חב"דפדיה - תרומות המשתמש [he]

הדלקת נרות חנוכה

2025-12-16T12:05:04Z

אור פני משה:

[[קובץ:חנוכה.jpg|ממוזער|הרבי ב[[פרזידנט 1304|ביתו ברחוב פרזידנט]], על רקע ה[[חנוכיה]] ([[תשמ"ט]])]]
[[קובץ:הדלקת נרות חנוכה.jpg|ממוזער|הרבי על יד ה[[חנוכיה]] ב-[[770]]]]
'''הדלקת נרות חנוכה''' היא [[מצווה מדרבנן]] והמצוה העיקרית של [[חג החנוכה]], להדליק נר בכל לילה משמונת לילות החנוכה, לאחר [[שקיעת החמה]]{{הערה|ב[[ערב שבת]] מדליקים קודם שקיעת החמה.}}; מקום ההדלקה הוא בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כפתח הבית או חלון הנראה אל רשות הרבים, כיוון שמטרת המצווה היא פרסום הנס.

בדורות מאוחרים החלו להדליק בתוך הבית מפני הסכנה, וכן נוהגים כיום רוב ה[[חסידים]], ביניהם [[חסידי חב"ד]].

ב[[תורת החסידות]]{{הערה|דבר מלכות ש"פ מקץ}} מוסבר, שעניינה של ההדלקה הוא להאיר את החושך, ולכן ההדלקה נעשית בשקיעה, בחוץ ונקבעה בזמן של צרות ו[[גלות]]; הכוח לזה הוא מפני ששורש המשכתם הוא מ[[פנימיות הכתר]], הנעלה ביותר, מעלה זו מרומזת בכך שמדליקים ב[[שמן]] ומדליקים שמונה נרות.

==מקור המצווה וטעמה==
{{להשלים}}
מצות הדלקת נרות חנוכה מוזכרת ב[[משנה]] פעם אחת בדרך אגב{{הערה|בבא קמא פרק ו' משנה ו'.}}, ודיניה מפורטים ב[[גמרא]] ב[[מסכת שבת]]:

{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן='''מצות חנוכה''': נר איש וביתו.

'''והמהדרין''': נר לכל אחד ואחד.

'''והמהדרין מן המהדרין''': [[בית שמאי]] אומרים: יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך. ו[[בית הלל]] אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.|מקור=שבת כא, ב.}}

==הלכות ומנהגי ההדלקה==
===החייבים בהדלקה===
* החל מאור לכ"ה בכסלו חלה חובה על כל אחד ואחת מישראל להדליק נרות חנוכה. אמנם מעיקר הדין מספיקה הדלקה של נר אחד בכל לילה לכל בני המשפחה. בעקבות דברי הגמרא שישנם "מהדרין מן המהדרין" נחלקו פרשני הגמרא והפוסקים כיצד יש לנהוג, ה[[רמ"א]] סובר - וכך נוהגים האשכנזים, כי כל אחד מבני הבית החייבים במצוות מדליק ומוסיף נר מידי לילה, כולל קטן שהגיע לגיל חינוך{{הערה|רמ"א סימן תרע"ה סעיף ג'. משנה ברורה סימן תרע"ז ס"ק י"ג.}}. בעדות המזרח נהגו על פי פסקו של ה[[שולחן ערוך]], שכל בני הבית יוצאים ידי חובה בהדלקת בעל הבית המוסיף והולך בנרות מידי לילה{{הערה|1=באופן נדיר, בדין זה פסק הרמ"א כדעת [[הרמב"ם]] - הספרדי, והשולחן ערוך פסק כדעת [[בעלי התוספות]] הצרפתיים. ראה [[דבר מלכות]] שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15971&st=&pgnum=174&hilite= בשולי הגליון להערה 113].}}.
*מוסיפים בכל לילה עוד נר, כך שביום השמיני מדליק כל אחד שמונה נרות.
*המנהג הוא כי בנות ונשים אינן מדליקות נרות חנוכה{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1405&pgnum=36 שו"ת בית אפרים סימן מ"ב].}}. ויש מבארים טעם הדבר כי אשתו כגופו דמיא{{הערה|1=ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=7767&st=&pgnum=428 אליה רבה סימן תרע"א סעיף קטן ג] (מציין שכן משמע ב[ ראב"ן]) והביאו המחצית השקל בסימן תרע"ה ס"ק ד.}} יש שכתבו כי רבות מהנשים אינן יודעות לברך ולכן תיקנו שיצאו בהדלקת הגברים{{הערה|1= [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8944&st=&pgnum=133 משמרת שלום סימן מח סעיף קטן ב].}}. הרבי כותב כי טעם זה הוא הטעם העיקרי, ובמקום אחר הוסיף כי בהיות שבהלכות ההדלקה של נרות חנוכה ישנם פרטים רבים לכן תצא האשה בהדלקת הגברים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15925&st=&pgnum=325 לקוטי שיחות חלק ל עמוד 312].}}. עם זאת כתבו כמה וכמה מהפוסקים שיש מקום להדלקת האשה ובנות הבית{{הערה|שו"ת בית אפרים שם, משמרת שלום שם, והביאו את דברי השלטי גבורים בשם הריא"ז (בפרק במה מדליקין במסכת שבת) "והמהדרין נר לכל אחד בין אנשים בין נשים".}} גם הרבי למרות שציין פעמים רבות את מנהג בית הרב כי הבנות אינן מדליקות{{הערה|לדוגמה: בספר השיחות תש"נ חלק א עמוד 194 הערה 84. וכן בספר השיחות תנש"א חלק א עמוד 165 הערה 110.}} ציין ונתן מקום להדלקת הבנות לפי המקום והזמן באופן שיוסיף בעניין החינוך{{הערה|שם=מח|1=יחידות כללית כ"ד כסלו תשמ"ח ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15970&st=&pgnum=88 התוועדויות תשמ"ח חלק ב עמוד 91], [http://chabad.info/video/rebbe/מתחברים-יום-יום/פרסומי-ניסא-גם-בחדרי-הילדים/ קטע וידאו מהשיחה]).}} יש לציין כי גם הרבי הרש"ב ציווה לרבנית שטערנע שרה כי בעת העדרותו מהבית תקפיד להלדיק את הנרות בעצמה גם במקרה ששומעת מאחרים{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19808&st=&pgnum=35 ספר השיחות תש"ו עמוד 21].}} אמנם את הברכה תשמע מאחרים{{הערה|ראה הערת הרבי (14) שם שמסתפק בדבר, אמנם בלקוטי שיחות חלק ל שם מפורש ששמעה מאחרים.}}
*נוהגים לחנך אף את הקטנים ביותר בהדלקה{{הערה|ראה בהתקשרות (מובא בקישורים חיצוניים)}}.
*במקומות שאין אנשים שידליקו נר חנוכה - ישתדלו לכל הפחות שאשה או ילדה תדליק נר חנוכה{{הערה|1=במקרה שראש הבית אינו נמצא או אורח שמתארח או בחורים ראו בספר [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46444&st=&pgnum=44 נטעי גבריאל]}}.

===זמן ההדלקה===
*זמן הדלקה הוא החל מתחילת שקיעת החמה ועד אור הבוקר ויש להקדים כמה שיותר (לכתחילה צריך להדליק כשבני הבית נעורים עדיין).
*כאשר לא מדליקים בזמן, יש להקדים את תפילת ערבית ורק לאחר מכן להדליק נרות חנוכה{{הערה|1=[file:///C:/Users/%D7%9E%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/Downloads/%D7%9E%D7%A2%D7%A0%D7%95%D7%AA%20%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%A9%20%D7%AA%D7%A9''%D7%A0.pdf מענות קודש תש"נ מענה צו].}}.
*משך הזמן שעל הנרות לדלוק חצי שעה לפחות, ומנהג חב"ד שידלקו 50 דקות{{הערה|ראה היום יום, [[כ"ה בכסלו]].}}.

===ההדלקה ומקומה===
*מהדרים להדליק ב[[שמן]] זית דווקא, אמנם כל דבר שדולק יפה וטוב כשר להדלקה, ויש אומרים שעדיף נר שעווה להדליק יותר משמן זית כי אורן חזק ויפה יותר{{הערה|דעת [[הראי"ה קוק]] אך הוא דעת יחיד בזה ראה [https://www.kipa.co.il/%D7%A9%D7%90%D7%9C-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A8%D7%91/%D7%A0%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94-%D7%9E%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%95%D7%94/ האם שמן זית עדיף או שעווה עדיף]}}.
*מוסיפים בכל לילה נר אחד הנקרא 'שמש' אשר איתו מדליקים את הנרות. נר זה מניחים כשהוא מובדל ומוגבה משאר הנרות. (ובשונה משאר הנרות הוא משעווה){{הערה|1=הרבי ביאר שמקומו של השמש המוגבה משאר הנרות מורה על כך שבעבודת השם יהודי הפועל להאיר אחרים, נעשה מואר ומוגבה יותר, [https://files.anash.org/uploads/2021/02/כמוצא-שלל-רב.pdf מכתב הרבי לרבנית הינדה מלכה לועמוד 138].}}.
*את הנרות יש להדליק בצורה ישרה (לא בעיגול וכיוצא בזה) וכן גובה השלהבת יהיה בגובה אחיד (ולא אחד למעלה והשני למטה).
*מקום ההדלקה הוא "על פתח ביתו מבחוץ"{{הערה|שבת כא, ב טור ושולחן ערוך סימן תרע"א סעיף ה.}}, היינו במקום הפונה לרשות הרבים, ולכמה שיטות דווקא בפתח הסמוך ביותר ל[[רשות הרבים]]{{הערה|1= ראה תוספות שבת כא עמוד ב' [http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=21b&format=pdf דיבור המתחיל "מצווה"].}} - על מנת לפרסם את הנס. ולכן, מעיקר הדין יש להדליק את הנרות בפתח הבית או בחלון הפונה לרשות הרבים. אמנם בשעת הסכנה מותר להדליק את הנרות בתוך הבית; ועל פי זה נפסק להלכה שבדורות המאוחרים שגרים בין הגויים מדליקים בתוך הבית. אמנם, יש הנוהגים כך לכתחילה גם כשאין גרים בין הגויים, כיוון שבטלה חובת ההדלקה בחוץ{{הערה|1= ראו באריכות במאמרו של הרב [[שלום בער וולפא]], [http://chabad.info/beis-medrash/ביאור-מנהגנו-במקום-ההדלקה-של-נרות-חנוכ/ ביאור מנהגנו במקום ההדלקה של נרות חנוכה] {{אינפו}}}} וכך נוהגים כיום רוב ה[[חסידים]] ובתוכם [[חסידי חב"ד]].
*כשמניחים את הנרות בפתח יש להניחם מצד שמאל של הפתח (ומה טוב בתוך עובי הפתח{{מקור}}) ולמטה מעשרה טפחים{{מקור}}.
*הרבי עודד שהילדים ידליקו בפתח חדרם האישי (כמובן בבטיחות){{הערה|ספר השיחות תשמ"ח חלק א עמוד 162.}}{{הערה|שם=מח}}.
*גובה השלהבת של המנורה צריך להיות למעלה משלוש טפחים ולמטה מעשרים אמה, אך המהודר ביותר פחות מעשר טפחים כדי להראות שלא עושה זאת לצורכו כמו דרך שאר נרות להדליק בגובה למעלה מי' טפחים, כי אם לצורך המצווה בלבד{{הערה|משנה ברורה על שולחן ערוך סימן תרע"א סעיף קטן כז.}}.
* יש ענין לשים בכוסיות השמן של החנוכיה למטה מים ועליהם את השמן ובטעם הדבר כתב כף החיים בסימן (סימן תרעא ס"ק לב) מה טוב להדליק בנרות הללו, כמו שנוהגין ברוב [[בית הכנסת|בתי כנסיות]], שנותנין בהם מים ושמן למעלה להורות על הנס שבו, תרמוז בזה כי "גבר ישראל" שנמשלו לשמן על האומות שהם מים הזדונים. "יפה ללב" חלק ב אות ב, עד כאן לשון קודשו.

===בבית הכנסת===
*מדליקים נרות חנוכה בברכה בבית הכנסת. והמנהג (חב"ד) להדליקו אחרי תפילת [[מנחה]] לפני "[[עלינו לשבח]]" (וב[[מוצאי שבת]] אחרי תפילת [[מעריב]], לפני [[הבדלה]]).
*המדליק בבית הכנסת לא יצא חובה ועליו להדליק שוב בביתו{{מקור}}.
*כדי להוסיף בהתעוררות של נרות חנוכה - אמר [[הרבי]] שכדאי שתהיה מנורה דלוקה ב[[בית הכנסת]], במשך כל שעות היממה, אם אין חשש כלל שישחקו התינוקות{{הערה|שיחת שבת חנוכה תש"נ. ספר השיחות חלק א' עמוד 193 הערה 81.}}.

==ברכות ההדלקה==
[[קובץ:הדלקת נרות חנוכה סידור.jpg|ממוזער|נוסח הדלקת נרות חנוכה ב[[סידור תהלת ה']]]]
לפני הדלקת הנרות מברכים שתי ברכות. הברכה הראשונה:{{ציטוטון|ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וצוונו להדליק נר חנוכה}}. הברכה השניה: {{ציטוטון|ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה}}.

בהדלקה הראשונה מוסיפים ברכה שלישית: {{ציטוטון|ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה}}.

===הברכות בתורת החסידות===
בברכות הדלקת הנרות, מתבטאת מעלתה המיוחדת של מצות נר חנוכה וההמשכה האלוקית הנמשכת על ידה (כדלהלן{{הערה|בפסקא [[#דרגת ההמשכה]].}}):
*'''להדליק נר חנוכה''': המילה "להדליק" (עם הכולל) היא [[גימטריא]] של שלושת השמות (ה[[מילויים]]) [[ע"ב]], [[ס"ג]], [[מ"ה]]. בכך נרמז שהמשכת [[שם הוי"ה]] שבהדלקת הנרות היא המשכה משם [[הוי"ה]] כפי שהוא במילוי האות [[יו"ד]] (שם[[ ע"ב]]), שהוא השם המתלבש ב[[ספירת החכמה]]. ולכן, אומר האריז"ל{{הערה|פרי עץ חיים שער החנוכה}} שבעת הברכה "להדליק נר חנוכה" יש לכוון על המשכת השמות ע"ב ס"ג מ"ה - שכולם נמשכים בשם [[ב"ן]], היא [[ספירת המלכות]], המקבלת מכולם.

:ענין זה מראה על מעלתה הגבוהה של ההמשכה שעל ידי נרות חנוכה; שכן בשלושת הרגלים מאירה ההמשכה אך ורק מ[[ספירת החסד]] ומטה, ואילו על ידי נרות חנוכה מאירה ההמשכה מספירת החכמה ולמעלה ממנה{{הערה|שם=דרמ"צ|דרך מצוותיך מצוות נר חנוכה.}}.
*'''שעשה ניסים לאבותינו''': ההמשכה ממקור החכמה עד מלכות עוברת באמצעות ה[[מידות]] - [[ז"א דאצילות]], על כל פנים בדרך [[מעביר]]; כיוון שכל המשכה צריכה להיות על ידי המידות. אמנם, כדי שיוכלו המידות להשפיע הארה עליונה כזו, עליהן להתרומם ממקומן אל ה[[כתר]], ושם מקבלות השפעה מהמידות שבכתר, ועל ידה בכוחן להאיר.

:וזו משמעות הברכה: "'''שעשה נסים'''" - [[נס]], פירושו הגבהה, היינו שהגביה "'''לאבותינו'''" - את המידות, שנקראים אבותינו{{הערה|כיוון ששלושת האבות, [[אברהם]] [[יצחק]] ו[[יעקב]], מקבילים לשלושת המידות העיקריות: [[חסד]] [[גבורה]] [[תפארת]].}}; "'''בימים ההם'''" - אל המידות שבכתר, שמקראים "ימים ההם" ו"ימי קדם"{{הערה|"ימים" - כיוון שששת המידות מקבילות לששת הימים שבהם ברא הקב"ה את העולם; וימי "'''קדם'''" על שם היותם נעלות ומרוממות מהמידות שבאצילות.}}, "'''בזמן הזה'''" - ומהמידות שבכתר נמשכת ההארה לספירת המלכות, שהיא שורש ומקור ה[[זמן]]{{הערה|שם=דרמ"צ}}.

==החנוכיה==
[[קובץ:חנוכי' - הרבי.jpg|ממוזער|החנוכיה בה השתמש בדרך כלל הרבי]]
{{ערך מורחב|ערך=[[חנוכיה]]}}
* בהתאם לדברי [[הרבי]] נהוג להשתמש בחנוכיה שקניה אלכסונים, בדוגמת [[קני המנורה]]. "ועפ"ז מקום לומר שגם החנוכיות (לימי חנוכה) כדאי לעשות קניהן באלכסון... ולמה לשנות בגוף צורת ה[[מנורה]] שקניה היו ביושר ולא כחצי עיגול".
* הציווי "זה א-לי ואנוהו - התנאה לפניו במצות", כולל בנוגע לחנוכה - מנורת חנוכה נאה.
* הכף החיים (הלכות חנוכה סימן תרע"ג ס"ק אות ס') הביא בשם חסד לאברהם סבו של [[החיד"א]] שיש 15 סוגי חנוכיות למתכות, והביא שיש הידור להשתמש בחנוכיה העשויה ממתכת כסף דווקא.

==לשמוע מה הנרות מספרים==
[[אדמו"ר הריי"צ]] אמר פתגם והוראה שהוזכרה על ידי [[הרבי]] פעמים רבות: "צריכים להתבונן ולהקשיב לסיפורם של נרות חנוכה"{{הערה|1=במקור באידיש: ="מ'דארף צוקוקן און צוהערן זיך צו דעם וואס די ליטעלאך דערציילן". שיחת כ"ז כסלו תש"ו, ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=19808&st=&pgnum=36 ספר השיחות תש"ו עמוד 22]}}. כאשר ילד או ילדה, יבוא לביתו יבקש מההורים והילדים הקטנים יבקשו מאחיהם ואחיותיהם המבוגרים להוסיף ולספר להם, בכל לילה ולילה, ומה טוב - גם בימים, מה הנרות מספרים. ויוסיפו ויספרו לכם עוד יותר בעניני חנוכה בכלל - סיפורים מדברי ימי ישראל שתוכנם הוא שאף על פי "שאתם המעט מכל העמים", בכל זה "אתה בחרתנו מכל העמים" ו[[הקב"ה]] נתן ל[[בני ישראל]] ה[[תורה]] ומצוותיה{{הערה|1=[http://otzar770.com/library/?nPageNumber=47&cPartLetter=B&nBookId=36 שיחת כ"ו כסלו תשמ"ט], באתר otzar770}}.

==מבצע חנוכה והדלקות פומביות==
{{ערך מורחב|ערך=[[מבצע חנוכה]]}}
[[מבצע חנוכה]] הינו [[עשרת המבצעים|מבצע]] שתיקן [[הרבי]] על מנת לפרסם את נס החנוכה, ולדאוג שבכל בית ומקום ציבורי תודלק [[חנוכיה]]. במסגרת המבצע החלו חסידי חב"ד והשלוחים להדליק [[חנוכיה ציבורית|מנורות חנוכה מרכזיות]] בכל מקום בו נמצאים יהודים. כמו כן שלח הרבי את החסידים אל חיילי [[צה"ל]], מאושפזים בבתי רפואה, אסירים ועוד על מנת לוודא שכולם יקיימו את מצות ההדלקה.
[[קובץ:החנוכיה.jpg|ממוזער|החנוכיה הציבורית הגדולה בעולם מוצבת במנהטן]]

==עניינם בתורת החסידות==
===להאיר את החושך===
עניינם של נרות חנוכה הם המשכה מ"אורות דיחודים עליונים"{{הערה|פרי עץ חיים שער החנוכה}} שעיקרם ותכליתם הוא "להאיר את החושך" שיצרו היוונים. ייחודו של המשכת האור האלוקי בחנוכה נובע ממטרתו להאיר את חושך היוונים, החושך אותה הפיצו היוונים הגיע לדרגות עמוקות שהצריכו בשל כך גילויים אלוקיים נעלים ביותר בכדי לבטלם.

עיקר מלחמתם של היוונים הייתה מלחמה רוחנית (בניגוד למלכויות אחרות שרדפו את גופם של עם ישראל) במעשיהם רצו לפגום בקדושת התורה, ולכן מלכות יוון נחשבת לקליפה שעניינה חושך המנגדת לגילוי האור האלוקי{{הערה|להעיר מדרשת חז"ל: "וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיה" - בראשית רבה פרשה ב, ד. ועוד}}. התגברות החושך הייתה עד כדי כך, שלא רק שטמאו את ה[[היכל]], אלא טמאו גם את כל השמנים שבהיכל. טומאת ההיכל מורה על [[פגם]] באחת מדרגות הקדושה הנעלות ביותר{{הערה|1=ראה [http://www.mechon-mamre.org/b/h/h61.htm מסכת כלים פרק א משנה ט].}}. מלבד זאת, פגמו וטמאו גם את השמן הקודש ("שמן משחת קודש"{{הערה|ספר שמות ל, כה.}}) המסמל על הדרגה האלוקית המובדלת וקדושה מכל הדרגות (בדוגמת השמן שצף על גבי כל המשקין ואינו מתערב עמהם) וגם בדרגה זו פגמו.

נצחון היוונים נעשה בכח ה[[מסירות נפש]] של בני חשמונאי שהמשיך אור נעלה ביותר - [[אור אין סוף]] שלמעלה מהשתלשלות, שמצד רוממות האור גם חושך לא יחשיך כלפיו ולכן בכוחו להתגבר על היוונים.
וכהמשך לכך תיקנו את מצוות נרות חנוכה שעניינה המשכת אור נעלה שבאמצעותה יאירו ויתגברו על חושך היוונים, בזה נעלה יותר המשכת האור בחנוכה מבשאר החגים בהם נעשו בעיקר ניסים בגשמיות העולם בעוד עיקר הנס בחנוכה היא בניצוח רוחני על קדושת התורה שמקור הגילוי נעלה יותר.

לאמתו של דבר, החידוש של נרות חנוכה עמוק וגבוה יותר. היות וגם נרות המנורה האירו את החושך שמחוץ לבית המקדש, שלכן היו חלונות ההיכל [[שקופים אטומים]], וכן הנרות עצמם דלקו בלילה למרות שההדלקה בפועל נעשה לפני הלילה.
{{ש}}אלא שאופן הארת החושך של נרות המנורה נעשה מצד התגלות ספירת אריך - חיצוניות הכתר, ומצד דרגה זו אם כי החושך אינו מעלים עליה ולכן מאירה אותו, סוף סוף היא עצמה עומדת מעל החושך אלא שמצד רוממותה ביכולתה להאיר גם בעולמות ול"התגבר" ולהאיר את החושך, עיקר החידוש של האור שנמשך על ידי נרות חנוכה הוא שנמשך [[פנימיות הכתר]] - עתיק, שמצד דרגה זו החושך לא יחשיך לא מפני שמתגברת על החושך אלא שהיא נמצאת בכל מקום והיא העצם של כל המציאות ובהתגלותה מתגלה שמלכתחילה אין כלל חושך. ולכן הדלקת נרות חנוכה היא דווקא בחוץ ובלילה שבזה מודגש לא שהיא מאירה חוץ למקומה במקום החושך אלא שמלכתחילה שם מקומה ומאירה את החושך מצד עצם מציאות החושך עצמו{{הערה|הרבי, מאמר [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/16/index.htm "להבין עניין נרות חנוכה" תשכ"ו] ספר המאמרים מלוקט חלק ב עמוד 131 (במהדורה ישנה - מלוקט ו).}}.

===דרגת ההמשכה===

בהמשכת האור כפי שהוא ב[[ספירות]] כמה עניינים:

:עיקר ההמשכה הוא המשכת פנימיות האור של [[ספירת החכמה]] שיתגלה בחכמה וממנו באמצעות [[ספירת הוד]] ב[[ספירת המלכות]] שהוא מקור חיות העולם והקליפות, ובדרך ממילא יתבטלו הקליפות המחשיכים על חיצוניות החכמה. בדרגות גבוהות יותר, המשכת פנימיות החכמה עניינה שנמשך מקור החכמה, שהוא [[חכמה סתימאה]] שב[[כתר]].

:אלא שחכמה סתימאה מצד עצמה היא בהעלם שאינו יכול לבוא בגילוי, וכדי שתוכל להמשך ולהתגלות - הוא על ידי הארה ממקום עליון יותר, שתכריח ותפעל בחכמה סתימאה את עניין הגילוי{{הערה|דרך מצוותיך שם: "כי גם כדי שיהיה אור החכמה סתימאה נמשך למטה צריך לזה המשכת כח מא"ס ב"ה, מאחר שהיא בעצם בבחי' העלם עד שנקרא: שכל הנעלם מכל רעיון".}}. וענין זה נעשה על ידי גילוי מ[[עתיק יומין]] המתגלה בחכמה סתימאה, דרך הארת פנים מדרגת [[ואמת]] שב[[אריך אנפין]].

:אולם ההמשכה ממקור החכמה עד מלכות עוברת באמצעות המדות - [[ז"א דאצילות]] על כל פנים בדרך [[מעביר]], ולכן בשביל המשכה זו מרוממות המדות לקבל את הגילוי למעלה מדרגתם ולמעלה אפי יותר מ[[חב"ד]] עד דרגת הכתר ומקבלים משם את השפעת החכמה, ושוב ממשיכים אותה במלכות (כדלעיל{{הערה|בפסקה [[#הברכות בתורת החסידות]].}}).

המשכות אלו מתבטאים במצווה: השמן עניינו מקור החכמה ([[מים]] הם חכמה (בניגוד ל[[יין]] שהוא [[בינה]]), ושמן שצף על גבי מים הוא מקור החכמה), אולם השמן מצד עצמו הוא חשוך ואינו מאיר, מצוות הדלקת הנר עניינה הפעולה בחכמה סתימאה להאיר, והוא על ידי המשכת עתיק במקור החכמה.

אופן התגלות האור הוא באופן [[מקיף]], לפי שההמשכה ממקום נעלה ביותר. לכן נמשך אור זה רק דרך [[ספירת ההוד]] - היינו שלנבראים המקבלים אין בו השגה (ואינו אוסר את היום במלאכה כי אם בשעה שהנרות דולקים), ורק באופן של [[הודאה]] וביטול{{הערה|שם=דרמ"צ}}. כמו כן, היות ומטרת ההמשכה הוא ביטול החיצונים, זה נעשה ביותר על ידי המקיפים דווקא{{הערה|תורה אור לד, א ואילך.}}.

==דיני ההדלקה בתורת החסידות==
תפקידם של הנרות "להאיר את החושך" מתבטא בפרטי ההלכות והדינים במצוות ההדלקה:
* '''"על פתח ביתו מבחוץ"''' - בשונה מנרות ה[[מנורה]] אותה הדליקו בתוך ה[[היכל]] נרות חנוכה מדליקים דווקא בפתח הבית מבחוץ{{הערה|וההבדל אם בפתח החצר או ברשות הרבים ממש הוא ההבדל אם ההמשכה היא עד עולם היצירה או עד העשיה ממש ("מצוותה משתשקע החמה" תרפ"ה).}}, וזאת במטרה להאיר ולפרסם את הנרות. הטעם הפנימי לכך הוא, רשות הרבים רומז על ה[[קליפות]] הנפרדים מאלוקות הפוך מרשות היחיד - רשות של יחידו של עולם, ונרות חנוכה מצד תפקידם להאיר חושך זה של "רשות הרבים"{{הערה|שם=נח|ד"ה נר חנוכה עטר"ת (סה"מ עטר"ת ע' קמח). ד"ה ואתה ברחמיך הרבים תרח"ץ (סה"מ תרח"ץ ע' קעא). וראה בד"ה להבין ענין נרות חנוכה, בקישורים חיצוניים.}} (וראה להלן בעומק יותר).
* '''"משמאל הפתח"''' - ההדלקה הינה דוקא בצד שמאל, בשונה מרוב המצוות (ואפילו דברי הרשות) שצריכים להיעשות בצד ימין וביד ימין. וזאת מכמה סיבות:
:א) נר חנוכה עניינו המשכת אור. והוא בדוגמת עניין ה[[תורה]] שהיא המשכת אור [[מלמעלה למטה]]. כמו כן, עיקר מטרת הדלקת נר חנוכה הוא להמשיך קדושה בתורה - להמשיך בה את אור החכמה האלוקית כנגד חכמת היוונים שהפרידו ממנה את הקדושה. והתורה היא בקו השמאל ולכן ההדלקה אף היא בשמאל. אולם הכח לפעול המשכה זו, נובע מה[[מצוות]] שעניינם העלאה [[מלמטה למעלה]] שהם ב[[קו הימין]] ולכן על יד שהמזוזה מימין יכול להיות נר חנוכה משמאל{{הערה|שם=דרמ"צ עו|[http://www.chabadlibrary.org/books/zz/dm/1/31/76a.htm דרך מצוותיך מצוות נר חנוכה עו, א].}}. וכשאין מזוזה מימין מדליקים את הנרות בימין להשלים את הנתינת כח שעל ידי המצוות וההמשכה בקו השמאל נפעלת על ידי ההדלקה מחוץ לבית ברשות הרבים{{הערה|שם=פה|1=ספר המאמרים תרפ"ה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31676&st=&pgnum=109&hilite= עמוד ק ואילך].}}.
:ב) יניקת וחיות הקליפות הוא מ[[גבורה|קו השמאל]] לכן ההדלקה היא בשמאל לפי שהאור של חנוכה תפקידו לבטל יניקה זו לכן מדליקים אותה דוקא בשמאל{{הערה|שם=נח}}{{הערה|שם=דרמ"צ עו}}. וכן, כללות הבירור שעל ידי התורה והמצוות היא בקו הימין, אולם על ידי חנוכה מבררים את הניצוצות הכי רחוקים, היינו בירור קו השמאל עצמו{{הערה|הרבי, מאמר "וישב יעקב" תשי"ב ([http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/4/25/209.htm תורת מנחם חלק ד עמוד רט]).}}.
* '''"זמן הדלקתה משקיעת ה[[חמה]]"''' - לפי שעניינה ובכוחה דווקא להאיר את החושך, לכן ההדלקה היא בלילה דווקא לאחר שקיעת החמה. בביאור שייכות שקיעת החמה להארת נרות חנוכה כמה עניינים{{הערה|1=לכללות ביאורים אלו, ראה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31648&st=&pgnum=218 אור התורה בראשית חלק ה' דף תתקמ ב ואילך].}}:
:א) חמה הוא אור ה[[אצילות]] - [[ז"א דאצילות]], ושקיעתה הוא עניין הגילוי שלה ב[[ספירת המלכות]] שממנה ועל ידה נמשך הגילוי בחושך של [[בי"ע]]. ולפי זה עיקר הגילוי בעולמות הוא לאחרי השקיעה, ולכן אז הוא זמן הדלקת נרות חנוכה שעניינם להאיר העולמות.
:ב) חמה ענינה ספירת המלכות. שקיעת החמה עניינה, מלכות לא כפי שהיא במקומה מיוחדת באור האצילות, אלא כפי שיורדת לבי"ע ונעשית "ראש לשועלים". ודווקא במקום זה ובדרגה זו יש להאיר את נרות החנוכה להפוך ענייני העולם לקדושה. (בניגוד לנרות המנורה אותה הדליקו מבעוד יום, שעניינם ייחוד עם אור האלקות כפי שהוא באצילות. ובעבודת האדם, חילוק שני הדרגות הן כפי שהאדם נמצא במצב של [[אהבה]] ותשוקה לאלקות, או כפי שהוא בלי אהבה שאז העבודה להמשיך במקומו אלקות על ידי [[קבלת עול]]){{הערה|שם=תרל|1=ראה גם מאמר "מצוותה משתשקע החמה" תר"ל. ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15963&st=&pgnum=51 ספר המאמרים תר"ל עמוד מג]).}}.
:ובדרגה זו גופא ישנו שקיעת החמה באופן ירוד יותר, והוא כפי שספירת המלכות יורדת שמתהווים ממנה הקליפות, שהיא ירידה גדולה ביותר, ועם זאת הכוונה היא להמשיך ולהאיר גם במקום זה, ואדרבה בזה דווקא מתממש הכוונה העליונה{{הערה|שם=זאת חנוכה לח|ראה מאמר "מצוותה (של נר חנוכה) משתשקע החמה" תשל"ח.}}.
:ג) מלכות יוון עניינם חמה שהם מונין לחמה, ולפי זה עניינו הרוחני של החמה כאן הוא חמה של [[קליפות]] - חום של [[נפש הבהמית]]. ומכיוון שנרות חנוכה מדליקים בחוץ, במקום ששולטת החמה דקליפה, לכן ההדלקה היא דווקא משתשקע חמה זו, בניגוד לנרות המנורה אותה הדליקו בפנים ההיכל, היכן שהאירה ושלטה חמה דקדושה - "שמש הוי"ה"{{הערה|על פי תהלים פד יב וראה תניא שער היחוד והאמונה פרק ד.}} לכן אדרבה הדליקו מבעוד יום - שבעה שחמה זו האירה{{הערה|1=ראה מאמר: [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31675&st=&pgnum=172 "ואתה ברחמיך הרבים" תרפ"ו] ששקיעת חמה דקליפה היא על יד חמה דקדושה, ורק לאחר מכן מדליקים להאיר את החושך (נראה כחיבור ב' הביאורים).}}.{{הבהרה|מאמרים אחרים משמע שנרות חנוכה "פועלים" שקיעת חמה דלעו"ז, באוה"ת משמע כדלעיל.}}
:ה) שקיעת החמה עניינה זמן הגלות שנקראת לילה וחושך (שעיקר הירידה והחיסרון הוא החיסרון בהארת אור שמש האצילות בספירת המלכות ועל ידה חסרון הגילוי בבי"ע והוא התחיל לאחרי חורבן [[בית המקדש]]){{הערה|1=סוף [[המשך]] "מצה זו תר"ם" ([http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16014&st=&pgnum=271 ספר המאמרים תר"מ עמוד רסב]).}}, וסיבת הגלות היא החושך הרוחני "מפני חטאנו גלינו מארצנו"{{הערה|נוסח [[תפילת מוסף]] של [[יום טוב]].}} היפך העניין של "נר מצווה ותורה אור" ונרות חנוכה בכוחם להאיר חשכת הגלות שהרי הנס עצמו נעשה בגלות יוון{{הערה|שם=זאת חנוכה לח}}{{הערה|1=באופן דומה מבואר שחמה קאי על הירידה של שמש הוי' שבחכמה שירדה ונטמאה (טמאו כל השמנים) ועסקו בעיקר ב[[חכמות חיצוניות]] ונצרכו להאיר חושך זה (המשך "[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16014&st=&pgnum=257 מצה זו" תר"ם פרק נט]).}}.
:ביאורים נוספים ישנם המקשרים את זמן ההדלקה לדרגת הגילוי הנמשך על ידי הנרות, שמקור ההמשכה היא מ[[פנימיות עתיק]] שעתיד להתגלות ב[[ביאת המשיח]], שלכן מספר הנרות הוא שמונה (כדלהלן).
:ו) לאחרי השקיעה מאירה ה[[לבנה]], ויש בזמן זה מעין ההתגלות שיהיה [[לעתיד לבוא]], כדברי היעוד: "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה"{{הערה|ישעיה ל, כו.}}.
:ז) בעת הארת ה[[כוכב]]ים בלילה שהם למעלה מחמה ולבנה, ומקומם ברקיע השמיני כגלוי חנוכה שעניינה שמונה (וכהגילוי שמאיר ב[[חג הסוכות]] שצריך שיהיו הכוכבים נראות מתוך סכך הסוכה).
* '''"עד דכליא רגלא דתרמודאי"'''{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=2&daf=21b&format=pdf מסכת שבת כא, ב]. פירושו של רבה ברבר חנה לסוף זמן ההדלקה.}} - מפרש רש"י: "שם אומה מלקטי עצים דקים ומתעכבין בשוק עד שהולכים בני השוק.." והפירוש הפנימי בזה שמלקטי עצים הכוונה ל"[[עץ הדעת]] - טוב ורע"{{הערה|1=אור התורה [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31648&st=&pgnum=220 בראשית חלק ה דף תתקמא, ב].}}. ותרמודאי הם המורדים במלכות שמים (תרמוד אותיות מורדת{{הערה|עמק המלך שער קריית ארבע תחילת פרק קיא (קח, א). ספר [[קהלות יעקב]] ערך תרמוד.}}) ולכן הם מתעכבים בשוק שהוא רשות הרבים - [[טורי דפרודא]]{{הערה|אור התורה שם, ספר המאמרים תר"ל שם ועוד.}} ושם גופא הם באופן שמהלכים בו ויוצאים ממנו{{הערה|שם=זאת חנוכה לח}}.
:והפעולה בהם "שתכלה רגל מן השוק" היא בשני אופנים או כליון וביטול{{הערה|אור התורה שם סוף סעיף ה וריש סעיף ח (תתקמב, א). ביאורי הזוהר להצמח צדק עמוד צט ועוד וראה מאמר "מצוותה" תשל"ח.}}. או כליון ותשוקה שכל כך גדול כח הנרות לפעול בהם ביטול ובירור ועלייה{{הערה|שם=תרל}}{{הערה|שם=זאת חנוכה לח}}.
* '''"מנהג אסור מלאכה"''' - בשעת שהנרות דולקות נוהגות הנשים איסור מלאכה.
* '''"מוסיף והולך"''' - באשר תפקידם של הנרות להאיר את החושך אין להסתפק בהדלקה של יום קודם יש להגביר שוב ושוב את האור ולהוסיף רק בכך מובטח הניצחון על החושך{{הערה|לקוטי שיחות חלק א עמוד 89 ואילך, [http://www.chabadlibrary.org/books/admur/tm/7/25/index.htm תורת מנחם חלק ז עמוד 227].}}.
* '''"שמונה נרות"''' בעוד בנרות המנורה היו רק שבעה נרות, וזאת בכדי להאיר את החושך, היות ולשם כך נדרש גילוי נעלה ביותר הנמשך מפנימיות עתיק, שלכן מרומז הוא במספר [[שמונה]] הרומז על המשכה אלוקית שלמעלה מהדרגות האלוקיים השייכים לעולם הרמוזים במספר [[שבע]], ודווקא בכח זה יש אשרות להאיר את החושך.
*'''כל אחד מחוייב בהדלקה''' - למרות שנרות המנורה הם זכר למנורה בבית המקדש שהיה מדליק הכהן בלבד עבור כלל ישראל, המנהג הוא שלא מסתפקים בחנוכיה מרכזית אחת, אלא כל אחד ואחד מדליק לעצמו, כיון שהשמן רומז לפנימיות התורה, ובזה לא ניתן להסתפק באחד שלומד ומוציא ידי חובה את כולם, אלא צריך שכל אחד ילמד לעצמו ויאיר את נפשו{{הערה|מענה הרבי, נדפס במוסף 'נשי' לשבועון כפר חב"ד גליון 1887 עמוד 6.}}.

==שייכותם ל==
===תורה===
לנרות חנוכה שייכות מיוחדת ל[[תורה]], כמרומז בפסוק{{הערה|משלי ו, כג.}}:"כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר". שנמשלה התורה לאש ולאור שזה עניינה של נר חנוכה.
וכמה עניינים בזה{{הערה|שם=דרמ"צ}}{{הערה|שם=פה}}:
*תורה בקו השמאל גבורה כך גם נר חנוכה משמאל הפתח.
*תורה עניינה המשכה מלמעלה למטה, וכן גם נר חנוכה עניינה גילוי והמשכת אור מלמעלה למטה.
*תורה נמשכת עד למקום החושך ממש, שלכן בניגוד למצוות שהם רק ב[[היתר|דברים המותרים]], התורה עוסקת בשקר ו[[איסור|בדברים האסורים]] ממש ומבררת אותם, להיותה המשכת אור מלמעלה למטה ממקור גבוה ביותר כן יורדת למטה יותר לברר. כמו כן נר חנוכה יורדת להאיר במקום החושך ברשות הרבים לברר בחוץ ב[[שלש קליפות הטמאות]].
*על ידי הידור במצוות נר חנוכה זוכים לתורה{{הערה|"הרגיל בנר הווין ליה בנים תלמידי חכמים"(שבת כג, ב וברש"י שם).}} וטעם הדבר הוא{{הערה|לקוטי שיחות חלק ה עמוד 225 הערה 23.}}, לפי שבנר חנוכה מעלה נוספת על ההמשכה של תורה, שהרי ההמשכה של תורה היא לא בדווקא במקום החושך, אלא "גם" במקום החושך, משאין כן נר חנוכה דווקא במקום החושך, וזה מורה על המשכה נעלית יותר{{הערה|1=המשך [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16014&st=&pgnum=261 "מצה זו" תר"ם סוף פרק ס].}}.
====פנימיות התורה====
{{להשלים}}
===מצוות לא תעשה===
[[מצוות לא תעשה]] ממשיכות אור נעלה מאוד לברר את שלש קליפות קליפות הטמאות{{הערה|תורה אור נב, ד. לקוטי תורה פקודי ו, ד. ועוד}}. ובזה נר חנוכה דומה למצוות אלו יותר משאר [[מצוות עשה]] שעניינה להאיר בחוץ. (ומעלה זו היא אפילו ביחס לשאר מצוות דרבנן שכולם עניינם דחיית הרע שהם גדרים וסייגים אלא שבנר חנוכה הוא בגדר המצווה עצמה) אלא שמאידך גיסא אופן הבירור של מצוות לא תעשה הוא על ידי דחייה, משאין כן אופן הבירור שעל ידי חנוכה הוא בדוגמת מצוות עשה שהוא על ידי הארה ובפרט זה הרי היא כתורה{{הערה|שם=לקו"ש ה|לקוטי שיחות חלק ה עמוד 224 ואילך.}}.

===נרות המקדש===
בניגוד לנרות המקדש שהמשיכו [[אור פנימי]] ההמשכה שעל ידי נרות חנוכה ממשיכים [[אור מקיף]], ומטעם זה נרות המקדש הם שבעה כנגד [[שבעה רועים]] שה[[רועה]] עניינו המשכה פנימית ונרות חנוכה הם שמונה כנגד [[שמונה נסיכי אדם]] שההמשכה שעל ידם היא המשכת המיף כ[[מלך]] ששיכותו לעם הוא באופן מקיף.

ומסיבה זו נרות המנורה אינם מאירים ב[[גלות]] היות וירידת הגלות איננה [[כלי]] לקבל באופן פנימי את האור, אמנם את האור של חנוכה להיותה אור מקיף שאינה מאירה בכלי, אינה בטילה ומאירה גם בזמן הגלות.

ומצד זה יש גם חילוק במעלת ההמשכה, ההמשכה שעל ידי נר חנוכה אם כי היא מדרגה נעלית יותר, היא מ[[חיצוניות]] המדריגה. משאין כן ההמשכה שבנרות המנורה להיותה המשכה פנימית אף שהיא המשכה מדרגה נמוכה יותר, היא מפנימיות המדריגה{{הערה|תורה אור לג, ג ואילך.}}.

===נרות שבת===
{{להשלים}}
===חג הסוכות===
{{להשלים}}
===מצוות מזוזה===
{{להשלים}}
*כשם שמצוות חנוכה בפתח ומחוץ לבית, כך גם נר חנוכה בפתח ומחוץ לבית. (אלא שעניינה של מזוזה השמירה על פנים הבית, ונר חנוכה עניינו להאיר בחוץ)
*מצוות מזוזה היא שורש ההמשכה שעל ידה נפעלת ההמשכה של נר חנוכה.

===מצוות תפילין===
ב[[מצוות מן התורה]] עיקר המצווה שעניינה בירור הוא מצוות תפילין שהנחתה היא על היד שמאל שתפקידה לברר את קו השמאל, ועל הפסוק{{הערה|תבא כח, י.}} "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" אמרו חז"ל{{הערה|ברכות ו, א}}: "אלו תפילין שבראש" שעניינם להפיל אימה ופחד על [[ג' קליפות הטמאות]] והם השורש במצוות הורה למצווה זו של דברי סופרים לברר את החושך של ג' קליפות הטמאות.
ולכן חג החנוכה הוא זמן המתאים למבצע תפילין{{הערה|שם= לקו"ש ה}}.

