקום.

[[שבועות]] - בחג זה גם בחו"ל לא היה ספק, מאחר שאין לו תאריך קבוע אלא הוא נחגג ביום החמישים לחג ה[[פסח]] כך ששלוחי [[בית דין]] היו מספיקים להגיע גם לחו"ל והסיבה שהוא נחגג יומיים היא כדי לא לחלק במועדות{{הערה|שו"ת חתם סופר או"ח סו"ס קמה. משנה תורה לרמב"ם הל' קידוש החודש פ"ג הי"ב}}.

==בזמן הגלות==
גם לאחר ביטול קידוש החודש על פי הראייה, תיקנו חכמים לחגוג את היום טוב השני באותם מקומות, כדי לא לשנות המנהג ומעשה אבותינו בידינו{{הערה|משנה תורה לרמב"ם הל' קידוש החודש פ"ה ה"ד-ה.}}.

===הסבר החסידות===
ב[[תורת החסידות]] מוסבר, כי השתלשלות הארועים שיצרה את הצורך ביום-טוב שני, באה במקביל לירידה [[רוחנית]] שנולדה ב[[גלות]] שבעקבות [[בית המקדש הראשון#חורבן הבית|חורבן בית ראשון]]:

בכל יום-טוב שורה בעולם גילוי [[רוחני]] גבוה. בזמן [[בית ראשון]] היו ל[[בני ישראל]] [[נשמות]] גבוהות, שיכולות להכיל בבת אחת את הגילוי הרוחני הגבוה. כאשר חרב בית-המקדש השפיע הדבר לרעה על היכולת הרוחנית של הנשמות, עד שהן הגיעו למצב בו הדרך היחידה שהן מסוגלות להכיל את הגילוי הרוחני שבכל יום-טוב הוא על-ידי שיתחלק ליומיים. וזו העילה הרוחנית לכך שהשתלשלו הדברים כפי שהשתלשלו, עד שנולד 'יום טוב שני של גלויות'.

אמנם בארץ-ישראל המשיכו בכל הזמנים, גם בגלות, לחגוג יום אחד בכל חג - אך זהו מפני אווירת הקדושה המיוחדת ששוררת ב[[ארץ הקודש]], עליה נאמר: "תמיד עיני השם אלוקיך בה" - והיא שמאפשרת ל[[נשמה|נשמות]] גם כעת להכיל את הגילוי הרוחני הגבוה בתוך יום אחד. אולם בחו"ל, שם לא קיימת קדושה זו - חוגגים יומיים.

==הלכות היום==
ב[[שולחן ערוך]], מהדורה שנייה, כותב [[אדמו"ר הזקן]]{{הערת שוליים|סימן א' סעיף ח'}}: "בני ארץ ישראל הבאים לחו"ל חייבים בקדושת היום". כמו כן כותב [[הרבי]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חי"א ע' 307.}} "מנהגנו בפועל וגם בפשיטות שינהג כמנהג המקום שבא לשם ובפרט שבא עם ב"ב, וה"ה להיפך בן חו"ל שנסע עם ב"ב לאה"ק ת"ו נוהג כמנהג ארץ ישראל ומובן שהנ"ל הוא אפי' באם קס"ד לחזור לאחר זמן למקום שבא משם (כי באם נסע ע"מ להשתקע, מאי קמ"ל)".

ולאידך כותב הרבי{{הערת שוליים|ב[[אגרות קודש]] ח"ד עמ' רמד, ח"ז עמ' קסח, ח"י עמ' שפו.}}: שבני [[ארץ ישראל]] הבאים לחוץ-לארץ ינהגו כבני ארץ ישראל, ובני חוץ לארץ שבאים לארץ ישראל ינהגו כבני חו"ל, וכן הורה [[אדמו"ר הרש"ב]]{{הערת שוליים|אגורת הקודש שלו חלק ב' עמ' תרכו.}}.

ישנם המיישבים שהמכתב הראשון הוא רק באם מגיע עם אשתו וב"ב והמכתב השני הוא לאנשים שרוצים להגיע ללא ב"ב{{הערה|[http://halacha.co/%D7%91%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%9C%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%95/ דין בן חו"ל הבא לארץ ישראל] באתר הלכ"ה.}}.

למעשה, חלק מרבני חב"ד{{הערה|הרב [[אייזיק לנדא]], הרב [[ישראל יוסף הענדל]] ועוד.}} פוסקים עפ"ז ומעוד מקומות שבני חוץ לארץ צריכים לחגוג יומיים גם בארץ ישראל.

בני ארץ ישראל שמגיעים בחודש החגים ל[[רבי]], ישנם הנוהגים שחוגגים יומיים, מכיון שהם באים על דעת הרבי{{הערה|בשנת [[תש"ל]] העלו את הרב ידגר (תושב ארץ ישראל) לתורה ביום טוב שני ומיד שאל ע"כ הרבי והוא ענה שהוא כאן ע"ד הרבי, והרבי סימן שזה בסדר{{מקור}}.}}, אך ב[[המלך במסיבו]] מובא שפעם אמרו לרבי שהבאים לחצרות קדשנו שומרים יומיים יום טוב מכיון שבאו על דעת הרבי, והרבי הגיב על זה שצריך לבדוק אם באמת כל מה שעושים כאן זה על דעת הרבי.

