שבת חזון

מתוך חב"דפדיה, אנציקלופדיה חב"דית חופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בשבת זו מראים לכל יהודי את בית המקדש

שבת חזון היא כינוי מקובל לשבת האחרונה בבין המיצרים הסמוכה לתשעה באב על שם ההפטרה שנוהגים לקרות בה, הפותחת בפסוק "חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלים".

שבת זו חלה תמיד בפרשת דברים.

מנהגי שבת חזון

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לחב"דפדיה והשלימו אותו. יתכן שיש על כך פירוט בדף השיחה. סיבה: חסר פירוט המנהגים המובאים בשו"ע ורמ"א..

לאחריה מתחיל שבוע שחל בו תשעה באב, שנוהגים בו מנהגי אבלות מיוחדים.

היות ועל פי הלכה אסור לנהוג במנהגי אבלות בשבת, וכן על פי קבלת האריז"ל, נוהגים בשבת זו כבשבת רגילה[1].

מספר פעמים הרבי הזכיר בנוגע לשבת זו את הדין שעל מנת להימנע מאבלות בפרהסיא, צריך להדגיש את ענין השמחה ברבים בשבת זו יותר מבשבתות אחרות וכן להוסיף באכילה ובשתיה יותר מכל שבתות השנה כדי להימנע מחשש אבלות בשבת.

כמו בשאר תשעת הימים, נוהגים חסידי חב"ד לערוך בשבת זו סיום מסכת, וכן להוסיף בלימוד הלכות בית הבחירה[2] .

במוצאי שבת, נוהגים לא לשתות את היין מהכוס שעליו עשו את ההבדלה, אלא לתת אותו לתינוק שאינו מבין את עניין החורבן לשתות[3].

בקהילת חסידי צאנז, היה נהוג לנסוע לרבם בשבת זו[4].

מהותה בתורת החסידות

מקובל בשם כמה מגדולי החסידות בדורות הראשונים, ששבת חזון היא שבת שמחה יותר משאר השבתות, ונעלית מהן[5].

רבי הלל מפריטש מביא בשם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, ש"שבת חזון" הוא גם מלשון 'מחזה', היות ובשבת זו מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי, על מנת לעודדו לשפר את מעשיו ולזכות לבנין הבית. והמשיל זאת למלך שתפר בגד לבנו אולם קרעו[6], לאחר שגם את הבגד השני קרע הבן, תפר המלך בגד שלישי והראה אותו לבנו לעתים רחוקות כדי לגלות בו תשוקה ואהבה לבגד, וישפר מעשיו עד שיהיו אצלו כמו טבע ושוב לא יקרע את הבגד.

במחזה זה כמה פרטים:

  • הגילוי לרשעים בדווקא, היות ועיקר מטרת גילוי זה הוא לעורר על תיקון המעשים, לכן עיקר ההדגשה בזה שהגילוי הוא לכל אחד ואחד מישראל, הוא לא רק שהגילוי הוא גם לרשעים אלא בעיקר לרשעים[7].
  • הגילוי למרות היותו מתגלה מלמעלה - לא כתוצאה מעבודת האדם, הוא גילוי שחודר בגדריו של התחתון ופועל בו שינוי ממשי ונצחי. זאת למרות המבואר בחסידות שגילוי שבא בלמעלה למטה אין לו קיום והוא רק הכנה שהאדם יממשו בקיום ועבודה בפועל בכח עצמו, גילוי זה להיותו גילוי של בית המקדש השלישי שבה יהיה החיבור המוחלט בין מעלה ומטה, (והסיבה לכך, הגילוי שיהיה אז יבוא ממדרגה שבה אין חילוקי הגדרים של מעלה ומטה), לכן גילוי זה למרות שהוא בא מלמעלה הוא נמשך וחודר ומשנה את האדם במהותו[7].
  • בכדי שהגילוי אכן יורגש באדם ותהיה מכך השפעה, על האדם להתבונן במעלת עניינו של בית המקדש השלישי והיותו מתגלה אליו בשבת זו. בניגוד לבת קול הפועלת הרהורי תשובה בדרך ממילא, החיזויון אינו פועל ונרגש כלל ללא התבוננות, משום שכוונת החיזיון בשבת זו היא שינוי טבעי ופנימי, לכן גם השפעתה תלויה בעבודת האדם והתבוננותו.[8]

במחיצת רבותינו נשיאינו

רבותינו נשיאינו נהגו בקביעות לומר מאמרי חסידות בשבת זו, ובדרך כלל פתח המאמר בפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", שהוא סיום ההפטרה של שבת זו. יחד עם זו, היו הזדמנויות שונות שרבותינו נשיאינו חרגו ממנהגם הקבוע, וחזרו מאמרים שפתחו באופן אחר, כגון מאמר "מציל עני מחזק ממנו" שנאמר על ידי אדמו"ר האמצעי בשבת זו בשנת תקע"ז[9], ועוד.

הרבי שליט"א

בשנת תשט"ו ערך הרבי התוועדות מיוחדת בשבת זו לעורר רחמים על יושבי ארץ הקודש שבבחירות לכנסת ישראל שיערכו למחרת ביום ראשון יצליחו המפלגות הנאמנות לדבר ה'. התוועדות זו היתה התוועדות פתאומית, וקודם להתוועדות ביקש הרבי ממזכירו הרב חודקוב שיארגן מנין לתפילת מנחה[10].