==ראו גם==
*[[חנוכיה]]

==לקריאה נוספת==
*מאיר ערד, '''סודו של נר החנוכה''', פנימיות גליון 91, כסלו תשע"ח

==קישורים חיצוניים==
* '''מאמרי הרבי''': [http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/19/index.htm ד"ה תנו רבנן מצות נר חנוכה תשל"ח] ● [http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/20/index.htm ד"ה מצותה משתשקע תשל"ח] ● [http://chabadlibrary.org/books/admur/mlukat/2/16/index.htm ד"ה להבין ענין נרות חנוכה תשכ"ו]
* [http://chabad.co.il/?template=article&topic=218&article=1818 סדר הדלקת נרות חנוכה והברכות] {{חב"ד בישראל}}
* הרב [[שלום בער וולפא]], [http://chabad.info/beis-medrash/ביאור-מנהגנו-במקום-ההדלקה-של-נרות-חנוכ/ ביאור מנהגנו במקום ההדלקה של נרות חנוכה] {{אינפו}}
* הרב [[יוסף שמחה גינזבורג]], [http://www.haoros.com/Archive/index.asp?kovetz=897&cat=9&haoro=3 הדלקת נר חנוכה במקומות ציבוריים בברכה]
*הרב מאיר אשכנזי, '''[https://col.org.il/news/142814 ביאור מנהג חב"ד בהדלקת נרות חנוכה • האזינו]''' {{COL}}

;וידאו
* '''[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=4343 הדלקת נר ראשון של חנוכה אצל הרבי - תשנ"ב]''' {{וידפו}}
* הרב [[זלמן נוטיק]], [http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=85355 על ההבדלים בין מנורת המקדש לחנוכיה ● וידאו] {{אינפו}}

;הלכה
*'''[https://drive.google.com/file/d/15z_EBcOHHdbjyhqDMCxyNmUS7NnpHOOi/view חיוב הדלקת נרות חנוכה בזמנה]''', קובץ 'פלפולא דאורייתא' תומכי תמימים קרית גת י"א ניסן תשפ"ד (גליון ד') עמוד 378

{{חנוכה}}
{{הלכה}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:חנוכה]]

שבת מברכים

2025-12-03T02:11:45Z

אור פני משה:

[[קובץ:נרות שבת.jpg|שמאל|ממוזער|200px]]
'''שבת מברכים''' הוא כינויה של ה[[שבת]] שלפני כל [[ראש חודש]]. השבת נקראת "מברכים", משום שבשבת זו קודם [[תפילת מוסף]] [[בני ישראל]] [[ברכה|מברכים]] את החודש הבא בברכה מיוחדת שנתקנה על ידי הגאונים{{הערה|ב[[סידור תהילת השם]] התפילה מודפסת במקום אמירתו, אחרי יקום פורקן.}}.

יוצאת מהכלל, היא השבת שלפני ראש חודש תשרי ([[ראש השנה]]), שבה עם ישראל לא מברכים את החודש, אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו [[ברכה|מברכו]], וזה נותן את הכוח לעם ישראל לברך את שאר חודשי השנה{{הערה|[[אדמו"ר הזקן]] בשם ה[[בעל שם טוב]]: החודש הראשון לחודשי השנה, הקדוש ברוך הוא בעצמו מברכו, ובכח זה ישראל מברכים את החדשים אחד עשר פעמים בשנה. קובץ מכתבים אודות גודל ערך אמירת תהלים. נדפס ב[[תהלים אהל יוסף יצחק]] עמ' 193, היום יום כ"ה אלול.}}.

כמו כן נקרא יום זה '''יום התוועדות'''{{הערה|[[היום יום]] כ"ו כסלו.}}.

==מנהגי שבת מברכים==
אודות הסדר המיוחד בשבת מברכים כתב [[הרבי הריי"צ]]:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=ביום השבת קדש מברכים החדש, השכם בבוקר יתקבצו אנשי שלומינו לבית הכנסת ולהגיד כל התהלים ואחר אמירת תהלים ילמדו כשעה איזה מאמר של חסידות שיהיה מובן לכל, ואחר כך תפילה, ומועד התועדות כפי הזמן שיגבילו מתאים לתנאי המקום.|מקור=[[קובץ מכתבים אודות גודל ערך אמירת תהלים]]. נדפס ב[[תהלים אהל יוסף יצחק]] עמ' 193}}{{הערה|וראה גם בעמוד 192.}}

אמירת התהלים בשבת מברכים נוגעת לו, לבניו ולבני בניו{{הערה|[[לוח היום יום]] כ"ה שבט.}}.

יום [[התוועדות חסידית|התוועדות]] וקבלת החלטות טובות. כמו כן הורה [[אדמו"ר הריי"צ]] ל{{ה|רבי}} להתוועד בכל שבת מברכים, וכן נהג הרבי עוד בזמן נשיאות [[אדמו"ר הריי"צ]] ובמשך כל השנים שלאחר זה (משנת [[תשמ"ח]] החל הרבי להתוועד בכל שבת).

בשבתות החורף שבהן לא תמיד יש את האפשרות להתוועד כראוי בצהרי השבת, הורה אדמו"ר הריי"צ לסדר את ההתוועדויות במוצאי שבת.

===פרטי תקנת אמירת ה[[תהלים]]===

1) האמירה צריכה להיות השכם בבוקר לפני [[תפילת שחרית]] (ולימוד [[חסידות]]).

2) עדיף שהאמירה תהיה בציבור וב[[בית הכנסת]].

3) אחר התהלים יאמרו [[קדיש]] יתום. ואם יש חיוב, יארצייט או אבלים, יאמרו [[קדיש]] אחר כל ספר מהתהלים.

4) לפני אמירת ה[[קדיש]] אומרים את ה'יהי רצון' המודפס בסוף התהלים (הרבי נוהג לאומרו רק בסיום כל התהלים), ובאם אין חיוב - לא אומרים גם את ה'יהי רצון'.

5) גם בשבת שלפני [[ראש השנה]] אומרים את כל התהלים.

6) מי שלא הספיק לומר את כל התהלים לפני התפילה בציבור - עדיף שיתפלל בציבור וישלים אחר-כך את אמירת התהלים{{הערה|קובץ רז"ש עמוד 30.
וכך משמע גם מאג"ק הרבי הריי"צ חלק ג עמוד תקע"ח שם מפורש שצריך להיות "לפי הזמן המתאים" ואפשר גם בין מנחה למעריב}}, או שיקדים ויתחיל באמירתם כבר בליל שבת. אם כבר שקעה השמש (שאז אין אומרים [[תהלים]] עד חצות הלילה, לא צריך לחכות עד אז אלא) משלימים את אמירת התהלים ביום ראשון.

7) לא מספיקה אמירת התהלים של כל אחד לעצמו, אלא כל אחד צריך גם להשפיע על סביבתו לומר תהלים. הרבי אף התבטא שזאת תהיה תביעתו של משיח כאשר יתגלה: על כמה יהודים פעלת לומר את התהלים בשבת מברכים{{הערה|שיחת שבת פרשת פקודי תשכ"ז.}}.

הרבי נוהג לומר את כל ספר התהלים ברציפות, מבלי להפסיק באמצע לאמירת ה'יהי רצון' לאחר כל ספר{{הערה|אך בשנת האבלות עצר הרבי לאמירת הקדישים, ואז גם אמר את היהי רצון שקודם הקדיש.}}.

===סיבות התקנה===

שבת מברכים הוא יום כללי ה[[משפיע]] [[ברכה]] לכל ימי החודש, כנוסח ברכת החודש הנאמרת ב[[שבת]] הזו: "חדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, לששון ולשמחה לישועה ולנחמה", והמשכת ה[[ברכה]] תלויה בעשיית [[כלי]] למטה, ואמירת כל התהלים בשבת זו היא הכלי המכין ונותן כוח לברכה שתפעל ותשפיע בהצלחה על כל ימי החודש. [[תהלים]] הוא כלי להמשכת ברכת ה' לכל ימי החודש.

לכן בשבת מברכים אומרים [[תהלים]] לפני תפילת שחרית, בשונה מ[[חת"ת|אמירת תהלים מידי יום]] שזה לאחר התפילה, כי המטרה היא לפעול תוספת-כח בברכת החודש הנאמרת במהלך התפילה{{הערה|עם זאת מי שלא הספיק לומר זאת קודם התפילה, יאמר זאת בין מנחה לערבית, או ביום ראשון (בית משיח כ"ד מנחם אב תש"פ עמוד 29), אך לא בין שחרית למנחה (ככל הנראה - היות וזמן זה מוקדש להתוועדות).}}.

מדוע לא הייתה התקנה לומר [[תהלים]] בראש חודש שכשמו כן הוא - יום כללי שכלולים בו כל ימות החודש והוא מנהיג ו[[משפיע]] עליהם כמו שראש מנהיג ו[[משפיע]] על כל הגוף?

ראשית - אמירת [[תהלים]] בשבת-קודש פועלת ומשפיעה הרבה יותר.
שנית - במידה מסוימת שבת מברכים היא יום כללי, שהשפעתו על כל ימי החודש חזקה ומשמעותית יותר מהשפעת ראש חודש, לשון אחר: שבת מברכים היא כלל גדול יותר מראש חודש, ו"כל ימי החודש נמצאים בשבת מברכים בדקות ועילוי יותר ממה שהן נמצאים בראש חודש עצמו".

כי היא בעצם משפיעה על כל ימי החודש בשתי דרכים:

1) השפעה ישירה ממנה לכל ימי החודש.

2) היות שיום [[ראש חודש]] הוא באחד מימי השבוע המתברכים ממנה, הרי היא משפיעה באופן עקיף דרך ראש חודש על כל ימי החודש.

לכן יש חשיבות מרבית לומר את כל התהלים בשבת מברכים לפני התפילה, שזה [[משפיע]] ברכה עצומה על כל ימי החודש הבאים לטובה.

===ברכת החודש===
{{ערך מורחב|ערך=[[ברכת החודש]]}}
את ברכת החודש נוהגים לומר בעמידה, זכר למעמד קידוש הלבנה בזמן שבית המקדש היה קיים, שכאשר בית דין היו מכריזים על קידוש החודש, העם כולו היו עומדים על רגליהם.

קודם ברכת החודש, יש לדעת את זמן המולד, ובבתי הכנסת של חסידי חב"ד נוהגים להכריז בקול את זמן המולד{{הערה|ועיין כף החיים (סימן תיז ס"ק ח), שרצוי לדעת מהו זמן המולד בשעה שמברכים את החודש, ועיין מקור חיים (בכרך, סימן רפד ד"ה מברכין) וערוך השולחן (סימן תיז ס"ק ח), שיוצאי אשכנז נוהגים להכריז בברכת החודש את זמן המולד, זכר לכך שבזמן קידוש החודש על פי הראיה, בית הדין היה מחשב את זמן המולד, כדי לדעת אם לקבל את העדות על ראיית הלבנה}}. בבית הכנסת ב-770 נתלה מידי חודש שלט גדול ובו פרטי זמן המולד והימים בהם יחול ראש חודש.

נוהגים לכבד בברכת החודש את המכובד שבמתפללים, והיא נאמרת בנעימה. כאשר יש יומיים ראש חודש החלים בשבת-ראשון, נוהגים להוסיף ולומר "בשבת קודש '''ולמחרתו''' ביום הראשון", ואילו כאשר הם חלים באמצע השבוע, יש בזה חילוקי מנהגים בין חסידי חב"ד האם לומר 'ולמחרתו' או לא{{הערה|1=[https://drive.google.com/file/d/1oGKsXt7R2O062O4MPdwgeGLLQ9-y8bQd/view להרחבה ראו הערת הרב לוי יצחק רסקין, גליון הערות וביאורים 1118 עמוד 44].}}.

שבת בה מברכים את החודש הינה יום של שמחה, ובשל כך אין אומרים 'אב הרחמים' למעט בשבת מברכים סיון בה אומרים אותה היות ונתקנה לזכר הרוגי פרעות תקנ"ו, שאירעו בימים אלו{{הערה|כך מנהג חסידי חב"ד, בקהילות אחרות נהוג לומר את תפילת 'אב הרחמים' בכל שבתות ספירת העומר.}}.

==נתינת כח==
את החודש יברכו תמיד בחודש שלפניו, גם כשראש חודש חל בשבת אין מברכים את החודש בשבת עצמה, אלא שבת קודם.

[[הרבי]]{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14955&st=&pgnum=86 [[לקוטי שיחות]] חלק ל"ב עמוד 73].}} מחדש שהסיבה [[פנימיות (בחסידות)|הפנימית]] לכך, היא כדי לומר לנו {{ציטוטון|שה[[ברכה]] ונתינת כח}} לעבודת החודש, מגיעה מהחודש שקדם לו.

===שבת מברכים החודש תשרי===
{{ערך מורחב|ערך=[[פלעדז']]}}
ב[[תבנית:היום יום/כ"ה אלול|לוח היום יום לתאריך כ"ה אלול]] מובא בשם [[הבעל שם טוב]] שהמנהג שלא לומר את נוסח ברכת החודש בשבת מברכים החודש האחרון בשנה, כיון שאת חודש תשרי [[הקדוש ברוך הוא]] בעצמו מברך, ובכח זה [[בני ישראל]] מברכים את החדשים י"א פעמים בשנה.

בשנת [[תשמ"ג]] יצא הרבי בקריאה לחתום מייד אחרי שבת מברכים זו על כתב התחייבות ("[[פלעדזש]]") לתת צדקה בהרחבה במשך השנה, ובכך לפתוח צינורות חדשים של פרנסה בהרחבה.

== לקריאה נוספת ==
*'''עשר עובדות על אמירת תהלים בשבת מברכים''' בתוך [[שבועון בית משיח]] גיליון 1225

==קישורים חיצוניים==
* {{קישור חבד אינפו ישן|85354|היסטוריה חב"דית: כך תוקנה אמירת [[תהלים]] בשבת מברכין||{{תע|12/22/2014}}}}
*'''[http://www.he.chabad.org/multimedia/media_cdo/aid/3368614 4 דברים שלא ידעתם על שבת מברכים]''' {{וידאו}}{{בית חבד}} אתר בית חב"ד
*'''[https://anash.org/who-initiated-shabbos-mevorchim-tehillim/ מי יזם את אמירת התהלים בשבת מברכים?]''' {{אנש}} (אנגלית){{הערה|בתגובות שבקישור זה מופיע גירסה נוספת להשתלשלות האירועים מפי ר' שלום בער נוטיק.}}
*[http://www.chabad.info/bm/index.php?magazine=bm_&status=goto_id&id=2599 'שבת מברכים' מקסימלית] - כתבה ב[[שבועון בית משיח]] מאת ישראל יהודה {{קישור שבור}}.

{{שבת}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:שבתות מיוחדות]]
[[קטגוריה:תקנות חב"ד]]
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:ראש חודש]]
[[en:Shabbos Mevarchim]]

שמואל קורץ

2025-12-03T02:06:32Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון פרויכטוואנגר), תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** אחיו הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** אחיו הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]] (אשתו מרת רחל קורץ לבית ניימן), מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים, תושב ירושלים.
** אחותו מרת [[ציפורה ציפי סג"ל הלוי]] (אשת הרב אהרן הלוי סג"ל, צאצא ל[[השל"ה]]) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]].
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-03T02:04:40Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון פרויכטוואנגר) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** אחיו הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** אחיו הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]] (אשתו מרת רחל קורץ לבית ניימן), מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים, תושב ירושלים.
** אחותו מרת [[ציפורה ציפי סג"ל הלוי]] (אשת הרב אהרן הלוי סג"ל, צאצא ל[[השל"ה]]) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]].
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:35:32Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** אחיו הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** אחיו הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]], מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים תושב ירושלים.
** אחותו מרת [[ציפורה ציפי סג"ל הלוי]] (אשת הרב אהרן הלוי סג"ל, צאצא ל[[השל"ה]]) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]].
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:33:17Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]], מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים תושב ירושלים.
** מרת [[ציפורה ציפי סג"ל הלוי]] (אשת הרב אהרן סג"ל) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]].
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:32:29Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]], מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים תושב ירושלים.
** מרת [[ציפורה ציפי סג"ל הלוי]] (אשת הרב אהרן סג"ל) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:32:08Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]], מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים תושב ירושלים.
** מרת ציפורה ציפי סג"ל הלוי (אשת הרב אהרן סג"ל) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:31:52Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו ואחיותיו;
** אחותו הגדולה, מרת [[הדסה פרויכטוואנגר]] (נשואה לרבי שמעון) תושבת [[בית אל]] ממייסדי התנחלות נחליאל בעבר.
** הרב [[יואל צור]], ממייסדי הישוב [[[בית אל]] (אשתו איטה הי"ד לבית קופלד) תושב בית אל.
** הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]], מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים תושב ירושלים.
** מרת ציפורה ציפי סג"ל הלוי (אשת הרב אהרן סג"ל) תושבי ירושלים.
* בניו ובנותיו;
** בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
** בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
** בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
** בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
** בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
** חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
** חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T13:15:26Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו; הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]] מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף 14 בירושלים.
*בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
*בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
*בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
*בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
*בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
*חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
*חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

רבי חיים ויטאל

2025-12-02T12:48:46Z

אור פני משה:

{{קשר חב"די}}
[[קובץ:עח.png|שמאל|ממוזער|250px|שער הספר "[[עץ חיים]]", ספרו של רבי חיים ויטאל]]
רבי '''חיים ויטאל''' ([[א' חשוון]] ה'ש"ג - [[ל' ניסן]] ה'ש"פ) היה [[קבלה|מקובל]] שחי ופעל ב[[צפת]], ב[[ירושלים]] וב[[דמשק]]. גדול תלמידיו של [[האר"י]] הקדוש, שקיבל מרבו את הסמכות הבלעדית לכתוב וללמד את תורתו. רבי חיים ערך את [[כתבי האר"י]] שמהם הגיעו לידינו הספרים [[עץ חיים]], [[פרי עץ חיים]], [[אוצרות חיים]], [[מבוא שערים]] ועוד. כמו כן כתב כמה חיבורים חשובים בעצמו. כתבי האר"י בעריכתו של רבי חיים הפכו לשיטה המרכזית בלימוד [[תורת הקבלה]], ועליהם מיוסדים חלקים עיקריים ב[[תורת החסידות]].

==תולדות חיים==
רבי חיים ויטאל נולד ב[[א' חשוון|ראש חודש חשוון]] ה'ש"ג ב[[צפת]], לאביו רבי יוסף קלבריזי, שעלה שנתיים קודם לכן ל[[ארץ ישראל]] מחבל קלבריה שב[[איטליה]].

למד את [[תורת הנגלה]] מרבו רבי [[משה אלשיך]], ולאחר מכן החל ללמוד את [[תורת הקבלה]] מרבי [[משה קורדובירו]] (הרמ"ק), גדול מקובלי צפת באותה תקופה.
===לימודו מפי האר"י===
בשנת ה'ש"ל, קצת לפני פטירתו של הרמ"ק (ב[[כ"ג בתמוז]]), עלה לארץ ישראל ממצרים [[האר"י]]. האר"י גילה לאחר מכן שסיבת עלייתו לארץ הקודש הייתה מכיון שגילו לו משמים שימיו קרבים, ועליו ללמד את סודות הקבלה שקיבל [[גילוי אליהו|מפי אליהו הנביא]] לפני הסתלקותו. כמו כן גילה האר"י שכל תכליתו אינה אלא ללמד את רבי חיים ויטאל.

מיד בבואו של האר"י לצפת, לא ראה רבי חיים צורך ללכת וללמוד ממנו, וגם אחר פטירת הרמ"ק - לאחר שכל מקובלי צפת קיבלו את האר"י כממשיכו - המשיך רבי חיים ללמוד באופן עצמאי. פעם אחת החליט ללכת לשאול את האר"י על פירושו של מאמר אחד ב[[ספר הזוהר]]. מיד כשראה אותו האר"י, אמר: "זה לא בא כי אם לתהות בקנקני", ומיד התחיל לגלות סודות נפלאים באותו מאמר. רבי חיים התפעל כל כך וביקש לשמוע מהאר"י עוד פירושים, אך האר"י סירב ואמר שאינו ראוי לכך. רבי חיים בכה והתפלל כל אותו הלילה שיזכה ויהיה ראוי לשמוע עוד מהאר"י, ואז התבקש האר"י משמים לגלות עוד סודות לרבי חיים, ומאז הפך לתלמידו העיקרי{{הערה|1=אגרת רבי שלמה שלומיל, נדפסה בספר [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21042&st=&pgnum=107&hilite= מצרף לחכמה].}}.

במשך שנה ועשרה חדשים בלבד למד רבי חיים אצל האר"י, ובפרק זמן קצר זה קיבל ממנו את כל שיטתו בקבלה. בתחילת לימודו אצל האר"י היה רבי חיים שוכח את לימודו, עד שלקח אותו רבו ל[[טבריה]] ונתן לו לשתות מים מ[[בארה של מרים]] שהתגלגל לים הכנרת, ומהם קיבל כח ל[[זיכרון]]{{הערה|פרי עץ חיים שער יז (הנהגת הלימוד) ד"ה כשהיה הרב ר' חיים. ועוד.}}, שבזכותו הצליח ללמוד סודות רבים כל כך בזמן קצר{{הערה|שם הגדולים בערך רבי חיים ויטאל.}}. בתורת החסידות מובא סיפור זה, ומבואר הקשר הפנימי בין בארה של מרים לבין כח הזיכרון{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/maamarei/577/27/151.htm מאמרי אדמו"ר האמצעי הנחות - תקע"ז, ע' קנא]. ועוד.}}.
===מתורתו===
בספר כף החיים (סימן תרצה סעיף קטן יג) כתב וזו לשונו; מורנו הרב חיים ויטאל זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי [[יום טוב]] מבערב, ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבוקר [[פורים|יום פורים]], עד כאן לשונו.

===אחר הסתלקות האר"י===
ב[[ה' באב]] ה'של"ב הסתלק האר"י, ותלמידי האר"י כולם קיבלו על עצמם את רבי חיים למורם ורבם. בכתב התקשרות משנת ה'של"ה מתחייבים כל גדולי תלמידי האר"י ללמוד מפי רבי חיים בלבד, ולא ללמוד או ללמד בעצמם שום דבר מבלי רשותו. רבי חיים ליקט את כל כתבי האר"י שכתבו חבריו, ומתוכם, ובעיקר מתוך כתביו שלו, סידר וערך במשך שנים את [[כתבי האר"י]]. רבי חיים שמר עליהם בקפדנות ולא נתן להעתיקם, אולם מתוך העתקות שנעשו מבלי ידיעתו, וכן מתוך כתבים שגנז והתגלו לאחר מכן, ומתוך עריכות כתביו שנעשו אחר פטירתו על ידי בנו רבי שמואל, נערכו (ובהמשך הודפסו) מרבית ספרי קבלת האר"י שהגיעו לידינו: [[עץ חיים]] ו[[פרי עץ חיים]], [[שמונה שערים]], [[אוצרות חיים]], [[מבוא שערים]] ועוד.

כמו כן חיבר בעצמו מספר חיבורים בפשט ובקבלה.

בהמשך עבר ל[[ירושלים]] ומשם ל[[דמשק]], שם התגורר שנים רבות עד להסתלקותו ב[[ל' בניסן]] ה'ש"פ.

==חיבוריו==
===בכתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
*מתוך עריכתו הראשונה של כתבי האר"י ערך את הספר "'''עץ חיים'''" שחולק לשמונה שערים. ספר זה נשאר גנוז אצלו ולא הודפס על ימינו.
:מתוך כתבים שהועתקו מספר זה בגניבה, הפיצו כמה מקובלים את הספרים '''ספר הדרושים''', '''ספר הכוונות''' ו'''ספר הליקוטים''' (שלא הודפסו אלא בחלקם בדור האחרון).
:בנו, רבי שמואל, ערך וסידר על פי ספר זה "'''[[שמונה שערים]]'''" שהופצו ונדפסו לאחר מכן: '''שער ההקדמות''', '''שער מאמרי רשב"י''', '''שער מאמרי רז"ל''', '''שער הפסוקים''', '''שער המצוות''', '''שער הכוונות''', '''שער רוח הקודש''' ו'''שער הגלגולים'''.
*את עריכתו השניה בכתבי האר"י גנז, והם הוצאו מגניזתם על ידי רבי [[אברהם אזולאי]] ורבי [[יעקב צמח]]. מתוכם נערכו הספרים: "'''קהילת יעקב''', '''עולת תמיד''', '''אדם ישר''', '''[[אוצרות חיים]]''' ו'''זוהר הרקיע'''.
*גם את עריכתו השלישית בכתבי האר"י גנז, והם הוצאו מגניזתם על ידי נכדו רבי [[משה ויטאל]], ומהם נערך הספר '''[[מבוא שערים]]'''.
רבי [[מאיר פאפירש]] ערך מתוך ספרי הדרושים הכוונות והליקוטים, יחד עם כתבי העריכה השניה של רבי יעקב צמח, שלושה ספרים: '''דרך עץ החיים''' (הוא הספר הנדפס והנפוץ בשם '''[[עץ חיים]]'''), '''[[פרי עץ חיים]]''' ו'''נוף עץ חיים'''.

===חיבוריו שלו===
*'''[[שערי קדושה]]''' - ספר [[מוסר]] על פי קבלת האר"י.
*'''עץ הדעת טוב''' - דרשות על התורה.
*'''ספר החזיונות''' - יומן שרשם לעצמו על כל הקורות אותו, בעיקר על גילויים שמימיים, חלומות ודברים שקיבל מהאריז"ל בנושאי קבלה. חלקו נדפס בספר "'''שבחי ר' חיים ויטאל'''".

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=1&hilite= שבחי רבי חיים ויטאל]''', באתר [[HebrewBooks]]

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ויטאל, חיים}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]

חיים קניבסקי

2025-12-02T12:46:57Z

אור פני משה:

{{דמות
|שם= רבי שמריהו יוסף חיים קנייבסקי
|תמונה=חיים קנייבסקי חדש.jpg
|תיאור=
|תאריך לידה=[[ט"ו טבת]] [[תרפ"ח]]
|מקום לידה= [[פינסק]], [[פולין]]
|מקום פעילות=[[בני ברק]] [[ארץ ישראל]]
|תאריך פטירה=[[ט"ו אדר|ט"ו אדר שני]] [[תשפ"ב]]
|תפקידים נוספים=
|רבותיו=
|תלמידיו=
|חיבוריו= [https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%95%D7%A0%D7%94_%D7%94%D7%9C%D7%9B%D7%95%D7%AA שונה הלכות] קיצור פסקי ה[[משנה ברורה]] ו[[החזון איש]], דרך אמונה, ועוד
|השתייכות= [[:קטגוריה:רבני ליטא|ליטא]]
}}

הרב '''שמריהו יוסף חיים קנייבסקי''' (כונה '''ר' חיים''' וכן '''מרן''') ([[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ח]] [[פינסק]] [[פולין]] - [[ט"ו באדר|ט"ו אדר שני]] [[תשפ"ב]] ב[[בני ברק]] [[ישראל]]), היה מהמנהיגים הרוחניים הבולטים בציבור החרדי-ליטאי, פוסק הלכה ומחבר ספרים רבים במגוון מקצועות תורניים.

==תולדות חיים==
נולד ב[[ט"ו בטבת]] [[תרפ"ח]] בפינסק, (אז ב[[פולין]]) כבנם הבכור של הרב [[יעקב ישראל קנייבסקי]] ("הסטייפלר") ופעשא מרים, אחות ה[[חזון איש]]. אביו שימש [[סנדק]] בברית המילה שלו וקרא את שמו שמריהו יוסף חיים, על שם שני סביו, הרב שמריהו יוסף קרליץ רבה של קוסובה והרב חיים פרץ קנייבסקי. ב[[א' בניסן]] של שנת [[תרצ"ד]] עלה עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב ב[[בני ברק]].

למד ב"תלמוד תורה רבי עקיבא - מרכז" ובנוסף למד עם אביו את רוב מסכתות ה[[ש"ס]]. בגיל 10 נכנס ללמוד בישיבת תפארת ציון ב[[בני ברק]]. לאחר 6 שנות לימוד בתפארת ציון עבר לישיבת בית יוסף, שם למד 'זמן' אחד, ומייד לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת לומז'ה ב[[פתח תקווה]], ובשנתו הראשונה שם סיים (בגיל 17) את כל הש"ס{{הערה|ומיני אז היה מסיים כל שנה בערב פסח את כל ש"ס בבלי וירושלמי ורמב"ם ותנ"ך ועוד ועוד}} .

ב[[ז' כסלו]] [[תשי"ב]] נשא לאישה את מרת בת שבע, בתו של הרב [[יוסף שלום אלישיב]], אז עבר לפתח תקווה למספר חודשים והמשיך ללמוד בישיבת לומז'ה. לאחר מכן עברו לבני ברק, שם החל ללמוד בכולל עטרת יוסף (שלימים נקרא כולל חזון איש), שם למד במשך עשרות שנים.
הרב החל להתפרסם התקופת מלחמת המפרץ כאשר אמר בשם החזון איש שטילים לא יפלו בבני ברק אמירה שהתממשה ומתממשת גם בימינו
הרב קנייבסקי היה נחשב בקיא בספרות התורנית, ובייחוד בספרות [[חז"ל]], כולל מדרשים קטנים שהעיסוק בהם אינו רווח. דרך לימודו מבוססת על בקיאות רחבה, השוואת המקורות וביאורם זה על פי זה. בקיאותו זו הקנתה לו את התואר '''מרן שר ה[[תורה]]''' שבו הוא מכונה בציבור החרדי.

מאז פטירת חמיו הרב אלישיב גדלה מעורבותו של הרב קניבסקי בהנהגת הציבור הליטאי, והוא גיבה את מהלכיו של הרב [[אהרן יהודה לייב שטיינמן]] בהנהגת הציבור ולאחר פטירת הרב שטיינמן בשנת [[תשע"ח]] החל לשמש כמנהיג הציבור הליטאי.

הרב קנייבסקי עמד בנשיאות מוסדות חינוך וארגוני צדקה ליטאיים רבים.

הוא שקד על התורה יומם ולילה וקיבל בביתו מדי יום מאות פונים לעצה, נתן ברכות וסגולות בתחומים שונים שסיפורי מופתים נקשרו סביבם, דבר שהיווה חידוש עקב ההסתייגויות מהנהגה בדרך זו בציבור הליטאי בשנים קודמות. הרב קנייבסקי נהג לענות בתמציתיות על שאלות שהוא נשאל, הן פנים אל פנים והן דרך הדואר. הוא נתן הסכמות לספרים רבים שהובאו אליו לקריאה, בהלכה, במוסר או באגדה. הוא גם נהג להשתתף בכינוסי תפילה שנערכו על ידי מוסדות וארגונים שונים. כך גם חילק את יין הסיומים - יין שממנו שתו במעמד סיום הש"ס שנהג לעשות מדי שנה בתענית בכורות.

===פטירתו ומסע הלוויה===
בבוקרו של יום שישי [[ט"ו אדר|ט"ו אדר שני]] ("[[פורים דמוקפין]]") [[תשפ"ב]] התמוטט בביתו ולאחר ניסיונות החייאה שלא צלחו - נפטר בצהרי היום מ[[דום לב]] והוא בן 94{{הערה|[https://chabad.info/bdh/772545/ הלך לעולמו מנהיג הציבור הליטאי הרב חיים קנייבסקי] {{אינפו}}}}, הלוויתו נדחתה ליום ראשון [[י"ז באדר ב']] והתקיימה בעיר [[בני ברק]] בהשתתפות מאות אלפי משתתפים, והייתה אחת הלוויות הגדולות ביותר שהיתה אי פעם ב[[ארץ הקודש]].

==קשריו עם חב"ד==
[[קובץ:ספרים מוסד הרב קוק קנייבסקי.jpeg|שמאל|ממוזער|200px|מכתב ובו בקשת [[מזכירות אדמו"ר שליט"א|מזכירות הרבי]] להשגת [[ספר]]יו של הרב קנייבסקי להרחבת [[ספריית ליובאוויטש]]]]
===עם רבותינו נשיאינו===
במשך השנים פעל [[הרבי]] להרחבת ספריית ה[[מרכז לענייני חינוך]] אותה הקים בעצמו, ובשנת [[תשכ"ז]] נשלח מכתב מטעם [[מזכירות אדמו"ר שליט"א|מזכירות הרבי]] אל הרב [[עזריאל זליג סלונים]] בבקשה להשגת ספרים נוספים, ולאחר מכן צוין במפורש את ספרו של בנו של {{מונחון|יעקב ישראל קנייבסקי|הסטייפלר|כינוי לרב יעקב ישראל, אביו של ר' חיים, על שם העיר בה נולד - הורון-סטייפלא}}" המכיל מראי מקומות וציונים לרמב"ם (ראה תמונה), ספרו "קרית מלך". תקופה קצרה לאחר התפרסמות המכתב, פעל ר' [[אריה ארליך]] להבאת המכתב לפני ר' חיים, שהתרגש לראות את המכתב{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=103129 איך הגיב הגר"ח קנייבסקי על המכתב ממזכירות הרבי?] {{חב"ד און ליין}}}}.

[[הרבי]] במכתב משנת [[תשל"ה]] דן בגרסא מסוימת ב[[משנה תורה לרמב"ם]] ומציין שבספרו של הרב קנייבסקי, "קרית מלך"{{הערה|{{היברובוקס|הרב חיים קנייבסקי|'''קרית מלך'''|49930|עמ' ק"ס, מהדורה שלישית|עמוד=160}}.}}, נכתב על גירסא זו "דפוס ישן"{{הערה|[[:קובץ:קרית ספר.jpg|ליקוטי שיחות, חלק י"ב, עמ' 188.]]}}.

בעת עריכת כרך ההשלמות לספר [[מראי מקומות לספר משנה תורה]], הורה [[הרבי]] לעבור בין גדולי התורה והחסידות ולבקש מהם סיוע במציאת מראי-מקומות לרמב"ם שעדיין לא הודפסו. בין היתר פנו אלו שפעלו בנושא בארץ אל ר' חיים וביקשו את עזרתו. ר' חיים התפעל מאוד מהספר ואמר כי "גנבו" לו את עבודתו בעריכת ספריו על הרמב"ם בהם שילב מראי-מקומות על הרמב"ם, והגיש לנציגי המערכת שני מראי מקומות על הרמב"ם שמצא על הרמב"ם מאז שהוציא את ספרו שעדיין לא הודפסו.

יש המספרים{{הערה|הרב שניאורסון (מרבני ישיבת טשעבין בהווה) נכדו של הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]], המספר זאת בשם אחיו הרב שלמה זלמן שניאורסון ששמע זאת מסביהם בימי חולשתו.}} שב[[יחידות]] של [[הרבי]] עם הרב [[ברוך שמעון שניאורסון]] ב[[ד' אלול]] [[תשמ"ט]], שאלו הרבי מיד עם כניסתו מיהו הגאון מבני ברק הרב חיים קנייבסקי, הרב שניאורסון שהתפלא מניין התוודע הרבי להרב קנייבסקי, הביע את תמיהתו בקול, והרבי השיב: "ראיתי את ספרו על הרמב"ם - 'קרית מלך', והוא מבהיל על הרעיון!". כאשר הרב שניאורסון הבהיר לרבי שהרב קנייבסקי לא מתעסק בהנהגת הציבור כפי שהיה באותה העת, הביע הרבי את מורת רוחו מכך{{הערה|[https://drive.google.com/file/d/1gM9NU5XkJq0FY463Q9iK4rkM89W4BAkq/view המבשר תורני, פרשת שלח תשפ"א] (עמוד ה)}}. יש המסתפקים במהימנות סיפור זה.

ב[[ספריית חב"ד ליובאוויטש]] נמצאת תמונה שלו כותב אות בספר התורה שנשלחה לרבי.

ר' חיים צידד בדעתו של הרבי בנושאים שונים, כמו במעלת חבישת [[פאה נוכרית]] על פני מטפחת{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=111842 נחשף מכתב של הרב קנייבסקי: פאה - עדיפה ממטפחת] {{חב"ד און ליין}}}}, עובדת [[לוחות הברית]] מרובעות{{הערה|[http://chabadpedia.co.il/images/3/31/דעת_גדו%22י_על_צורת_הלוחות.jpg גליון ובאותו הזמן מס' 5 (סיון תשפ"א)].}} ו[[קני המנורה|היות קני המנורה ישרים]]{{הערה|1=[http://chabad.info/beis-medrash/הרב-קנייבסקי-קני-המנורה-היו-באלכסון/ הרב קנייבסקי: קני המנורה היו באלכסון] {{חב"ד אינפו}}}}, כי סכומים שמוציאים על הפצת נרות שבת לאילו שאינן מדליקות נכללים בעניין של "הוצאות שבת חוזרות"{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=71333 הרב קנייבסקי מצטרף למבצע נש"ק] {{חב"ד אינפו}}}}, וכי נכון להביא ילדים לשמיעת [[עשרת הדיברות]]{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=111187 הרב קנייבסקי: נכון לקחת ילדים קטנים לשמיעת עשרת הדברות] {{חב"ד און ליין}}}}.

אביו הסטייפלער בספר מכתביו "קריינא דאיגרתא" הקשה על שיטת [[אדמו"ר הזקן]] ב[[ליקוטי אמרים - פרק ל"ח]] בעניין 'המותר בפיך'. הרב [[שלום דובער וולפא]] חיבר ספר לתרץ את קושיית הסטייפלר. יש שכתבו{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=20799 כתבה בחב"ד אינפו]}} כי בנו, הרב קנייבסקי קיבל את הספר והודה לרב וולפא, ויש שפקפקו{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=artdays&id=673 תגובות בשטורעם]}}.

[[קובץ:קריאה ללימוד שו''ע הרב.jpg|שמאל|ממוזער|200px|קריאת קודש "להתחזק בלימוד שולחן ערוך הרב" מאת אדמו"רים ורבנים, עליה חתום גם הרב קנייבסקי]]
בחודש טבת של שנת תשע"ג חתם ר' חיים יחד עם רבנים ואדמו"רים נוספים רבים על קריאה ללימוד ב[[שולחן ערוך אדמו"ר הזקן]] (ראה תמונה){{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=73375 גדולי ישראל בקריאה: "ללמוד הלכות ת"ת בשו"ע אדמה"ז"] {{חב"ד און ליין}}}}. בשנת תשע"ז פורסם סרט וידאו של ר' חיים מאזין בהתרגשות לניגון אליו חוברו מילותיו של [[אדמו"ר הזקן]] בפרק מ"א [[ספר התניא]]: "והנה ה' נצב עליו ומלא כל הארץ כבודו"{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=102122 ההתרגשות של הגר"ח קנייבסקי] {{חב"ד און ליין}}}}.

בתקופת התפשטות [[נגיף הקורונה]], ענה לשאלה במה יש להתחזק לקראת [[הימים הנוראים]] כסגולה לבריאות, כי יש ללמוד בכל יום הלכות שמיטה ויובל בספר [[משנה תורה לרמב"ם]], בדומה ל[[תקנת לימוד הרמב"ם]]{{הערה|[[:קובץ:קריאה ללימוד רמבם.jpg|תמונת המענה]].}}.

===עם חסידי חב"ד===
[[קובץ:ר' יואל ור' חיים.jpg|ממוזער|הרב [[יואל כהן]] בביקורו אצל הרב קנייבסקי, יחד עם הרב [[מענדל וועכטער]] והרב [[משה שילת]]]]
במשך השנים נפגש עם אישים חב"דיים שונים, כמו הרב [[גדליה אוברלנדר]] שהעניק לו את הספר '[[ניצוצי אש]]' (אוסף אמרות לפי עניינים וערכי עבודת ה', מספרי [[אדמו"ר הזקן]]){{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=98607 בני-ברק: הרב קנייבסקי קיבל את הספר 'ניצוצי אש'] {{שטורעם}}}}, הרב [[יעקב גלויברמן]]{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=110861 תמונת הלילה ● בני ברק] {{חב"ד און ליין}}}}, הרב [[ישעיהו ובר]]{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=59748 חסיד חב"ד ערך אירוע, גדולי הליטאים הגיעו לברך] {{חב"ד און ליין}}}} הרב מאיר אליטוב, שהעניק לו ספר המנגיש מבאר מביאורי הרבי על [[מסכת בבא קמא]] המבוססים על הספר [[הדרנים על הרמב"ם והש"ס|הדרנים על הרמב"ם]]{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56579 הרב חיים קנייבסקי קיבל את "ספר ההדרנים של הרבי"] {{חב"ד און ליין}}}}, הרב [[אליהו צבי יעקובוביץ]]'{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=56389 גדולי הליטאים נתנו הסכמה לספר שחיבר "תמים" מכפר-חב"ד] {{חב"ד און ליין}}}}, ועוד. לאחר שקיבל את ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] "הרמב"ם השלם" על הלכות שבת, ציין כי הוא נהנה ממנו וש: "ניכר מזה עמלת ויגיעת התורה"{{הערה|[https://chabad.info/news/772861/ מכתבו של הרב קנייבסקי על "הרמב"ם השלם" של הרב וולפא] {{אינפו}}.}}.

ב[[כסלו]] [[תשע"ב]] נפגש ר' חיים עם ה[[חוזר]] הרב [[יואל כהן]] ועם ה[[משפיע]] הרב [[מענדל וועכטר]] בביתו. בסוף הביקור העניקו לו ר' יואל והרב וועכטר סט אוצרות לקוטי שיחות שבהוצאת ארגון [[תורת חב"ד לבני הישיבות]]{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=65715 ה'חוזר' של הרבי נפגש עם הרב חיים קנייבסקי ● חשיפה] {{חב"ד און ליין}}}}.

ב[[כסלו]] [[תשע"ג]] נסע ר' חיים ל[[ניחום אבלים]] וביקור חולים אצל ה[[שליח הרבי|שליח]] הרב [[שמואל שארף]] שנפצע מטיל שנשלח לישראל במבצע עמוד ענן{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=72749 אורח מפתיע: הרב חיים קנייבסקי ניחם את השליח] {{חב"ד אינפו}}}}.

בקיץ [[תשע"ה]] נפגש עם הרב [[יעקב לנצ'נר]] במסגרת מבצע שינון בעל-פה לילדי המוסדות של ר' חיים, שנערך באמצעות מערכת 'ימות המשיח'. במהלך הפגישה העניק לו הרב לנצ'נר סט [[דבר מלכות פיענוחים]] ב[[מרכז ההפצה ממש|הוצאת ממ"ש]]. לימים סיפר הרב לנצ'נר כי בעת שביקר לאחר תקופה בביתו של הרב קנייבסקי, סיפר לו אחד מבני הבית כי הרב קנייבסקי העביר את הסט לחדר בו הינו לומד, וכי מפעם לפעם נעה הסימניה בין הדפים - מה שהראה על לימודו המתמיד של הרב קנייבסקי בספר{{הערה|1=סופר מפי בעל המעשה הרב [[יעקב לנצ'נר]] בהתוועדות בישיבת [[תומכי תמימים ראשון לציון]]}}.

ב[[כסלו]] [[תשע"ח]] ביקר השליח הרב [[בערל לאזאר]], רבה הראשי של רוסיה, בארץ ישראל, על מנת להשתתף בהתוועדות י"ט כסלו הגדולה שנערכה בבני ברק, אז נפגש עם הרב קנייבסקי והגיש לו במתנה את קונטרס [[עניינה של תורת החסידות]] וסט של [[ליקוטי תורה]] ו[[תורה אור]] המבוארים, בהוצאת [[תורת חב"ד לבני הישיבות]], ור' חיים אמר שיעיין בספרים{{הערה|1=[http://www.shturem.net/index.php?section=news&id=98026 צפו: הרב בערל לאזאר נפגש עם הרב קנייבסקי] {{שטורעם}}}}.

ב[[סיוון]] [[תשע"ח]] כתב ר' חיים אות בספר תורה שנכתב לעילוי נשמת השלוחים [[גבי ורבקי הולצברג]], והוסיף כי זאת זכות לכתוב בספר שנכתב ונתרם לעילוי נשמת הקדושים שנרצחו בבית חב"ד{{הערה|1=[http://www.col.org.il/show_news.rtx?artID=111411 הגר"ח קנייבסקי כתב אות בספר התורה לע"נ הזוג הולצברג הי"ד] {{חב"ד און ליין}}}}.

הרב קנייבסקי כתב אות ב[[ספר תורה]] המיועד לזכותו של הרבי, ל[[שלמות הארץ]] ולאחדות ישראל{{הערה|וידאו shors 'הרב קנייבסקי ע"ה כותב אות בספר תורה משיח נאו' לרבי מלך המשיח שליט"א שלמות הארץ ואחדות ישראל' בערוץ היוטיוב Schimon Elkayam שמעון אלקיים.}}{{הערה|הספר תורה הינו פרי יוזמתו של ר' [[שמעון אלקיים]], זכה לתמיכה נרחבת של כלל רבני ומשפיעי חב"ד.}}.
====רבנות בני ברק====
ב[[תשס"א]] הרב קנייבסקי היה מהרבנים שצירפו את חתימתם למכתב מחאה של חיים שאול קרליץ כנגד מינויו של הרב [[משה יהודה לייב לנדא]] לרב העיר [[בני ברק]], כשבאותו מכתב תוקף קרליץ את חסידות חב"ד על זיהויו של [[הרבי כמלך המשיח]]. גם בזמן הקמת [[כשרות|הכשר]] "שארית ישראל" כנגד הכשרות של הרב לנדא, תמך ר' חיים ב"שארית ישראל" והתנגד לכשרות הרב לנדא{{הערה|[https://www.kikar.co.il/312228.html מרן הגראי"ל שטיינמן חשף: "ה'חזון איש' אחז מהרב לנדא"], באתר כיכר השבת.}}.