==בגאולה==
החתם סופר כותב{{הערה|שו"ת חת"ס חאו"ח סו"ס קמה.}} אשר גם בימות המשיח יחגגו כל ישראל יומיים. הרבי ציין לחתם סופר זה{{הערה|[[דברי משיח]] [[תשמ"ט]] ח"א עמ' 286. דברי משיח [[תש"נ]] ח"ד עמ' 92. שיחת ליל ב' דחג השבועות תנש"א לקהל שחזרו מהתהלוכה.}}.

==ראו גם==
*[[יום טוב]]

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.co.il/?template=article&topic=105&article=2998 בגאולה יחגגו יום אחד]{{חב"ד בישראל}}
*[http://halacha.co/%D7%91%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%90%D7%A8%D7%A5-%D7%9C%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%9F-%D7%99%D7%95%D7%9D-%D7%98%D7%95%D7%91-%D7%A9%D7%A0%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%92%D7%9C%D7%95/ '''בן חו"ל שבא לארץ ישראל]''' לענין יו"ט שני של גלויות, מכון הלכ"ה

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]

מבשרי אחזה אלוקה

2020-08-12T01:47:03Z

דניאל עמר: /* בקבלה */

"'''מבשרי אחזה א־לוה'''", הוא חלק מדברי [[איוב]] שהפך לאחד היסודות המרכזיים בתורת הקבלה והחסידות. ומשמעותו היא: שהאדם יכול להכיר את הבורא באמצעות דוגמאות ומשלים מגופו הגשמי.

==הפסוק==
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאַחַר עוֹרִי נִקְּפוּ זֹאת וּמִבְּשָׂרִי אֶחֱזֶה אֱ־לוׁהַּ|מקור=[[ספר איוב]] פרק יט, כו}}
ההבנה הפשוטה בהקשרו המקומי של הפסוק היא:
ש[[איוב]] מתלונן על כך שחותכים את עורו, ובבשרו הוא רואה משפטים ויסורים (רש"י ואבן עזרא), או שמכיוון שבלה עורו ונשברו עצמותיו, הוא משיג ורואה דברים רוחניים יותר מאשר את בשרו (מצודות), או בדומה לכך – שמכיוון שכלה בשרו הוא משיג אלוקות, דבר הנמנע בהיות הגוף בשלמותו (האלשיך).

==מצוות מילה==
{{ערך מורחב|ערך=[[ברית מילה]]}}
ב[[ספר הזהר]]{{הערה|חלק א צד, א.}} כתב שדיוק לשון הפסוק "מבשרי" ולא "מעצמי" (ההבנה שאותה מקדמת תורת הקבלה כדלקמן), הוא שהכוונה היא למה שכתוב "והיתה בריתי בבשרכם"{{הערה|[[פרשת לך לך]] יז, יג.}}. והיינו, שכאשר האדם מהול, הוא יכול לראות על ידי הברית את הקב"ה, ממנו - מהברית - ממש.

דבר זה דומה למה שכתוב בבראשית רבה{{הערה|פרשה מח, ב.}} שאברהם אבינו אמר שבזכות הברית התגלתה אליו השכינה, ואילולי הברית,
שאברהם אבינו אמר: "אחר עורי נקפו זאת" - אחרי שמלתי את עצמי באו רבים להידבק בברית, "ומבשרי אחזה אלוה" - ואילולי שעשיתי זאת, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי{{הערה|משמעות המדרש היא כמו בזהר - שההתגלות האלקית הייתה מהברית.}}.

==בקבלה==
המשמעות הפשוטה של הפסוק היא כי מהחכמה העמוקה הטמונה בבריאת האדם ובכל פרט מפרטיו, האדם יכול לראות ולהבין את מציאות הקב"ה בבהירות גדולה כל כך הנקראת [[ראיה]], באופן שאין כל ספק וספק ספיקא.

בתורת הקבלה של ה[[אר"י]] הקדוש ((מקור?)) למדו מפסוק זה יסוד מרכזי בפנימיות התורה. כי מכיון שה[[אדם]] נקרא בשם זה על שם היותו דומה לעליון לעולמות העליונים ומלשון הפסוק "אדמה לעליון", דהיינו שהיות ובריאת כל העולמות היה בשביל ישראל שיעבדו את הקב"ה כמאמר חז"ל ישראל עלו במחשבה תחילה, על כן ברא הקב"ה את האדם הגשמי באופן שכל פרט ופרט מאיבריו נמשל לענינים רוחנים שעל האדם להפך מרכבה אליהם, כגון האיברים שבראש [[עינים]] [[אזנים]] [[חוטם]] [[פה]], שעל פי המבואר ב[[עץ חיים]] הם מרמזים לעניינים נעלים ב[[עולם העקודים]], ו[[עולם הנקודים]], ולאחר מכן בכל פרצוף ופרצוף שב[[סדר ההשתלשלות]]. כמו כן כל החושים שבאדם כגון [[ראיה]] [[שמיעה]] [[ריח]] ו[[טעם]] נמשלים לענינים עמוקים באלקות.

גם כל קומת האדם נמשלת לעניניים רוחנים, הראש ושלשת המוחין שבו הם [[חב"ד]], הידים והגוף שביניהם הם [[חג"ת]], והרגלים הם [[נה"י]].

גם בעובי מציאות איברי האדם שהוא [[עור]] [[בשר]] [[גידים]] ו[[עצמות (איברי האדם)|עצמות]] יש בכל דבר ודבר רמזים עמוקים מאוד.