לאחר הרצח בבית הספר למלאכה בכפר חב"ד שלח הרבי קבוצת שלוחים לעודד את רוחם של חסידי חב"ד בארץ, והם הגיעו בחודש אב והשבת הראשונה ששבתו בארץ היה בשבת חזון. לרגל בואם שבתו רבים מחסידי חב"ד בארץ בכפר חב"ד, וההתרגשות מהמפגש עם שלוחי הרבי היתה כה גדולה, עד שאחד מהאורחים בכפר חב"ד באותה שבת שלא נמנה על חסידי חב"ד, התבטא ש"אצל החסידים השמחה בשבת חזון גדולה יותר מהשמחה בשמחת תורה[11].

עם סיום מלחמת ההתשה בשנת תש"ל הורה הרבי לרב טוביה פלס במהלך ההתוועדות, שיעבור בכל החזיתות של צה"ל מתעלת סואץ ועד לרמת הגולן, וימסור להם בשמו כי הוא מאחל להם ומברך אותם בהצלחה רבה, ואף נתן לו בקבוק 'משקה' לחלק לחיילים לאמירת 'לחיים', והורה לו לחלק להם תפילין תמורת תשלום סמלי של לירה אחת. הרבי נתן לו הוראות נוספות כיצד לבצע את השליחות: עליו לקחת שניים או שלושה חסידים מאנ"ש ששירתו בצה"ל. להשתדל לבקר את החיילים כשהם לבושים במדי הצבא.

בשנת תשמ"ו ערך הרבי התוועדות מיוחדת בשבת זו בה הכריז על מבצע עשה לך רב, במסגרתו דרש מכל אחד מהחסידים למנות לעצמו משפיע אישי שידריך אותו בעניני עבודת ה', ובעקבות שיחה זו המשיך הרבי להזכיר ולעורר אודות ענין זה במשך למעלה משנה וחצי כמעט בכל התוועדות.

בשנת תשנ"א חלה שבת חזון בתשעה באב, ובשל כך הצום נדחה, והרבי הקדיש את תוכן ההתוועדות של יום השבת לבאר כיצד דחיית הצום בקביעות זו נותנת את הכח לדחות אותו לגמרי. השיחה וההתבטאויות הנדירות שבה גרמו לחסידים שלא ללכת לבית ולאכול סעודה מפסקת כהכנה לצום, היות והם היו בטוחים באופן ודאי שמשיח יתגלה עוד לפני תחילת הצום ולא יצטרכו לצום כלל.


ראה גם

בית המקדש

תשעה באב

הלכות בית הבחירה.

קישורים חיצוניים

שיחות הרבי:

שיעורי וידאו:

הערות שוליים

  1. בשונה מהנהוג בכמה מקהילות אשכנז לקרוא בקריאת התורה את הפסוק "איכה אשא לבדי טורחכם ומשאכם וריבכם" שבפרשת דברים במנגינה של מגילת איכה, וכן את טעמי ההפטרה, ובקהילות אחדות בהן היה נהוג ללבוש בגדי יום חול בשבת זו. וראה ספר המנהגים עמ' 46 - שכן נהג אדמו"ר הזקן, ושם נסמן לפוסקים הדנים בעניין זה.
  2. ספר השיחות תנש"א ח"ב עמ' 708
  3. בלוח כולל-חב"ד, ע"פ הרמ"א סי' תקנ"א ס"י, כתב שנותנים לשתות לתינוק שהגיע לחינוך בענייני ברכות, אך עדיין אינו יודע להתאבל על ירושלים [ובאמת קשה להגדיר מצב כזה. וראה א"א להרה"צ מבוטשאטש על אתר], ואם אין תינוק – שותה המבדיל בעצמו, ע"כ. וראה שיחות קודש תשל"ח ח"ג עמ' 496 (בהוצאה החדשה: ח"ד עמ' 388), שבמוצש"ק מטו"מ, ב' מנ"א, שכח המבדיל [הת' הר"ר ישראל-מרדכי שי' קאזאמינסקי] והחל לשתות את היין מהכוס, והרבי הורה בידו תנועת-תמיהה, ואמר [או סימן בידו] שיתנו לילד לשתות [היו שם מעט בחורים. הילד היה אלחנן-דוב שי' בר"ד מרוזוב, בן י"א אז, שחונך בביתו שלא לשתות מהיין ולכן סירב לראשונה, ושוב סימן לו הרבי לשתות, ולבסוף נענה] וכשהילד שתה, חייך הרבי [ביותר, ויצא לחדרו] (והוא מרשימת הרה"ח ר' שלום-יעקב שי' חזן. ההוספות במוסגר מפי ר' אלחנן ואחרים שהיו שם).
  4. י"ג אורות לבית צאנז עמוד רנג.
  5. הרב מאפטא כתב בספרו: "שבת חזון הוא יותר גדול במעלה מכל שבתות השנה".
  6. ראה הערה בקובץ הערות וביאורים מאת הרב גרונר, הדן בחילוק מי קרע את הבגד, האבא או הבן.
  7. 7.0 7.1 לקוטי שיחות חלק ט' עמוד 24 ואילך.
  8. שיחת שבת פרשת דברים תשמ"ז.
  9. המאמר בגרסת טקסט באתר ספריית ליובאוויטש.
  10. ראו תיאור המאורעות סביב ההתוועדות במכתב של הרב גרונר, תשורה מנישואי נכדו עמוד 14.
  11. מפי הרב אברהם מייזליש בתשורה מעשה אברהם ע' 18.