ב[[אדר ראשון]] [[תשס"ה]] נפגש הרב [[משה לנדא]] באופן מפתיע עם הרבנים המנהיגים את הציבור הליטאי, ובראשם הרב קנייבסקי{{הערה|[https://col.org.il/news/10308 מי עומד מאחרי פגישת הפיוס ההיסטורית?]}}, פגישות אלו היו מפתיעות ביותר, לאחר שנים ארוכות שהיו בעלות גוון של קשר שלילי ונתק, פגישות אלו היוו התחלה של פיוס בין ציבור החסידי לציבור הליטאי בעיר בני ברק, לאחר מכן נודע שבפגישות אלו סוכם{{מקור}}, שלאחר פטירתו של הרב משה ימונו רב חסידי ורב ליטאי לבני ברק כאשר הרב החסידי יהיה בנו הרב [[יצחק אייזיק לנדא]] והרב הליטאי הרב [[שבח צבי רוזנבלט]], וכך נעשה, אחר פטירת הרב משה לנדא בכ"ד אדר ב' תשע"ט, בכך היה הרב קנייבסקי שותף בעשיית שלום היסטורי בין החסידים והליטאים בבני ברק והקמת גוף כשרות משותף על כל הפלגים{{הערה|[https://chabad.info/news/708016/ לראשונה בהיסטוריה: כשרות חדשה בראשות רבני בני ברק]}}. ולאחר כשבועיים מיום התמנותם של הרבנים לנדא ורוזנבלט קיבל אותם בביתו יחד עם ראש העיר בני ברק הרב אברהם רובינשטיין וברכם, הדבר נתן אישור למינוי המאחד{{הערה|[https://chabad.info/in-focus/471532/ תמונת הלילה]}}.
[[קובץ:קנייבסקי לנדא.jpg|ממוזער|הרב קנייבסקי מקבל את הרב יצחק אייזיק לנדא והרב שבח צבי רוזנבלט לאחר התמנותם לרבני העיר בני ברק]]

===ציפייה למשיח===
בשיחה שקיים עם מקורביו בעניין 'עיקרי האמונה', דובר על העיקר הי"ב - האמונה בביאת המשיח, ואחד הנוכחים ציין שאצל בני הישיבות הנושא כביכול שייך לחוגים אחרים ור' חיים הביע צער ואמר שמוכרח שהנושא יהיה יותר מוכר שיישבו וילמדו את הנושאים הקשורים לזה. הוא הזכיר של[[חפץ חיים]] היו שני נושאים עיקריים: שמירת הלשון והאמונה במשיח. ומשום מה מאחד עושים רעש גדול והשני מונח בקרן זווית. במענה לשאלת אחד הנוכחים מהי כוונתו, השיב: פשוט שיישבו וילמדו את הנושאים הקשורים לזה, ומזה יצאו ידי הגדר של העיקר הי"ב וגם העניין של 'מחכה לביאתו' שהרמב"ם כותב שמי שאינו מחכה הרי זה כופר ר"ל הרי אם ילמדו ממילא יחכו לביאתו{{הערה|הרב חיים קנייבסקי, [https://bshch.blogspot.com/2013/08/blog-post_6702.html צריך ללמוד על משיח ולחזק את הציפייה אליו].}}.

לאחד ששאל האם זמנינו הוא זמן ביאת משיח, השיב: "כך אנחנו מאמינים, לזה אנחנו מצפים, אולי זה הזמן"{{הערה|"לקראת הגאולה", גיליון א', עמ' ח', [[מנחם אב]] [[תשע"ג]].}}. בהזדמנות נוספת ציין: "המשיח חי עמנו כיום, הגאולה מוכנה ומזומנת"{{הערה|[https://www.hidabroot.org/article/236901 הגר"ח קנייבסקי: "המשיח חי עמנו כיום. הגאולה מוכנה ומזומנת"] באתר הידברות.}}.

==מספריו==
* '''[http://hebrewbooks.org/49173 שונה הלכות]''' - קיצור פסקי ה[[משנה ברורה]] ו[[החזון איש]]
* '''[http://hebrewbooks.org/49935 שערי אמונה]''' - ביאורים וחידושים על המשניות שבסדר זרעים
* '''[http://hebrewbooks.org/49845 דרך אמונה]''' - ספר הערוך במתכונת המשנה ברורה על הלכות זרעים בספר משנה תורה לרמב"ם, 5 כרכים
* '''[http://hebrewbooks.org/51409 דרך חכמה]''' - ספר הערוך במתכונת המשנה ברורה על הלכות קדשים בספר משנה תורה לרמב"ם
* '''[http://hebrewbooks.org/49937 שקל הקודש]''' - פירוש על הלכות שקלים ועל הלכות קידוש החודש בספר משנה תורה
* '''[http://hebrewbooks.org/49046 ארחות יושר]''' - דברי מוסר, מלוקטים בעיקר מדברי חז"ל, ראשונים ואחרונים
* '''שיח השדה''' - [http://hebrewbooks.org/47700 חלק א'] ו[http://hebrewbooks.org/47701 חלק ב'] קונטרסים בנושאים שונים, בהם כתובת קעקע, כשרות חגבים, דברים המועילים לזיכרון ועוד. בחלקים כלולים גם קונטרסים שנדפסו בנפרד. חלק ג' הוא אוסף הערות על סדר הש"ס
* '''[http://hebrewbooks.org/49918 נחל איתן]''' - על הלכות עגלה ערופה
* '''[http://hebrewbooks.org/49911 טעמא דקרא]''' - חידושים על התנ"ך
* '''[http://hebrewbooks.org/49930 קריית מלך]''' - ציוני מקורות על משנה תורה
* '''[http://hebrewbooks.org/40560 בשער המלך]''' - בירורים וציונים על הקדמת הרמב"ם למשנה תורה. ספר זה נדפס גם כן כחלק משיח השדה, חלק א'
* '''[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47701&pgnum=2 ישוב הדעת]''' - יישובים לקושיות שהניחם המהרש"א ב'ויש ליישב', נדפס כחלק משיח השדה, חלק ב'
* ביאורים על המסכתות הקטנות, כגון אמת וצדק על מסכת גרים, מצרף ומטהר על מסכת כותים, קנין הגוף וקנין פירות על מסכת עבדים, ועוד
* '''[http://hebrewbooks.org/49913 למכסה עתיק]''' - מקומות בתנ"ך שבהם הפסוק סתום וחז"ל פירשו את הכוונה. לספר זה יצאו גרסאות מורחבות על ידי מחברים שונים.
* פירוש על התלמוד הירושלמי, בעריכת חתנו הרב זליג ברוורמן. הפירוש נדפס על גיליון התלמוד הירושלמי במהדורת 'עוז והדר' וכן במהדורה מיוחדת עם הירושלמי בלבד
* '''[https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?168788& דעת נוטה]''' - ליקוט תשובות הלכתיות לפי סדר המשנה ברורה, בתוספת הערות והבהרות מהרב קניבסקי וכן מראי מקומות לפוסקים אחרים שהוסיף צוות עורכים בראשות בנו הרב יצחק שאול. עד עתה יצאו שלושה חלקים, תשס"ט-תשע"ו. ההערכה היא שהסדרה תכלול כעשרה כרכים.
* '''[https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?28056& דרך שיחה]''' - שאלות במגוון נושאים על סדר פרשיות השבוע מאת תלמידו הרב אליהו מן (על פי שיחותיו עם הרב קניבסקי מדי סעודת ליל שבת), שני חלקים
* '''כל משאלותיך''' - שאלות ותשובות במגוון רחב של נושאים, לפי סדר פרשיות השבוע, בני ברק תשע"ח
* '''[http://hebrewbooks.org/52835 שמעה תפילתי]''' - ביאורים על סדר התפילות המבוססים על תשובותיו לצבי יברוב, בני ברק תשס"ח
* '''בהיר בשחקים''' - ביאור על ספר הבהיר. כרך נוסף הוא הגהות על רזיאל המלאך, ספר נח וספר חנוך
*[[פרק בשיר]] - ביאור על [[פרק שירה]]
{{סדרה|הקודם=[[אהרן יהודה לייב שטיינמן]]|רשימה=מנהיג הציבור הליטאי|שנה=[[כ"ד כסלו]] [[תשע"ח]] - [[ט"ו אדר|ט"ו אדר שני]] [[תשפ"ב]]|הבא=[[גרשון אדלשטיין]]}}

==לקריאה נוספת==
*'''מצפה באמת לביאת המשיח''', גיליון [[בית משיח (שבועון)|בית משיח]] מס' 1304 ע' 24–26
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קנייבסקי חיים}}
[[קטגוריה:רבני ליטא]]
[[קטגוריה:אישים בבני ברק]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תרפ"ח]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשפ"ב]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בבני ברק]]

שירת הים

2025-12-02T12:11:55Z

אור פני משה:

{{חלונית
| ניקוד = כן
| כותרת = שירת הים
| תוכן = א אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה' וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר {{ש}}אָשִׁירָה לַה' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם.{{ש}} ב עָזִּי וְזִמְרָת יָ-הּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה זֶה קֵלִי וְאַנְוֵהוּ אֱלֹקֵי אָבִי וַאֲרֹמְמֶנְהוּ. {{ש}}ג ה' אִישׁ מִלְחָמָה ה' שְׁמוֹ. {{ש}}ד מַרְכְּבֹת פַּרְעֹה וְחֵילוֹ יָרָה בַיָּם וּמִבְחַר שָׁלִשָׁיו טֻבְּעוּ בְיַם סוּף. {{ש}}ה תְּהֹמֹת יְכַסְיֻמוּ יָרְדוּ בִמְצוֹלֹת כְּמוֹ אָבֶן. {{ש}}ו יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב. {{ש}}ז וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ תְּשַׁלַּח חֲרֹנְךָ יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ. {{ש}}ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ נֵד נֹזְלִים קָפְאוּ תְהֹמֹת בְּלֶב יָם. {{ש}}ט אָמַר אוֹיֵב אֶרְדֹּף אַשִּׂיג אֲחַלֵּק שָׁלָל תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי אָרִיק חַרְבִּי תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי. {{ש}}י נָשַׁפְתָּ בְרוּחֲךָ כִּסָּמוֹ יָם צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים. {{ש}}יא מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה' מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹשֵׂה פֶלֶא. {{ש}}יב נָטִיתָ יְמִינְךָ תִּבְלָעֵמוֹ אָרֶץ. {{ש}}יג נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל נְוֵה קָדְשֶׁךָ. {{ש}}יד שָׁמְעוּ עַמִּים יִרְגָּזוּן חִיל אָחַז יֹשְׁבֵי פְּלָשֶׁת. {{ש}}טו אָז נִבְהֲלוּ אַלּוּפֵי אֱדוֹם אֵילֵי מוֹאָב יֹאחֲזֵמוֹ רָעַד נָמֹגוּ כֹּל יֹשְׁבֵי כְנָעַן. {{ש}}טז תִּפֹּל עֲלֵיהֶם אֵימָתָה וָפַחַד בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ יִדְּמוּ כָּאָבֶן עַד יַעֲבֹר עַמְּךָ ה' עַד יַעֲבֹר עַם זוּ קָנִיתָ. {{ש}}יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ ה' מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ. {{ש}}יח ה' יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד. {{ש}}יט כִּי בָא סוּס פַּרְעֹה בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו בַּיָּם וַיָּשֶׁב ה' עֲלֵהֶם אֶת מֵי הַיָּם וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָלְכוּ בַיַּבָּשָׁה בְּתוֹךְ הַיָּם.
}}
'''שִׁירַת הַיָּם''' (נקראת גם; '''אָז יָשִׁיר''') היא השירה אותה אמרו [[משה רבינו]] ו[[בני ישראל]] לאחר ה[[נס]] הגדול של [[קריעת ים סוף]], והיא אחת מהסדרה של תשעה שירות הכתובות בתנ"ך, וה[[שירה העשירית]] תהיה בזמן [[הגאולה]]{{הערה|מכילתא שמות טו, א.}}.

שירת הים כתובה ב[[ספר תורה|ספר התורה]] בצורה מיוחדת של שירה, ונקראת בתורה בציבור במנגינה מיוחדת פעמיים בשנה: בשבת [[פרשת בשלח]] וב[[שביעי של פסח]] בו התרחש נס קריעת ים סוף.

השירה נאמרת מדי יום ב[[תפילת שחרית]] בסיומם של [[פסוקי דזמרה]].

== תוכן השירה ==
השירה מופיעה ב[[ספר שמות]] ב[[פרשת בשלח]], והיא נאמרה על ידי [[משה רבינו]] ובני ישראל לאחר נס [[קריעת ים סוף]], שבמהלכו עברו בני ישראל בים שנבקע, ולאחריהם טבעו בו המצרים.

תוכן השירה הוא בעיקר הודיה ושבח לה' על הנס של קריעת ים סוף ועל גילוי מלכותו של ה' שהיתה במהלכו ובעקבותיו. השירה ממשיכה בסיפור העתיד לקרות בעת הכניסה ל[[ארץ ישראל]] ובניית [[המשכן]] ו[[בית המקדש]].

===פתיחת השירה על ידי משה===
ב[[גמרא]]{{הערה|סוטה ל, ב.}} מובא שישנם שלש שיטות באופן אמירת שירת הים, שיטת אחת היא שעל כל מה שאמר [[משה]] ענו עם ישראל "אשירה לה'". שיטת שנייה היא שכל דבר שאמר משה, חזרו ואמרו אחריו. שיטה שלישית היא שמשה פתח את השירה, אך את שאר השירה אמרו כולם יחד.

[[הרבי]] מבאר{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"א עמוד 69.}} את הצד השוה בין השיטות, שהשירה נפתחה על ידי משה רבינו, כדי ששירת הים תהיה ב[[אחדות]] גמורה של בני ישראל, וזה נעשה על ידי משה - [[נשיא הדור]], שהוא כולל בו את הדור כולו{{הערה|כדברי [[רש"י]] במדבר כא, כא.}}, ובזה ישנם שלש אופנים, אופן אחד הוא שאין העם מבטא את מציאותו כלל, ורק עונים אשירה, אופן שני הוא שהאחדות ניכרת גם בתוך מציאותם, כשאומרים בעצמם כמו משה, ואופן שלישי הוא שניכר ההתאחדות בין משה לישראל כששניהם אומרים יחד.

וכפי שמתאר ה[[אור החיים]]{{הערה|על לשון הפסוק "אשירה לה' ויאמרו לאמר".}}: {{ציטוטון|שיאמרו שירה יחד בלא בחי' השתנות והפרדה עד שיהיו כאיש אחד הגם היותם רבים ונתכוונו יחד ועשו כן ואמרו אשירה לשון יחיד כאילו הם איש אחד שזולת זה היו אומרים נשירה"}}.

===השתתפות הנשים===

בפרט מסוים בשירת הים נראה שהשמחה אצל [[אשה|הנשים]] (ובראשן [[מרים הנביאה]]) הייתה גדולה משל האנשים, בכך שדווקא הנשים יצאו עם תופים ומחולות{{הערה|שמות טו, כ.}}, והסיבה לכך היא משום שגם הצער של הנשים הייתה גדולה יותר מצד הגזירות שהיו על ילדיהם במצרים.

אך למרות זאת, עדיין ניכר בשירת הים, שעיקר השירה הייתה של האנשים, ובמיוחד כשמייחסים זאת אל שירת [[דבורה]] בה העיקר היה שירת אשה. הרבי למד מכך{{הערה|[[לקוטי שיחות]] חלק ל"ו עמוד 233.}} שכמו שבמצבם של בני ישראל במדבר – מחוץ לביתם, העיקר היה הגברים, ורק בתקופה שבני ישראל היו בביתם ב[[ארץ ישראל]], אז היו הנשים עיקר, כן צריך להיות בכל בית יהודי, שדברים הקשורים לחוץ שייכים לאיש ודברים הקשורים לבית שייכים ל[[אשה]].

===רמז לתחיית המתים===
בתחילת שירת הים כתוב "אז ישיר משה"{{הערה|שמות טו, א.}}, ובגמרא{{הערה|סנהדרין צא, ב.}} למדו מזה שכתוב "ישיר" בלשון עתיד, הוכחה לכך שיהיה [[תחיית המתים]].

הסיבה שתחיית המתים מרומזת דווקא בשירת הים הוא משום שבזמן קריעת ים סוף התגלה דרגה של ה' בו הוא [[הוי'|היה הוה ויהיה כאחד]], ובשירת הים היה כלול השירה של לעתיד לבוא בתחיית המתים.

==צורת כתיבתה==
השירה כתובה ב[[ספר תורה|ספר התורה]] באופן מיוחד, הנקרא בלשון חז"ל "'''אריח על גבי לבנה'''", כבניין העשוי מאריחים ולבנים, שאורכם אינו שווה, בניגוד ל"אריח על גבי אריח" בו כל שורה זהה לחברתה, כמו בניין הבנוי מאריחים שכולם זהים זה לזה באורכם{{הערה|כדוגמת מניין שלושים ואחד המלכים שכבש יהושע, עשרת בני המן, ומבנהו של ספר תהלים כולו.}}. בכל שורה ישנו רווח אחד או שנים בין הפסקאות.

==קריאת השירה ואמירתה==
===בקריאת התורה===
השירה נמצאת ב[[פרשת בשלח]] שב[[ספר שמות]], וה[[שבת]] שבה קוראים אותה כחלק מ[[פרשת השבוע]] נקראת גם "[[שבת שירה]]" על שמה. יש הנוהגים לקרוא אותה במנגינה מיוחדת, השונה מ[[קריאת התורה|הקריאה הרגילה בתורה]]. בשבת זו [[הפטרה|מפטירים]] בקריאת [[שירת דבורה]]. שירת הים גם נקראת ב[[שביעי של פסח]], שבו אירעה קריעת ים סוף ואמירת השירה המקורית על ידי בני ישראל. הפטרת קריאה זו היא [[שירת דוד]], בה מופיעים רמזים לקריעת ים סוף{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/490/13.htm שולחן ערוך אדה"ז אורח חיים ת"צ, י"ג].}}.

בקהילות חסידים שונות נוהגים בתפילת שחרית של [[שביעי של פסח]] ושל [[אחרון של פסח]], לשנות בנעימת השירה או באופן אמירתה - כולה או חלקה - פסוק פסוק וכדומה{{הערה|ראה בס' נטעי-גבריאל (ג, עמ' ס).}}. בחב"ד אין נוהגים לשנות באמירת שירת הים מכפי שהיא בכל שבת ויום טוב{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/chasidim/otzar/7/2/6.htm אוצר מנהגי חב"ד, שביעי של פסח].}}.

בעת קריאת השירה נוהגים לעמוד{{הערה|ספר המנהגים, על פי לוח 'היום יום' עמ' מז.}}. בשנים שבהן נהג [[הרבי]] לעמוד כל משך קריאת התורה, היה מסובב פניו לעבר בעל הקורא. בשנים שבהן נהג לשבת במשך הקריאה (החל מ[[תשל"ח]]) נעמד במיוחד לקריאת השירה כשפניו אל הספר תורה. לפעמים נעמד בתחילת קריאת הפסוק "ויושע", ולפעמים בתיבות "וירא ישראל" ולפעמים בתיבות אחרות. פעמים רבות אירע, שבמשך קריאת השירה היה מרים עיניו מהחומש מפעם לפעם, ומביט בבעל קריאה.

בדרך כלל, משנעמד לקריאת השירה, שוב לא היה חוזר לישב, אלא רק סבב - בסיום קריאת השירה - לכיוון מזרח, ועמד עד שקראוהו לעלות ל"מפטיר"{{הערה|[https://chabadlibrary.org/books/chasidim/otzar/7/2/8.htm אוצר מנהגי חב"ד].}}.

===בתפילה===
בגמרא{{הערה|ראש השנה לא, א.}} מובא ששירת הים נאמרה ב[[שירת הלויים]] בשבת בעת הקרבת [[קורבן התמיד]] של בין הערביים.

ה[[רמב"ם]] כתב כך: {{ציטוטון|יש מקומות שנהגו בהן לקרות בכל יום אחר שמברכין ישתבח שירת הים}}{{הערה|הלכות תפילה וברכת כהנים ז, יג.}}.

עם הזמן המנהג לומר את שירת הים התפשט בתפוצות ישראל, וכיום הוא נכלל בסידור התפילה של כלל העדות, כשלאחריו מוסיפים פסוקים שונים.

[[אדמו"ר הזקן]] הביא ב[[שולחן ערוך הרב|שולחן ערוך]] בטעם אמירת אז ישיר קודם ברכת ישתבח:

{{ציטוטון|ונוהגין להוסיף קודם ברכת ישתבח ויברך דוד עד מהללים לשם תפארתך כאשר הוא בספר דברי הימים, ויברכו שם כבודך עד שירת הים כאשר הוא בספר נחמיה, ושירת הים, לפי שכל אותם ט"ו לשונות של שבח הסדורות בברכות ישתבח דרשום חכמים מתוך שירת הים ומתוך אותן פסוקים של ויברך דוד}}.

===בתור סגולה===
בקרב קהילות רבות נהוג לאמר את השירה כ[[סגולה]] ל[[שידוך]] ולדברים נוספים.

ב[[ט' כסלו]] [[תש"ז]] קבוצה גדולה של [[חסידי חב"ד]] עברה את הגבול הרוסי באמצעות דרכונים [[פולין|פולניים]] מזוייפים, בדרכה ל[[פריז]], כחלק מ[[הבריחה הגדולה מרוסיה]]. מסופר בשם [[הרבי]] כי באותו יום, ישב [[הרבי הריי"צ]] בחדרו ואמר את שירת הים בדביקות שוב ושוב, עד שנאנח אנחת רווחה באמרו חרישית: "ברוך השם, הם עברו, הם עברו, מספיק". למחרת התקבל מברק כי הם עברו בשלום את גבול רוסיה והגיעו לפְּשֶׁמישְל שבפולין. [[הרבי]] הסביר זאת בעובדה שבתוך שירת הים מופיע הפסוק "עד יעבור עמך ה'"{{הערה|[[שיחה|שיחת]] [[הרבי]] [[הרבי בפריז|בהיותו בפריז]], [[ל"ג בעומר]] [[תש"ז]]. [[שיחות קודש קודם הנשיאות]] [https://drive.google.com/file/d/1Fl9R-m_zILf5OwAMTr8ADrFxhDpkd-No/view עמוד 119].}}.

==ראו גם==
*[[שבת שירה]]
*[[השירה העשירית]]

==קישורים חיצוניים==
*הרב יחיאל גלוכובסקי, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4725064 שירת הים: להכיר את אלוקים]''' באתר בית חב"ד {{וידיאו}}

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יציאת מצרים]]
[[קטגוריה:תפילת שחרית]]

רבי חיים ויטאל

2025-12-02T12:06:15Z

אור פני משה:

{{קשר חב"די}}
[[קובץ:עח.png|שמאל|ממוזער|250px|שער הספר "[[עץ חיים]]", ספרו של רבי חיים ויטאל]]
רבי '''חיים ויטאל''' ([[א' חשוון]] ה'ש"ג - [[ל' ניסן]] ה'ש"פ) היה [[קבלה|מקובל]] שחי ופעל ב[[צפת]], ב[[ירושלים]] וב[[דמשק]]. גדול תלמידיו של [[האר"י]] הקדוש, שקיבל מרבו את הסמכות הבלעדית לכתוב וללמד את תורתו. רבי חיים ערך את [[כתבי האר"י]] שמהם הגיעו לידינו הספרים [[עץ חיים]], [[פרי עץ חיים]], [[אוצרות חיים]], [[מבוא שערים]] ועוד. כמו כן כתב כמה חיבורים חשובים בעצמו. כתבי האר"י בעריכתו של רבי חיים הפכו לשיטה המרכזית בלימוד [[תורת הקבלה]], ועליהם מיוסדים חלקים עיקריים ב[[תורת החסידות]].

==תולדות חיים==
רבי חיים ויטאל נולד ב[[א' חשוון|ראש חודש חשוון]] ה'ש"ג ב[[צפת]], לאביו רבי יוסף קלבריזי, שעלה שנתיים קודם לכן ל[[ארץ ישראל]] מחבל קלבריה שב[[איטליה]].

למד את [[תורת הנגלה]] מרבו רבי [[משה אלשיך]], ולאחר מכן החל ללמוד את [[תורת הקבלה]] מרבי [[משה קורדובירו]] (הרמ"ק), גדול מקובלי צפת באותה תקופה.
===לימודו מפי האר"י===
בשנת ה'ש"ל, קצת לפני פטירתו של הרמ"ק (ב[[כ"ג בתמוז]]), עלה לארץ ישראל ממצרים [[האר"י]]. האר"י גילה לאחר מכן שסיבת עלייתו לארץ הקודש הייתה מכיון שגילו לו משמים שימיו קרבים, ועליו ללמד את סודות הקבלה שקיבל [[גילוי אליהו|מפי אליהו הנביא]] לפני הסתלקותו. כמו כן גילה האר"י שכל תכליתו אינה אלא ללמד את רבי חיים ויטאל.

מיד בבואו של האר"י לצפת, לא ראה רבי חיים צורך ללכת וללמוד ממנו, וגם אחר פטירת הרמ"ק - לאחר שכל מקובלי צפת קיבלו את האר"י כממשיכו - המשיך רבי חיים ללמוד באופן עצמאי. פעם אחת החליט ללכת לשאול את האר"י על פירושו של מאמר אחד ב[[ספר הזוהר]]. מיד כשראה אותו האר"י, אמר: "זה לא בא כי אם לתהות בקנקני", ומיד התחיל לגלות סודות נפלאים באותו מאמר. רבי חיים התפעל כל כך וביקש לשמוע מהאר"י עוד פירושים, אך האר"י סירב ואמר שאינו ראוי לכך. רבי חיים בכה והתפלל כל אותו הלילה שיזכה ויהיה ראוי לשמוע עוד מהאר"י, ואז התבקש האר"י משמים לגלות עוד סודות לרבי חיים, ומאז הפך לתלמידו העיקרי{{הערה|1=אגרת רבי שלמה שלומיל, נדפסה בספר [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21042&st=&pgnum=107&hilite= מצרף לחכמה].}}.

במשך שנה ועשרה חדשים בלבד למד רבי חיים אצל האר"י, ובפרק זמן קצר זה קיבל ממנו את כל שיטתו בקבלה. בתחילת לימודו אצל האר"י היה רבי חיים שוכח את לימודו, עד שלקח אותו רבו ל[[טבריה]] ונתן לו לשתות מים מ[[בארה של מרים]] שהתגלגל לים הכנרת, ומהם קיבל כח ל[[זיכרון]]{{הערה|פרי עץ חיים שער יז (הנהגת הלימוד) ד"ה כשהיה הרב ר' חיים. ועוד.}}, שבזכותו הצליח ללמוד סודות רבים כל כך בזמן קצר{{הערה|שם הגדולים בערך רבי חיים ויטאל.}}. בתורת החסידות מובא סיפור זה, ומבואר הקשר הפנימי בין בארה של מרים לבין כח הזיכרון{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/adhaam/maamarei/577/27/151.htm מאמרי אדמו"ר האמצעי הנחות - תקע"ז, ע' קנא]. ועוד.}}.
===מתורתו===
בספר כף החיים (סימן תרצה סעיף קטן יג) כתב וזו לשונו; מורנו הרב חיים ויטאל זיע"א היה רגיל לטבול בערב פורים כמו ערב הרגל. וילבש בגדי יום טוב מבערב, ולא כאותן שנוהגין ללבוש בבוקר יום פורים, עד כאן לשונו.

===אחר הסתלקות האר"י===
ב[[ה' באב]] ה'של"ב הסתלק האר"י, ותלמידי האר"י כולם קיבלו על עצמם את רבי חיים למורם ורבם. בכתב התקשרות משנת ה'של"ה מתחייבים כל גדולי תלמידי האר"י ללמוד מפי רבי חיים בלבד, ולא ללמוד או ללמד בעצמם שום דבר מבלי רשותו. רבי חיים ליקט את כל כתבי האר"י שכתבו חבריו, ומתוכם, ובעיקר מתוך כתביו שלו, סידר וערך במשך שנים את [[כתבי האר"י]]. רבי חיים שמר עליהם בקפדנות ולא נתן להעתיקם, אולם מתוך העתקות שנעשו מבלי ידיעתו, וכן מתוך כתבים שגנז והתגלו לאחר מכן, ומתוך עריכות כתביו שנעשו אחר פטירתו על ידי בנו רבי שמואל, נערכו (ובהמשך הודפסו) מרבית ספרי קבלת האר"י שהגיעו לידינו: [[עץ חיים]] ו[[פרי עץ חיים]], [[שמונה שערים]], [[אוצרות חיים]], [[מבוא שערים]] ועוד.

כמו כן חיבר בעצמו מספר חיבורים בפשט ובקבלה.

בהמשך עבר ל[[ירושלים]] ומשם ל[[דמשק]], שם התגורר שנים רבות עד להסתלקותו ב[[ל' בניסן]] ה'ש"פ.

==חיבוריו==
===בכתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
*מתוך עריכתו הראשונה של כתבי האר"י ערך את הספר "'''עץ חיים'''" שחולק לשמונה שערים. ספר זה נשאר גנוז אצלו ולא הודפס על ימינו.
:מתוך כתבים שהועתקו מספר זה בגניבה, הפיצו כמה מקובלים את הספרים '''ספר הדרושים''', '''ספר הכוונות''' ו'''ספר הליקוטים''' (שלא הודפסו אלא בחלקם בדור האחרון).
:בנו, רבי שמואל, ערך וסידר על פי ספר זה "'''[[שמונה שערים]]'''" שהופצו ונדפסו לאחר מכן: '''שער ההקדמות''', '''שער מאמרי רשב"י''', '''שער מאמרי רז"ל''', '''שער הפסוקים''', '''שער המצוות''', '''שער הכוונות''', '''שער רוח הקודש''' ו'''שער הגלגולים'''.
*את עריכתו השניה בכתבי האר"י גנז, והם הוצאו מגניזתם על ידי רבי [[אברהם אזולאי]] ורבי [[יעקב צמח]]. מתוכם נערכו הספרים: "'''קהילת יעקב''', '''עולת תמיד''', '''אדם ישר''', '''[[אוצרות חיים]]''' ו'''זוהר הרקיע'''.
*גם את עריכתו השלישית בכתבי האר"י גנז, והם הוצאו מגניזתם על ידי נכדו רבי [[משה ויטאל]], ומהם נערך הספר '''[[מבוא שערים]]'''.
רבי [[מאיר פאפירש]] ערך מתוך ספרי הדרושים הכוונות והליקוטים, יחד עם כתבי העריכה השניה של רבי יעקב צמח, שלושה ספרים: '''דרך עץ החיים''' (הוא הספר הנדפס והנפוץ בשם '''[[עץ חיים]]'''), '''[[פרי עץ חיים]]''' ו'''נוף עץ חיים'''.

===חיבוריו שלו===
*'''[[שערי קדושה]]''' - ספר [[מוסר]] על פי קבלת האר"י.
*'''עץ הדעת טוב''' - דרשות על התורה.
*'''ספר החזיונות''' - יומן שרשם לעצמו על כל הקורות אותו, בעיקר על גילויים שמימיים, חלומות ודברים שקיבל מהאריז"ל בנושאי קבלה. חלקו נדפס בספר "'''שבחי ר' חיים ויטאל'''".

==קישורים חיצוניים==
*'''[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=1&hilite= שבחי רבי חיים ויטאל]''', באתר [[HebrewBooks]]

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:ויטאל, חיים}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]

ל"ג בעומר

2025-12-02T11:57:38Z

אור פני משה:

[[קובץ:36021.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מעודד את השירה בפני ילדים בל"ג בעומר]]
[[קובץ:770 לג בעומר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תהלוכת ל"ג בעומר]] ב[[קראון הייטס]] ([[תשמ"ז]])]]
[[קובץ: לג בעומר1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מדורת ל"ג בעומר ב[[קראון הייטס]]]]
'''ל"ג בעומר''' הוא היום השלושים ושלושה ב[[ספירת העומר]] וחל ב[[י"ח באייר]].

ביום זה חוגגים בני ישראל את יום ה[[הילולא]] של [[רבי שמעון בר יוחאי]] וציון פסיקת מותם של תלמידי [[רבי עקיבא]].

נהוג לחגוג יום זה כיום טוב ושמחה משלושה טעמים;
* א. מכיוון שהוא יום שמחתו של רשב"י, שהודיע, הכריז ופירסם שיום זה הוא יום שמחתו, וצוה שכל בני ישראל ישמחו ביום שמחתו.
* ב. אחד הטעמים לציונו של ל"ג בעומר כיום שמחה הוא משום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולכן מזוהה יום זה עם תורתו של רבי עקיבא.<ref>רבי [[יוסף ליברמן (רב)|יוסף ליברמן]], '''משנת יוסף''', דרשות ומאמרים, חלק ב', מאמר ע' אות ז'.</ref> ולכן גם נהוג לשיר '''אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל'''.
* ג. טעם נוסף הוא שביום זה סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הנקראים "רבותינו שבדרום", ובתוכם [[רבי שמעון בר יוחאי]]{{הערה|רבי [[יעקב חיים סופר]], '''[[כף החיים]]''', [[אורח חיים]] סימן תצג ס"ק כו}}, וזה טעם השמחה בל"ג בעומר{{הערה|'''פרי חדש''', סימן תצג, סעיף ב}}.
על פי הוראתו של [[הרבי]], מדי שנה (החל משנת [[תש"מ]]), נאספים ילדי ישראל בכל מקום ומביעים בגאווה את הקשר שלהם עם הקב"ה, על ידי [[תהלוכת ל"ג בעומר|תהלוכה]] הנושאת סיסמאות ברוח אהבת ישראל, [[אהבת ה']] ומשיח. מנהג הרבי עצמו להשתתף ב[[הפאראד אצל הרבי|תהלוכה הגדולה]] בשכונת [[קראון הייטס]] כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון בשבוע{{הערה|מלבד שנות [[תשכ"ג]], [[תשל''ג]] ו[[תשנ"ג]] שחלו ביום ראשון והרבי לא יצא לתהלוכה, ו[[תשל"ו]] שהרבי יצא אף על פי שלא היה ביום ראשון}}.

אחד הדברים המאפיינים את ל"ג בעומר, הוא העלייה ההמונית לקברו של [[רשב"י]] ב[[מירון]], לשם עולים מכל החוגים ומכל הקהילות, ושמחים ורוקדים בשמחתו של רשב"י ושרים שם את הפיוט [[בר יוחאי]] ואת הפיוט [[ואמרתם כה לחי]]. חסידי חב"ד נוהגים כבר עשרות שנים לנצל את ההזדמנות הזו ל[[הפצת היהדות]] ו[[הפצת המעיינות]], והפצת [[בשורת הגאולה]].

==אירועי היום==
* ביום זה פסקה המגיפה שפרצה בין תלמידי [[רבי עקיבא]] והפילה 24,000 תלמידים כעונש על כך שלא נהגו כבוד זה בזה. המגיפה פרצה בימים שלאחרי [[חג הפסח]] ונמשכה עד לל"ג בעומר.

* ביום זה הסתלק ה[[תנא]] [[רבי שמעון בר יוחאי]] - אשר היה גם מתלמידיו של [[רבי עקיבא]], וגילה את [[פנימיות התורה]] וחיבר את [[ספר הזוהר]]. ביום [[הסתלקות]]ו גילה רבי שמעון לתלמידיו סודות תורה נשגבים ונפלאים רבים, וציווה אותם לציין בכל שנה את יום זה כיום של שמחה.
===אסון מירון===
בליל ל"ג בעומר תשפ"א התקיימה במירון הילולת [[רשב"י]], כשהסתיימה ההדלקה המרכזית של [[האדמו"ר מתולדות אהרן]] בערך בסביבות השעה 1:00 בלילה התרחש האסון, בשל צפיפות ודוחס ארעו דחיפות בין ההמונים, וארבעים וחמישה יהודים נמחצו למוות.

== מנהגי היום ==
* '''אי אמירת תחנון''' - אין אומרים [[תחנון]] ביום זה, לפי שהוא יום שמחה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49244&st=&pgnum=88 מנהגים (קלוזנר)], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8918&st=&pgnum=42&hilite= במנהגי מהרי"ל, דיני ימים שבין פסח לשבועות] רמ"א סימן תצ"ג סעיף ב, [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/493/5.htm שולחן ערוך רבנו סימן תצ"ג סעיף ה] ובסידורו סוף [[תפילת שחרית]] לפני "למנצח.. יענך".}} אולם במנחה של ערב ל"ג בעומר נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאומרים תחנון לפי שעיקר השמחה מתחיל לאחר שמאיר היום. אמנם אחרים סוברים של"ג בעומר לילו כיומו וכל שהלילה הוא בשמחה אין אומרים תחנון גם בערבו, וכדעה זו פסק ה[[אדמו"ר הזקן]] בסידורו.{{הערה|קודם למנצח.. יענך.}} ולפיכך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, אין אומרים במנחה של שבת 'צדקתך'.
* '''[[יום]] [[שמחה]]''' - יום זה הוא יום שמחה, כפי שכותב [[אדמו"ר הזקן]]: שישו ושמחו בה' בכל [[לב]] ו[[נפש]], ולעשות יום משתה ו[[שמחה]] בח"י אייר... ולהלל ולרנן בשירות ותשבחות לה' מספר [[תהלים]] כגון "תהילה לדוד" וכהאי גוונא...{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עמ' קיז.}}, במהלך ההתוועדויות (בשנים שהרבי לא יצא לתהלוכה) היו מנגנים את הניגון על הפסוק "[[ניגון הנה מה טוב| הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד]]", כידוע הסיפור המובא בזהר שע"י אמירת תורה על פס' זה פעל רבי שמעון ירידת גשמים בשנת בצורת, סיפור זה מבואר במאמרי חסידות, ובפרט בדרושים של ל"ג בעומר. כמו כן הורה הרבי לקבל ביום זה החלטות טובות בפרט בעניין של [[אהבת ישראל]].
* '''מנהגי אכילה''' - נוהגים לאכול ביום זה חרובים זכר לעץ חרובים שגדל במערה, וממנו ניזונו [[רשב"י]] ובנו, הרבי סיפר שבבית הוריו נהגו לאכול חרובים ביום זה{{הערה|התוועדויות תשמ"ב ח"ג שיחת תזריע מצורע}}, אף שהיה מצרך נדיר באותם זמנים. נוהגים לאכול ביצים קשות צבועות. (ניתן לצבען גם על ידי בישולן עם קליפות בצל, - עי"כ נצבעת קליפתן בצבע חום). וכך נוהג [[הרבי]]{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד.}}. [[אדמו"ר הצמח צדק]] נהג לאכול מאכלי חלב{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד (מונדשיין) עמוד רדע.}}.
* '''עליה לציון ה[[רשב"י]] ב[[מירון]]''' - נוהגים המוני ישראל ביום זה לעלות לקברו של [[רבי שמעון בר יוחאי]] במירון. הרבי הורה לחסידיו הנמצאים בקרבת מקום לעלות למירון, גם על מנת לערוך שם פעילות [[הפצת היהדות]] ו[[הפצת המעיינות]]{{הערה|ראה מספר מכתבים ב[[אגרות קודש]]: חלק כ"א עמ' קס, חלק י"א עמ' סא, ובחלק ט"ו עמ' קעב.}}. על הנמצאים בסמיכות מקום ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]], לקיים מנהג זה באמצעות נסיעה לאוהל{{הערה|שיחת ל"ג בעומר תש"י.}}.
* '''[[תהלים]]''' - הרבי קרא לומר מזמור ל"ג בתהלים{{הערה|שם=מכתב מט|[[מכתב כללי]] מיום א' פרשת בחוקותי תשמ"ט}}.
* '''[[צדקה]]''' - הרבי קרא להוסיף בנתינה לצדקה במספר ח"י (18) - מתאים ליום הל"ג בעומר שחל ביום י"ח באייר{{הערה|שם=מכתב מט}}.
* '''[[אפשערניש]]''' [=[[תספורת]]] - הנולד בתקופה שבין פסח לל"ג בעומר נהוג לעשות את מנהג ה[[תספורת]] בהגיעו לגיל שלוש בל"ג בעומר, והנולד בין ל"ג בעומר לשבועות, עושים את ה[[תספורת]] בערב [[חג השבועות]].
* '''[[חתונה]]''' - בשנים הראשונות הורה הרבי שלא לערוך חתונה בל"ג בעומר, ובדיעבד, לערוך ביום ל"ג בעומר ולא בלילו{{הערה|אגרות קודש חלק ח' עמ' שיח.}} אולם בשנים האחרונות הורה להתחתן ואפילו בליל ל"ג בעומר{{הערה|ראה בארוכה בסקירה 'דור ישרים תברכנו בהילולא דבר יוחאי' [https://teshura.com/teshurapdf/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A8.pdf תשורה ברנדלר ל"ג בעומר תשפ"ד] ולהוסיף שבוידאו מיחידות לגבירים בשנת תשמ"ט אומר הרבי: "אויף חתונה דארף מען ווארטן צו ל"ג בעומר, אבער שידוך קען מען טאן פריער", בתרגום לעברית: לעריכת חתונה יש להמתין עד לל"ג בעומר, אך שידוך ניתן לעשות עוד קודם (כבר בספירת העומר). [https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/1085093/ רבי יומי: מה שלום אמא שלך?] דקה: 1:00.}}.
* '''[[מדורת ל"ג בעומר|מדורה]]''' - מנהג ישראל אשר השתרש במשך הדורות, להדליק מדורות אש ביום זה, המקור למנהג אינו ברור, ולכאורה הוא מכיוון שכל ענינו של [[רשב"י]] היה להאיר את העולם, על ידי גילוי פנימיות התורה, וכל ענינו של [[רשב"י]] היה אור. טעם נוסף שנאמר על כך הוא שהמדורה היא מעין 'נר נשמה' גדול, כפי המנהג להדליק נר ביום ה[[יארצייט]].
* '''[[חץ וקשת]]''' - נוהגים תלמידי הישיבה לצאת ל[[שדה]] ולשחק ב"חץ וקשת", זכר לכך שבימיו של [[רשב"י]], לא נראתה הקשת בשמים{{הערה|1= רבי צבי אלימלך מדינוב בשם רבי [[מנחם מענדל מרימנוב]] בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4682&st=&pgnum=247&hilite= בני יששכר שער הלג בעומר מאמר ג אות ד].}}.
* '''[[התוועדות חסידית|התוועדות]]''' - בל"ג בעומר לפנות ערב, בין מנחה למעריב, נהגו החסידים לישב ל[[התוועדות]]{{הערה|ס' השיחות תש"א, עמ' 119. ומטו ביה משמיה דהרה"ח ר' הלל מפאריטש שלושה עניינים: [א] יש לחלק בין תפילת מנחה לתפילת מעריב, 1 [ב] יש לחלק בין יחיד לרבים, [ג] כל עניינה של התפילה הוא, לפעול עריבות ומתיקות למעלה. ודבר זה נעשה על ידי התוועדות. (ומעיר כ"ק אדמו"ר: לכאורה, על-פי מ"ש בגמ' שבת (י, ריש ע"א) אדרבה חמורה תפילת ערבית ממנחה בזה. וכנראה הכוונה כאן, דיש להקל במעריב מבמנחה שלא להפסיק, כיון דיש שהות להתפלל יותר מבמנחה, ולהתיר ולהתחיל בסמוך שיעור קטן לפני הזמן, על-פי מ"ש הט"ז (או"ח סי' רלה ס"ק ג). - אבל רבינו הזקן משמע דסבירא ליה דהאיסור מתחיל חצי שעה קודם זמן תפילת ערבית (שו"ע או"ח סי' תלא ס"ה). ואולי יש לצרף בתור סניף להיתר, כי פארבריינגען קודם מעריב הוא עתה - משא"כ בזמן הש"ס והשו"ע - דבר שאינו מצוי, אלא שעושין כן בל"ג בעומר (ובפורים) כי בלילה כבר עבר זמנו. ולכן אין לגזור בזה, וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' פט ס"ז.
ואף אם תמצי לומר דגזירה שבטל טעמה לא בטלה הגזירה (נסמן בשדי-חמד, כללים, ג' אות לד), יש לחלק דשאני גזירה דידן דלכתחילה חילקו בין דבר המצוי לדבר שאינו מצוי.
ובהתוועדות ל"ג בעומר תשל"ה אמר הרבי, שההיתר הוא מצד ש'רבים מדכרי אהדדי'. יעויין בכל הנ"ל שו"ע או"ח סי' רלב וסי' רלה ובנושאי-כלים שם. וחידושי משניות להצמח-צדק שבת פרק א' משנה ב'. ואכמ"ל (ס' השיחות תש"א, עמ' 120. ס' המנהגים, עמ' 43. לקוטי-שיחות, כד, עמ' 413 - והוא מרשימות חודש אייר תש"י)}}.