יסוד זה הוא אשר מושתת עליו כל תורת הקבלה ואחריה כל תורת החסידות, ומשמשת בתמידות כמקור בהירות בהבנת העניינים העמוקים בחסידות, כי כל דבר גשמי הוא כעין [[משל]] ו[[מרכבה]] להשגת ענין רוחני, למרות שהרוחניות הוא ענין שכלי ולמעלה מהשכל ואינו כלל מענין הגשמיות.

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:האדם וגופו|*]]
[[קטגוריה:ספר איוב]]

נשיא הדור

2020-08-12T01:43:27Z

דניאל עמר: כל המקורות ל"עובדות" שנכתבו על "נשיא הדור" הוצאו מהקשרם עיין לקו"ש כ"ו עמ'7

::{{פירוש נוסף|נוכחי=נשיא הדור על פי תורת החסידות|אחר=נשיא באופן כללי|ראו=נשיא}}
::{{מפנה|רבי|תנא שחיבר את ה[[משניות]]|רבי יהודה הנשיא}}
'''נשיא הדור''', הנקרא גם '''ראש בני ישראל''' (ב[[ראשי תיבות]]: '''רב"י'''), הינו [[צדיק]] יחיד מסוגו{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק כ"ו עמוד 334 ושם נסמןל[[מסכת סנהדרין]] ח, א.}} הנמצא בכל דור, אשר דרכו נמשכת החיות לאנשי הדור והוא משמש כ[[ממוצע המחבר]] בין [[ישראל]] ל[[הקדוש ברוך הוא]].

קיומו של נשיא הדור המקשר את כל ישראל עם ה', נתגלה בעיקר על ידי תורת החסידות. כאשר מקורות שונים לעניין נמצאים כבר בדברי רז"ל.

סיבת גילוי הדבר דווקא על ידי החסידות, טמון בחלק מעצם שיטתה. שה'רבי' - הראש והחסיד צריכים להיות יחד. לעומת דורות קודמים בהם קשר זה יכל להיות בהעלם.{{הערה|[[היום יום]] כ"ב אייר: "פעם, הרבי - הר"מ והגאון - היו לבד והתלמידים היו לבד. [[דרך החסידות]] אותה ייסד הרבי, הוא התועלת האלוקית הגדולה, שהרבי אינו בודד וחסידים אינם בודדים.}}

==הגדרה==
כללות [[נשמה|נשמות]] עם ישראל מהווים יחד "קומה אחת שלימה"{{הערה|[[לקוטי תורה]] פרשת ניצבים.}}, ונמשלים לגוף אחד - כאשר רוב כל נשמה קשורה באבר פרטי בגוף הכללי, אך יש יהודים שנחשבים לראש. וכשם שבאברי האדם הראש הוא אבר כללי, שדרכו נמשכת החיות לאברים, כך צדיקי הדורות (המכונים "ראשי אלפי ישראל") הם נשמות כלליות, ודרכם נמשכת החיות לכל אנשי הדור{{הערה|ספר ה[[תניא - פרק ב']].}}. בנשיא הדור ישנו ענין נוסף, אשר מלבד היותו מראשי אלפי ישראל הוא נמשל גם ל"[[לב]] כל בני ישראל"{{הערה|ראה [[רמב"ם]] הלכות מלכים פ"ד.}}. החידוש בכך (שהוא נמשל גם ללב), הוא השוני בין הלב ל[[מוח]]: המוח מעביר לכל אבר חיות כפי תכונותיו; והלב שמזרים את הדם לכל האיברים, עושה זאת ללא חילוק ביניהם, וכך הנשיא משפיע (לא רק את החיות הפרטית, אלא) גם את החיות הכללית.

"עצם החיות" של יהודי באה מהתקשרותו הפנימית לה', שנפעלת על יד הרובד הפנימי שבנפשו, המכונה ה"[[יחידה שבנפש]]". כשם שלכל יהודי יש "יחידה פרטית", כך לכללות העם יש "יחידה כללית", אשר היא נשמתו של נשיא הדור{{הערה|1=ראה [[אדמו"ר האמצעי]], [[שערי תשובה]], [http://chabadlibrary.org/books/adhaam/tshu/5/56c/56c.htm ד"ה "פדה בשלום" פרק י"ב.]}}, וכיוון שכך מאירה אצל הנשיא עצם החיות של כל בני ישראל, ללא חלוקה לפרטי ה"אברים" - כל יהודי בפני עצמו{{הערה|לקו"ש חל"א שיחה א' לפרשת בשלח. וראה שם יתירה מזו, שאצל נשיא הדור נרגש גם "שרש נפשם (של נשמות בני ישראל) בה' אחד", שהוא למעלה מלהיות אפילו מקור להתחלקות. וראה גם שיחת שיחת ש"פ שמיני תשי"ב. שיחת ב' ניסן תשמ"ח. ועוד.}}.

נשיא{{הערה|נשיא, ראשי תיבות: '''נ'''יצוצו '''ש'''ל '''י'''עקב '''א'''בינו, שיעקב "נשמתו כלולה מכל ה[[נשמה|נשמות]] שבישראל" (מופיע בספר קהלת יעקב מערכת "רבי").}} הדור הראשון היה [[משה רבינו]], עליו כותב [[רש"י]]{{הערה|בפירושו על התורה {{קח|פרשת|חוקת}} כא, כא.}}: {{ציטוטון|משה הוא ישראל וישראל הם משה, לומר לך שנשיא הדור הוא ככל הדור, כי הנשיא הוא הכל}}. המדרש קובע כי {{ציטוטון|אין דור שאין בו כמשה}}{{הערה|בראשית רבה פרשה נו, ז.}}. כך גם נכתב ב[[תיקוני זוהר]]{{הערה|תיקון סט (קיד, א).}}: {{ציטוטון|אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא}}, כלומר - בכל דור יש את נשמתו של משה, המתלבשת בגופו של הנשיא של אותו הדור.

