רבי שמעון בן חלפתא
רבי שמעון בן חלפתא היה תנא, ובימיו של רבי יהודה הנשיא כבר היה לעת זקנותו[1].
הוא מובא בסוף מסכת נדה במאמרו הידוע "לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה לישראל, אלא השלום", ובכך סיים רבינו הקדוש את המשניות, כדי לסיים בענין השלום[2].
לפי סדר הדורות ועוד ספרים, התנא הידוע רבי יוסי בן חלפתא היה אחיו.
היה גם רבי שמעון בן חלפתא נוסף שהיה אמורא[3] וככל הנראה היו שני רבי שמעון בן חלפתא.
הוא היה עני מרוד, ולא היה לו להוצאות שבת ויום-טוב. והתפלל על כך, וניתנה לו אבן טובה מן השמים, ומכרה והוציא את הממון על הוצאות שבת ויום-טוב. כשראתה זאת אשתו, שאלה אותו על כך, וסיפר לה כל המעשה, ואמרה שאינה מסכימה לזה, כי לעתיד לבוא "יהא שולחנך חסר ושולחן חבירך מלא". הלך ר' שמעון בן חלפתא לשדה והתפלל, וחזרו ונטלו אותה ממנו[4].
ומסיים במדרש: "רבותינו אמרו, הנס השני גדול מן הראשון", כי "משמיא מיהב יהבי משקל לא שקלי"[5].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ראה מסכת שבת קנ"ב, סלעים נעשו גבוהים. הרבי.
- ↑ הרבי, שם.
- ↑ הרבי בתורת מנחם שנת תשט"ז חלק שני שיחת שבת פרשת בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, תשט"ז. בשם רש"י (בע"י) מו"ק ט, ב. וראה מפרשי המשנה סוף עוקצין.
- ↑ שמות רבה פנ"ב ג, ומדרש תהילים. וראה ביאורי הרבי בענין, שם.
- ↑ תענית כה, א (לגירסת העין יעקב והב"ח). הובא במת"כ לשמות רבה שם