==שמו של היום==
בקרב קהילות ישראל נהוג לכנות יום זה בשם "ל"ג בעומר", למרות שבשאר ימי הספירה נוהגים לכנות את מספר הימים בצירוף האות ל' (דוגמת "ח"י לעומר", וכן הוא בנוסח התפילה של [[אדמו"ר הזקן]]).

כאשר נשאל [[הרבי]] על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]] לפשר השינוי, השיב הרבי שההקפדה הייתה רק בנוסח התפילה שהינו מדוייק ומנופה, אבל במכתבים ובמטבעות לשון לא הקפידו לדייק ולומר דווקא באות ל' ולא באות ב'{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/11/3599 אגרות קודש חלק יא אגרת ג'תקצט].}}.

לעומת זאת, במקום אחר הסביר [[הרבי]] שהטעם לכך הוא כי "ל"ג בעומר" הינו ב[[גימטריא]] "משה", והדבר מתאים עם תוכנו של היום, שהוא יום ההילולא של רבי [[שמעון בר יוחאי]] שהיה [[נשיא הדור]] ו[[אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא|משה שבדור]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14930&st=&pgnum=349 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 337].}}.

==חגיגת ל"ג בעומר אצל [[רבותינו נשיאנו]]==
אצל אדמו"רי חב"ד, היה נחשב ל"ג בעומר כחג יוצא דופן משאר החגים, והתבטא ב[[הנהגות]] נדירות ושמחה מיוחדת, אחד המנהגים הנדירים שהחל כבר אצל [[הבעל שם טוב]], היה היציאה ל[[שדה]] עם החסידים.

===[[אדמו"ר הזקן]]===
היציאה ל[[שדה]] אצל [[אדמו"ר הזקן]] נוצלה לאמירת [[מאמרי חסידות]], ומתוך מה שהגיע לידינו והודפס, ישנם מאמרים מל"ג בעומר מהשנים: [[תקס"ב]], [[תקס"ד]], [[תקס"ו]] ו[[תקס"ט]], בשנה האחרונה, התלווה אליו חסידו ר' [[פנחס רייזס]] שגם העלה את ה[[מאמר]] ששמע על הכתב.

===[[אדמו"ר האמצעי]]===
החל משנת [[תקע"ד]] - (השנה בה התיישב ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]]), חידש [[הרבי]] את קיום מנהג היציאה ל[[שדה]] בל"ג בעומר, והיה נחגג אף בצורה יותר שמחה ומסודרת מבדורות הקודמים, אצל החסידים היה מקובל שיום זה הינו עת רצון נדיר לקבל מהרבי ברכות, ובעיקר לאלה הזקוקים לברכה להפקד בילדים{{הערה|לוח [[היום יום]] עמ' נה, שיחת ל"ג בעומר [[תש"י]] - [[תורת מנחם]] עמ' 60 - 61}}.

התנהלות החגיגה הייתה בעריכת סעודה קלה, שתיית [[משקה]] ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. הרבי בעצמו לא היה נוטל ידיו לסעודה, אך היה שותה "משקה" (למרות שהרופאים אסרו עליו), באותה סעודה היה הרבי אומר [[מאמר]] חסידות, ומצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ולאחר סיום החגיגה עם הרבי, היו החסידים מטיבים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב{{הערה|[[לקוטי דיבורים]] עמ' 1045 - 1046}}{{הערה|ראה שיחת ל"ג בעומר [[תשי"א]] ([[תורת מנחם]] [[תשי"א]] חלק ב' עמ' 95) אודות הקשר המיוחד בין [[אדמו"ר האמצעי]] לל"ג בעומר}}.

===[[אדמו"ר הצמח צדק]]===
אצל חסידי ה[[צמח צדק]] היו "חגיגות" ל"ג בעומר מתחילות כבר בערבו, ב[[י"ז אייר]], והיו עורכים הגרלה בין החסידים, מי יזכה לערוך את הסעודה (של ערב ל"ג בעומר), את [[תפילת מנחה]] היו מתפללים מוקדם, באותו יום, ולאחר מכן מתחילים בסעודה, בסעודה היו אוכלים בשר ודגים, חוזרים מדברי הרבי, מנגנים ורוקדים ב[[ניגונים חב"דיים|ניגונים חסידיים]], ומספרים [[סיפורי חסידים]], כשהגיע הזמן, היו מפסיקים לתפילת ערבית, ולאחר מכן ממשיכים בסעודה, עד הבוקר, אז היו מתפללים [[שחרית]] באריכות ובהתיישבות. לאחר התפילה היו יוצאים ל[[שדה]] לסעודה [[חלב]]ית, ולסעודה זו היה יוצא הרבי ה[[צמח צדק]], ואומר [[מאמר חסידות]], ובאחד השנים אף ציווה לנגן את ניגון ה[[ד' בבות]]{{הערה|לקוטי דיבורים עמ' 1037 - 1042}}.

השנים בהם אמר הרבי מאמר הם: [[תקצ"ג]], [[תקצ"ח]], [[תר"ד]], [[תר"ו]], [[תר"ט]], [[תרט"ז]], [[תרכ"ד]].
===[[אדמו"ר מהר"ש]]===
[[אדמו"ר המהר"ש]] היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד [[ליובאוויטש]]).

===[[אדמו"ר הרש"ב]]===
על התוועדויותיו של [[אדמו"ר הרש"ב]], מספר ר' [[רפאל כהן]]: בל"ג בעומר אחרי [[תפילת שחרית]] הייתה [[התוועדות]] קצרה בבית הרבי בחדר האוכל. על השולחן היה "[[משקה]]" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה [[ניגונים]] ואמר מאמר חסידות (היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס ל[[התוועדות]] זו){{הערה|1=[[ליובאוויטש וחייליה]] עמ' 75 (עם הוספות מספר "[[אוצר מנהגי חב"ד]]" עמ' הע"ר}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] מינה את אחד מ[[חסיד|חסידיו]] שיקנה לזכותו את הדלקת המדורה, שהייתה נהוגה באותם ימים, בחברון, אך את ההדלקה במירון לא רצה לקנות{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר הרש"ב]] חלק ג' עמ' יד}}.

===[[אדמו"ר הריי"צ]]===
לא ידוע על תיאורים מיציאה ל[[שדה]] בתקופתו, אך היה עורך לפעמים [[התוועדות]] לבני ביתו והמקורבים, ולפעמים אף נתן ל[[חסידים]] [[מאמר חסידות]] ללמוד.

===[[הרבי]]===
[[קובץ:פאראד ל"ג בעומר.jpeg|שמאל|ממוזער|תמונה נדירה של הרבי בפאראד תש"ל]]
הרבי הפך את ל"ג בעומר ליום של פעילות כבירה, ב[[הפצת המעיינות]] בפרט אצל [[ילדי ישראל]], ועורר לערוך בכל מקום ומקום תהלוכות וכינוסי ילדים.

היו שנים בהם [[ההתוועדות|התוועד]] [[הרבי]], בליל ל"ג בעומר או במוצאי, ובמהלכם אמר מאמר חסידות ([[תשי"א]], [[תשכ"ב]], [[תש"ל]], [[תשל"ה]], [[תשל"ז]], [[תשמ"ה]]).

===תשכ"ב===
[[קובץ:ההתוועדות ל"ג בעומר תשכ"ב.jpeg|שמאל|ממוזער|ההתוועדות בתשכ"ב]]
בשנת תשכ"ב לא ידעו החסידים האם תתקיים ההתוועדות או לא. מהמזכירות נמסר בשם הרבי, כי אם ישוב הרבי מהאוהל שעה וחצי לפני השקיעה - תתקיים ההתוועדות. הוא שב מהאוהל בשעה שש בערב וזמן מאוחר יותר לאחר השעה שמונה החלה.

במהלך ההתוועדות אמר ארבע שיחות שעסקו ברשב"י ובמעלתו, וכן אמר מאמר חסידות.

==תהלוכת ל"ג בעומר==
{{ערך מורחב|תהלוכת ל"ג בעומר}}
[[קובץ:ל"ג בעומר נ"ג ב770.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הבמה בתהלוכת ל"ג בעומר ה'תשנ"ג ב[[קראון הייטס]]]]
על פי הוראתו של [[הרבי]], מדי שנה (החל משנת [[תש"מ]]), נאספים ילדי ישראל בכל עיר, מושב וכפר, ומביעים בגאווה את הקשר שלהם עם הקב"ה, על ידי תהלוכה הנושאת סיסמאות ברוח אהבת ישראל, [[אהבת ה']] ומשיח. כרבע מליון ילדים, לפי אומדנים שונים{{מקור|}}, משתתפים בשנים האחרונות בתהלוכות ל"ג בעומר המתקיימים במאות נקודות שונות, מערכות לוגיסטיות מפיקות את סמלי התהלוכות, כובעים, ספרונים, וכן את האטרקציות למיניהן. הרבי עצמו השתתף בתהלוכות ב[[ארצות הברית]] כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון בשבוע.

==לקריאה נוספת==
* '''[[תשד"מ]] - [[תשפ"ד]]. 40 שנה לתהלוכה בסימן הציפייה למשיח''' , גיליון מס' 1410 [[שבועון בית משיח]].

== קישורים חיצונים ==
===בספרי החסידות===
;'''אדמו"ר הזקן'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24943&st=&pgnum=637 סידור עם דא"ח - שער הל"ג בעומר]'''.
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32918&st=&pgnum=5 מאמרי [[אדמו"ר הזקן]] - אתהלך לאזניא]''' - עמוד א' - 'להבין עניין רשב"י'.
;'''אדמו"ר האמצעי'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=229 מאמרי אדמו"ר האמצעי - ויקרא ב']''' - 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
;'''אדמו"ר הרש"ב'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31641&st=&pgnum=272&hilite= ספר המאמרים תרנ"ד]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י' (ביאור בטעם השמחה וההילולא).
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31678&st=&pgnum=301 ספר המאמרים תרע"ח]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31688&st=&pgnum=236&hilite= ספר המאמרים אעת"ר]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
;'''הרבי'''
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/lag_baomer לקוטי שיחות מועדים - ל"ג בעומר] {{מפתח}}
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/05/10-05-2020-15-33-55-%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8.pdf לקוטי שיחות - ל"ג בעומר]''', מערכת לקוטי שיחות - מועדים, תש"פ
מאמרים המוגהים:
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-248-0.pdf "שיר המעלות" - ל"ג בעומר תשכ"ב]'''.
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-249-0.pdf "להבין עניין רשב"י" - ל"ג בעומר תשמ"ה]'''.
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-250-0.pdf "פתח רבי שמעון ואמר" - י"ט באייר תשל"ד]'''.
*דיבור המתחיל '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3140152 "גל עיני ואביטה" - י"ט אייר תשל"ז]{{הערה|[https://chabadpedia.co.il/images/3/37/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A2%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99%2C_%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.pdf המאמר עם ביאור 'המאמר שבועי', ישיבת נחלת ישראל] {{PDF}}}}'''.
מאמרים בלתי מוגהים:
*'''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/128/128-2279-0.pdf ספר המאמרים תשל"ה]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י.

*'''[https://w3.chabad.org/media/pdf/1010/ygps10107985.pdf]''' - - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י', תשלז.

===קישורים שונים===
*'''[https://chabad.info/video/rebbe/yearround/596127/ הרבי מעודד את שירת 'בר יוחאי' ביום חג ל"ג בעומר הילולת רבי שמעון בר יוחאי] {{וידפו}}
* [http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=273 ל"ג בעומר, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28219 לקט מיוחד על הדרך בה חגגו רבותינו נשיאנו ל"ג בעומר] - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28288 ל"ג בעומר אצל הרבי במשך השנים - יומנים] - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54356 שעתיים של פאראד עם הרבי] תהלוכת ל"ג בעומר [[תש"ן]] {{וידאו}} - {{אינפו}}
* '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75667 המצעד לקראת הגאולה]''', [[שבועון כפר חב"ד]] מדווח על התהלוכה ב[[קראון הייטס]] בשנת [[תשנ"ג|ה'תשנ"ג]] {{תמונה}} {{אינפו}}
*[[ועד חיילי בית דוד]], '''[http://www.chabad.info/images/notimage/75725_he_1.pdf יום שמחתנו]''', ל"ג בעומר ה'תשע"ג {{PDF}} {{אינפו}}
*[https://chabad.info/magazine/481883/ יחד כל ילדי ישראל: סקירה מקיפה על תהלוכות ל"ג בעומר] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=28475 מירון במשנתו של הרבי ● מיוחד] - {{אינפו|}}
* הרב שגיב הלוי עמית, [http://www.chabad.info/images/update/819.pdf תמצית ממאמרי הרבי בנושא ל"ג בעומר], [[אייר]] ה'תשע"ג {{PDF}} {{אינפו}}
*'''[http://chabad.info/video/kids/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%92%D7%95%D7%A9-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8/ למה משחקים בחץ וקשת בל"ג בעומר?]''', סרטון אנימציה בהפקת מכון [[פני מלך|פני מלך]]
*[[שבתאי ווינטראוב]], '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/05/08-05-2020-14-41-05-%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1-1.pdf אקטואליה בזווית חב"דית]''', תדפיס מהספר, תש"פ
*'''[https://drive.google.com/file/d/180i6QG1wfHhyPX4G_Vtp45T4QjCteryG/view פורים ול"ג בעומר]''', גליון הערות וביאורים בתורת הרבי 137 פרשת אמור תשפ"ג, עמוד 13
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/1086443/ למה משחקים בחץ וקשת?•שיחה בחרוזים] {{חב"ד אינפו}}
*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/%D7%9C%22%D7%92%20%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8 תגית: ל"ג בעומר]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*[https://www.hageula.com/news/moshiach/25783.htm מהר מירון לבית שמש. התמימים בתהלוכות] {{הגאולה}}

{{הערות שוליים}}
{{ל"ג בעומר}}
{{חגים וזמנים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:ל"ג בעומר]]

ל"ג בעומר

2025-12-02T11:56:36Z

אור פני משה:

[[קובץ:36021.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] מעודד את השירה בפני ילדים בל"ג בעומר]]
[[קובץ:770 לג בעומר.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[תהלוכת ל"ג בעומר]] ב[[קראון הייטס]] ([[תשמ"ז]])]]
[[קובץ: לג בעומר1.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מדורת ל"ג בעומר ב[[קראון הייטס]]]]
'''ל"ג בעומר''' הוא היום השלושים ושלושה ב[[ספירת העומר]] וחל ב[[י"ח באייר]].

ביום זה חוגגים בני ישראל את יום ה[[הילולא]] של [[רבי שמעון בר יוחאי]] וציון פסיקת מותם של תלמידי [[רבי עקיבא]]. נהוג לחגוג יום זה כיום טוב ושמחה, א. מכיוון שהוא יום שמחתו של רשב"י, שהודיע, הכריז ופירסם שיום זה הוא יום שמחתו, וצוה שכל בני ישראל ישמחו ביום שמחתו. ב. אחד הטעמים לציונו של ל"ג בעומר כיום שמחה הוא משום שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות, ולכן מזוהה יום זה עם תורתו של רבי עקיבא.<ref>רבי [[יוסף ליברמן (רב)|יוסף ליברמן]], '''משנת יוסף''', דרשות ומאמרים, חלק ב', מאמר ע' אות ז'.</ref> ולכן גם נהוג לשיר '''אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל'''. ג. טעם נוסף הוא שביום זה סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו הנקראים "רבותינו שבדרום", ובתוכם [[רבי שמעון בר יוחאי]]{{הערה|רבי [[יעקב חיים סופר]], '''[[כף החיים]]''', [[אורח חיים]] סימן תצג ס"ק כו}}, וזה טעם השמחה בל"ג בעומר{{הערה|'''פרי חדש''', סימן תצג, סעיף ב}}.
על פי הוראתו של [[הרבי]], מדי שנה (החל משנת [[תש"מ]]), נאספים ילדי ישראל בכל מקום ומביעים בגאווה את הקשר שלהם עם הקב"ה, על ידי [[תהלוכת ל"ג בעומר|תהלוכה]] הנושאת סיסמאות ברוח אהבת ישראל, [[אהבת ה']] ומשיח. מנהג הרבי עצמו להשתתף ב[[הפאראד אצל הרבי|תהלוכה הגדולה]] בשכונת [[קראון הייטס]] כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון בשבוע{{הערה|מלבד שנות [[תשכ"ג]], [[תשל''ג]] ו[[תשנ"ג]] שחלו ביום ראשון והרבי לא יצא לתהלוכה, ו[[תשל"ו]] שהרבי יצא אף על פי שלא היה ביום ראשון}}.

אחד הדברים המאפיינים את ל"ג בעומר, הוא העלייה ההמונית לקברו של [[רשב"י]] ב[[מירון]], לשם עולים מכל החוגים ומכל הקהילות, ושמחים ורוקדים בשמחתו של רשב"י ושרים שם את הפיוט [[בר יוחאי]] ואת הפיוט [[ואמרתם כה לחי]]. חסידי חב"ד נוהגים כבר עשרות שנים לנצל את ההזדמנות הזו ל[[הפצת היהדות]] ו[[הפצת המעיינות]], והפצת [[בשורת הגאולה]].

==אירועי היום==
* ביום זה פסקה המגיפה שפרצה בין תלמידי [[רבי עקיבא]] והפילה 24,000 תלמידים כעונש על כך שלא נהגו כבוד זה בזה. המגיפה פרצה בימים שלאחרי [[חג הפסח]] ונמשכה עד לל"ג בעומר.

* ביום זה הסתלק ה[[תנא]] [[רבי שמעון בר יוחאי]] - אשר היה גם מתלמידיו של [[רבי עקיבא]], וגילה את [[פנימיות התורה]] וחיבר את [[ספר הזוהר]]. ביום [[הסתלקות]]ו גילה רבי שמעון לתלמידיו סודות תורה נשגבים ונפלאים רבים, וציווה אותם לציין בכל שנה את יום זה כיום של שמחה.
===אסון מירון===
בליל ל"ג בעומר תשפ"א התקיימה במירון הילולת [[רשב"י]], כשהסתיימה ההדלקה המרכזית של [[האדמו"ר מתולדות אהרן]] בערך בסביבות השעה 1:00 בלילה התרחש האסון, בשל צפיפות ודוחס ארעו דחיפות בין ההמונים, וארבעים וחמישה יהודים נמחצו למוות.

== מנהגי היום ==
* '''אי אמירת תחנון''' - אין אומרים [[תחנון]] ביום זה, לפי שהוא יום שמחה.{{הערה|1=[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49244&st=&pgnum=88 מנהגים (קלוזנר)], [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8918&st=&pgnum=42&hilite= במנהגי מהרי"ל, דיני ימים שבין פסח לשבועות] רמ"א סימן תצ"ג סעיף ב, [http://www.chabadlibrary.org/books/adhaz/sh/sh3/1/493/5.htm שולחן ערוך רבנו סימן תצ"ג סעיף ה] ובסידורו סוף [[תפילת שחרית]] לפני "למנצח.. יענך".}} אולם במנחה של ערב ל"ג בעומר נחלקו הפוסקים. יש אומרים שאומרים תחנון לפי שעיקר השמחה מתחיל לאחר שמאיר היום. אמנם אחרים סוברים של"ג בעומר לילו כיומו וכל שהלילה הוא בשמחה אין אומרים תחנון גם בערבו, וכדעה זו פסק ה[[אדמו"ר הזקן]] בסידורו.{{הערה|קודם למנצח.. יענך.}} ולפיכך כשחל ל"ג בעומר ביום ראשון, אין אומרים במנחה של שבת 'צדקתך'.
* '''[[יום]] [[שמחה]]''' - יום זה הוא יום שמחה, כפי שכותב [[אדמו"ר הזקן]]: שישו ושמחו בה' בכל [[לב]] ו[[נפש]], ולעשות יום משתה ו[[שמחה]] בח"י אייר... ולהלל ולרנן בשירות ותשבחות לה' מספר [[תהלים]] כגון "תהילה לדוד" וכהאי גוונא...{{הערה|1=[[אגרות קודש אדמו"ר הזקן]], עמ' קיז.}}, במהלך ההתוועדויות (בשנים שהרבי לא יצא לתהלוכה) היו מנגנים את הניגון על הפסוק "[[ניגון הנה מה טוב| הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד]]", כידוע הסיפור המובא בזהר שע"י אמירת תורה על פס' זה פעל רבי שמעון ירידת גשמים בשנת בצורת, סיפור זה מבואר במאמרי חסידות, ובפרט בדרושים של ל"ג בעומר. כמו כן הורה הרבי לקבל ביום זה החלטות טובות בפרט בעניין של [[אהבת ישראל]].
* '''מנהגי אכילה''' - נוהגים לאכול ביום זה חרובים זכר לעץ חרובים שגדל במערה, וממנו ניזונו [[רשב"י]] ובנו, הרבי סיפר שבבית הוריו נהגו לאכול חרובים ביום זה{{הערה|התוועדויות תשמ"ב ח"ג שיחת תזריע מצורע}}, אף שהיה מצרך נדיר באותם זמנים. נוהגים לאכול ביצים קשות צבועות. (ניתן לצבען גם על ידי בישולן עם קליפות בצל, - עי"כ נצבעת קליפתן בצבע חום). וכך נוהג [[הרבי]]{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד.}}. [[אדמו"ר הצמח צדק]] נהג לאכול מאכלי חלב{{הערה|אוצר מנהגי חב"ד (מונדשיין) עמוד רדע.}}.
* '''עליה לציון ה[[רשב"י]] ב[[מירון]]''' - נוהגים המוני ישראל ביום זה לעלות לקברו של [[רבי שמעון בר יוחאי]] במירון. הרבי הורה לחסידיו הנמצאים בקרבת מקום לעלות למירון, גם על מנת לערוך שם פעילות [[הפצת היהדות]] ו[[הפצת המעיינות]]{{הערה|ראה מספר מכתבים ב[[אגרות קודש]]: חלק כ"א עמ' קס, חלק י"א עמ' סא, ובחלק ט"ו עמ' קעב.}}. על הנמצאים בסמיכות מקום ל[[אוהל אדמו"ר הריי"צ]], לקיים מנהג זה באמצעות נסיעה לאוהל{{הערה|שיחת ל"ג בעומר תש"י.}}.
* '''[[תהלים]]''' - הרבי קרא לומר מזמור ל"ג בתהלים{{הערה|שם=מכתב מט|[[מכתב כללי]] מיום א' פרשת בחוקותי תשמ"ט}}.
* '''[[צדקה]]''' - הרבי קרא להוסיף בנתינה לצדקה במספר ח"י (18) - מתאים ליום הל"ג בעומר שחל ביום י"ח באייר{{הערה|שם=מכתב מט}}.
* '''[[אפשערניש]]''' [=[[תספורת]]] - הנולד בתקופה שבין פסח לל"ג בעומר נהוג לעשות את מנהג ה[[תספורת]] בהגיעו לגיל שלוש בל"ג בעומר, והנולד בין ל"ג בעומר לשבועות, עושים את ה[[תספורת]] בערב [[חג השבועות]].
* '''[[חתונה]]''' - בשנים הראשונות הורה הרבי שלא לערוך חתונה בל"ג בעומר, ובדיעבד, לערוך ביום ל"ג בעומר ולא בלילו{{הערה|אגרות קודש חלק ח' עמ' שיח.}} אולם בשנים האחרונות הורה להתחתן ואפילו בליל ל"ג בעומר{{הערה|ראה בארוכה בסקירה 'דור ישרים תברכנו בהילולא דבר יוחאי' [https://teshura.com/teshurapdf/%D7%AA%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%94%20%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%93%D7%9C%D7%A8.pdf תשורה ברנדלר ל"ג בעומר תשפ"ד] ולהוסיף שבוידאו מיחידות לגבירים בשנת תשמ"ט אומר הרבי: "אויף חתונה דארף מען ווארטן צו ל"ג בעומר, אבער שידוך קען מען טאן פריער", בתרגום לעברית: לעריכת חתונה יש להמתין עד לל"ג בעומר, אך שידוך ניתן לעשות עוד קודם (כבר בספירת העומר). [https://chabad.info/video/rebbe/dailyvideo/1085093/ רבי יומי: מה שלום אמא שלך?] דקה: 1:00.}}.
* '''[[מדורת ל"ג בעומר|מדורה]]''' - מנהג ישראל אשר השתרש במשך הדורות, להדליק מדורות אש ביום זה, המקור למנהג אינו ברור, ולכאורה הוא מכיוון שכל ענינו של [[רשב"י]] היה להאיר את העולם, על ידי גילוי פנימיות התורה, וכל ענינו של [[רשב"י]] היה אור. טעם נוסף שנאמר על כך הוא שהמדורה היא מעין 'נר נשמה' גדול, כפי המנהג להדליק נר ביום ה[[יארצייט]].
* '''[[חץ וקשת]]''' - נוהגים תלמידי הישיבה לצאת ל[[שדה]] ולשחק ב"חץ וקשת", זכר לכך שבימיו של [[רשב"י]], לא נראתה הקשת בשמים{{הערה|1= רבי צבי אלימלך מדינוב בשם רבי [[מנחם מענדל מרימנוב]] בספרו [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4682&st=&pgnum=247&hilite= בני יששכר שער הלג בעומר מאמר ג אות ד].}}.
* '''[[התוועדות חסידית|התוועדות]]''' - בל"ג בעומר לפנות ערב, בין מנחה למעריב, נהגו החסידים לישב ל[[התוועדות]]{{הערה|ס' השיחות תש"א, עמ' 119. ומטו ביה משמיה דהרה"ח ר' הלל מפאריטש שלושה עניינים: [א] יש לחלק בין תפילת מנחה לתפילת מעריב, 1 [ב] יש לחלק בין יחיד לרבים, [ג] כל עניינה של התפילה הוא, לפעול עריבות ומתיקות למעלה. ודבר זה נעשה על ידי התוועדות. (ומעיר כ"ק אדמו"ר: לכאורה, על-פי מ"ש בגמ' שבת (י, ריש ע"א) אדרבה חמורה תפילת ערבית ממנחה בזה. וכנראה הכוונה כאן, דיש להקל במעריב מבמנחה שלא להפסיק, כיון דיש שהות להתפלל יותר מבמנחה, ולהתיר ולהתחיל בסמוך שיעור קטן לפני הזמן, על-פי מ"ש הט"ז (או"ח סי' רלה ס"ק ג). - אבל רבינו הזקן משמע דסבירא ליה דהאיסור מתחיל חצי שעה קודם זמן תפילת ערבית (שו"ע או"ח סי' תלא ס"ה). ואולי יש לצרף בתור סניף להיתר, כי פארבריינגען קודם מעריב הוא עתה - משא"כ בזמן הש"ס והשו"ע - דבר שאינו מצוי, אלא שעושין כן בל"ג בעומר (ובפורים) כי בלילה כבר עבר זמנו. ולכן אין לגזור בזה, וכמ"ש בשו"ע או"ח סי' פט ס"ז.
ואף אם תמצי לומר דגזירה שבטל טעמה לא בטלה הגזירה (נסמן בשדי-חמד, כללים, ג' אות לד), יש לחלק דשאני גזירה דידן דלכתחילה חילקו בין דבר המצוי לדבר שאינו מצוי.
ובהתוועדות ל"ג בעומר תשל"ה אמר הרבי, שההיתר הוא מצד ש'רבים מדכרי אהדדי'. יעויין בכל הנ"ל שו"ע או"ח סי' רלב וסי' רלה ובנושאי-כלים שם. וחידושי משניות להצמח-צדק שבת פרק א' משנה ב'. ואכמ"ל (ס' השיחות תש"א, עמ' 120. ס' המנהגים, עמ' 43. לקוטי-שיחות, כד, עמ' 413 - והוא מרשימות חודש אייר תש"י)}}.

==שמו של היום==
בקרב קהילות ישראל נהוג לכנות יום זה בשם "ל"ג בעומר", למרות שבשאר ימי הספירה נוהגים לכנות את מספר הימים בצירוף האות ל' (דוגמת "ח"י לעומר", וכן הוא בנוסח התפילה של [[אדמו"ר הזקן]]).

כאשר נשאל [[הרבי]] על ידי הרב [[שלמה יוסף זוין]] לפשר השינוי, השיב הרבי שההקפדה הייתה רק בנוסח התפילה שהינו מדוייק ומנופה, אבל במכתבים ובמטבעות לשון לא הקפידו לדייק ולומר דווקא באות ל' ולא באות ב'{{הערה|1=[http://chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/admur/ig/11/3599 אגרות קודש חלק יא אגרת ג'תקצט].}}.

לעומת זאת, במקום אחר הסביר [[הרבי]] שהטעם לכך הוא כי "ל"ג בעומר" הינו ב[[גימטריא]] "משה", והדבר מתאים עם תוכנו של היום, שהוא יום ההילולא של רבי [[שמעון בר יוחאי]] שהיה [[נשיא הדור]] ו[[אתפשטותא דמשה שבכל דרא ודרא|משה שבדור]]{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14930&st=&pgnum=349 לקוטי שיחות חלק ז' עמוד 337].}}.

==חגיגת ל"ג בעומר אצל [[רבותינו נשיאנו]]==
אצל אדמו"רי חב"ד, היה נחשב ל"ג בעומר כחג יוצא דופן משאר החגים, והתבטא ב[[הנהגות]] נדירות ושמחה מיוחדת, אחד המנהגים הנדירים שהחל כבר אצל [[הבעל שם טוב]], היה היציאה ל[[שדה]] עם החסידים.

===[[אדמו"ר הזקן]]===
היציאה ל[[שדה]] אצל [[אדמו"ר הזקן]] נוצלה לאמירת [[מאמרי חסידות]], ומתוך מה שהגיע לידינו והודפס, ישנם מאמרים מל"ג בעומר מהשנים: [[תקס"ב]], [[תקס"ד]], [[תקס"ו]] ו[[תקס"ט]], בשנה האחרונה, התלווה אליו חסידו ר' [[פנחס רייזס]] שגם העלה את ה[[מאמר]] ששמע על הכתב.

===[[אדמו"ר האמצעי]]===
החל משנת [[תקע"ד]] - (השנה בה התיישב ב[[עיירה]] [[ליובאוויטש]]), חידש [[הרבי]] את קיום מנהג היציאה ל[[שדה]] בל"ג בעומר, והיה נחגג אף בצורה יותר שמחה ומסודרת מבדורות הקודמים, אצל החסידים היה מקובל שיום זה הינו עת רצון נדיר לקבל מהרבי ברכות, ובעיקר לאלה הזקוקים לברכה להפקד בילדים{{הערה|לוח [[היום יום]] עמ' נה, שיחת ל"ג בעומר [[תש"י]] - [[תורת מנחם]] עמ' 60 - 61}}.

התנהלות החגיגה הייתה בעריכת סעודה קלה, שתיית [[משקה]] ואכילת ביצים מבושלות, בניגונים ובריקודים. הרבי בעצמו לא היה נוטל ידיו לסעודה, אך היה שותה "משקה" (למרות שהרופאים אסרו עליו), באותה סעודה היה הרבי אומר [[מאמר]] חסידות, ומצוה לזקני החסידים לספר לפניו את אשר זוכרים ממנהגי חגיגת ל"ג בעומר בשנים שעברו, ענייני התורה, שיחות והסיפורים שדיברו אז. ולאחר סיום החגיגה עם הרבי, היו החסידים מטיבים את לבם ושמחים כל היום עד לפנות ערב{{הערה|[[לקוטי דיבורים]] עמ' 1045 - 1046}}{{הערה|ראה שיחת ל"ג בעומר [[תשי"א]] ([[תורת מנחם]] [[תשי"א]] חלק ב' עמ' 95) אודות הקשר המיוחד בין [[אדמו"ר האמצעי]] לל"ג בעומר}}.

===[[אדמו"ר הצמח צדק]]===
אצל חסידי ה[[צמח צדק]] היו "חגיגות" ל"ג בעומר מתחילות כבר בערבו, ב[[י"ז אייר]], והיו עורכים הגרלה בין החסידים, מי יזכה לערוך את הסעודה (של ערב ל"ג בעומר), את [[תפילת מנחה]] היו מתפללים מוקדם, באותו יום, ולאחר מכן מתחילים בסעודה, בסעודה היו אוכלים בשר ודגים, חוזרים מדברי הרבי, מנגנים ורוקדים ב[[ניגונים חב"דיים|ניגונים חסידיים]], ומספרים [[סיפורי חסידים]], כשהגיע הזמן, היו מפסיקים לתפילת ערבית, ולאחר מכן ממשיכים בסעודה, עד הבוקר, אז היו מתפללים [[שחרית]] באריכות ובהתיישבות. לאחר התפילה היו יוצאים ל[[שדה]] לסעודה [[חלב]]ית, ולסעודה זו היה יוצא הרבי ה[[צמח צדק]], ואומר [[מאמר חסידות]], ובאחד השנים אף ציווה לנגן את ניגון ה[[ד' בבות]]{{הערה|לקוטי דיבורים עמ' 1037 - 1042}}.

השנים בהם אמר הרבי מאמר הם: [[תקצ"ג]], [[תקצ"ח]], [[תר"ד]], [[תר"ו]], [[תר"ט]], [[תרט"ז]], [[תרכ"ד]].
===[[אדמו"ר מהר"ש]]===
[[אדמו"ר המהר"ש]] היה נוסע בל"ג בעומר עד פרעמאווע (כפר ליד [[ליובאוויטש]]).

===[[אדמו"ר הרש"ב]]===
על התוועדויותיו של [[אדמו"ר הרש"ב]], מספר ר' [[רפאל כהן]]: בל"ג בעומר אחרי [[תפילת שחרית]] הייתה [[התוועדות]] קצרה בבית הרבי בחדר האוכל. על השולחן היה "[[משקה]]" וביצים קשות וקלופות. הרבי לקח ביצה עם המזלג ושם אותה בצלחת, חתך אותה בסכין לאורך לחצאין, וכל חצי שוב חתך לשניים באורך. שרו כמה [[ניגונים]] ואמר מאמר חסידות (היו מניחים את בחורי הישיבה להיכנס ל[[התוועדות]] זו){{הערה|1=[[ליובאוויטש וחייליה]] עמ' 75 (עם הוספות מספר "[[אוצר מנהגי חב"ד]]" עמ' הע"ר}}.

[[אדמו"ר הרש"ב]] מינה את אחד מ[[חסיד|חסידיו]] שיקנה לזכותו את הדלקת המדורה, שהייתה נהוגה באותם ימים, בחברון, אך את ההדלקה במירון לא רצה לקנות{{הערה|אגרות קודש [[אדמו"ר הרש"ב]] חלק ג' עמ' יד}}.

===[[אדמו"ר הריי"צ]]===
לא ידוע על תיאורים מיציאה ל[[שדה]] בתקופתו, אך היה עורך לפעמים [[התוועדות]] לבני ביתו והמקורבים, ולפעמים אף נתן ל[[חסידים]] [[מאמר חסידות]] ללמוד.

===[[הרבי]]===
[[קובץ:פאראד ל"ג בעומר.jpeg|שמאל|ממוזער|תמונה נדירה של הרבי בפאראד תש"ל]]
הרבי הפך את ל"ג בעומר ליום של פעילות כבירה, ב[[הפצת המעיינות]] בפרט אצל [[ילדי ישראל]], ועורר לערוך בכל מקום ומקום תהלוכות וכינוסי ילדים.

היו שנים בהם [[ההתוועדות|התוועד]] [[הרבי]], בליל ל"ג בעומר או במוצאי, ובמהלכם אמר מאמר חסידות ([[תשי"א]], [[תשכ"ב]], [[תש"ל]], [[תשל"ה]], [[תשל"ז]], [[תשמ"ה]]).

===תשכ"ב===
[[קובץ:ההתוועדות ל"ג בעומר תשכ"ב.jpeg|שמאל|ממוזער|ההתוועדות בתשכ"ב]]
בשנת תשכ"ב לא ידעו החסידים האם תתקיים ההתוועדות או לא. מהמזכירות נמסר בשם הרבי, כי אם ישוב הרבי מהאוהל שעה וחצי לפני השקיעה - תתקיים ההתוועדות. הוא שב מהאוהל בשעה שש בערב וזמן מאוחר יותר לאחר השעה שמונה החלה.

במהלך ההתוועדות אמר ארבע שיחות שעסקו ברשב"י ובמעלתו, וכן אמר מאמר חסידות.

==תהלוכת ל"ג בעומר==
{{ערך מורחב|תהלוכת ל"ג בעומר}}
[[קובץ:ל"ג בעומר נ"ג ב770.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|הבמה בתהלוכת ל"ג בעומר ה'תשנ"ג ב[[קראון הייטס]]]]
על פי הוראתו של [[הרבי]], מדי שנה (החל משנת [[תש"מ]]), נאספים ילדי ישראל בכל עיר, מושב וכפר, ומביעים בגאווה את הקשר שלהם עם הקב"ה, על ידי תהלוכה הנושאת סיסמאות ברוח אהבת ישראל, [[אהבת ה']] ומשיח. כרבע מליון ילדים, לפי אומדנים שונים{{מקור|}}, משתתפים בשנים האחרונות בתהלוכות ל"ג בעומר המתקיימים במאות נקודות שונות, מערכות לוגיסטיות מפיקות את סמלי התהלוכות, כובעים, ספרונים, וכן את האטרקציות למיניהן. הרבי עצמו השתתף בתהלוכות ב[[ארצות הברית]] כאשר ל"ג בעומר חל ביום ראשון בשבוע.

==לקריאה נוספת==
* '''[[תשד"מ]] - [[תשפ"ד]]. 40 שנה לתהלוכה בסימן הציפייה למשיח''' , גיליון מס' 1410 [[שבועון בית משיח]].

== קישורים חיצונים ==
===בספרי החסידות===
;'''אדמו"ר הזקן'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=24943&st=&pgnum=637 סידור עם דא"ח - שער הל"ג בעומר]'''.
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32918&st=&pgnum=5 מאמרי [[אדמו"ר הזקן]] - אתהלך לאזניא]''' - עמוד א' - 'להבין עניין רשב"י'.
;'''אדמו"ר האמצעי'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15996&st=&pgnum=229 מאמרי אדמו"ר האמצעי - ויקרא ב']''' - 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
;'''אדמו"ר הרש"ב'''
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31641&st=&pgnum=272&hilite= ספר המאמרים תרנ"ד]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י' (ביאור בטעם השמחה וההילולא).
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31678&st=&pgnum=301 ספר המאמרים תרע"ח]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
*'''[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=31688&st=&pgnum=236&hilite= ספר המאמרים אעת"ר]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י'.
;'''הרבי'''
*[https://www.mafteiach.app/likkutei_sichos/by_moad/lag_baomer לקוטי שיחות מועדים - ל"ג בעומר] {{מפתח}}
*'''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/05/10-05-2020-15-33-55-%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8.pdf לקוטי שיחות - ל"ג בעומר]''', מערכת לקוטי שיחות - מועדים, תש"פ
מאמרים המוגהים:
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-248-0.pdf "שיר המעלות" - ל"ג בעומר תשכ"ב]'''.
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-249-0.pdf "להבין עניין רשב"י" - ל"ג בעומר תשמ"ה]'''.
*דיבור המתחיל '''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/53/53-250-0.pdf "פתח רבי שמעון ואמר" - י"ט באייר תשל"ד]'''.
*דיבור המתחיל '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3140152 "גל עיני ואביטה" - י"ט אייר תשל"ז]{{הערה|[https://chabadpedia.co.il/images/3/37/%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A2%D7%9D_%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8_%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99%2C_%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%AA_%D7%A0%D7%97%D7%9C%D7%AA_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C.pdf המאמר עם ביאור 'המאמר שבועי', ישיבת נחלת ישראל] {{PDF}}}}'''.
מאמרים בלתי מוגהים:
*'''[http://livingwiththerebbe.com/pdf/128/128-2279-0.pdf ספר המאמרים תשל"ה]''' - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י.

*'''[https://w3.chabad.org/media/pdf/1010/ygps10107985.pdf]''' - - מאמר דיבור המתחיל 'להבין ענין הילולא דרשב"י', תשלז.

===קישורים שונים===
*'''[https://chabad.info/video/rebbe/yearround/596127/ הרבי מעודד את שירת 'בר יוחאי' ביום חג ל"ג בעומר הילולת רבי שמעון בר יוחאי] {{וידפו}}
* [http://www.chabad.co.il/?template=topic&topic=273 ל"ג בעומר, הלכות ומנהגים, מאמרים וסיפורים] - {{חב"ד בישראל}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28219 לקט מיוחד על הדרך בה חגגו רבותינו נשיאנו ל"ג בעומר] - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=28288 ל"ג בעומר אצל הרבי במשך השנים - יומנים] - {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=54356 שעתיים של פאראד עם הרבי] תהלוכת ל"ג בעומר [[תש"ן]] {{וידאו}} - {{אינפו}}
* '''[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=75667 המצעד לקראת הגאולה]''', [[שבועון כפר חב"ד]] מדווח על התהלוכה ב[[קראון הייטס]] בשנת [[תשנ"ג|ה'תשנ"ג]] {{תמונה}} {{אינפו}}
*[[ועד חיילי בית דוד]], '''[http://www.chabad.info/images/notimage/75725_he_1.pdf יום שמחתנו]''', ל"ג בעומר ה'תשע"ג {{PDF}} {{אינפו}}
*[https://chabad.info/magazine/481883/ יחד כל ילדי ישראל: סקירה מקיפה על תהלוכות ל"ג בעומר] {{אינפו}}
*[http://old2.ih.chabad.info/#!g=1&url=article&id=28475 מירון במשנתו של הרבי ● מיוחד] - {{אינפו|}}
* הרב שגיב הלוי עמית, [http://www.chabad.info/images/update/819.pdf תמצית ממאמרי הרבי בנושא ל"ג בעומר], [[אייר]] ה'תשע"ג {{PDF}} {{אינפו}}
*'''[http://chabad.info/video/kids/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%A4%D7%92%D7%95%D7%A9-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%93%D7%90%D7%95-%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%97%D7%93-%D7%A2%D7%9C-%D7%9C%D7%92-%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8/ למה משחקים בחץ וקשת בל"ג בעומר?]''', סרטון אנימציה בהפקת מכון [[פני מלך|פני מלך]]
*[[שבתאי ווינטראוב]], '''[https://chabad.info/wp-content/uploads/2020/05/08-05-2020-14-41-05-%D7%A7%D7%95%D7%A0%D7%98%D7%A8%D7%A1-1.pdf אקטואליה בזווית חב"דית]''', תדפיס מהספר, תש"פ
*'''[https://drive.google.com/file/d/180i6QG1wfHhyPX4G_Vtp45T4QjCteryG/view פורים ול"ג בעומר]''', גליון הערות וביאורים בתורת הרבי 137 פרשת אמור תשפ"ג, עמוד 13
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/1086443/ למה משחקים בחץ וקשת?•שיחה בחרוזים] {{חב"ד אינפו}}
*'''[https://77012.blogspot.com/search/label/%D7%9C%22%D7%92%20%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9E%D7%A8 תגית: ל"ג בעומר]''', באתר '[[לחלוחית גאולתית]]' {{לחלוחית}}
*[https://www.hageula.com/news/moshiach/25783.htm מהר מירון לבית שמש. התמימים בתהלוכות] {{הגאולה}}

{{הערות שוליים}}
{{ל"ג בעומר}}
{{חגים וזמנים}}
[[קטגוריה:חגים וזמנים]]
[[קטגוריה:ל"ג בעומר]]

שמואל קורץ

2025-12-02T11:39:45Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו; הרב [[דוד קורץ (מגיד שיעור)]] מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף בירושלים.
*בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
*בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
*בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
*בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
*בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
*חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
*חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

שמואל קורץ

2025-12-02T11:39:17Z

אור פני משה:

{{אין תמונה}}
הרב '''שמואל קורץ''' (נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]], 1947) הוא תושב [[כפר חב"ד]], וראש משפחת קורץ החב"דית.

==תולדות חיים==
נולד ב[[כ"ו טבת]] [[תש"ז]] לרב מנחם מענדל ול אלטע חנה פראדל קורץ{{הערה|1=בת ר' דוד קאליש, ובזיווג שני אלמגת ר' נפתלי פרנקל. [https://col.org.il/news/158688 נפטרה בג' כסלו תשפ"ד].}}, ממייסדי הקיבוץ 'חפץ חיים'.