במשך הדורות, היו זמנים בהם הקשר בין הנשיא לעם היה קשר גלוי, והיו זמנים שקשר זה היה בהעלם. מאז שהחל רבי [[ישראל בעל שם טוב]] לשמש כנשיא הדור, ובפרט עם התגלותה של [[תורת החסידות]] ע"י [[נשיאי חב"ד]], חזר הנשיא להיות גלוי{{הערה|[[היום יום]] כ"ב אייר: "פעם, הרבי - הר"מ והגאון - היו לבד והתלמידים היו לבד. [[דרך החסידות]] אותה ייסד הרבי, הוא התועלת האלוקית הגדולה, שהרבי אינו בודד וחסידים אינם בודדים.}}. הרבי קישר את התהליך הזה בכך שהעולם מתקרב ל[[גאולה]]{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ט"ו עמ' 283}}.

==עניינו המרכזי==
עניינו ומעלתו המרכזית של הנשיא הוא זה שמקשר את ה[[יהודי]] עם [[אין סוף]]. ישנם נשיאים שקישרו רק את ה[[רוחניות]] של היהודים, או רק בתורת ה[[נגלה]] וישנם שקישרו רק בתורת ה[[נסתר]].המיוחד שב[[נשיאי חב"ד]] דווקא הוא שדאגו והשפיעו כבכל, [[גשמיות]] ו[[רוחניות]], ב[[נגלה]] וב[[נסתר]].{{הערה|מכתב ג' תמוז ה'תש"י}}

מתוקף תפקידו של נשיא הדור, הוא דואג לכל אנשי הדור, איש איש לפי צרכיו ודרגתו. מסיבה זו הוא מכונה "ראש" (כפי שהוזכר לעיל) - '''ר'''אש '''ב'''ני '''י'''שראל - שכן בדומה לראש המחיה את כל אברי הגוף, מהמח והלב עד לציפורניים והשערות, כך נשיא הדור, דואג לצרכיהם של כל אנשי הדור, ללימוד ה[[קבלה]] ו[[פנימיות התורה]], ללימוד [[תורת הנגלה]], לעניינים הקשורים ברגש, ואפילו ל"פושעים ומורדים בתלמידי חכמים"{{הערה|תניא פרק ב'. וראה [[התוועדות]] י"א שבט תשכ"ד ([[תורת מנחם]] חלק לט עמ' 38).}}.
==כינוים נוספים==
===ממוצע המחבר===
ה[[גוף]] הגשמי וה[[נפש הבהמית]] שבכל יהודי מעלימים על הנשמה האלוקית שבו, ובכדי להתקשר לקב"ה זקוק היהודי ל"ממוצע המחבר", שהוא נשיא הדור. וכך אומר הרבי{{הערה|[[אגרות קודש]] חלק ג' אגרת תרל"ה}}: {{ציטוטון|נשיא בכלל, נקרא ראש אלפי ישראל, הוא בחינת ראש ומוח לגביהם, וממנו היא יניקה וחיות שלהם. ועל ידי הדביקה בו קשורים ומיוחדים הם בשורשם למעלה מעלה}}.

וכפי שנאמר על משה רבינו "אנכי עומד בין ה' וביניכם"{{הערה|דברים ה, ה}}, ועוד נאמר בו "משה איש האלוקים"{{הערה|דברים לג, א. תהלים צ, א.}}, ומבארים חז"ל{{הערה|מדרש תהלים (באבער) עה"פ. דב"ר פי"א}}: מחציו ולמטה - "איש", מחציו ולמעלה -"האלוקים". כלומר, מצד אחד הוא אדם [[גשמי]], אך מצד שני נשמתו מאירה בגלוי, עקב ביטולו המוחלט לקדוש ברוך הוא, וכתוצאה מכך גופו הגשמי אינו מעלים עליה כלל{{הערה|ראה בהרחבה בשיחת [[י"א ניסן]] [[תשנ"א]] (תורת מנחם תנש"א חלק שלישי עמ' 29).}}. כך אצל נשיא הדור - שהוא ממלא המקום של משה בכל דור (כפי שהורחב לעיל), קיים חיבור של האור האלוקי (שהוא למעלה מהעולם) עם גשמיות העולם, בתכלית השלימות (כפי שיהיה [[לעתיד לבוא]] בעולם כולו), ולכן על ידי החיבור אליו יכול יהודי להתחבר לה' בשלימות.

===רעיא מהימנא===
"'''רעיא מהימנא'''" (בעברית: הרועה הנאמן) הוא כינויו של משה רבינו, על שם היותו רועה נאמן לבני ישראל. סיבה נוספת לכינוי זה, הוא היותו רועה של ה"[[אמונה]]" של בני ישראל.

כלומר: לכל יהודי יש אמונה בה'{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[יהודי]].}}, אבל לא תמיד האמונה מאירה בגלוי אצלו. לפיכך יתכן יהודי שיגנוב, ולפני ביצוע הגניבה יתפלל לה' שיעזור לו, למרות שהוא יודע שזה נגד רצון ה'! כי כאשר האמונה איננה מאירה בגלוי, היא לא מחייבת את מעשי האדם.

תפקידו של משה רבינו הוא - להחדיר את האמונה של היהודי בפנימיות, באופן שתחייב את מעשיו (ובלשון החסידות: תשפיע על "כוחותיו הגלויים").

משה עושה זאת ע"י שהוא מגלה את הקשר העצמי של היהודי עם הקב"ה, שמכיוון ש[[עצם הנשמה]] שלו קשור לקב"ה, גם הוא (כפי שנשמתו מלובשת בגוף) קשור אליו, וזוהי עצם המציאות שלו. גילוי זה מביא לכך שכאשר ילמד או יחשוב אודות הקב"ה, ההדברים לא ישארו אצלו באופן "מקיף" ובלתי מחייב, אלא יחדרו לפנימיות. וכמו אדם שילמד על דבר שהוא מוחשי מבחינתו, שאז הוא מתחבר אל הדבר. אך אם ילמד אודות דבר שאין לו שייכות איתו, הוא ישאר מופשט וללא תוצאות){{הערה|[[מאמר ואתה תצווה]] תשמ"א.}}.

==בתורת הרבי==
על אף שבתורת החסידות לא נכתבו ביאורים רבים על ענינו של נשיא הדור, בתורת הרבי קיבל הענין עומק ורוחב נפלא. רוב הפרטים שבערך זה, שאובים מתורתו של הרבי.

בדרך כלל התבטא הרבי כי נשיא דורנו הוא חמיו, [[אדמו"ר הריי"צ]], אך בפועל התנהג לעיני כל כממשיכו, כרבי. היו גם פעמים נדירות בהם התבטא מפורשות על עצמו כנשיא הדור{{הערה|ראה לדוגמא שיחת ש"פ חיי שרה תשנ"ב. ועוד.}}.

==נשיא שבדור הוא המשיח שבדור==
{{ערך מורחב|משיח שבכל דור}}
הרבי מגלה כי נשיא הדור הוא גם ה[[משיח שבדור]], וזאת כיוון שהנשיא כולל את [[נשמה|נשמות]] ישראל ו[[ניצוץ משיח]] שבכל אחת מהם ([[יחידה]] הפרטית), וממילא מובן שהרי הוא המשיח הכללי שבדור, יחידה הכללית, והוא העתיד לגאול את ישראל{{הערה|[[ספר השיחות]] [[תשנ"ב]] חלק ב' עמ' 470}}.

על יסוד זה, האמינו חסידים בכל הדורות כי הרבי, נשיא הדור, הוא המשיח. בשנים האחרונות הוזכרה נקודה זו על ידי הרבי עצמו פעמים רבות{{הערה|1=דוגמאות: [http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=343&cPartLetter=b&nBookId=109&refrashBookNav=Y תורת מנחם תשמ"ו חלק א עמ' 343], [http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=350&cPartLetter=b&nBookId=109&refrashBookNav=Y תורת מנחם תשמ"ו חלק א עמ' 350], [http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=360&cPartLetter=B&nBookId=105&refrashBookNav=Y לקוטי שיחות חלק כט עמ' 360], [http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=211&cPartLetter=B&nBookId=111&refrashBookNav=Y תורת מנחם תנש"א חלק ד עמ' 159],
[http://www.otzar770.com/library/display_page.asp?nPageNumber=420&cPartLetter=B&nBookId=45&refrashBookNav=Y תורת מנחם תשנ"ב חלק א עמוד 420].}}: {{ציטוט| תוכן=נשיא הדור הוא - "משיח", החל מהפירוש הפשוט ד"משיח" ("משיח ה'") - מלשון משוח, שנמשח ונבחר להיות נשיא ורועה ישראל; ולא תהי' שום תרעומת ("איך וועל ניט האבן קיין פאריבל") אם יפרשו "משיח" כפשוטו, משיח צדקנו, מכיון שכן הוא האמת - שנשיא הדור הוא משיח שבדור.|מקור= [[שמחת תורה]] תשמ"ו, [[התוועדויות]] חלק א עמ' 3342|מרכאות=כן}}

==נשיא הדור בגוף גשמי==
כאמור תפקידו של נשיא הדור הוא לשמש כ"ממוצע המחבר" בין בני ישראל לה'. לצורך זאת עליו לכלול את שני הקצוות: הן "אלוקים" - התאחדות מוחלטת עם האלוקות שלמעלה מהעולם, והן "איש" - אדם גשמי בשר ודם בעולם הזה{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14947&st=&pgnum=22&hilite= לקוטי שיחות חלק כ"ד ע' 6]. [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14949&st=&pgnum=18&hilite= חלק כ"ו ע' 7]. נדפס בתרגום ל[[עברית]] בתוך '[[לקוטי מקורות]]', ע' 63 וע' 65.}}; ומיד עם הסתלקותו של נשיא עובר התפקיד לנשיא הבא{{הערה|אין זה סותר לכך שגם צדיק שמסתלק ממשיך לחיות על ידי השפעתו הרוחנית, כמבואר באריכות במקורות (ראה למשל [[אגרת הקודש - פרק כ"ז|אגרת הקודש, סימן כ"ז]]); אך השפעה זו הינה בנוסף להשפעתו של נשיא הדור הנמצא בעולם הגשמי. ואדרבה, דרך הנשיא הנוכחי מתאפשרת נצחיות חייהם הרוחניים של משה רבנו (ראה גם לקוטי שיחות חלק כ"ו שם).}}.