כנער, נכנס בשנת [[תשכ"א]] ללמוד בישיבת 'קול תורה' ב[[ירושלים]], שם נחשף לעולמה של חסידות חב"ד והחל להשתתף בשיעורי תניא שבועיים ובשנת [[תשכ"ג]] כבר ראה את עצמו כחסיד חב"ד{{הערה|1=ראו [https://s3.wasabisys.com/chabadlibrary/C/19_065.jpg הכרטיס שמילא בספר החסידים].}}.

בשנת [[תשכ"ד]]{{הערה|בימי תמימים חלק ג' עמוד 306 נדפס שנכנס ב[[אייר]] תשכ"ג.}} עבר ללמוד בישיבת תומכי תמימים כפר חב"ד{{הערה|ימי תמימים חלק ג' עמוד 247.}}, ולמד בכיתתו של ר' [[נחום טרבניק]].

בשנת [[תשכ"ז]] נסע ללמוד בישיבת [[תומכי תמימים המרכזית]] בחצר הרבי ב-[[770]] במסגרת שנת ה'[[קבוצה]]'.

בהגיעו לגיל נישואין, התחתן עם רעייתו מרת צביה, בתו של ר' [[מנחם מענדל רסקין (כפר חב"ד)|מנחם מענדל רסקין]] מעסקני ומייסדי כפר חב"ד, גבאי בית הכנסת המרכזי שבכפר חב"ד וממנהלי קופת גמ"ח ומעות חיטים בכפר חב"ד.

לאחר החתונה התיישב ב[[כפר חב"ד]], עבד שנים רבות ב[[חברא קדישא]] בעיר [[תל אביב]], ולאחר פרישתו ל[[גמלאות]], מקדיש את זמנו ללימוד תורה.

רעייתו מרת צביה אחראית על פעילויות הפוגה לוותיקות הכפר{{הערה|1=[https://col.org.il/news/107801 דיווח באתר COL].}}.

==חיים אישיים ומשפחה==
* אחיו; הרב [[דוד קורץ]] מנהל [[קופה של צדקה נוה צבי]] ומגיד שיעור בישיבת כף החיים ב[[גבעת משה]] רחוב אוהלי יוסף בירושלים.
*בנו ר' [[שניאור זלמן קורץ]] - שליח הרבי במיתר.
*בנו, ר' [[יצחק קורץ|חיים לוי יצחק קורץ]] - משלוחי הרבי בשכונת [[פסגת זאב]] ב[[ירושלים]].
*בנו, ר' [[דוד קורץ]] - [[בית דגן]], חבר ועדת הסניפים ב[[צעירי אגודת חב"ד ארץ הקודש]].
*בנו, ר' [[יעקב יוסף קורץ]] - [[שליח הרבי]] בישוב [[שדה משה]].
*בתו מרת רחל רעיית ר' [[יוסף אליהו דייטש]]
*חתנו, ר' [[יעקב מאיר קוביטשעק]] שליח הרבי ורב העיר סרטוב והמחוז ([[רוסיה]]).
*חתנו, ר' [[יצחק דב גלבשטיין]] - מנהל ה"חברא קדישא" פרושים בירושלים.

{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:קורץ, שמואל}}
[[קטגוריה:חסידים בתקופת אדמו"ר שליט"א]]
[[קטגוריה:קבוצה תשכ"ז]]
[[קטגוריה:אישים שנולדו בשנת תש"ז]]
[[קטגוריה:אישים בכפר חב"ד]]
[[קטגוריה:משפחת קורץ]]
[[קטגוריה:משפחת רסקין]]
[[קטגוריה:אנשי חברא קדישא]]

מלח

2025-12-02T11:22:10Z

אור פני משה:

[[קובץ:מלח.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|מלח]]
'''מלח''' הוא חומר שמקורו ב[[מים]] ומשתמשים בו לתיבול מאכלים אחרים.

==מים התחתונים==
{{ערך מורחב|ערך=[[מים התחתונים]]}}
מבואר במדרש כי כאשר הקב"ה חילק את המים התחתונים מהעליונים בכו המים התחתונים ורצו להיות דבוקים בשרשם העליון שהוא מידת החסד, ואז נכרת להם ברית מלח, דהיינו שיקריבו מהם על כל הקרבנות, כמו שנאמר {{ציטוטון|על כל קרבנך תקריב מלח}}.

==בחסידות==
שורש המלח הוא מ[[גבורות]] ד[[אבא]] (שהרי הוא יוצא מהמים שמורה על חכמה). ונתבאר ב[[קבלה]] כי גבורות דאבא כשנכנסים ל[[נה"י]] דאמא נהפכים הגבורות להיות [[חסדים]] ד[[אמא]], מכיון שבערך אמא הם נחשבים לחסדים, ולכן המלח ממתק את ה[[בשר]] שהוא בחינת אמא.

וזהו ענין המלח, שהמלח מפליט ה[[דם]] (שהוא הפסולת) מן הבשר, שמברר הפסולת מן האוכל, לפי ששרשו מגבורות דאבא שהם המבררים את הרע מהטוב, כמו שכתוב בזוהר "[[בחכמה אתברירו]]" (שכל ה[[בירורים]] הם מכח [[ספירת החכמה]]), ולכן כמו שבענין הבירורים אין המברר נתהפך להיות מהות המתברר, כמו״כ במלח אף שבעצמו אין בו טעם עם כל זה הוא פועל טעם בהבשר{{נערה|לקוטי תורה פרשת ויקרא ד"ה ולא תשבית מלח}}.

שורש המלח הוא בחינת שורש הגבורות, שהוא בחינת [[קו המדה]]{{הערה|[[בוצינא דקרדוניתא]] כי מלח בגימטריא [[מזל]]א, ואבא יונק ממזלא, ושרש מזלא נמשך מ[[מוחא סתימאה]] שבו מלובש [[גבורה]] ד[[עתיק יומין]] שנקרא בוצינא דקרדוניתא}}. וענין קו המדה שהוא המודד לכל המשכות האורות וכלים איך וכמה יומשך, ולכן צריכים להניח מלח על השולחן להגן מן היסורים כי מפני שהוא שרש כל הגבורות, על כן הוא ממתיק הדינים שאין הגבורות נמתקין אלא בשרשן.

ב[[עבודת ה']] - כמו שהמלח גורם צמאון לאוכלו, כך המלח הרוחני שהם גבורות דאבא הוא הגורם צמאון ב[[נפש הבהמית]] ל[[אלקות]] ששורש צמאון זה הוא מחכמה{{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/4/4a&search=%D7%9E%D7%9C%D7%97 ליקוטי תורה פרשת ויקרא ד א]}}, והיא בחינת [[פנימיות התורה]] שגורמת צמאון לנפש הבהמית ומזכך אותה לאלקות, מלח [[אותיות]] חלם (מלשון רפואה){{הערה|1=[http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/adhaz/lkutey/14/51b&search=%D7%9E%D7%9C%D7%97 שם הוספות נא, א]}}.

ב[[סעודה]]-יש עניין שיהיה מלח על השולחן כשמברכים המוציא (רמ"א סימן קסז סעיף ה) עד אחרי ברכת המזון (כף החיים סימן קפ אות ג).

==ראו גם==
* [[מליחת קרבנות]]

==קישורים חיצוניים==
* הרב יהודה שורפין, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/4242428 למה טובלים את החלה במלח?]''' באתר 'בית חב"ד'
* הרב מנחם רייצס, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3631271 מדוע טובלים את הלחם במלח 3 פעמים? ועוד רמזים וגימטריאות לפרשת ויקרא]''' באתר 'בית חב"ד'
* נפתלי סילברברג, '''[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/662747 "אפשר קצת מלח, בבקשה"?]''' באתר 'בית חב"ד'

{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:מאכלים ומשקאות]]
[[קטגוריה:ערכים במבט החסידות]]

תולדות חב"ד (פירושונים)

2025-12-02T09:41:06Z

אור פני משה:

{{פירושונים|
*[[פורטל:ימי חב"ד|פורטל ימי חב"ד]]
*[[חב"דפדיה:תולדות חסידות חב"ד|ראשי פרקים מתולדות חסידות חב"ד]]

'''ספריו של [[יוסף יצחק קמינצקי]]:'''
*[[ימי חב"ד (ספר)|ימי חב"ד]]
*[[קיצור תולדות חב"ד]]

'''ספריו של [[שלום בער לוין]]:'''
*[[תולדות חב"ד בארץ הקודש]]
*[[תולדות חב"ד ברוסיה הצארית]]
*[[תולדות חב"ד ברוסיה הסובייטית]]
*[[תולדות חב"ד בארצות הברית]]
*[[תולדות חב"ד בפולין ליטא ולטביה]]
*[[תולדות חב"ד במרוקו (ספר)]]

'''תולדות חב"ד במדינות'''
*[[התייסדות קהילת חב"ד בארץ הקודש]]
*[[התייסדות קהילת חב"ד בארצות הברית]]
*[[התייסדות קהילת חב"ד בפולין]]
*[[התייסדות קהילת חב"ד בליטא]]
*[[התייסדות קהילת חב"ד בלטביה]]
}}

יוסף חיים מבגדד

2022-10-14T07:10:44Z

אור פני משה:

{{דמות
|שם= רבי יוסף חיים מבגדד
|תמונה=[[קובץ:Ban esh hi.jpg|250px]]
|תפקידים נוספים=פוסק, רבה של בגדד
|תאריך לידה=[[כ"ז אב]] [[תקצ"ה]]
|תאריך פטירה=[[י"ג אלול]] [[תרס"ט]]
}}'''רבי יוסף חיים מבגדד''' (מכונה '''הבן איש חי''' באנגלית; '''Ben Ish Chai'''; [[כ"ז אב]] [[תקצ"ה]] - [[י"ג אלול]] [[תרס"ט]]) היה רבה הראשי של בגדד שב[[עיראק]] ([[בבל]]) מכונה [[ריש גלותא דבבל]] וכן [[רשכבה"ג]] ופארה ותפארת [[עדות המזרח]] ו[[יהדות ספרד]].
[[קובץ:412px-ספר בן איש חי הלכות(1).jpg|ממוזער|שמאל|הספר "בן איש חי"]]

==תולדות חיים==
נולד בבגדד [[כ"ז אב]] [[תקצ"ה]] בן בכור לאביו חכם אליהו שכיהן כ"ראש רבני בבל" ולאמו [[מזל טוב חיים]] שהיתה נשואה לאביו חכם אליהו בזיווג שני לאחר שהתאלמן מאשתו מנישואיו ראשונים שנפטרה בלא בנים, הבן איש חי היה בכור מתוך 5 אחים ו3 אחיות. בגיל 14 התקבל לבית המדרש "מדרש בית זלכה", ישיבתו של רבי [[עבדאללה סומך]]. בשנת [[תרי"א]] התחתן עם רחל ביתו של ראש הישיבה, רבי עבדאללה סומך.

לאחר פטירת אביו ביום [[ז' אלול]] [[תרי"ט]], הוכתר כ"ראש רבני בבל" וכממלא מקום אביו. במשך כהונתו כתב ספרי הלכה רבים, המפורסם שבהם הוא הספר "הבן איש חי".

בשנת [[תרס"ט]] יצא לקברו של יחזקאל הנביא בכפר כפיל להתבודד וללמוד תורה ולכתוב תפילות ופיוטים שם, אולם באמצע הדרך ביום [[י"ג באלול]] [[ה'תרס"ט]] הוא נפטר.

==בתורת רבותינו נשיאינו==
הבן איש חי{{הערה|בפרשת ויקהל אות י"ג.}} כותב שאשה הלובשת [[פאה נכרית]] תדאג בערב שבת לקולעה מבעוד יום. הרב שלום משאש מאריך בספרו{{הערה|שו"ת תבואות ושמ"ש, אבן העזר סימן קל"ז.}} שדעת הרב בן איש חי להקל בלבישת פאה נכרית לאשה נשואה, וכדעת הרבי שכתב והורה להעדיף פאה נכרית יותר ממטפחת.

הרבי מזכיר את הבן איש חי במספר שיחות ומכתבים, כך מביא את דעתו לגבי חליצת ה[[תפילין]] קודם [[תפילת מוסף]]{{הערה|אגרות קודש, ח"ב עמ' 51}}, אודות כך שכתיבת ספר תורה היא סיום התרי"ג מצוות{{הערה|התוועדויות, תשמ"ג ח"ב עמ' 108}} ולגבי חגיגת [[יום הולדת]] והפיכת היום ל[[יום טוב]]{{הערה|1=[http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=10756&CategoryID=1876 באתר חב"ד]}}.

בעת הפגישה של הרב [[מרדכי אליהו]] עם [[הרבי]], הזכיר הרב אליהו את מה שנכתב ב"בן איש חי" שב[[גאולה]] יקריבו קורבנות על כל הראשי חודשים שלא הקריבו בהם{{הערה|התוועדויות, תשמ"ה ח"ה, עמ' 3106}}, הרב מרדכי אליהו הזכיר את ה"בן איש חי" פעמים נוספות לפני הרבי{{הערה|התוועדויות, תשנ"ב ח"א עמ' 242}}.

בפסקיו של "הבן איש חי" הוא מזכיר פעמים רבות את אדמו"ר הזקן, בשם "רבינו זלמן"{{הערה|למשל, בבן איש חי, פרשת צו, שנה ראשונה, סעיף ח: "וכמו שכתב הגאון רבינו זלמן ז"ל בשולחן ערוך". שם, שנה שנייה, פרשת שמות, סעיף יב: "ועיין בשולחן ערוך לרבנו זלמן ז"ל". ועוד פעמים רבות מאוד}}.

גם את ספרו "בן יהוידע" מזכיר [[הרבי]] כמה פעמים בשיחותיו{{הערה|בין היתר, בשיחת ליל ט"ו בשבט תשמ"ב. התוועדויות תשמ"ב ח"ב, עמ' 860. שם, עמ' 863}}.
==ספר בן איש חי==
הרב [[חיים הלוי סולובייצ'יק|חיים הלוי סולובייציק מבריסק]] רב העיר בריסק בעל שיעורי רבי חיים הלוי היה אומר לחיילים היהודים שהתגייסו ב[[מלחמת העולם הראשונה]] לצבא הרוסי או לצבא הגרמני (כל קבוצה לאיזה צבא שהתגייסו) שיקחו איתם לצבא את הספר [[בן איש חי]] להרב [[יוסף חיים מבגדד|יוסף חיים]] מפני שספרו הוא מכלול בו כלול הכל גם אגדה וגם הלכות גם הנהגות טובות גם קבלה גם מדרשים ומעשיות ויש בו חיזוק והארה לנשמה.

==ספריו==
חיבר יותר מ-100 ספרים. להלן חלק מהם שהתפרסמו במיוחד{{הערה|ובחסידותו ונדיבותו ומגודל אהבתו העצומה לארץ ישראל ולירושלים ותושביה היה שולח את כל ספריו להדפסה בירושלים בכדי שתהיה פרנסה לתושבי ירושלים}}:
*בן איש חי - הלכות - הספר שעיצב את שמו של רבי יוסף חיים. הספר יצא בשנת תרנ"ט. ספר זה נחשב אחד מספרי ההלכה המשפיעים ביותר על יהדות ספרד. בספר מובאים פסקיו של רבי יוסף חיים שדרשם במהלך שנתיים בבית הכנסת הגדול בבגדד. ההלכות בו מובאות בסדר שדרש אותן. בתחילת כל פרשה הוא מביא פירושים או ביאורים על הפרשה שמתקשרים להלכות המופיעות באותו שבוע. ספר זה התפרסם במהירות גדולה בכל תפוצות ישראל. ברוב ההלכות שבו הכריע רבי חיים על פי הקבלה{{הערה|הספר הודפס במהדורות רבות, חלקן מנוקדות ובתרגום המילים הערביות לעברית.}}.
* עוד יוסף חי - ספר במתכונת הבן איש חי, הכולל הלכות על סדר פרשיות השבוע.
* בניהו - ביאורים וחידושים על אגדות הש"ס.
*בן יהוידע - ביאורים וחידושים על אגדות הש"ס.
* שו"ת רב פעלים - שאלות ותשובות בהלכה על סדר השו"ע. ד' כרכים.
*בן איש חי (דרשות) - דרשות המסודרות לפי סדר פרשת השבוע. בספר הוא מביא גם פירושים על התנ"ך ומסביר אותם על פי הקבלה.
*לשון חכמים - בספר זה שמחולק לשני חלקים מביא רבי חיים תפילות רבות לכל אירוע שהוא.
* נפלאים מעשיך – מעשיות ומוסר השכל, מלוקטים מכל ספריו. נערך ע"י תלמידו, ר' בן ציון חזן.

==פיוטיו==
הבן איש חי חיבר כ200 פיוטים, מהם 50 הידועים לנו.

המפורסם מבין הפיוטים שחיבר הוא הפיוט [[ואמרתם כה לחי]] שהתחבר לכבוד רבי שמעון בר יוחאי, פיוטו זה וכן הפיוט [[בר יוחאי]] שחיברו רבי [[שמעון בן לביא]] רבה של לוב, זכה ומושר עד היום בפי כל קהילות ישראל בכל תפוצותיהם בארץ ישראל וברחבי העולם בפרט בל"ג בעומר.

==לקריאה נוספת==
*הרב [[מנשה לאופר]], 'ניצוצי רבי' גליון התקשרות ערב פרשת ויחי ה'תשפ"א.

{{אחרונים}}
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:אחרונים]]

פאה נכרית

2022-10-14T07:06:38Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:הרבנית נחמה דינה - טקס קבלת האזרחות.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|ט"ז אדר [[תש"ט]], הרבנית מרת נחמה דינה בטקס קבלת האזרחות האמריקאית נראית עם פאה נכרית יפה ומכובדת ללא כובע, כל חיי הנישואין שלה עם הריי"צ עד לפטירתה לבשה פאה נכרית כהוראת הרבי, מימינה נראה עומד חתנה הרבי בימי צעירותו]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו. וכן נהגה מחברתו הטהורה רעייתו הרבנית אסתר בת שבע קנייבסקי ולבשה על שערות ראשה פאה נכרית מכובדת}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|וכן נהגה מחברתו הטהורה נוות ביתו מרת הדסה מסעודה אבא שאול זצ"ל ולבשה פאה נכרית מכובדת על ראשה לכסות שיער ראשה}}{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הגאון רבי [[יוסף חיים מבגדד]] בעל הבן איש חי{{הערה|בן איש חי פרשת ויקהל אות יג}}, הגאון רבי שמשון דוד פינקוס רב [[אופקים]]{{הערה|וכן נהגה אשתו מרת חיה מינדל פינקוס ז"ל ולבשה פאה יפה ומכובדת על ראשה לכסות שיער ראשה, וכשנשאל בעלה הגרש"ד פינקוס זצ"ל איך זה שאשתו הרבנית זצ"ל חובשת פאה ולכאורה היה ראוי לשכמוהו להחמיר בענין, ענה: "בבית אבא חבשו פאה, בבית של השווער (הרב מן) חבשו פאה ובבית של הרב (הגרי"ד סאלובייצ'יק בנו של הרב מבריסק) חבשו פאה - '''אני לא רפורמי''' "(מתוך מאמר לזכרו)}}. הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב [[מרדכי אליהו|מרדכי בן אליהו]] הראשון לציון והרב הראשי לישראל{{הערה| וכן נהגה מחברתו הטהורה נוות ביתו מרת '''צביה חנה אליהו''' תחי'ה ולבשה על ראשה פאה נכרית מכובדת בחיי בעלה הרב וגם לאחר פטירתו}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T07:04:30Z

אור פני משה: /* פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות */

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:הרבנית נחמה דינה - טקס קבלת האזרחות.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|ט"ז אדר [[תש"ט]], הרבנית מרת נחמה דינה בטקס קבלת האזרחות האמריקאית נראית עם פאה נכרית יפה ומכובדת ללא כובע, כל חיי הנישואין שלה עם הריי"צ עד לפטירתה לבשה פאה נכרית כהוראת הרבי, מימינה נראה עומד חתנה הרבי בימי צעירותו]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו. וכן נהגה מחברתו הטהורה רעייתו הרבנית אסתר בת שבע קנייבסקי ולבשה על שערות ראשה פאה נכרית מכובדת}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|וכן נהגה מחברתו הטהורה נוות ביתו מרת הדסה מסעודה אבא שאול זצ"ל ולבשה פאה נכרית מכובדת על ראשה לכסות שיער ראשה}}{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב [[מרדכי אליהו|מרדכי בן אליהו]] הראשון לציון והרב הראשי לישראל{{הערה| וכן נהגה מחברתו הטהורה נוות ביתו מרת '''צביה חנה אליהו''' תחי'ה ולבשה על ראשה פאה נכרית מכובדת בחיי בעלה הרב וגם לאחר פטירתו}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:59:37Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:הרבנית נחמה דינה - טקס קבלת האזרחות.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|ט"ז אדר [[תש"ט]], הרבנית מרת נחמה דינה בטקס קבלת האזרחות האמריקאית נראית עם פאה נכרית יפה ומכובדת ללא כובע, כל חיי הנישואין שלה עם הריי"צ עד לפטירתה לבשה פאה נכרית כהוראת הרבי, מימינה נראה עומד חתנה הרבי בימי צעירותו]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב [[מרדכי אליהו|מרדכי בן אליהו]] הראשון לציון והרב הראשי לישראל{{הערה| וכן נהגה מחברתו הטהורה נוות ביתו מרת '''צביה חנה אליהו''' תחי'ה ולבשה על ראשה פאה נכרית מכובדת בחיי בעלה הרב וגם לאחר פטירתו}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:54:00Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:הרבנית נחמה דינה - טקס קבלת האזרחות.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|ט"ז אדר [[תש"ט]], הרבנית מרת נחמה דינה בטקס קבלת האזרחות האמריקאית נראית עם פאה נכרית יפה ומכובדת ללא כובע, כל חיי הנישואין שלה עם הריי"צ עד לפטירתה לבשה פאה נכרית כהוראת הרבי, מימינה נראה עומד חתנה הרבי בימי צעירותו]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:53:40Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:הרבנית נחמה דינה - טקס קבלת האזרחות.jpeg|250px|ממוזער|שמאל|ט"ז אדר [[תש"ט]], הרבנית מרת נחמה דינה בטקס קבלת האזרחות האמריקאית נראית עם פאה נכרית יפה ומכובדת ללא כובע, כל חיי הנישואין שלה עם הריי"צ עד לפטירתה לבשה פאה נכרית כהוראת הרבי, מימונה נראה עומד הרבי בימי צעירותו]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:52:12Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:51:56Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרבי כנס נשי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[הרבי]] הרבי נושא [[שיחה]] בכנס נשי ובנות חב"ד כהכנה ל[[חג השבועות]] ([[יום ירושלים]] [[כ"ח אייר]] [[תנש"א]]) כפי הוראת הרבי כמעט כל הנשים נראות לבושות בפאות נכריות על ראשן כפי שהורה [[הרבי]] הלכה למעשה לא לחוש לשום דעה האוסרת אלא לכתחילה ילבשו פאות נאות]]
[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:49:04Z

אור פני משה:

[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל"{{הערה|וכן הוא בפרקי דרבי אליעזר}}. הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

פאה נכרית

2022-10-14T06:45:46Z

אור פני משה:

[[קובץ:פאה מלפני 3400 שנה.jpeg|שמאל|ממוזער|250px|פאה מלפני 3400 שנה שהתגלתה במערת קבורה במצרים]]
'''פאה נכרית''' היא [[כיסוי ראש]] משיער טבעי או סינתטי, הנהוג כיום אצל רוב הנשים במגזר החרדי. מנהג זה החל לפני כחמש מאות שנה, ועם השנים הפך לפולמוס הלכתי נרחב.

==מצוות כיסוי הראש לנשים==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב|דף ע"ב.}}, מוכיחים חז"ל מהפסוק "ופרע את ראש האשה", שראשה של האשה היה מכוסה מלכתחילה, ומכאן שמנהג בנות ישראל לכסות את ראשן{{הערה|רש"י שם, בביאורו השני והעיקרי}}. היות ומנהג זה מוזכר בתורה, החשיבו זאת חז"ל כאיסור מן התורה.

מלשון חז"ל "דאורייתא היא" הבינו רוב הפוסקים שחובת כיסוי הראש היא מהתורה, למרות שמצווה זו לא נכללה במנין המצוות. אולם חלק מהפוסקים ובראשם שו"ת "תרומת הדשן"{{הערה|סימן רמ"ב. וכן כתב הראב"ד לעדת הספרדים בירושלים העתיקה, רבי יוסף נסים בורלא, בספרו "וישב יוסף" (חלק יו"ד סי' ב'), ורבה של חיפה, רבי יוסף משאש בספרו אוצר המכתבים חלק ג' (סי' אלף תתפ"ד), ורבי יצחק שמחה הלוי הורוביץ, מרבני ארה"ב, בספרו "יד הלוי" (על ספר המצוות, עמ' קמ"ג), ורבי אברהם רומנו, רב העיר סרייבו שבבוסניה, בספרו "אברהם אברהם" (ח"ב, פרשת נשא), ורבי אשר גרוניס, רבה של וילטשין בפולין, בספרו "פרי אשר" (סי' י"ב, עמ' ק"א).}} בשם הרמב"ם, כתבו שהאיסור הוא מדרבנן, וכוונת התלמוד היא שדין זה רמוז בתורה.

במסכת עירובין{{הערה|דף ק'.}} מלמדים חז"ל שמנהג הנשים לכסות את הראש החל מחוה אמנו שנענשה על חטאה בעץ הדעת והתקללה מספר קללות, ביניהן "שתהא עטופה כאבל". הפוסקים האחרונים כתבו גם טעמים על פי תורת הקבלה, מדוע אשה נשואה צריכה לכסות את ראשה{{הערה|הזכיר זאת אחד מגדולי האחרונים בספר מאורי אור: "על כרחך שיער [נאסר] מטעם כמוס, שליטת הקליפה". וכן הגאון רבי נחום רוטשטיין, ראש ישיבת נזר התורה, בתשובה על שיער מהודו ביאר את ההבדל בין שיער תלוש למחובר: "בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, ועל ידי זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".}}.

==דין דת יהודית==
בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות{{הערה|שם=ע"ב}}, מפורטים מקרים בהם יכול הבעל לגרש את אשתו ללא תשלום כתובתה. בין היתר, מפורטים דברים הכתובים או רמוזים בתורה, המכונים בלשון המשנה "דת משה", ודברים שיסודם ממנהג בנות ישראל, המכונים "דת יהודית".

מדין 'דת יהודית' אסרו חז"ל את יציאת האשה ב"קלתה", ללא תוספת כיסוי מעליה. הרמב"ם והשולחן ערוך הבינו ש'קלתה' היא מטפחת, וללא רדיד המכסה את ראשה ורוב גופה, צריך הבעל לגרש את האשה ללא כתובה.

{{ציטוטון|יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, '''אף על פי ששערה מכוסה במטפחת...''' בכל אחד מאלו תצא בלא כתובה... אין כופין אותו להוציאה, מכל מקום מצוה עליו שיוציאנה}}{{הערה|אבן העזר, סימן קט"ו.}}.

למרות זאת, התירו הפוסקים בדורות האחרונים את כיסוי הראש במטפחת או כובע, והסבירו שדין 'דת יהודית' הוא המנהג העכשווי של בנות ישראל הכשרות, וכאשר משתנה המנהג, משתנה הדין, לקולא או לחומרא, כפי המנהג.

פוסקים בודדים{{הערה|הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר חלק ד' סימן ג', והגר"מ פיינשטיין.}} התירו אף גילוי "שיעור שתי אצבעות" (3-4 ס"מ) מהראש, תוך הסתמכות על שו"ת מהר"ם אלשקר{{הערה|סימן ל"ה.}}. אבל רוב הפוסקים חלקו עליהם בחריפות, והוכיחו כי מהר"ם אלשקר לא התיר את גילוי הראש עצמו אלא רק את השיער היוצא מחוץ לכיסוי{{הערה|ראו בתשובת הגר"מ שטרנבוך, ספר דת והלכה סימן א.}}. לגבי כיסוי הראש בפאה נכרית, נחלקו הפוסקים.

==פולמוס הפאה==
השימוש בפאה נכרית החל מלפני אלפי שנים. במערת קבורה במצרים, המתוארכת לזמן מתן תורה - לפני כ3400 שנה, נמצאה פאה משיער טבעי המסורקת כפי הנהוג בזמן ההוא, ונראית טבעית לגמרי. גם לפני כ2000 שנה מוזכרת הפאה הנכרית במשנה ובגמרא, אך לא שימשה בזמן ההוא ככיסוי ראש לכלל הנשים אלא כתכשיט לכלות{{הערה|ראו בתשובות הגאונים למסכת שבת דף ס"ד: "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן"}} או פתרון לבעלות מום ששערן היה לבן או דליל. בזמן התלמוד, נהגו הנשים להוציא צמה קלועה מחוץ לכיסוי הראש, ואותן נשים בעלות מום השתמשו בצמה העשויה מפאה נכרית{{הערה|ראו ביאור נרחב בסוגיות הגמרא ובדברי הראשונים, בהקדמת הספר "חן וכבוד"].}}.

מנהג כיסוי הראש בפאה החל לראשונה בקהילה הספרדית באיטליה, לפני כחמש מאות שנה. רב הקהילה היה רבי יהושע בועז ברוך, מחבר הספר "שלטי הגיבורים", ובספרו הוא התייחס למנהג וכתב להתיר את כיסוי הראש בפאה נכרית. לאחר מכן התפשט המנהג בכל העולם.

הפוסקים הראשונים והעיקריים שחלקו עליו, בספרים שהתפרסמו עשרות שנים לאחר פטירתו, היו מהר"י קצנלנבוגן, באר שבע ויעב"ץ, והם סברו שיש חיוב ע"פ הרמב"ם לכסות את הראש במטפחת ועליה רדיד, ולפיכך אין הבדל בין מטפחת לפאה, ששניהם אסורים לפי דעת הרמב"ם והשולחן ערוך.

אחריהם באו פוסקים נוספים והזכירו טעמים נוספים לאיסור. טעמי האיסור הם משום מראית העין - שהרואה לא ידע להבחין בין פאה לשיער טבעי, ויחשוב שהאשה אינה מכסה את ראשה, משום דת יהודית - בהתייחסות לכך שבזמנם רק נשים בודדות חבשו פאה, והיתה זו פריצת גדר מול המנהג הרווח לכסות במטפחת, ומשום פריצות - שאשה החובשת פאה גורמת הרהורים לגברים הרואים אותה.

כאשר התפשט המנהג של חבישת פאה במקומות נוספים בעולם, כתבו פוסקי ההלכה{{הערה|הגאונים בעל שו"ת "שואל ומשיב" ובעל "מאמר מרדכי", נכדיו של מהר"י קצנלנבוגן, בספרם "מגן גיבורים" או"ח סימן ע"ה: "וגם זקנינו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו הייתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא".}} שטעמיהם של האוסרים כבר אינם רלוונטים, ממספר סיבות:
* ראשוני האוסרים פאה טענו שאין הבדל בין פאה למטפחת, היות וצריך כיסוי של "רדיד". אך כאשר מתירים כיום מטפחת לפי המנהג העכשווי, אין מניעה להתיר גם פאה לפי המנהג, שהוא 'דת יהודית' המשתנה לפי הזמן והמקום.
* איסור מראית העין אינו שייך כאשר התפשט המנהג, והרואה יכול לשער שהאשה מכסה את ראשה בפאה{{הערה|ראה רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר, בספרו "אבני ישפה" חלק ה' סימן קמ"ה: "בזמננו יש מודעות רחוב שבני אדם תולים ברחובות על האיסור של הפאה הנכרית, וכמה הדבר חמור. אבל כפי מה שהוכחנו שכיום הדבר ברור שאין כאן מראית העין, לא שייכים דברי הפוסקים שאסרו הפאה משום מראית העין, כי היום השתנתה המציאות. ולכן מי שתולה מודעה על חומר האיסור, הוא מטעה את הרבים, כי יש על מה לסמוך".}}.
* אין הרהור בשיער שרגיל להיות גלוי, כפי שכתבו הראשונים על שיער הרווקות{{הערה|כעשרה ראשונים על מסכת ברכות דף כ"ד}}. וכאשר נשים רבות מכסות את הראש בפאה, הפך זה לדבר נדוש שאין בו פריצות.
* איסור "בחוקותיהם לא תלכו" אינו שייך כאשר פשט המנהג אצל בנות ישראל, ואין כוונת הלובשת פאה להיות דומה לנשים הגויות אלא להיות ככל היהודיות, ובפרט שכיום זה הפך לסמל האשה החרדית.
* אוסרי הפאה אסרו רק מדרבנן, ולכן ניתן לומר "ספק דרבנן לקולא" במחלוקת הפוסקים.

==הפולמוס בימינו==
כיום רוב הפוסקים מתירים לאשה נשואה לכסות את ראשה בפאה{{הערה|ראו ספר [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view חן וכבוד] שהביא רשימה של עשרות פוסקים מדורנו}} כפי המנהג מדורי דורות שהתפשט בכל העולם, אולם יש גם אוסרים, והבולט שביניהם הוא הרב [[עובדיה יוסף]]{{הערה|בספר "חן וכבוד" פרק ח' מצביע המחבר על סתירות רבות בין התשובה שכתב הרב עובדיה יוסף לאסור לבישת פאה בשו"ת יביע אומר חלק ה' אבן העזר סימן ה', לבין תשובות הלכתיות אחרות שכתב בנושאים אחרים, מה שמוביל למסקנה כי למעשה לא אסר לגמרי אלא בבחינת 'הלכה ואין מורין כן', ותורמת לכך העובדה שבמקרים פרטיים שבאו לפניו הוא התיר, כגון: אם האשה אינה מוצאת חן בעיני הבעל עם מטפחת, או שיש לה לחץ נפשי מכך שחברותיה חובשות פאה והיא לא, כמפורט בספר "מעין אומר" חלק י"ב}}.

==בחסידות חב"ד==
בשאלה האם אפשר לכסות את הראש בפאה, או שמא צריכה האשה לכסות את ראשה בשני כיסויים, מטפחת ועליה "רדיד" (=שאל), קבע [[אדמו"ר הזקן]] [[בעל התניא]] בספרו "שולחן ערוך הרב" שאפשר לכסות את הראש בפאה:

{{ציטוט|תוכן="שיער של אשה שדרכה לכסותה ערוה היא, מפני שמביא לידי הרהור, ואסור לקרות או להתפלל כנגדה על דרך שנתבאר, אפילו היא אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות ראש, וכן שערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן בקצת ארצות, מותר לקרות כנגדן, שכיון שרגילין בהן אינן מביאין לידי הרהור. ופאה נכרית, אפילו דרכה לכסותה, מותר לקרות כנגדה, '''וגם מותר לגלותה ואין בה משום יוצאה וראשה פרוע''', שהוא אסור מן התורה באשת איש".|מרכאות=כן|מקור=או"ח, סימן ע"ה סעיף ד'}}

שני נשיאי חב"ד האחרונים, [[אדמו"ר הריי"צ]] ו[[הרבי]], אף הורו באופן חד משמעי שעל הנשים לכסות את ראשן בפאה נכרית דווקא.

[[אדמו"ר הריי"צ]] כתב:

{{ציטוטון|בטח קיבל את מכתבי בברכת מזל טוב. במכתבו הוא כותב שמקווה להשי"ת שיעזור לו שביתו יהיה חסידי, הנה כל ברכה צריכה לכלי... וההנהגה בכלל צריך להיות אשר אשת תלמיד [[תומכי תמימים|תו"ת]] צריכה לשאת {{מונחון|פאריק|פאה}} כמה שלא יכבד לה דבר זה, אבל אחרת אי אפשר ואי רשאי להיות... אחר כל האריכות הנני אומר לו בקיצור דקיצור, אשר זוגתו תחיה '''צריכה לשאת פאה נכרית, ואחרת אי אפשר'''}}{{הערה|{{היברובוקס||אגרות קודש אדמו"ר מוהריי"צ, כרך ו'|31606|עמ' תי"א|עמוד=451}} וראה מילים דומות בעמ' הבא תי"ב}}.

ו[[הרבי]] הורה לכל נשות [[חסידות חב"ד]] ללבוש פאה, בכל מקום שהן, ללא יוצא מן הכלל:

{{ציטוטון|מהיום ואילך '''על כולן, ללא יוצא מן הכלל''', להתאחד עם נשות אנ"ש הלובשות פאה.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י', איגרת ב'תתק"ע. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'. הובא גם בליקוטי שיחות חלק כ"ג עמ' שמ"ט. איגרת זו נשלחה לכמה ארגוני נשים}}.

הרבי הסביר את דעתו בעשרות מכתבים ושיחות, והסיבה העיקרית בדבריו היתה שזהו הכיסוי העדיף מבחינה הלכתית, היות וכיום לא נהוג ללבוש "רדיד", והמטפחת הנפוצה אינה מכסה את השיער כראוי, ולעומת זאת הפאה מכסה היטב את השיער, ואף אינה מחליקה מהראש:

{{ציטוטון|בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי '''רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה''', על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע.}}{{הערה|אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה.}}

סיבה נוספת להעדפת הפאה על מטפחת, היא שאפשר להורידה או להסיטה למעלה, ובפאה אין סיבה לעשות זאת:

{{ציטוטון|בנוגע לפאה נכרית אין ברירה להסירה... מה שאין כן בנוגע למטפחת יודעת היא שיש לה ברירה, שביכולתה להסיטה למעלה יותר ויותר, או לפעמים להסירה לגמרי}}{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח.}}.

כמו כן הורה [[הרבי]] שכל אישה תשכנע את חברתה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ח', איגרת ב'תס"ג. מאידיש: "אגרות קודש מתורגמות" חלק ב'}}. הרבי הדגיש כי גם אם מישהי תבטיח לכסות היטב עם מטפחת, יש להורות לה ללבוש פאה{{הערה|אגרות קודש חלק ט"ו, איגרת ה'תקי"ג}}. הרבי דיבר על הצורך בפאה הכי יפה, כדי שכל הנשים האחרות ירצו גם הן לכסות את הראש בפאה{{הערה|תורת מנחם חלק י"ב עמ' קפ"ח, שיחת ר"ח [[אלול]] תשי"ד. שיחה זו הובאה גם בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ח ואילך}}.

בשנים הראשונות לנשיאותו, ערך [[הרבי]] קידושין לחסידיו. אחד התנאים המפורסמים להסכמת הרבי לעריכת [[קידושין]] היה שהכלה תלבש כל חייה '''פאה נכרית''' ולא מטפחת.

==פוסקי הלכה נוספים המתירים את הפאה נכרית לכיסוי ראש לנשים נשואות==
דעתו של [[הרבי]] בנושא היא כדעתם של עשרות רבנים מכל החוגים והעדות, שכתבו להעדיף לבישת פאה בימינו על מטפחת או כובע. ביניהם ניתן למנות את הרב אברהם ישעיה קרליץ, בעל ה"חזון איש"{{הערה|ראו ספר דינים והנהגות מהחזו"א, חלק ב' פ"ח אות ט', שיש עדיפות לפאה על מטפחת, כיון שהיא מכסה את כל השערות כראוי, ובמטפחת לפעמים מתגלות שערותיה. וכן העידו תלמידיו: הגר"ח קניבסקי, הגר"י מאיר, הגר"י פרידמן, הגר"ח גריינמן, ועוד.}}, הרב חיים קניבסקי, גדול הדור הליטאי{{הערה|ראו ספר "נזר החיים" עמ' רי"ד: "בשם החזון איש אומרים, שיש מעלה בפאה, משום שמכסה את כל השערות... ויש אחרונים שמחמירים בפאה, אך אצלנו לא נהגו להחמיר". וכן בספר "חן וכבוד" הביא תשובות מכתב ידו.}}, הרב בן ציון אבא שאול, ראש ישיבת פורת יוסף ומגדולי הפוסקים הספרדיים{{הערה|ראו תמליל דרשתו בספר "תפארת אבות" חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל': "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".}}, הרב שלום משאש, מגדולי הדור הספרדיים ורבה של יהדות מרוקו{{הערה|ראו שו"ת שמש ומגן חלק ב' אבן העזר סימן ט"ו: "באלו הנשים הלובשות מטפחת, אי אפשר לומר "ונקה", כי המטפחת בורחת מן הראש, וגם מי שלובשות כובע נשאר הרבה שיער חוץ לצמתן, ועיני ראו נשי הרבנים קרוב לשליש ראשן מגולה, וכסהו והתגלה... מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".}}, הרב בנימין זילבר, חבר מועצת גדולי התורה{{הערה|ראו שו"ת אז נדברו חלק י"ב סימן מ"א: "יש לזה מעלה שאפשר לקיים בקל דברי הזוהר".}}, הרב משה שטרנבוך, ראב"ד העדה החרדית{{הערה|ראו ספר דת והלכה סימן א': "וביותר רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש, וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא".}}, הרב מיכל יהודה לפקוביץ, ראש ישיבת פוניבז'{{הערה|ראו במכתבו שהובא בקובץ בית הלל י"ט: "כיסוי הראש ע"י פאה גרמה טובה לכיסוי נאות של שערות הראש לבל יראו החוצה, גם לאלו שע"י כיסוי המטפחת לא היה דבר זה נשמר אצלם היטב... התעמולה שעושין בדבר [נגד לבישת פאה], יש בזה סכנה, לערער עיקרי הצניעות המחוייבת מן הדין".}}, הרב משה פיינשטיין, הפוסק העיקרי של יהדות ארה"ב{{הערה|ראו עדותו של הרב יצחק עבאדי בשו"ת אור יצחק, אבן העזר סימן ג': "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת".}}, הרב יהודה טשזנר, אב"ד אופקים{{הערה|ראו בספרו "שערי תורת הבית" פרק ה' עמ' שי"ד: "הפאה מכסה יותר טוב את השערות שלה, כי בזה אפשר בקלות לכסות גם את כל השערות שבצדדים, וגם היא צמודה היטב ואינה נופלת, אבל עם מטפחת קשה לכסות את כל השערות שבצדדים, וגם המטפחת הרבה פעמים מחליקה וע"י זה מתגלים שערותיה".}}, הרב מרדכי גרוס, גאב"ד חניכי הישיבות{{הערה|ראו בספרו "והיה מחניך קדוש" עמ' י"ז: "וצריכה להיזהר מאוד שלא יצא משיער ראשה אף משהו, ונשים שמשאירות שערות גדולות יקשה הדבר מאוד שלא יצאו מעט שערות דרך המטפחת, ועדיף שתלך עם פאה נכרית אף בבית, וע"י זה לא יצאו שערות".}}, הרב גבריאל ציננער, אב"ד נטעי גבריאל{{הערה|ראו בקובץ אור ישראל ל"ו - ל"ז: "יש מעלה בחבישת הפאה, שהרי בכיסוי מטפחת מצוי שחלק השיער מגולה, וכבר נתבאר בפוסקים לאסור כלל, דלא כדברי מהר"ם אלשקר סי' ל"ה... עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו".}}, הרב יוסף קאפח, מגדולי חכמי תימן{{הערה|ראו בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית... יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".}}, הרב שלמה אליעזר שיק, מגדולי רבני חסידות ברסלב{{הערה|ראו בספר "שיחות מוהרא"ש" חלק ט': "רואים בחוש אשר דרכה של המטפחת לזוז ממקומה, ובכך נראות שערות ראשה בחוץ. ועל כן טוב מאוד לחבוש פאה נכרית, שעל ידי זה לכל הפחות תהיינה מכוסות השערות. ואף שיש מהנשים הספרדיות הנוהגות שלא ללבוש פאה נכרית משום פריצותא, עם זאת מי שרוצה להסתכל בעין אמת ולהבין את האמת, ההכרח לו להודות, אשר אי אפשר בשום פנים ואופן לכסות את השערות במטפחת בלבד, כי היא נוטה הצידה, ואז נראות השערות בחוץ, ויש על זה קללה מהזוהר הקדוש".}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, שהורה לנכדתו באופן חד משמעי ללכת דוקא עם פאה, למרות שלא רצתה בכך{{הערה|ראו בספר "ועלהו לא יבול" חלק ג', עדות נכדו: "לבת דודתי שהתחתנה (נכדתו) ולא רצתה לקנות פאה נכרית, אמר: תהיי נורמלית ותקני פאה כמו כולן".}}, וכן העיד חתנו, הרב יצחק ירוחם בורודיאנסקי, ראש כולל "ישיבת הר"ן" בירושלים{{הערה|ראו תמליל שיחתו עם הרב יואל שילה, המובא בספר "חן וכבוד": "הפאות היו אצלו לכתחילה, אין בזה שום בעיה, ולבנות הטובות שלו הוא נתן פאות ולא הסתייג מזה... היה מקובל אצלנו, אני לא יכול להגיד שממש זה גם על דעתו אבל כך היה מקובל בבית, שיש עדיפות ללכת עם פאה. כי הפרקטיקה מראה שנשים שהולכות עם מטפחת - יש להן בעיה נפשית עם זה, וזה מתפרץ אצלהן בדברים אחרים - והדברים האחרים הם לא צנועים כל כך. אם הולכים עם פאה - אז רגועים ואין בעיה, לכן אצלנו מקובל שיש עדיפות אפילו ללכת עם פאה".}}, הרב יהודה שפירא, ראש כולל "חזון איש"{{הערה|ראו דבריו בספרו דעת יהודה: "פאה צנועה אין בה שום פקפוק, ובימינו יש בה גם משום חיזוק הדת כי קשה לצעירות לעמוד בניסיון".}}, וכן הורה הרב [[מרדכי שמואל אשכנזי]], רב ואב"ד [[כפר חב"ד]], במכתב מיוחד שפירסם:

{{ציטוטון|ב"ה, ערב ראש השנה תשס"ח. אל אנ"ש שיחיו תושבי הכפר. בקשר לכיסוי הראש של נשים נשואות, אשר לאחרונה נהייתה בזה פירצה נוראה - הנני להודיע: א. מובן ופשוט אשר בחבישת מטפחת או כובע, כשאפי' רק מקצת מהשערות מגולות - הרי זה היפך השולחן ערוך! ב. על פי הוראות הרבי, על האשה לחבוש אך ורק פאה נכרית! הדברים מחייבים את כל אחת ואחת ללא יוצאת מן הכלל. אי לכך: '''אין לתושבת הכפר לצאת מביתה ללא חבישת פאה''', והנני רואה בהוראה זו חלק מתקנון הכפר! ונזכה לכתיבה וחתימה טובה, כהבטחותיו הקדושות של הרבי שעל ידי חבישת הפאה זוכים לבני חיי ומזוני ולפרנסה}}.