==ראו גם==
*[[ראש הדור]]
*[[התקשרות|התקשרות לרבי]]
*[[שבעה רועים]]
*[[אדמו"ר]]

==קישורים חיצוניים==
*[http://www.chabad.info/images/notimage/79637_he_1.pdf '''נשיא זה מלך'''] {{PDF}} - לקט שיחות ומכתבים מהרבי אודות ענינו של נשיא ישראל, בהוצאת [[את"ה העולמי]].
*[http://www.chabad.info/images/notimage/59559_he_1.pdf '''ראש בני ישראל'''] {{PDF}} - לקט מאמרים מהרב [[חיים אשכנזי]] בנושא "רבי".

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מושגי יסוד]]
[[קטגוריה:רבי וחסיד]]

דובער שניאורסון (אח אדמו"ר שליט"א)

2020-08-12T01:38:07Z

דניאל עמר:

[[קובץ:קברו של ר' דובער חדש.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מצבת ר' דובער שניאורסון החדשה ([[תשס"ח]])]]

ר' '''דובער (בערל) שניאורסאהן''' היה בנם השני של רבי [[לוי יצחק שניאורסאהן|לוי יצחק]] ומרת [[חנה שניאורסון|חנה]] [[שניאורסאהן]] ואחיו של [[הרבי שליט"א מלך המשיח]]. נולד ביום [[ג' בכסלו]] [[תרס"ה]] ב[[ניקולייב]] ונרצח על ידי הנאצים בין השנים [[תש"א]] - [[תש"ב]]{{הערה|יש דעות ועדויות שונות בנושא, ראה בהרחבה בפסקה [[#תאריך הירצחו|תאריך הירצחו]]}}.

==תולדות חיים==
בשנת [[תרס"ט]], העתיק את מושבו, ביחד עם משפחתו לעיר [[יקטרינוסלב]] ([[דנייפרופטרובסק]]).

היה בעל כשרון נפלא{{הערת שוליים|בקובץ 'הערות התמימים ואנ"ש' מוריסטאון גליון תרל ע' 19 כתב הר"א שי' קפלן: "שמעתי פעם שבבחרותו (בילדותו) היה אצל אדמו"ר הרש"ב, משך זמן, וחיבבו אדמו"ר הרש"ב וקירבו מאוד. ויש לברר אמיתות שמועה זו".}}.

במשך שנים רבות סבל ממחלה כרונית והיו תקופות שהיה מאושפז ב[[בית רפואה]]. בקיץ [[תרפ"ב]] נסע אחיו הרבי לביקור מיוחד ב[[חרקוב]] על מנת לשוחח עם רופאים בקשר למצבו הרפואי (באותה הזדמנות גם ביקר ב[[תומכי תמימים חרקוב]]{{הערה|[[היום יום]] מהדורת [[תשנ"ג]].}}).

בשלהי שנת [[תש"א]] שהה בבית רפואה שב[[עיירה]] איגרען ליד העיר דנייפרופרובסק. באותה תקופה כבש הצבא הנאצי את העיר והוציא להורג את כל החולים המאושפזים בבית הרפואה. במיוחד התעללו בחולים היהודיים, שעונו קשות בטרם הוצאו להורג באכזריות. הנרצחים נקברו בקבר אחים בחצר [[בית רפואה|בית הרפואה]] בתוך בור ענק. ר' דובער נרצח אף הוא, בהיותו בן 38 בלבד{{הערת שוליים|ליותר פרטים ראה [[ערי ילדות]]}}.

בשנת [[תשנ"ג]] מצאו את קבר האחים, וכעבור שנה לערך הוקמה מצבה על קבר האחים. בשנת [[תשס"ח]] הוקמה מצבה חדשה על קברו, והתקיים טקס הקמת המצבה, בהשתתפות רבה של העיר השליח הרב [[שמואל קמינצקי]] וראשי הקהילה היהודית. במהלך האירוע, נשאו המשתתפים את תפילת "א-ל מלא רחמים", והדליקו נרות לזכרו.

==התייחסויות מהרבי==
להורים שהסתפקו האם לקראו לבנם דובער ע"ש אחיו של הרבי{{הערת שוליים|מפני שלא הייתה ידיעה ברורה מה שמו המלא של אחיו השני של הרבי (ואולי היה לו שם נוסף), וכן לא ראו אף אחד נוהג כך.}}, ענה הרבי {{ציטוטון|'''דובער שליט"א אזכיר עה"צ'''}}{{הערת שוליים|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=2045 ההורים ביקשו לקרוא ע"ש האח, הרבי הגיב בכתי"ק]}}.

הרבי כתב (תרגום מאנגלית): "גם אני איבדתי בשואה בני משפחה קרובים ויקרים לי מאוד - [[רחל ינובסקי|סבתא]]. אח. בני דודים. ואחרים".

==תאריך הירצחו==
[[קובץ:קברו של ר' דובער.jpg|שמאל|ממוזער|250px|המצבה הישנה שהוקמה בשנת תשנ"ז
בשיחת כ"ד [[תשרי]] [[תש"נ]] נשא הרבי שיחה ובה ביאור על ה[[משניות]] שאומרים ביום היארצייט, וכשהכניסו המניחים את השיחה להגהה שאלו בפתק של מי היארצייט, והרבי הואיל לענות שזהו יארצייט סבתו (אם אמו) הרבנית [[רחל ינובסקי]], ולא הזכיר שזהו עבור אחיו{{הערת שוליים|[[ספר השיחות]] תש"נ עמ' 63. צילום כתב יד קדשו נדפס בתולדות לוי יצחק חלק א' עמ' 67.}}.