==החוששים לשיער ההודי==
חלק קטן מהשיער המשווק בעולם, מקורו בהודו (כשלושים אחוזים, לכל היותר). רוב השיער ההודי המשמש לייצור פאות (כשמונים אחוזים) מקורו בנשים עניות המוכרות את שערותיהן תמורת כסף{{הערה|עדותו של שר המסחר ההודי, בראיון לעיתון הגרדיאן}}. אך כעשרים אחוזים ממנו מגיעים מהטמפל ההודי, שם הצליינים מתגלחים לפני הכניסה לאליל, כחלק מטקס הטהרה. בשיער זה חששו הפוסקים לאיסור תקרובת עבודה זרה.

חשש זה התעורר לראשונה ע"י הרב נחום אליעזר רבינוביץ{{הערה|בשו"ת שיח נחום סימן נ"א}} בשנת תשכ"ח. מסקנתו היתה להחמיר, אבל לא הכריע בנדון{{הערה|יש לציין כי בתיאור המציאות בהודו כתב דברים דמיוניים, כגון שיש להם יום מיוחד שהם מתגלחים בו, וכביכול יש להם טקס הקרבה של השיער}}. בשנת תש"ל, פורסם הספר "דת והלכה" של הרב משה שטרנבוך ושם כתב בנושא זה, ומסקנתו היתה שלא ניתן להורות בזה איסור, ובכל אופן זה עדיף ממטפחת{{הערה|ציטוט דבריו: "ומיהו כיון דאיסור משהו בע"ז אינו אלא דרבנן ולא ברור, וכן אי שערות חשיבי ולא בטלי, ויש בזה עוד צדדים וספקות, לא נוכל להורות בזה דאסור... אמנם אף שלענ"ד ראוי להימנע מפאות כאלו, מכל מקום עדיף פאה כי האי ממטפחת רפויה שמתגלין בה מקצת שערות, שבזה אסור מעיקר הדין".}}. בשנת תשס"ד, בתשובתו לרב יעקב אהרן שפירא, כתב הרב שטרנבוך שיש להחמיר בפאה המיובאת מהודו, אך אם לא ידוע מקור הפאה, יש להקל מטעם "כל דפריש מרובא פריש"{{הערה|ציטוט דבריו: "למעשה אין בידי להתיר בחשש איסור דאורייתא החמורות שבחמורות, ובידוע או אפשר לברר בנקל שרשום בתוכה שזהו מהודו אין דעתי להתיר, ורק באין ידוע כל דפריש מרובא פריש ובסתמא לא חיישינן".}}. בשנת תשס"ד הענין עלה שוב לכותרות, בצירוף עובדות שגויות שכביכול השיער ההודי הוא רוב השיער המשווק בעולם{{הערה|עובדות שהופרכו לאחר מכן ע"י נתוני האו"ם, ראו בקובץ "אחוזי שווא"}}. הרב יוסף שלום אלישיב, שבשנת תש"נ התיר את הפאות העשויות משיער הודי, חזר בו בשנת תשס"ד ואסר, בעקבות עדות שקיבל מהרב אהרן דוד דונר על גזיזת השיער בהודו{{הערה|ראו בספר "הכצעקתה" את תמליל עדותו של הרב דונר. לאחר מכן הוכיחו מומחים רבים וכן רבנים שכתבו תשובות בנושא, שעדותו של הרב דונר לא היתה נכונה מבחינה עובדתית, והוכנסה בה פרשנות אישית}}. וכך פירסם הרב יוסף אפרתי בשמו:

{{ציטוטון|ע"פ המידע העכשווי, רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות בארץ הקודש, מקורם בשיער ממדינת הודו, גם אם הייצור נעשה במדינה אחרת, ולכן כל פאה שאין ידוע מקורה, אסורה בשימוש... בארצות אחרות, אם רוב הפאות הנמכרות או המיוצרות במקומות אלה אינם משיער הודי, הרי פאה שאין ידוע מקורה אינה נאסרת, מדין כל דפריש, אך חובה לברר את מקור הפאה.}}

לאחר שהרב אלישיב אסר את השיער ההודי, עלו אליו רבני ארצות הברית, הרב פייבל כהן והרב ישראל בלסקי, והוכיחו לו שעדותו של הרב דונר היתה שגויה. הוא הציע להקים בית דין שישמע את טענות הצדדים, אך הרב דונר סירב להעיד בפני בית הדין. עקב כך, המליץ הרב אלישיב לייסד הכשר שיפקח על יבוא השיער. הרב מרדכי גרוס לקח על עצמו את הקמת ההכשר, וישב שעות רבות עם הרב אלישיב, שהתווה את דרכו של ההכשר{{הערה|ציטוט מדברי הרב חיים כץ, ממייסדי ההכשר: "הקשר שלי עם הרב אלישיב התחיל מהנושא הזה, ואני הייתי מאלה שבדקו את הנושא. אני יכול להעיד: ישבנו על הנושא הזה שעות ארוכות, על כל פרט ופרט. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס השקיע בזה את הנשמה כדי לעזור לציבור, לסדר להם הכשר על פאות, כאשר אף אחד לא הצליח להתמודד עם זה. הגאון הגדול רבי מרדכי גרוס לא עשה דבר לפני שישב עם הרב אלישיב, הוא היה אצלו כל שבוע ושאל אותו על כל דבר ודבר. הרב אלישיב היה מעורב בכל פרט עד הסוף, והכל נעשה ע"פ הנחיותיו עד עצם היום הזה".}}.

==המתירים את השיער ההודי==
בשנת תש"נ, בעקבות פניית גדולי הרבנים בארץ ובחוץ לארץ, בירר הרב יעקב אהרן שפירא מארה"ב את הנושא, ושלח את מסקנותיו לגדולי הרבנים בארץ ובחו"ל. בעקבות מסקנותיו, התירו הרב יוסף שלום אלישיב{{הערה|תשובתו פורסמה בקובץ תשובות, חלק א' סימן ע"ז}}, הרב שלמה זלמן אויערבאך, הרב משה פיינשטיין והרב שמעון שוואב, את השיער המיובא מהודו{{הערה|ציטוט דבריו: "ע"פ בקשת גדולי הרבנים באמריקה, ובראשם הרה"ג מוהר"ר שמעון שוואב זצ"ל, שלחתי את כל מה שעלה במצודתי, בענין הפאות המגיעות מבית הע"ז טירופאטי בארץ הודו, לפני הרבנים הגאונים הרה"ג מוהר"ר שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, והרה"ג מוהר"ר יוסף שלום אלישיב שליט"א, ועוד כמה רבנים חשובים, באר היטב, כדי שידונו עליהם בנוגע לאיסור תקרובות ע"ז, ועל פי מה שסידרתי להם בענין מציאות הדברים מה שיגעתי ומצאתי, הן עדותם של כומרי ואנשי ההינדו, הן עדותם של מומחים בענין דת ההינדו, יחד כולם החליטו ואמרו שהפאות מותרות, זה אמר בכה וזה אמר בכה להתיר כל אחד כפי דרכו".}}. על מהלך הדברים העיד גם הרב מנשה קליין{{הערה|ציטוט דבריו בתשובתו בשנת תשס"ד: "כבר לפני כעשרים שנים יצאה השאלה על שערות אלו אם אין בהם חשש תקרובת ע"ז, והורו גדולי ישראל הלכה למעשה להתיר, ובתוכם ידיד נפשי מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ועוד שאר גדולי ישראל".}}.

גם בשנת תשס"ד, כאשר הרב אלישיב אסר את השיער ההודי, חלקו עליו רוב הפוסקים וכתבו שאין בשיער זה חשש תקרובת עבודה זרה. הרב שמואל הלוי וואזנר והרב ניסים קרליץ יצאו בקריאה 'להשתדל' להחליף את השיער שהגיע בוודאות מהודו. בהתאם לכך פירסם הרב בן ציון הלוי וואזנר, תשובה הלכתית על פי דעתו של אביו{{הערה|ראה קובץ "אור ישראל" ל"ו}}, ומסקנתו היתה שכל פאה שיש ספק מהיכן הגיעה, מותרת. גם הרב מנשה קליין, הרב יצחק עבאדי, הרב חיים יוסף דוד וייס, הרב אשר וייס, והרב ישראל בלסקי, פרסמו תשובות הלכתיות נרחבות, ומסקנתם היתה להתיר את השיער ההודי. כמו כן פורסמו עדויות מומחים וגרי צדק שגרו בהודו, התומכים בהיתר{{הערה|הרב אשר שוורץ שכתב מאמר מקיף בנושא השיער ההודי, הביא במאמרו שצבי וייסמן מקליפורניה, ואבי כהן מירושלים (בעל תשובה), ובנימין קלוגר (כומר הינדו שהתגייר) גרו באיזור הטמפל זמן רב, נכחו במאות התגלחויות ורכשו בקיאות בתורת ההינדו, העידו בפני גדולי הדור ש"אין שום גוי שמחשיב את השערות לתקרובת, אלא הכנעה עצמית". והתפלא על הרב דונר שהעדיף להאמין להינדים אנונימיים שקיבל דבריהם על ידי מתורגמן, אף על פי שלהלכה אין לגוי נאמנות כלל. ובפרט כאשר הרב דונר בעצמו הצהיר שקיבל פעמיים עדויות סותרות מהגויים ההודים, ומפני זה הגיע למסקנה שהם אינם אמינים כלל. במאמרו הוכיח שהשיער אינו תקרובת, כי השערות אינן מוזכרות ברשימת מיני התקרובת הנמצאת בספרי ההינדו. כמו כן, אין הם טובלים לפני הגילוח, אלא דוקא לאחריו, ומשמע שפעולה זו נחשבת לטמאה אצלם ואינה נחשבת ל"עבודה". כמו כן, המתגלחים יודעים ששערותיהם הולכות למסחר, ואינם מוחים על כך שאין השיער מוקרב לאליל. כמו כן, הכמרים עצמם אינם מתגלחים לעולם.}}.

כאשר בשנת תשע"ח התעורר הענין שוב, שלחו גדולי ישראל את הרב גרשון ווסט להודו על מנת שיברר את הענין, ולאחר ששהה מספר ימים בהודו ושוחח עם ההינדים, הגיע למסקנה שאין שום ערך לדבריהם, כי אין להם מושג מה הם עושים, והם משקרים ועונים לשאלות לפי רצונו של השואל, ולפיכך יש להתייחס רק לכתוב בספרי הדת שלהם{{הערה|ציטוט דבריו: "מצד טבעם ומהותם כמעט ואין מכחישים ושוללים בשום דבר שאומרים להם, ואם יגידו לפניהם איזה הנחה או מציאות, בדרך כלל יסכימו בהנהון ראש או באמירת הן, ולפעמים אף יחזרו להגיד בעצמם הדברים שנאמרו אליהם, על אף שתיכף קודם לזה אמרו בעצמם אחרת, או שיודעים שהדברים אינם נכונים. רק מספר פעמים בודדים אירע ששללו או הכחישו בדברים שאמרתי להם. כשבאתי להודו והתחלתי לדבר שם עם אנשים מכל החוגים, מתגלחים ומגלחים וכומרים, נוכחתי לדעת שכמעט רובם ככולם הם אנשים כפריים וטפשים, גרועים פשוטים וגסים מאוד מאוד, כרחוק מזרח ממערב ממדינות המערב המתקדמות בהשכלה והבנה, וממילא כמעט אין להם שום הבנה ועומק במעשיהם, ואם אמנם אדוקים הם בלב ונפש לאמונתם כמו שהזכרתי לעיל, הרי זה רק בהשגה פשוטה ביותר, ובדרך כלל לא עלה על לבם מעולם להתעמק בטעמי מנהגיהם ומקורות עבודותיהם".}}. גם הרב יצחק מרדכי רובין, כאשר חקר את אחד העדים, הוכיח כי המתגלחים אינם יודעים מה הם עושים{{הערה|בין היתר שאל את העד, האם יודע מה טעם מורידים לילדים את השערות בל"ג בעומר במירון ('חלאקה') ולא ידע להשיב. ואמר לו, אם אינך יודע טעם למנהג שנהוג בישראל מזה שנים רבות, ומסתבר שעוד אלפי יהודים נוהגים כך ואינם יודעים, למרות שטעמי המנהג הם פשוטים וכתובים בספרי האחרונים, מנין לך שכל ההודים המתגלחים בטמפל יודעים מדוע הם עושים זאת}}.

==ספרים בנושא==
[[קובץ:פאה.jpg|250px|ממוזער|הספר "לקט שכחה הפאה"]]
הספר '''[[לקט שכחת הפאה]]''' יצא לאור על ידי הרב [[שלום דוב וולפא]], ראש כולל זכרון יהוסף בעיר ירושלים, בתגובה לדבריו של אחד הרבנים שמחה על כך שנשות חסידות חב"ד מכסות את ראשיהן בפאה נכרית. בספר יש שאלות ותשובות המבארות בטוב טעם את כל הטענות הנפוצות בנושא, והוא מוכיח כי עשרות פוסקי הלכה התירו את לבישת הפאה, ובראשם רבני הספרדים.

כמו כן כתב הרב וולפא את הספר '''ויקם שערה לדממה''' בעקבות פולמוס השיער ההודי בשנת תשס"ד. הספר סוקר את כל צדדי הנושא מנקודת מבט הלכתית, כולל עדויות ותיאור מפורט של נושא התגלחת בטירופאטי שבהודו, ומוכיח כי אין חשש איסור עבודה זרה בחבישת הפאות מהודו.

הספר '''חן וכבוד''' יצא לאור על ידי הרב ליאור עזרן, ראש כולל "משכן יוסף" בעיר [[אופקים]]. בפרק הראשון הביא המחבר רשימה של כמאה ושלושים פוסקים מכל החוגים, שכתבו להתיר כיסוי הראש בפאה. בשאר הפרקים נדפסו תשובות הפוסקים, כל אחד בפרק נפרד, עם הערות והארות המחבר. לספר ישנן כעשרים הסכמות נלהבות מגדולי הרבנים, והוא נוגע בכל הנקודות האפשריות בפולמוס הפאה. בהקדמתו מציג המחבר ביאור חדשני בסוגיות הגמרא, לפיו מתיישבות כל הקושיות בנושא זה.

בפרק י"ח הביא המחבר את תשובות הרבנים המתירים שיער ההודי, כולל עדויות המומחים, ניתוח נתוני האו"ם המעודכנים, ועדויות אנשי הממשל בהודו על כמות השיער ההודי המסתובבת בשוק העולמי.

הספר '''ותשקט הארץ''' יצא לאור על ידי הרב יואל שילה, רב ומו"צ בעיר רכסים. בספר יש בירור נרחב בסוגיית הפאה. הספר עבר עריכה מחדש בשנת תשע"ז, ונוספו בו מקורות רבים ע"פ הספר "חן וכבוד".

בשנת תשפ"א כתב הרב שילה את הספר '''הכצעקתה''', יחד עם צוות של אחד עשר רבנים, ובו בירור מקיף של הפאות מהודו, מבחינה הלכתית ומבחינה מציאותית.

==קישורים חיצוניים==
;ספרים תורניים העוסקים בפאה נוכרית
* הרב שלום דובער וולפא, [https://drive.google.com/file/d/1zxhB2lh15SNDmtxJyP0kYRxPaufK1wk8/view '''לקט שכחת הפאה''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1KSsMvpI3I40eIpR0-4lYDDhcDwtRclz2/view '''ותשקט הארץ''']
* הרב ליאור עזרן, [https://drive.google.com/file/d/12GCroQ-4_LTQ1uYonQXyy5UBj1KNRjri/view '''חן וכבוד''']
* הרב יואל שילה, [https://drive.google.com/file/d/1Ro9KuTzYz_w2xGfrrsa99RPzNzq2Xns7/view?usp=sharing '''הכצעקתה''']

;קונטרסים ופרסומים שונים
* [[הרבי]], '''[http://www.sheitel.org/sheitel/ פאה נכרית דוקא]''' סדרת [[אגרות קודש]] בנושא, באתר sheitel
* הרב [[שלום דובער וולפא]], '''[http://old2.ih.chabad.info/index.php?url=article_he&id=1291 ראיון]''' ב[[שבועון בית משיח]], [[תשס"ג]] - {{אינפו}}
*'''[https://wig-or-kerchief.site123.me פאה או מטפחת?]''' שאלות ותשובות בנושא חבישת פאה וקישור לספרים העוסקים בנושא ובהם ספרו של הרב [[שלום דובער וולפא]] 'לקט שכחת הפאה'
*[https://lior-azran.site123.me '''אתר תלמידי הרב ליאור עזרן'''], הספר "חן וכבוד" ושו"ת
*'''[https://chabad.info/beis-medrash/757288/ מעלת חבישת הפאה: סדרת שיעורים עם הרב שאול סילם]''' {{וידפו}}
*[https://drive.google.com/drive/folders/1nd4RdVF1Rp5d0pzCt0J6zEhP9vZULUpD כונן דרייב עם חומר רב בנושא]
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:יורה דעה]]

יצחק כדורי

2022-09-21T07:22:29Z

אור פני משה: /* הנצחת שמו במדינת ישראל */

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר/תאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת אוֹתִּיוֹתֵּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן/בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהיה בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.
==הנצחת שמו ב[[מדינת ישראל]]==
על שמו של זקן המקובלים הרב יצחק כדורי 3 רחובות בשם "רחוב הרב יצחק כדורי" או "רחוב הרב כדורי" בערי [[מדינת ישראל]] בערים: [[אור יהודה]], בעיר הבירה [[ירושלים]], וב[[שדרות]].

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

יצחק כדורי

2022-09-21T07:22:07Z

אור פני משה: /* פטירתו והלוויתו */

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר/תאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת אוֹתִּיוֹתֵּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן/בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהיה בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.
==הנצחת שמו ב[[מדינת ישראל]]==
על שמו של זקן המקובלים הרב יצחק כדורי 3 רחובות בשם "רחוב הרב יצחק כדורי" או "רחוב הרב כדורי" בערי [[מדינת ישראל]] בערים: [[אור יהודה]], בעיר הבירה [[ירושלים]], וב[שדרות]].

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

יצחק כדורי

2022-09-21T01:17:09Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר/תאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת אוֹתִּיוֹתֵּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן/בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהיה בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

יצחק כדורי

2022-09-21T01:16:35Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת אוֹתִּיוֹתֵּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן/בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהא בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

יצחק כדורי

2022-09-21T01:15:27Z

אור פני משה:

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבִזְכוּת אוֹתִּיוֹתֵּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהא בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

יצחק כדורי

2022-09-21T01:12:59Z

אור פני משה: /* תפילתו */

[[קובץ:הרב כדורי.jpg|שמאל|ממוזער|250px| אצל [[הרבי]] נראים בתמונה: מימין הרבי, משמאל הרב [[יצחק כדורי]], בתווך הנכד ר' יוסי כדורי, אחרי שלושתם - עם משקפיים לעיניו, רובו ככולו מוסתר - בנו ר' דוד כדורי, ב[[חלוקת דולרים]] אצל הרבי]]
[[קובץ:גביע שהעניק הרב כדורי לרבי חבד.jpg|שמאל|ממוזער|250px|גביע הנקרא '''ארבעת הנהרות''' שהעניק הרב [[יצחק כדורי]] אל הרבי לכבוד יום הולדת ה-91 ב[[י"א ניסן]] [[תשנ"ג]]{{הערה|הגביע מוצג ב[[ספריית חב"ד]].}}]]
הרב '''יצחק כדורי''', כונה "'''זקן המקובלים'''" בדורו{{הערה|הרבה שנים כונה גם בשם '''חכם יצחק כורך''' על שם מקצועו ככורך ספרים וכן '''חכם יצחק הארוך''' על שם גובהו כמו כן נהג לחתום על ספריו ועל ספרים שכרך בשם '''היכינ"י''' ראשי תיבות ה'צעיר י'צחק כ'דורי י'איר נ'רו י'זרח}}, ([[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]] – [[כ"ט טבת]] [[תשס"ו]] (1898–2006)), היה מראשי מנהיגי עדות המזרח, וכיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק" ומוסדותיה.

==תולדות חיים==
הרב יצחק כדורי נולד בבגדאד בעיראק כבנם בכורם של אביו ר' יחזקאל זאב דיבה ואמו מרת תוּפאחה. נולד ביום השני של [[חג הסוכות]] [[ט"ז בתשרי]] [[תרנ"ט]]{{הערה| פרט זה לא ברור. מקורביו טוענים שהרב כדורי פלט מפיו כך בפניהם והזהירם לא לגלות זאת בחייו מפני עין הרע.}} שהוא יום ה[[אושפיזין]] של יצחק אבינו, ולכן נקרא בשם זה.

אביו שהיה סוחר בשמים, שלח אותו ללמוד בבית המדרש של העיר שהיה קרוי בשם "מדרש בית זלכה". כבר בהיותו ילד הוא פגש את ה[[בן איש חי]] שהתרשם ממנו עמוקות. בהגיעו לגיל שבע עשרה, היה בקיא כבר בחלקים נרחבים מהגמרא, ונשא דרשה מפולפלת בפני גדולי התורה שבעירו בגדאד. ועם תום דבריו נתבקש הרב כדורי על ידי מוריו שלא להרבות בדרשות בעתיד מחשש לעין הרע.

בשנת [[תרפ"ב]] עלה ל[[ארץ ישראל]] ונכנס ללמוד בישיבת המקובלים 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה ב[[ירושלים]]. בהגיעו לארץ ישראל, חכמי ירושלים אמרו עליו "ארי עלה מבבל".

עם כיבוש העיר העתיקה ב[[מלחמת השחרור]], עבר הרב כדורי ללמוד בישיבת המקובלים 'בית א-ל', ובמקביל התפרנס מעבודת כפיים ככורך ספרים. בהמשך כיהן כראש ישיבת המקובלים "נחלת יצחק", שנוסדה על ידו בסיוע בנו הרב דוד (מאיר) כדורי על פי דרך [[האריז"ל]] מ[[צפת]], ועל פי דרך הרש"ש מירושלים הנקרא 'אור השמ"ש'.

היה רגיל לברך את הפונה אליו בפסוקים אלו: "ואמרתם כה לחי ואתה שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום{{הערה|שמואל א כה, ו}}... ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום"{{הערה|תהלים כט, יא.}}, כדברי חז"ל; אמר רבי שמעון בן חלפתא אין לך כלי שהוא מחזיק ברכה אלא שלום{{הערה|סוף משניות סדר טהרות, לפי נוסח הרמב"ם}} עושה שלום ובורא את הכל{{הערה|נוסח תפילת שחרית בברכת יוצר אור.}}.
==תפילתו==
נתן סגולות קמיעות ותפילות רבות לשוחרי פתחו. אחת מהן לזיווג כדלהלן.
לקרוא 40 יום רצוף את פרקי התהילים הבאים: לא' ,לב', ע' ,עב' , קכד'.

ואחר הקריאה יאמר:
*'''יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹהֵנוּ וֶאֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּהְיֶה חָשׁוּב וּמְקֻבָּל וּמְרֻצֶּה פִּרְקֵי תְּהִלִּים שֶׁקָּרָאתִי לְפָנֶיךָ, וּבַזְּכוּת אוֹתִּיוֹתְּיהֶם וּנְקוּדוֹתֵּיהֶם וּטְעָמֵיהֶם, וְהַשֵּׁמוֹת הַיּוֹצְאִים מֵהֶם, מֵרָאשֵׁי תֵּבוֹת, וּמִסּוֹפֵי תֵּבוֹת, וּחִילוּפֵי תֵּבוֹת, וּבִזְכוּת אֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוֹשִׁים. אַבְרָהָם, יִצְחָק, וְיַעֲקֹב, מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, יוֹסֵף הַצַּדִּיק, וְדָוִד הַמֶּלֶךְ, עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, שֶׁתְּפַתֵּחַ מַזָּלִי, וּתְנֵנִי לְחֵן וְחֶסֶד בְּעֵינֵיךָ, וּבְעֵינֵי כֹּל רוֹאַי, וְאֶמְצָא בֵּן בַּת זוּגִי, וּתְבַטֵּל מֵעָלַי כָּל מִין עַיִן הָרַע, וְכָל מִינֵי עִכּוּבִים וּכְשָׁפִים, וְאֶתְחַתֵּן בִּמְהֵרָה בְּקָרוֹב, וְאֶבְנֶה בַּיִת נֶאֱמָן בְּיִשְׂרָאֵל, אָמֵן'''.

וביום ה40 לקרוא בכותל (אם אפשר) ולהדליק נר ל[[רבי מאיר]] בעל הנס. ולהוסיף בבקשת הרחמים שבזכותו ישלח ה' יתברך זיווג הגון, ולהוסיף כל משאלות הלב. ויהא בהצלחה.

==פטירתו והלוויתו==
הרב כדורי זכה לשיבה מופלגת, ונפטר במוצאי [[שבת קודש]] בליל [[כ"ט טבת]] ה'[[תשס"ו]]{{הערה|בבית הרפואה ביקור חולים בירושלים}} בהיותו בן מאה ושמונה שנים, ונטמן בליל ראש חודש שבט ב[[הר המנוחות]] שבירושלים.

בהלוויתו השתתפו מאות אלפי איש מכל החוגים, העדות והגילאים, ומכל הקשת הפוליטית. ערוצי התקשורת בישראל תיעדו את הלוויתו שגרמה קידוש השם גדול. בראש המספידים היו: הראשון לציון ר' [[עובדיה יוסף]], הראשון לציון ר' [[מרדכי אליהו]], הראשון לציון ר' [[אליהו בקשי דורון]], הראשון לציון ר' [[שלמה משה עמאר]], ר' [[ראובן אלבז]], ועוד.

==חיים אישיים==
הרב כדורי נישא לראשונה ב[[י"ב טבת]] [[תרפ"ז]]{{הערה|קרוב לגיל 40}} לרעייתו 'שרה שד'ירה' בת יחזקאל נקש{{הערה|על פי כתובתו הנמצאת בארכיון הספרדי}}, ממנה נולדו לו שני ילדים{{הערה|בתו רחל הנשואה לר' אליהו לוי, ובנו ר' דוד מאיר כדורי מייסד ישיבת נחלת יצחק.}}

לאחר פטירת אשתו ב[[י"ח באייר]] [[תשנ"ב]], נישא בשנית ב[[חודש כסלו]] [[תשנ"ד]] ל'דורית' לבית בן יהודה{{הערה|שהוריה עלו לארץ מהעיר [[קובנא]] עירו של רשכבה"ג רבי [[יצחק אלחנן ספקטור]] רב העיר קובנא ב[[ליטא]] ומחבר הספר מעין יצחק}}, בעלת תשובה שטיפלה בו במסירות עד לפטירתו.

== קשריו עם הרבי ==
רבי יצחק בא ל{{ה|רבי}} במעמד [[חלוקת הדולרים]] עם בניו ונכדיו ומלווים נוספים, וסיפר לרבי על [[בית הכנסת]] והישיבה שמקים '''נחלת יצחק''' בירושלים, בקומה העליונה יחד עם '''בית הטבילה''' - '''מקוה טהרה''' בקומה התחתונה לטבול כל יום כמנהג ה[[חסידים]], וביקש את ברכת הרבי. הרבי בירכו שבנין זה יהיה הכנה קרובה לבנין האמיתי של [[בית המקדש השלישי]]. והוסיף ששמו "כדורי" מרמז על כך שאורו משפיע בכל כדור הארץ. הרבי בירכו שנזכה לראות ביאת [[משיח]] בקרוב, לא רק על פי [[קבלה]] אלא גם על פי [[נגלה]].

הרבי שאלו בנוסף אם יש אצלו ספרים שהוציא לאור. מלוויו ונכדו של הרב כדורי השיבו שכבר שלחו לרבי ספרים של פירושי ה[[עץ חיים]] והרב [[שלום מזרחי שרעבי]] - הרש"ש שנדפסו מטעם הישיבה, אך הרבי אמר כי רוצה לראות ספרים שכתב הרב בעצמו{{הערה|הרב יצחק כדורי בצניעותו וענוותנותו לא סיפר לרבי על ספרו הגדול 'פתחי עולם' שהיה בכתב יד, ונדפס ב6 כרכים בשם 'קדושת יצחק' על ידי ישיבת 'נחלת יצחק' עם ביאוריו של הרב יעקב עדס}}. הרב כדורי לחץ את ידי הרבי במשך רוב השיחה וגם לאחר סיום דבריו נשאר במקום כשהוא ממאן להתנתק מראות פני הרבי{{הערה|1=[http://old2.ih.chabad.info/newvideo/video.php?id=1363 ביקור הרב כדורי אצל הרבי (30:00-34:04)]}}

=== מוחה על כבוד החסידות ===
בתחילת חודש [[מנחם אב]] [[תשמ"ג]] פירסם (ביחד עם רבי [[ישראל אבוחצירא]] - הבבא סאלי), קריאת אזהרה נגד אלו שפגעו ב[[חסיד]]ים שלימדו את [[ספר התניא]] ב[[ווילמסבורג]]: "כל זאת בשל הרבצת [[תורת החסידות]] ודביקותם באור שבעת הימים [[הבעש"ט]] הקדוש זיע"א בדרך משנת [[חב"ד]] העיונית והמעמיקה שיסודותיה בהררי קודש על ידי התנא האלקי [[אדמו"ר הזקן|רבנו]] בעל ה[[תניא]] וה[[שו"ע]] זיע"א וממשיכי דרכו הק', עד ליבדל לחיים טובים אמן מופת הדור גאון ישראל וקדושו כ"ק מרן [[הרבי|אדמו"ר מליובאוויטש]] שליט"א".

===פעילותו לזירוז הגאולה ===

הרב חתם על פסק דין{{הערה|על פי בקשתו של [[הרבי]]}}, ש[[הקב"ה]] חייב כביכול להביא מיד את המשיח, שהגיע הזמן של הגאולה, ושכלו כל הקיצים{{הערה|הרב [[מאיר מאזוז]].}}.

==ראו גם==
*[[ישראל אבוחצירא]]
*[[שיח שרפי קודש]]
*[[שמן ששון מחבריך]]

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''המקובלים והרבי''', שבועון כפר חב"ד גליון 1926 עמוד 123

;תולדות חייו:
* קונטרס '''בעקבות הסתלקות זקן המקובלים הצדיק רבי יצחק כדורי זצ"ל''' - מאת הרב יואל שווארץ - רב בפלוגות הדתיות ב[[צה"ל]], הודפס ב[[ירושלים]].
* קונטרס '''ארי במסתרים''' - בהוצאת העיתון 'יום ליום'{{הערה|ביטאונה של מפלגת ש"ס בזמנו (כיום שמו של השבועון 'הדרך').}}, הודפס בישראל, [[שבט]] [[תשס"ו]].
* ספר '''הרב כדורי''' - מאת רחל לאה סופר (אשת הרב עזריה סופר) ממושב עלמה, נערך הוגה וסודר להדפסה בצפת והודפס בירושלים בתשס"ז{{הערה|הוצאת הרב יששכר מאזוז עם ישיבת נחלת יצחק.}}.
* '''פרקים מחיי הרב כדורי''' - מאת הרב עדס, הודפס בירושלים (צ"ב עמודים) תשס"ז.
* ספר '''ובריתו להודיעם''' (בסופו הנהגות) - מאת הרב משה כהן רב ומו"צ בישיבת נחלת יצחק, הודפס בירושלים.
* ספר '''ישועות יצחק''' - מאת הרב מאיר ד. מלכא, הודפס בירושלים, בחודש טבת תש"ע{{הערה|נדפס ב[[אנגלית]], [[עברית]] ו[[צרפתית]].}}.
* ספר '''תולדות חכמי ירושלים''' (ח"א) - המחבר רבי [[אברהם א. סופר]] בהוצאת 'יריד הספרים ירושלים' מוקדש לו פרק נרחב בענף 'כתר יצחק', מאת רבי [[אברהם סופר]], בחודש טבת תשס"ז{{הערה|יצא לאור בשפות, עברית וצרפתית ובקרוב אי"ה באנגלית}}, הודפס בירושלים.
* ספר '''קדושת יצחק''' (בהקדמה על מעלותיו והשגותיו) 6 חלקים - מאת הרב יעקב עדס, הודפס בירושלים בהוצאת ישיבת 'נחלת יצחק'.
* ספר '''דברי יצחק''' (שו"ת והנהגות) - מאת הרב תומר בסיס, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת הרב [[בניהו י. שמואלי]], הוצאת ישיבת נהר שלום, הודפס בירושלים.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מאת [[ישיבת נחלת יצחק]], הודפס בירושלים, תשע"ו, בהוצאת ישיבת נחלת יצחק.
* ספר '''זקן המקובלים''' - מנוקד, מאת הרב [[אברהם אוחיון]], תשע"ח, הודפס בירושלים (60 עמודים).
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:כדורי, יצחק}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבני ספרד]]
[[קטגוריה:אישים בירושלים]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בהר המנוחות]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשס"ו]]

רבי מאיר

2022-08-08T10:30:38Z

אור פני משה:

[[קובץ:הבנין הבנוי על ציונו של התנא רבי מאיר בעל הנס.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הבנין הבנוי על ציונו של התנא רבי מאיר בעל הנס]]
'''רבי מאיר''' - מגדולי ה[[תנאים]] בדור הרביעי, ממנהיגי התקופה שאחרי מרד בר כוכבא. הוא היה צאצא של [[נירון קיסר]] שהתגייר{{הערה|בבלי גיטין נ"ו ע"א.}}.

==שמו==
שמו המקורי היה נהוראי {{מקור}}, (או מישא - לגרסה אחרת {{מקור}}), תרגום ארמי ל'מאיר', ונקרא מאיר היות ש'האיר עיני חכמים בהלכה'{{הערה|בבלי עירובין י"ג ע"ב.}}. אשתו [[ברוריה]], בתו של [[רבי חנינא בן תרדיון]], נחשבת לאישה חכמה ובקיאה בתורה.

מכונה '''ר' מאיר בעל הנס''' בגלל סיפור ניסי שבו נתפסה אחות ברוריה על ידי הרומאים והשומר פחד לשחררה. אמר לו ר' מאיר, שכשיצטרך, יאמר "אלוקא דמאיר ענני" וינצל. השומר שחרר אותה וכשבאו לתלותו אמר "אלוקא דמאיר ענני" ועזבו אותו{{הערה|מסכת [[עבודה זרה]], דף י"ח, עמוד א'.}}.

== מושל משלים ==

המשל מגיע מעומק [[החכמה]], ולכן רק חכמים המופלגים בחכמתם בצורה מיוחדת יכולים להאחז בחכמה זו ולמשול משלים. וכשלמה [[המלך]], עליו נאמר שהיה חכם מכל האדם.

כאשר נסתלק ה[[תנא]] רבי מאיר, אמרו כי בטלו מושלי משלים, וזאת מפני שרבי מאיר לפי חכמתו העצומה ידע להמשיל משל אמיתי, אך כאשר נפטר לא היה בדורו עוד מי שידע{{הערה|1=[[אדמו"ר האמצעי]], [[דרך מצוותיך]], שורש מצוות ה[[תפילה]].}}.

== כתנות אור ==

במדרש כתוב כי בתורתו של רבי מאיר היה כתוב כתנות '''א'''ור בא'{{הערה|בראשית רבה פ"כ סי"ב.}}. [[המגיד ממזריטש]]{{הערה|1=[[אור תורה]] בראשית עמ' יד.}} שואל על כך: א. למה אמרו בתורתו של ר' מאיר, ולא אמרו "בתורה שכתב ר' מאיר" [כתיב] כתנות אור בא'. ב) אם הוא כפשוטו האיך החליף ר' מאיר ע' בא', הלוא היה ראוי [לו] לראות בספר עזרא{{הערה|נ"א: העזרה.}} שממנו היו מגיהים כל הספקות וחסרות ויתרות. ג) מלבד זאת, קשה על ר' מאיר, שכל התורה ראוי לכתוב על ידו, שעפעפיו יישירו נגדו, והאיך כתב א' במקום ע', ומה גם שפשט התיבה נשתנה.

המגיד מבאר על פי מאמר רז"ל {{ציטוטון|"לא ר' מאיר שמו אלא ר' נהוראי שמו, ולמה נקרא [שמו] ר' מאיר שהיה '''מאיר''' עיני חכמים בהלכה, ויש אומרים שהיה נקרא ר' נהוראי וכו'}}". פירוש הדבר הוא, ששורש נשמתו היה מהשכל הקדום שהחכמה מקבלת הימנו, והיה יכול להאיר ולהנהיר עיני חכמים שהיה שורשם מ[[חכמה]] והוא היה מעולם המשפיע לחכמה.

תורתו הייתה זכה בלי סיג ושמרים המעורבים, שהם הקושיות והאיבעיות, כידוע ב[[ספר הזוהר]] שהם מ[[סטרא אחרא|סטרא]] של ה"כתנות עור", שהם ה[[קליפות]], רק תורתו הייתה זכה משורש נשמתו כמובא עליו בגמרא{{הערה|1=[[מסכת מגילה]].}} עפעפיו יישירו נגדו. ולמרות שנאמר בו שהיה מראה מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים בהיפך, אין הכונה בכך שהיה לו ספיקות בהלכה, אלא כוונתו הייתה להראות לחכמים שיש לנטות לכאן ולכאן מצד הסברא, והמבין יבין וישכיל ויברור הטוב והאמת והישר. אבל האמת שהייתה תורתו בלי שום סיג ועירוב ובלי שום ספק, ולכך לא אמרו עליו שהיה "מראה לחכמים", אלא שהיה "מראה" להם שיש דעת נוטה לב' הפנים.

== חכמתו וקדושתו ==

בגמרא גם מובא אודותיו, שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף [[דעת]]ו, שהיא מדריגה התחתונה שבדעתו, ומכאן גודל עומק חכמתו, שהרי אם על סוף דעתו שלו לא היו יכולים להשיגו ולעמוד בו מכל שכן על תחילת דעתו.

על פי הנ"ל מסביר המגיד את המאמר "בתורתו של ר' מאיר", על פי מאמר חז"ל{{הערה|1=פ"א ד[[מסכת קידושין]].}} מתחילה נקרא תורת ה' ואחר שעמל האדם נקרא תורתו. על פי זה מובן המאמר "בתורתו" - בלמוד שלמד ר' מאיר, "היה כתוב", כלומר נחקקו בו הדברים כנתינתו מסיני חקוקים וחרותים על לוח לבו, "כתנות אור" תורתו הייתה קדושה בלי סיג ועירוב.

==תוכו אכל קליפתו זרק==
כאשר רבה בר שילא פגש את [[אליהו הנביא]], הוא שאל אותו מה עושה [[הקדוש ברוך הוא]]. השיב לו [[אליהו הנביא]], כי [[הקדוש ברוך הוא]] עוסק בתורתו, ומזכיר את דיעותיהם השונות וחידושי תורתם של התנאים השונים בשמותם, אך את שמו של רבי מאיר לא הזכיר משום שלמד תורה מפי [[אלישע בן אבויה|אחר]], שאל אותו רבה בר שילא: מדוע, הרי רבי מאיר רמון אכל וקליפתו זרק, אמר לו [[אליהו הנביא]]: אכן, עכשיו{{הערה|יש המבארים כי זאת בעקבות אמרתו של רבא בר שילא, שפסק כי מותר היה לרבי מאיר ללמוד תורה מפיו של אחר.}} מזכיר [[הקדוש ברוך הוא]] אמרה מרבי מאיר{{הערה|1=[[מסכת חגיגה]] [http://hebrewbooks.org/shas.aspx?mesechta=13&daf=15b&format=pdf ט"ו ע"ב].}}.

על אמרה זו {{ציטוטון|רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק}} מקשה המגיד ממזריטש, שהיה לו לומר לפי הסדר הרגיל, שמתחילה קולפין את הקליפה וזורקין ואחר כך נאכל המאכל. מתרץ המגיד שבאמת ר' מאיר לא זרק הקליפה בשעת אכילה, שהיא בשעה שהיה למד תורה מפי אחר, ולמרות שתורתו של אחר הייתה מעורבת ברע, למרות זאת הוא למד ממנו ולא היה לו פחד מחמת הסיגים, כי הוא כבר נתברר ונזדכך מאוד וכבר זרק את הקליפה כשלמד '''מתחילת''' תורתו בכתנות או"ר כנזכר. לכן היה יכול לברר גם כן מתורתו של אחר הטוב מן הרע ו"תוכו אכל".
==מדייק בשמא==
מובא עוד בגמרא "ר' מאיר דייק בשמא", שהיה מדייק בשמות. המגיד מבאר על פי הנאמר ב[[אדם הראשון]] וכל אשר יקרא לו ה[[אדם]] הוא שמו, ואחר שהביא [[הקב"ה]] את כל בהמות והחיות, אמר לזה נאה לקרותו כך ולזה כך, כי מכח גודל ה[[חכמה]] היתירה שהייתה בו, היה יודע שורש כל [[נברא]] מאין נברא ומאיזה שורש הוא, והיה קורא שמו בשורשו, מה שלא היו יכולין ה[[מלאכים]] להשיג ולקרות שמות כאלו, כמובא שם במדרש. וכן הענין גבי רבי מאיר, כי מגודל חכמתו היה יודע שורש [[נשמה|נשמות]] של כל אחד ואחד מהיכן שורשו אם טוב אם להיפך.

==אמרותיו==
רבי מאיר אומר: הוי ממעט בעסק ועסוק בתורה, והוי שפל רוח בפני כל אדם, ואם בטלת מן התורה יש לך בטלים הרבה כנגדך, ואם עמלת בתורה יש שכר הרבה ליתן לך{{הערה|1=[[מסכת אבות]] [http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=37970&hilite=84ff5452-8d6f-4551-a152-c40755e6eff2&st=%D7%9E%D7%AA%D7%99%D7%90+%D7%91%D7%9F+%D7%97%D7%A8%D7%A9&pgnum=539 פרק ד'].}}.
==תְּפִילָּתוֹ==
מַרְגֶלָא בְּפּוּמֵיה דְּרַבִּי מֵאִיר; '''גְּמוֹר בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, לְדַעַת אֵת דְּרָכַי וְלִשְׁקֹד עַל דַּלְתֵּי תּוֹרָתִי'''. '''נְצֹּר תּוֹרָתִי בְּלִבְּךָ, וְנֶגֶד עֵינֵיךָ תִּהְיֶה יִרְאָתִי'''. '''שְׁמֹר פִּיךָ מִכֹּל חֵטְא, וְטַהֵר וְקִדֵּשׁ עַצְמְךָ מְכַל אַשְׁמָה וְעַוֹן, וַאֲנִי אֶהְיֶה עִמְּךָ בְּכָל מָקוֹם''' (מַסֶּכֶת בְּרָכוֹת תַּלְמוּד בַּבְּלִי, דַּף י"ז עַמּוּד בּ).