ולכן (ומפני עוד סיבות, ראה בהערה) - ככל הנראה - היה בכך "משנה ראשונה" בכ"ד תשרי, אך לאחר מכן נקבע התאריך ל[[כ"ה אלול]]{{הערת שוליים|ראה בארוכה מה שכתב בזה ר' [[שמואל קראוס]] ב[[שבועון בית משיח]] גליון 303 עמ' 62 ואילך.}}.

בנוגע לשנת הרצח - העיר [[דנייפרופטרובסק]] נכבשה על ידי הגרמנים בראש [[חודש מנחם אב]] [[תש"א]], וישנם עדויות סותרות מתי היה הרצח ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] {{הערה|ראה בבית משיח שם.}} אם כבר בשלהי שנת תש"א או בחורף תש"ב, אך בהתחשב בכך שבכל המקומות הנאצים היו רוצחים תחילה ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] ורק אחר כך בשאר העיר, נראה יותר לקבל את העדות המספרת על שלהי תש"א (מה גם שהתאריך נקבע לכ"ה אלול){{הערת שוליים|1=ר' [[יוסף יצחק קמינצקי]] שחקר את הנושא סיפר כי בידיו עדות על טבח שנערך ב[[בית רפואה|בית הרפואה]] במהלך חורף תש"ב - [http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=39203 מצבה חדשה הוקמה על קבר אחיו של הרבי].}}.

במאגר המרכזי של שמות קרבנות [[השואה]] של 'יד ושם' נרשם שר' דובער נרצח ב-25/06/1941, היינו ל' בסיון תש"א{{הערת שוליים|1=[http://db.yadvashem.org/names/nameDetails.html?itemId=9583061&language=iw&height=500&width=700&inlineId=search_form ר' דובער ברשימת המאגר המרכזי של שמות קרבנות [[השואה]] של 'יד ושם']}}

==משפחתו==
* '''אביו''': הרב [[לוי יצחק שניאורסון]].
* '''אמו''': הרבנית [[חנה שניאורסון (אם אדמו"ר שליט"א)|חנה שניאורסון]].
* '''אחיו''': [[הרבי]].
* '''אחיו''': ר' [[ישראל אריה לייב שניאורסון]].

==קישורים חיצוניים==
* דוד לובעצקי, קובץ [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=78723 תולדות הרב דובער שניאורסאהן], ד' כסלו התשע"ד (07.11.2013)
*[http://www.old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=39148 מצבה חדשה הוקמה על קבר אחיו של הרבי - גלריה מטקס הקמת המצבה בתשס"ח] - {{אינפו}}

{{הערות שוליים}}

{{בית רבי/אדמו"ר שליט"א}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:חסידים שנספו בשואה|שניאורסון דובער]]
[[קטגוריה:משפחת שניאורסון]]

משה אריה לייב גינזבורג

2020-08-12T01:33:33Z

דניאל עמר:

[[תמונה:משה לייב גינזבורג.JPG|left|thumb|250px|הרב משה אריה לייב גינזבורג]]
'''משה אריה לייב גינזבורג''' היה נשוי עם מרת '''דבורה לאה''' בתם הגדולה של [[אדמו"ר המהר"ש]] ורעייתו [[רבקה שניאורסון (אשת אדמו"ר המהר"ש)|רבקה]].

הרב משה גינזבורג היה בנו של הגביר הרב [[אברהם זלמן גינזבורג]] מ[[ויטבסק]] והוא [[נישואין|נשא]] את בתו הבכורה של אדמו"ר המהר"ש, ב[[יום שישי]], [[ח' בסיוון]] בשנת [[תרל"ב]]. על ההזמנות לחתונה היה ה[[אדמו"ר המהר"ש]] חתום בעצמו והוא שלחם לחסידיו הגדולים ולקצת מידידיו{{הערה|אחת ההזמנות נמצאה ונדפסה בספר [[אגרות קודש (אדמו"ר המהר"ש)|אגרות קודש]] של [[אדמו"ר המהר"ש]], אגרת י'.}}. החתונה התקיימה ב[[ליובאוויטש]] ובעת החתונה וסעודות ה[[שבע ברכות]] אמר [[אדמו"ר המהר"ש]] שישה [[מאמר]]י [[חסידות]]{{הערה|ששת המאמרים שנאמרו הם: [[מאמר]] [[ד"ה]] "[[האבות]] קיימו התורה", "[[נישואין|נשא]] את ראש", "שוש תשיש", "מהרה ישמע", "שורש עניין הקול" ו"קול מצהלות". נדפסו בספר "[[תורת שמואל - דרושי חתונה]]"}}.

לאחר נישואיהם התיישבו בעיר [[ויטבסק]] ושם התגוררו כל חייהם.

[[אדמו"ר המהר"ש]] התבטא פעם על בתו ואמר: "דבורה לאה, יש לך ראש טוב". [[הרבי]] סיפר באחת [[התוועדות|ההתוועדויות]] ששמע על גבורתה של הרבנית דבורה לאה, שכאשר נודע לה על [[הסתלקות]] אביה, הסתובבה כשפניה לקיר וכך עמדה שלש יממות. היא לא ידעה מכל הנעשה סביבה ולא שמעה דבר.

ביום [[ט"ו בתשרי]] שנת [[תרצ"ה]], נפטר הרב משה אריה והובא למנוחות למחרת, ביום [[ט"ז בתשרי]] בעיר [[מלחובקה]].