{{הערות שוליים}}
{{תנאים}}
[[קטגוריה:תנאים|מאיר]]

משה חיים לוצאטו

2022-08-01T01:30:55Z

אור פני משה:

משה חיים לוצאטו

2022-08-01T01:29:52Z

אור פני משה:

[[קובץ:רמחל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר הרמח"ל]]
רבי '''משה חיים לוצאטו''' (מכונה '''הרמח"ל'''; ה'[[תס"ז]] - [[כ"ו באייר]] ה'[[תק"ו]]) היה רב, סופר, משורר ומקובל איטלקי.

==תולדות חיים==
===צעירותו===
נולד בפדובה שב[[איטליה]] בשנת ה'תס"ז, לאביו רבי יעקב לוצאטו שהיה סוחר ותלמיד חכם ולאימו דיאמנטה. חינוכו כלל לימודי קודש לצד לימודים כלליים כמדעים ושפות באוניברסיטת פדובה. מגיל צעיר היה רבו רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד, ולימד אותו בעיקר תלמוד ופוסקים.

בשנת ה'תפ"ב (1722), כאשר הגיע הרמח"ל לגיל חמש-עשרה, עזב רבו רבי ישעיהו באסאן את פדובה. עם עזיבתו של רבו עבר רמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד [[קבלה]] בצוותא. רמח"ל התפרסם בכשרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס ואת כל כתבי [[האר"י]] וספר הזוהר.

שנת ה'תפ"ו (1726) הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש. בחבורתו של רמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי יקותיאל גורדון מ[[ווילנא]] (ששהה אז בפדובה במסגרת לימודי רפואה), רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.

בראש [[חודש סיון]] ה'תפ"ז (1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רמח"ל תיאר התגלות זו: {{ציטוטון|נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא}} (תרגום: לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... {{ציטוטון|ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי"}}{{הערה|אגרות ותעודות, אגרת ט"ו.}}.

את הגילוי הראשון רדפו גילויים נוספים. אך את עובדת הגילויים הסתיר במשך כחצי שנה. וכשהיה מתגלה אליו המגיד היה מוריד את ראשו על השולחן ונראה כאילו הוא נח. ואחרי זמן מה רמח"ל שיתף בסוד את תלמידיו, ואחד הבולטים שבהם, הרב יקותיאל גורדון, גילה ברבים את קיום המגיד, והדבר עורר התלהבות ועורר הערצה כבירה לרמח"ל.

===הפולמוס===
הרב יקותיאל גורדון שיתף בחדשות אודות גילויי הרמח"ל את רבי יהושע העשיל, רבה של וילנא, ואת מרדכי יפה, תלמיד חכם [[עשירות|עשיר]] שישב בווינה. גורדון תיאר באגרותיו אליהם{{הערה|אגרות ותעודות אגרות ו'-ז'.}} את חסידותו וקדושתו של רמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" לרמח"ל.

מכתבו של הרב גורדון לוינה דלף והתפרסם, ועורר את חמתו של רבי משה חגיז, רב ירושלמי שפעל באירופה נגד שרידי השבתאות. הרב חגיז ראה את רמח"ל כנביא שקר וכממשיכה של השבתאות, ופנה באיגרות אזהרה לרבני ונציה הסמוכה לפדובה. רבני ונציה פנו לרבו של רמח"ל, הרב ישעיהו באסאן, ששהה ברג'יו, לקבלת חוות דעתו. הפולמוס הגדול שפרץ הקיף את מרבית רבני איטליה, ובסופו, ב[[חודש אב]] ה'ת"ץ (1730) אולץ רמח"ל להפקיד את ארגז כתביו ולא לפותחו מבלי רשות רבו. כמו כן אולץ רמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה כי לא יעסוק בייחודים, בהשבעת מגידים, ובכתיבת ספרים בלשון הזוהר. רמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה שהיא חסרת תוקף הלכתי.

במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו ובחיבור ספרים ב[[עברית]] שאינם בשפה קבלית. בשנים אלו פיתח את משנתו העיונית וספריו אינם בלשון קבלית אלא בלשון פילוסופית.

בכ"א בשבט תצ"א נישא רמח"ל במנטובה עם צפורה פינצי, בתו של רב העיר רבי דוד פינצי. הוא שב להתגורר בפדובה, ובסוף ה'תצ"ד (1734) פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם את ספרו "חוקר ומקובל", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר הרב באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצאת לאמסטרדם דרך ורונה ולוזאן. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה, כי רמח"ל פתח את ארגז כתביו והעתיק ממנו את ספריו, כי רמח"ל ממשיך בכתיבת חיבורים אסורים, ולבסוף אף הועלתה הטענה כי הוא עוסק בכשפים ובהשבעת כוחות הטומאה. מערכה זו עוררה הד ברחבי אירופה, ועוררה שנית את רבי משה חגיז נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהשבע עליה שנית. לאחר שעזב רמח"ל את פרנקפורט נשלחה - בהסכמתו - תיבת כתביו מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד להדפסתם שנים רבות לאחר מכן.

===אחרית ימיו===
בשנת ה'תק"ג (1743) עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו וכמה מתלמידיו בדרכו לארץ ישראל. הוא השתקע ב[[עכו]] וידוע כי התגורר בסמוך לנמל. בעכו קיבל את רשות מלך הגליל, להקים [[בית כנסת]], וכתב [[ספר תורה]] על גבי [[עור]] צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים. על אף שעקב דהיית הדיו הפך ספר תורה זה פסול וחייב ב[[גניזה]] מבחינה הלכתית, מוצג הספר כיום בבית הכנסת.

רמח"ל נפטר במגפה עם אשתו ובנו בכ"ו ב[[אייר]] ה'תק"ו. המסורת טוענת כי הוא נקבר ב[[טבריה]] ליד קברו של התנא [[רבי עקיבא]], אולם יש הטוענים כי רמח"ל נקבר בבית הקברות העתיק בכפר יסיף, מקום הקבורה המקובל עבור יהודי עכו, שלא נהגו לקבור את מתיהם בעיר עצמה.

==יחס החסידות כלפיו==
תנועת החסידות לא קיבלה רבות משיטתו במפורש, אך ישנן השקפות שמקורן בספריו. עם זאת, למרות שהמגיד הגדירו כספר "בהיר וטהור", היו אדמו"רים שהתנגדו לו ובפרט רבי [[יחיאל יצחק יהודה סאפרין]] מקאמרנא, שאף אסר את הלימוד בכתביו.

הספר קלח פתחי חכמה של הרמח"ל נדפס בהסכמתו של אחד מגדולי תלמידיו של [[המגיד ממעזריטש]], הלא הוא [[רב ייבי]]. כמו כן המוציא לאור של הספר כותב ששמע מפי [[רב ייבי]] מאוסטרהא, בשם רבו המגיד ממעזריטש, שבני דורו של הרמח"ל לא השיגו כלל את חכמתו העצומה. כמו כן בסוף ספר [[ישמח משה]] מביא דברים נעלים בענין קדושת הספר, בשם המגיד ממעזריטש ורבי [[פנחס מקוריץ]].

לעומת זאת, מסופר שארע ש[[המגיד ממזריטש]] לפני שאמר [[חסידות]] קרא כשורה מספרי הרמח"ל, ואמר לתלמידיו: "ראו את יתרון ה[[אור]] מן ה[[חושך]]"{{הערה|[[רשימות דברים]] חלק א' עמ' ל"ב.}}. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציטטו ב' פעמים, ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ציטט אותו פעם אחת{{הערה|1= [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/oht/otb4/1/10/1085&search=חוקר+ומקובל אור התורה פרשה פנחס], [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/633a/2/1/324&search=חוקר+ומקובל באור התורה מגילת אסתר], בציונים ללקו"ת במדבר ציין הצ"צ ל"מס"י". ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15910&st=&pgnum=276 תורת שמואל תרל"ג].}}. אדמו"ר הצמח צדק גם היה בקיא בספר מסילת ישרים בעל פה{{הערה|1=ראה בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (מאת הרא"ח גליצנשטיין, קה"ת תשמ"ו, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15824&hilite=c8448b47-457e-41c0-8602-c54a3e0cafca&st=מסילת+ישרים&pgnum=26 עמוד 28]: {{ציטוטון|לא חשבתי רבות - מספר הרבי מהר"ש - נגשתי אל אחד הארונות והוצאתי הספר הראשון שבא לידי, כשהוצאתי את הספר אמר לי אבי [-אדמו"ר הצ"צ] שהוא ספר "המסלול", ספר של דקדוק כתוב בסדר מעולה ויקרא לפני בעל פה מקומות אחדים מההקדמה "מרצפת אבנים" ומבפנים הספר הכל בלשונו ממש. העמדתי ספר זה ולקחתי ספר שני והוא ספר "מסורת המסורות". ויאמר לי שזהו גם כן ספר של דקדוק ואמר בעל פה לשון הספר. העמדתי הספר למקומו ולקחתי ספר אחר והוא ספר "מסלות חכמה", ויאמר לי כי זהו ספר כללים בחכמת הקבלה, ואמר בעל פה לשון הספר במקום ששאלתיו. לקחתי ספר נוסף והוא "מסילת ישרים" ויאמר לי שזהו ספר של מוסר ואמר לי בעל פה במקום ששאלתי. לקחתי ספר נוסף והוא "מסעות ר' בנימין" ושאלתי את אבי בכמה מקומות ובכולם ענה לי כאמור שם בדיוק שם המקום וכו'. ויתפלא הרבי מהר"ש על כך מאד. וביותר הפליא אותו בבקיאותו בספרי הדקדוק. ויאמר לאביו הרי החסידים אינם מתפללים או קוראים בתורה בדקדוק. ויאמר לו אביו: תפילה לחוד וקריאה בתורה לחוד" וכו'}}.}}

הרב [[עדין אבן ישראל]] מספר כי [[הרבי]] אמר לו כי במחלוקת הרמח"ל תמכו [[רבותינו נשיאנו]] בחכמי ונציה נגד הרמח"ל{{מקור}}. עם זאת, כתב הרבי למהדיר ספרים שחקר את משנתו הדקדוקית והמוסרית של הרמח"ל לפרסם גם את דבר היותו מקובל{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14962&hilite=66460ee0-e569-4a3a-bf39-d4bb645610d5&st=מסילת+ישרים&pgnum=261 ליקוטי שיחות חלק לט עמוד 243].}}.

באגרת שכתב הרבי ל[[יהודי]] שהחל לגדל את [[זקן|זקנו]], ציין הרבי למסילת ישרים{{הערה|'תשורה' קרינסקי-סטזגובסקי, כ"ח סיוון ה'תשע"ג}}. כמו כן, לבחור שאמר לרבי כי הוא אינו מתחבר ללמוד חסידות, המליץ הרבי ללמוד בספרי הקבלה של רמח"ל.
==תפילתו==
בספרו תקט"ו תפילות מביא תפילה נפלאה לעורר החיבור של קודשא ברוך הוא ושכינתיה כי
"בְּכֹחַ חִידּוּשׁ הַחִיבּוּר בֵּין הַשְּׁכִינָה להקב"ה, יַעֲבוֹר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם. וְזֹאת על ידי דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מקיווים, וַיִּמָּחוּ עֲווֹנוֹתֵיהֶם".

*וזו נוסחתה;
'''אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד'''. '''עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁכִינָתְךָ, שֶׁהֲרֵי כָּל תִּקּוּנֶיהָ מְסוּרִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נֶאֱמַר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", וְזֶה יָרֵחַ שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת, שֶׁבָּהּ "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי", לְהַעֲבִיר כָּל פְּגָמִים הָרִאשׁוֹנִים'''. '''וְכֵן יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם'''. '''הֲרֵי עַתָּה תָּשׁוּב תְּחַדֵּשׁ אוֹתָם, וזֶה בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁתִּכְרֹת לָהֶם, בְּקֶשֶׁר שֶׁהֵם נִקְשָׁרִים בְּךָ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים, אֶחָד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְאֶחָד מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה'''. '''מִיָּד תַּעֲבִיר שֶקֶר מִן הָעוֹלָם, בַּעֲבוּר קֶשֶ"ר זֶה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה "אִמָלְאָה הָחֳרָבָה"'''. '''מִיָּד "יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן", "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", קִוּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְהִתְקַשֵּׁר בְּךָ בְּקֶשֶׁר אֶחָד'''.
'''וְאִם עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בִּמְחִצַּת בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֲרֵי כֹּחַ הַקִּוּוּי "מְדַבֵּק" אוֹתָם בְּךָ, כַּאֲשֶׁר "יִדְבַּק" הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ'''. '''וְזֶה כֹּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", מִצַּד יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּךָ, "גּוֹי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", וְכָךְ אַתָּה תְּגַלֶּה לָהֶם אֱמוּנָה שֶׁלְּךָ'''. '''לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה'''.

== ספריו ==
הרמח"ל כתב ספרים רבים ולא כולם הגיעו לידינו, כמו כן כתב גם ספרי חול ומחזות.

===ספרי קודש===
{{טורים|תוכן=
* '''אדיר במרום''' - פירוש עמוק לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא, כ-400 עמוד.
* '''מסילת ישרים''' - ספרו המפורסם ביותר של הרמח"ל. ספר מוסר המבוסס על מאמר במסכת עבודה זרה בדף כ.
* '''דרך השם''' - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
* '''דרך תבונות''' - ספר הדרכה מובנה בלימוד התלמוד.
* '''דעת תבונות''' - ספר דיונים בקבלה, בפרט בסודות ההשגחה והגאולה, ערוך כדו-שיח בין ה[[נשמה]] לשכל. הספר ערוך בלשון שאינה קבלית.
* '''דעת תבונות ח"ב''' - ספר דיונים בקבלה, בתכונתו של האדם, ובתכליתו של האדם בעולמו, ערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל.
* '''ספר הכללים''' - ספר דעת תבונות ערוך כמהלך דברים (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
* '''קל"ח פתחי חכמה''' - ספר יסודות בקבלה ערוך במאה שלושים ושמונה פרקים (בגימטריה קלח) ומכאן שמו. כל פרק פותח ב"התגלות" וממשיך בפירוש והסבר שלה.
* '''דרך עץ החיים''' - הקדמה לחשיבות לימוד חכמת האמת. יש אומרים שנכתב כהקדמה לספר קל"ח פתחי חכמה. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''קנאת ה' צבאות''' - ספר הסברים בקבלה המסביר את הטעויות בשיטתו של שבתי צבי.
* '''דרך חכמה''' - תכלית לימוד תורה.
* '''משכני עליון''' - תאור של [[בית המקדש]] השלישי על פי הקבלה.
* '''מאמר הגאולה'''
* '''זוהר תנינא''' - "תנינא" = שני. ברובו אבד, מאמרים שכתב בלשון ספר הזוהר.
* '''עשרה אורות'''
* '''פנות המרכבה'''
* '''האילן הקדוש''' - תמצית קבלת [[האר"י]] בלשון המשנה, ובדיוק רב. על אף קוצר הלשון, ניסוחי הספר מישבים סתירות בתורת האר"י.
* '''מאמר הוויכוח''' - ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת.
* '''חוקר ומקובל''' - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''מלחמת משה''' - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''פתחי [[חכמה]] ודעת''' - כללים בקבלה. ערוך בלשון קצרה ודייקנית.
* '''בנין עולם'''
* '''סוד ה' ליראיו'''
* '''תקטו תפילות''' - תפילות שנמצאו בבית מדרשו, חלקם נראים כתרגום מארמית. על חלקם רמוז שמו של תלמידו יקותיאל גורדון.
* '''תיקונים חדשים''' - מקביל לתיקוני הזוהר (שנכתבו על הפסוק הראשון של התורה) על הפסוק האחרון של התורה. מכיל כ-70 תיקונים (פרקים).
* '''קיצור כוונות''' - מכיל סכום תמציתי של כוונת [[האר"י]] לתפילה ושיטה חדשה בכוונת התפילה.
* '''ספר עיקרי הדינים''' - לא נמצא. כנראה כללי פסיקה. ייתכן שנכתב עם רבי יעקב חזק.
* '''מאמר העיקרים''' - הינו מעין תמצית מספר "דרך השם", מאמר העיקרים כולל בתוכו את י"ג עיקרי האמונה.
* '''אגרות רמח"ל''' - קובץ חלופת האגרות בזמן הפולמוס סביב הרמח"ל. האגרות כוללים בתוכם ביאור של סוגיות סבוכות בתורת האריז"ל.
* '''ירים משה''' - מקבץ מהאגרות שכתב הרמח"ל.
* '''ספר השירים''' - ליקוט השירים והפיוטים מוגה מכת"י בצירוף מבואות והערות על ידי שמעון גינצבורג, השלים והוסיף מבוא בנימין קלאר, על כריכת הספר ציור דגלה של משפחת לוצאטו, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, ה'תש"ה.
}}
===ספרי חול===
* '''לשון לימודים''' - ספרו הראשון - עוסק בעקרונות הכתיבה וההרצאה, בחלקו השני דן ביחס ללשון ומבליט את ייחודיותה של הלשון העברית.
* '''ספר המליצה''' - ספר זה נכתב כגרסה [[עברית]] ל"הרטוריקה" של אריסטו. בספר זה דן הרמח"ל על הרטוריקה ועל אמצעי השכנוע.
* '''ספר הדקדוק''' - ספר ביאורים והערות בדקדוק עברי נערך על ידי תלמידו.

==קישורים חיצוניים==
* '''[https://www.toratchabad.com/Content/Images/uploaded/maynotechPDF/48.pdf#page=9 מטרת הבריאה ותכלית האדם]''' סקירה על שיטתו של הרמח"ל מול שיטתו של אדמו"ר הזקן בספר התניא, בתוך [[גליון מעיינותיך]] 48, אלול תשע"ו

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:מקובלים]]

==חיבורים וספרים הנושאים שם זה==
*ספר ממשה ועד משה - תולדות חייהם של הגאונים והצדיקים, הרב טייטלבוים, משה בן חיים צבי, 1915-2006, הרב הלברשטאם, משה בן יעקב, 1932-2006, הרב פריינד, משה אריה בן ישראל, 1904-1996, הרב שפירא, חזקיהו משה שמואל בן אריה, 1917-2006, הרב כ"ץ, משה זאב בן ירמיה, 1910-2006, הרב דושינסקיא, ישראל משה בן יוסף צבי, 1921-2003, נתחבר על ידי, אברהם אליעזר סופר, ירושלים, יריד הספרים, תשס"ז 2007.
*ספר ממשה עד משה - בין משנת הרמב"ם למשנת הרמב"ן, חיברו, לירן לוי.
*ספר ממשה עד משה - ספר היחס משפחת שיק מבעל מהר"ם שיק עד אבי זקנו של תוספות יו"ט חברו הרב ר' שלמה צבי שיק.

==חכמים נוספים בשם משה שנשתבחו בתואר זה==
בספר "הגות עברית באמריקה" (כרך א, ה'תשל"ב-1972) כותב על האימרה 'ממשה ועד משה לא קם כמשה' ששורה נכבדה של אישים בשם משה במשך הדורות לגביהם השתמשו במליצה זו.
חלק מהם שזכו למליצה זו של "ממשה ועד משה לא קם כמשה" הם;
*רבי [[משה איסרלש]] הנקרא [[הרמ"א]] ובעל המפה על [[שולחן ערוך]]. הרב [[יאיר בכרך]] בשו"ת חוות יאיר כותב עליו שחס ושלום שטעה, וזו לשונו; ואם כן.. הרמ"א טעה.. והוא דבר תמוה כי '''ממשה ועד משה לא קם כמשה'''... (שו"ת חוות יאיר, סימן מג).
*רבי [[משה קזיס]]. רב איטלקי. בן המאה השש עשרה, מגדולי איטליה. חי ב[[מנטובה]] איטליה, וכתב חיבורים על כמה מסכתות ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]], בשנת תשכ"ג פרסם הרב [[אברהם סופר]] את ביאורו של רבי משה קזיס ל[[מסכת מדות]]. רבי [[מלכיאל אשכנזי]] כותב בהקדמתו לספרו "חנוכת הבית" על צורת בית המקדש (נדפס על ידי הרב אברהם סופר יחד עם ביאור מסכת מדות הנ"ל) על הרב משה קזיס "ש'''ממשה עד משה לא קם כמשה'''…" (מהדורת סופר הנ"ל עמ' 80-79).
*רבי [[משה מקיטוב]] תלמיד הבעש"ט. כתב הרב [[חיים מהורודנקה]] לאחיו הרב משה מקיטוב: '''ממשה עד משה לא קם כמשה''' ("מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו", הוצאת רב [[דוד פרנקיל]], לבוב תרפ"ג, עמ' ו').
*רבי [[ישראל משה חזן]], חבר בית הדין בירושלים ורב במקומות רומא, האי קורפו, איטליה, ואלכסנדריה מצרים. כותב עליו רבי [[אליהו חזן]] בספרו "זיכרון ירושלים"{{הערה|(ליוורנו תרנ"ד, עמ' 51)}}: "הרב הגדול מוהר"ר משה ישראל חזן זצוק"ל אשכול המעלות והמדות, פאר השלימות (מעון) מעיין החכמות. ובצדק נוכל לומר כי '''מימות משה רבינו המימוני ז"ל לא קם עוד בישראל כמשה''' כליל בכל המדות הנאות: תלמודי מובהק, דרשן מופלא, בעל הגיון ישר, מליץ נחמד, פילוסוף, מאמין, בקי בלשונות וכתיבת העמים בשרשם ועיקרם, וכל המרבה לספר את כבודו ואת גודלו יוצא בגרעון".
*רבי [[משה חיים מבגדאד]] סבו של ריש גלותא דבבל הרב [[יוסף חיים]] בעל [[הבן איש חי]]. לפי מסורת עממית, בצעירותו הוא נחלק בהלכה עם [[אב"ד|רבה של]] בגדאד רבי [[יחזקאל אליה]], ולאחר שנשיא הקהילה היהודית בבגדאד התערב לטובתו של רבי יחזקאל, נאלץ רבי משה חיים הצעיר לעקור עם משפחתו לעיר [[בצרה (עיראק)|בצרה]] שבדרום עיראק. יהודי בצרה שהכירו בגדולתו של הרב הצעיר שנקלע לעירם שמחו על בואו ומינו אותו לרב העיר. לאחר כמה שנים הסתפקו חכמי [[בגדאד]] בעניינה של [[עגונה]] אחת, והם פנו לחכמי [[ירושלים]] שיחוו את דעתם בסוגיה. רבי משה חיים ששמע על הדיון כתב פסק ארוך ומנומק ושלח אותו לחכמי ירושלים, שהתפעלו מגדולת רבה של בצרה, ושלחו חזרה לבגדאד את תשובתו של רבי משה חיים בצירוף הסכמה נלהבת לדבריו שבה שיבחו אותו וכתבו עליו '''ממשה עד משה לא קם כמשה'''. לאחר שראו חכמי בגדאד את הערכתם של חכמי ירושלים לרבי משה חיים הם קראו לו לחזור לבגדאד ולכהן כרב העיר<ref> מסורת זו מובאת על ידי [[אברהם בן יעקב (חוקר)|אברהם בן יעקב]] בספרו [https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=145014&pagenum=5 "הרב יוסף חיים מבגדאד"] . </ref>.
* רבי [[משה קורדוברו]] הרמ"ק [[מקובל]] תושב [[צפת]] מקורבו וידידו של [[האר"י|האר"י הקדוש]]. רבי [[שבתי שפטל בן עקיבא הלוי הורוביץ]], רב, רופא ומקובל אשכנזי בפראג, מחבר הספר שפע טל בסוף הקדמת ספרו כתב על [[הרמ"ק]]; "הרמב"ם ורבינו משה קורדווירו - '''ממשה עד משה לא קם כמשה'''; זה (הרמב"ם) - בפילוסופיה אלוקית וזה (הרמ"ק) - בקבלה אלוקית, זכו וזיכו את הרבים".
*רבי [[משה כוכוז]]. רב וחכם מ[[האי קרים]]. שימוש במליצה זו אצל הקרימצ'אקים (יהודי האי קרים הוותיקים). אחד ממנהיגיהם כותב; "החכם הנבון הגביר היקר ונעלה "כבוד הרב משה כוכוז" עשה רבות למען הדפסת סידור תפילתם בעיר קלעא בשנת תצ"ח. בהקדמה לסידור "התנצלות המגיה" נאמר בשבח רבי משה כוכוז… ואפריון נמטייה ליה. וברכות ה' יחולו עליה, ו'''ממשה ועד משה לא קם בגלילותינו כמשה'''…
*רבי [[משה מפשוורסק|משה סופר]] הלוי מפשוורסק מחבר הספר [[אור פני משה]] שמקצועו היה [[סופר (פירושונים)|סופר]] סת"ם ותלמיד [[הבעש"ט]]. כן העידו [[החוזה מלובלין]] ורבי [[נפתלי מרופשיץ]] ש'''ממשה עד משה לא קם כמוהו ממש'''.
* רבי [[ישראל משה דושינסקיא]] רב ירושלמי אדמו"ר וראש ישיבה ו[[גאב"ד]] מטעם [[בד"ץ העדה החרדית]] ירושלים, על מצבתו נכתב: '''ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל'''.
*רבי [[משה חיים לוצאטו]] המכונה [[רמח"ל]]. [[ראש ישיבה]], ומקובל, מחבר ספרים, ורב איטלקי. חי ב[[פדובה]] איטליה ועלה לארץ ישראל ומנוחתו כבוד ב[[טבריה]] ויש אומרים ב[[עכו]]. חיבר חיבורים רבים המפורסמים שבהם ספרי הנהגה מוסר וחסידות הנלמדים בכל עולם הישיבות ונכתבו עליהם עשרות פירושים וביאורים והם הספרים [[מסילת ישרים]] ו[[דרך השם]]. המו"ל ספר "דרך עץ החיים" לרמח"ל (דפוס ז'ולקוב, תק"ל, נדפס יחד עם ספר "מסילת ישרים") משבח בהקדמתו את רמח"ל וכותב, בין היתר, שיש בידו '''עדות נאמנה מגאוני ק"ק אמסטרדם שמימות משה עד משה לא קם כמשה'''…. ועוד חכמים ו[[פרנס]]ים נוספים אשר שמם משה כ[[משה מונטיפיורי]] מקים שכונות רבות בירושלים, ועוד.
*רבי [[משה מטראני]] המכונה [[המבי"ט]] מ[[צפת]]. בראש ספרו "קרית ספר", שנדפס בחייו ([[וונציה|ויניציאה]] שנת [[ה'שי"א]]) נתפרסם שיר לכבודו. בו נאמר בין היתר: "…וממשה בר מיימון/הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו מזומן/ממשה (הרמב"ם) עד משה (המבי"ט)/לא קם כמשה/הולך תמים ופועל צדק/מחזיק כל בדק".
* רבי [[משה אלשיך]] המכונה [[האלשיך הקדוש]] מ[[צפת]] ממקורבי [[האר"י הקדוש]] ומרן הרב [[יוסף קארו|יוסף בן אפרים קארו הבית יוסף]]. בשער של הדפוס הראשון של שו"ת רבי משה אלשיך ([[וונציה|ויניציאה]], שנת [[ה'שס"ה]]) נדפס: "ותהי ראשית מלאכתו יום ה' ראש חודש תמוז סימן '''ממשה ועד משה לא קם כמשה''' (המלה כמשה נדפסה באותיות גדולות יותר. הגמטריא שלה היא שס"ה)".
*רבי [[משה פיינשטיין]] מ[[ניו יורק]] [[אמריקה]] [[ארצות הברית]] בעל ה[[אגרות משה]] וה[[דברות משה]] שהיה [[ראש מתיבתא]] [[תפארת ירושלים]]. ב"קול בורו-פארק" {{הערה|(בטאון דו-לשוני, אנגלית-יידיש, של שכונה זו שבניו יורק)}}, [[שבט]] [[ה'תשמ"ז]], כותב הרב ב. ויינברגר בדברי הספדו על הרב משה פיינשטיין: '''ממשה (רבי משה סופר – החת"ם סופר) עד משה (רבי משה פיינשטיין - האגרות משה), לא קם כמשה'''.

==לקריאה נוספת==
*[https://www.yeshiva.org.il/midrash/18313 האדמו"ר מחב"ד בביאור אמירה זאת השגורה בפי העם על הרמב"ם]

== הערות שוליים ==

משה חיים לוצאטו

2022-08-01T01:29:34Z

אור פני משה:

[[קובץ:רמחל.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קבר הרמח"ל]]
רבי '''משה חיים לוצאטו''' (מכונה '''הרמח"ל'''; ה'[[תס"ז]] - [[כ"ו באייר]] ה'[[תק"ו]]) היה רב, סופר, משורר ומקובל איטלקי.

==תולדות חיים==
===צעירותו===
נולד בפדובה שב[[איטליה]] בשנת ה'תס"ז, לאביו רבי יעקב לוצאטו שהיה סוחר ותלמיד חכם ולאימו דיאמנטה. חינוכו כלל לימודי קודש לצד לימודים כלליים כמדעים ושפות באוניברסיטת פדובה. מגיל צעיר היה רבו רבי ישעיהו באסאן, שחיבב אותו מאוד, ולימד אותו בעיקר תלמוד ופוסקים.

בשנת ה'תפ"ב (1722), כאשר הגיע הרמח"ל לגיל חמש-עשרה, עזב רבו רבי ישעיהו באסאן את פדובה. עם עזיבתו של רבו עבר רמח"ל ללמוד לבדו בביתו, והצטרף לחבורת צעירים בשם "מבקשי ה'" שעסקה בלימוד [[קבלה]] בצוותא. רמח"ל התפרסם בכשרונותיו המיוחדים, ונאמר עליו כי בגיל ארבע עשרה ידע בעל-פה את כל הש"ס ואת כל כתבי [[האר"י]] וספר הזוהר.

שנת ה'תפ"ו (1726) הוסמך רמח"ל לרבנות בצוותא עם ידידו המבוגר ממנו רבי משה דוד ואלי. הוא הועמד בראש חבורת "מבקשי ה'", והם קבעו לעצמם תקנות מיוחדות רבות לסדר הלימוד בבית מדרשם. בין התקנות היה לימוד רציף ובלתי פוסק בתורנות כל שעות היום בספר הזוהר בבית המדרש. בחבורתו של רמח"ל נמנו רבי משה דוד ואלי, רבי יקותיאל גורדון מ[[ווילנא]] (ששהה אז בפדובה במסגרת לימודי רפואה), רבי ישראל חזקיה טריויס, רבי יצחק מריני, רבי יעקב ישראל חזק, רבי שלמה דינה, רבי מיכאל טירני, ורבי יעקב חיים קסטיל פרנקו, כולם תלמידי חכמים ומקובלים ידועים.

בראש [[חודש סיון]] ה'תפ"ז (1727) חווה רמח"ל התגלות רוחנית של "מגיד" שגילה לו סודות קבליים רבים. רמח"ל תיאר התגלות זו: {{ציטוטון|נרדמתי ובהקיצי שמעתי קול אומר: לגלאה נחיתנא רזין טמירין דמלכא קדישא}} (תרגום: לגלות רזים טמירים של המלך הקדוש ירדתי)... {{ציטוטון|ואני לא רואה אותו אלא שומע קולו מדבר מתוך פי"}}{{הערה|אגרות ותעודות, אגרת ט"ו.}}.

את הגילוי הראשון רדפו גילויים נוספים. אך את עובדת הגילויים הסתיר במשך כחצי שנה. וכשהיה מתגלה אליו המגיד היה מוריד את ראשו על השולחן ונראה כאילו הוא נח. ואחרי זמן מה רמח"ל שיתף בסוד את תלמידיו, ואחד הבולטים שבהם, הרב יקותיאל גורדון, גילה ברבים את קיום המגיד, והדבר עורר התלהבות ועורר הערצה כבירה לרמח"ל.

===הפולמוס===
הרב יקותיאל גורדון שיתף בחדשות אודות גילויי הרמח"ל את רבי יהושע העשיל, רבה של וילנא, ואת מרדכי יפה, תלמיד חכם [[עשירות|עשיר]] שישב בווינה. גורדון תיאר באגרותיו אליהם{{הערה|אגרות ותעודות אגרות ו'-ז'.}} את חסידותו וקדושתו של רמח"ל, וצירף למכתביו קטעים מתוך ה"זוהר תניינא" (זוהר שני) שגילה ה"מגיד" לרמח"ל.

מכתבו של הרב גורדון לוינה דלף והתפרסם, ועורר את חמתו של רבי משה חגיז, רב ירושלמי שפעל באירופה נגד שרידי השבתאות. הרב חגיז ראה את רמח"ל כנביא שקר וכממשיכה של השבתאות, ופנה באיגרות אזהרה לרבני ונציה הסמוכה לפדובה. רבני ונציה פנו לרבו של רמח"ל, הרב ישעיהו באסאן, ששהה ברג'יו, לקבלת חוות דעתו. הפולמוס הגדול שפרץ הקיף את מרבית רבני איטליה, ובסופו, ב[[חודש אב]] ה'ת"ץ (1730) אולץ רמח"ל להפקיד את ארגז כתביו ולא לפותחו מבלי רשות רבו. כמו כן אולץ רמח"ל להצהיר בשבועה בפני רבני ונציה כי לא יעסוק בייחודים, בהשבעת מגידים, ובכתיבת ספרים בלשון הזוהר. רמח"ל עצמו התייחס לשבועה זו כאל שבועה שהוצאה בכפייה שהיא חסרת תוקף הלכתי.

במהלך ארבע השנים הבאות שרר שקט בין הצדדים. רמח"ל עסק בלימוד עם תלמידיו ובחיבור ספרים ב[[עברית]] שאינם בשפה קבלית. בשנים אלו פיתח את משנתו העיונית וספריו אינם בלשון קבלית אלא בלשון פילוסופית.

בכ"א בשבט תצ"א נישא רמח"ל במנטובה עם צפורה פינצי, בתו של רב העיר רבי דוד פינצי. הוא שב להתגורר בפדובה, ובסוף ה'תצ"ד (1734) פנה לרבו על מנת לקבל רשות והסכמה להדפיס באמסטרדם את ספרו "חוקר ומקובל", שהוא ספר הבנוי בצורת ויכוח ומיועד להוכיח את אמיתות תורת הקבלה. לאחר שעיין בספר התיר הרב באסאן לרמח"ל להדפיסו, ורמח"ל עמד לצאת לאמסטרדם דרך ורונה ולוזאן. השמועה הגיעה במהירות לוונציה, ורבני העיר חוללו שערורייה סביב הטענות כי פרסום הספר מהווה הפרה של השבועה, כי רמח"ל פתח את ארגז כתביו והעתיק ממנו את ספריו, כי רמח"ל ממשיך בכתיבת חיבורים אסורים, ולבסוף אף הועלתה הטענה כי הוא עוסק בכשפים ובהשבעת כוחות הטומאה. מערכה זו עוררה הד ברחבי אירופה, ועוררה שנית את רבי משה חגיז נגד רמח"ל. רמח"ל הכחיש את כל ההאשמות נגדו, אך בעוברו בפרנקפורט בדרכו לאמסטרדם הובא רמח"ל בפני רב העיר, רבי יעקב פופרש כ"ץ, שאילץ את רמח"ל להודות בפני בית-דין כי הפר את שבועתו, ולהשבע עליה שנית. לאחר שעזב רמח"ל את פרנקפורט נשלחה - בהסכמתו - תיבת כתביו מפדובה אל רבי יעקב כ"ץ, שדן את הכתבים לקבורה ואת מיעוטם לשריפה. עותקים בודדים של חלק מספרי רמח"ל שרדו בכתבי יד, ומהם התפשטו והועתקו בסתר עד להדפסתם שנים רבות לאחר מכן.

===אחרית ימיו===
בשנת ה'תק"ג (1743) עזב רמח"ל את אמסטרדם עם אשתו ובנו וכמה מתלמידיו בדרכו לארץ ישראל. הוא השתקע ב[[עכו]] וידוע כי התגורר בסמוך לנמל. בעכו קיבל את רשות מלך הגליל, להקים [[בית כנסת]], וכתב [[ספר תורה]] על גבי [[עור]] צבי, ובדיו שהתקין מתמיסת קליפות רימונים. על אף שעקב דהיית הדיו הפך ספר תורה זה פסול וחייב ב[[גניזה]] מבחינה הלכתית, מוצג הספר כיום בבית הכנסת.

רמח"ל נפטר במגפה עם אשתו ובנו בכ"ו ב[[אייר]] ה'תק"ו. המסורת טוענת כי הוא נקבר ב[[טבריה]] ליד קברו של התנא [[רבי עקיבא]], אולם יש הטוענים כי רמח"ל נקבר בבית הקברות העתיק בכפר יסיף, מקום הקבורה המקובל עבור יהודי עכו, שלא נהגו לקבור את מתיהם בעיר עצמה.

==יחס החסידות כלפיו==
תנועת החסידות לא קיבלה רבות משיטתו במפורש, אך ישנן השקפות שמקורן בספריו. עם זאת, למרות שהמגיד הגדירו כספר "בהיר וטהור", היו אדמו"רים שהתנגדו לו ובפרט רבי [[יחיאל יצחק יהודה סאפרין]] מקאמרנא, שאף אסר את הלימוד בכתביו.

הספר קלח פתחי חכמה של הרמח"ל נדפס בהסכמתו של אחד מגדולי תלמידיו של [[המגיד ממעזריטש]], הלא הוא [[רב ייבי]]. כמו כן המוציא לאור של הספר כותב ששמע מפי [[רב ייבי]] מאוסטרהא, בשם רבו המגיד ממעזריטש, שבני דורו של הרמח"ל לא השיגו כלל את חכמתו העצומה. כמו כן בסוף ספר [[ישמח משה]] מביא דברים נעלים בענין קדושת הספר, בשם המגיד ממעזריטש ורבי [[פנחס מקוריץ]].

לעומת זאת, מסופר שארע ש[[המגיד ממזריטש]] לפני שאמר [[חסידות]] קרא כשורה מספרי הרמח"ל, ואמר לתלמידיו: "ראו את יתרון ה[[אור]] מן ה[[חושך]]"{{הערה|[[רשימות דברים]] חלק א' עמ' ל"ב.}}. [[אדמו"ר הצמח צדק]] ציטטו ב' פעמים, ו[[אדמו"ר המהר"ש]] ציטט אותו פעם אחת{{הערה|1= [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/zz/oht/otb4/1/10/1085&search=חוקר+ומקובל אור התורה פרשה פנחס], [http://www.chabadlibrary.org/books/default.aspx?furl=/maharash/tsh/633a/2/1/324&search=חוקר+ומקובל באור התורה מגילת אסתר], בציונים ללקו"ת במדבר ציין הצ"צ ל"מס"י". ו[http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15910&st=&pgnum=276 תורת שמואל תרל"ג].}}. אדמו"ר הצמח צדק גם היה בקיא בספר מסילת ישרים בעל פה{{הערה|1=ראה בספר התולדות אדמו"ר מהר"ש (מאת הרא"ח גליצנשטיין, קה"ת תשמ"ו, [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15824&hilite=c8448b47-457e-41c0-8602-c54a3e0cafca&st=מסילת+ישרים&pgnum=26 עמוד 28]: {{ציטוטון|לא חשבתי רבות - מספר הרבי מהר"ש - נגשתי אל אחד הארונות והוצאתי הספר הראשון שבא לידי, כשהוצאתי את הספר אמר לי אבי [-אדמו"ר הצ"צ] שהוא ספר "המסלול", ספר של דקדוק כתוב בסדר מעולה ויקרא לפני בעל פה מקומות אחדים מההקדמה "מרצפת אבנים" ומבפנים הספר הכל בלשונו ממש. העמדתי ספר זה ולקחתי ספר שני והוא ספר "מסורת המסורות". ויאמר לי שזהו גם כן ספר של דקדוק ואמר בעל פה לשון הספר. העמדתי הספר למקומו ולקחתי ספר אחר והוא ספר "מסלות חכמה", ויאמר לי כי זהו ספר כללים בחכמת הקבלה, ואמר בעל פה לשון הספר במקום ששאלתיו. לקחתי ספר נוסף והוא "מסילת ישרים" ויאמר לי שזהו ספר של מוסר ואמר לי בעל פה במקום ששאלתי. לקחתי ספר נוסף והוא "מסעות ר' בנימין" ושאלתי את אבי בכמה מקומות ובכולם ענה לי כאמור שם בדיוק שם המקום וכו'. ויתפלא הרבי מהר"ש על כך מאד. וביותר הפליא אותו בבקיאותו בספרי הדקדוק. ויאמר לאביו הרי החסידים אינם מתפללים או קוראים בתורה בדקדוק. ויאמר לו אביו: תפילה לחוד וקריאה בתורה לחוד" וכו'}}.}}

הרב [[עדין אבן ישראל]] מספר כי [[הרבי]] אמר לו כי במחלוקת הרמח"ל תמכו [[רבותינו נשיאנו]] בחכמי ונציה נגד הרמח"ל{{מקור}}. עם זאת, כתב הרבי למהדיר ספרים שחקר את משנתו הדקדוקית והמוסרית של הרמח"ל לפרסם גם את דבר היותו מקובל{{הערה|1=[http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14962&hilite=66460ee0-e569-4a3a-bf39-d4bb645610d5&st=מסילת+ישרים&pgnum=261 ליקוטי שיחות חלק לט עמוד 243].}}.

באגרת שכתב הרבי ל[[יהודי]] שהחל לגדל את [[זקן|זקנו]], ציין הרבי למסילת ישרים{{הערה|'תשורה' קרינסקי-סטזגובסקי, כ"ח סיוון ה'תשע"ג}}. כמו כן, לבחור שאמר לרבי כי הוא אינו מתחבר ללמוד חסידות, המליץ הרבי ללמוד בספרי הקבלה של רמח"ל.
==תפילתו==
בספרו תקט"ו תפילות מביא תפילה נפלאה לעורר החיבור של קודשא ברוך הוא ושכינתיה כי
"בְּכֹחַ חִידּוּשׁ הַחִיבּוּר בֵּין הַשְּׁכִינָה להקב"ה, יַעֲבוֹר הַשֶּׁקֶר מִן הָעוֹלָם. וְזֹאת על ידי דְּבֵקוּת יִשְׂרָאֵל שֶׁיִּמָּשֵׁךְ מקיווים, וַיִּמָּחוּ עֲווֹנוֹתֵיהֶם".

*וזו נוסחתה;
'''אֵל אֶחָד יָחִיד וּמְיֻחָד'''. '''עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁכִינָתְךָ, שֶׁהֲרֵי כָּל תִּקּוּנֶיהָ מְסוּרִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וּבוֹ נֶאֱמַר "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם", וְזֶה יָרֵחַ שֶׁמִּתְחַדֶּשֶׁת, שֶׁבָּהּ "תִּתְחַדֵּשׁ כַּנֶּשֶׁר נְעוּרָיְכִי", לְהַעֲבִיר כָּל פְּגָמִים הָרִאשׁוֹנִים'''. '''וְכֵן יִשְׂרָאֵל, שֶׁעֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם'''. '''הֲרֵי עַתָּה תָּשׁוּב תְּחַדֵּשׁ אוֹתָם, וזֶה בְּרִית חֲדָשָׁה שֶׁתִּכְרֹת לָהֶם, בְּקֶשֶׁר שֶׁהֵם נִקְשָׁרִים בְּךָ בִּשְׁנֵי קְשָׁרִים, אֶחָד מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה, וְאֶחָד מִלְּמַטָּה לְמַעְלָה'''. '''מִיָּד תַּעֲבִיר שֶקֶר מִן הָעוֹלָם, בַּעֲבוּר קֶשֶ"ר זֶה שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה, וְזֶה "אִמָלְאָה הָחֳרָבָה"'''. '''מִיָּד "יִתְפָּרְדוּ כָּל פּוֹעֲלֵי אָוֶן", "אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח", קִוּוּיָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל יַעֲלֶה לְפָנֶיךָ לְהִתְקַשֵּׁר בְּךָ בְּקֶשֶׁר אֶחָד'''.
'''וְאִם עֲווֹנוֹתֵיהֶם הָיוּ מַבְדִּילִים בִּמְחִצַּת בַּרְזֶל שֶׁהָיְתָה מַפְסֶקֶת בֵּינֵיהֶם וּבֵין אֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הֲרֵי כֹּחַ הַקִּוּוּי "מְדַבֵּק" אוֹתָם בְּךָ, כַּאֲשֶׁר "יִדְבַּק" הָאֵזוֹר אֶל מָתְנֵי אִישׁ'''. '''וְזֶה כֹּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, שֶׁנֶאֱמַר בּוֹ "וְהָאֱמוּנָה אֵזוֹר חֲלָצָיו", מִצַּד יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם מַאֲמִינִים בְּךָ, "גּוֹי שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", וְכָךְ אַתָּה תְּגַלֶּה לָהֶם אֱמוּנָה שֶׁלְּךָ'''. '''לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְהוָֹה'''.