{{הערות שוליים}}
{{בית רבי/אדמו"ר המהר"ש}}
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר המהר"ש]]
[[קטגוריה:בנות בית רבי|גינזבורג]]
[[קטגוריה:משפחת אדמו"ר הרש"ב]]
[[קטגוריה:משפחת גינזבורג]]

יצחק זלמן פוזנר

2020-08-12T01:31:26Z

דניאל עמר: /* לקריאה נוספת */

[[קובץ:זלמן פוזנר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הרב יצחק זלמן פוזנר שליח הרבי למדינת טנסי]]
'''הרב יצחק זלמן פוזנר''' ([[תרפ"ז]]-[[תשע"ד]]) היה השליח לנאשוויל, טנסי, משלוחי [[הרבי הריי"צ]] ו[[הרבי]] ומרצה מפורסם ב[[תורת החסידות]].

==תולדות חיים==
הרב יצחק זלמן פוזנר נולד לר' [[שלום פויזנר|שלום]] ומרת חיה (לבית צייטלין) ב[[י"ב כסלו]] [[תרפ"ז]] ונקרא על שמו של סביו, ר' יצחק זלמן פויזנר.

היה התלמיד הראשון בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] ב-[[770]] שהוקמה ב[[ארצות הברית]] בשנת [[ת"ש]], עם בואו של [[אדמו"ר הריי"צ]] לחופי ארה"ב. ככזה, זכה לקירובים גדולים מ[[אדמו"ר הריי"צ]], ופעל רבות ב[[הפצת המעיינות]] בקרב תלמידי הישיבות בארצות הברית.

ב[[ו' כסלו]] [[תש"ט]] [[נישואין|נשא]] את מרת ריסיא, בתו של ר' [[שלמה אהרן קזרנובסקי]]. שבועיים לאחר החתונה, שנערכה בהשתתפות [[הרבי]], יצאו הזוג פויזנר לשליחות בנאשוויל, טנסי. שם כיהן הרב פויזנר כרב הקהילה 'שארית ישראל' וניהל, יחד עם זוגתו, את מוסדות החינוך 'עקיבא', שזכו להצלחה גדולה.

במקביל לשליחותו בטנסי הפך הרב פויזנר למרצה מבוקש ל[[תורת החסידות]]. הייתה לו שפה רהוטה והיכרות קרובה עם הלך ה[[מחשבה]] האמריקני, ואלו זיכו אותו בפופולאריות גדולה, והוא היה למרצה מבוקש במאות סמינריונים והרצאות, תוך שהוא סוחף אחריו מאות צעירים יהודיים. מהרצאותיו יצאו לאור ספרים רבים, שאחד מהם אף תורגם לעברית. כמו כן, היה הרב פויזנר שותף בתרגומם של ספרי חסידות רבים, ובראשם [[ספר התניא]], ל[[אנגלית]].

בעשורים האחרונים לחייו כיהן כחבר ב[[ועד רבני ליובאוויטש]] בארצות הברית.

נפטר ב[[כ"ג בניסן]] [[תשע"ד]] ונטמן ב[[בית העלמין]] על שם מונטיפיורי בקווינס, ניו יורק.

==ספריו==
*'''לחשוב כיהודי''' - השקפה יהודית על העולם בזמננו, הוצאת [[רשת אהלי יוסף יצחק ארץ הקודש]] [[כפר חב"ד]] [[תשמ"ג]] (תרגום מהוצאה ראשונה באנגלית, טנסי תשל"ט).
*תרגום ל[[אנגלית]] של [[קובץ מכתבים לתהילים]]
*תרגום ל[[אנגלית]] של [[קונטרס לימוד החסידות]]
*תרגום ל[[אנגלית]] של [[קונטרס תורת החסידות]]
*תרגום ל[[אנגלית]] של [[אגרת התשובה]] ו[[קונטרס אחרון]] של [[ספר התניא]].

==משפחתו==
*אחיו, הרב [[זושא פוזנר]], [[משפיע]] ב[[ארץ הקודש]]. מלפנים בישיבת [[תומכי תמימים לוד]].
*אחיו, הרב [[יהודה לייב פוזנר]] - [[קראון הייטס]]
*גיסו, הרב [[יחזקאל דערן]]
*גיסו, הרב [[גרשון מענדל גרליק]] - [[מילאנו]], [[איטליה]]
*גיסו, הרב [[אברהם יצחק ששונקין]] - חבל התענך, [[ארץ הקודש]].

;ילדיו
* השליחה מרת שפרה דערען, קונטיקט
* השליח ר' מנחם מענדל פוזנר, אטלנטה
* השליחה מרת שוסי דננביים, קליפורניה
* השליחה מרת מימי ליברוב, ברזיל

==לקריאה נוספת==
*[[שניאור זלמן ברגר]], '''[http://www.scribd.com/doc/221575493/924 על משמרת השליחות]''', [[שבועון בית משיח]] גליון 924 עמוד 38

{{מיון רגיל:פוזנר, זלמן יצחק}}
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר הריי"צ‏]]
[[קטגוריה:חסידים מתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:שלוחים שנפטרו]]
[[קטגוריה:שלוחים בארצות הברית]]
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים המרכזית 770]]
[[קטגוריה:קהילות חב"ד בארצות הברית: אישים]]
[[קטגוריה:סופרים חב"דיים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין מונטיפיורי]]
[[קטגוריה:שלוחים שנשלחו על ידי אדמו"ר הריי"צ]]
[[קטגוריה:משפחת קזרנובסקי]]