== ספריו ==
הרמח"ל כתב ספרים רבים ולא כולם הגיעו לידינו, כמו כן כתב גם ספרי חול ומחזות.

===ספרי קודש===
{{טורים|תוכן=
* '''אדיר במרום''' - פירוש עמוק לאידרא רבא, נמצא רק הפירוש לשני הדפים הראשונים של האדרא, כ-400 עמוד.
* '''מסילת ישרים''' - ספרו המפורסם ביותר של הרמח"ל. ספר מוסר המבוסס על מאמר במסכת עבודה זרה בדף כ.
* '''דרך השם''' - ספר המדבר על השקפה ויחס האדם לעולם על ידי קיום מצוות.
* '''דרך תבונות''' - ספר הדרכה מובנה בלימוד התלמוד.
* '''דעת תבונות''' - ספר דיונים בקבלה, בפרט בסודות ההשגחה והגאולה, ערוך כדו-שיח בין ה[[נשמה]] לשכל. הספר ערוך בלשון שאינה קבלית.
* '''דעת תבונות ח"ב''' - ספר דיונים בקבלה, בתכונתו של האדם, ובתכליתו של האדם בעולמו, ערוך כדו-שיח בין הנשמה לשכל.
* '''ספר הכללים''' - ספר דעת תבונות ערוך כמהלך דברים (ולא כדו-שיח) בלשון קבלית.
* '''קל"ח פתחי חכמה''' - ספר יסודות בקבלה ערוך במאה שלושים ושמונה פרקים (בגימטריה קלח) ומכאן שמו. כל פרק פותח ב"התגלות" וממשיך בפירוש והסבר שלה.
* '''דרך עץ החיים''' - הקדמה לחשיבות לימוד חכמת האמת. יש אומרים שנכתב כהקדמה לספר קל"ח פתחי חכמה. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''קנאת ה' צבאות''' - ספר הסברים בקבלה המסביר את הטעויות בשיטתו של שבתי צבי.
* '''דרך חכמה''' - תכלית לימוד תורה.
* '''משכני עליון''' - תאור של [[בית המקדש]] השלישי על פי הקבלה.
* '''מאמר הגאולה'''
* '''זוהר תנינא''' - "תנינא" = שני. ברובו אבד, מאמרים שכתב בלשון ספר הזוהר.
* '''עשרה אורות'''
* '''פנות המרכבה'''
* '''האילן הקדוש''' - תמצית קבלת [[האר"י]] בלשון המשנה, ובדיוק רב. על אף קוצר הלשון, ניסוחי הספר מישבים סתירות בתורת האר"י.
* '''מאמר הוויכוח''' - ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת.
* '''חוקר ומקובל''' - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''מלחמת משה''' - נוסחא נוספת של ויכוח בין חוקר למקובל בעניין חכמת האמת. כפי הנראה נכתב על ידי תלמידיו.
* '''פתחי [[חכמה]] ודעת''' - כללים בקבלה. ערוך בלשון קצרה ודייקנית.
* '''בנין עולם'''
* '''סוד ה' ליראיו'''
* '''תקטו תפילות''' - תפילות שנמצאו בבית מדרשו, חלקם נראים כתרגום מארמית. על חלקם רמוז שמו של תלמידו יקותיאל גורדון.
* '''תיקונים חדשים''' - מקביל לתיקוני הזוהר (שנכתבו על הפסוק הראשון של התורה) על הפסוק האחרון של התורה. מכיל כ-70 תיקונים (פרקים).
* '''קיצור כוונות''' - מכיל סכום תמציתי של כוונת [[האר"י]] לתפילה ושיטה חדשה בכוונת התפילה.
* '''ספר עיקרי הדינים''' - לא נמצא. כנראה כללי פסיקה. ייתכן שנכתב עם רבי יעקב חזק.
* '''מאמר העיקרים''' - הינו מעין תמצית מספר "דרך השם", מאמר העיקרים כולל בתוכו את י"ג עיקרי האמונה.
* '''אגרות רמח"ל''' - קובץ חלופת האגרות בזמן הפולמוס סביב הרמח"ל. האגרות כוללים בתוכם ביאור של סוגיות סבוכות בתורת האריז"ל.
* '''ירים משה''' - מקבץ מהאגרות שכתב הרמח"ל.
* '''ספר השירים''' - ליקוט השירים והפיוטים מוגה מכת"י בצירוף מבואות והערות על ידי שמעון גינצבורג, השלים והוסיף מבוא בנימין קלאר, על כריכת הספר ציור דגלה של משפחת לוצאטו, בהוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, ה'תש"ה.
}}
===ספרי חול===
* '''לשון לימודים''' - ספרו הראשון - עוסק בעקרונות הכתיבה וההרצאה, בחלקו השני דן ביחס ללשון ומבליט את ייחודיותה של הלשון העברית.
* '''ספר המליצה''' - ספר זה נכתב כגרסה [[עברית]] ל"הרטוריקה" של אריסטו. בספר זה דן הרמח"ל על הרטוריקה ועל אמצעי השכנוע.
* '''ספר הדקדוק''' - ספר ביאורים והערות בדקדוק עברי נערך על ידי תלמידו.

==קישורים חיצוניים==
* '''[https://www.toratchabad.com/Content/Images/uploaded/maynotechPDF/48.pdf#page=9 מטרת הבריאה ותכלית האדם]''' סקירה על שיטתו של הרמח"ל מול שיטתו של אדמו"ר הזקן בספר התניא, בתוך [[גליון מעיינותיך]] 48, אלול תשע"ו

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}

[[קטגוריה:אחרונים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:מקובלים]]

{{בעבודה}}
{{להשלים}}
[[קובץ:קבר הרמבם.jpg|שמאל|ממוזער|250px|ציון הרמב"ם ב[[טבריה]] עליו הכיתוב ממשה עד משה לא קם כמשה]]
'''ממשה ועד משה לא קם כמשה''' היא מליצה קדמונית שאמרוה על הרמב"ם הייתה שגורה בפי רבותינו הריי"צ והרבי {{הערה| היא התפרסמה לראשונה על רבי משה בן מיימון [[הרמב"ם]] בספרות התורנית. רבי [[יצחק אבן לטיף]] חי ופעל רוב ימיו ב[[טולדו]], לעת זקנתו ([[1290]]) עלה לארץ ישראל והתיישב ב[[ירושלים]], בה נפטר ונקבר. הוא היה ממעריצי ה[[רמב"ם]] וכתביו הם כנראה המקור הראשון לאמרה המפורסמת אודותיו "ממשה עד משה לא קם כמשה".
וכך גם כתב החסיד רבי [[יוסף יעבץ]] זצ"ל (חי לפני למעלה מ-500 שנה, בתקופת גירוש ספרד) בספרו אור החיים (תחילת פרק ט) אשר כבר נתפרסם על הרמב"ם "ממשה ועד משה לא קם כמשה". וכן כתב עוד הרב חיים יוסף דוד אזולאי [[החיד"א]] בספרו [[שם הגדולים]] (מערכת מ אות קי) שמצא כתוב שלא היה שום תנא או אמורא שנקרא משה, והיינו דאמרי אינשי על הרמב"ם ממשה ועד משה וכו' שלא היה תנא או אמורא שנקרא משה, עיין שם. וכוונת המליצה כי מזמן [[משה רבינו]] לא מצאנו תנא או אמורא או גאון מרבנן סבוראי בשם משה שעמד וכתב את כל הלכות התורה הנמצאים ב2 התלמודים ובשאר מדרשים מסוכמים עד שבא הרמב"ם רבי משה בן מימון הנקרא בשם משה ופירש את כל התורה כולה בספרו [[היד החזקה]] ו[[משנה תורה]] להרמב"ם}}. כונה גם "הנשר הגדול" ולעיתים יכונה בשם '''הנשר הגדול בעל הכנפיים''' והביטוי "ממשה (משה רבנו בן עמרם ויוכבד) עד משה (בן מימון אבן-עבד-אללה הדיין הספרדי) לא קם כמשה (הרמב"ם)" – ממחישים את ההערצה לאדם שהניח אבן יתד בתולדות ההלכה היהודית, מלבד השתלמותו בכל חכמות העולם חכמות התשבורת, המוזיקה, הפילוסופיה, הרפואה, ועוד תחומים רבים עד שהוכתר ל"רופא כללי" ול"רופא המלך" במדינת [[מצרים]] בעיר [[קהיר]].
==חיבורים וספרים הנושאים שם זה==
*ספר ממשה ועד משה - תולדות חייהם של הגאונים והצדיקים, הרב טייטלבוים, משה בן חיים צבי, 1915-2006, הרב הלברשטאם, משה בן יעקב, 1932-2006, הרב פריינד, משה אריה בן ישראל, 1904-1996, הרב שפירא, חזקיהו משה שמואל בן אריה, 1917-2006, הרב כ"ץ, משה זאב בן ירמיה, 1910-2006, הרב דושינסקיא, ישראל משה בן יוסף צבי, 1921-2003, נתחבר על ידי, אברהם אליעזר סופר, ירושלים, יריד הספרים, תשס"ז 2007.
*ספר ממשה עד משה - בין משנת הרמב"ם למשנת הרמב"ן, חיברו, לירן לוי.
*ספר ממשה עד משה - ספר היחס משפחת שיק מבעל מהר"ם שיק עד אבי זקנו של תוספות יו"ט חברו הרב ר' שלמה צבי שיק.

==חכמים נוספים בשם משה שנשתבחו בתואר זה==
בספר "הגות עברית באמריקה" (כרך א, ה'תשל"ב-1972) כותב על האימרה 'ממשה ועד משה לא קם כמשה' ששורה נכבדה של אישים בשם משה במשך הדורות לגביהם השתמשו במליצה זו.
חלק מהם שזכו למליצה זו של "ממשה ועד משה לא קם כמשה" הם;
*רבי [[משה איסרלש]] הנקרא [[הרמ"א]] ובעל המפה על [[שולחן ערוך]]. הרב [[יאיר בכרך]] בשו"ת חוות יאיר כותב עליו שחס ושלום שטעה, וזו לשונו; ואם כן.. הרמ"א טעה.. והוא דבר תמוה כי '''ממשה ועד משה לא קם כמשה'''... (שו"ת חוות יאיר, סימן מג).
*רבי [[משה קזיס]]. רב איטלקי. בן המאה השש עשרה, מגדולי איטליה. חי ב[[מנטובה]] איטליה, וכתב חיבורים על כמה מסכתות ה[[תלמוד בבלי|תלמוד]], בשנת תשכ"ג פרסם הרב [[אברהם סופר]] את ביאורו של רבי משה קזיס ל[[מסכת מדות]]. רבי [[מלכיאל אשכנזי]] כותב בהקדמתו לספרו "חנוכת הבית" על צורת בית המקדש (נדפס על ידי הרב אברהם סופר יחד עם ביאור מסכת מדות הנ"ל) על הרב משה קזיס "ש'''ממשה עד משה לא קם כמשה'''…" (מהדורת סופר הנ"ל עמ' 80-79).
*רבי [[משה מקיטוב]] תלמיד הבעש"ט. כתב הרב [[חיים מהורודנקה]] לאחיו הרב משה מקיטוב: '''ממשה עד משה לא קם כמשה''' ("מכתבים מהבעש"ט ותלמידיו", הוצאת רב [[דוד פרנקיל]], לבוב תרפ"ג, עמ' ו').
*רבי [[ישראל משה חזן]], חבר בית הדין בירושלים ורב במקומות רומא, האי קורפו, איטליה, ואלכסנדריה מצרים. כותב עליו רבי [[אליהו חזן]] בספרו "זיכרון ירושלים"{{הערה|(ליוורנו תרנ"ד, עמ' 51)}}: "הרב הגדול מוהר"ר משה ישראל חזן זצוק"ל אשכול המעלות והמדות, פאר השלימות (מעון) מעיין החכמות. ובצדק נוכל לומר כי '''מימות משה רבינו המימוני ז"ל לא קם עוד בישראל כמשה''' כליל בכל המדות הנאות: תלמודי מובהק, דרשן מופלא, בעל הגיון ישר, מליץ נחמד, פילוסוף, מאמין, בקי בלשונות וכתיבת העמים בשרשם ועיקרם, וכל המרבה לספר את כבודו ואת גודלו יוצא בגרעון".
*רבי [[משה חיים מבגדאד]] סבו של ריש גלותא דבבל הרב [[יוסף חיים]] בעל [[הבן איש חי]]. לפי מסורת עממית, בצעירותו הוא נחלק בהלכה עם [[אב"ד|רבה של]] בגדאד רבי [[יחזקאל אליה]], ולאחר שנשיא הקהילה היהודית בבגדאד התערב לטובתו של רבי יחזקאל, נאלץ רבי משה חיים הצעיר לעקור עם משפחתו לעיר [[בצרה (עיראק)|בצרה]] שבדרום עיראק. יהודי בצרה שהכירו בגדולתו של הרב הצעיר שנקלע לעירם שמחו על בואו ומינו אותו לרב העיר. לאחר כמה שנים הסתפקו חכמי [[בגדאד]] בעניינה של [[עגונה]] אחת, והם פנו לחכמי [[ירושלים]] שיחוו את דעתם בסוגיה. רבי משה חיים ששמע על הדיון כתב פסק ארוך ומנומק ושלח אותו לחכמי ירושלים, שהתפעלו מגדולת רבה של בצרה, ושלחו חזרה לבגדאד את תשובתו של רבי משה חיים בצירוף הסכמה נלהבת לדבריו שבה שיבחו אותו וכתבו עליו '''ממשה עד משה לא קם כמשה'''. לאחר שראו חכמי בגדאד את הערכתם של חכמי ירושלים לרבי משה חיים הם קראו לו לחזור לבגדאד ולכהן כרב העיר<ref> מסורת זו מובאת על ידי [[אברהם בן יעקב (חוקר)|אברהם בן יעקב]] בספרו [https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=145014&pagenum=5 "הרב יוסף חיים מבגדאד"] . </ref>.
* רבי [[משה קורדוברו]] הרמ"ק [[מקובל]] תושב [[צפת]] מקורבו וידידו של [[האר"י|האר"י הקדוש]]. רבי [[שבתי שפטל בן עקיבא הלוי הורוביץ]], רב, רופא ומקובל אשכנזי בפראג, מחבר הספר שפע טל בסוף הקדמת ספרו כתב על [[הרמ"ק]]; "הרמב"ם ורבינו משה קורדווירו - '''ממשה עד משה לא קם כמשה'''; זה (הרמב"ם) - בפילוסופיה אלוקית וזה (הרמ"ק) - בקבלה אלוקית, זכו וזיכו את הרבים".
*רבי [[משה כוכוז]]. רב וחכם מ[[האי קרים]]. שימוש במליצה זו אצל הקרימצ'אקים (יהודי האי קרים הוותיקים). אחד ממנהיגיהם כותב; "החכם הנבון הגביר היקר ונעלה "כבוד הרב משה כוכוז" עשה רבות למען הדפסת סידור תפילתם בעיר קלעא בשנת תצ"ח. בהקדמה לסידור "התנצלות המגיה" נאמר בשבח רבי משה כוכוז… ואפריון נמטייה ליה. וברכות ה' יחולו עליה, ו'''ממשה ועד משה לא קם בגלילותינו כמשה'''…
*רבי [[משה מפשוורסק|משה סופר]] הלוי מפשוורסק מחבר הספר [[אור פני משה]] שמקצועו היה [[סופר (פירושונים)|סופר]] סת"ם ותלמיד [[הבעש"ט]]. כן העידו [[החוזה מלובלין]] ורבי [[נפתלי מרופשיץ]] ש'''ממשה עד משה לא קם כמוהו ממש'''.
* רבי [[ישראל משה דושינסקיא]] רב ירושלמי אדמו"ר וראש ישיבה ו[[גאב"ד]] מטעם [[בד"ץ העדה החרדית]] ירושלים, על מצבתו נכתב: '''ממשה ועד משה לא קם כמשה בישראל'''.
*רבי [[משה חיים לוצאטו]] המכונה [[רמח"ל]]. [[ראש ישיבה]], ומקובל, מחבר ספרים, ורב איטלקי. חי ב[[פדובה]] איטליה ועלה לארץ ישראל ומנוחתו כבוד ב[[טבריה]] ויש אומרים ב[[עכו]]. חיבר חיבורים רבים המפורסמים שבהם ספרי הנהגה מוסר וחסידות הנלמדים בכל עולם הישיבות ונכתבו עליהם עשרות פירושים וביאורים והם הספרים [[מסילת ישרים]] ו[[דרך השם]]. המו"ל ספר "דרך עץ החיים" לרמח"ל (דפוס ז'ולקוב, תק"ל, נדפס יחד עם ספר "מסילת ישרים") משבח בהקדמתו את רמח"ל וכותב, בין היתר, שיש בידו '''עדות נאמנה מגאוני ק"ק אמסטרדם שמימות משה עד משה לא קם כמשה'''…. ועוד חכמים ו[[פרנס]]ים נוספים אשר שמם משה כ[[משה מונטיפיורי]] מקים שכונות רבות בירושלים, ועוד.
*רבי [[משה מטראני]] המכונה [[המבי"ט]] מ[[צפת]]. בראש ספרו "קרית ספר", שנדפס בחייו ([[וונציה|ויניציאה]] שנת [[ה'שי"א]]) נתפרסם שיר לכבודו. בו נאמר בין היתר: "…וממשה בר מיימון/הנמצא כזה איש אשר רוח אלוקים בו מזומן/ממשה (הרמב"ם) עד משה (המבי"ט)/לא קם כמשה/הולך תמים ופועל צדק/מחזיק כל בדק".
* רבי [[משה אלשיך]] המכונה [[האלשיך הקדוש]] מ[[צפת]] ממקורבי [[האר"י הקדוש]] ומרן הרב [[יוסף קארו|יוסף בן אפרים קארו הבית יוסף]]. בשער של הדפוס הראשון של שו"ת רבי משה אלשיך ([[וונציה|ויניציאה]], שנת [[ה'שס"ה]]) נדפס: "ותהי ראשית מלאכתו יום ה' ראש חודש תמוז סימן '''ממשה ועד משה לא קם כמשה''' (המלה כמשה נדפסה באותיות גדולות יותר. הגמטריא שלה היא שס"ה)".
*רבי [[משה פיינשטיין]] מ[[ניו יורק]] [[אמריקה]] [[ארצות הברית]] בעל ה[[אגרות משה]] וה[[דברות משה]] שהיה [[ראש מתיבתא]] [[תפארת ירושלים]]. ב"קול בורו-פארק" {{הערה|(בטאון דו-לשוני, אנגלית-יידיש, של שכונה זו שבניו יורק)}}, [[שבט]] [[ה'תשמ"ז]], כותב הרב ב. ויינברגר בדברי הספדו על הרב משה פיינשטיין: '''ממשה (רבי משה סופר – החת"ם סופר) עד משה (רבי משה פיינשטיין - האגרות משה), לא קם כמשה'''.

==לקריאה נוספת==
*[https://www.yeshiva.org.il/midrash/18313 האדמו"ר מחב"ד בביאור אמירה זאת השגורה בפי העם על הרמב"ם]

== הערות שוליים ==

בן ציון ברוק

2022-07-31T08:54:21Z

אור פני משה:

[[קובץ:צילום מסך 2022-07-07 062233.jpg|ממוזער|הרב בן ציון ברוק, משמאל]]
{{מפנה|אליעזר בן ציון ברוק|חסיד חב"ד תושב ראשון לציון|אליעזר ברוק}}
ר' '''חיים אליעזר בן ציון ברוק''' (ה'[[תרס"ד]] - [[י"ד תשרי]] [[תשמ"ו]]) היה בוגר ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שבנערותו נכנס ללמוד בישיבת נובהרדוק בעקבות מאורעות [[מלחמת העולם הראשונה]], והפך לאחד מגדולי בעלי ה[[מוסר]]. הקים בירושלים את ישיבה 'בית יוסף - נובהרדוק' ועמד בראשה, וחיבר את הקובץ 'הגיוני מוסר'. לאורך כל שנותיו תמך בפעולותיו של [[הרבי]] ואף נסע להסתופף בצילו.

==תולדות חיים==
הרב חיים אליעזר בן ציון ברוק נולד לאביו ר' בנימין ברוק ולאמו רחל קריינא ב[[רוגאצ'וב]].

למד בתומכי תמימים בליובאוויטש במשך זמן קצר, בעקבות פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב[[תרד"ע]] עברה הישיבה ל[[קרמנצ'וג]] ושם הושפע מאווירתה של ישיבת [[נובהרדוק]] ועבר אליה ללמוד בה.

בעת לומדו בתומכי תמימים היה אוהב להיות ב[[זאל הקטן]] (קליינער זאל) לשמוע את תפילתם של הבחורים המאריכים בתפילתם, זו השפיע עליו עד ימיו האחרונים.

ר' אליעזר לאחר לימודיו בישיבה נשא לאשה את לאה אשתו, בת הרב יצחק גולדברג. לאחר נישואיו התגורר ב[[ביאליסטוק]], והיה שם בעל השפעה גדולה על יהודים רבים תושבי העיר.

עלה לארץ הקודש בשנת ה'[[תרצ"ד]], והתיישב ב[[ירושלים]]. בבואו לירושלים הקים את ישיבת 'בית יוסף - נובהרדוק' בירושלים רחוב הרב פולנסקי, ועמד להיות ראש הישיבה. נחשב מגדולי בעלי ה[[מוסר]]. ספרו שיצא לאור נקרא 'הגיוני מוסר'.

במלחמה ב[[תש"ח]], נפצע אך התאושש כעבור ששה עשר שבועות אשפוז.

ביקר אצל [[הרבי]], ואף דיבר בנוכחות הרבי בעת [[התוועדות]], הרבי ביקשו שידבר בנוגע ל[[שלימות הארץ]]. עודד ביותר את פעולות ומבצעי הרבי, והיה שותף להם.

נפטר [[י"ד תשרי]] [[תשמ"ו]] ערב חג [[סוכות]], ומנוחתו כבוד בירושלים.

==הנצחתו==
בערים [[ביתר עילית]] ו[[בית שמש]] נקראו רחובות על שמו, בשנת [[תשנ"ב]] הוקם ארגון "'תורת ציון' מרכז התורה והמוסר ע"ש הגה"צ רבי א. בן-ציון ברוק זצ"ל".

==משפחתו==
*אשתו מרת לאה (בתו של ר' יצחק גולדברג מגרייבה, נפטרה [[כ"ד כסלו]] [[ה'תשמ"ג]])
*בנו ר' יצחק ברוק, ראש ישיבה וכולל בית יוסף נובהרדוק ב[[ירושלים]] (ביסס את הכולל יחד עם עמיתו הרב שלמה רוזנר משיכון נוה צבי ירושלים, מג"ש בישיבת כף החיים ומשגיח בישיבת קול אריה, מחבר הספרים, מעמד הר סיני, כי היא חכמתכם, שו"ת לחפץ בחיים, ועוד).
*בנו ר' יוסף
*בנו ר' אברהם משה
*חתנו הרב אברהם נח גרבוז
*חתנו הרב שמואל דוד מובשוביץ בעל ה'שדה אליהו'
*חתנו הרב מנחם גרוסברד.
*נכדיו לומדי ומלמדי תורה ועוסקים בקירוב בארץ ישראל ובחוץ לארץ בנעימות ובדרך ארץ:
*הרב שמעון ברוק (שטרח שנים רבות לביסוס והחזקת אברכי הכולל בישיבת בית יוסף נובהרדוק).
* הרב שניאור זלמן ברוק.
*הרב אברהם ברוק. ועוד.

==לקריאה נוספת==
מכתב ממנו ראה [[כרם חב"ד]] 3.

{{מיון רגיל:ברוק, אליעזר בן ציון}}
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ליובאוויטש]]
[[קטגוריה:משפחת ברוק]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ו]]

בן ציון ברוק

2022-07-31T08:53:44Z

אור פני משה:

[[קובץ:צילום מסך 2022-07-07 062233.jpg|ממוזער|הרב בן ציון ברוק, משמאל]]
{{מפנה|אליעזר בן ציון ברוק|חסיד חב"ד תושב ראשון לציון|אליעזר ברוק}}
ר' '''חיים אליעזר בן ציון ברוק''' (ה'[[תרס"ד]] - [[י"ד תשרי]] [[תשמ"ו]]) היה בוגר ישיבת [[תומכי תמימים ליובאוויטש]] שבנערותו נכנס ללמוד בישיבת נובהרדוק בעקבות מאורעות [[מלחמת העולם הראשונה]], והפך לאחד מגדולי בעלי ה[[מוסר]]. הקים בירושלים את ישיבה 'בית יוסף - נובהרדוק' ועמד בראשה, וחיבר את הקובץ 'הגיוני מוסר'. לאורך כל שנותיו תמך בפעולותיו של [[הרבי]] ואף נסע להסתופף בצילו.

==תולדות חיים==
הרב חיים אליעזר בן ציון ברוק נולד לאביו ר' בנימין ברוק ולאמו רחל קריינא ב[[רוגאצ'וב]].

למד בתומכי תמימים בליובאוויטש במשך זמן קצר, בעקבות פרוץ [[מלחמת העולם הראשונה]] ב[[תרד"ע]] עברה הישיבה ל[[קרמנצ'וג]] ושם הושפע מאווירתה של ישיבת [[נובהרדוק]] ועבר אליה ללמוד בה.

בעת לומדו בתומכי תמימים היה אוהב להיות ב[[זאל הקטן]] (קליינער זאל) לשמוע את תפילתם של הבחורים המאריכים בתפילתם, זו השפיע עליו עד ימיו האחרונים.

ר' אליעזר לאחר לימודיו בישיבה נשא לאשה את לאה אשתו, בת הרב יצחק גולדברג. לאחר נישואיו התגורר ב[[ביאליסטוק]], והיה שם בעל השפעה גדולה על יהודים רבים תושבי העיר.

עלה לארץ הקודש בשנת ה'[[תרצ"ד]], והתיישב ב[[ירושלים]]. בבואו לירושלים הקים את ישיבת 'בית יוסף - נובהרדוק' בירושלים רחוב הרב פולנסקי, ועמד להיות ראש הישיבה. נחשב מגדולי בעלי ה[[מוסר]]. ספרו שיצא לאור נקרא 'הגיוני מוסר'.

במלחמה ב[[תש"ח]], נפצע אך התאושש כעבור ששה עשר שבועות אשפוז.

ביקר אצל [[הרבי]], ואף דיבר בנוכחות הרבי בעת [[התוועדות]], הרבי ביקשו שידבר בנוגע ל[[שלימות הארץ]]. עודד ביותר את פעולות ומבצעי הרבי, והיה שותף להם.

נפטר [[י"ד תשרי]] [[תשמ"ו]] ערב חג [[סוכות]], ומנוחתו כבוד בירושלים.

==הנצחתו==
בערים [[ביתר עילית]] ו[[בית שמש]] נקראו רחובות על שמו, בשנת [[תשנ"ב]] הוקם ארגון "'תורת ציון' מרכז התורה והמוסר ע"ש הגה"צ רבי א. בן-ציון ברוק זצ"ל".

==משפחתו==
*אשתו מרת לאה (בתו של ר' יצחק גולדברג מגרייבה, נפטרה [[כ"ד כסלו]] [[ה'תשמ"ג]])
*בנו ר' יצחק ברוק, ראש ישיבה וכולל בית יוסף נובהרדוק ב[[ירושלים]] (יחד עם הרב שלמה רוזנר משיכון נוה צבי ירושלים, מג"ש בישיבת כף החיים ומשגיח בישיבת קול אריה, מחבר הספרים, מעמד הר סיני, כי היא חכמתכם, שו"ת לחפץ בחיים, ועוד).
*בנו ר' יוסף
*בנו ר' אברהם משה
*חתנו הרב אברהם נח גרבוז
*חתנו הרב שמואל דוד מובשוביץ בעל ה'שדה אליהו'
*חתנו הרב מנחם גרוסברד.
*נכדיו לומדי ומלמדי תורה ועוסקים בקירוב בארץ ישראל ובחוץ לארץ בנעימות ובדרך ארץ:
*הרב שמעון ברוק (שטרח שנים רבות לביסוס והחזקת אברכי הכולל בישיבת בית יוסף נובהרדוק).
* הרב שניאור זלמן ברוק.
*הרב אברהם ברוק. ועוד.

==לקריאה נוספת==
מכתב ממנו ראה [[כרם חב"ד]] 3.

{{מיון רגיל:ברוק, אליעזר בן ציון}}
[[קטגוריה:בוגרי תומכי תמימים ליובאוויטש]]
[[קטגוריה:משפחת ברוק]]
[[קטגוריה:אישים שנפטרו בשנת תשמ"ו]]

האר"י

2022-07-31T07:03:07Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", '''רבינו האר"י''', "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" "[[יום זה לישראל]]" (יש המייחסים אותו לאר"י הקדוש) הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.

==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
{{ערך מורחב|נוסח האריז"ל}}
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.
==קבר האר"י==
{{ערך מורחב|קבר האר"י}}
האר"י ז"ל מקום ציונו הוא בעיר הקודש צפת ביום הילולתו יש נהירה המונית לציונו ובאים אלפי איש להשתטח על קברו הקדוש.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T07:01:35Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", '''רבינו האר"י''', "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" "[[יום זה לישראל]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.

==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
{{ערך מורחב|נוסח האריז"ל}}
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.
==קבר האר"י==
{{ערך מורחב|קבר האר"י}}
האר"י ז"ל מקום ציונו הוא בעיר הקודש צפת ביום הילולתו יש נהירה המונית לציונו ובאים אלפי איש להשתטח על קברו הקדוש.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T07:00:15Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", '''רבינו האר"י''', "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
{{ערך מורחב|נוסח האריז"ל}}
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.
==קבר האר"י==
{{ערך מורחב|קבר האר"י}}
האר"י ז"ל מקום ציונו הוא בעיר הקודש צפת ביום הילולתו יש נהירה המונית לציונו ובאים אלפי איש להשתטח על קברו הקדוש.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T06:58:32Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", '''רבינו האר"י''', "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.
==קבר האר"י==
{{ערך מורחב|קבר האר"י}}
האר"י ז"ל מקום ציונו הוא בעיר הקודש צפת ביום הילולתו יש נהירה המונית לציונו ובאים אלפי איש להשתטח על קברו הקדוש.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T06:57:04Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.
==קבר האר"י==
{{ערך מורחב|קבר האר"י}}
האר"י ז"ל מקום ציונו הוא בעיר הקודש צפת ביום הילולתו יש נהירה המונית לציונו ובאים אלפי איש להשתטח על קברו הקדוש.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T06:52:51Z

אור פני משה: /* הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי */

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת קדושת היום - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[י"ג מידות|שלוש עשרה מידות הרחמים]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר מיסטי ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T06:50:58Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת [[קדושת היום]] - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[מידות הרחמים|שלוש עשרה מידות]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר [[מיסטיקה|מיסטי]] ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי (פיוט)]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]

האר"י

2022-07-31T06:50:42Z

אור פני משה:

[[קובץ:ציון האריזל.JPG|שמאל|ממוזער|250px|מצבתו של רבי יצחק לוריא ב[[בית העלמין צפת|בית העלמין בצפת]] לצד רבי [[שלמה אלקבץ]], רבי [[משה קורדובירו]] ורבי משה מטארני '[[המבי"ט]]']]
רבי '''יצחק לוריא אשכנזי''' (מכונה "'''האר"י הקדוש'''", "'''האר"י ז"ל'''"{{הערה|1="ראשי תיבות "האלקי אדוננו רבינו יצחק זכרונו לברכה" ([https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=496&hilite= שיחת ש"פ משפטים תשמ"ז, הערה 71]. וראה ב[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=59238&st=&pgnum=499&hilite= השלמות לשיחה שם] על מעלת תואר זה).}} ולעיתים "'''האריז"ל החי'''"{{הערה|1=ראה [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= שיחת ה' באב תשמ"ח].}}; ה'רצ"ד - [[ה' במנחם אב]] ה'של"ב), היה מ[[מקובל|מקובלי]] [[צפת]] ומחשובי המקובלים שבכל הדורות. שיטתו - קבלת האר"י - הייתה לשיטה המרכזית בלימוד הקבלה, ועליה מבוססים גם חלקים נרחבים ב[[תורת החסידות]].

== תולדות חיים ==
[[קובץ:מקווה_הארי.JPG|שמאל|ממוזער|250px|הכניסה למקווה האר"י]]
רבי יצחק לוריא נולד ב[[ירושלים]] בשנת ה'רצ"ד. בגיל שמונה נפטר אביו רבי שלמה, והוא ירד יחד עם אימו אל דודו במצרים, שם למד תורה אצל רבי בצלאל אשכנזי (מחבר השיטה מקובצת), וכן אצל ה[[רדב"ז]]. בגיל חמש עשרה [[נישואין|נשא]] את בת דודו. במשך זמן ארוך התבודד.

בשנת ה'ש"ל, בגיל שלושים ושש, עלה לארץ ישראל והגיע ל[[צפת]]. למשך תקופה קצרה היה תלמידו של רבי [[משה קורדבירו]], ולאחר הסתלקותו בכ"ג בתמוז ה'ש"ל, התקבל האר"י אצל כל גדולי צפת כיורשו הרוחני של [[הרמ"ק]] והחל ללמד את תורת הקבלה בצפת, כשהוא מקים עשרות תלמידים המכונים גורי האר"י. בין הבולטים שבהם היו: רבי [[חיים ויטאל]], רבי [[ישראל סרוג]], ועוד רבים.

האריז"ל הסתלק ב[[ה' במנחם אב]] ה'של"ב, בגיל שלושים ושמונה, ונקבר ב[[בית העלמין העתיק בצפת]]. כמה וכמה פעמים הורה [[הרבי]] לעלות לקברו, ובמיוחד ביום ההילולא{{הערה|{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל|מאת הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}}}.
בשנת ה-400 לפטירתו, ה'[[תשל"ב]], כתב הרבי [[מכתב כללי פרטי]] מיוחד לרגל ההילולא שלו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16027&st=&pgnum=278 לקוטי שיחות חלק ט', ע' 251].}}. כמה פעמים התוועד הרבי ואמר שיחות לרגל יום זה, והסביר את ההוראות שיש ללמוד מהאריז"ל{{הערה|1= ראה לדוגמא שיחות ה' באב [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15983&st=&pgnum=122&hilite= תשמ"ח]. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=15993&st=&pgnum=107&hilite= תנש"א]. ועוד.}}.

== קבלת האריז"ל ==
האריז"ל הקים דרך בלימוד תורת הקבלה, כשהיא מכונה [[קבלת האריז"ל]]. בשיטה זו חידושים רבים על פני המקובלים שקדמו לו, ביניהם [[הרמ"ק]].

על אף חשיבותה של קבלת הרמ"ק והשפעתה הגדולה על הקבלה עד היום, השיטה העיקרית יותר היא קבלת האריז"ל. רבי חיים ויטאל העיד כי אחר פטירת רבותיו, הרמ"ק והאריז"ל, התגלה אליו הרמ"ק וגילה לו שלמרות ששתי השיטות בקבלה הן אמת, בכל זאת "דרכי הוא על פי הפשט למתחילים בחכמת הקבלה, ודרך רבך [האריז"ל] היא פנימית ועיקרית, וגם אני עתה למעלה איני לומד אלא בדרך רבך"{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=9554&st=&pgnum=37&hilite= שבחי ר' חיים ויטאל, ע' לט].}}. ב[[תורת החסידות]] הוסבר שההבדל בין השיטות הוא "שקבלת הרמ"ק היא בספירות ד[[עולם התוהו|תהו]] (בעניני תהו ב[[עולם התיקון|תיקון]] גופא), ואילו קבלת האריז"ל היא בתיקון"{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/21/23/235.htm שיחת י"ט כסלו תשח"י], ובהנסמן בהערה שם. [https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4627&st=&pgnum=790&hilite= שיחת ש"פ שמיני תשמ"א].}}; גם קבלת הרמ"ק היא אמת, אבל קבלת האריז"ל היא אמת לאמיתו{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4590&st=&pgnum=214&hilite= שיחת י' שבט תשכ"ג]. וראה גם [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/13/26/260.htm שיחת ש"פ בשלח תשט"ו].}}, ובכל מקום שנחלקו המקובלים ההכרעה היא כשיטתו{{הערה|1=[https://chabadlibrary.org/books/admur/ig/13/4414.htm אגרות קודש חלק י"ג, אגרת ד'תיד].}}.

===כתבי האר"י===
{{ערך מורחב|כתבי האריז"ל}}
תורתו של האר"י נכתבה בעיקר על ידי תלמידו המובהק רבי [[חיים ויטאל]], ונערכה על ידו בכמה מהדורות. מתוך כתבי האר"י יצאו לאור ספרים רבים, ביניהם:
*[[עץ חיים]]
*[[שמונה שערים]]
*[[אוצרות חיים]]
*[[מבוא שערים]]

מלבד רבי חיים ויטאל היו תלמידים נוספים שהעבירו את תורתו, ובראשם רבי [[ישראל סרוג]], שקבלת האר"י לפי שיטתו הופיעה בעיקר בספר [[עמק המלך]], וכן בספרים נוספים. מכיון שהאר"י הסמיך בעיקר את רבי חיים ויטאל לכתוב את תורתו, קמו עוררים על ספרי קבלת האר"י של התלמידים האחרים, ובראשם עמק המלך. בתורת החסידות מסתמכים בעיקר על כתבי האר"י של רבי חיים ויטאל, שמביניהם ה"שמונה שערים" הוא המוסמך ביותר, אם כי לעיתים מובאים דברים גם מכתבי התלמידים האחרים{{הערה|ראה בהרחבה בערך [[ישראל סרוג#הפולמוס|ישראל סרוג]].}}.

== פיוטיו ==
בין השאר חיבר את הפיוטים "[[אסדר לסעודתא]]", "[[אזמר בשבחין]]" ו"[[בני היכלא]]" הנאמרים (גם למנהג חב"ד) בסעודת ליל [[שבת קודש]], בסעודת יום השבת ובסעודה שלישית. בפיוטים אלו נרמז שמו בראשי החרוזים.
==הגהות האר"י לנוסח התפילה הספרדי==
על פי תיאורו של ר' חיים ויטל רוב תפילתו של האר"י הייתה על פי [[נוסח הספרדים]], עם הגהות מסוימות. הגהות אלו מפורטות בהתאם לסידור כמנהג הספרדים שראה אור ב[[ונציה|וונציה]] בשנת ה'רפ"ד (1524). בין השינויים החשובים שערך האר"י בנוסח הספרדים ניתן לכלול:
* בברכת [[ברוך שאמר]] שב[[פסוקי דזמרא]] נהג האר"י לומר נוסח קצר, הכולל פ"ז (87) מילים. עד ימיו נוסח זה היה מקובל בקהילות אשכנז ולספרדים היה נוסח מורחב יותר.
* ב[[תפילת מוסף]] של שבת קיימים שני נוסחים מקובלים לברכת [[קדושת היום]] - הנוסח "למשה ציווית" והנוסח "תכנת שבת". הראשון היה נאמר על ידי הספרדים ואילו השני נאמר על ידי האשכנזים ואותו נהג האר"י לומר.
* האר"י אמר [[וידוי (יהדות)|וידוי]] ו[[מידות הרחמים|שלוש עשרה מידות]] לפני [[נפילת אפיים]] - מה שלא היה מקובל בשום קהילה בזמנו.
* האר"י הסתייג מפיוטי המשוררים הספרדיים משירת ימי הביניים של יהדות ספרד תור הזהב בשל תוכנם הפילוסופי, ודגל באמירת הפיוטים המקובלים אצל יהודי אשכנז שהיו מפייטני ארץ ישראל הקדומים שתוכנם יותר [[מיסטיקה|מיסטי]] ואינו פילוסופי. בשל כך, בתפילות [[יום טוב|ימים טובים]] ו[[ימים נוראים|ימים הנוראים]] נהג האר"י להתפלל בבית הכנסת האשכנזי, בניגוד למנהגו ברוב השנה בבית כנסת ספרדי.
* האר"י לא אמר אף פיוט לאחר התפילה, ובפרט לא פיוטים כמו [[אדון עולם]] ו[[יגדל א-להים חי]].

== האריז"ל בתורת חב"ד ==
חסידות חב"ד, הבאה כהמשך ישיר לחסידות הכללית, הינה בעצם תנועה המתנהגת על פי הנהגותיו של האריז"ל, ומהווה המשך ישיר לתורתו. אך בעוד שהאריז"ל היה עוסק רק עם תלמידיו בלימוד תורת הקבלה, וכמו כן היה זה רק לבעלי מדרגה, אך תורתו הייתה גבוהה מהשגת האנשים הפשוטים, ענינה של [[תורת החסידות]] הוא לגלות את העומק שבתורת [[הקבלה]] גם בקרב יהודים פשוטים שאינם מסוגלים להגיע לדרגות נעלות כתלמידי האריז"ל.

ב[[תורת חסידות חב"ד|חסידות חב"ד]] מובאים בנוסף על תורתו של האר"י, גם סיפורים רבים מחייו וממעשיו המהווים משלים ודוגמאות להסברת ענינים עמוקים בתורת החסידות. למשל, מוסבר בחסידות שעל מנת ש[[אור הקו]] יוכל להתלבש בנבראים זהו בהכרח על ידי צמצום באור עצמו, כמשל על כך מסופר אודות האריז"ל שהיה צריך 'למצוא' בעצמו "צינור דק" על מנת להעביר מתורתו לתלמידיו.

כמו כן מובאת פעמים רבות הדוגמא שהאריז"ל השיג בתנומה קלה בשבת בצהריים, בפרשת בלעם ובלק, מה שלבאר היה צריך 70 או 80 שנה, כדוגמא להשגה באופן של ראיה שהוא בכמה רגעים מה שבשמיעה לוקח זמן רב.

===האריז"ל והגאולה===
הפצת פנימיות התורה על ידי האריז"ל, היא שלב בהכנת העולם ל[[הגאולה האמיתית והשלימה|גאולה]], שתגיע בזכות לימוד פנימיות התורה בהבנה והשגה{{הערה|1=כדברי ספר הזוהר (ח"ג קכד, ב): "בהאי ספרא דילך יפקון מן גלותא ברחמין" [= בספר זה שלך יצאו מהגלות ברחמים]. וראה אגרת הקודש סימן כ"ו.}}. לכן נרמז שמו בפסוק המדבר על הגאולה: "ובני ישראל יוצאים ביד רמה", שתרגמו אונקלוס "ובני ישראל נפקו '''בריש גלי'''" - שבמילה "בריש" נרמזים ראשי התיבות של שמו, '''ר'''בי '''י'''צחק '''ב'''ן '''ש'''למה, בתור אחד מהמקרבים את הגאולה{{הערה|1=[https://beta.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14926&st=&pgnum=134&hilite= לקוטי שיחות חלק ג', ע' 872].}}.

כמו כן מסופר, שבאחד מערבי השבתות כשיצא האר"י עם תלמידיו לקראת קבלת שבת, שאל את דעתם לנסוע ל[[ירושלים]] לשבת, מהלך של שעות ארוכות. התלמידים הסכימו שברצונם לנסוע יחד עם רבם לירושלים, אך חלקם ביקש לגשת ולשאול רשות מנשותיהם לפני הנסיעה. כששמע זאת האריז"ל אמר שבזאת הפסידו הם עת רצון להבאת [[הגאולה השלימה]], כי אם היו מתרצים כולם ללכת יחדיו לירושלים הייתה אז ביאת גואל צדק{{הערה|1=ראה בהרחבה [https://chabadlibrary.org/books/admur/tm/22/21/291.htm שיחת ש"פ שמיני תשח"י].}}.

==לקריאה נוספת==
*מנחם ברונפמן, '''האר"י החי''', מסע בשבילי חייו של האריז"ל - בתוך [[שבועון כפר חב"ד]] גליון 1868 עמוד 49

== קישורים חיצוניים ==
*[https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/3011005/jewish/-.htm הסוד השמור שהפך לנחלת הכלל: על קבלת האר"י] באתר בית חב"ד
*{{קישור שטורעם|3174|artdays|כשהרבי הורה שילדים ילמדו מכתבי האריז"ל - קטעי עיתונות|הרב משה מרינובסקי|כ"ו במנחם-אב תשע"ד}}

{{מקובלים}}
{{הערות שוליים}}
{{מיון רגיל:יצחק, לוריא}}
[[קטגוריה:מקובלים]]
[[קטגוריה:רבנים]]
[[קטגוריה:אישים בצפת]]
[[קטגוריה:אישים הטמונים בבית העלמין בצפת]]
[[קטגוריה:אחרונים]]